חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
שו"ת חבלים בנעימים · סימן לז
מכתב מהרב הגאון מ' צבי יחזקאל מיכלזאהן נ"י אבד"ק פלונסק.
לכבוד ידידי הרב הגאון מ' יהודא ליב נ"י אבד"ק מאקאויי הנה ש"ב נ"י בנסעו בכ"ה עבר דרך עירי וחי' בצל קורתי והראה לי ספרו של כ"ת אשר מסר לידי לתת בדפוס. וקראתי בהם עונג ונחת גדול וכו' ואגב ארשום איזה הערות במה שראיתי בספרו בהדפזי:
ראיתי בסי' ט"ו בכללים האריך כ"ת בענין קלב"מ בב"נ (מפני סבה שאינה תלוי' בהרב המחבר ולא במדפיס נשמטה סוגיא זו בדפוס) ולענ"ד לומר בהא דש"ס ע"ז (עא ע"ב) בתוס' ד"ה בן נח ורש"י פי' משום דקלב"מ ואם כן לא יתחייב עכו"ם לשלם גזלו בכל ענין עכ"ל. באמת לא כתב רש"י כאן משום קלב"מ ועיין ביבמות (מ"ז) עירובין (ס"ב) אך באמת יקשה אמאי לא נימא קלב"מ ולא יתחייב עכו"ם לשלם גזלו אף יותר מפרוטה. ואפשר לומר דהנה בתוס' ב"ק (דף ד ע"א) ד"ה כראוי כתבו דהא דפטור מהכופר אין משים קלב"מ וכו' וכתב שם זקיני מהר"ם לובלין ז"ל להסביר דלא שייך קלב"מ בחיוב מיתה וממון על דבר אחד. ובאמת רש"י ב"ק (י ע"א) כתב דכופר פטור משום קלב"מ ועיי"ש במהר"ם לובלין דף י' דרש"י חולק בסברא זאת על תוס' וא"כ לפי"ז כאן דהוי גם כן על דבר אחד דהמיתה והתשלומין בב"נ הכל עבור שגזל אם כן לרש"י לשיטתו הוי שפיר משום קלב"מ. אבל התוס' לשיטתם ל"ל בזה משום קלב"מ כמו בכופר ולכך ביותר מפרוטה חייב בעכו"ם לשיטת התוס' ז"ל ופשוט:
(ב) וראיתי לכ"ת בכללים סי' מ' בנידון בפרהסיא כמה הוי ואנכי כתבתי בזה בחידושי בגיטין (דף לה ע"ב) ברש"י ד"ה ברבים נודרת בפני עשרה הקשה הגאון בפ"י ז"ל הא לקמן (דף מו ע"א) סובר ר"נ דנדר שידעו בו רבים היינו שלשה ור' יצחק אמר עשרה וכאן קאי לרב נחמן עיי"ש וראיתי בכתי"ק אבי זקיני הגאון רשכבה"ג מו"ה צבי הירש ז"ל אבד"ק ברלין שכתב וז"ל מה שפירש רש"י ז"ל רבים עשרה אפשר משום דקשיא ליה דמאי מקשה הגמ' הא ודאי כיון דמדרינן לה בבית דין סתם ב"ד תלתא משמע ולכן פירש"י דהמקשה סבור דהא לא מיקרי רבים ומשני באמת דמדרינן ברבים היינו עשרה עכל"ק ועיי"ש בפ"י ויש להסביר דבריו משום דעד כאן אמרינן דנדר ברבים אלים טפי הוי רק משום דלמה נודר ברבים והא יכול לנדור בפני עצמו. וע"כ שקיבל ע"ע שלא יחזור מנדרו ולכך עושה ברבים כדי שהי' בוש מלהתיר את נדרו ולכך אין לו התרה משום דאם עושה ברבים הוא עושה בהסכמה גמורה ובודאי הי' דעתו מעיקרא שלא להתיר אותו אמנם הכא גבי אשה שנודרת בב"ד דבלאו הכי מוכרחים שם הב"ד להיות ואם כן על ידי מה שנודרת בב"ד לא אלים טפי הנדר משום הכי כיון דלא סגי לי' בלא"ה דבאופן אחר לא יגבו לה הב"ד, ולכך פרש"י דבעינן עשרה ונעשה הנדר אלים טפי וכאן לא סגי ג' כיון דבלאו הכי צריכים להיות שם השלשה שהם ב"ד ועיין בס' תבואות השדה מאמר טיב גיטין שער ד' אות ז. ולחומר הנושא נלענ"ד לתרץ קושית הפ"י ז"ל דהנה בענין רבים מבואר בש"ס שבועות (כט ע"א) אמר עולא והוא שניכר לשלשה בני אדם ועיי"ש ברש"י שבועות (כה ע"ב) דמידי דידעו בי' תלתא בנ"א הוי פרסום. וכן בש"ס נדרים (מה ע"א) הפקר בפני שלשה הוי הפקר וכתב שם הר"ן דכל דאיכא תלתא אוושא מילתא אכן בסנהדרין (עד ע"ב) בעבירות דבפרהסיא יהרג ואל יעבור וכמה בפרהסיא אין בפרהסיא פחות מעשרה וכן הקשה ידי"נ הג' בשו"ת דברי יעקב סי' ע"א. ואנכי הי' לי בימי ילדותי בזה דו"ד עם הרה"ג הנ"ל באחת מתשובותיי אליו והעירותי מירושלמי הובא ברשב"א גיטין (נה ע"א) בחטאת גזולה שנודעה לרבים עיי"ש ובמדרש רבה וירא פנ"ד דאיתא שם גזלן בפרהסיא גנב בסתר בפני ט' הוי גנב בפני עשרה הוי גזלן עיי"ש ועיין תענית (יד ע"א וטז ע"א) וברש"י ברכות (נ ע"א) ד"ה שמע ועיין במנחות (מ ע"א) לירמי בי עשרה וכו' ובכתובות (ז ע"ב) בבא בתרא (קמב ע"א) פוק ואייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר וכו' ועיין רלב"ג שופטים י' תועלת הששי. ובס' תניא רבתי סי' ע"ט לבקש מחילה בעשרה ועיין באליהו רבא ה' יוה"כ סי' תר"ו. ועיין גבי קצירת העומר במנחות (סד ע"א סה ע"א) ועיין בהגהות אשרי ריש פ' שבועת הדיינים דשבועה במנין עשרה ובש"ע חו"מ סי' פ"ז. והיטב אשר דיבר בזה ידי"נ בשו"ת דברי יעקב שם לחלק דזה אמת דגם בשלשה איקרי פרסום אמנם אין הפרסום בעת שעושה דבר זה בפניהם אלא דאמרי' דכל דידעו בי' תלתא שוב יתפרסם הדבר על ידם לכ"ע ולזה בהאי דשבועות ונדרים גבי הפקר כיון דידעו ג' בנ"א יפרסמו הדבר לרבים מה שאין כן היכא דבעינן שהפרסום יהי' בשעת עשיית גוף הדבר בזה אין בפרהסיא פחות מעשרה ולזה גבי קידוש השם דכתיב ונקדשתי בתוך ב"י ש"מ דבעינן בעת שמוסר נפשו בפרהסיא לכן בעינן עשרה ועיין בערוכין (טז ע"א) כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בי' משום לישנא בישא. אכן אכתי בסברא זאת אין מיושב בכל המקומות שרשמתי למעלה ועיין לענין מחלל שבת בפרהסיא אי צריך דוקא עשרה בש"ך יו"ד סי' קנ"ז סק"ד ובתב"ש סי' ב' סט"ז ובשו"ת אורי וישעי סי' ק' ובשו"ת הרי בשמים סי' קנ"ג ועיין בשו"ת בנין ציון ח"א סי' ס"ד לענין אי בעינן שימשה העברה בפני עשרה מישראל ביחד או גם בזה שלא בפני זה ובבנין ציון שם סי' קע"ב ועיין להגאון פרמ"ג בס' תיבת גומא חקירה ה' לענין המלבין פני חבירו ברבים וז"ל ומסתברא דרבים הוי כל שיש שלשה וכו' כמו בטומאה דרה"ר ספק טהור היינו ג' ויש רבים עשרה מכל מקום כאן בג' נמי עכ"ל:
והרה"ג בעל שו"ת דברי יעקב השיב לי ביום א' לך שנת תרמ"ב בזה"ל ומה שהקשה על מה שכתבתי בספרי דברי יעקב סי' ע"א בענין אי בג' הוי פרסום או בעשרה וכתבתי לחלק בחילוק נכון ורו"מ הקשה דעוד לא יעלה סברתו לתרץ הא דכתובות (ז ע"ב) וכו' וכו' ואחין לי כי באחת משאר ספריי הרגשתי בעצמי מש"ס הנ"ל וכתבתי בזה"ל ונהי דהתם הי' סגי גם בשלשה והי' נתפרסם לרבים הדבר אח"כ לא קשה מידי דשמואל עביד הכי לרווחא דמילתא שיתפרסם הדבר בשעת אמירה דאז ודאי הוי פרסום טפי וכו' וכן יתפרש במנחות (מ ע"א) וכו' וצריך לי עיון ביבמות (קא. ע"ב) דחליצה בה' וכו' עכ"ל:
עכ"פ י"ל דשם קאמר ר' נחמן בענין נדר שידעו בי רבים די בשלשה דעל ידי שידעו שלשה ידעו כלם ויתפרסם. אכן הא דנדר ברבים היינו שיהי' רבים בשעת הנדר דאלימא מילתא על ידי שהי' הנדר ברבים בפרסום. אז צריך שיהי' עשרה יחד כמו בקידוש השם כסברת ידי"נ הדברי יעקב הנ"ל. ועיין בפי' המשנה להרמב"ם בגיטין (מו ע"א) נדר שידעו בו רבים לא משום חומר הנדר אלא משום פרסומו ברבים ועיין מש"כ על דברי פירוש המשניות בחי' חתם סופר גיטין דף (מו ע"א) ואם כן אם ידעו שלשה שפיר יתפרסם על יום לאחרים כנ"ל. ובאחת מתשובותי כתבתי לרב גדול שהקשה אותי על שיטת המרדכי יבמות דאשת מומר לא מתייבמת ואיך טענו בנות צלפחד תתייבם אמנו הא מומר לחלל שבת הוי מומר לכל התורה ומלבד שהארכתי עפ"י התוס' ב"ב קי"ט ממדרש דלשם שמים נתכוין ועיין בשו"ת עבודת הגרשוני בזה סי' צ'. י"ל עוד עפ"י תירוצי התוס' חולין דף (יד ע"א) ד"ה בפרהסיא ושם י"ל דרק היו המוצאים אותו שני עדים. ובפרהסיא היינו עשרה. ועי' בכו"פ יו"ד סי' י"א סק"ב וצ"ע לי במש"כ הלב ארי' חולין (יד ע"א) דגם בפני אחד הוי בפרהסיא מהא דמקושש. דע"כ הוי עדים ואכמ"ל.
ועתה שלום למר ולתורתו. אשרי יולדתו והורתו. והעליון ועינו אל יראיו ישלים בעדו ומטרת חפצו לטובה. יתן לו כלבבו וכל עצתו ימלא. להפיץ מעינותיו חוצה ויהיו נהירין שמעתתי' ויתבדרן בעלמא. ויגדיל תורה ויאדיר נברכת אוהבו בלב ונפש חפיצה צבי יחזקאל מיכלזאהן אבדפ"ק פלונסק והגליל:
בריך רחמנא דסייען
סוף הספר