חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
שו"ת חבלים בנעימים · סימן יג
לכבוד הרבני החריף נטע נעמן מגזע קודש מו"ה חנוך העניך נ"י מאסטולענקא.
מה שהקשה כ"ת על הדין ביו"ד סי' צ"ו ס"ד מי לימונים וחתיכות דגים מלוחים שמביאים נכרים מותרים דטעם הסכין נתבטל בראשונים ואלו נתבטלו ברוב והקשה משו"ת רדב"ז סי' תקמ"ז דאסור לקנות לכתחילה דבר שנתבטל ביד נכרי דהוי מבטל איסור לכתחלה ואם כן הכא נמי למה מותר לקנות את מי לימונים הא כל ההיתר מטעם ביטול ברוב הוא. והאריך כ"ת:
הנה ע"פ פשיט דטעם רדב"ז משום דהקני' מנכרי הוי לכתחלה וא"כ גם דבר שנתבשל בסתם כלים שאינם בני יומן ג"כ אסור לקנות מיד נכרי דהוי כנשתמש בו לכתחלה. ועפ"ז יתיישב לכאורה קו' תוס' ע"ז (סז ע"ב) ד"ה מכלל שהקשו מאי מספקא לי' אי איכא מ"ד דנותן טעם לפגם אסור הא רבי ס"ל כן מדאוסר שמן של נכרים דזליפתן של כלים אוסרתן אע"ג דסתם כלים אינם בני יומן. ועפי"ז ניחא די"ל דס"ל נותן טעם לפגם מותר והא דאסיר לקנות שמן של נכרים משום דאין מבטלים אי' לכתחלה. אך אי אפשר לומר כן דבע"ז פרק ב' בדברים של נכרים אמרי' בכמה דוכתי למאי ניחוש לה אי משום געולי נכרים נטלפ"ג הוא הרי דאפי' לכתחלה מותר:
ואפי' נימא דטעם רדב"ז הוא כמ"ש בשו"ת הר"ן סי' נ"ז ונ"ט דהיתר בהיתר לא בטל וה"נ כיון שביד נכרי הי' היתר רק ביד ישראל בא הביטול שוב שייך אין מבטלים איסור לכתחלה ואע"ג שהר"ן מסיק דהיתר בהיתר בטל ומביא ראי' מכלאים פ"ט משנה א' צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה וכו' נראה דדוקא התם יש ביטול משום דאע"פ שצמר גמלים עם צמר רחלים תרווייהו היתר המה מ"מ כיון דיש נפ"מ אח"כ לענין כלאים אם יערבום עם פשתים י"ל דמקרי איסור ושייך בהו ביטול וכן כתב ראב"ד בספר תמים דעים סי' ל"ו דצמר גמלים וצמר רחלים הוי איסור באיסור כיון שזה אסרה תורה עם פשתן וזה צמר גמלים התירה תורה משא"כ בביטול ביד נכרי דאין להנכרי שום נפ"מ בכך לעולם ואין נוגע לו כלל הוי היתר בהיתר ולא שייך ביטול:
מ"מ קשה לשיטת רשב"א בתורת הבית שכתב דכל כלי שאינו בן יומו הטעם בעצמותו אסור אלא שנתבטל בתבשיל וא"כ בכל נותן טעם לפגם צריך לבא מצד ביטול ושוב הדרא קו' למה מותר לקנות תבשילי נכרים הא ביד נכרי לא נתבטלו. וכן עי' ע"ז (לח ע"ב) בכוספן של נכרים ביורה גדולה אסור והתניא אחד יורה גדולה וא' יורה קטנה מותר הא כמ"ד נוטלפ"ג אסור וכו' למה לי' לאוקמה דלא כהלכתא דהא קיי"ל נטלפ"ג מותר נימא תרווייהו ס"ל נטלפ"ג מיתר ומאן דאמר יורה גדולה אסור ס"ל כרשב"א דנטלפ"ג הוא מצד ביטול ולכן אסור לקנותו מידם משום דאין מבטלים איסור לכתחלה ומ"ד מותר ס"ל כשיטת הרא"ה בבדק הבית דנותן טעם לפגם בעצמותו שרי ולא מטעם ביטול דגמרי' מנבלה והאיסור הבלוע בקדרה נפסל מאכילת כלב:
והנה כן הוא דעת האגור דקני' מיד נכרי הוי לכתחלה כמ"ש ב"י בשמו יו"ד ס"ס צ"ז והב"י חולק ומתיר וכ"כ ד"מ סי' ק"ח ואף שברמ"א שם החמיר עי' ט"ז שם סק"ד בשם ת"ח דהקני' הוי דיעבד וכ"כ רמ"א יו"ד קי"ג ס"ב באפונים וערבסין של נכרים וש"ך שם סק"ג וכ"כ רמ"א יו"ד קכ"ב ס"ו וכ"כ עקרי הד"ט יו"ד סי' י"ב אות ט"ו בשם מים רבים:
וכן מפורש דיש ביטול ביד נכרי כמ"ש ב"ח יו"ד קי"ב וט"ז שם סק"ט בשם מהרש"ל אם נשאר נסיובי דחלבא בטל במעוטו אצל הנכרי. וכ"כ מרדכי ע"ז פ"ב סי' תתל"ז מובא ב"י יו"ד קי"ד אם יש בו ס' מותר לקנות וכן הוא בהג"ה ס"ו וכ"כ רמ"א קט"ו ס"ג בחמאה שבשלה נכרי וכ"כ מהר"ם לובלין ס"ס ק"ד בדרוסות שנתערבו עם שאר בהמות אצל הנכרי דנתבטלו:
ועי' ב"י יו"ד סי' צ"ט. דמש"ה אסור דיעבד למי שנתבטל בשבילו מגזרה שמא יאמר לנכרי לבטלו וקשה מה אכפת לן אם יאמר לנכרי לבטלו הא ביטול איסור לכתחלה אינו אלא אי' דרבנן ובאי' דרבנן לא אמרי' אמירה לנכרי שבות. ולרדב"ז ניחא דמ"מ הא כל זמן שיהי' ביד נכרי לא יתבטל כלל והוי כמבטל את האיסור בעצמו. אך באמת אין ראי' מכאן דהפי' פשוט כמ"ש טוי"ד קכ"ב ס"ו בשם רשב"א במצוה לנכרי לבשל בכלי שלו אסור דהוי כמבשל בעצמו ומביא ראי' מחולין (ו ע"א) כיון דאמר עשי לי משלכי כמאן דעריב בידים דמי וא"כ אם יאמר לנכרי יהי' כעושה בעצמו ועיי"ש דב"י צ"ט פי' כן לדעת רשב"א ולא קשה דכיון שאין חושדים אותו לעובר עברה דאל"כ יעשה בעצמו את איסור הביטול וא"כ למה חוששין אנו שיאמר לנכרי הא אינו חשוד לעבור. דיש לומר דאיסור ביטול בעצמו יודע וע"י נכרי לא ברירא לאנשי איסורא. אך גוף ראי' רשב"א מחולין (ו ע"א) צ"ע דהתם בניתן לשכנתו ישראלית לאפות ואומר לה עשי לי משלכי ודאי דכמאן דעריב בידים דמי מצד שליחות כמ"ש רש"י שם דעל פיו עשתה ונעשית שליחו אבל מנ"ל לרשב"א במצה לנכרי דהוי כעושה בעצמו הא אין שליחות לנכרי:
אך המעיין ברדב"ז יראה דמתחלה כתב לאסור מטעם דהלקיחה מן הנכרי הוי לכתחלה ואח"כ חזר בו משום דברי רשב"א בנותן טעם לפגם דמותר לקנות משל נכרי ומסיק טעם אחר לאיסור מגזרה שמא יאמר לנכרי לבטלו. ונראה דלק"מ מכל הדינים הנ"ל דאע"ג דפשיטא דאם ביטל נכרי את האיסור אין חילוק בקנס דיעבד בין איסור בעין לפליטת כלים וכמו שמפורש בב"י יו"ד קכ"ב בשם רשב"א דאם בישל לי הנכרי בכלי שאב"י ע"פ ציווי ישראל אסור דיעבד למי שנתבטל בשבילו. ודברי הכו"פ סי' צ"ט סק"ד שכתב דבבליע בכלי לא חשיב ביטול איסור תמוה מאד. מ"מ ה"מ אם צוה את הנכרי לבטל. אבל זה שמוסיף רדב"ז דאפי' אם נתבטל מעצמו ביד נכרי אסור מגזרה שמא יצוה לבטלו. כל זה רק באיסור בעין שבטלו הנכרי שיש לישראל הנאה מביטולו משא"כ בפליטת כלים אי בדבר שאין לו הנאה מביטולו לא גזרו כ"כ שיהי' אסור לישראל לכתחלה מה שביטל הנכרי והבו דלא לוסיף עלה:
(ב) ומה שהקשה כ"ת על תוס' חולין (נו ע"ב) ד"ה אבל שהק' מאי קמ"ל דבצלי סגי בקליפה פשיטא דאי נימא דנצלה אסור וה"ה מליחה דדינה כצלי א"כ למה לי נתבשל דהא משעת מליחה נאסר תיכף ואין לומר דמיירי בנתבשל בלא מליחה דא"כ אסור משום דם ותמה כבודו דלמה לא ביארו דלשיטת רש"י שהביאו שם בד"ה אם דמקצתה ברוטב אין השאר מצטרף לא קשה כלל קושייתם די"ל דמיירי בלא נמלח ויש ששים במים נגד החתיכה ולדעת רש"י דאיירי הכא בלא ניער כמ"ש תוס' ולכן מצד איסור גיד צריך שיהי' בירך עצמו ששים ואם יש בו בנו"ט אסור ואין השאר מצטרף. אבל לענין איסור דם שפיר הכל מצטרף וממ"נ מותר דאם לא יצא מותר דהא לא פירש כלל ואם יצא נתבטל עכ"ד. קושייתו מושכלת ובנוי' על אדני הדעת אך באמת לק"מ דידוע מחלוקת ט"ז וש"ך סי' צ"ב בני' דעת רש"י ומ"מ הכל מודים דהחתיכה עכ"פ אסורה כולה וצ"ל דנאסרה חלק התחתון מהעליון וא"כ לא עדיף אי' דם מכל איסורים שבתורה דחלק התחתון מהחתינה אסורה מחלק העליון דהדם שבו נשאר ולא פירש. ועוד נראה דהא דמתירים אותה חתיכה ביש ס' ולא אמרי' דהדם פי' ממקום למקום היינו משום דאמרי' ממ"נ דאי פירש פירש לגמרי לחוץ ואי לא פירש נשאר במקומו ולא פי' כלל כמ"ש יו"ד ס"ט סי"א עיי"ש במפרשים. אבל לשי' רש"י הנ"ל לא שייך ממ"נ זה דשפיר י"ל אם מקצתה ברוטב לא יכול לפלוט לחוץ אבל בפנים פלט ממקום למקום ונשארה באיסורה גם לענין דם. ושפיר כתבו תוס' דא"א לומר בלי מליחה דא"כ אסור משום דם ולפי מה שעלה ע"ד כבודו דרש"י מודה באי' דם אם מקצתה ברוטב הכל מותר א"כ הט"ז דפוסק בסי' צ"ב כרש"י היל"ל בסי' ס"ט סי"א בחתיכה שנתבשלה בלא מליחה דאפי' מקצתה ברוטב מותרת לשי' רש"י. אע"כ כמ"ש דאין חילוק ואפי' באי' דם אסורה לרש"י: