חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
שו"ת חבלים בנעימים · סימן ה
לכבוד הרב הגאון המפורסם מו"ה דוד שלמה סלאסטש נ"י דומ"ץ באדעסא
תשואות חן לב"ת על אשר כבדני בקונטרסו היקר תקון שלמה וראיתי כי כ"ת חוכך איך מטלטלים ע"י עירוב בש"ק בערים הגדולות שיש בהם הרבה מחללי שבת בפרהסיא ואינם מורים בעירוב. ואף ששוכרים הרשות מפר העיר י"ל דלא מהני רק לגבי נכרי דדירתו דירת בהמה אבל לא נגד העבריינים שאוסרים ע"פ דין ודירתם דירה. והאריך כ"ת בדברי שכל וטוב טעם וחילי' לאורייתא:
הנה ודאי דשכירות משכירו ולקיטו לא מהני רק בנכרי (עי' רש"י ערובין (סד ע"א ותוס' פ' ע"א ד"ה אתו דקאי אנכרי ועי' תוס' (ע ע"ב) סד"ה יורש שכ' דלמא ה"מ בנכרי אבל בישראל לא) כמ"ש כ"ת בשם שו"ת ריב"ש תכ"ז וכן מפורש במקומו בב"י שפ"ב שכתב וטעמא דשרי רבנן בכה"ג משום דכיון דדירת נכרי כדירת בהמה אע"פ שהצריכוהו לשכור מ"מ לא רצו להחמיר בו כל כך והתירו לשכור משכירו משום דמקיימא תקנתא דרבנן עכ"ל ומ"מ כ"ז בישראל גמור לא מהני שכירו ולקיטו אבל במומר לחלל שבתות בפרהסיא ודאי דהוי כנכרי לענין זה דהא דאמרינן דירת נכרי כדיר בהמה אף דבכל דוכתי יש לעכו"ם קנין ודירה וע"כ דרק לענין ערוב לית להו דירה והיינו דלא תקנו בו עירוב שיסודו ועיקרו שותפות האנשים בדירה אחת ועי' מ"ש רמב"ם פ"א מערובין ה"ו ולא רצו שישתתפו עם נכרים. וטעם זה י"ל גם במומר שאינו שייך בעירוב כיון שאינו מודה בזה ודירתו לענין עירוב ל"ש דירה. ואולי גם במי שאינו מחלל שבת אלא שאינו מודה בעירוב ג"כ שייך טעם זה דדירתו כדיר בהמה:
ואפי' אם נאמר דאינו מודה בעירוב דירתו דירה ולא מהני שכירו ולקיטו כישראל מ"מ הא לשיטת רש"י אין לנו כלל דין אחר במי שאינו מודה בעירוב שאין מערבים עמו וכמ"ש בחולין (ו ע"א) ד"ה משמר דמומר לחלל שבת בצנעה יכול לערב ולא מחלק בין אם מודה בעירוב או לא ולא אשתמיט בשום דוכתא להודיענו דבר זה וכן נראה מתו' ערובין (סב ע"א) ד"ה ועכו"ם שהקשו לס"ד דדירת נכרי שמה דירה למה לא מהני עירוב ותי' משום שאון הנכרי מכיר בעירוב. ולא כתבו דלהכי לא מהני משום שאינו מודה בעירוב וע"כ דזה אינו מוריד כלל וכן כתב האשכול לראב"ד ח"ג דף ו' דמומר משמר שבתו בשוק הוא כישראל לכל דבריו וע"כ דיכול לערב ולא מפליג בין מודה בעירוב או לא. ועי' רוקח ה' תשובה סי' כ"ח שכ' דאפי' מחלל שבת בפרהסיא מהני עירוב עמו אלא אם לא עירב לא סגי בביטול רשות ובעי' שכירות:
אלא ששיטת רמב"ם ספ"ב מערובין דמי שאינו מודה בעירוב אע"ג דלא בעי' שכירות כנכרי מ"מ אין מערבים עמו וצריך ביטול רשות וכ"כ הג"ה אשרי עירובין פ"ו סי"ד וטעם הדבר י"ל כמ"ש ערובין (עג ע"א) בבי רב דמשחי' להו מבי רב דאנן סהדי דאי מייתי להו ריפתא לבי רב ניחא להו טפי הרי אף דעירוב צריך להיות במקום אכילה מ"מ אמדי' לדעתם שרוצים יותר בבהמ"ד ה"נ באלו אמרי' להפוך דכיון שאין מודים בעירוב אף שערבו אמדי' לדעתם שאין דירתם חשובה שם במקום העירוב כיון דיש אומדנא דמוכח שאינם רוצים בעירוב וכל טעם עירוב משום דירה כמ"ש ערובין (מט ע"א) והם אין דעתם לדור שם וכמ"ש גיטין (יד ע"א) הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא טרופי' שאמדי' לדעתו שלא רצה להקנות לה הרי שאומדנא דמוכח מבטלת מעשהו וקנינו ה"נ אומדנא שאינו חפץ בעירוב מבטלת ערובו:
אך יפלא מאד מאין הוציא הרמב"ם דין זה דאינו מודה בעירוב לא מהני עירובו דהא מתני' ריש הדר דאינו מודה בעירוב אוסר קאי רק אכותי כמ"ש שם (לא ע"ב) מאן אינו מודה בעירוב א"ר חסדא כותאי. ותו דא"כ דינו כנכרי דמתני' משווה להו ותני להו ביחד ורמב"ם כתב דביטול רשות מהני וא"צ שכירות כנכרי ועי' ה"ה ספ"ב מערובין שכתב שנלמד מר"פ הדר ותמוה מאד דא"כ למה מהני ביטול רשות. וע"צ הדוחק נראה דרמב"ם ס"ל דת"ק שם ס"ל דאינו מודה בעירוב דינו כנכרי ולא מהני ביטול רשות ור' גמליאל דס"ל צדיקי מבטל רשות (וה"ה כל מי שאינו מודה בעירוב) ס"ל דוקא ביטול רשות מהני ולא עירוב ורמב"ם פוסק כר"ג. אך קשה דא"כ מה מקשה שם סח ע"ב) צדוקי מאן דכר שמיה הא הוא בכלל אינו מודה בעירוב לדידיה ושפיר דכר שמיה. ועי' ריטב"א שמקשה כן ותי' דצדוקי מודה בעירוב אבל לרמב"ם דס"ל צדוקי אינו מודה בעירוב קשה. וי"ל דהמקשן הקשה הא אינו מודה בעירוב קאי רק אכותי ומנלן דגם צדוקי אוסר ותי' דת"ק ס"ל דגם צדוקי כנכרי. והכלל דעיקר תלוי אם אינו מודה בעירוב (דהיינו צדוקי) ואז צריך שכירות. ור"ג חולק דצדוקי אינו כנכרי. ודייק רמב"ם מדקאמר אינו כנכרי ולא קאמר דדינו כישראל ע"כ דרק אינו כנכרי ואינו צריך שישכור אבל לא מהני עירוב כישראל וצריך ביטול רשות:
ובזה י"ל דבפ"ו מעירובין הכ"ב כתב השולח עירובו ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב אע"פ שגמ' מוקי רק בכותי. אלא דרמב"ם ס"ל דר' חסדא קאי לס"ד דגמ' דמקשה צדוקי מאן דכר שמי' מתני' מיירי רק בכותי אבל אחר תי' הגמ' דת"ק ס"ל צדוקי כנכרי וא"כ פי' אינו מודה בעירוב כפשטה ולאו דוקא כותי. ה"ה בשליח אף שאינו כותי אלא שאינו מודה בעירוב לא מהני:
ומ"מ יפלא דס"ס אין מפורש בגמ' הדין דערוב לא מהני בצדוק'. דהא י"ל עובדא הכי הוי בר"ג שהצדוקי מיאן לערב עמהם ונתרצה רק לבטל להם רשותו. ויותר נראה דרמב"ם הוציא שיטתו מברייתא ע"ז (סד ע"ב) ומפרש דברייתא נקטא שלש חילוקים. (א) ישראל נותן רשות לפי' מערב עמם כמ"ש בפי' המשניות לרמב"ם ערובין רפ"ו) ומבטל רשות. (ב) נכרי עד שישכור וכן מומר בפרהסיא (ג) ומומר לחלל שבת בצנעה מבטל רשות לבד (אבל אינו נותן רשות לערב כישראל) וכ"כ כ"ת נ"י ובדבר הזה נתכוינתי לו. ואע"פ שיש גירסות אחרות בחולין (ו ע"א) וערובין (סט ע"ב) מ"מ כיון שבכל מקום ומקום הגירסא שונה י"ל שרמב"ם סמיך אגירסא של ע"ז:
וא"כ הלא יש לנו שיטות ראשונים דאף שאינו מודה בעירוב יכול לערב. וגם י"ל דאפי' רמב"ם שחולק עכ"פ מודה דשכירו ולקיטו של אינו מודה בעירוב מהני כי מ"ש רמב"ם ספ"ב מעירובין דאין מערבים עמו לפי שאינו מודה בעירוב ואין שוכרים ממנו לפי שאינו כנכרי י"ל כי הוא כמ"ש בגמ' דצדוקי אינו כנכרי היינו דאין עירוב מועיל ומ"מ אינו כנכרי שיצטרך שכירות אלא שדי בביטול רשות אבל לא דס"ל דשכירות לא מהני. וגם בש"ע שפ"ב לא הוכרע ששכירות לא מהני בישראל. וגם באמת קשה להבין טעמא דמלתא למה לא מהני שכירות בישראל ועי' קה"ע פ"ו ה"ג מערובין דכתב דגזרו שמא ישכור ממנו בפחות מש"פ כנכרי וצ"ע איפה מצינו גזרה כזו ופירושו בירושלמי שם אינו מוכרח די"ל כפי' פני משה:
ויש להעיר דהנה גזרה שמא ילמוד ממעשיו במומרים ועבריינים היא רק אגב גררא דנכרים וכמ"ש תוס' עירובין (סא ע"ב) סד"ה הדר. ואע"ג דבשבת (קטז ע"א) משמע שיש יותר חשש ללמוד מהם משמא ילמד ממעשי הנכרים כמ"ש נכנס לבית נכרים ואינו נכנס לבתיהם של אלו. מ"מ כוונת תוס' דלא גזרו רק בנכרים שהם רבים ושכיחא מלתא לדור עמהם משא"כ בעבריינים וצדוקים שהם מועטים לא גזרו משים דהוי מלתא דלא שכיחא שידור עמהם אלא כיון שגזרו על נכרים דשכיחא גזרו אגב גררא גם עליהם וכמ"ש תוס' שבת (יד ע"ב) ד"ה כיון דמלתא דל"ש שיגע בספר אחר נטילה אלא השתא דגזרו ידים מחמת ספר ברישא אפי' נוגע סמיך לנטילה גזרו עלי' שלא חלקו וכ"כ תוס' ריש כתובות כיון שתקנו באשת כהן ופחותה מבת ג' תקנו בכל הנשים שינשאו ברביעי וכ"כ תוס' שם (כד ע"א) ד"ה אבל מאחר שהצריכו לבדוק יחוס האב משום חללות אגב חללות הוצרכו לבדוק כל פסול שבה. וא"כ כיון שכתבו תוס' ב"מ (ע ע"ב) ד"ה תשיך לענין רבית עכו"ם דאין לאסור בזה"ז משום שמא ילמוד ממעשיו יותר משאר משא ומתן דשרי כיון דאי אפשר בלא"ה וקיי"ל כן יו"ד קנ"ט ס"א א"כ לכאורה גם בנדון דידן י"ל סברא זו של ר"ת דבזה"ז ל"ש גזרה שמא ילמוד ממעשיו בנכרים יותר משאר משא ומתן דנושאים ונותנים עמהם וגזרת מומרים היא רק אטו גזרת נכרים. אך נראה דגזרה זו שלא לדור עם עכו"ם חמור יותר כיון שדר עמו ביחד קרוב החשש שמא ילמוד ממעשיו משא"כ שם דרק נושא ונותן עמו ובעבידתי' טריד ולכן אף בזה"ז אע"פ שא"א להזהר ממו"מ עמם מ"מ לדור עמם אסרו וחשו יותר. וראי' דברבית עכו"ם הקילו בתלמיד חכם ולא חששו בו שילמד ממעשיו כמ"ש בב"מ שם ובעירוב לא חלקו בין ת"ח לאחר וע"כ דדירה חמור יותר:
וגם נראה דיכולים לסמוך על מ"ש הגאון ר' חיים בערלין נ"י להיתר ע"פ מ"ש בס' עצי אלמוגים סי' שצ"א סק"ג להתיר קנין רשות משר העיר ע"פ סוגיא דב"ב (נה ע"א) הני זהרורי דזבין ארעא לטסקא זבינייהו זביני ואמרינן שם א"כ בטלת ירושת בנו הבכור דהו"ל ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ועיי"ש בתוס' ד"ה אם וסיים שם דבכל המקומות שמשלמים מס מהבתים די להם בקנין הרשות משר העיר דהוי האי ארעא לטסקא דידי' משועבדת כמו לענין ירושת בכורה וכ"כ בס' שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"א סי' ר"ג. ובכלל דעתי מסכמת כן להיתר. ומאד שבעתי רצון מדברי מר הטובים ונכוחים למוצאי דעת: