אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א שו"ת חבלים בנעימים › סימן לה

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

שו"ת חבלים בנעימים · סימן לה

סימן לד

לכבוד ידידי החריף מהר"ח נ"י.

אשר הקשית אותי במתני' שבועות (לג ע"א) משביע אני עליכם וכו' ושהדליק את גדישי ביוה"כ חייבים וקאמר בגמ' שם לאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה שהיה עושה יוה"כ כשבת לתשלומין. וק' לפי מ"ש רש"י פסחים (כט ע"א) ד"ה את גבי האוכל חמץ של הקדש במועד מעל וי"א לא מעל א"ר יוחנן מאן י"א ר' נחוניא בן הקנה היא וכ' יש טועים דקשיא להו כי פטר ר"נ במזיד דבר כרת היא והכא בשוגג עסקי' מדקתני מעל ושוגג לאו בר כרת וטעות הוא זה דגבי חמץ מזיד הוא עכ"ל וס"ל לרש"י דלרנב"ה חייבי כריתות שוגגים חייבים. והנה בירושלמי כתיבות פ"ג ה"א מקשה למה הדליק את הגדיש בשבת פטור מתשלומין נימא על שבולת ראשון חייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין ותי' דעל כל שבולת ושבולת יש התראת מיתה והפי' דאף דלא עבדי' החומרא משים דהרי קטלי לא קטלי' מ"מ יש בה ענין מיתה וכ"ז שייך במיתה דאפי' לא עבדי' החומרא ואפי' שוגגין פטורים מתשלומין. אבל בכרת דשוגג חייב בתשלומין בעי' דוקא עבדי' החומרא שיהיה עליו במעשה זו כרת. וא"כ במדליק גדישו ביום הכפורים הדרא קו' הירושלמי והתי' דעל כל שבולת יש ענין כרת לא שייך דבכרת לא מהני ענין כרת רק שיהיה עבדי' החומרא וא"כ למה אמרו בגמ' לאפוקי מדרנב"ה ולמה באמת ר"נ פוטר מתשלומין הא כיון דסוף סוף תרי כריתות אין מחייבים אותו לא עדיף משוגג ונימא על שבולת ראשון חייב כרת ומכאן ואילך בתשלומין:

הנה לפמ"ש בקצה"ח סי' כ"ח סק"א דגם רש"י מודה לתוס' דכמו דחייבי מיתה פוטרים בין שוגג בין מזיד כן לרנב"ה דעושה יוה"כ כשבת גם בשוגג פיטר אלא מש"ה לא מוקי לה בשוגג דאע"ג דפוטר מתשלומין אינו פוטר אלא בדיני אדם אבל חיובא רמי עלי' בדיני שמים ומש"ה לא משכחת דלא מעל דכל חייבי אשמות אין ממשכנים אותן בידי אדם וע"כ הכוונה דלא מעל אפי' בדיני שמים ובאמת בדיני שמים חייב ולהכי צ"ל דמיירי במזיד א"כ לק"מ כלל. אך הצל"ח שם על תוד"ה רנבה"ק כ' דלרנבה"ק בחייבי כריתות פטור אפי' בדיני שמים דאטו כרת ב"ד מחייבי ליה הרי אין ענשו מסור לב"ד כלל וא"כ לא שייך לומר דכדי רשעתו לב"ד קאמר רחמנא שהם לא יחייבוהו שתי רשעיות וצ"ל לדידי' שגם רחמנא לא חייבי' שתי רשעיות ואם כן אפי' לצי"ש פטור:

ונ"ל דהנה בירושלמי ב"ק פ"ב ה"ה מקשה גם כן על שבולת ראשון חייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין ומתרץ לר' יוחנן דס"ל ב"ק (כב ע"א) דאשו משום חציו הכל מעשה אחד היא ומקשה מזה על ר"ל דס"ל אשו משום ממונו וקשה למה הכא בירושלמי כתיבות ותרומות פ"ו ה"א מתרץ תי' אחר משום דעל כל שבולת ושבולת יש התראת מיתה. אך באמת אין שום סתירה דמפורש בירו' תרומות וכתובות דהא דהתיב ר' זעירא הרי המצית את הגדיש וכו' קאי אליבא דר"ל עיי"ש דכל השקלא וטרי' אזלא אליבי'. ומש"ה ר"ל לשיטתו שפיר מתרץ משום התראת מיתה. אבל לר' יוחנן א"ל לזה התי' רק כמ"ש בירו' ב"ק משום דזורק החץ הכל מעשה אחת:

ובכתובות (לה ע"א) פליגי ר' יוחנן ור"ל בחייבי מכות שוגגים ר"י מחייב בתשלומין ור"ל פוטר והנה מצד הסברא אליבא דר"י דס"ל דוקא מיתה פוטר שוגג משום דיש ע"ז לימוד ממכה בהמה ומכה אדם וכו' עיי"ש ולא מכות ה"ה כרת אין פוטר שוגג אבל לר"ל דס"ל דלאו דוקא מיתה וגם מכות פיטר שוגגין נראה דמכ"ש דכרת פוטר שוגג לרנבה"ק. וכ"כ פנ"י כתובות (לה ע"ב) ד"ה ואי עיי"ש:

וממילא מיושב והכל עולה בקנה אחד. דבפסחים (כט ע"א) ר' יוחנן הוא דאמר מאן י"א רנבה"ק היא. ולדעתו שפיר כתב רש"י כן דיש חילוק בין מזיד לשוגג דהא הוא ס"ל דרק חייבי מיתה פוטרים שוגג ולא מכות. ולדידי' לא ק' נימא על שבולת ראשון חייב מיתה וכו' דהא ס"ל אשו משום חציו והכל נמשך אחר מעשה ההדלקה כמ"ש ירו' ב"ק הנ"ל. ור"ל דמתרץ אליבי' בירושלמי תרומות משום התראת מיתה לדידי' שוב אין חילוק בין שוגג למזיד ואפי' שוגג פוטר רנבה"ק מתשלומין וא"כ שפיר שייך גם לרנבה"ק תי' ירושלמי על כל שבולת ושבולת יש התראת כרת:

ולולא פי' פני משה הייתי מפרש בירו' על כל שבולת יש התראת מיתה כמ"ש בירו' ב"ק הנ"ל דהכל מעשה א' ונגרר אחר ההתחלה דאשו משום חציו וא"כ שפיר עבדי' באמת החומרא. וממילא לק"מ מה שהקשה בשער המלך פ"ג מגנבה סוף ה"ב על תלמידי הרשב"א שכ' בעבד כפות לגדיש פטור דקלב"מ אפי' נשרף העבד מקמי גדיש פטור מירושלמי זה דתי' משום דעל כל שבולת יש התראת מיתה ולדעתם אפי' בלאו ה"ט פטור משום שבא לו מכח מעשה אחת. ולהנ"ל ל"ק דבאמת הכוונה בירושלמי דמעשה א' היא. אך לפ"ז יקשה הא שם קאי אליבא דר"ל כמ"ש לעיל ואיך מתרץ דאשו משום חציו. וי"ל דירושלמי ס"ל כמ"ש אס"ז ב"ק (כב ע"ב) ד"ה קרא ומתני' דר"ל מודה בהדליק בעצמו בכוונה דאשו משום חציו עיי"ש:

(ב) ומה שהעיר אותי על הרמב"ם פ"א ממכירה ה"ז דפוסק כר' המנונא בקידושין (כו ע"א) דמוקי לברייתא דכתב לו שדי מכורה לך במוכר שדהו מפני רעתה אע"ג דר' אשי דבתרא הוא פליג עלה ומוקי לה במתנה שכ' לשון מכר כדי לייפות את כחו. ידוע שהיא קו' ה"ה וכ"מ שם. ונראה לי דבב"ב (קסט ע"ב) ס"ל לר' אשי אחריות לאו טעות סופר וכן ס"ל בב"מ (יד ע"א) לשמואל בשטרי מקח וממכר דעביד אינש דזבין ארעא ליומי' וא"כ קשה איך מתרץ הכא ר' אשי אליבא דשמואל דכתב לו לשון מכר כדי לייפות את כחו לענין אחריות הא אינו יפוי כח כלל דאם לא יפרש בהדיא אחריות לאו ט"ס. ואם יפרש גם בשטר מתנה יכול לפרש. ונ"ל כמ"ש בב"ב (קלח ע"ב) הא מני ר"ע דדייק לישנא יתירא וכו' בזמן שאמר לו חוץ מאלו שא"צ ליקח לו דרך כיון דלא צריך ואמר לטפויי מלתא קאתי ה"נ ס"ל לר' אשי אף דבכל שטר מכר אחריות לאי ט"ס מ"מ הכא כיון שהי' באמת שטר מתנה וכתב לו לישנא יתירא לשון מכר כדי לייפות כחו ע"כ שנתכוון שיהי' האחריות עליו דאל"כ למה כתב לשון מכר. וזה חדושו של הברייתא דאף דבעלמא אין אחריות ט"ס מ"מ הכא שאני משום לישנא יתירא וכ"ז ניחא לר' אשי ושמואל. משא"כ הרמב"ם דפוסק בפי"ט ממכירה ה"ג דאחריות בכל שטר ט"ס הוא א"א לפרש כן בהברייתא דאין בזה שום חידוש דודאי חייב באחריות כיון שכ' לשון מכר מש"ה מפרש בברייתא כר' המנונא:

וחתני האברך החריף מ' אברהם נ"י הקשה אותי מנלי' לרש"י ותוס' דכתב לשון מכר לייפות את כחו לענין אחריות דילמא קאי לענין לאשתעי דינא בהדי' כמ"ש בכתובות (צב ע"ב) א"ד אפי' שלא באחריות נמי דא"ל לא ניחא לי' דתהוי לי' תרעומות עלי וכ"ז שייך רק במכר ולא במתנה דלא הפסיד כלום וכ"כ ב"י חו"מ רכ"ו בשם הרשב"א ומש"ה כתב לשון מכר וממילא אפי' לר' אשי ושמואל דלא ס"ל אחריות ט"ס נמי ניחא. ואולי דוחק לאוקמי כן דכבר הק' תוס' שם מה נפ"מ שיטעון עמו המוכר ולא הלוקח ותי' באופנים ואקומתות וצ"ע לע"ע:

(ג) ואשר הביא כ"ת קו' קצה"ח סי' שפ"ה סק"א שתמה על קושי' ב"י יו"ד סי' ד' במ"ש בחולין (מא ע"א) שאין אדם איסר דבר שאינו שלו והק' ממנסך למה מזיד חייב ותי' בגמ' דמיירי במומר ותמה ב"י למה לא מוקי בעכו"ם ותי' דבעכו"ם לא שייך פטור וחייב דהא לא ציית דינא. ותמה קצה"ח עליו דהא דמנסך חייב ול"א קלב"מ משום כיון דאגבי' קני' כמ"ש גיטין (נב ע"ב) והכא בעכו"ם כיון דנהרג על הגזל כמ"ש עירובין (סב ע"א) וקלב"מ א"כ א"א שיהי' חייב לשלם במזיד. נלענ"ד ליישב בפשיטות דברי מרן הב"י דבתוס' חולין (מא ע"א) ד"ה ת"ש כתבו דהא דפריך ממנסך היינו למ"ד מנסך ממש והוא רב. ובסנהדרין (נז ע"א) אמרי בי רב דב"נ רק על ד' מצות נהרג ולא על הגזל ועי' תוס' סנהדרין (יז ע"ב) ד"ה אלא דסתם אמרי בי רב הוא משמי' דרב. וא"כ ל"ש לרב כלל קלב"מ בגזל דאין בו חיוב מיתה לב"נ ושפיר הק' ב"י דהי' יכול לאוקמי בעכו"ם:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה