אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א שו"ת חבלים בנעימים › סימן כא

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

שו"ת חבלים בנעימים · סימן כא

סימן כ - בדין חלה

לכבוד הרב הגדול מו"ה נפתלי יוסף נ"י אבד"ק ראזאן

ע"ד שנסתפק כ"ת בשבועות (יז ע"ב) אם נכנס טמא דרך אחוריו למקדש אי פטיר כמו אם נכנס דרך גגים שפטור ואפי' נכנס כולו. דאף אם נכנס לבית המנוגע דרך אחוריו כולי טמא ה"ט משים דלא גרע מכלים שבבית מה שאין כן הכא. ותמה כ"ת למה לא הובא ד"ז ברמב"ם:

מילתא דפשיטא היא. עי' חולין (י ע"ב) מתקיף לה ר"א בר יעקב ודלמא כגון שיצא דרך אחוריו דקחזי ליה כי נפיק אמר ליה אביי שתי תשובות בדבר חדא דיציאה דרך אחוריו לא שמה יציאה וכו' אמר ליה רבא דקאמרת יציאה דרך אחוריו ל"ש יציאה כה"ג ביוה"כ יוכיח דכ' ביה יציאה ותנן יצא ובא לו דרך כניסתו. והדבר צריך תלמוד איך יפרנס אביי הא דכה"ג שיצא דרך אחוריו. ונראה דס"ל לאביי דאף דיציאה דרך אחוריו אינה כדרך העולם מ"מ במקדש כיון דאינו דרך כבוד לצאת באופן אחר רק דרך אחוריו הוי יציאה כה"ג. וממילא כיון דבבהמ"ק לא משגחינן אהליכה כדרך העולם רק אי הוי דרך כבוד מקרי יציאה. ה"ה דאפי' נימא בעלמא דביאה מאחוריו שמה ביאה מ"מ בבהמ"ק ל"ש ביאה כיון דאינו דרך כבוד ליכנס כן. ואפי' לרבא דמייתי ראיה מכה"ג ביוה"כ לבית המנוגע דחשיב יציאה וע"כ כוונתו כיון דאשכחן בביהמ"ק דהוי יציאה משוה דא"א להכה"ג לצאת באופן אחר רק דרך אחוריו ה"ה הכא בנגע כיון דחזקה לא מהני ג"כ אי אפשר באופן אחר אלא שיצא דרך אחוריו וראה הנגע והוי יציאה. מ"מ כ' תוס' יומא (נב ע"ב) ד"ה יצא דיש חילוק בין ביאה ליציאה משים דביציאה דרך כבוד לצאת דרך אחוריו ומשים זה עצמו אינו ביאה דאינו מדרך כבוד לבא דרך אחוריו. ועי' יומא (נג ע"א) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון וכו' מקיש יציאתו מגבעון לביאתו מירושלים מה ביאתו מירושלים פניו כלפי במה כדרך ביאתו אף יציאתו מגבעון פניו כלפי במה כדרך ביאתו וא"כ עיקר לימוד דיציאה דרך אחוריו במקדש מביאה בקודש דהוא רק דרך פנים:

וי"ל מש"ה לא נקיט בשבועות בהיכל דרך אחוריו רק נכנס דרך גגים. כדי שנוכל ללמוד משם נכנס לבית המנוגע דרך גגים טהור. ואי הי' נקט דרך אחוריו לא היינו למדים בית מנוגע. דיש לדחות דוקא בהיכל פטור מפני שאינו דרך כבוד. ופשיטא ודאי דאם נכנס דרך אחוריו שגרע מגנים דהוא דרך בזיון. ועי' ירושלמי ברכות פ"ה סוף ה"א רבי אבין על קמי מלכותא כי נפק הפך קדל אתון בעינן מקטליניה משום דכל היוצאים מלפני המלך יוצאים דרך אחוריהם ועי' עוד ירושלמי שבת פ"א ה"א רחב"א בעי קמי ר' מנא וזו לא דרך הוצאה היא (כשהוציא דרך אחוריו) א"ל שכן כתפיא אומניא עבדין כן. כל נושאי סבל בכתף הולכים לאחוריהם כדי שתצא המשא תחלה ומש"ה הוי דרך הוצאה:

והנה דין זה בביאה שלא כדרך העולם שייך בשתויי יין ופרועי ראש ופרומי בגדים שנכנסי למקדש לפמ"ש רמב"ם פ"א מביאת מקדש הט"ו דלוקה אכניסה לבדה (וידוע דראב"ד ורמב"ן חולקים) וכן בביאה ריקנית הנלמד מולא יבא בכל עת וכמ"ש רמב"ם פרק ב' מביאת מקדש ה"ג וכן בביאת טמא למחנה לוי' שנלמד מולא יבא אל המחנה וכמ"ש רמב"ם פ"ג שם ה"ח. וכן בבעל מום שאזהרתו מיאך אל הפרוכת לא יבא וכמ"ש רמב"ם בספר המצית לאוין ס"ט ופ"ו שם ה"א. ובכל אלו לא הובא ברמב"ם דפטור בבא דרך גגים או מאחוריו. וע"כ דרמב"ם סמך אמה שהביא דינים אלו בבית המנוגע וטמא שנכנס למקדש ועי' מל"מ פ"ב מביאת מקדש ה"ג שתמה למה השמיט רמב"ם מ"ש מנחות (כז ע"ב) אל פני הכפורת למעוטי דרך משופש. ופשיט שרמב"ם סמך את עצמו אהנ"ל וממילא נלמד גם דרך משופש מפני שאינו דרך ביאה וכמו שהקשו תוס' שם ד"ה למעוטי ולית ליה תירוצם שם וזבחים (פב ע"ב) סד"ה לא:

וראיתי בס' מנחת חינוך ל"ת קפ"ד שמקשה מיומא (נג ע"א) אם חיסר א' מכל סמניה חייב מיתה ומקשה ותיפוק ליה משום ביאה ריקנית הא אפשר דעייל דרך גגים דאינה ביאה. והנה אי נימא דאף אם נכנס שלא כדרך כניסה מ"מ אם שהה אח"כ חייב ניחא דשם הא שהה בנתנו הקטורת על האש. אך המל"מ פ"ג מביאת מקדש הי"ט מסיק דבביאה ריקנית אפי' שהה פטור ועיי"ש דמביא ראיה מרמב"ם פ"ב מביאמ"ק ה"ג דכ"ג שנכנס פעם ה' ביוה"כ חייב וע"כ דאם שהה לאחר שכלתה עבודתו דפטור ודוקא אם נכנס בפעם ה' דאיכא ביאה באיסור. וכן מיומא (נב ע"ב) שתקנו חכמים להתפלל תפלה קצרה וע"כ דמותר לשהות שם כל היכא דלא מחייב משום ביאה. וכן שם (נג ע"א) כגון דעייל שני הקטרות אחת שלמה ואחת חסרה אביאה ל מחייב דהא עייל לי' שלמה ומשמע שם דאפי' לא הקטיר השלמה כ"א החסירה לא מחייב משום ביאה ריקנית כיון דהביאה היתה בהיתר עכ"ד ויש לדון בזה די"ל אם נכנס שלא לצורך כלל אף שאין ביאתו ביאה מפני שנכנס שלא כדרך העולם כגון דרך אחוריו וכדומה מ"מ השהי' אח"כ חשיבה ביאה וחייב עליה משא"כ אם נכנס לצורך אינו חייב על השהיה וכמ"ש יומא (סט ע"א) בבגדי כהונה במקדש אפי' שלא בשעת עבודה מותר וכמ"ש קדושין (נד ע"א) דלא נהנה תור' למלאכי השרת וה"ה איסור שהי' במקדש כיון דתחילתו היה לצורך. ואפי' הרמב"ם בסוף ה' כלאים ובפ"ח מכלי המקדש הי"א וי"ב דס"ל באיסור כלאים דאסור שלא בשעת עבודה מ"מ באיסור בגדי כהונה שלא בשעת עבודה מודה כמ"ש כ"מ שם. ואם כן אין ראיה מכל המקומות האלו דהיה הביאה לצורך:

וחשבתי לומר דר' הושעיא ורבא דס"ל בזבחים (לב ע"ב ולג ע"א) דביאה במקצת ל"ש ביאה לשיטתם אזלי בשבועות (יז ע"ב) בנכנס דרך אחוריו וגגים דל"ש ביאה. אבל מאן דס"ל ביאה במקצת הוי ביאה י"ל דלא קפיד אדרך ביאה. דהא גם ביאה במקצת אין דרך העולם לכנוס כך. ולדידן באמת קיי"ל דביאה במקצת ל"ש ביאה ומש"ה ביאה דרך אחוריו ל"מ. ויש לדון בזה:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה