חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
שו"ת חבלים בנעימים · סימן ט
לכבוד ידידי יקירי הרב הגאון המפורסם פאר מקדושים מו"ה צבי יחזקאל נ"י אבד"ק פלונסק:
שמחתי במדברותיו היקרים המפיקים זיו וחכמה והנני בזה בעז"ה להשיבו בדבר הלכה אשר ענותו תרבני לשמוע חות דעתי:
(א) על דבר מה שנסתפק כ"ת שי' מי שיש לו חזקה לתקוע בצבור ונעשה חיגר והוא קיטע היוצא בקב שלו אם מותר לו להיות בעל תוקע בצבור כיון שאינו יכול לעמוד בלי סמיכה על משענתו ומבואר במגן אברהם תקפ"ה סק"א דאין לסמוך על דבר שאם ינטל אותו דבר יפול עיי"ש:
הנה ידוע דעת ריב"ש סי' רס"ו דבעדים כיון דרק מדרבנן בעי עמידה מהני סמיכה ואפי' סמיכה כזו שאם ינטל אותו דבר יפול עיי"ש וכן כתב רמ"א חו"מ י"ז ס"א ועיי"ש בהגהות הט"ז לחכם צבי שתירץ דברי רמ"א מקו' הט"ז. ועי' מג"א קמ"א סק"ב שהקשה על דבריהם מה שנא מקריאת התורה דאסור לסמוך את עצמו לכותל אף דדיעבד מהני בישיבה כמו שכ' מג"א שם סק"א ועיי"ש דמביא ראי' ע"ז מרש"י מגילה (כא ע"א) ד"ה משא"כ שכ' שאין קורין מיושב בצבור. וכ' מחצית השקל בכוונתו דהא דנקט רש"י בצבור אף דמיותר הוא דפשיטא דבצבור מיירי דאין קריאת התורה ביחיד אלא בא לרמז הטעם דמשום כבוד צבור יקרא בעמידה וכיון דאינו אלא מפני כבוד צבור מסתברא דיצא בדיעבד בישיבה עכ"ד. ודבריו תמוהים דמפורש להיפוך בירושלמי מגילה פ"ד ה"א זה שהוא עומד לקרות בתורה מפני מה הוא עומד מפני כבודה או מפני כבוד רבים ומסיק משום כבודה ומ"מ ביחיד קורא מיושב משום דאם את אומר כן אף הוא מתעצל ואינו קורא עכ"ל הרי דאין הטעם משום כבוד צבור ומ"מ ביחוד מותר לקרות בישיבה משום ביטול תלמוד תורה:
ומה שהקשה מג"א עליהם מקריאת התורה. לק"מ דהא מפורש בירושלמי שם הטעם דאסור לסמוך משום כשם שניתנה תורה באימה וביראה כך אנו צריכים לנהוג בה באימה וביראה אבל בכל דוכתי באמת במידי דרבנן שרי לסמוך ומש"ה ניחא דלא קאמר בירושלמי מקרא המובא בבבלי מגילה ואתה פה עמוד עמדי. אלא משום דבדרבנן סמיכה שרי להכי קאמר טעם מיוחד משום אימה ויראת התורה ואפי' סמיכה אסור. ובזה מיושב מה שהק' תומים סי' י"ז סק"ב על הריב"ש ורמ"א ממגילה (כא ע"א) דמקשה סתירת קראי כתוב ואנכי עמדתי בהר וכתיב ואשב בהר ומשני שהי' שוחה ולמה לא משני שהי' סומך אע"כ דסמיכה אינה כעמידה ולק"מ דבקריאת התירה כ"ע מודו דאסור לסמוך. וא"כ לדעתם מכ"ש בתקיעת שופר דליתא בגמ' כלל מקור הדין דצריך לעמוד ודאי דמותר בסמיכה ומש"ה רמ"א לשיטתו לא הביא כלל הכא בתקיעת שופר דין מהרי"ל דאין לסמוך וכן כ' ברכי יוסף חו"מ סי' י"ז עיי"ש. ואף שהמג"א כאן הביא דברי מהרי"ל י"ל היינו רק היכא דאפשר לכתחלה ופשיטא שאין מבטלים משום זה חזקתו של התוקע דכדיעבד דמי. וראי' משערי תשובה תקפ"א סק"ז שהביא בשם פ"מ דאף שכתב בכל בו שהש"ץ יהי' נשוי מ"מ אם הי' מוחזק להתפלל ונתאלמן גדולה חזקה ואין מסלקים אותו וה"ה בנדון זה דאין מסלקים אותי:
(ב) ואודות רחיצת כהנים לדוכן ביוה"כ שדחה כ"ת דברי הדגול מרבבה או"ח תרי"ג, ס"ג שכתב דכיון שביוה"כ שחרית אינו נוטל אלא עד סוף קשרי אצבעותיו והכהן צריך ליטול עד הזרוע הי' צריך לברך על נטילת ידים ולכן יטול גם שחרית עד הזרוע. וכ"ת לא כן דעתו דכיון שיש איסור רחיצה ביוה"כ גם הכהנים לא ירחצו רק עד קשרי אצבעותיהם וכתב דאף דרמב"ם פט"ו מנשיאות כפים מדמה דוכן לקידוש ידים ורגלים דבעי עד הפרק הוא רק לדמיון בעלמא וראי' דבסוטה (לט ע"א) יליף דבעי' נט"י מקרא דשאו ידיכם קודש ולא משים עבודת מקדש. וגם הביא ראי' מנט"י שחרית דבכל יום בעי' עד הזרוע כמ"ש באו"ח קס"א ס"ד ומ"מ ביוה"כ די עד קשר אצבעות וה"ה בנט"י לדוכן והאריך עוד בדברי פי חכם חן ושכל טוב:
ולענ"ד דברי הדגול מרבבה נכונים ומוצקים. דזה ברור דאף אי סגי תמיד בנט"י שחרית עד קשרי האצבעות מ"מ אם הכהן נוטל ידיו ביוה"כ עד הזרוע כדי שלא לגרום ברכה שנית אין בזה שים איסור רחיצה כיון דלא הוי רחיצה של תענוג ואף שבש"ע כתב שלא ליטול ביוה"כ רק עד קשרי האצבעות. פשיטא דקאי לכל ישראל ולא לכהנים ואפי' לפי מה שהביא כ"ת בשם הע"ת קכ"ח שכתב דהא דרמב"ם מצריך בדוכן עד הפרק היינו לכתחלה אבל בדיעבד ושעת הדחק מודה דדי רק עד קשרי אצבעות. מ"מ לא גרע מלילך להקביל פני מי שגדול ממנו דג"כ איני מעכב בדיעבד ובכל זאת מותר לעבור במים ביוה"כ כמ"ש ביומא (עו ע"ב) והכא נמי ודאי דצריך לעשות לכתחלה כראוי ליטול עד הזרוע.
ומה שמביא כ"ת ראי' מנט"י שחרית דבעי' ג"כ לכתחלה עד הפרק כמ"ש או"ח קס"א ס"ד ומ"מ אסור ביוה"כ רק עד קשרי אצבעות. לא דמי כלל דפשיטא אצלי דלעיקר הדין גם בנט"י שחרית אין כוונת ש"ע לחלק בין יוה"כ לכל ימי השנה דמקור הדין היא מרא"ש יומא פ"ז סי' ג' שיטול ביוה"כ רק האצבעות ודעת הרא"ש דגם בנט"י לאכילה די בכך כמ"ש בחולין פ"ח סו' י"א. ומ"ש בטוא"ח תרי"ג שיטול רק ראשי האצבעות צ"ע דברא"ש כתב כל האצבעות וכ"כ ב"י בשם ר' ירוחם עד סוף קשרי האצבעות וכן הובא בש"ע דלא כטור. וי"ל דגם דעת הש"ע כן דאף שהמנהג שנוטלים שחרית עד הפרק כמ"ש מחצית השקל קכ"ח סק"ו מ"מ מדינא די עד סוף קשרי האצבעות. ואע"פ שבנט"י לאכילה כתב ש"ע קס"א ס"ד דראוי לנהוג עד הפרק היינו משום דשם בעי' דוקא נט"י משום סרך תרומה משא"כ נט"י שחרית דדי בצרור ובכל מידי דמנקי. וגם י"ל שאני נטילת ידים לסעודה דכל המוסיף הרי זה משובח כמ"ש שבת (סב ע"ב) א"ר חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא ור' חסדא עצמו בנט"י שחרית לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צליתא כמ"ש ברכות (טו ע"א) ואע"פ שכתב ש"ע סי' ד' ס"ז דטוב להקפיד בנט"י שחרית בכל דברים המעכבים בנט"י לסעודה היינו דוקא בדברים המעכבים שם בדיעבד אבל מה שגם בנט"י לאכילה אינו רק קפידא לכתחלה אז בשחרית א"צ גם לכתחלה וכן כ' פמ"ג שם. א"כ לכתחלה סגי בנט"י שחרית עד קשרי האצבעות ומשא"כ בנט"י לדוכן דמפורש ברמב"ם וטוש"ע או"ח קכ"ח ומהרי"ל ה' יוה"כ דבעי' עד הפרק והיא הלכה פסוקה באין חולק ודאי דאסור לשנות ביוה"כ. ומ"ש כ"ת ראי' מדכ' רמ"א תרי"ג ס"ג וכן כהן העולה לדוכן על דברי הש"ע דכתב בנט"י לתפלה עד הקשר מכלל דגם דוכן הוא עד הקשר. לא נראה לי דהא מצויין ברמ"א משם הג"ה מיי' ומהרי"ל ובמהרי"ל מפורש דנוטל עד הפרק:
וראיתי בפמ"ג קכ"ח אשל סק"ט דצ"ע בסתם ידים ואין לו מים אם יעלה לדוכן וע"כ בנטל ידיו שחרית מיירי. וקשה דנראה דהא דבעי נט"י הוא רק מדרבנן דילפי' משאו ידיכם קודש והספק הוא אי כרש"י דבעי נט"י תיכף לדוכן או כשי' רמב"ם דסומכים על נט"י שחרית וא"כ אין ספק דרבנן מוציא מידי ודאי מ"ע דנשיאות כפים דאו':
ובעיקר הדבר קשה למה בסוטה (לט ע"א) ר"י בן לוי סתם דבריו עד כמה צריך ליטול ידיו לנה"כ. ואולי י"ל דס"ל דכל הנטילות בעי עד הפרק וכמו דס"ל בחולין (קו ע"ב) לר' מיישא בר ברי' עד כאן גם לחולין לחומרא לשי' רי"ף ורמב"ם. וכן הוא שיטת הרמב"ם בכל דוכתי כמ"ש פ"ו מברכות ה"ד דנטילת ידים עד הפרק ועיי"ש ה"ב דמיירי גם בנט"י לקריאת שמע וכ"כ פ"ד מתפלה ה"ב רוחץ ידיו במים עד הפרק ואח"כ יתפלל אף דבגמ' אין מפורש כלל. וע"כ דס"ל דכל נט"י בעי עד הפרק ואף שבפ"ג מק"ש ה"א כתב סתם רוחץ והשמיט עד הפרק י"ל דסמיך אכל דוכתי וכמ"ש כ"מ פ"ד מתפלה ה"ב בשם ר' מנוח דה"ה לק"ש. או אפשר לומר משום דדעת רמב"ם בריש ה' תפלה דתפלה דאו' מדכתיב ועבדתם וכיון דעבודה היא איתקש לעבודת ביהמ"ק דבעי קידוש ידים עד הפרק וכמ"ש שו"ת רשב"א קצ"א דצריך נט"י מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו וכמ"ש מרדכי פ"א דברכות סי' ט"ו לענין סמיכה דכ"ש בתפלה דבעי עמידה דכתיב לעמוד לשרת:
או גם יש לומר דריב"ל אזיל לשיטתו בתענית (כו ע"ב) דנפקא לי' לאסור כהן מברך ביין מנזיר ונראה דלא ס"ל למילף מלשרתו ולברך בשמו ולא הוי עבודה לדידי' ומש"ה לא יהיב שיעור לנט"י משום דלא דמי לקידוש ידים ורגלים וסגי באיזה נטילה שהוא. משא"כ רמב"ם דס"ל דהוי עבודה וכמ"ש פט"ו מנשיאות כפים ה"ג גבי כהן שעבד ע"ז עיי"ש וע"כ דס"ל דלשרתו ולברך בשמו ילפותא גמורה היא ומש"ה שפיר בעי נט"י עד הפרק. וזה הכוונה מ"ש רמב"ם דנוטל ידיו עד הפרק כדרך שמקדשים לעבודה אף דכמה נטילות בעי לדידי' עד הפרק. אלא כתב זה כאן לטעם הדבר דמש"ה בעי עד הפרק דעבודה היא. ומ"מ מביא גם לימוד דשאו ידיכם דמפורש בגמ':