אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א שו"ת חבלים בנעימים › סימן לו

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

שו"ת חבלים בנעימים · סימן לו

סימן לה

לכבוד האברך החריף ובקי מו"ה מיכל נ"י.

ע"ד שהקשה אותי כ"ת על ריטב"א מכות (כב ע"א) בשם הרמ"ה שכ' לתרץ קו' תוס' ד"ה אלא שהקשו בבשלו בעצי הקדש לילקי נמי משום מעילה ותי' כיון דאי' הנאה הוא שבישל בהם בשר בחלב ולא מצי לאתהנויי מיני' בהתירא לית בי' משום מעילה דאע"ג דכל הקדש איסור הנאה מ"מ לא חייבו הכ' משום מעילה אלא דבר דמצי ליהנות בלי איסור ההקדש. ותמה כ"ת מפסחים (כב ע"א) דפריך על ר' אבהו והרי דם דכ' כל נפש מכם לא תאכל דם ותנן אלו ואלו מתערבים באמה וכו' ולדעת הרמ"ה מה קו' הא ביומא (נט ע"ב) מביא כמה קראי למעט דם מאיסור מעילה וע"כ דמותר בהנאה דאי נימא דאסור בהנאה לא אצטרכי קראי למעט ממעילה דדבר האסור בהנאה אין בו מעילה אלא ודאי דמוכח מכאן דדם מותר בהנאה. באמנה שקושייתו טובה וחריפא סכיני':

ונראה לי. דהנה קשה לי כמו דילפי' ביומא (נט ע"ב) דדם אין בו מעילה מדכתיב ואני נתתי לכם שלכם יהא ה"נ למה לא מתרץ בפסחים דמקרא זה ילפי' דדם מותר בהנאה דהוא שלכם. והיא קו' עצומה. ונראה דהצל"ח שם מק' לדעת הפוסקים דדם שבשלו אינו עיבר עליו י"ל מש"ה דם מותר בהנאה דילפי' ק"ו מחלב שאין היתר לאסורו ומותר בהנאה דם שיש היתר לאסורו ע"י בישול אינו דין שמותר בהנאה. ויש לומר דבמנחות (כא ע"א) מסיק דהא דזעירי אמר דם שבשלו אינו עובר היינו דוקא בחטאות הפנימיות ולא בחיצוניות ונ' דכ"ש בחולין דעובר דלא גרע מחטאות החיצוניות וזה שיטת העיטור הובא ברשב"א חילין (ק"א ע"א) ד"ה ר' דימי דהא דאינו עובר רק בקדשים וחולין מקדשים לא גמרינן עיי"ש. וא"כ נ' דמקרא דלכם הו"א דקאי לחטאות הפנימיות דמותרים בהנאה כקו' הצל"ח משום ק"ו מחלב אבל בחיצוניות וחולין י"ל דאסורים בהנאה לכך מקשה ממתני' דאלו ואלו מתערבים באמה דקאי גם על חיצוניות ומ"מ מותרים בהנאה. ובזה מיישב גם קו' כ"ת דהו"א דקרא לכם אצטריך לחטאות הפנימיות דמותרים בהנאה כנ"ל ויכול להיות בהם איסור מעילה ע"ז אצטריך קראי דאין בדם מעילה. אבל בדם חיצוניות וחולין י"ל באמת דאין מעילה בלא"ה משום דאסורים בהנאה:

אלא שק' לי על דעת הרמ"ה ממתני' כריתות (יג ע"ב) יש אוכל אכילה אחת וחייבים עלי' ד' חטאות ואשם א' והאשם הוא אשם מעילה וכיון דמיירי בנותר שאסור בהנאה כמ"ש פסחים (כז ע"ב) למה חייב אשם מעילה והרב הגאון בעהמ"ח ס' דברי מלכיאל שי' השיב לי שזה קו' תוס' ישנים בכריתות שם ד"ה ואשם שהק' למה חייב אשם מעילה בנותר אע"ג דלא שוה מידי ותי' דדוקא בקדושת דמים כשנאסר בהנאה אין בו מעילה משום דלא נהנה מהקדש ש"פ אבל הכא בקדושת הגוף אע"פ שלא שוה כלום מ"מ חייב מעילה. ואין דבריו מספיקים אצלי דתי' תוס' ישנים לא יועיל כאן. דנראה דעצי הקדש קדושים קדושת הגוף. דאם הם של בנין מפורש בתוספתא מגילה ספ"ב מובא בר"ן ר"פ בני העיר אבני היכל ועזרות אין להם פדיון. ואם הם של כלים תלי במחלוקת רמב"ם וראב"ד פ"ו ממעילה ה"ד ועי' ריטב"א מגילה ר"פ בני העיר שכתב דבר הראוי לגופו אין לו פדיון ועי' מחנה אפרים צדקה סי' י"ב על הרמונים דכל זמן שראויים לקדושה קדשי קדיש הגוף. הרי דהרמ"ה דמיירי בעצי הקדש דעתו דאפי' בדבר שקדוש קדושת הגוף אם אסור בהנאה אין בו מעילה:

אך באמת שיטת רמ"ה וקו' תוס' ישנים אינם דברים אחדים כלל. דתוס' ישנים מקשים מכח השיווי מחמץ של הקדש במועד דלא מעל משום דלא שוה מידי וע"ז שפיר חלקו דכל זה רק בקדושת דמים דלא חזי עוד להקדש ולכן אינו מועל משא"כ בנותר דחזי עוד למלתי' וכמ"ש רש"י כריתות (כג ע"א) ד"ה בגסה, אי דכוונתם כמ"ש בנה"מ סי' כ"ח סק"ב משם תוס' כתובות (ל ע"ב) ד"ה זר דקרן וחומש של הקדש אינו משום כפרה אלא משום גזל הקדם וכ"ז בקדושת דמים ולכן אם לא שוי מידי אין בו מעילה משא"כ בקדושת הגוף דאינו תלוי בדמים. וכ"ז לא שייך בעצי הקדש דחזי עוד למילתי' וגם שוה לכל העולם לשריפה אלא שהרמ"ה מחדש דלא מעל משום שהוא לא נהנה מפני שבישל בהם בשר בחלב. ולטעם זה אין שום חלוק בין קה"ג לקדושת דמים. ונראה לי דלא קאי הרמ"ה רק בדבר האסור בהנאה אף אם הי' חולין כבב"ח אז לא העילה תורה מעילה משא"כ בנותר אף שאסור בהנאה מ"מ כל איסורו רק משום דהקדש הוא ומש"ה יש בו מעילה:

והנה כעין ס' הרמ"ה כתב בכ"מ פ"י מתרומות הי"א במחלוקת הרמב"ם וראב"ד בגי' תוספתא רפ"ז מתרומות דרמב"ם גורס נזיר ששותה יין של תרומה משלם קרן ואינו משלם חומש וראב"ד גורס דמשלם קרן וחומש וכ' הכ"מ בטעם רמב"ם דכיון שנזיר אסור ביין אף אם הי' חולין לאי שתיי' היא. והא דכ' רמב"ם שם בה"ז דאכל תרומה ביוה"כ משלם קרן וחומש וכן הוא בתוס' שם ולא אמרי' דלאו אכילה היא כיין שאפי' היתה חולין אסור לאכול היוה צ"ל דשא"ה דהאכילה בעצמותה מותרת ורק יומא קגרים וכמ"ש כ"ח אי"ח סי' ר"ד ד"ה כתב הר"י. או אולי י"ל משום דיוה"כ בכותבת ומש"ה אם אכל כדת תרומה חשיב עוד אכילה דאין בה שיעור אכילת איסור יוה"כ וכעין מ"ש ריטב"א קידושין (עז ע"ב) ד"ה תני תנא. ואף דגם חצי שיעור אסיר מה"ת מ"מ מקרי עוד אכילה וכעין מ"ש רמב"ם פ"ה משבועות ה"ז שביעה שלא אוכל כל שהיא מנבלות ואכל פחות מכזית חייב שביעה שאע"פ שאסור מ"מ איני מושבע עליו מהר סיני. ומשא"כ נזיר ותרומה י"ל דחשיב שיו בשיעורייהו דרביעית של נזיר אם יקרוש יעמוד על כזית וכמ"ש בשבת (עז ע"א):

ונ"ל דרמב"ם וראב"ד הכא אזלי לשיטתם בפ"א מה' ברכות הי"ט דדעת רמב"ם דכל האוכל דבר איסור אינו מברך עליו והראב"ד חולק שלא אמרו אלא שאין מזמנים עליהם לומר שאי, להם חשיבות קביעות אבל ברכה תחלה וסוף מברכים והיינו דרמב"ם לשיטתו דלא חשיב אכילת איסור אכילה כלל ומש"ה אינו מברך משא"כ ראב"ד דגורס בנזיר ששתה יין תרומה דמשלם חומש ומקרי שתיי' ומש"ה ס"ל שם דמברך (ועי' רמב"ם פי"ב מטוען הי"ב אכלה רלה שביעית וכלאים אע"פ שנהנה בעברה ה"ז חזקה וראב"ד שם דעתי כדעת כל הראשונים דאכילת איסור ל"מ לחזקה וק' דהחליפו את שיטתם. וכן קשה מב"מ (צו ע"א) בעי רב"ח שאלה וכו' בדשיילי אינשי בעי' וכו' ולכאורה הוא ממש כאכילת ערלה וכלאים וצ"ע:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה