חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
שו"ת חבלים בנעימים · סימן כט
בתוס' כתובות (ט ע"ב) ד"ה אי הקשו אמאי באומר פ"פ מפסידה כתובתה והא הוי ס"ס ספק אם הוא בקי בפ"פ ואם תמצא לומר פ"פ הוי ספק באונס או ברצון דאפי' אשת כהן באונס לא מפסדה כתובתה והקשה בחי' הרי"ם דהא לקמן (עב ע"א) אלו יוצאות שלא בכתובה מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה וא"כ הכא נמי אם זינתה באונס אסורה עליו כיון שהיא אשת כהן וכיון שהיא לא הודיעתו ובא עלי' עברה על דת משה כיון שהכשילתו והוי כמשמשתו נדה ואין לה כתובה וכן כתב חי' רעק"א כתובות (יב ע"ב) ולפלא שלא הקשה כן על תוס':
ונ"ל לתרץ ע"פ מ"ש רא"ש מכות פ"א סי' ג' במלוה את חברו לעשר שנים דיש ב' לישני בגמ' אי שביעית משמטתו וכ' רא"ש דאין שביעית משמטתו כיון דשביעית בזה"ז דרבנן ואזלי' לקולא וחייב לשלם והקשה ב"י חו"מ סי' ס"ז הא בכל ספיקא דממונא קיי"ל דקולא לנתבע ואין מוציאים והכא הוי איפכא קולא לתובע ועיי"ש מ"ש. והמהרי"ט ח"ב יו"ד סי' מ' כתב בטעם הרא"ש כיון דשביעית בזה"ז דרבנן וחיובו של הלוה דאי' נהי דאיסור שביעית דרבנן מפקיע חיוב של תורה היינו בזמן שהוא ודאי אבל בזמן שהוא ספק איני מפקיע דומיא דאמרי' גבי דינא דבר מצרא שאם הדבר ספק כ' הרמב"ם דמעמידים ביד הלוקח לפי שהוא לוקח ודאי והמצרן בא מכח תקנת חכמים לא אתי ספק דרבנן ומפקיע חיוב ודאי של תורה ועיי"ש שהביא ראיות לזה וכ"כ ה"ה פ"ד מגזלה ה"ז הי' שם שכירו ולקיטו של בעה"ב אין נשבעין ונוטלין ולא כ' רמב"ם שאם תפס הנגזל אין מוציאין מידו כדרכו לפי שכל זה מן התקנה היא ובמה שלא התקינו בפירוש אפי' תפס מוציאין עכ"ל והיינו כנ"ל דספק בתקנה מעמידים אדין תורה ולא אמרי' ספק ממין לקולא וכן הוא בתשו' הרא"ש מובא באה"ע קי"ח ס"ו דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על דין תורה ועי' ב"ש שם סק"ה ועי' מל"מ פכ"א ממלוה ה"א ד"ה ועוד יש לחקור. וכ"כ מהרי"ט ח"א סי' נ"ט משום ירושלמי גיטין פ"ה ה"ז הבעלים אומרים בידינו ליקח והלקוחות אומרים לא הי' בידכם ליקח א"ר יוסי לעולם השדה בחזקת לקוחות שהממע"ה הרי דלא אמרי' ארעא בחזקת בעלים עומדת כיון דמן דין תורה קנה סקריקון קנין גמור ויש ספק בתקנתא דרבנן אי הי' ביד בעלים ליקח. ספק תקנה מעמידים אדין דאי' (ועיי"ש בסוף הסי' שנוסח הירו' בדפוס השדה בחזקת בעלים). והטעם י"ל כמ"ש בזוהר הרקיע דרבנן לא תקנו על הספק וממילא נשאר בחיובו מן התורה. והנה נודע מ"ש הש"ך יו"ד ק"י ס"ס ט"ז דציר דגים היכא שיש שמנונית אסור מה"ת ודגים מלוחים מותרים מטעם ס"ס ספק אם נמלחו עם דגים טמאים ואת"ל נמלחו שמא לא הי' בהם שומן ואז צורם אינו אסור אלא מדרבנן ואז די בספק א' שמא לא נמלחו עמהם והיינו ס"ס באי' דאו' וספק א' בדרבנן. ושיטת תוס' כתיבה דאו' כמ"ש כתובות (י ע"א) ד"ה א"ר נחמן ויבמות (ס ע"א) ד"ה שאינו ושם (פט ע"א) ד"ה מ"ט. ומש"ה שפיר כתבו דלענין חשש מקח טעות יש ס"ס לחיוב דאפי' הכשילתו באיסור שבא עלי' אחר שזנתה באונס מ"מ מה"ת יש לה כתובה. ולענין מה שתקנו חכמים שעע"ד הפסידה כתובתה שוב די בספק א' שמא אינו בקי בפ"פ וספקא בקנס דרבנן מעמידים אחיוב כתובה דאו':