אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן עג

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן עג

סימן עב

לכבוד ידידי הרב הגאון המפורזם מ' שמואל אהרן שי' בעל הפרדס.

תמול בש"ק קבלתי יקרתו, ושאלתו אודות אלמנה מינקת. שגמלתה את ילדה אחר עשרה חדשים, ועתה עברו כ"א חדשים מלידתה, ונשתזכה לאיש, וכרתו ברית האישות ע"פ חוקי המדינה, וגם כפי דברי' כבר נבעלה לו באמרה שאיננה יכולה להתנגד ולעמוד נגדו, אם מותר לסדר קדושין להם להצילם ממכשול:

א הנה מהר"י מינץ סי' ה' מובא ברמ"א סי' י"ג סעיף י"א מתיר במופקרת איסור מינקת חברו כדי שיהי' בעלה משמרה ויליף לה מגיטין לח. דשחררו שפחה שנהגו בה מנהג הפקר אף דיש אי' דאו' לעולם בהם תעבודו ומכ"ש דדוחים תקנת חכמים במינקת, וממנו למד השבות יעקב ח"א סי' צ"ה להתיר איסור מינקת בשביל תועלת היתומים כיון דבחו"מ ר"צ סי"ג אפטרופוס יכול לשחרר עבדים לתועלת יתומים אף דמשחרר עבדו עובר בעשה וה"ה דמתירים איסור מינקת חברו. והנה לפמ"ש ר"ן גיטין לא דטעם אי' שחרור משום לא תחנם ואם אינו מכוון לטובת העבד מותר אין ראי' משחרור לאי' זה דהתם אם משחרר להציל ממכשול או לתועלת יתומים אין איסור כלל, אבל כוונת מהר"י מינץ ושבו"י לשי' תוס' שבת ד. ד"ה וכי וגיטין לא. ורשב"א שם דאפי' אינו מכוון לטובת העבד אסור. ולדעתם י"ל בעובדא זו נמי כיון דהוא כבר נתקשר עמה ע"פ חוק המדינה והיא אשתו ואי אפשר לו לישא אחרת ויש כאן בטול פו"ר וחשש עברה ממש, מתירים גזרה דמינקת כדי להצילם מעברה. ושאני בכל מינקת דאפשר לו באחרת:

ומצינו ביו"ד שצ"ב ס"ג מי שלא קיים פו"ר דוחים אבלות תוך שלשים ואף שכ' בטור שהי' הפסד ממון אבל עיי"ש בפרישה אות י"ב דמתיר אפי' בלא הפסד ממון וכן התירו הרבה גדולים כמ"ש שדה חמד ה' אבלות סקנ"ו, ואמנם הט"ז שם סק"ה כ' דאין מתירים לה להנשא בתוך שלשים משום בטול פו"ר שלו וכבר תמהתי עליו מתו' שבת ד. ד"ה וכי דמש"ה במי שחציו עבד וחציו בן חורין כופים את רבו לשחררו אף דעובר בעשה משום דפו"ר מצוה רבה ועי' בספרי חלק ב' יו"ד ס"ס ע"ו:

וכיוצא בו בשבת ד. התירו לרדותה קודם שיבא לאיסור סקילה ושם קנג. מי שהחשיך נותן כיסו לנכרי דאי לא שרית לי' אתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים:

והנה בנו"ב תנינא אה"ע סי' ל"ה ד"ה ואמנם הביא ראי' זו מאבלות ואח"כ הקשה אטו נדמה מלתא למלתא לפי זה נתיר חליצה לכהן וכל השניות למי שלא קיים פו"ר, אבל נראה דל"ק דאיסור שניות חמיר יותר ממינקת כמ"ש ת' רא"ש כלל נ"ג סי' ה' וז"ל מעוברת חברו איסור זה בשעת נשואין הוא ועתיד לפסוק ואין איסור זה חמור כאיסור שני' שעשאוהו מדבריהם כאיסור ערוה עכ"ל וכ"כ רמב"ם בפ"ב מסוטה ה"ז דאם היתה אשתו שני' אינה שותה דאין האיש מנוקה מעון אבל במינקת חברו שותה שאין כאן עברה וכ"כ תוי"ט פ"ד מ"ג דסוטה. שאין מינקת גזרה רק תקנה עיי"ש:

ואמנם בת' מרן הב"י לאה"ע ריש דיני כתובה בענין מינקת מזנה הביא ראי' להיתר מהא דשבת ד. דהתירו לרדותה ודוחה את הראי' וז"ל שאני התם דרדית הפת אינה ככל שבותים ולא אסרו אלא משום דדמי לעובדא דחול כמ"ש הר"ן, משא"כ איסור מינקת דהוי איסור דרבנן ממש ויש בו משום סכנת הולד י"ל דלא שרי וגם י"ל דהתירו ברדית הפת רק שלא יבא לאיסור סקילה אבל כדי שלא יבא לאיסור קדשה ונדה י"ל דלא התירו. ויש לי לדון בקרקע על דברי מרן מרמב"ם סוטה הנ"ל דמשוי למינקת איסור קל, וגם ממה שהבאתי משחרור ואבלות וכמה דוכתי דהתירו אי' קל כדי שלא יעבור על איסור חמור, וגם הא הרמ"א הביא פסק מהר"י מינץ במזנה וחולק על ב"י וגם מפורש כנגדו בריטב"א מובא בת' רדב"ז סי' שמ"ט שהתיר לא' שקדש מינקת חברו ע"י שיבחנו את הולד אם יכול להתקיים באכילה ושתי' בלי יניקה, ועיקר טעמו הי' משום שהי' חשש שיבאו לידי מכשול וכ' הרדב"ז ע"ז שכבר הורה זקן:

ומ"מ הכא בעובדא זו אין סתירה כלל מדברי ב"י, דהתם שהיתה עודנה מינקת והולד צריך לאמו, שפיר כתב ב"י שאין מתירים משום מצוה כיון דיש חשש סכנה, אבל הכא דכבר גמלתו ואין תועלת להולד במה שתאסר להנשא ואין שום סכנה אלא גזרה שמא פעם אחרת תגמלנו קודם הזמן, י"ל דבמקום מכשול ואפרושי מאסורא לא גזרו וכמ"ש, נו"ב קמא אה"ע סי' כ' בד"ה ולכן וז"ל ואף אי נימא דגזרה זו משום סכנת הולד מחמירים בספק זה שייך אם לא גמלתו אבל אם כבר גמלתו זמן רב שאיסור הנשואין אינו משום סכנה אלא דגזרי' גמלתו שמא תגמלנו וכו' וא"כ בתנוק שכבר גמלתו אינו סכנה אלא גז' דרבנן וראוי לומר ספק לקולא עכ"ל.

ב ואף שכמה גדולים חלקו על השבו"י הנ"ל ולא סמכו להתיר במקום מצוה. ובראשם הנו"ב והג"ר סענדר מרגליות בת' הרא"ם סי' נ', אבל הכא דכבר עברו כ"א חדשים, והפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובות אות ק"נ מתיר אחר ט"ו חודש אם יש טעמים אם נשתדכה וכ' שכדי שלא להפריד התיר לסמוך על מר עוקבא ור' חנינא ועולא בכתובות ס: דפוסקים כר' יהודה דמותרת אחר ס"ו חודש, והא דקיי"ל דצריכה להמתין כ"ד חודש היינו אם היא מניקה וחיישי' למעוט דצריכי ליניק כ"ד חודש אבל היכא שבאמת כבר אינה מניקה ואין משום סכנת הולד יש להקל בשעת הדחק וכ"כ שם בשם גדול א' שהורה כן כיון דעיקר אי' משום קנסא וסגי בקנס אחר ט"ו חודש:

ונראה דע"פ רוב סגי לינק בפחות מכ"ד חידש וכשי' ב"ה ור' יהודה שהזמן הוא י"ח חודש, רק הא דרב ושמואל אמרי תרוייהו בכתובות ס: דצריכה להמתין כ"ד חודש, היינו משום דחששו למעוט בפקוח נפש של הולד ואזלי לשיטתם שם טו:

אם רוב גוים גוי אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן דאפי' ברוב גוים מ"מ מפקחין עליו את הגל בשבת, וגם רב ס"ל כן והא דאמר שם אם רוב ישראל ישראל אמר רב ל"ש אלא להחיותו ובעי' דוקא שיהי' רוב ישראל, שם לא מיירי בפקוח נפש רק לפרנסו כאחד מעניי ישראל ולכן בעי' רוב ישראל כמ"ש באס"ז שם בשם רמב"ן וכ"כ שם ד"ה אם רוב בשם הריטב"א דרב מודה לשמואל דאפי' ברוב גוים מפקחין את הגל וכ"כ שם בשם הרא"ה וכ"כ תו' שם ד"ה אם דרק ברוב ישראל קאמר רב דחייב להחיותו ופשיטא דאין חולק דספק פק"נ לחומרא ומ"מ בספק אינו חייב להחיותו וע"כ דהא דלהחיותו לא קאי על פק"נ וכ"כ הפלאה על תו' ד"ה להחזיר דאף דשמואל ס"ל א"ה בממון אחר הרוב מ"מ מודה ברוב ישראל דחייב להחיותו משום מצוה וחי אחיך עמך וע"כ דאינו פק"נ שם. ולכן חששו רב ושמואל דלמא ולד זה הוא מן המעוט שצריך לינק כ"ד חודש, אבל הכא דכבר גמלתו והוא אחר י"ח חדשים והולד בריא ולא הזיקה לו כלום מניעת ההנקה א"כ חזינן דהולד הוא מן הרוב שפיר י"ל דגם לרב ושמואל אין בזה איסור מינקת:

ואף דדברי לא יתכנו לפמ"ש הכו"פ סי' ס"ג סק"א דרב ושמואל פליגי אי הולכים בפק"נ אחר הרוב ושי' רב דהולכים אחר הרוב וא"כ איך ס"ל לרב הכא דבעי' כ"ד חודש הא ע"פ רוב סגי בי"ח חודש. אבל הלא מפורש בראשונים הנ"ל דגם רב ס"ל דאין הולכים בפק"נ אחר רוב. וצ"ל דכוונת הכו"פ לפי הס"ד של רמב"ן הנ"ל שרצה לפרש דהא דרב אמר להחיותו מיירי לענין פקוח נפש וא"כ רב ושמואל פליגי בהא. וגם הכ"מ פ"ב משבת ה"כ מביא ת' הרמב"ם לחכמי לוניל דמסופק בשיטת רב די"ל דחולק על שמואל בהא:

ואמנם בס' ברכת משה ליד"נ הגאון ר' משה נחים ירושלמסקי זצ"ל מקעלץ סי' מ"ד מביא תשובת הגאון ר' יהושע מקוטנא זצ"ל ומחליט דהא דבעי' כ"ד חודש אינו מקנסא אלא הלכה ברורה, וראי' מגטין עה:

הרי זה גיטך ע"מ שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים ואמרי' שם בגמ' אם הניקתו יום א' בתוך כ"ד חודש סגי אף דלר' יהודה דס"ל זמן הנקה י"ח חודש לא מהני אם תינק אחר י"ח חודש ואינה מגורשת וע"כ דדין גמור הוא ומש"ה סומכים ע"ז גם לקולא באיסור א"א:

אבל אין זה ברור כמ"ש נו"ב קמא אה"ע סי' כ' ד"ה ולכן שאף למ"ד דזמן יניקה כ"ד חודש היינו שכן דרכו ומעלי לי' אבל לא בשביל זה יהי' ההכרח לאסור את אמו כל הזמן הזה שהמניקת לא נאסרה אלא כל זמן שיש סכנה לתינוק לגמלו אבל בזמן שכבר אין סכנה לגמלו אף שהחלב מעלי לי' ולא מיחשב כיונק שקץ מ"מ אין אמו אגודה בשביל זה להנשא ולכן אין ראי' ממתני' גיטין הנ"ל שאף אם יודה ת"ק שאינה אסורה רק י"ח חודש מ"מ סובר זמן היניקה הוא כ"ד חודש. עכ"ל ועפ"י זה הוליד חלוק לדינא לענין חודש העבור ויסודו מרש"י גיטין עה: שרק על י"ח חודש של ר' יהודה מציין על כתובות פ' אע"פ אבל בדברי ת"ק שתי שנים ראה רש"י הפרש דכאן אמר שתי שנים ולא כ"ד חודש כבכתובות משום דאף לענין היניקה חודש העבור שייך לתנוק אבל לענין איסור הנשואי די כ"ד חודש. ואף שדקדוקו של נו"ב מרש"י בענין חודש העבור אינו מוסד וכמדומה שלא זכר אז דברי רש"י נדה ז: ד"ה וחכ"א שכ' עד כ"ד חודש שהוא זמן הנקת התינוק, הרי דגם לענין יניקה תמיד אינו יותר מכ"ד חודש. ואפי' בשנה מעוברת, מ"מ בעיקר הדבר י"ל שהדין עמו דאע"פ שהיו מניקות כ"ד חודש ומש"ה חשיב נתקיים התנאי אם ינק יום א' בתוך כ"ד חודש מ"מ אחר י"ח חודש אין סכנה עוד ולא גזרו עלי' איסור נשואין. (ודברי רש"י אלו בנדה אינני מבין כי בגמ' אמרו הטעם מפני שאברי' מתפרקין ואין תלוי כלל ביניקת הולד):

וא"כ הכא אף שלא קידש אותה בדיני ישראל מ"מ כיון דנשתדך וקרוב לודאי שהם באים לידי עברה, הוי ממש דין הפנ"י שמיקל אחר ט"ו חודש, וכן מתיר בת' מהרש"ם ח"ג סי' קע"ו בנשתדכו כיון שא"י עוד לבטל את השדוך מפני חרם הקדמונים, מכ"ש בעובדא זו אשר ע"פ חוקי הממשלה אינו יכול בכל אופן לישא אחרת:

ג) עוד נראה דהא דגמלתו אסורה כ' רש"י כתובות ס: שגמלתו מחמת שרוצה להנשא, ולכן מתיר בת' ר"ח כהן סי' י"ג אם גמלתו מחמת אונס וחולי דלא שייכא הגזרה. ולפ"ז בזמן הזה שכל הנשים גומלות את ילדיהן לשנה אחת, אין שייך לגזור גמלתו אטו שמא תגמלהו לפני הזמן של כ"ד חודש כיון שתמיד הן עושות כן וע"כ דעכשיו ל"ש כלל גזרה זו. רק הטעם דאמרי לא פלוג רבנן. ואיסור זה קיל ואינו כגוף, הגזרה וכמ"ש רש"ם ח"ג סי' קע"ו בשם מג"א תמ"ז סק"ה בשם תה"ד דאין להחמיר בלא פלוג כמו בגוף האיסור. ועיי"ש שמתיר בגמלתו אחר י"ח חודש כיון דאיכא כמה תנאים המקילים בזמן י"ח חדשים:

ד) ובכלל איסור מינקת שהחמירו בו מאד רבותינו האחרונים, אינני יודע טעמו של דבר מה ראו על ככה כיון דבזה"ז נשתנו הטבעיים מזמן הגמ' שאז הי' יונק תינוק כ"ד או י"ח חודש, אבל עתה אפי' מעוטא דמעוטא אין יונק יותר משנה ואין כל תועלת להילד באיסור נשואי אמו, ואדרבה ע"פ רוב הגזרה הזאת היא לרועץ ולהיזק לו כי אין יד האם משגת לכלכלו כראוי. ומ"ש גזרה זו ממ"ש תוס' ברכות נג: ד"ה והייתם דעכשיו שאין מלח סדומית מצוי אין מים אחרונים מעכבים וכ"כ תוס' ביצה ו. ד"ה והאידנא דעתה שאין עוד חברי מותר לקבור מת ביו"ט שני כיון דעבר החשש עבר הטעם ומביאים דה"נ אמרי' במים מגולים שכיון שאין נחשים מצוים אנו שותים אף שהוא דבר שבמנין וקיי"ל כן ביו"ד קט"ז ס"א, וכ"כ תוס' שם ל. ד"ה תנן דגזרות אין מטפחין ואין מרקדין ל"ש בזה"ז שאין בקיאים לעשות כלי שיר וקיי"ל הכי באו"ח של"ט ס"ג בהג"ה וכ"כ מג"א קע"ג סק"א דאין צריך עתה נטילה בין בשר לדגים משום דנשתנו הטבעיים:

ואמנם שבתשו' מהרש"ם ח"ג שט"ו מביא בשם הגאון משפיטיווקא שהתיר מינקת אם גמלתו ע"פ מ"ש מג"א סי' ט' סק"ז דגזרה אם בטל הטעם יכולים לבטל ועיי"ש שגם הגרי"ל מסמבור היקל כיון שבזה"ז נשתנה זמן הנקה מבימי הגמ', ועכ"פ בנ"ד הדבר פשוט להתיר להם ועד שתאכלנו באיסור וכו' והזריז משובח:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה