אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק ג אבן העזר › סימן סח

חבלים בנעימים חלק ג· רבי יהודה לייב גרויברט

אבן העזר · סימן סח

סימן סז

יום ג' טו"ב סיון תרע"ח מאסקווא. לכבוד ידידי הרב הגאון מ' שמואל ראבינוביץ אבדא״ק מאסקווא.

אשר בדק לן מר אודות ר' יעקב מיכל העלער מפה שאשתו טויבא בת משה עזבה אותו זה ימים רבים ונסעה לחו"ל בלי רשותו. וע"פ הפצרתה שלח לה גט בחודש שבט תרע"ה להרב בטשעלסי (מאסאטשוסמס, באמעריקא) ומאז זה יותר משלש שנים לא נודע אם קבלה את הגט, ור' אברהם זוסמאנוביץ מעיד, כי בר"ח סיון שנה זו שאל את אם האשה לשלום בתה והגידה לו כי היתה לאיש אחר וטוב לה עמו. וכ"ג חפץ לדעת חות דעתי אם יוכל האיש לישא אשה. לדעתי אין עליו חר"ג ומצוה להתיר אותו, ע"פ הטעמים האלה:

א) מפני שהאשה הפצירה בבעלה לשלוח לה גט והשתדלה אצל הרב שם אודות הגט והרב כתב לפה ונקב בשם את השליח השני, מסתמא קבלה את הגט, דחזקה שלא שנתה דעתה הראשונה ולא שויא נפשה הדרנא, וכלל גדול דאין חוששים לשנוי דעת וכל העושה על דעת הראשונה עושה כמ"ש במנחות טז. נתן את הקומץ במחשבה ולבונה בשתיקה ד"ה פגול וזבחים ב: ובכ"מ וכמבואר בספרי חלק ראשון סוגיא י"ט באריכות:

ויש להוסיף עוד מגיטין לב: דקיי"ל כר' נחמן אם ביטל הבעל את הגט דחוזר ומגרש בו. והיינו אף שכ' תוס' ד"ה התם ורמב"ם פ״ו מגרושין הכ"א דיכול לבטל גם את גוף הגט, ומ"מ אמרי' כיון די"ל כוונתו במ"ש גט זה לא יועיל רק על ביטול השליחות, מפרשים כן כיון דלא חיישי' לשנוי דעת מחזיקים אותו שעדיין עומד בדעתו הראשונה שרצה לגרש ולא חזר בו לגמרי אלא שדוחה לשעה את השליחות עד זמן שיעלה רצון מלפניו, כמ"ש בספרי חלק ב' סי' צ"ה אות ד':

אך יש לדון. דדוקא בדבר שאינו חוב לאדם אז שפיר אמרי' כיון שהחליט כן אינו חוזר ועומד בדעת ראשונה, אבל הכא בגט שחוב הוא לה י"ל אע"פ שפעם א' נתרצית מ"מ אח"כ חזרה בה, וכן מפורש בירושלמי פ"ו ה"א התיב ר' שמי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש שמא חזרה בה, הרי דחיישי' לשנוי דעתה:

ונראה דמירושלמי אין ראי', דהתם קאי לענין זכין לאדם שלא בפניו דלא אמרי' רק בדבר שהוא זכות גמור אבל בדבר שהוא מצד עצמו חוב לכל העולם אף שהיא גלתה דעתה שניחא לה בגט לא נפיק מתורת חוב ולא יוכל לזכות לה הגט, דס"ס שמא ממאנת שיזכו לה שלא תוכל עוד לחזור בה, אבל בנ"ד י"ל שפיר דלא חזרה בה וקבלה את הגט כהחלטה ראשונה. אלא שאף שאין מירושלמי סתירה לכאן. מ"מ אין מכל המקומות שבש"ס דל"ח לאמלוכי ראי' די"ל הכא שאני דחוב הוא:

אבל נראה דביבמות קיח: במזכה גט לאשתו במקום קטטה הוי איבעיא דלא אפשטא אי הוי זכות. לדעת הר"ן מובא באה"ע סי' ק"מ ס״ה יש מי שאומר דהוי ספק מגורשת, וא"כ הכא דהוי קטטה ביניהם דהא ברחה מבעלה לאמעריקא ותובעת גיטה, שפיר י"ל דלא חזרה בה והוי זכות לה ואף דרק ספק הוא אבל הא הכא בחר"ג ספק להקל, וגם י"ל עוד דכל הספק בגמ' בקטטה דחוב הוא, הוא כמ"ש שם דניחא דגופא עדיף לה וכן עיי"ש וכולן מזנות ותולות בבעליהן, וכאן שהיא בארץ מרחק נפרדת מבעלה לא שייך כל זה וזה ימים רבים אין לה כל תועלת והנאה ממנו והוי ודאי זכות. (ועי' קצה"ח רנ"ג סק"ב במתנת שכ"מ ל"ח שמא חזר בו):

והנה ראיתי כי בנו"ב קמא אה"ע סי' ב' מחמיר באשה ששלח לה בעלה גט וא"י אם קבלה אותו, ושם הי' מעשה דבתחלה כשרצתה היא, לא רצה הוא לגרשה לחלוטין רק התנה עם השליח לעכב הגט לזמן, וע"כ חשש הנו"ב אולי לשעה חפצה להתגרש וכיון שהבעל דחה את השעה שוב אח"כ גם היא חזרה בה, וזה ל"ש הכא דתכף כששאלה ממנו הגט שלח לה ולא עכב ומש"ה ל"ח שחזרה בה:

אך טעם השני של הנו"ב כיון שצריך הוצאות לסדור הגט שמא לא היתה ידה משגת לשלם הפרס להרב, וזה החשש שייך גם הכא, אבל יפלא מאד למה החמיר כ"כ לעגן איש בשביל חשש רחוק כזה, ואחד מאלף שבשביל תשלומי הוצאות סדור הגט יתבטל הגט, וגם עכ"פ ספק הוא ואולי יש לאל ידה לשלם וס' חר"ג לקולא כמ"ש ב"ש סי' א' סקכ"א ונו"ב עצמו תנינא יו"ד קמ"ו:

והעיקר נראה כי הכל הולך אחר החתום ובגמר דבריו הוא נתפס שכל מה שהחמיר הנו"ב הוא מטעם שכתב בסוף התשובה, כי, יש בזה תקלה גדולה ובטול התקנה לגמרי וכל אחד ירחק מאשתו וישלח לה גט ויקח אחרת, הרי דכ' למגדר מלתא, והכא לא שייך זה כיון דהבעל הוא קבוע במקומו ולא בגד בה ורק האשה ניידא ולא חזרה לניחותא, וע"כ נראה דהכא אין שום התנגדות מהנו"ב:

ב) טעם שני יש להתיר מפני חזקת כשרות של הרב שנשלח הגט לידו, שאלמלי חזרה האשה ומאנה לקבל הגט הי' מוטל עליו להודיע לפה שלא יבא הבעל למכשול חר"ג וכיון שהרב לא הודיע יש ראי' שקבלה את הגט, ואין לחוש שהגט נאבד, כיון שנשלח באחריות. וגם אין לומר שהרב כתב לפה שהאשה מאנה לקבל הגט ומכתבו נאבד, דלמה לנו לחוש בדרבנן למלתא דלא שכיחא דרוב המכתבים מתקבלים ואז בשנת תרע"ה באו מכתבים מאמעריקא כסדרם. ואף שגם אם האשה קבלה את הגט, המנהג שהרב מודיע לבעל ע"י מכתב והכא כיון שהרב לא כתב, ע"כ שלא נתגרשה, אך ז"א דהודעה זו אינה לעכובא, וי"ל שהרב סמך שהאשה בעצמה תודיע למשפחתה, ונתעצל ולא דקדק. משא"כ אלו לא היתה מקבלת הגט, חזקה שהי' מודיע לאפרושי מאסורא ולהסיר מכשול:

ג) היתר שלישי כיון שעזבה את הבעל בלי רשותו ומרדה בו, ובמורדת לא תקן ר"ג שלא ישא אחרת כמ"ש באהע"ז סי' ע"ז ס"ב שתי דעות על תוך יב"ח אבל אחר יב"ח לכ"ע מתירים לי ופשטות הלשון מורה שא"צ מאה רבנים דאל"כ לא הוו שתקי החמ"ח והב"ש להשמיענו זאת וכ"כ מהרי"ק קמ"א פשיטא שלא היתה כוונת הגאונים שלא לישא ב' נשים אלא בנוהגת מנהג ישראל ולא לזו שהמירה דגדולה מזו כ' ראב"ן דמורדת בבעלה לא משהי' לה אגיטא ק"ו בזו וכ"כ מהרשד"ם אה"ע ק"כ וכמ"ש למעלה סי' נ"ט עיי"ש:

ד) היתר רביעי כיון שע"א העיד בשם אמה שהיא כבר נשאת, וידוע דב"ש סי' ט"ו סק"כ כתב דע"א אין נאמן שמתה אשתו משום דיש חזקת איסור אבל נו"ב תנינא סי' ח' מתיר וכל האחרונים החזיקו כן ולית דין צריך בושש:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה