אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן סט

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן סט

סימן סח

תשובת הרב הגאון ר' שמואל אבד"ק מאסקווא. ג' כ"ד סיון תרע"ח.

מכתב כת"ר קראעי עד תומו ואביא בזה את כל דבריו אחת לאחת למצוא חשבון, אודות הגט מהאיש יעקב מיכל העלער ולא נודע בברור אם הגיע הגט לידה והאריך כ"ת בזה וציין כמה מקומות בש"ס דלא חיישי' לשנויי דעת ומסתם כאשר תבעה להתגרש לא שנתה את דעתה וקבלה את הגט. לפלא מדוע לא הביא מחולין לט. מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש גבי השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעכו"ם ועי' בתוס' שם ובזבחים י. ד"ה ר"ל ואין לתמוה דלמא מימלך ולא זריק דהכא ודאי לא מימלך כיון דעבד מעשה ששחט ע"מ לזרוק, חזינן דאף דמעשה השחיטה היא רק הכנה להאיסור שחושב לעשות לזריקת דם לעכו"ם עכ"ז אמרי' דלא ממלך ויעשה כמחשבתו הראשונה. אך י"ל התם שאני כיון שהחל לעשות איזה מעשה אז אמרי' דבודאי יגמור את מעשהו כפי מחשבתו אבל אם אדם אומר לעשות איזה דבר, יוכל היות כי כשיבא לידי מעשה יתחרט על זה, ובזה נדחה ראייתו ממנחות טז. דהתם כיון שעשה מעשה שנתן את הקומץ במחשבת חוץ לזמנו ועבר על לאו דלא יחשב אמרי' דבודאי יגמור את עבודת הלבונה כמחשבתו הראשונה חוד לזמנו, וידעתי מה שיש לחלק בזה דהתם בשוחט את הבהמה לזרוק את דמה לעכו"ם והוי שחיטה הכנה לזריקה, אמרי' כיון שעשה הכנה למעשה אחרת בודאי יגמור המעשה ג"כ אבל הכא אין מעשה הקומץ שנתן במחשבת חוץ לזמנו שום הכנה למעשה הלבונה, עכ"ז סברה ברורה לאמור כיון שנתן הקומץ במחשבת חוץ לזמנו ועבר על לאו דלא יחשב בודאי יגמור עבודת הלבונה ג"כ במחשבה זאת:

ומה שהביא מר ראי' מהא דאמרי' חזקה שליח עושה שליחותו, עי' ר"ן גיטין ס"ד שהביא קו' רמב"ן על תוס' שכ' דהא דאמרי' האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים הוא רק קנסא שלא חש שמא יבא לידי תקלה, ותמה דא"כ איך ס"ד דגמ' דנימא כן אפי' לקולא, ונ' לי ליישב דהכי פריך הגמ', כיון דח' שליח עושה שליחותו מהני אף נגד ח' היתר של האשה וגם רוב נשים אינן קרובות, הכא נמי גבי בעל אומר לגרושין ושליש אומר לגרושין בודאי צריך להיות נאמן בדבריו מטעם חזקה הנ"ל:

אך כל זה הענין דל"ח לשנוי דעת. לא שייך הכא בנ"ד כמ"ש כת"ר בעצמו, כאן שגט שחוב לה י"ל אף שנתרצית פ"א מ"מ אח"כ חזרה בה. והביא דברי ירושלמי גיטין פ"ו ה"א שהיתה צוחת להתגרש אני אומר שמא חזרה, ושוב יישב את דבריו ע"פ יבמות קי"ח המזכה במקום קטטה מהו ולשיטת הר"ן דהאיבעיא לא אפשטא וא"כ נ"ד דהוי קטטה דברחה מבעלה ותבעה להתגרש שפיר י"ל דלא חזרה בה דהוי זכות ואף דהוי ספק מ"מ בחר"ג ספק דרבנן להקל:

והנה דברי הירושלמי והגמ' הנ"ל, הואיל ואתי לידן אימא בה מלתא בעז"ה, דהנה יש להעיר על הירו' שהיא צוחת להתגרש וכו', וקשה הלא זאת שצווחה להתגרש לא הוי קטטה כדברי הגמ' יבמות קטז. ה"ד קטטה בינו לבינה וכו' כולהו נמי אמרי הכי, הרי חזינן דזאת שאומר לבעלה גרשיני לא יחשב אפי' קטטה ונאמנת מת בעלי ואין לומר דאם מריבה עם בעלה בחזקה וצווחת בקולי קולות גרשיני הוי קטטה, דא"כ למה משני שם דמיירי שאמרה גרשתני בפני פלוני ופלוני ואמרו להד"ם, לוקמי כגון שהיתה מריבה גדולה ביניהם וצווחה בקולות שיגרשנה, אלא ודאי דאין קטטה רק באומרת גרשתני דחזי' דחפצה להשמט מאתו בשקר, וא"כ גם קטטה שבמזכה גט, היינו שאמרה גרשתני שאינה נאמנת לומר מת בעלי ומ"מ פשט הגמ' דחוב הוא לה, ואם מת חולצת ומתיבמת, הרי אנו רואים עד כמה הי' לחז"ל גירושין חוב לאשה, ואיך נאמר שאחר שאמרה פעם א' שחפצה בגט לא תחזור בה:

ובזה קשה לי על הנ"י שם דאמר דכן הלכה דאפי' בקטטה לא הוי זכות והכי מוכח מגמרא דבני מערבא הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה עיי"ש, וק' מה ראי' מירושלמי הא שם מיירי רק שצווחה להתגרש ואמרה גרשיני שזה לא יחשב קטטה ונאמנת לומר מת בעלי לכן אמרי' שמא חזרה בה אבל הכא בקטטה שאמרה גרשתני ואינה נאמנת לומר מת בעלי, באופן זה אולי הגרושין זכות לה:

ועי' ר"ן גיטין ר"פ התקבל, שפי' מ"ש במתני' לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי שתקבל אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור דמיירי שהיא עשתה שליח לקבלה והבעל מאן בזה שהשליח יקבל מצד שליחותה אלא שהוא זיכה לה את הגט ומ"מ יכול לחזור אע"ג דגלתה דעתה דניחה לה, והביא דברי ירושלמי הנ"ל, וק' אם היא עשתה שליח לקבלה אין הוכחה גדולה מזו שרצונה להתגרש ואלו לא דיבר הבעל מאומה ומסר הגט ליד שלוחה היתה מתגרשת תיכף בקבלת השליח ואינה נאמנת לומר שחזרה בה, ואם אמר הבעל לשליח אין רצוני שתקבל בשליחותה אלא הנני מזכהו לה על ידך יכול לחזור ואלו גבי המזכה גט במקום קטטה דעת הר"ן דהוי ספק והכא אין זה ספק, למה יגרע מה שעשתה שליח מקטטה, וצריך לישר הדברים ולהולמם יחד:

ונחזור לענין הגט, מ"ש כ"ת דהכא זכות הוא לה כיון שהיא רחוקה ממנו ולא שייך בזה נחותא דגופא. בזה דבריו צודקים, גם מ"ש כ"ת כי מה שהחמיר הנו"ב הוא מחשש בטול תקנת רגמ"ה כי כל אחד יעזוב את אשתו וישלח לה גט ויקח אחרת ובנ"ד לא שייך זה כי הבעל קבוע במקומו, דבריו צודקים. ובאמת הכא היא מורדת ממש כי ברחה ממנו ולפי דבריו בילדי נכרים השפיקה ואין צריך ע"ז מאה רבנים כאשר הביא כ"ת כמה גאונים שפסקו כן, וביחוד שברור שקבלה את הגט מטעמים נכונים שכתב כת"ר, לכן לית דין צריך בשש שמצוה להתירו, ובנ"ד אם נחמיר עליו אז תצא מזה תקלה גדולה כי הפרצה רבה מאד, ואין לענות את דינו. לזאת אבקש את כת"ר כי ייטיב נא לבא אלי למחר ונתיר את האיש מכבלי העגון, והשי"ת יעזור לנו שלא נכשל בדבר הלכה. ואבקש לעיין היטב בכל מה שכתבתי:

דברי ידידו מוקירו ומכבדו כרום. ערכו.

שמואל ראבינאוויץ אב"ד דפה מאסקווא.

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה