אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן עה

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן עה

סימן עד

מוצש"ק לא ימנו בני ישראל תרע"ה מאסקווא. כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם ר' שמואל ראבינוביץ האב"ד פה ק"ק.

אודות העגונה שרה מיארוסלאוול אשר בעלה סיני בן יעקב הערמאן יליד שאוול נסע הלום למסחרו ולא שב. ואחרי החפוש מצאה אותו אשתו פה אשתקד י"ג ניסן שוכב מת בחדר המתים בליפארטאווסקי מארג, וכפי דברי הפוליציי נמצא מת ברחוב העיר יום ה' ניסן והביאו אותו שמה, ואשתו ואחיו ובן אחותו הכירוהו תיכף בי"ג ניסן בטביעת עין. גם ראו סימן חתך ורושם בלחיו השמאלית שהי' לו מנתוח אפאראציאן שעשו לו, גם הכירו בטב"ע כל מלבושיו, פעלץ של פייא, קסטיום, מכנסים כתונת תפורה אותיות S. H מנעליו, גם נמצא בכיס הפספורט שלו:

היתר אשה זו פשוט מאד כמו שהגדתי לכ"ת, א) כיון שאשתו וקרוביו הכירו אותו בטב"ע, ואף שמתני' יבמות קכ. אין מעידים אלא עד ג' ימים והכא היתה ההכרה ביום השמיני, אך ידוע שיטת ר"ת בתוס' שם ד"ה אין ובספר הישר דמתני' זו קאי ארישא אין מעידים אלא על פרצוף פנים וכו' שמיירי שאין שם אלא הפרצוף או כשהי' חבול אבל אם הוא שלם לגמרי מהני טב"ע תמיד וכ"כ באור זרוע סי' תרצ"ב שפסקו כן ר"ת ורשב"ם למעשה והתירו אשת אחי רש"י ואפי' אחר כמה שנים מותר וכן דעת תשו' מיי' לאישות סי' ט'. וכ"ד טור ומהרי"ק שורש קכ"א ות' ר"א מזרחי ל"ט, ועי' יש"ש יבמות פט"ז סי' ה' שמק' מדגלת דמבואר דליכא מכה ומ"מ דוקא תוך ג"י והיא קו' מרדכי שם סי' פ"ג ומיישב היטב, ועי' שו"ת בית יוסף סי' ו' דלר"ת אם גופו שלם אע"פ שאין לו פדחת ופרצוף וחוטם מעידים עליו אפי' אחר כמה ימים ולדברי החולקים עליו אם חסר אחד מאלו אין מעידים אחר שלשה ימים אבל אם הוא שלם לגמרי לכ"ע מעידין אפי' אחר כמה ימים ואף שבש"ע סי' י"ז סעיף כ"ח לא פסק כן, אך עי' ח"ס אה"ע ח"א סי' נ"א נ"ג ונ"ו שדברי ר"ת עיקר ומה שחלקו עליו לא ראו את ספר הישר שר"ת הרגיש בכל קושיותיהם ויישבם ואלו ראו לא נחלקו עליו וכ"כ תשו' הרי"ם אה"ע סי' כ"ג שכן עיקר:

והכא יש עוד מעלה שהי' מונח כל הזמן בחדר המקרה במרתף שהאויר מלא קרח ונעשה ביחוד לתכלית זו שהגוף יעמוד בעינו ולא ישתנה לכ"ע מהני טב"ע אחר ג"י כמ"ש ב"ש ס"ק ע"ח בשם ראב"ן שבימי הקור מעידים אפי' אחר כמה ימים כי בודאי נקרש ואינו מניחו לתפוח וכ"כ ט"ז ל"ד בשם מ"ב וכ"כ פמ"א ח"ב סי' ס"ה והחוש מעיד ע"ז אם מונח אדם בזמן הקור כמה חדשים אחר מותו לא ישתנה עיי"ש, ואמנם שתמוה דהא זו דעת ר' יהודה בן בבא במתני' קכ. דלא כל האדם וכל המקום וכל השעות שוין ולא קיי"ל כן. ועי' שם ארי' סי' כ"ה שפלפל בזה:

וגם אפי' להאחרונים שלמעשה החמירו אחר ג"י אפי' בכל גופו שלם, מ"מ הכא שיש לו סי' חתך ורושם בלחיו השמאלית, אף אי נימא דהוא רק סימן אמצעי מהני לכ"ע בצירוף הטב"ע אחר ג"י. דהא דאין מעידים אלא עד ג"י אינו רק איסור דרבנן כמ"ש נ"י במתני' קכ. בשם ריטב"א דספק ג"י לקולא דהוי ספיקא דרבנן ובדרבנן מהני סי' אמצעי כמ"ש אבן העוזר בתשובתו והדברים עתיקים כמו שכתבתי למעלה סי' ס"ז. ונדון זה מפורש בת' עבודת הגרשוני סי' ע"ב אם פרצוף פניו קיים מהני סימן בגופו אפי' אחר ג' ימים וכ"כ נו"ב קמא ס"ס ל"ב ומה שהק' עליהם בת' רעק"א סי' ק"ז ד"ה גם מת' רא"ש שבטור ס"ס קי"ח שכ' ביהודי שנהרג ולסוף ט"ז ימים הכירו ראשו בסימנים לא מהני דתנן אין מעידים אלא עד ג' ימים אף דשי' רא"ש דהא דל"מ אחר ג"י הוא דרבנן ומ"מ ל"מ סי', י"ל שאני התם דלא הי' רק ראשו לבד ושאר הגוף אכלוהו חיות לא הוי טב"ע ע גמור אבל אם כל הגוף שלם מהני בצרוף סי' אמצעי:

ומה שכ"ת מפקפק על הטב"ע מחשש בדדמי כמ"ש תוס' יבמות קטו: ד"ה וקאמרי דאפי' הכירוהו בטביעת עין לא מהני דחוששים דבדבר מועט יאמרו שהוא בעלה וכן ברמ"א סעיף כ ח (ואמנם בתוס' השני בד"ה וקאמרי מבואר דל"ח ח לבדדמי, דכ' דהכא מיירי שנשחתה קצת צורת פניהם אבל בשלם מהני טב"ע וא"י מה דוחקא לאוקמא שהי' חבול וצריך סימנים, ולמה לא מיירי שלם ומהני טב"ע). אבל זה דוקא אם ראו טביעה או מבה אחרת וכמ"ש רמ"א שם. אבל אם רק שמעו לדעת הרבה פוסקים ל"ח לבדדמי וכמ"ש באר היטב ס"ק צ"ג בשם ר"א ששון ובקונטרס עגונות סי' תי"ד וצמח צדק מ"ה ד"ה וליכא דאע"ג דמסברא י"ל מה לי ראה מה לי ידע מ"מ הרא"ש מתיר בידע וכ"ד טור ותה"ד ורמ"א וכ"כ בית שלמה אה"ע סי' כ"ט אות כ"ג בשם ת' פני יהושע ח"ב סי' ס"ח ומסכים עמו. וכ"כ בת' עטרת חכמים סי' ו'. ואפי' להפוסקים דידע כראה מ"מ היינו בידע ידיעה אמיתית אבל אם לא ידע רק מקול הברה בעלמא ל"ח לבדדמי כמ"ש באה"ט שם בשם רח"ש ופת"ש ס"ק קכ"ו, וגם הא הכא חוץ אשתו הכירו אותו ב' קרובים בטב"ע ובשנים אפי' קרובים ל"ח לבדדמי כמ"ש בקונטרס עגונות סי' י' בשם מהריב"ל ושם רל"א בשם מבי"ט ונו"ב קמא כ"ח ד"ה אמר הכותב במקום עגון וכ"כ בית שלמה אה"ע ע סי' מ':

וגם כיון דהכא הכירו בטב"ע את מלבושיו ובמלבושים. נראה דל"ש בדדמי דדוקא באדם מת שמשתנה קצת או הרבה י"ל בדדמי אבל בבגדים שאינם משתנים כלל הוי כאיש חי דלא מצינו שלא יועיל טב"ע וחיישי' לבדדמי, ואף אמנם שבתו' גיטין כז:. ד"ה מעולם כתבו גבי מוצא גט שיש לחוש שהוא סבור שהוא שלו ואומר שהוא מכירו אע"פ שאינו מכיר, אבל הלא בכ"ד מהני טב"ע ותו' בעצמם כתבו שם כח. ד"ה מצאו דמהני טב"ע בחפיסה או בדלוסקמא, ועי' נו"ב קמא אה"ע ע סי' כ"ח בהג"ה ד"ה אחר שכ' שלבו נוקפו למה יהי' טב"ע דבגדים עדיף מטב"ע ע דגוף דחיישי' לבדדמי, וכ"כ בסי' מ"ג ד"ה אבל וכ"כ בח"ס אה"ע ח"א סי' ס"א, אבל בנו"ב חזר בו מפני ת' מהר"ם פדווא סי' ל"ו דל"ח בבגדים לבדדמי מפני שהבגדים אין דרכן להשתנות כלל אי לאו שהכיר בהכרה טובה לא הי' אומר בדדמי וכן כ' בית שלמה אה"ע סי' מ' וכ"כ בפת"ש סס"ק קכ"ו בשם קהלת יעקב:

וראיתי בת' באר משה ליד"נ הגאון מקעלץ ז"ל דף קג. דמביא ראי' מב"מ יט. רבב"ח ח ארכם לי' גיטא אמר אי סימנא אית לי אי טב"ע ע אית לי אהדרוה ניהלי' אמר לא ידענא אי משום סימנא אי משום טב"ע, וק' איך מהני טב"ע בגט כיון שהוא ידע מנפילה איכא למיחש לבדדמי ושמא נפל מאחר אלא ודאי דבדבר שאינו משתנה ל"ש בדדמי, ואינה ראי' דהלא ק' למה לא נסתפק רבב"ח שמא בעי שניהם יחדו סימנים עם טביעת עין ועי' ביאור הגר"א י"ז אות פ"ו שהעיר מזה, אלא נ' שזה הפי' בגמ' שנסתפק אי סימנים לא מהני החזירו לו משום טב"ע ואף דיש חשש בדדמי וכמ"ש תו' גיטין הנ"ל במוצא גט שאבד ממנו, אך בצירוף סימנים שפיר מהני וכמ"ש ביבמות קטו: דקאמרי סימנים, או אי סימנים מהני החזירו לו בסי' לבד:

והעיקר דל"ש הכא כלל לדון על בדדמי, דל"ש בדדמי רק אם הי' ודאי סכנה ואין המיתה ברורה אז חוששים שהדמיון מגדיל את הסבה לעשותה לודאי כמו במלחמה שפשוט מי שהוא במחנה הוא בח' סכנה וכן רעבון ומפולת וטביעה במים אבל בלי סבה של סכנה אין שום חשש לומר שאם הוא מכיר בטב"ע שהוא טועה ואומר בדדמי, וגדולה מזה אפי' בדבר ל"ח לבדדמי, ובנ"ד טרם שהכירו אותו לא הי' שום מקום לחשוב על איש נודד מביתו איזה שבועות שמת. אין לדבר מענין בדדמי:

היתר שני כיון שהכירו בטב"ע כל מלבושיו ואע"ג דחיישי' לשאלה מ"מ הא מסקי' ביבמות קכ: דבכלים דלא מושלי לא חיישי' וכבר הבאתי בספרי חלק ב' אה"ע סי' פ"ב מ"ש מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' ל"ה דאפי' אי חיישי' לשאלה היינו חפץ אחד או שנים שאינו צריך להם אבל מי שיצא מביתו במלבושים שעליו לא הי' משאיל כולם לאחרים וישאר הוא שליח ערטילאי ולחלופי ל"ח שנתן מלבושיו לאחר ולקח הוא את בגדיו ולבשם דלהא ל"ח שיעשו דברים של בטלה וגם אפי' לשו"ת ב"י מובא ב"ש ס"ק ס"ט דלדידן דקיי"ל סימנים דרבנן ובעי' סימן מובהק חיישי' לשאלה אפי' בכלים דלא מושלי דמ"מ אינו סי' מובהק וכ"כ חלקת מחוקק ס"ק מ"ב, מ"מ כ' בנו"ב קמא סו' נ"א ד"ה תו דדוקא בסימנים כ' ב"י דחיישי' לשאלה כיון שאין ההיכר ברור אבל אם ההיכר על ידי טב"ע דהוי ודאי ל"ח לשאלה וא"כ בנ"ד שיש טב"ע גם לב"י לא חיישי':

ועוד נ' דהכא שיש לו סי' אמצעי חתך ורושם מנתוח על הלחי לא חיישי' לשאלה כמ"ש חכם צבי סי' קל"ד דל"ח לשאלה דיחיד דזה שיש לו חתך בלחי השאיל כליו לאיש מיוחד שיש לו חתך כמותו וכמ"ש בב"ב קע"ב דאף דחייש אביי לנפילה מ"מ לנפילה דחד לא חייש וכ"כ בת' הב"ח סי' פ"א ואף שהנו"ב הקשה עליו מ"מ האחרונים מיישבים את דעתו:

ופשיטא שהפוליצייא נאמנת שהי' המת לבוש בבגדים אלו, מפני ערכאות לא מרעו נפשיי' כמ"ש גיטין ט: כל השטרות העולים ערכאות של נכרים כשרים ומוציאים ממון על פיהם ומכ"ש בעדות אשה דהקילו אי קים לן דקושטא אמר וכמו בגוי מסל"ת ומ"ש גיטין כ"ח: שפע מקומנטריסין של נכרים אל ישיאו אשתו היינו כמ"ש שם דנוגעים בדבר וכ"כ ת' רשב"א ח"א סי' תתקפ"ב וכל האחרונים סמכו על ערכאות עי' סי' י"ז סעי' י"ד וכנסת יחזקאל סי' נ"ג וחתם סופר אה"ע ח"א סי' מ"ג ומ"ד וצ"ד וישועות יעקב י"ז פי' הקצר ט"ו:

היתר ג' מפני הפאספורט שנמצא בכיסו והוא כלי דלא מושלי וכמ"ש נו"ב מה"ת אה"ע מ"ו וכ"כ בס"ס אבני מלואים תשו' בעל קצה"ח ושו"ת מהרי"ם סי' מ"ג ושם ארי' אה"ע ל"ב ועוד אחרונים:

וגם י"ל דהרושם וחתך על לחיו הוי סי' מובהק כמ"ש רמ"א סעיף כ"ד וה"ה לרושם שבגופו ואין ברור מה כוונתו הט"ז כ' שם דרושם ל"ה סי' מובהק רק אם מצמצם המקום וכ"כ מ"ב כמ"ש פת"ש ס"ק ק"ט וכ' דמ"ש ב"י בשם העיטור דאפי' מצמצם השומא היטב ל"ה סי' מובהק היינו משום דעשוי' להשתנות, וט"ז כ' סקכ"ט משום דמצוי' בבן גילו, וא"כ הכא בחתך דאינו עשוי להשתנות ואין מצוי בבן גילו שפיר הוי סי' מובהק:

מכל הני טעמי הדבר ברור שהיא מותרת להנשא:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה