חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט
אבן העזר · סימן עב
כ"ד אדר תרפ"ב טאראנטאה.
להרבני המופלג מ"י יעקב שולמאן שי' שוחט בטימשינס אנטאריא.
אודות אשר שאל על דבר אשה צרפתית שיהודי דר עמה בנמוסי המדינה בעברה. ועתה באו לפניו ורצונה להתגייר ולשבת עמו יחדו בנשואין כדת תורה, אם להכניסה בברית כדי להצילו מן העברה:
מקור הדין משנה יבמות כד: הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו ומקשה בגמ' הא גיורת מיהא הויא ורמינהו אחד איש שנתגייר לשם אשה וכו' כו' אי הכי אפי' לכתחלה נמי ותי' משום דר' אסי הסר ממך עקשות פה. והיינו משום לעז וחשד, ומה הלעז, יש בזה מחלוקת הראשונים דעת רש"י משום דאסור להביא עצמו לידי חשד שאם ישא אותה יאמרו שאמת הי' הקול שהי' לו עסק עם השפחה והכותית. ולכאורה ק' לפרש"י למה בשבת כג. דמקשה ומנא תימרא דחיישי' לחשד ומביא ברייתא דפאה, למה לא הביא ממשנה זו דמבואר דחיישי' ללעז וחשד, אך ל"ק ע"פ מ"ש חכם צבי סי' צ"א דהי' ידוע דחיישי' לחשד שהוא אמת ורק נסתפקו אי חיישי' לחשד הטועים בדין וע"ז מביא מפאה שאף שבאמת א"צ להניח בסוף שדהו דוקא מ"מ חיישי' לחשד, ולכן לא הביא מכאן דחשד זה הוא אמת:
אבל דעת רמב"ן ורשב"א בחי' יבמות וב"י אה"ע ס"ס י"א בשם תשו' הרשב"א דטעם האיסור דאם נטען מקודם עלי' יהי' לזות שפתים שלא נתגיירה זו לשם שמים אלא בשביל להיות עמו וכמ"ש בגמ' שם אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש וכו' ואף שדיעבד מהני הגירות מ"מ אין זו גירות טובה ונפ"מ בין הטעמים דלטעם רש"י שייך איסור זה רק בנטען שאין הדבר ברור אבל אם ידוע בודאי שבא עלי' אין כאן לעז כיון שבלא"ה גלוי ומפורסם שעבר עברה ויהי' מותר לכנסה כיון שלא יוסיף מאומה על החשד. אבל לטעם רמב"ן ורשב"א גם אם בודאי דר עמה מקודם אסור לישאנה אחר הגירות שיאמרו שנתגיירה בשבילו, ומפורש כדבריהם בתוספתא פ"ד הבא על השפחה ועל הנכרית אע"פ שנשתחררה ונתגיירה לא יכנוס, ותמוה איך יפרש רש"י טעם תוספתא. וכן דעת רמב"ם שבפ"י מגירושין הי"ד שהביא דין התוספתא גוי שבא על בת ישראל אע"פ שנתגייר לא ישאנה הרי שאפי' בא עלי' ולא שייך לעז של רש"י מ"מ אסור וע"כ משום דאין הגירות טובה וכ"כ ה"ה שם שכ"נ בגמ' דאיש שנתגייר לשום אשה לכתחלה לא ישאנה משום לזות שפתים. ומ"ש רמב"ם בתחלה הנטען, לישנא דמתני' נקט:
ודעת תוס' כטעם רש"י שכ' בד"ה אי הכי דמתחלה הי' ס"ד דגמ' דטעם מתני' שלא יכנוס משום שמא נתגיירה לשום איש וא"כ למסקנא אין הטעם משום זה וכן נ' ממ"ש בד"ה משום דכ' דבנטען על הפנוי' אין להחמיר משום לזות שפתים ומוכח דאותו טעם עצמו הוא שייך בנטען על השפחה שמחזיק את הקול הראשון וכן כ' מרדכי פב סי' י"ד הנטען מפרש בגמ' משום הסר ממך עקשות פה ומתוך טעם זה נראה לומר דה"ה הנטען על הפנוי' וראיתי זה עתה בס' בית נאמן לש"ב הגאון יחי' מזגיטרש סי' א' שהביא ראי' דתוס' לא ס"ל כטעם רמב"ן ורשב"א מהא שכ' ביבמות מב. ד״ה גר מכאן משמע דגר מותר בגיורת ואי נימא דיש לחוש שמא לא נתגיירה לש"ש רק להנשא לזה הכא נמי ניחוש שמא רק אחד נתגייר לש"ש והשני לא נתגייר רק כדי שלא להתפרד היא ממנו או הוא ממנה, וזה אינו כלל דהא מפורש בגמ' דגר מותר בגיורת לכתחלה אלא שצריכים הפרשה קודם נשואים ועי' יו"ד רס"ט ס"ט בהג"ה, וכן הי' פשוט לתוס', וא"כ לדעתו קשה מגמ' זו על רמב"ן. אלא ודאי דדוקא אם נכרי מתגייר בשביל אשה ישראלית יש לחוש בכוונת הגירות שהיא לשם האשה. אבל אם שניהם גוים ודרים ביחד בגיותם לא חיישי' לחשש רחוק כזה:
ואמנם תמה אני על טעם רמב"ן ורשב"א איך יפרנסו בשפחה למה הנטען על השפחה לא יכנוס איפה מצאנו איסור לשחרר שפחה אם כוונתו לישאנה, ואדרבה בפסחים קיג. אמרו בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה הרי שמשחרר עבדו לכוונה זו כדי שישא את בתו, ועוד קשה הא משנה סתמא קתני השפחה ונשתחררה, אע"פ שלא היתה שפחתו כלל ואין תלוי בידו או בידה אלא בהאדון ואיזה לזות שפתים שייך עליו, ואמנם י"ל כמ"ש יבמות מז: דמחלוקת ר"ש בן אלעזר ורבנן אי עבד צריך קבלת מצות אבל מסקנת הגמ' שם דעבד דחייב במצות גם לרבנן א"צ לקבל, ומצאתי עתה בשו"ת רעק"א ח"א סי' קכ"א ד"ה והנראה שהק' כן ותירץ דבשפחה דאיכא לאו מדאורייתא, הטעם כרש"י משום לעז שיאמרו שבא עלי' ועבר על לאו, אבל בנכרית דליכא דאו' לא הי' ס"ד לאסור בשביל כך אלא רק מטעם שנתגיירה בשביל כך והתרצן משני דמ"מ איכא לזות שפתים אי כפרש"י אי כרשב"א דהלעז שנתגיירה בשביל כך אבל בשפחה ודאי הטעם משום לעז דביאת איסור עכ"ד. אבל קשה על דבריו מתוספתא דתני הבא על השפחה ולא נטען. ול"ש טעם רש"י משום לעז דביאת איסור ומה טעם שלא יכנוס וצ"ע:
והנה בנ"ד שהם דרים ביחד לדעת רש"י מותר לכנסה אחר הגירות דל"ש לעז. ולטעם רמב"ן ורשב"א אסור, אבל באמת י"ל דטעם רמב"ן ורשב"א שייך רק אם בא עלי' דרך מקרה י"ל שנתגיירה כדי שידור עמה בקביעות אבל אם עתה הם נוהגים אישות בפרהסיא ע"פ נמוסי המדינה כנ"ד ל"ש חשש בנתגיירה בשבילו, וע"פ חלוק זה יש ליישב שי' ר"ת בתוס' כתובות ג: ד"ה ולדרוש שהתיר לבת ישראל שהמירה ובא עלי' גוי לקיימה לו כשנתגייר ול"ש אחד לבעל ואחד לבועל וכמ"ש אה"ע סי' קע"ח סעיף י"ט וקשה ס"ס אסורה להנשא לו כמ"ש בתוספתא הנ"ל דנתגייר בשבילה, וע"כ דבתוס' שבא עלי' במקרה שייך החשש משא"כ בעובדא דר"ת דהמירה והיו ביחד בקביעות שרי דאין לו צורך והכרח לגייר וע"כ שנתגייר לש"ש. וי"ל עוד דכוונת ר"ת דל"ש אי' אחד לבועל שאז היתה אסורה אפי' דיעבד אבל לכתחילה י"ל דאסורה משום כוונת הגירות וכ"כ פני יהושע כתובות שם. ומ"מ החלוק נראה נכון וכ"כ בס' בית נאמן שם. אלא שמ"ש שם בשם הגאון מהרש"ק דבכבר בעל דלא תקיף ליצרו מותר לקבלה הוא נגד התוספתא:
וראיתי בס' בית נאמן שהק' ממנחות מד. מעשה באדם א' שהי' זהיר במצות ציצית וכו' א"ל ר"ח שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה כתב מידה ונתנה לו אמר לה לכי זכי במקחך הרי דלא חש משום נטען על הגיורת ותי' שכיון שהי' המעשה מפורסם תו ליכא משום לזות שפתים, אבל לבד מה שהדבר מפוקפק ואין זה מפורסם כלל מ"מ לטעם רמב"ן ורשב"א ק' הא נתגיירה לשום איש ואסור לכנסה. (וביותר ק' לפמ"ש תו' שם ד"ה לבית דבתוספתא גרים ר' מאיר ובערובין יג: בעין יעקב דפוס ראשון לא ר"מ שמו אלא ר' נחמי' שמו כמובא בדקדוקי סופרים שם אות ש' וביבמות כד: ר' נחמי' ס"ל דאיש שנתגייר לשום אשה ואשה לשום איש אינם גרים כלל) אך באמת שם שאני דהי' ידוע שכוונתה הוא לשם שמים וכמ"ש תוס' יבמות כד: סד"ה לא ורש"י מנחות מד. ד"ה הוציאה שספרה לו כל המאורע שלשם שמים היא מתגיירה לפי ששמעה נס גדול של חומר ציצית וכ"כ מהרש"א שם שזה הי' שאלת ר"ח שמא עיניך נתת וכו' ואין מקבלים גרים לשם אישות והשיבה שהוא לשם שמים. ועי' ב"י וש"ך יו"ד רס"ח סקכ"ג דהכל לפי ראות ב"ד, ופלא כי בטור יו"ד רס"ח לא הביא כלל תנאי זה שבודקין את מי שבא להתגייר שמא לשם אשה כמ"ש רמב"ם ובש"ע:
ואפי' אם לא נסמוך על חלוק הנ"ל כיון שכבר דרו ביחד זמן רב כוונתם לש"ש, באו ונסמוך על ת' רמב"ם בפאר הדור סי' קל"ב שכ' בנטען על השפחה שעל הב"ד להשתדל שישחרר אותה וישאנה ואף כי הנטען על השפחה ונשתחררה אינו יכול לישאנה לכתחלה אכן פסקנו כך מפני תקנת השבים וכו' עיי"ש (ותשו' זו מובאה בס' מלאכת שלמה יבמות פ"ב מ"ח ולא כ' שהיא מהרמב"ם) וכבר הורה זקן ועי' בס' בנין ציון ח"א סי' קמ"ט שהרב השואל ר' יעקב נפתלי לעמאן כתב שבמדינתו נוהגים להקל באותם שנשאו נשים נכריות להתיר להם לקיימם לאחר גירותם כ"כ מהרש"ם ח"ג סי' ש"ס וכך עשינו מעשה במאסקווא זה ארבע שנים שהתרנו להם להנשא אחר הגירות בהסכמת רבנים:
וקודם הנשואין צריכים פרישה ג' חדשים כמ"ש יבמות מב. גר וגיורת צריכים להמתין ג"ח ויו"ד רס"ט סעיף ט' ואה"ע י"ג ס"ה. ואם היא מעוברת אין צריך פרישה כמ"ש מל"מ פי"א מגרושין הכ"א ובברכי יוסף יו"ד רס"ט וטבילת מעוברת עולה לבנה כיבמות עח. ורס"ח ס"ו. וידקדק כ' בתנאי הגירות כמ"ש רס"ח ואם יש להם בנים גם הם צריכים גירות, ויזהירה כ' שתנהוג כשירה ותקבל עלי' עול מצות והצרפתית הזאת תעשה כמעשה הצרפתית הראשונה כמ"ש תוס' קדושין עא. ונספחו על בית יעקב: