אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן עד

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן עד

סימן עג

י"ג אדר ראשון תרצט סטאשוב.

אודות העגונה הדס בת ר' מאטיל אלמנת ר' איטשא מסטובניץ אשר בעלה נטבע בנהר וויסלא בחודש תמוז תרע"ז, והי' גב"ע לפני הרב מ' שאול שווארץ יחי' אבד"ק סטובניץ והגידה אשתו כי בעלה נסע א' קרח עם שותפו נפתלי לטארנוב וביום ו' שב השותף וספר כי ליל ו' היו הוא והמנוח ועוד אנשים יחד אצל הנהר וכאשר רדפו אותם ערלים נחבאו הם והמנוח נעלם ומאז לא ראהו. ונפתלי העיד כי כמה פעמים שמע ממנו שחפץ לעבור את הנהר ברגל, וביום ג' קרח הגיד לו ערל א' שאם יסחור עמו יראה לו מקום שאינו עמוק ויעבירהו את הנהר ונפתלי מחה בו שלא יסכן בנפשו. וליל ה' הלכו יחד בחבורה של י"ב אנשים ושמעו קול צעקה אצל הגבול וברחו ומאז איננו:

ר' שמואל בן אליקום העיד שראה את הנטבע יום א' חוקת רבע שעה אחר שהוציאוהו מן המים, והכירהו בסימני שערות ראשו שחורות, וזקנו שלא צמח כדרך העולם על סנטרו רק תחת הסנטר בצוארו, וראה שיש לו שבר, אך האנשים אמרו כי נעשה מחמת הטביעה:

בעריל בן יודל העיד, כי תיכף שנשמע הברה שהוציאו נטבע מנהר, רץ שמה והכירהו בגידולו ובזקנו הקטן השחור שהוא איטשא. וגם ראה שחסרו לו אצבעות ברגלו ולא השגיח באיזה רגל:

שלמה בן ישעי' העיד, כי שמע אז שאיטשא כבר שב לביתו ותכף כשהוציאו את הנטבע הלך הוא ואיטשא בן שמואל שמה, והכיר אותו בזקנו השחור שהי' צומח בשנוי תחת הסנטר ופניו היו שחורים ונפוחים ולא הי' אפשר להכיר שום טב"ע, וחסרו לו שתי אצבעות ברגל ימנית:

וכדבריו העיד איטשא בן שמואל כי שמע שאיטשא כבר הוא בביתו, וכשמשו מן המים את הנטבע בא שם והכירהו ע"י זקנו השחור שצמח תחת הסנטר בשנוי, וראה כי חסרו לו ב' אצבעות של רגל ימנית, פניו היו שחורים ונפוחים וא"א היו להכירו בטב"ע, וכן הגידה אשתו כי חסרו לו ב' אצבעות מרגלו הימנית:

הנה לכאורה נראה כיון שהאשה הגידה שחסרו לו שתי אצבעות ברגל ימנית, וגם שני עדים העידו כן. וגם השלישי בעריל העיד כן רק שלא השגיח באיזה רגל, וחסרון שתי אצבעות הוי סימן מובהק כמ"ש ת' רא"ש כלל ק"א סי' ו' דאם הי' חסר אחד מאבריו או יתר בידיו או ברגליו הוי סי' מובהק ומובא בטור אה"ע קי"ח ורמ"א י"ז סעיף כ"ד. אך בתשו' מהר"ם לובלין סי' נ"ו מפרש דמ"ש רא"ש חסר היינו דוקא חסר בתולדה וא"כ בנדון זה שנקטעו לו האצבעות לא הוי סימן. וכ"כ חתם סופר אה"ע ח"א סי' צ"ב נקטעה אצבע ימינו או שמאלו לא הוי סימן ונראה שם דאפי' סימן אמצעי לא הוי, והנה מהר"ם לובלין מחדש זה בלי שום ראי' והוכחה, וכל כי הא הי' לו לרא"ש לפרש ולבאר ולא לסתום דחסר א' מאבריו משמע אפי' נחתך, והלא הרא"ש ביאר שם דארוך וגוץ וחוור וסומק לא הוי סימן והי' לו לחדש יותר מזה דאפי' חסר אבר אם לא נולד כן לא הוי סימן. ומ"ש ח"ס דאם נקטעו אצבעותיו אינו אפי' סימן אמצעי כמעט שהוא נגד החוש, ועי' שם ארי' אה"ע סי' פ"ב שכ' דאם נחתכו אצבעות רגליו הוי סימן מובהק גמור, ובנו"ב תנינא אה"ע סי' ס"ו בנחתך אצבע ידו פשיטא להשואל דהוי סי' אמצעי וכן נ' דעת נו"ב בסוף התשובה עיי"ש שכ' על סי' האזנים דהוי מובהק ובפרט בצירוף הסימן שביד ימין נחתך ממנו אצבע, ואע״פ דבזמננו שמפני טעם ידוע רבו בין הצעירים קצוצי אצבעות יד או רגל י"ל דאין זה סי' מובהק. מ"מ עי' בית שלמה אה"ע סי' ל"ח במי שהי' חקוק על יד ימינו אותיות לסי' שהוא מחיילים של שנה זאת דהוי סי' מובהק דאף אם יזדמן סימן זה באיזו מאנשי חיל שצוו להם לחקוק כזה על ידיהם מ"מ ודאי דאחד מאלף הם נגד כל אנשים וכ' המ"ב והאחרונים דסי' מובהק הוי אם לא ימצא זה הסי' רק באחד מאלף, א"כ הכא נמי א' מאלף הם, ופשיטא דודאי הוי סי' אמצעי אך הא סי' אמצעי לא מהני:

א) ונראה להתיר עפמ"ש מבי"ט ח"א סי' קל"ה מי שיצא ממקום פלוני ללכת לביתו ולא הגיע לשם ובא גוי ואמר שנמצא הרוג באותו דרך מותרת האשה מדאו' כיון דע"פ רוב הי' שב לביתו ואינו אלא חומרא דרבנן וכה"ג כ' בפסקי מהרא"י סי' קל"ט כיון דנפיק קלא דלא פסיק שר' יצחק מת ויש לו קרובים הרבה וזה כמה שנים שנשתקע זכרו ואלו הי' חי הי' נודע ונשמע לנו וכה"ג הוי רוב דשכיח טובא וכו' ונראים הדברים בזמננו אפי' אדם בינוני אם איתא דחי הוא הו"ל קלא טפי מקלא צורבא מרבנן בזמן חכמי התלמוד וכ"כ בת' מהרי"ו סי' ע"ט משום אין ספק מוציא מידי ודאי כיון שידוע שזה ודאי הי' באותו דרך ואחר ספק שמת באותו דרך הו"ל ספק וודאי וכו'. ועצם הסברא כ' בתשו' מהר"י מברונא סי' נ"ג דיש חזקה אי הוי חי הי' בא לביתו כמ"ש רש"י כתובות כב: באומרת ברי לי שאלמלי קיים הי' בא, ולשי' מבי"ט כל הני עובדי דיבמות קטו אתלי נורא בי גננא דר' חייא בר אבין אסר אף שידוע שאותו איש הי' שם בי גננא וכן שם קכא. טבע בכרמי ובדגלת הוי רק איסור דרבנן:

וק' לי ביבמות קטו: יצחק ריש גלותא קאזיל מקורטבא לאספמיא אביי אמר חיישי' לתרי יצחק ומביא ראי' מגט של נהרדעא וכו' ולשיטת מבי"ט אין ראי' דשאני גבי יצחק כיון שידוע בודאי שהוא הלך באותו הדרך ואין אנו יודעים מאיש אחר אין כאן אי' דאו' ומשא"כ בגט שפיר חיישי', וביות ק' דמהרי"ו סי' ע"ט מובא בד"מ י"ז ס"ק כ"ג תומך יסודו על ת' רא"ש כלל נ"א ס"ס ג' גוי שאמר יהודי שנתלווה עמו מת שלא הצריכו לחקור מגוי אם אותו יהודי שנלוה עמו מת אלא כיון שידעי' שיהודי נלוה עמו תלי' בודאי שאותו, יהודי מת, ולמה הוצרך רא"ש גיטין פ"ב ס״ס ג' לחלק בין גט לעובדא דיצחק ריש גלותא דגט כיון דאפשר לכתוב גט אחר מחמרי' ולא מהדרי' גט לבעל לגרש בו משא"כ ביצחק ר"ג אי ניחוש לתרי יצחק צריכה להתעגן כל ימי' פסק הרי"ף לקולא וכן מובא בת' רא"ש שם הא לשיטתו הי' יכול לחלק דעובדא דיצחק שאני כיון דידוע בודאי שהוא הלך ועל אחר לא ידוע אין ס' מוציא מידי ודאי:

וע"כ להמבי"ט והפוסקים הנ"ל וכן פסק ר' חיים כהן ראפופירט אה"ע סי' כ"ז וסי' ל' הכא נמי כיון שזה האיש יצא מביתו על מנת לחזור זה שנה ושמונה חדשים ולא שב הוי רק איסור דרבנן. ולכן אף אי נימא דאצבעות חתוכים הוי רק סימן אמצעי מ"מ הא דסי' אמצעי לא מהני אף שע"פ רוב הוא הוכחה דהוא זה האיש, היינו משום דשמא הנמצא הוא מרובא דעלמא דכל דפריש מרובא פריש כמ"ש המפרשים, והוי רוב נגד רוב ונשאר ספיקא דאו', אבל הכא כיון דהוי רק אי' דרבנן ס' דרבנן לקולא, ואף דיש חזקת אשת איש. אך תוס' יבמות פח: ד"ה והבא כ' דחזקה דייקא ומינסבא מרעא לה לחזקת א"א, ואף דהנו"ב קמא אה"ע סי' מ"ג כ' בד"ה ואם דל"ש דייקא ומנסבא רק לענין נאמנות העד, אבל היכא דאין ע"א לענין שאר ספיקות בגוף הדבר ל"ש דייקא ומינסבא ונשאר חזקת א"א על מכונה, אבל מפורש באס"ז ב"מ כו: ד"ה למאי נפ"מ בשם ראב"ד דתמיד יש חזקה דייקא ומינסבא:

ובזה מיושב קו' נו"ב תנינא אה"ע סי' ס"ו למה ביו"ד רצ"ז ס"ט פסק בכודנייתא כר' אבא בחולין עט. דמהני סימנים והרי בגמ' אמרו דס"ל סימנים דאו' ואנן מחמירים דסימנים לא מהני, דכל הטעם דסימנים אינם מועלים משום דיש רובא דעלמא כנגד, אבל התם בכלאים דאין רוב דעלמא מתנגד ואין הספק רק על שני מינים שפיר מהני סימן אמצעי:

ופשוט י"ל דרק באיסור דאו' לא מהני סימן אמצעי אבל באי' דרבנן מהני וכמו שכ' בת' רא"ש כלל ב' סי' ט"ז שהק' על רמב"ם דבכלאים בשני מינים טמאים אינו לוקה מחולין הנ"ל דאמר סימנים דאו' ואי טמאה עם טמאה ליכא איסור דאו' היכא פשיטא לי' דסי' דאו' אפי' הוי דרבנן סמכי' עליהם באי' דרבנן (ועי' תומים סי' ס"ה סקי"ב שלא ראה אז את ת' הרא"ש והביא ראי' משי' רמב"ם זו דאי סי' דרבנן ל"מ גם בדרבנן). וכן הוא ברש"י ב"מ כז: ד"ה סי' דרבנן שכתב וגבי א"א דאי' דאו' לא סמכי' עלי' וכ"כ תשו' פני יהושע ח"א סי' ז' ונו"ב ח"א אה"ע כ"ט ומ"ג ד"ה ואומר אני ואבן עוזר בתשובתו גבי מים שאין להם סוף ופלתי ס"ס ק"א סק"ז וכ"כ תשובת הרי"ם אה"ע א' ד"ה ואפשר דהמיקל לא הפסיד:

והנה בפני יהושע גיטין כז: מקשה על שיטה זו מרב אשי שם דקאמר נקב בעלמא לא משום דמספקא לי' אי סימנים דאו' או דרבנן הא חשש שני יוסף בן שמעון הוא רק דרבנן וא"כ אפי' אי סימנים דרבנן מהני ונ' ליישב דשם ל"ש לומר ס' דרבנן לקולא משום דיש ח' א"א כנגד. והכא לא שייך חזקה דייקא ומינסבא דהספק אי זה הגט הנמצא הוא הגט הנאבד אין היא יודעת כלל לדייק, ועיי"ש עוד שהק' מבכורות מו: דמשני שאני עדות אשה דאחמירו רבנן אבל מדאו' מהני פדחת לבד ולמה לא מהני סי' בגופו וכליו הא רק החמירו רבנן, וי"ל דלתי' זה מיירי הני סימנים בארוך וגוץ כמ"ש יבמות קכ: והא דקאמר שם דאי סי' דרבנן מיירי בסימנים אמצעים י"ל היינו לתי' שני דבכורות דהכרת פנים לחוד ופ"פ עם החוטם בעי' מן התורה.

ובת' פני יהושע סי' ה' ואבן העוזר בתשובתו הנ"ל וחתם סופר אה"ע ח"א סי' צ"ב מקשים מתוס' יבמות קטו: ד"ה וקאמרי דכ' אי סימנים לאו דאו' מיירי בסי' מובהק הא במים שאין להם סוף הוי רק אי' דרבנן ולמה בעי' סי' מובהק, וי"ל דתוס' ס"ל דהנשים לא ראו הטביעה כלל או מיירי דלא שהו עד שיעור שתצא נפשם וכמו שתי' ח"ס עצמו סי' מ"ח:

ב) היתר שני, דהכא העידו ג' עדים שזקנו צמח בשנוי מדרך כל אדם לא על הסנטר רק תחתיו וזה הוי בודאי עכ"פ סי' אמצעי, וא"כ יש שני סימנים, סי' האצבעות הקטועים וסי' זה, ושני סימנים מצטרפים להיות סימן מובהק כמ"ש ב"ש ס"ק ע"ג בשם מ"ב וט"ז שם אות ל' בשם ר"א מזרחי וכ"כ ב"ש קל"ב סק"ז ויש"ש יבמות פט"ז סי' ו' וכ"כ נו"ב קמא סי' ל"ב ד"ה ואפי' והביא כן בשם ת' פני יהושע וכ"כ ת' מהרי"ם י"ז י"ח וכבר הבאתי בספרי חלק ב' סי' פ"ב דכן מפורש בתוס' ב"מ כה. ד"ה שמעת בתי' בתרא דאף דמנין לא הוי סימן מ"מ בצירוף מחרוזות מהני ועיי"ש מ"ש, ומ"ש בביאור הגר"א ס"ק פ"ו שמתני' אף שיש סימנים בגופו ובכליו משמע דצירוף סימנים לא מהני, י"ל שלא הי' רק סימן אחד ולשון רבים קאי אסימנים דעלמא וכמ"ש תוס' ב"מ כד. ד"ה אבל דהא דקאמר מחרוזות היינו מחרוזות דעלמא:

והנה ביבמות קכא. אמרי' וה"מ כי אסקי' חזי' בשעתי' אבל אשתהי מתפח תפח וא"א להכירו והכא אף דראוהו בשעתי' ולא אשתהי, כי מ"ש אשתהי הוא רק אחר שעה להוצאתו מן המים כמ"ש רמב"ם פי"ג מגרושין הכ"ב וכ"כ חלקת מחוקק י"ז סקמ"ט וב"ש סק"פ וכ"כ ח"ס ח"ב סי' קמ"ו כרמב"ם דהיינו שעה ממש, ועיי"ש סי' ק"מ דמצדד די"ל דאינו משתנה רק אחר שתי שעות כהגירסא ברמב"ם, וע"פ דברי העדים מיד כשנשמע קול ההברה שמשו נטבע מן המים רצו שמה וראוהו (והעד שמואל הגיד מפורש שראה אותו רבע שעה אחר ההוצאה), מ"מ מה יתרון בזה שהי' בתוך שעה, כיון שהעדים העידו שהיו פניו נפוחים ושחורים ולא הי' אפשר להכירו בטב"ע וכיון שנתפח אפי' לא אשתהי אין מעידים עליו כמ"ש באר היטב ס"ק פ"ד בשם כנה"ג וכ"כ ס"ק פ"ח ופת"ש ס"ק קי"ז בשם מראות הצובאות מב"ח והרח"ש

אך באמת אף באשתהי דאין מעידין היינו רק ע"י טביעת עין אבל סימנים מהני תמיד דהא אינם משתנים וכמפורש בכורות כח. במומים שבגוף מותר מפני שאין משתנים וכ"כ אס"ז ב"מ כז: ד"ה והכא בשם ראב"ד דדוקא שומא עשו להשתנות אבל שנוי בבשר ובעצמות אינם משתנים לאחר מיתה. והא דאיתא בירושלמי יבמות פט"ז ה"ג שנייא היא שהסימנים דרכם להשתנות, ודאי דמפרש על שומא וכמ"ש אביי ורבא בבבלי קכ. ובכליו משום דחיישי' לשאלה, וכ"כ רמ"א י"ז סעיף כ"ו וכ"כ ב"י שם על עובדא דתשובת הר"ן במימון מאלקי דכיון דלא חזי' בשעתי' ל"מ סימנים, דהיינו משום דאותם סי' שהיו לו בראש ובזרוע לא היו סימנים מובהקים דאל"כ אע"פ שנשתהה הו"ל להתיר וכ"כ מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' לה, ומה שאמרו ביבמות קטו דחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים וכ' התוס' ד"ה וקאמרו דמיירי בסי' מובהקין ומ"מ בעי' שיהי' לאלתר, הכוונה כמ"ש מרדכי שם סי' ע"ז דאו או קתני או לאלתר או סימנים אבל סימנים מהני גם באשתהי וכמ"ש ב"ש סקפ"ג, וכ"כ תשו' ב"ח סי' פ"א ונו"ב ח"א סי' נ"א ד"ה ומה שפלפל:

וראיתי להגר"א סי' י"ז אות צ"ו שכ' דמדברי הרא"ש ות' ר"ן סי' ל"ג מבואר דלא מהני סימנים באשתהי, והנה מה שכתב מת' הר"ן הבאתי למעלה מ"ש ב"י שפי' שהר"ן מיירי בסימנים שאינם מובהקים, וע"כ גם בת' הרא"ש הכוונה כן, דהלא חסרון אבר מפורש שם דמהני:

וכמו דבאשתהי מהני סימנים מובהקים ה"ה בתפח וכן מוכח במתני' יבמות קכא: בעובדא בעסיא שעלתה בידם רגלו מארכובה ולמעלה תנשא וכ' נ"י שם שאדם אחר שנפל לים והעלו רגל מארכובה ולמעלה אין מעידים אא"כ יש להם בו סי' מובהק והא מיא מרזי מכה ותפח הרי אפי' בתפח מהני סימנים וכ"כ שם ארי' ס"ס נא:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה