אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן עו

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן עו

סימן עה

ו' תמוז תרפ"ב.

לכבוד הרב הגדול מ' יהושע הלוי הירש הארן שי' רב במאנטריאל.

ע"ד שאלתו אשת איש נסעה לעיר אחרת ואמרה כי פנוי' היא ונשאת לאיש אחר ע"י קדושין וחופה, והשני הי' שוגג או צריכה גט משני, והעובדא היא באוקריינה הסוביעטית שגזרו על הגיטין ובמקום בעלה הראשון הגיטין מותרים:

בספרי חלק א' סוגיא ו' מובא דין זה. ומקור הדבר מתני' יבמות פז: האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך וניסת ואח"כ בא בעלה תצא וכו' וצריכה גט מזה ומזה ומק' בגמ' פח:

בשלמא מראשון וכו' אלא משני אמאי זנות בעלמא היא ומשני גזרה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א"א יוצאת בלא גט ומק' א"ה נתקדשה נמי ומשני רישא בנשאת דעבדא איסורא קנסוה רבנן סיפא דלא עבדא אי' לא קנסוה, ופרש"י דשני הטעמים אלו, גזרה שמא יאמרו וקנס, חוברים יחדו, דמשום קנס גזרו שמא יאמרו כמ"ש ד"ה קנסוה ולא תלי' לקולא וכ"כ רש"י גיטין עט ד״ה תצא שהביא רק גזרה שמא יאמרו דגם למסקנא דקנסוה נשאר הטעם שמא יאמרו, וכ"כ רא"ש כאן. אבל רי"ף גורס אלא רישא דעבדא איסורא קנסוה ומפרש דלמסקנא הוא רק משום קנס ולא משום גזרה שמא יאמרו. ויש עוד טעם שלישי בירושלמי ה"א כדי לברר איסורו של ראשון כמ"ש רמב"ן שיהי' יותר קול ויבורר האיסור של מחזיר גרושתו מן הנשואין:

והנה בזנות ממש בודאי ל"ש שתהא צריכה גט משני וכמ"ש בגיטין פ: על מתני' כל עריות וכו' נישאו אין זינו לא ורש"י ד"ה דמיחלפא דזנות לית לה קלא כולי האי ומידע ידעי דפריצותא היא, ופשיטא דמ"ש ביבמות צב. הורוה ב"ד להנשא וקלקלה ר' אליעזר אומר זינתה דרק לענין קרבן היא חלוקה דחייבת משום שלא התירוה רק להנשא אבל שארי דיני דמתני' שייכים בה, הוא רק דתצא מזה ומזה וכו' אבל אין שייכות לגט משני, ומ"ש רשב"א גיטין פ: ד"ה נשאו דביבמות לא מק' נשאת אין זנתה לא דפשיטא דאין חלוק בין נשאת לזנות וכל הדרכים בה, היינו כל הדרכים חוץ מגט, וגם במתני' שם דכל עריות לא תני דצריכה גט מזה ומזה וכ"כ מל"מ פ"י מגרושין ה"ד ד"ה ויש לחקור דבזנות פשיטא דל"ב גט. (ועי' ת' ברית יעקב אה"ע סי' צ"ד ד"ה גם שכ' אפי' בזנות צריכה גט מזה ומזה מדרבנן משום קנסא. ואחשוב שהיא טעות סופר):

אלא אם נשאת במזיד בקדושין וחופה והטעתה את השני כעובדא דא יש לחקור אי צריכה גט משני, דביבמות פז: מיירי בשוגג שנשאת ע"פ ע"א. והנה לטעם ראשון משום גזרה שמא יאמרו שייך גם במזידה גזרה זו. אלא לרי"ף שבמסקנא הטעם משום קנס אין שייכות קנס קטן כזה לא"א שבמזיד נשאת לאחר וכיון שלא נכווית ברותחין ועברה על אי' א"א כ"ש שלא תחוש על גט השני שהוא רק קנס דרבנן ותלך לעיר אחרת ותנשא לאחר. וכן לטעם ירושלמי לברר איסורו של ראשון ל"ש במזידה כיון דבלא"ה אסורה. לראשון משום טומאה:

והנה תוס' יבמות צב: ד"ה נותן מסופקים בזה אי בנשואי מזיד קנסו ג"כ משום דלא הוי נשואין כלל ולא שכיח אבל בת' רשב"א מובא ב"י אה"ע ס"ס י"ז פשוט לו דה"ה במזידה צריכה גט משני, ועיי"ש שהתלמידים אמרו שא"צ ממנו גט וכ' רשב"א שבודאי טעמם משום שהי' שם רק קדושין ולא חופה ובקדושין לבד א"צ גט כמ"ש ביבמות פח: ודחה את דבריהם מפני שנתיחדה עמו והן הן עדי יחוד וכו' ולפלא שלא עלה על דעת הרשב"א שטעמם הוא דרק בשוגג בניסת ע"פ ב"ד או ע"פ עדים מצינו גזרה זו כדי שתידוק כמ"ש רש"י גיטין פט: ד"ה קנסוה ותו' יבמות מט: ד"ה סוטה דהתם קנסוה כדי שתידוק אבל א"צ לקונסה כדי שלא תזנה:

ומ"מ ברש"י יבמות צד. ד"ה אלא נראה שדעתו כרשב"א שכ' דגם היכא שאמרה בשקר מת בעלי דאי אתא בעלה תצא מזה ומזה וכל קלקולי דמתני' בה (אם לא שנאמר דלא קאי על צריכה גט מזה ומזה) וכן דעת ריב"ש סי' תק"ח בעובדא דידי' שהיא מזידה גמורה שצריכה גט גם משני כיון שנשאת ועבדה איסורא וכ"כ בריטב"א יבמות קי. דאפי' מזידה צריכה גט משני וכ"כ בת' רעק"א ס"ס ר"ה שמקשה על אה"ע קנ"ט ס"ב נשאת אפי' בשוגג דמשמע דכ"ש במזיד והא מוכח להפוך מנ"י דבנשאת במזיד מותרת ליבם. ולסוף העלה דאם נשאת במזיד בעדים שם נשואין עלה ושייך קנס. וכ"כ הגר"א שם סי' קנ"ט אות י':

אבל בטור אה"ע קנ"ב כ' אם אמרה שלא בפני בעלה שהיא גרושה וניסת שאינה נאמנת שאינה צריכה גט משני, וע"כ דעתו דרק בשוגג גזרו וקנסו כדי שתידוק אבל לא במזיד, ואולי י"ל כוונתו רק דא"צ מדאו' גט משום דאינה נאמנת שנתגרשה אבל לא מיירי שם מאותה גזרה שמא יאמרו גרש זה וכו' וגם עי' בית מאיר י"ז סס"ב שהק' על הטור מת' רא"ש שם שתצא מזה ומזה והשאיר דברי הטור בצ"ע:

והנה ביבמות צא. דמקשה אילימא ר' שמעון ע"פ ב"ד מי בעי גט והתניא רש"א עשו ב"ד בהוראתם כזדון איש באשה ע"פ עדים כשגגת איש באשה אידי ואידי לא בעי גט, ולשי' רשב"א ריטב"א וריב"ש דגם בניסת במזיד צריכה גט משני מה קו' מנין דאידי ואידי לא בעי גט, הא י"ל הפי' דעשו ב"ד בהוראתם כזדון איש באשה היינו שנשאת במזיד לאחר וצריכה גט ולכאורה מוכח מכאן דלא כדעתם:

אך נראה דהם שהצריכו גט, היינו דוקא אם רק היא היתה מזידה והטעתה את השני והוא הי' שוגג ולא ידע אז דמי לנשואין דשם נשואין עלה, וכן הי' מעשה בת' רשב"א המובאה בית יוסף ס"ס י"ז, אבל אלו היו שניהם יודעים שהיא א"א ועושים בזדון אין אלו נשואין רק פשוט זנות בעלמא ול"ש בזה ענין גט כלל, ומש"ה כיון דר"ש אמר כזדון איש באשה ושניהם מזידים אין שום דעה להצריכה גט:

ושי' רשב"א ודעמי' י"ל כמ"ש יבמות צב: בשומרת יבם דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ה"נ שייך אחלופי במזיד אטו שוגג וכולהו חדא גזרה הוי, ומ"ש תוס' שם ד"ה נותן דנשואי מזיד לא שכיח וכמו זנות, י"ל דרשב"א ס"ל לחלק דמ"ש גיטין יז: זנות לא שכיחא, דוקא אם שניהם מזידים והטעם כמ"ש גיטין סוף פד:

נהי דאיהי עבדא איסורא אבא ואביך מי עבדי איסורא וכל ישראל מי הוחזקו והוא לא ישמע לה משא"כ הכא שהיא הטעתו שפנוי' היא זנות זו שכיחא, משום דתלי רק בה, גם י"ל דהלא גזרו בניסת ע"פ עדים דבעי' גט אף דלא שכיח ששני עדים ישקרו וכמ"ש רא"ש יבמות פ"י סי' ו' בשם ראב"ד גם הא קיי"ל כר' יוחנן דזמן בגיטין משום בת אחותו ולא אמרי' דזנות לא שכיחא:

ועי' ת' רשב"א סי' אלף קפ"ט דהק' למה מיכל בת שחול הותרה לדוד מ"ש מיבמות ניסת ע"פ ב"ד וכו' תצא מזה ומזה ותי' דהיתה אנוסה גמורה ע"י שאול שהשיאה לפלטי ועוד התם טעות גמור של הוראה היתה שהורו בב"ד של שאול דמלוה ופרוטה דעתו אמלוה וכוונת החילוק דבניסת ע"פ ע"א או עדים שאמרו לה מת בעלה שייך לומר דהו"ל למידק שהי' אפשר לה לדרוש ולחקור ולדקדק משא"כ בטעות ב"ד ששגגו בדין אי מקדש במלוה ופרוטה הוי קדושין או לא זה א"א לה למידק הוי אונס דמה הו"ל למיעבד והוא כמ"ש בספרי חלק א' סוגיא ד' אות ו' ועיי"ש אות ה' ד"ה ובט"ז. (ומבואר מרשב"א דפשיטא לי' דהי' גזרה זו דרבנן דתצא מזה ומזה גם בימי דוד וכמ"ש בית שמואל אה"ע קנ"ט סק"ט דדוחק לומר דבאותו זמן לא נתחדש דין זה עדיין):

מה שהק' כ"ת דבית שמואל קנ"ב סקי"ב מביא מרשב"א דהא דצריכה גט באומרת גרשני שלא בפני בעלה משום דחוששים שמא האמת כדברי' אבל אלו היתה בודאי אשת איש אז א"צ גט. לק"מ ואין זה סתירה לשיטתו. רק התם בת' סי' תקס"ח מיירי בנתארסה. ובקדושין לבד מפורש בגמ' דא"צ גט, וכן מ"ש כ"ת ממ"ש חלקת מחוקק י"ז קי"ט וב"ש ס"ק קס"ז בשם הרלנ"ח דבמזידה ל"ש קנס, עיי"ש דמיירי בזנות:

והנה כ"ת לא פירש מה היא אומרת, דאם אמרה שנתגרשה אין כל עצה להתירה בלא גט כמ"ש חלקת מחוקק וב"ש י"ז סק"ה דאפי' אמרה נתגרשתי שלא בפני בעלה צריכה גט משני, אלא אם אמרה מת בעלי י"ל במקום אונס גדול כזה שא"א לסדר גט מפני ממשלת זדון שגזרו על המצות כיון דדיעבד ל"ג בפסולי דרבנן כמ"ש אה"ע סי' ק"נ, והכא יש דעות דא"צ במזיד גט י"ל אונס כזה כדיעבד דמי וכמ"ש ר"ן ספ"ק דכתובות בהאי ארוס וארוסתו לענין הולד כיון שלא יהי' לו תקנה ולפיכך דינו כדין דיעבד גבי האשה. וכ"כ פת"ש קכ"ז סק"כ. ובפרט שכ"ת הביא בשם הגהות חכמת שלמה להגאון מהרש"ק ז"ל אה"ע י"ז שפוסק דבמזיד א"צ גט ואין אצלי הגהותיו:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה