חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
שו"ת חבלים בנעימים · סימן ז
לכבוד הרב הג' מו"ה מאיר דן נ"י אבד"ק דוואהרט.
אשר הגיד לי כ"ת נ"י בהיתר שמן מאהן הנעשה לעני פסח להשתמש בו בפסח ואין בו גזרת קטניות משום דקיי"ל כר' יהושע בחולין (קכ ע"ב) דמשקים היוצאים מפירות אינם כמותן רק בזיתים וענבים בלבד ומש"ה לא שייך הגזרה רק במאהן עצמו ולא בשמן היוצא ממנו.
הנה מפורש להפוך בד"מ או"ח חנ"נ סק"ב ורמ"א שם עיי"ש שכתב דמותר להדליק בשמנים הנעשים מקטניות ואינם איסרים אם נפלו לתוך התבשיל, ומיירי בשמן הנעשה לפני פסח דהא יהיב טעמא להיתר משום שאינו כלי ראשין וגם שהוא צונן. ומ"מ לא התיר השמן עצמו אלא שכתב דאם נטף ממנו לתוך התבשיל אין חשש וכן עי' מהרי"ל בשם מהר"ש דחסידים הראשונים שבניישטאט לא הדליקו שמן פשתים משום דקטנית אסור בפסח והאי נמי מין קטנית הוא. וע"כ דאפי' שמן הנעשה קידם פסח בכלל הגזרה לאכילה אלא שהחסידים החמירו גם בהדלקה. וכן מפורש רמ"א תס"ד ס"א שהמנהג שלא לאכול חרדל בפסח אפי' נתערב קודם פסח ונעשה משקה כמ"ש חק יעקב סק"ג בשם מהרי"ל. ואין לחלק דשאני התם משום דנשאר ממשות חרדל בתוך המשקה לכן הוי כבעין משא"כ במשקה היוצא מפרי דשרי. ז"א דהא בחולין (קכ ע"א) בהמחה החלב הוא ממשות חלב עצמו ומ"מ צריך קרא נפש לאסור ומשום דהוי משקה וה"נ כן הוא. וא"כ כיון דמשקה עם חרדל אסור ה"ה משקה היוצא מפרי. ועי' חכם צבי סי' כ' דמקשה למה לי קרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן נילוף מהמחה את החלב דרוטב אסור. הרי אף דבחלב המחה את גוף הממש מ"מ יכולים ללמוד משם בשרצים דאינו רק רוטב בעלמא וע"כ דאין נפ"מ ושניהם שוים (ועי' תוס' חולין (קכ ע"ב) ד"ה היכא בשם רבי' שמואל דמחלק כן דגבי חלב שהמחהו אי לא הוי כ' בו אכילה הי' חייב כיון שהוא גוף החלב אלא שנמוח אבל משקה היוצא מכלאים אפי' לא כ' בו אכילה כמאן דכתיב בו דמי שאין זה גוף הפרי וצ"ע):
וטעם הדבר נראה פשוט משום דאמרו חולין (קכ ע"א) דבחמץ כתיב נפש לרבות את השותה. לכן כיון דגזרו על קטניות השוו אותם לחמץ גמור לפי זה דגם המשקה יהי' כמותם וכעין מ"ש רש"י שם ד"ה אף תרומה דכמו דבתרומה דאו' המשקים כמותו ה"נ בתרומה דרבנן כעין דאו' תקנו. ועוד נראה דכתבו תו' פסחים (כד ע"ב) ד"ה אלא דמש"ה משקין אינם כמותם דזיעה בעלמא היא. וריב"ש רנ"ה כתב דמשקה היוצא ע"י חום אש הוי כמותו ואינו זיעה בעלמא וה"נ בשמנים אלו הנעשים ע"י בישול. וידעתי שיש לסתור תי' זה ע"פ מ"ש פמ"ג בפתיחה לאו"ח דרק זיעת משקין כמותן ולא זיעת אוכלים וא"כ אין ראיה מריב"ש דמיירי בזיעת יין לזיעת קטניות דאוכל הוא. אך לענ"ד דינו תמוה כמו שהוכחתי בראיות בסוגיא זיעה. משם ידרשנו המעיין:
ועוד נראה דתוס' פסחים (כד ע"ב) סד"ה אלא הקשו למה קאמר דזיעה בעלמא היא הא טעם כעיקר דאו' ותי' בתוס' חולין (קיב ע"ב) ד"ה ורוטבן דס"ד דאפי' טעם כעיקר מ"מ בשתי' לא מחייב כיון דאכילה כתיבא בי'. ולפלא שכן תי' חכם צבי בס"ס כ' ולא ראה אז שקדמוהו בתוס'. וזה ודאי טעמו של הרמב"ם פ"י מהמ"א הכ"ב שכתב דגם בשאר משקים חוץ מיין ושמן משקים אסורים ואין לוקים עליהם. והיינו דאסורים משום טעם כעיקר דהוי ממשו ומ"מ אין לוקים כתי' תוס' הנ"ל דלא הוי אכילה וה"נ בנ"ד יש בו טכ"ע והוי כממשו. וגם דעת חכם צבי שם דסוגיא דפסחים (כד ע"ב) דזיעה בעלמא היא נסתר מסוגיא דחולין (קכ ע"ב) ומסקנא דבכל דבר משקה היוצא הוא כמותו:
וראיתי בפמ"ג או"ח ר"ב אשל י"ט מקשה סתירת דברי רמב"ם בה' ברכות פ"ח ה"ב דסוחט פירות והוציא מהם משקים מברך שהכל נהי' בדברו דלא הוי כפרי עצמו דזיעה בעלמא היא וכמ"ש כ"מ שם ובפ"י מהמ"א הכ"ב פוסק דכל המשקין מפירות כמותן לענין איסור ול"ק ע"פ מ"ש חכם צבי לחלק דדוקא לענין ברכה מקרי משקה זיעה ולא מקרי פרי עצמו אבל לענין אסורא דבתר טעמא אזלי' פשיטא דאסור כגוף האיסור:
וקשה לי ברש"י חולין (קכ ע"ב) ד"ה ושאר שכתב דמש"ה רק בזיתים וענבים משקים כמותם לפי שדרכה בכך להוציא משקה מהם, וא"י מנלי' לרש"י טעם זה דבגמ' שם נראה דהטעם משום מעלת תרומה היא דאין תרומה במשקה רק בתירוש ויצהר ומש"ה אוקי באתרה ועי' רשב"א ברכות (לח ע"א) ד"ה דבש:
אלא אף שנ"ל דלענין גזרת קטנית גם המשקין אסורים מ"מ נ"ל דלא שייך במאהן גזרת קטניות כלל דאף שבכלל קטנית נזכר שומשמין בתה"ד קי"ג ובש"ע הרב מלאדי ז"ל סי' תנ"ג. מ"מ ודאי דמאהן אינו שומשמין. עי' מהרי"ל ה' פסח שכתב העופות שאוכלים שומשמים שקורים גואזו"ם ומאהן הלא אינו מאכל עופות ונראה משם ששומשמין הם גרעיני קנבוס שדומים ממש לקטנית ויש עליהם קליפה והם מאכל עופות (ועי' מג"א סי' ר"ה סק"ט בשם אבודרהם שבב"י ס"ס ר"ד דשומשמין מברך בפה"א וטחון מברך שהכל והק' מג"א למה מברך שהכל אם הוא טחון ותי' דנטחנו כל כך שאין צורתם עליהם. ותמוה דבאבודרהם מפורש דקאי על השמן של שומשמין ולא על השומשמין הטחונים). ומאהן ודאי שהוא פרגין כמ"ש ערוך ועושים ממנו שמן וכ"כ ר"ש ורע"ב שביעית פ"ב מ"ז פרגין הוא רמון מלא זרע וכו' ואף שפרגין הוא ממין קטניות כמ"ש בר"ה (יג ע"ב) האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ורש"י שם ד"ה הני קטניות כמאן שוינהו רבנן. ונ"ל דפרגין פירושו קטניות דברים קטנים וגם עופית קטנים נקראים פרגיות עי' ערוך. מ"מ לענין גזרת קטניות ל"ש בפרגין כל הטעמים שנאמרו. דלא שייך אחלופי במעשה קדרה דאין הדרך לבשל פרגין וגם אין עושים ממנו פת. גם לא שכיח שמיני דגן יתערבו בם ודמי לעניס ואלאנדר שכ' ט"ז תנ"ג סק"א דצריך בדיקה שלא יתערב בו מין דגן ומ"מ אינם בכלל גזרת קטניות. ועי' מג"א תנ"ג סק"ב ודגמ"ר משמע דכל חשש על השמן הוא רק משום שנעשה בכלי חמץ ולא מגזרת קטניות: