חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
שו"ת חבלים בנעימים · סימן י
לכבוד ידידי וכו':
אשר דפקת על פתחי להודיעך מה שנראה לי בישוב דעת רמב"ם פ"ח משחיטה ה"ז דאוסר קמט בריאה ולהצילו מקו' תוס' חולין (מז פ"ב) ד"ה אבל שהקשו למה לא משני דריאה שחסרה מיירי בקמט ובדברי הכל ולמה צריך לומר בגמ' דלא נצרכא אלא לר"ש וכו':
לכאורה נ"ל ליישב דהנה הפמ"ג יו"ד ל"ו מ"ז סקי"ג מל מ"ש הט"ז בחסרון ככף כפופה דאם רואים שצד אחד ארוך יותר מחברו אמרי' כיון שאותו צד התחיל להתרפאות גם צד השני יתרפא הקשה הא אין טריפות חוזר להכשירו ותי' דמאן דמטריף חסרון כף כפופה לא מטעמו של רמב"ם בקמט אלא קבלה בידו ואפשר שהיא ספק טריפה שמא ישלוט יותר ומש"ה אם רואים שהתחיל להתרפאות אין בכך כלום. ודבריו צ"ע דפשוט נ' דאין להמהרי"ו בכף כפופה חקור אחר אלא דינו של הרמב"ם אלא שהרמב"ם מטריף בכל שהוא והמהרי"ו מחלק ויהיב שעורא אבל יסוד אחד הם. והטעם כמ"ש הב"ח שם מחשש קלקול הסמפונות ואע"פ שהרמב"ם מטריף סתמא ומשמע אפי' קמט בתולדה ואז הא לא שייך חשש קלקול סמפונות. כבר כתב לבושי שרד סי' ל"ו ס"ק ס"ד די"ל דאין בקיאים כל כך לידע שהוא מתחלת ברייתו ואפשר הוא מחמת חולי וכמ"ש נה"כ סי' מ"ג לענין נקב בטחול. וא"כ ל"ק קו' פמ"ג הנ"ל דאין טריפה חוזר להכשירו דכיון שאין טרפות הקמט מצד עצמו אלא משום קלקול סמפונות לא שייך אין טריפה חוזר להכשירו כמ"ש ט"ז סי' מ"א סק"ט וש"ך שם סקי"ד דמש"ה מהני קרום מחמת מכה בטרפש הכבד:
והנה בטעם טריפות ניקב הסמפון דעת פלתי ל"ו סק"ז דסוף הקרומים להתקלקל ועיי"ש שהביא קו' מהרש"א חולין (מח ע"ב) על הא דמקשה והאר"נ סמפונא דריאה דאנקוב טרפה דהי' ס"ד דר"נ ס"ל דאין הבשר מגין הא קתני במתני' ר"ש אומר עד שתינקב לבית הסמפונות דמשמע דוקא בניקבה מחוץ לסמפון הגדול אבל אם ניקב מסמפון לבשר הריאה כשר ורבנן לא פליגי עלי' בהא ותי' הכו"פ דנקיבת סמפון טרפה משום דניקב הקרום או סופו לנקוב וא"כ הך דפליגי ר"ש ורבנן בניקב קרום שייך בהאי פלוגתא דנקב סמפון וחדא פלוגתא בחברתה שייכא דרבנן דאסרי בנקב הקרום אף בנקב סמפון אסרי ור"ש דמכשיר בקרום מכשיר בסמפון ולכך בעי עד שתינקוב לבית הסמפונות ולק"מ והמהרש"א צ"ל דס"ל דנקיבת סמפון טרפה בעצמותו ולא משום דשלטה לקותא בקרום:
ונ"ל דגם מהרש"א מודה לזה. דבס' לב ארי' חולין (מז ע"ב) ד"ה לא לעולם הקשה למה מק' מהרש"א שם מר"ש רק לס"ד דגמ' הא גם לפי תי' הגמ' דסמפון שניקב לבשר כשר דהבשר סותם מ"מ למה קאמר ר"ש בניקב קרום הריאה עד שתנקב לבית הסמפינות דהא בניקב הסמפון והבשר כנגדו טרפה אפי' בלא נקיבת קרום הריאה אע"כ דס"ל לר"ש דאם הקרומים לא נקבו אפי' ניקב הסמפון ואין סתימת בשר כשר ועיי"ש מה שמחדש עפ"ז:
ונראה דהפמ"ג סי' ל"ו מ"ז סק"ט מקשה איך מצינו מחט בריאה כשר הא מיד כשעברה בסמפון מעל"ע ונקבתו הי' טריפה ושוב אף שאח"כ בשר סותם הא אין טריפות חוזר להכשירו ותירץ בראש אפרים דכיון שאין טריפות סמפון אלא משום קרומין מש"ה מהני סתימה כנ"ל בכל טריפות שאינו מצד עצמו. וממילא מיושב קו' לב ארי' דלמסקנא דבשר סותם וע"כ דאין הטריפות מצד עצמו לק"מ קו' מהרש"א די"ל כמ"ש פלתי דסמפון וקרום תלוים זה בזה ורבנן דפליגי אר"ש בקרומים חולקים ע"כ גם בסמפון. ורק בס"ד הגמ' שהי' דעת המקשן דאין בשר סותם וע"כ דניקב הסמפון מצד עצמו טרפה ולא תלי סמפון בקרום שפיר מקשה מהרש"א מר"ש. וממילא אין ראי' דמהרש"א חולק ע"ז ולעולם למסקנא מודה דסמפון משום קרום. ומש"ה כיון דלמסקנא ניקב סמפון טריפה משום קרום אי אפשר להטריף קמט דכל טעם קמט משום סמפונות כמ"ש הב"ח. וסמפון משום הקרום והו"ל תרי רואים ולא אמרי' כמ"ש המ"ב סי' ס"א לענין שני כיסי הורדא ומקירו מעירובין (יט ע"ב). משא"כ הרמב"ם לשיטתו דס"ל בפ"ז מה"ש ה"ג דניקב סמפון אין הבשר סותם כמ"ש רשב"א וכ"מ וב"ח בדעת הרמב"ם וא"כ לדידי' טריפות סמפון הוא מצד עצמו ומש"ה לא מהני סתימת בשר דאין טריפות חוזר להכשירו י"ל דקמט טרפה דלא הו"ל תרי רואים:
או י"ל דר' יוחנן (חולין מז ע"ב) לא מצי מתרץ למתני' דמיירי בקמט. כיון דלית לי' חשש קלקול סמפונות ומש"ה אינו מצריך בדיקה דלא ס"ל דין דר' נחמן בנקבו סמפונות. דלפי מ"ש ביש"ש פא"ט סמ"א וש"ך ל"ו סקכ"א ותב"ש ס"ק ל"ז דריאה שנמוקה גרע מנשפכה כקיתון דנשפכה אינו חסרון אמיתי עיי"ש א"כ קשה ר' יוחנן דס"ל חסרון בפנים לא שמי' חסרון למה אמר ריאה שנשפכה כקיתון כשרה הו"ל למימר יותר רבותא דאפי' נימוקה כשר ואין לומר דמטריף באמת אם נמיקה. דא"כ קשה קו' תב"ש ל"ו סקמ"ב דהו"ל לגמ' לתרץ דמתני' מיירי בנמוקה דהוא חסרון אמתי. וגם ק' קו' ט"ז ל"ו סקי"ד על דין אוהל מועד דחסרה יותר מרביעית טריפה הו"ל לתרץ מתני' בחסרה יותר מרביעית. ונ' דהב"ח כתב בטעם דין אוהל מועד דיותר מרביעית טרפה משום דאפשר שנתקלקלו הסמפונות. ועפי"ז כיון דר' יוחנן מכשיר בנשפכה כקיתון ואינו מצריך בדיקת הסמפונות ע"כ דלדעתו גם נמוקה כשרה דמאן דמטריף בנמוקה הוא משום חשש סמפונות ומיושב קו' תב"ש וקו' ט"ז דלא הי' יכול לאוקמי בכה"ג כיון דמפורש דר' יוחנן לית לי' טריפות אלו וזה הפי' אלמא קסבר חסרון בפנים ל"ש חסרון כיון דקאמר כשרה בלא בדיקה ע"כ דמכשיר בכל חסרון בפנים ואפי' בנמוקה ואפי' ביותר מרביעית:
ובזה מיושב קו' מהרש"א (מח ע"ב) ד"ה טעמא דמקשה על ר' אמי דהטריף במחט בחתוכא דריאה טעמא דליתא הא איתא ולא מנקבה כשרה והאר"נ האי סמפונא דריאה דאינקב טרפה ותמה מהרש"א למה הוצרך לדיוק ולא מקשה פשוט מר"נ ארבנן דמכשרי וע"פ הנ"ל ניחא דכיון דר' יוחנן הוא מרבנן דמכשרי ואיהו ע"כ ל"ל הא דר"נ דהא מכשיר בלא בדיקת הסמפונות. וא"כ מיושב קו' הנ"ל על רמב"ם דר' יוחנן ע"כ לית לי' דין קמט. דטרפה רק משום סמפונות משא"כ לדידן דקיי"ל כר' נחמן שפיר י"ל דקמט טרפה משום סמפונות. אלא שיש לדחות שאף שדעת מהרי"ו כן דטרפות קמט משום סמפונות מ"מ לשון רמב"ם שכ' דחסר גוף הריאה הרי הוא כמו שחסר מנין האונות לא משמע דטעם הטרפות משום הסמפון:
ונ"ל ליישב ע"פ קו' מהרש"א הנ"ל למה מקשה אר' אמי מר"נ ולא ארבנן דמכשרי. ונראה דהא דתפסו כל הראשונים בטרפות דסופו לנקוב כנקוב דמי לכאורה מניין להם ואי' נזכר זה מפורש בגמ'. ואי משום כל העומד לזרוק כזרוק דמי הוא מחלוקת ר"ש ורבנן ב"ק (עו ע"ב) וקיי"ל כרבנן כמ"ש אה"ע קכ"ד ס"א וחלקת מחוקק שם סק"א וב"ש סק"ב ופר"ח באריכות. ואף שיש לחלק ולומר דבמחלוקת ר"ש ורבנן מחוסר מעשה הזריקה משא"כ הכא שמאליו יקרע מש"ה אמרי' כל העומד וכו' מ"מ איפה המקור לזה. גם עי' ש"ך חו"מ צ"ה סק"ט שהביא דברי ב"ח שפוסק כבעל העטור דאף דמחובר לקרקע כקרקע ה"מ ענבים וכל דמחוסר מעשה משא"כ בתמרי דמנפשייהו קנתרן וש"ך חולק עליו דאפי' היכא שאינו מחוסר מעשה לא אמרי' כל העומד וכו':
ונ"ל פשוט עפמ"ש רמב"ם בפ"ד מהמ"א הוזח"ס דהטרפה האמורה בתורה פי' חולי שסופה שתמות ממנו ועיקר טעם ויסוד הטרפה על שם סופו שתמות אח"כ מחולי זה. ולכן נראה דגם סופו לנקוב טרפה דהא אפי' אם הנקב כבר ישנו ג"כ טעם הטרפות רק על שם סופו שלא תחי' מחלי זה ומה נפ"מ אם כבר ניקב או סופו לנקוב. סוף סוף כל זה נכלל בכלל ובשר בשדה טרפה. וכ"ז אליבא דמ"ד טרפה אינה חי' שייך לומר טעם לטרפות על שם סופו אבל למ"ד טרפה חי' וגזה"כ היא שפיר י"ל דוקא בשכבר ישנו להטרפות אבל להטריף על שם סופו לנקוב אין לנו ומצאתי אח"כ כדברים האלה בסוף שו"ת הרי"ם בחי' חולין וב"ה שנתכוונתי לדעתו. וי"ל דמחלוקת רש"י ותוס' חולין (מו ע"ב) אליבא דרבא בסרכא שלא כסדרן אי כבר ניקב או סופו לנקוב תלוי ג"כ במחלוקת הנ"ל דאי ס"ל לרבא טרפה אינה חי' י"ל דסרכא טרפה משום סופו לנקוב משא"כ אי ס"ל טרפה חי' צריך לומר דכבר ניקב דלשי' ל"א עתיד לנקוב כנקוב דמי. ובתמורה (יא ע"ב) ס"ל לרבא טרפה חי' ועיי"ש תוד"ה ר' חסדא שזה מסוגיות ההפוכות. ועי' תוס' ב"ק (מז ע"א) ד"ה מ"ט שתי' אליבא דרבא דאע"ג דעובר ירך אמו מ"מ הכא בטרפות שתלוי בחיות עובר לאו ירך אמו ועי' חי' רמב"ן ורשב"א ור"ן חולין נ"ח שהוסיפו ע"ז משום דטרפה אינה חי' אע"ג דלרבא היא וע"כ דלדעתם רבא ס"ל טרפה אינה חי'. ומש"ה שפיר ס"ל דטעם רבא בסרכא שלא כסדרן משום סופו לנקוב:
ולפ"ז לק"מ על רמב"ם דהכ"מ בפ"ח מה' שחיטה כתב טעם רמב"ם בקמט משום סופו לנקוב וכ"ז ניחא לדידן דס"ל טרפה אינה חי' שפיר קמט טרפה על שם סופו אבל ר' יוחנן בנדה (כד ע"א) בהמפלת גוף אטום ס"ל עד מקום טבורו וע"כ דס"ל טרפה חי' כמ"ש שם ולדידי' לא שייך להטריף על שם סופו ולהכי אינו יכול לתרץ מתני' בקמט. ואע"ג דשם בנדה קאמר לה משום ר' יוסי בן יהושע וי"ל הא דידי' הא דרבי' ולי' לא ס"ל זה. נראה דכ"ז רק אם יש סתירה מדידי' אז מתרצים דהא דרבי' אבל בסתמא מ"ש משום רבו ס"ל כן. וגם אפי' אם יש סתירה. יש בגמ' חי' אחרים כדי להשוותם עי' חולין (קיג ע"ב) דמק' יסבר שמואל איסור חל על אי' והאמר שמואל משום ר"א וכו' ומשני ב' תירוצים להשוותם ואח"כ אמר ואבע"א הא דידיה הא דרבי':
וממילא מיושב קו' מהרש"א הנ"ל עפמ"ש פלתי ל"ו סק"ז דאפי' בס"ד הגמ' הי' ס"ל טריפות סמפון ע"ש סופו וא"כ מש"ה לא מקשה על רבנן דמכשרי מר"נ דהם ר' יוחנן ור' אלעזר ור"ח. ור' יוחנן הא אינו מטריף ע"ש סופו דהא ס"ל טרפה חי' כנ"ל וע"כ דלא מצי ס"ל כר"נ דניקב סמפון טרפה ע"ש סופו וכן ר' אלעזר מוכח בע"ז (ו ע"ב) די"ל דס"ל טרפה יולדת וממילא מכ"ש דס"ל דטרפה חי' כמ"ש תוס' שם ד"ה אלא וג"כ ע"כ לא ס"ל דטרפה על שם סופו. ומש"ה מקשה רק על ר' אמי די"ל דס"ל טרפה אינה חי':
ועפי"ז מיושב קו' גליון הש"ס להג' רעק"א מכות (טז ע"א) דא"ר יוחנן אין לנו אלא זאת ועוד אחרת דס"ל בטלו ולא בטלו ומק' בגמ' איך משכחת בטלו ולא בטלו באונס אי דקטלה קלב"מ והק' בגליון הש"ס הא משכחת דהיתה טרפה דאינו חייב מיתה ולק"מ דר' יוחנן לשיטתו בנדה דטרפה חי' ולמ"ד טרפה חי' חייב מיתה כמסקנת תוס' סנהדרין (עח ע"א) ד"ה ההורג:
וקשה לי כעת לפמ"ש ט"ז יו"ד מ"ג סק"א דנקב בתולדה לא הוי נקב אלא חסרין א"כ בהא דמקשה מאי חסרה אילימא בחוץ היינו ניקבה למה לא משני דמיירי בנקב בתולדה דהוי חסרון. ואפשר כיון שנראה מהפוסקים דניקב בתולדה קיל מע"י חולי א"כ קשה למה פליג ר"ש בניקבה ומודה בחסרה דטרפה ובאמת היפוך היל"ל דנקבה ע"י חולי חמיר טפי. ויש לדחות דת"ק דמטריף קאמר רבותא אפי' חסרה אבל ר"ש דמכשיר פליג אפי' בנקבה ומתיר ומכ"ש בחסרה וצ"ע: