חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
שו"ת חבלים בנעימים · סימן יא
לכבוד ידידי הרב החריף וכו'.
ע"ד שאלת ר"מ ששכיח בעירו נקב בדקין שר בר אווזות ולדמיינו הנקב הוא בהוריד הנמשך מן הכבד שכתב בס' כל בו מובא ב"י יו"ד מ"ז שבודקים אומרים שבכל בהמה יש נקב בדקין אל הכבד. ולכן דעת כ"ת להכשיר:
הנה גם אי יהיבנא לי' כן דהנקב הוא בהיריד ה"ה מ"מ איפה מצא כ"ת שאם ניקב הוריד מחיים שכשר הוא. אמת שהנו"ב תנינא יו"ד סי' כ"א רצה לומר כן שכך טבעו של נקב זה הנעשה בתחלת היצירה מעילנא אית ליה לתוך הבני מעים להכניס לשם טיפת מרה אבל מפקנא לית לי' ואין טבעו להוציא רעי מבני מעים החוצה. ומ"מ כתב אע"פ שאנו מדמים לא נעשה מעשה להתירו. וגם עי' בשו"ת רדב"ז ח"ג הס"ט ופר"ח סי' מ"ז שאע"פ שכ' ג"כ לפשיטות שאין בו רעי ולא יפול לגוף מ"מ לא כתב להיתר אפי' כפתוח בראשו. ומ"ש הפר"ח אם אין בו רעי אע"פ שהיא חלול וכו' אין הכוונה שפתוח בראשו רק שהוא חלול בתוכו ונראה כמעי יתר מ"מ כשר דהכי רבותייהו עיי"ש:
ונ"ל ראי' דאם ניקב מחיים אסור. דהא הב"י והיש"ש פא"ט סי' ק"ז והפר"ח מביאים להלכה דין הכלבו הנ"ל ומ"מ הביאו (ב"י ופר"ח סי' מ"ו. יש"ש פא"ט סי' נ"ה) ג"כ דברי רשב"א סי' שפ"ג שנקב שנמצא בדקין והולך בשפוע ונראה מעניני שנברא כן שהוא טרפה ואין חוששים להאומרים שכן דרכן של רוב בהמות. וע"כ דשני דינים אלו אין סותרים זא"ז. דאף שידוע שאינו מעי יתר אלא וריד נמשך מהכבד מ"מ אם ניקב מחיים אסור כיון שדרכו להיות סתום ודבוק להדקין והוי בכלל נקבו הדקין:
ומזה מוכח דטעם טריפות נקבו הדקין איני רק בשביל שהרעי נופל לגוף כמ"ש רש"י חולין (נ ע"א) גבי חלחולת ד"ה ברובו דמש"ה חלחולת שניקבה עד רובו כשרה שאין דרך הרעי היוצא דרך הנקב לחזור לאחוריו וליפול לתוך חלל הגוף. דהא מעי זה כתב רדב"ז ופר"ח שאין בו רעי ומ"מ אסור אם ניקב מחיים וע"כ שאין טעם זה עיקר:
ובס' דעת קדושים במקדש מעט סי' מ"ז אות י"א הקשה על רמ"א ס"ה שכתב ביתרת דפתיח בראשו טרפה מפני שהרעי יורד לגוף ועוד דהוא נקיבת הדקין. מה ועוד הא הוא הוא. דנקיבת דקין טרפה משים טעם זה ומביא ראי' מש"ך מ"ו סהק"ג דהקשה על או"ה דכתב דדבר שצריך שיעור לנקיבתו אינו מועיל סתימה מחלחולת דאע"ג דיש שיעור לחסרונו מ"מ כשרה בין הירכים משום דבשר סותם ותי' דהתם שאני דכל טעם הטריפות מפני שהרעי יורד לגוף וכשירכים מעמידים איתה שוב אינו יורד לחלל. ובאמת כי לתרץ קו' ש"ך על אי"ה א"צ לתי' ש"ך כמ"ש בחי' רעק"א דשאני חלחולת דבעי' חסרון בעובי הבשר במפולש מש"ה אע"ג דיש שיעור לחסרונו מ"מ כיון דהבשר סותם הוי אינו מפולש ולא דמי לטחול דאפי' אינו מפולש מ"מ יש שיעור לעוביו דאם לא נשתייר כעובי דינר זהב טריפה. אך הטעם מפורש ברש"י הנ"ל. וע"פ דברינו אין הדבר ברור ואין טעם זה עיקר. וגם הראב"ן שהביא בד"מ מ"ז א' שכתב ואפשר דאם היה פתוח בראשו שטרפה נראה ג"כ שס"ל שאין עיקר הטרפות משום שהרעי יורד לגוף דאל"כ מה מספקא ליה:
והנו"ב דמתיר הוא רק משום שתולים דהנקב נעשה אחר שחיטה. ובזה פשיטא דגם הרשב"א שפ"ג מודה דאם יש לתלות שנעשה ע"י משמוש תולים רק דבדורו של הרשב"א שלא ידעו שהוריד נמשך מהכבד וסברו שהוא מבני מעים א"כ אינו מקום דממשמשא בי' ידא דטבחא משא"כ עכשיו שיודעים שנמשך מהכבד חולים. או שי"ל שהרשב"א שקיל וטרי אם נודע ודאי שהוא מחיים וע"ז מסיק לאיסור וצ"ע למה השמיט המחבר בש"ע דין זה:
אך כל זה לפי מה שעלה בדמיונו של כ"ת אבל שגה בזה במחכ"ת כי אמת שבבהמות נראה הוריד כמעי חלול אבל בעופות אין לו צורת מעי כלל והוא גיד דק כחוט. ראשו אחד בסוף הכבד וראשו השני בכבד לבנה שעל הדקין ואין עולה על הדעת לספק על נפסק גיד שכמעט תמיד הוא נפסק ע"י הוצאה אברים הפנימים:
ושאלת כ"ת לפי מה שצייר הוא בדקין הנקראים בלע"ז טריפענע קישקליך. והם שנים יוצאים מהדקין מב' צדדים מעילנא אית להו ומפקנא לית להו והם סתומים בראשם. והם סניא דיבי. שבבהמה יש רק אחד כמ"ש חולין (נח ע"ב) ובעוף הם תמיד ב' ואם ניקב שם פשיטא דטרפה כמ"ש רמ"א ס"ס מ"ז אפי' ביתרת. אבל אין ספק אצלי שאין זה נקב מחיים דלא שכיח כלל אלא שבפתיחת הבטן ע"י משמוש בכח נקרע ופשיטא שחולים בזה אם אין רקבון וזה מצוי ופעמים רבות נשאר ראש הסניא דיבי בפנים העוף ועי' בס' בית יצחק מבעהמח"ס אוהל יצחק סי' מ"ז בעמודי זהב אות י"ז שמביא בשם גדול א' עובדא זו שהובא לפניו בני מעים של עוף וחסר מהם הסניא דיבי ובמקום שראיי להיות אותן ב' הדקין נמצא ב' נקבים והכיר שנעשה אחר שחיטה והכשיר: