חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
שו"ת חבלים בנעימים · סימן טז
להרב הנ"ל. בענין הנ"ל.
אשר תרצתי במכתבי הנ"ל קו' תפארת ישראל ממין במינו שאינו חוצץ. וכתבתי דנלמד מהא דהתורה מיעטה רק בית הסתרים אבל מקומות הגלוים כה"ג צריך ביאת מים אע"פ שהוא מין במינו. והקשה כ"ת דאין ראיה משם דיכולים לומר דמב"מ אינו חוצץ ויהי' קאי מיעוט של בית הסתרים וחלוק דינם ממקומות הגלוים לענין חציצות מין בשאינו מינו. דמקומות הגלוים דדרשי' מכל בשרו שלא יהי' דבר חוצץ היינו מין בשאינו מינו פרט לבית הסתרים דאף שיהי' מבשא"מ נמי אינו חוצץ אבל מב"מ אף בגלוי אינו חוצץ עכ"ד. א"א לומר כן דהא מסקנת הגמ' דלענין חציצה אין חילוק בין ביהס"ת לשאר הגוף וכל שיש דבר החוצץ אפי' בבית הסתרים לא מהני הטבילה וכמ"ש תוס' קידושין (כה ע"א) ד"ה כל דיש תרי קראי הסותרים זא"ז ורחץ את כל בשרו דמשמע אפי' ביהס"ת וכתיב וידיו מה ידיו מאבראי וממעטי' ביהס"ת לכן אמרי' דקרא אתא דבעי' ראוי לביאת מים וע"כ דקרא לא על חציצה קאי אלא דביהס"ת א"צ ביאת מים:
וכעת נ"ל להוסיף ע"פ מסקנת גמ' סוטה (מה ע"ב) בשני חללים זע"ג זה דמין במינו טמון הוי וכן פסק רמב"ם פ"ט מרוצח ה"י. והכא בטבילה קפיד קרא מה בשרו מאבראי דבעי' שיהי' גלוי ולכך מין במינו חוצץ כיון דמב"מ טמון הוי ואינו גלוי. ומשם סתירה לתי' תפארת ישראל הנ"ל דכתב דמין במינו אמרי' שאין דבר מפסיק והרי מפורש שם דמפסיק וטמון הוי:
ונ"ל עוד לפמ"ש ר"ן סוכה (לז ע"א) ד"ה לא לנקוט שהקשה כיון דלא הוי לנאותו להוי חציצה אם נוטל הלולב ע"י סודר ותי' דהא דפסלי' בלולב היינו משום דהוי כחציצה אבל לא משום חציצה ממש אתינן עלה דלא פסלי' משים חציצה אלא היכא דאיכא קרא כטבילה וכתפילין וכ"כ ריטב"א בשם רמב"ן שם. א"כ י"ל דהא דמין במינו אינו חוצץ היא רק בדוכתי דאינו פוסל משום חציצה גמורה משא"כ בטבילה דהוי חציצה גמורה אף מב"מ חוצץ:
ומ"ש כ"ת ראי' דמין במינו חוצץ בטבילה מהללמ"ס דנימא אחת קשורה חוצצת אע"ג דהוי מין במינו עם שאר השערות, הנה לשי' תוס' עירובין (ד ע"ב) ד"ה דבר אין ראי' דהללמ"ס קאי על בשרה ואפי' לשיטת רש"י שם דקאי על שערה י"ל דכתב כן לדידן אליבא דאמת. אבל מ"מ אין להביא ראי' מזה דיש לדחות דהללמ"ס בשערה דחוצץ לא קאי בנימא קשורה אלא אם נדבק עליהם גמי או דבר אחר המפסיק וכמ"ש רש"י שם ד"ה רובו:
ומ"ש כ"ת ליישב קו' תפארת ישראל דשאני נדה דתלי בקפידא דידה ומש"ה אף מין במינו חוצץ ומשא"כ בגדי כהונה דאין תלי בקפידא. ז"א דאי מין במינו אינו חוצץ חשוב עיילי בי' מיא ואין מזיק קפידא דידה כמ"ש לבושי שרד חו' דינים סי' פ"ח ובביאורו באריכות שם ס"ק קצ"ו וסדרי טהרות קצ"ח סקי"ג. וגם יסוד זה שכתב כ"ת דבכל דוכתי לא תלי בקפידא זה אינו כמ"ש זבחים (יט ע"א) כיון דקפיד עלה חייצא ושם (לה ע"א) לח הוא ולא הוי חליצה והטעם בלח משום דלא קפיד כמ"ש ב"י יו"ד קצ"ח בשם מרדכי שבועות עיי"ש. וכן שם (לח ע"ב) ואם טבח הוא אינו חוצץ ועיי"ש אחדא לא קפיד:
ועל מה שכתבתי דשן תותבת הוי כפאה נכרית דאמרי' בערכין דגופה היא הקשה כ"ת דאין ראי' משם דאינו חוצץ. דכוונת הגמ' דהוי כתכריכי המת דאסורים בהנאה דהא איתא בסנהדרין (קיב ע"א) דאין שורפים מלבושים של צדקניות משום דכגופה אע"פ שודאי חוצצים בטבילה. לק"מ דאין לומר דנויי המת אסורים משום תכריכים. דשאני תכריכים דנעשו לשם מת משא"כ נויי המת דנעשו לשם חי אע"כ הטעם רק משום דמחוברים לגופה ומה ראי' מסנהדרין דשם א"צ שיהיו כגופה דהא גם מלבושים אסורים. אבל בנויי המת לא סגי שיהיו כמלבוש. דהא מלבוש חי מותר וע"כ דממש כגופה דמי:
ועל מ"ש אני דמש"ה שרי' לצאת בשן כסף ולא גזרי' שמא מחוויא דגנאי הוא לה וע"ז הקשה כ"ת ניחוש שמא אחר הטבילה תיתי לרשות הרבים. פשוט נראה לי דבגנאי לא גזרו לא בהליכה ולא בחזרה מהטבילה ועי"ל דלא גזרו רק על ההעברה ברה"ר ולא על היצאה מרשות היחיד לרה"ר משום דאיכא הכירא וכמ"ש תוס' ר"ה (כט ע"ב) ד"ה שמא גבי גזרה דשמא יעבירנו:
על מה שהקשיתי בסוף מכתבי בקידושין (כה ע"א) ונדה (סו ע"ב) ממתני' דספ"ח דמקוואות דביהס"ת אינו צריך ביאת מים. תי' כ"ת דהי' דעת המקשן דהא דהצריכה רבי טבילה משום דלשון ובין השינים הוי גלוי ולא בית הסתרים. עי' פי' רמב"ם ורא"ש מקוואות שם ביהס"ת מקום פנימי של אף ואוזן ופה ואיך ס"ד דאף ואוזן הוי יותר טמון ובית הסתרים מבין השינים. וגם אפי' לדברי כ"ת אין מיושב הקושיא מנדה (סו ע"ב) דהי' ס"ד דרבא דממתני' דנדה שנתנה מעות בפי' אין ראי' משום דבתוך הפה הוי מקום גלוי. דהא כבר נודע מעולא בקידושין (כה ע"א) (שהי' ימים רבים לפני רבא) דפה ולשון טמון הוי:
ואשר הקשה כ"ת קושיא גדולה על סוגיא דקידושין ונדה הנ"ל הא מפורש פ"ט דמקוואות מ"ב אלו חוצצים קלקי הלב והזקן ובית הסתרים באשה וע"כ משום דבעי' שיהי' ראוי לביאת מים ומאי ס"ד גמ' שם דא"צ שיהי' ראוי. בפשוט הייתי מפרש דלא קאי שם על בית הסתרים עצמו אלא על קלקו השערות שע"ג מקום הערוה דהוי מקום גלוי וכמו שפי' רמב"ם ורא"ש שם וש"ע קצ"ח ס"ו. אבל מה אעשה ורבותינו לא פי' כן והדברים עתיקים עי' תוס' נדה (סז ע"א) ד"ה פתחה שתי' דהאי לטהרות וכ"כ ב"י קצ"ח בשם סמ"ג בד"ה וא"א הרא"ש (דפוס ווארשא דף פה ע"ב) ומה שהקשה ב"י על סמ"ג דאם יש דבר חוצץ בבית הסתרים אינו ראוי לביאת מים ולבעלה נמי מעכב כבר תמהו על הב"י שלא הזכיר דברי תוס' הנ"ל שכ' ג"כ כן דלטהרות קאי: