אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן עא

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן עא

סימן ע

ט"ז אדר תרע"ה. לכבוד הרה"ג שי'.

אודות האסון, כי מחנה קאזאקין ארורים עם שר מאה בראשם באו לעיר קטנה ביום אחד. ויאספו את רוב היהודים ויתנו אותם במשמר וילכו מבית לבית ומחנות לחנות לבוז בז. ובחנות א' היתה אשה ויחפצו לענותה ונתאבקה עמם, ולקול צעקתה נכנסה אמה מן הפרוזדור לעזור לבתה ויהרגו אותה. וכפי דברי האשה לא הפיקו זממם כי כאשר נלחמו עם אמה ברחה לה, והיא אשת כהן והבעל מאמין לדברי'. שני קרובי' כמעט כל הזמן עמדו אצל החלון מבחוץ אך אח"כ איימו הרוצחים עליהם וינוסו. והנה אף כי הרוצחים אספו את היהודים למקום אחד בכ"ז הרבה הסתתרו. גם בבית הכנסת היו עשרה אנשים. גם כמה נשארו בביתם:

במתני' כתובות כז. עיר שכבשוה כרכום כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות. ובגמ' מחלק בין כרכום של אותה מלכות לכרכום של מלכות אחרת, ולפרש"י של אותה מלכות מותרות שאינו רוצה להשחית את בני העיר. אבל דעת תוס' שם ורמב"ם ואה"ע סי' ז' סעיף י' להפוך דשל אותה מלכות אסורות כיון שיש להם פנאי ואינם יראים חוששים לטומאה, אך הכא אין נפ"מ בפלוגתא וגם לרש"י אסורות אף שהוא כרכום של אותה מלכות כיון שאנו רואים שהם משחיתים ובוזזים ורוצחים נפשות כמחנה אויב, אך אפי' בכרכום אמרי' שם אם יש מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות משום דהוי רק ספק ומי יימר דאטמי וכמ"ש רמב"ם בפי"ח מאסורי ביאה הי"ז והכ"ו דהוי רק איסור דרבנן:

אבל נראה דהכא אינו כרכום כלל, כיון דקיי"ל דבעי' שיקיפו את העיר מכל הרוחות כדי שלא תמלט אשה אחת כמ"ש הרמב"ם והוא לפי פירושו בגמ' א"א דלא ערקה חדא מינייהו קאי על האשה ובעי' שיהי' מהדר למתא שישולתא וכלבא וגווזא ואווזא, והכא לא היתה העיר מוקפת שמירה כלל והי' אפשר להמלט דאף שאספו רוב היהודים ויסגרו אותם בבית א' מ"מ הרבה נשארו חפשים בביתם וכמה נשים היו יכולות להסתתר בבתי שכנים ערלים ואף שכמה ראשונים פסקו דלא בעי' שתהא העיר מוקפת דשמא יש להם אימת הגייסות ואינן בורחות וכמ"ש ה"ה, והחלקת מחוקק ס"ק י"ד מספקא לי' דין זה, וקרבן נתנאל אות פ"ז מחמיר אפי' יכולה לברוח מ"מ הא רמב"ם והש"ע וב"ש ס"ק י"ז מתירים ומי יהין להוציא אשה מבעלה כנגדם:

אך עובדא זו ודאי דחמור מכרכום דבכרכום ספק הוא על כל אשה אם נכנס המחנה בביתה, אבל הכא הא ידוע על פי שני קרובי' שהיו הרוצחים בחנותה והיתה ברשותם וגם שנמצאה אמה הרוגה שם, א"כ הרי היא כשבוי' שהא היתה נשבית בידם. ומ"מ נראה דנאמנת לומר שלא נטמאה במגו שלא היתה כלל בחנותה כיון דאין זה נודע רק ע"פ קרובים שהשקיפו בעד החלון וראו אותה, והוי מגו במקום עדים פסולים. וברמב"ם פי"ח מהא"ב הכ"א כתב דנאמנת לומר נשביתי וטהורה אני במגו אע"פ שיש ע"א שנשבית וכמ"ש ה"ה דאין מחזיקים אותה בשבוי' ע"פ ע"א ונ' דה"ה שני קרובים לא עדיפי מע"א, וב"י סי' ז' כ' דטעם הרמב"ם כיון דבמתני' תני ואם יש עדים שנשבית בעי תרי וא"כ מוכח ממתני' כן דבעי' ב' עדים כשרים. ובב"ח שם הקשה על ב"י די"ל דלע"א נמי קרי לי' עדים כמ"ש במתני' דכרכום ואם יש להן עדים אפי' עבד ושפחה, וי"ל שם שאני דמפורש במתני' כן דאפי' עבד סגי אבל בכ"מ דתני עדים מסתמא הכוונה לעדים כשרים. אך ק' מעדיות פ"ח מ"ב בתנוקת שהורהנה באשקלון ורחקוה בני משפחתה ועדים מעידים אותה שלא נסתרה וכ' ראב"ד דמיירי בפסולי עדות אף דתני סתם עדים, וי"ל כיון שכבר ידענו ממתני' דכרכום דגם שפחה נאמנת להקל בשבוי' לכן הכא אף דתני עדים סתם כיון שלהקל הוא מיירי אף בפסולים. ועוי"ל דהתם לא תני עדים רק עדיה ר"ל קרובי' כמ"ש תפארת ישראל שם. ובתומים בכללי מגו אות י"ח מביא ראי' מכאן דמגו במקום עדים פסולים לא מהני דאי היו שם עדים כשרים שהורהנה איך שייך אם אתם מאמינים שהורהנה וכו' ואם אין עדים כשרים הא אין פסולי עדות נאמנים לפוסלה דאין ערעור פחות משנים וע"כ צ"ל שהתנוקת עצמה הודית שהורהנה וע"כ שאמרה שטהורה היא וא"כ הא יש לה מגו דלא הורהנה ומה צורך לעדים שלא נסתרה וע"כ דלא מהני מגו אפי' במקום עדים פסולים, ויש להשיב כי הלא בלא"ה ק' על בני משפחתה למה רחקוה ולא האמינו לעדים הלא משנה מפורשת בכרכום דאפי' עבד ושפחה נאמנים וביותר ק' לפי' רמב"ם שם דמיירי בעדים כשרים מה טעם אינם נאמנים וע"כ דהם החמירו נגד הדין וכיון דעדים לא מהני מכ"ש דטענת מגו אינה טענה לדעתם. ותשובת החכמים ממ"נ אם אתם מאמינים לעדים שהורהנה האמינו שלא נסתרה היא תשובה יותר נמרצת מנדחותם בכת מגו במקום עדים פסולים שאין הדבר מפורש בשום מקום ואין השכל מחייב כן:

ועי' ב"ש סי' ז' סקי"ד דהא דנקט עדים אין הפי' בכל מקום שוה ובמתני' כתובות כב. אף דתני ואם יש עדים שהיתה א"א מ"מ א"צ עדים דוקא וגם ע"י קול אסורה ובסיפא שם ואם יש עדים שנשבית צריך דוקא עדים אבל ע"י קול שנשבית מותרת, ובזה מיושב קו' תומים קמ"ט סק"י ונה"מ שם על הש"ך שכ' שכאשר יצא הקול שהוא של אביהם ליכא מגו דלא הי' שלך מעולם דא"י להעיז נגד הקול דמשנה מפורשת בכתובות טז. ואם יש עדים שהי' של אביו אינו נאמן ולדבריו הי' לו למינקט יותר רבותא דאפי' ליכא עדים רק שיש קול שהיא של אביהם אינו נאמן. ול"ק דהלא הכא אף דנקט ואם יש עדים שהיתה א"א מ"מ גם קול הוא בכלל. וה"ה התם במודה ר' יהושע אף דתני יש עדים ה"ה קול אינו נאמן:

וידוע דתשו' רא"ש כלל ס"ו סי' ח' כתב דלא אמרי' מגו במקום עדים פסולים דניחא לי' למימר טענה זו שאין העדים יכולים להכחישו ומדמי לה לב"ב לב: גבי רבא בר שרשום דל"מ מגו במקום קול. אבל בש"ך כללי מגו סי' ה' מביא בשם כמה פוסקים להפוך ובנה"מ כללי מגו סק"ח מחלק דבעובדא דרא"ש הוא נגד שטר ג"כ אבל נגד קרובים שמעידים בע"פ אמרי' מגו. ובאמת כן נראה מרמב"ם פי"ח מהא"ב הכ"א הנ"ל דדוקא אם יש עדים כשרים שנשבית ל"מ מגו. וא"כ הכא שפיר י"ל דנאמנת לומר לא נטמאתי במגו שלא היתה אז בביתה אף שהיא נגד שני קרובי':

ולסניף רחוק לצרף מ"ש מהרשד"ם סי' רל"ה ויש"ש ב"ק פ"ה סי' ל"ה וחולין פ"ח ה"ס ד' ומג"א ר"א סק"ד ושבו"י, ח"א צ"ג וח"ג סי' ק"כ ושאילת יעב"ץ ח"א קנ"ה:

וע"כ לדעתי יכול בעלה להיות עמה ואין להרוס את הקן. וה' ירחם על עמו ממלכת כהנים, ודם עבדיו יקום מחזירי יער בפני יונים, ושבו בנים לגבולם בארצם יהיו חונים:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה