אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א שו"ת חבלים בנעימים › סימן לד

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

שו"ת חבלים בנעימים · סימן לד

סימן לג - בצוואת שכ"מ

בנודר ומת אי יורשים חייבים.

אשה אחת מפה נדרה זה שנים רבות סך הגון על מצות ת"ת וזה נוסח הכתב הנמצא אחר פטירתה בתכריך כתבי' והוא נכתכ ע"י ספרא דלא דוקנא "תכתב זאת לדור אחרון שהאשה פב"פ נדבה על קרן קיימת לת"ח סך... והרווח יעלה מהיום לת"ת והקרן יהי' תחת ידה ואחר ק"כ שנה תמסור את הקרן להבאים למתן יעמוד ימים רבים ועדים מעידים בי בפקודתה נכתב כן ואינם יודעים ברור באיזה לשון נדרה ועתה נפטרה בלא בנים והיורש והגבאים שואלים דת של תורה.

(א) בר"ה (ו ע"א) איתא בפיך זו צדקה ומחויב לאלתר בבל תאחר. וכן בירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב מובא ברי"ף ורא"ש שם רב מפקיד לשמעי' אימת דנימא לך תן מתנה לבר נש אי מסכן הב לי' מיד וכו' והפי' הפשוט דהוי נדר ואינו יכול לחזור בו. וקשה מב"ק (לו ע"ב) דלא מצי למיהדר משום דא"ר יוסף אנן יד עניים אנן והוי כמעמד שלשתן אבל בדבור לבד יכול לחזיר ותי' רי"ף ותוס' שם ד"ה יד משים דלא הי' המעות ברשותו לא מהני הקדש לצדקה אבל בכל דוכתי בדבור לחוד חייב. ועי' מהרי"ט ח"א סי' כ"ב דכוונת רי"ף רק דאסור לו לחזור בו אבל לא אמרי' בצדקה אמירה לגבוה כמסירה שיהי' קנין אבל בשו"ת רמ"ע סי' ק"ג ומחנה אפרים ה' צדקה סי' ב' מפרשים דדעת רי"ף ותוס' ורא"ש דאמירה לגבוה בצדקה הוי קנין גמור וכן דעת ר"ן קדושין (כט ע"א) דאמרי' אמל"ג בצדקה וכ"כ רשב"א ור"ן נדרים (כט ע"ב) וכ"כ ריטב"א מובא בש"ך סי' ס"ו סק"ב וכ"כ טוי"ד סי' רנ"ח וש"ע ס"ו וסי"ג וכ"כ טוח"מ קכ"ה ורמ"ג ועי' ב"י שם שחולק על לשונו. וכ"כ בשו"ת רא"ש כלל נ"ח סי' ה' וכ"כ סמ"ע סי' ר"נ סק"י בדעת הרא"ש ובסי' קכ"ה סקכ"ה ועיי"ש בהג"ה הג"ר בריך פרענקיל ז"ל שציין דבשו"ת רשב"א תקס"ג מחליט דלא אמרי' אמל"ג כמסירה בהקדש עניים. ואיני יודע כוונתו דזה ידוע דרשב"א חולק אבל הטור לשיטתו ביו"ד דאמרי' אמל"ג בצדקה:

אבל דעת ר' האי גאון מובא ברי"ף ב"ק ובאריכות ברז"ה שם דאף דבפיך זו צדקה היינו רק דאסור לו לחזור ואי חזר בו עביד איסור אבל אין ב"ד כופים אותו דאינו קנין ול"א אמל"ג בממון עניים. ונ"ל דפליגי בטעם הדבר דאמרי' אמירה לגבוה דבירושלמי קדושין פ"א סוף ה"ו כתב משים דכ' לה' הארץ ומלואה (וזה נראה כמ"ש חולין (קלט ע"א) דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא ותוס' ערובין (פא ע"ב) ד"ה ד"ת וכ"כ אס"ז כתובות (ל ע"א) ד"ה ולאביי לענין קנין הגבהה דאינו יוצא מרשות הקדש) ולטעם זה דוקא בהקדש אמירה לגבוה ולא בצדקה אבל הפוסקים הנ"ל דס"ל גם בצדקה אמרי' אמל"ג טעמם כמ"ש רא"ש נדרים (כט ע"ב) ד"ה שא"ה דהוא משום נדר ומש"ה גם בנודר לעניים דינא הכי:

ועי' רמב"ן שם שחולק על רז"ה בפי' דברי ר' האי גאון דא"א לפרש כן דהא בר"ה (ו ע"ב) אמרי' ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ובהאי קרא צדקה כתיב הרי דכופים אותו ולכן כתב די"ל בכוונתו דרק שאין ב"ד מוכרים נכסיו אבל גבאי צדקה ממשכנים אותו אבל עי' ר"ן כתובות מ"ט מביא דעת ר' האי גאון דאפי' נודר דקאי בבל תאחר מ"מ אין ב"ד כופים איתו ור"ן חולק עליו מסוגיא זו דר"ה ומפורש בר"ן שפי' גם הוא בדעת ר' האי גאון כפי' רז"ה:

ונראה שמה שכתב בשו"ת רשב"א תקס"ג מובא בבדק הבית וד"מ יו"ד רנ"ח דנודר לצדקה יכול לחזור בו שהעניים אינם אלא כמקבלי מתנה ולכאורה קשה מר"ה ומירושלמי הנ"ל. אך רשב"א אזיל בשי' ר' האי גאון והא שכתב דיכול לחזור בו היינו מצד הקנין אבל יש עליו עון נודר ואינו מקיים. אלא שקשה למה בסי' תרנ"ו כתב דאין יכול לחזור בו ודוחק לומר דכוונתו מצד איסור לבד ותו דבנדרים (כט ע"ב) כתב רשב"א דאמרי' אמל"ג בצדקה. ע"כ נראה יותר בדעתו דאע"ג שהשיב ר' האי גאון דאין חילוק בין הקדיש דבר מסוים ואמר ה"ז בין אמר הרי עלי ובכל גווני אינו קנין רק נדר ולדעת רמב"ן במלחמות שם אף באומר הרי עלי כופים אותו לקיים מ"מ י"ל דדעת הרשב"א כדעת השואל לר' האי גאון שחילק בין הקדיש דבר מסוים לאומר הרי עלי ובר"ה (ו ע"ב) מיירי בהרי זו ולכן בסי' תרנ"ו שהשליש דבר מסוים אינו יכול לחזור ובסי' תקס"ג מיירי באומר הרי עלי ולכן יכול לחזור בו. ואי קשה מירושלמי ב"מ דנראה דלא מיירי דרב השליש ביד שמעי' מעות מסוימים ומ"מ א"י לחזור. י"ל דרשב"א מפרש כמ"ש נ"י ב"מ פ"ד שקאי רב רק לענין דהוי מחוסר אמנה דאף דס"ל לרב דברים אין בהם חסרון אמנה מ"מ בנודר לעני יש חסרון אמנה אבל מ"מ אין כופים אותו לקיים נדרו. וכחלוק זה בין הרי זה להרי עלי ראיתי שכ' בשו"ת הר"ן סי' א' ד"ה ומיהו דרכן עיי"ש וכ"כ בדק הבית יו"ד ס"ס רנ"ט דרק בהקדיש דבר מסוים אמרי' אמל"ג בצדקה וכ"כ מחנה אפרים ה' צדקה סי' ב'. אך מ"ש כן לדעת ר' האי גאון תמוה דמפורש בתשובתו דאין חילוק וכ"כ תומים סי' פ"ז סקכ"א ועי' קצה"ח שחולק עליו והנה לא עליו תלונתו כי היא דעת ראשונים:

(ב) וכל זה מחיים. אבל בנודר לצדקה ומת אי יורשים חייבים נראה דתלי בפלוגתא הנ"ל דלדעת הפוסקים דלא אמרי' אמל"ג בצדקה היורשים פטורים ולהסוברים דשייך אמל"ג חייבים לשלם דהא הוי קנין. וראיתי בשו"ת רמ"ע סי' ק"ג דאפי' להפוסקים דאמרי' אמל"ג בצדקה ה"מ מחיים אבל לא לחייב את היורשים ודבריו ז"ל נשגבו ממני דאם הוי קנין למה היורשים פטורים ומ"ש ממ"ש בקידושין (יג ע"ב) הרי עלי עולה דיביאו יורשים עולתה ועי' קצה"ח סי' ר"נ סק"ג ורנ"ב סק"ה דדעתו לפטור את היורשים ומביא ראי' מרמ"א חו"מ ס"ס רנ"ב בנודר ומת דיורשיו פטורים. ולענ"ד דאין ראי' משם דהא שם הוא דעת ריטב"א והוא ס"ל דאמרי' אמל"ג בצדקה כמ"ש ש"ך סי' ס"ו ולמה יורשיו פטורים אע"כ דשם לא מיירי כלל בצדקה וכמ"ש בב"י בשמו דמיירי בנדר לבתו אבל בנודר לעניים י"ל דיורשים חייבים וכ"כ חת"ס חו"מ קי"ד:

ועי' שו"ת אבקת רוכל סי' פ"ג שדעתו לחיוב היורשים ובשו"ת רמ"א סי' מ"ח חולק עליו והסכים עמו מהר"ם מפדוואה וכן דעת מהרי"ט ח"א סי' ל"ט וח"ב סי' נ' וכ"כ בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' ט"ו. וראיתי בחתם סופר או"מ קי"ד וקט"ו דאם נדר בלשון אתן כ"ע מודו דחייבים. וקשה דבשו"ת רמ"א מפורש אפי' אמר אתן מחיים מ"מ פטורים וכ"כ נה"מ סי' ר"נ סק"ד ועיי"ש שכתב דאם אמר הרי זו חייבים והיא כדעת ראשונים הנ"ל וא"כ כאן שלא הפרישה מעות מסוימים ולא אמרה הרי זו נראה מרוב הדעות דהיורש פטור:

(ג) ונראה דאפי' אי דין זה דנודר ומת ספק הוא מספק אין מוציאים מיורש דגם ספק צדקה לקולא כמ"ש ר"ן נדרים ע"א) וחו"מ ר"נ ס"ג וכ"כ ש"ך יו"ד ס"ס קע"ז ורנ"ט סקי"ד ות"כ קכ"ז ומהרי"ט ח"א סי' כ"ב ול"ט וח"ב חו"מ קכ"ד אלא שאני חוכך עפמ"ש תוס' ב"ב (לב ע"ב) ד"ה והלכתא דספק בדין אין מעמידים אחזקה וה"נ ספק בדין הוא ולא מהני חזקת ממון ומ"מ נראה שהפוסקים הסכימו בכ"ד שאפי' ספק בדין בממונא אין מוציאים. ועי' תומים קיצור ת"כ קכ"ז שאף שפקפק על ש"ך בספק איסור ומחמיר להוציא ממון מ"מ ביורשים מסכים לפטור אי נדר המוריש משום דעליהם אין איסור נדר רק ספק גזל לחוד ככל ספק ממון ועי' ר"ה (ו ע"ב) יורש מאי בבל תאחר וכן מפורש ברמ"א יו"ד רנ"ט ס"ה וכ"כ בכללי תפישה לנה"מ סק"ב:

(ד) ועוד נראה לי דיכול היורש לטעון שמא נשאלה על נדרה דאף דנדרי מצוה אין נשאלים אלא מדוחק וכמ"ש יו"ד ר"ג ס"ג מ"מ בדיעבד מהני ויש לומר דטוענים ליורש כן ע"פ הכרעת ש"ך חו"מ ק"ח סק"ד ושס"א סק"ד כרי"ף ורמב"ן דטוענים אפי' מלתא דלא שכיחא ואע"פ שכתב ש"ך סי' ס"ב סקט"ו דמלתא דלא שכיחא כלל לא טעניני' להו מ"מ מסופק אני אי שאלה הוי לא שכיח כלל. ועי' יבמות (פח ע"א) הקדש וקונמות בידו לאתשולי וכן כריתות (יב ע"ב) בנזיר טמא מגו די"ל נשאלתי על נזרי מוכח כאורה דהוי שכיח. ויש לדחות ע"פ מ"ש ש"ך בכללי מגו אות כ"ב דאף מגו דלא שכיח אמרי'. ואע"פ שכתבו תוס' ב"ק (סז ע"א) ד"ה מעיקרא דשאלה לא שכיחא. י"ל דאינו מצוי כל כך שיהי' שנוי החוזר לברייתו אבל י"ל דשכיח קצת ואינו בגדר אינו מצוי כלל והוי כטענת נאנסו דטענינן להו ואף שכתבו תוס' גיטין (לג ע"א) דמעמידים אחזקה שלא שאל טל נזירותו ומש"ה נזיר לוקה מ"מ י"ל דלא עדיף מרוב ואין מוציאין ממון מהיורש ע"י חזקה זו שלא שאלה על נדרה. ואף שאם שאלה בפני ג' קלא אית לי' דשלשה מפקי לקלא כמ"ש גיטין (לג ע"א) וב"ק (לט ע"א) והכא כיון שאין קול ע"כ שלא נשאלה וכמ"ש כתובות (טז ע"ב) זו הואיל ואין לה קול אתרע לה רובא. אך סוף סוף לא גרע מנאנסו דכתבו חו' ב"ב (ע ע"ב) ד"ה מ"ד דלא שכיח וקלא אית לה ומכל מקום פוסק הש"ך דטעני' להו ועוי"ל דבקשה מהמתירים להעלים הדבר מפני איזה טעם וכמ"ש ב"ב (מב ע"א) בהלואה דמאן דיזיף בצנעה יזיף לית לה קלא:

ויש סברא לומר דנשאלה אנדרה. דאל"כ איסורא עבדה מה שלא שילמה הרווחים מהמעות עד כה דאף דלא שייך בל יחל בנדרי צדקה כמ"ש מהרי"ט בח"ב יו"ד סי' כ"ח וחו"מ קכ"ד מ"מ אי' בל תאחר שייך ואפי' אשה עוברת וכמ"ש רמב"ם פי"ד ממעה"ק הי"ד. ובפרט בנדרי צדקה דכ"ע מודים דאשה ישנה בבל תאחר כמ"ש ריטב"א ר"ה (י ע"ב) ומסייע ח' כשרות דידה שודאי נשאלה על נדרה. מכל הלין טעמי נראה לענ"ד שהיורש פטור לשלם הסכים לצדקה והסכימו עמי בדין זה כבוד הגאון הג' הק' מ' אברהם שליט"א מסאכטשוב וכבוד אחי הגאון הגדול מ' ישכר בעריש שליט"א אבד"ק בענדין וכבוד הגאון הגדול מ' מלכיאל הלוי שליט"א אבד"ק לאמזא מחבר ס' דברי מלכיאל:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה