אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א שו"ת חבלים בנעימים › סימן ו

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

שו"ת חבלים בנעימים · סימן ו

סימן ה

כ"ו אלול תרמ"ו.

לכבוד הרבני החריף מו"ה ח"ש נ"י.

כבודו העירני ער קו' שאגת ארי' סי' מ"א על רש"י עירובין (צה ע"ב) ד"ה ת"ק שכתב דכיון דשבת זמן תפילין הוא ואיכא בל תוסיף אתי איסור בל תוסיף ומשוי' עליה כמשאוי והקשה ממנחות (לז ע"ב) במחלוקת ת"ק ור' ישמעאל בד' ציציות אי מצוה א' או ד' מצות הם וקאמר דאיכא בינייהו דר' הונא היוצא בטרית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת ולר' ישמעאל ליכא חיוב חטאת דהו"ל מצוייצת כהלכתה משום ג' ציציות וכרש"י הא ס"ס יש איסור בל תגרע ומשוי לי' למשאוי אע"כ דאיסור בל תגרע וה"ה בל תוסיף אינו עושה משאוי:

ונראה לי דכאן לא שייך כלל בל תגרע אלא במצוה אחת שמגרע ומחסר חלק ממנה. אבל הכא לר' ישמעאל דס"ל שארבעתן ארבע מצות אינו עובר על בל תגרע שכל אחד מצוה בפני עצמו ואין חסרון האחד מזיק להשאר:

ומ"ש כבידו לתרץ קו' שאגת ארי' ע"פ מ"ש תוס' עירובין (ק ע"א) ד"ה מתן דליתי עשה דמתן ד' וידחה לאו דבל תוסיף ותי' משים דבא ע"י פשיעה לא דחי משא"כ הכא אם אין לו ציצית ד' ליכא כלל איסור בל תגרע דעשה של הציצית הנשארים דוחה ל"ת. לא נראה כלל דה"מ שייך להק' שעשה ידחה ל"ת רק בנתערבו מתן ד' במתן א' אבל איך שייך לומר באותו דבר עצמו שהזהירה תורה בל תגרע עדל"ת כיון שהתורה צוותה שלא יעשה את המצוה אם גרע והוי ממילא מצוה הבאה בעבירה. וגם פשיטא דאם גרע וחסר מחלקי המצוה שאין כאן מצוה כלל:

ומ"ש כבודו דאפי' אם עובר על בל תוסיף ובל תגרע מ"מ המצוה כשרה. מראש נדבר על בל תגרע ואוכיח שלא כן הדבר. הנה אפי' לא כתבה התורה בל תגרע ג"כ ידענו דחצי המצוה אינה נחשבת למצוה כמו שאמרו דבר ולא חצי דבר. ואין שום דמיון לחצי שיעור שאסור מה"ת דשא"ה כמ"ש תוס' יומא (עד ע"א) ד"ה כיון דיש קרא דכל חלב. והא דקאמר משום חזי לאצטרופי היינו דסברא זו מגלה לנו על הפסוק שדרשה גמורה היא. אבל היכא שאין לנו גלוי מפסוק אין שייכות דחצי מצוה נחשב כמצוה (ועי' תוס' ישנים יומא (לט ע"א) ד"ה שמגיעו כפול). ואף דבכתובות (כב ע"א) קאמר למה לי קרא סברא הוא עי' תוס' שבועות (כב ע"ב) ד"ה אבע"א דיש דברים שאין הסברא פשוטה כל כך וצריך קרא. וגם לפמ"ש חכם צבי סי' פ"ו דח"ש אסור מן התורה משים שעושה מעשה ומחשיבו לאותו פחות משיעור וכן הוא ס"ד של הר"ש בטבול יום פ"ב מ"ג וכן נראה דעת מהרש"א פסחים מ"ד לא שייך ס' זו במצוה. וע"כ שהתירה חידשה בבל תגרע שמלבד שאינו מקיים שום מצוה אם יעשה חצי מצוה עוד עובר בלא תעשה. ולכאורה הי' מקום לומר דשייך בבל תגרע אם עשה חצי מצוה דעביד לא מהני. אך יש לחלק דה"מ שייך על"מ רק אם האיסור הוא בקום ועשה ובפועל אז אמרי' דמסלקים מעשהו מה שעשה שלא כדין ולא עביד מידי משא"כ הכא דמה שעשה עשה כדין אלא שהי' לו להוסיף עוד מעשה וחיסר מן הצריך וכל האיסור בשלילה ל"ש לומר דעביד לא מהני כיון דמה דעביד אין בו איסורא:

ומה שהביא מסוגיא דעירובין (ק ע"א) במתנות דאמרינן דעובר על בל תגרע ומ"מ אמרי' בזבחים (לו ע"ב) דניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה א' כיפר הרי דאף דעבר על בל תגרע מ"מ המצוה כשרה. ל"ק דשא"ה דגלי קרא ודם זבחיך ישפך. ומ"מ שייך בל תגרע משום דגרע מהמצוה לכתחילה דבעי ד' מתנות. ואדרבה אי נימא דבכל דוכתי אף שעובר על בל תגרע מ"מ המצוה כשרה למה לי הכא קרא מיוחד אע"כ דבכה"ת אם חסר מהמצוה לא עבד מידי:

ואשר כתב כבודו דענין זה לומר עשה דוחה ל"ת דבל תגרע תלי במחלוקת הטורי אבן עם הצל"ח. דהצל"ח פסחים (מט ע"א) ד"ה ההילך כתב דלא שייך לומר דעשה דפסח ידחה ל"ת דלא תשחט על חמץ דם זבחי כיון שעל דבר זה עצמו הזהירה תורה שלא ישחוט הפסח על החמץ ואין זה דומה לשאר מקומות דעשה דוחה ל"ת שלא נאמר הל"ת על דבר זה עצמו רק שאירע שמזדמנים יחד העשה ול"ת ולדבריו א"כ ה"נ בבל תגרע ל"ש עדל"ת כמו שכתבתי למעלה. אבל הטו"א חגיגה (ד ע"א) כתב בראיי' פנים בעזרה בלא קרבן דשייך לומר עשה דראיית פנים ידחה ל"ת דלא יראו פני ריקם אע"פ שעל דבר זה עצמו הזהירה תורה וה"נ שייך בבל תגרע עדל"ת עכ"ד. לא נראה לי דהטו"א חולק על הצל"ח. דשאני בהבאת הקרבן דיש לו זמן כל שבעה כמ"ש רמב"ם פ"א מחגיגה ה"ד ומש"ה הראיי' והבאת הקרבן ב' ענינים המה. וראי' מרמב"ם פ"א מק"פ ה"ה שכ' בשוחט הפסח על החמץ דלוקה ולא אמרי' דמה שלא הוציא החמץ מרשותו הוי לאו שאין בו מעשה אע"כ משום דהקפידה תורה על השחיטה לא תשחט על חמץ וכו' וכיון דהשחיטה היא באיסור ל"ש לומר עשה דפסח ידחה ל"ת דחמץ. ובה' חגיגה פ"א ה"א כתב מי שבא לעזרה ולא הביא קרבן אינו לוקה דהוי לאו שאין בו מעשה ולא אמרי' דזה שבא לעזרה הוי מעשה וע"כ משום דיש לו תשלומין אין עוד הראי' מעשה של איסור. וכל זה אינו ענין לבל תגרע שאם גורע אין שים מצוה:

וראי' לזה ממנחות (מד ע"א) תפלה של יד אינה מעכבת ש"ר מסיק דאפי' אין לו אלא א' אינה מעכבת דאלא מאן דלית לי' תרי מצות חד מצוה נמי לא לעביד. ודייק מכאן הרמב"ם בספר המצות מ"ע י"ג שתפילין ש"י וש"ר ב' מצות הם. וממילא מוכח דדוקא הכא משים דתרי מצות נינהו חייב לעשות א' אבל בחדא מצוה באמת אף אם א"א לא יעשה מחציתה וע"כ משים דעובר על בל תגרע אין שום מצוה. וכיון דלר' ישמעאל ד' ציציות אינם מעכבים זא"ז ע"כ דאין בזה לא תגרע דאל"כ למה מותר לו ללבוש באם לא הטיל כל ארבעתם. ואף שתכלת ולבן שבציצית ג"כ מצוה א' כמ"ש רמב"ם פ"א מציצית ה"ד ומ"מ אין תכלת מעכב ללבן שא"ה שיש קרא כמ"ש מנחות (לח ע"א) וראיתם אותו כל חד לחודי':

ועוד ראי' מסנהדרין (פח ע"ב) דמקשה והאיכא לולב דעיקרו מדברי תורה ופי' מד"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ומשני אי ס"ל דלולב צריך אגד גריע ועומד הוא ומפורש בגריע ועומד מתחלתו שלא הי' עליו שם מצוה כלל פסול אליבא דכ"ע וא"כ אם בבל תוסיף הוי גרוע ועומד מכ"ש בבל תגרע. וזה הפי' בגמ' דבל תוסיף הוי כגרוע מתחלתו פי' כבל תגרע דלא התחילה המצוה כלל. וזה באמת הטעם דלא קאמר במתני' שם דנעשה זקן ממרא בבל תגרע באומר ג' טוטפות דג"כ היי עיקרה מדברי תורה ופי' מדברי סופרים. ולמה דוקא בה' טוטפות ואין לומר דבעי' דוקא היראה בקום ועשה. זה אינו דברישא באומר אין תפילין כלל קאמר דמש"ה לא הוי זקן ממרא דמשום דאין זו הוראה דזיל קרי בי רב הוא משמע דאי לאו משום הכי אין זה חסרון מה שההוראה בדבר שאין בו מעשה. אלא מש"ה אינו נעשה זקן ממרא בבל תגרע כיון דבעי' ואם הוסיף גורע ולא גרוע ועומד מתחלתו (לכל הראשונים דלא כראב"ד פ"ד מממרים ה"נ) ובבל תגרע גרוע ועומד הוא ולא התחילה שום מצוה כלל:

ומה שהק' כבודו א"כ נימא במנחות (לז ע"ב) נפ"מ בין ת"ק לר' ישמעאל לענין בל תגרע. דלרבנן בג' ציצית עובר על בת"ג ולר' ישמעאל אינו עובר. אתמהה דגם לדבריו יקשה כן דלר' ישמעאל שייך עשה דג' ציצית דוחה לאו דבל תגרע ולרבנן ל"ש עדל"ת. אך נראה דהנה קשה מאי פריך שם מאי בינייהו הא מפורש במתני' הנפ"מ דלרבנן מעכבין זא"ז והיינו אפי' אין לו רק ג' ציציות לא ילבש את הבגד ואם לובשו מבטל מ"ע דועשו וכו' ולר' ישמעאל מותר ללבשו ומצוה קעבד. ונראה דרוצה למצוא נפ"מ לענין מלקות ובזה שמבטל מ"ע דציצית אין נפ"מ דאין עונש עלי' בב"ד של מטה ומש"ה קאמר נפ"מ לענין איסור שעטנז ושבת דיש מלקות וסקילה. ולכן לא קאמר נפ"מ לענין בל תגרע דאין לוקים עליו דהוי לאו שאין בו מעשה כמפורש במשנה זבחים (פ ע"א) עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך:

ועוד יש לומר לשי' ר"י שבמרדכי בה' ציצית דלא אסרה תורה ללבוש בגד בלי ציצית אלא שחל מ"ע להטיל בו ציצית ומש"ה בשבת שאסור להטיל מותר ללבוש בגד בלי ציצית משום כבוד הבריות ועי' מג"א סי' י"ג ססק"ח דה"ה בחול כשאין ציצית נמצאים בעיר דמותר ללבשו. וא"כ לפ"ז אפי' לרבנן דמעכבים זא"ז מ"מ כשאין לו כל הציצית מותר ללבוש הבגד. והא דקאמר מעכבים היינו ע"כ ביש לו וביש לו הא גם ר' ישמעאל מודה שמוטל עליו מ"ע להטיל כל הארבע ומש"ה לא תני ר' ישמעאל אומר אינם מעכבים דבאמת ע"ז אינו חולק דודאי לכתחלה מוטל עליו לקיים כל המ"ע אלא אחר ארבעתן ד' מצות. וא"כ שפיר בעי מאי בינייהו דאם יש לו בגד אחר עם ד' ציצית פשיטא דגם לר' ישמעאל אסור לבטל מ"ע בכדי ואם אין לו בגד אחר מיתר גם לרבנן. ואי דנפ"מ אם יש לו בגד אחר דעובר לרבנן גם על אי' בל תגרע ולר' ישמעאל אין כאן בל תגרע אלא שמבטל מ"ע. זה אין שום חילוק כיון דשם לתרווייהו לא לקי ומש"ה מחפש נפ"מ אחרות:

ומ"ש דהיכא דעובר על בל תוסיף מ"מ אין המצוה נפסלת. לא כן ידידי. והנה ע"פ סברא נראה דלא שייך בזה לומר עביד לא מהני דמה בכך דמסלקים מעשה ההוספה אבל לא מעשה המצוה עצמו. והי' מקום לדון בזה מצד יתר כנטול דמי כמ"ש זבחים (יח ע"א) לבש שני מכנסים שני אבנטים וכו' ועבד עבודתו פסולה ושם (ע"ב) מ"ד יתר כמאן דאיתי' וח"ד כמאן דליתי'. ועי' פרי מגדים או"ח סו' י' מ"ז סק"א וסי' קמ"ג סק"ב ד"ה עוד רגע. גם יש לדון ע"פ ירושלמי פ"א דחלה ר' אילא אמר אלה המצות אם עשיתן כמצותן הן מצות וכו' וה"נ כיון שלא עשה כהלכה והוסיף עלי' אינה מצוה אך באמת הדבר מפורש ודעת רוב הפוסקים דבל תוסיף פוסל את המצוה:

הרמב"ם פ"א מציצית הט"ו כתב הטיל ציצית על ציצית וכו' אם נתכוין להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן ה"ז פסולה שהרי כשהוסיף פסל את הכל וכ' הכ"מ דמפרש דבזה פליגי במנחות (מ ע"ב) רבא ור"פ דרבא אמר השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי היינו בלשון בתמיהא דשפיר חשיב מעשה ולא קרי' בי' מן העשוי ור"פ פליג ממאי דגברא לאוסופי מכוין דילמא לבטולי מכוין ובל תוסיף ליכא וכו' היינו דאלו נתכוין להוסיף כיון דעבר בב"ת ליכא מעשה בכשרות ושתי הציציות פסולים ופסק רמב"ם כר' פפא וכ' בפ"ז מלולב ה"ז ואם הוסיף או גרע פסול וכ"כ ה"ה שם. וכ"כ תוס' סנהדרין (פח ע"ב) ד"ה או דהפי' בהאי לחודא קאי שאין בו בל תוסיף כלל ומוכח דאי הי' בו בל תוסיף הי' פסול ולא אחרי' האי לחודא קאי דא"א שיהי' איסור בל תוסיף ולא יהי' בו פסול וכ"כ ריטב"א סיכה (לא ע"ב) ד"ה מאי בשם רמב"ן דבהאי לחודא קאי אין בו בל תוסיף כלל וכ"כ ב"ח או"ח סי' י' גבי הטיל למוטלת בשם רש"י דהיכא דעבר בבל תוסיף נפסל לגמרי (ובאמת שמרש"י מנחות (מא ע"א) ד"ה חדא זימנא לא משמע כן) וכ"כ ט"ז או"ח סי' ל"ד סק"ב כתי' תוס' סנהדרין הנ"ל. ובאמת שחלוקו של המעדני מלך ברא"ש ה' תפילין סי' ה' שהביא הט"ז שכתב לתרץ סתירות הסוגיות סוגיא דעירובין (צה ע"ב) במניח ב' זוגות תפילין עובר על ב"ת ובסנהדרין (פח ע"ב) משמע דלא הוי בל תוסיף דהאי לחודי' קאי ותי' דבסנהדרין לא אמר רק שאינו נעשה זקן ממרא משום זה דהאי לחודי' קאי אבל אי' בל תוסיף יש וע"ז הק' הט"ז דאינו מרגיש טעם בחילוק זה דמ"ש אי' זה דלא ימרה פי ב"ד מאיסור בל תוסיף. ופלא שנראה ברור שהמעדני מלך כיוון בתירוצו למ"ש תוס' כונה ולא ע"ב) ד"ה הואיל דהאי לחודי' קאי היינו לענין זה דאינו גורע דלעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר על בל תוסיף וכ"כ פמ"ג או"ת תרנ"א אשל כ"ח דבכל ספק בל תוסיף יטול אחר דכל המוסיף גורע. ולשיטתם צ"ל הפי' בסנהדרין שם אינו חייב אלא וכו' ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע היינו שמשמיענו לאפוקי גרוע מתחלתו אבל באמת כל המוסיף גורע:

והחולקים ע"ז המה רש"י במנחות (מא ע"א) ד"ה חדא זימנא וראב"ד פ"א מציצית הט"ו שפי' במנחות (מ ע"ב) השתא בב"ת קאי מעשה לא הוי בהחלט הלכך תעשה קרי' בי' וכן כ' ראב"ד בפ"ד מממרים ה"נ עיי"ש ותוס' סיכה (לא ע"ב) ד"ה הואיל דיצא ידי המצוה אע"פ שעבר על בל תוסיף. ועי' תוס' מנחות (לח ע"א) ד"ה התכלת דמספקא להו:

ועי' פמ"ג או"ח ל"ד מ"ז סק"ב דמקשה על ט"ז שכתב דבשל תורה אפי' שלא בכוונה הוי בל תוסיף דכ"ז בסתם אבל אי מפרש שעושה כן משום ספק ליכא בל תוסיף וכדמוכח במתן ד' שנתערבו במתן א' דנותן במתן ד' דהשאר לשם מים. ולכאורה תמיה קושייתו דהא בזה פליגי ר' אליעזר ור' יהושע כמ"ש זבחים (פא ע"א) ר' אליעזר אית ליה רואים וכ"כ רש"י שם (פ ע"א) ד"ה ר"א דרואה המתנות היתרות הניתנות מדם הבכור כאלו הם מים ואין זה בל תוסיף וכ"כ תוס' (עט ע"ב) ד"ה אמר (ופא ע"א) ד"ה מאי קמ"ל וד"ה תנאי היא. וי"ל דזה הפי' לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו משום דעובר בוודאי אבל בתערובות כשנותן מצד ספק אינו עובר על בל תוסיף. אבל הא ר' יהושע חולק וס"ל אפי' בכה"ג שייך בל תוסיף ואנן הא קיי"ל כר' יהושע. ונ"ל דגם אנו מודים לר"א דהיכא דעושה מספק לא שייך ב"ת אלא מש"ה קיי"ל כר' יהושע דינתנו במתן א' משים דכל הניתנים ע"ג מזבח החיצון שנתנם במתנה א' כיפר וכמ"ש רש"י זבחים (פ ע"א) ד"ה במתנה ותוס' עירובין (ק ע"א) ד"ה ינתנו ומש"ה לא נחתי' בספק. ואולי זה הפי' לא נאמר בל תגרע אלא בעצמו דאף דצותה תורה מצוה לכתחלה מתן ד' ואם נותן פחות גורע מהמצוה כל זה כשהוא בעצמו אבל בתערובות יותר טוב לבל לכנוס בספק בל תוסיף דהא דיעבד יצא:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה