אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א שו"ת חבלים בנעימים › סימן כב - בענין הבראה ר"ל

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

שו"ת חבלים בנעימים · סימן כב - בענין הבראה ר"ל

סימן כא

ביום כר ד' כ"ה אלול סת"ר לפ"ק אשר קדר עלי היום ועל רוב עוני נלקחת ממני בעודה באבה ועלתה השמימה אשתי היקרה הצדקת אשת חיל מרת הנדא תנצב"ה בת כבוד חותני הרבני השנון איש חמורות מו"ה צבי נ"י. נסתפקתי אם מותר לישב בתענית ביום מיתה וקבורה כיון דילפי' מקרא דיחזקאל כ"ד ולחם אנשים לא תאכל דאחרים צריכים להברות את האבל א"כ לכאורה מחויב דיקא לאכול סעודת ההבראה ולא להתענות:

והנה ראיתי בהג"ה מיי' ספ"ז מה' אבל שמביא ראי' דאסור להתענות. מנדרים (נו ע"א) דאמרי' שם מידי דהוי אבשר ויין דכולי שתא אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ההוא יומא אנן יהבינן לי' ומשמע דאפי' אינו רוצה מחויב לאכול. אבל ביו"ד שע"ח ס"ג קיי"ל דאם רצה האבל שלא לאכול כלל רשאי ומקור הדין בטור שם מירושלמי ברכות פ"ג ה"א ר' זעירא מידמך פקיד לא תקבלון עלי יומא דין אכילה ולמחר מדילי'. וכן מירושלמי מ"ק פ"ג ה"ז א"ר אבהו יבא עלי אם טעמתי כלום אותו היום. וקשה לשיטה זו מה יענו לראי' הגה"מ מנדרים הנ"ל דמוכח דאין תלוי בדעתו. וי"ל דהם מפרשים התם דבכל ימות השנה אי בעי אכיל משל אחרים אם נותנים לו ואי בעי לא אכיל משלהם ואדרבה מדה טובה היא שלא ליהנות מש אחרים כמ"ש שונא מתנות יחי' וההיא יומא אם רוצה לאכול מחויב לאכול משל אחרים אבל לעולם י"ל דאם רוצה להתענות הרשות בידו:

אך קשה לי לפי מה שכתב ב"י שע"ח בשם ר' ירוחם דטעם ההבראה מפני שהאבל נאנח ודואג על מתו ואינו חושש לאכול כי רוצה הוא למות ג"כ ע"כ צווהו לאכול משל אחרים א"כ למה מותר להתענות דהא מפני זה עצמו נתקן שלא יתענה וזה שמתענה עוקר עיקר המצוה ושורשה ומבטל יסודה:

וביותר קשה לפי מה שכתב רש"י סנהדרין (סג ע"א) דמש"ה אין מברים על הרוגי ב"ד שלא ינהגו בהם כבוד ומוכח דטעם ההבראה היא מפני כבוד המת ולפ"ז הוי כהספד דאמרי' שם (מו ע"ב) דכיון דהוא משום יקרא דשכבי מוציאים מיורשים בע"כ וה"נ אמאי מותר להאבל להתענות ולבטל יקרא דשכבי. ולפ"ז אין ראי' מירושלמי דר' זעירא פקיד דמותר להתענות דשא"ה דר' זעירא צוה שלא ינהגו בו כבוד זה ודאי דשומעים לו כמו בהספד אבל לכ"ע אסור לבטל כבודו של מת. וראי' שני' מר' אבהו ודאי דצ"ע דר' אבהו לא הי' קרובו של ת"ח שמת ומש"ה הותר לו להתענות אבל קרובים המחויבים בהבראה י"ל דאסור:

וראיתי בהג"ה מיי' ספ"ד מאבל שר' נתנאל הי' יושב בתענית יום הראשון וסמך לדבריו דכתיב לא תאכלו על הדם ואף דודאי אין כוונתו רק לאסמכתא בעלמא מ"מ תמוה דמסנהדרין (סג ע"א) מוכח להיפוך דנלמד שם שאין מברין על הרוגי ב"ד מדכתיב לא תאכלו על הדם וג"כ אסמכתא היא ולאחריני מצוה להברות. וצ"ע:

ומסופק אני עוד אי מותר לאכול דבר מיעט בלי קביעת סעודה קודם סעודת ההבראה דבמ"ק (כז ע"ב) איתא דאסור לאכול לחם מדכ' לחם אנשים לא תאכל ומשמע סעודה דוקא דסעודה נקראת על שם הלחם כמ"ש רש"י חולין (ז ע"ב) ד"ה ויש דלחם לשין סעודה כדכ' לא בא אל הלחם ועוד בכמה דוכתי וכ"כ ביו"ד שע"ח ס"א אסור לאכול סעודה ראשונה ומשמע דבר מועט מותר וכן נראה לפי הטעמים הנ"ל דלטעם ר' ירוחם דחששו מפני צערו שמא יסגף א"ע ודאי דלא אכפת לן אם אוכל משלו ואפי' לטעם רש"י הנ"ל משום יקרא דשכבי לא גזר רק על אכילת סעודה משלו דעי"כ תתבטל סעודת ההבראה אבל אם יטעום מידי לית לן בה. ומ"ש בירושלמי ברכות הנ"ל לא תקבלון יומא דין אכילה י"ל דכוונתו על סעודה ממש או אולי באמת הי' רצונו שיתענו דוקא ביום מיתתו. אך ברמב"ם פ"ד מאבל ה"ט כתב סתם שאסור לאכול ומשמע אפי' אכילת עראי אסור. וכן מצאתי בס' קיצור ש"ע סי' קצ"ו ס"י בלחם הפנים משם לשון חכמים ויוסף אומץ ובנין יהושע דאפי' שתיית טיי אסור ואין הספרים אלו תחת ידי לדעת על מה אדניהם הטבעו. ומ"מ נראה דבזה"ז שהמנהג שמברין רק בסעודת ארעי כיי"ש ופת הבאה בכסנין וכדומה ודאי דאסור לאכול מתחלה אפי' דבר מועט משלו כיון דגם סעודת ההבראה אינה של קבע ה' יגדור פרצותינו ברחמים ולא נוסיף עוד לדאבה. תחל שנה וברכותי'. אמן:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה