חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט
שו"ת חבלים בנעימים · סימן ד
להרב הגאון הנ"ל.
בענין שנולד בשבת ילד לשמנה חדשים וימים אחרים אם מותר למולו בשבת:
מקור הדבר שבת (קלה ע"ב) תניא רשב"ג אומר כל ששהה ל' יום איני נפל שנאמר ופדויו מבן חודש תפדה הא לא שהה ספיקא הוי מימהל היכי מהלינין לי' וכו' מלין אותו ממ"נ אי חי הוא שפיר קא מהיל ואם לאו מחתך בבשר בעלמא הוא וכן פסק הרמב"ם פ"א ממילה הי"ד דספק בן ז' בן ח' מלים אותו ממ"נ. והנה יפלא מה מקשה בגמ' הא לא שהה ספיקא הוי וכו' הא ודאי אין רשב"ג חולק על רוב דאו' ורוב ולדות בני קיימא הם ומש"ה מלים אותו ע"פ הרוב והא דבעי' שלשים יום להוציאו מחזקת נפל היינו במה שהצריכה תורה דבר ברור ולא סמכה על הרוב ואולי מש"ה בפדיון הבן לא מהני רוב משום די"ל דמדאו' אין הולכים בממון אחר הרוב וכמ"ש תה"ד דבממון המוציא מחברו ע"ה ורוב לא הוי ראי' גמורה משא"כ במילה דסומכים ארובא. ואין לתרץ דכמו דבפדיון הבן ל"מ רוב ה"נ במילה רוב לא מהני משום דהוי דשיל"מ דיכול להמתין עד שיהי' בר קיימא ודאי. ז"א דהא מ"ע למול ביום השמיני וא"א להמתין. ונ"ל ליישב דאמרינן לעיל (קלד ע"ב) ערלתו ודאי דוחה שבת ולא ספק ולכן י"ל דגם במילה לא מהני רוב ע"פ מ"ש האס"ז ב"מ (ו ע"ב) ד"ה קפץ דבמקום דבעי' ודאי גמור גם רוב לא מהני וה"נ דבעי' דוקא ערלתו ודאי ל"מ רובא. ואנן הוי ס"ל דסימני שערו וצפרניו שנגמרו הם סימנים מובהקים מדאו'. אך לרשב"ג דס"ל דאינו ודאי בר קיימא עד ששהה שלשים יום מקשה שפיר מימהל היכי מהלינן. ובזה נ"ל ליישב קו' תוס' שם (קלה ע"א) ד"ה ולא שהקשו למה לי קרא למעט ספק שאינו דוחה שבת והיכא ס"ד לחלל שבת על הספק. ולפמ"ש ניחא דצריך קרא על רוב דלא מהני ובעינן ודאי גמור:
ולולא דברי אלה נ"ל ליישב קו' תוס' הנ"ל. דלקמן (קלו ע"א) מסיק דערלתו ודאי ולא ספק לא. נצרכה אלא למכשירי מילה ואליבא דר' אליעזר. ובעירובין (ק ע"א) ס"ל לר"א בנתערבו מתן ארבע במתן אחת דינתנו במתן ד' משום דקום ועשה עדיף עיי"ש. ולכן לדידי' ספק עשה אלים והיה ס"ד דמספק ידחה וצריך קרא דאינו דוחה את השבת:
ואם כנים אנחנו בזה. אין לחלק ולומר דגמ' נקט דוקא בספק בן ז' בן ח' דלא שייך לומר אזלי' בתר רוב ולדות בני קיימא כיון דרוב נשים יולדות לט' וזו איתרע לה רובא כמ"ש יבמות (לו ע"א) אבל בספק בן ח' בן ט' דמסייע רוב ולדות בני קיימא לא מקרי ספק כלל ומהני לו רוב למולו בשבת. ז"א דס"ס אינו בכלל ערלתו ודאי. וע"כ הא דנקט ספק בן ז' בן ח' לאו דוקא וכ"כ תוס' (קלה ע"א) ד"ה בן ח' דנקטו ג"כ ספק בן ח' בן ט' וכ"כ רע"ב שבת פי"ט מ"ג ד"ה ספק' וכן עי' מפרשי הירושלמי יבמות פי"א ה"ז ד"ה אלו תנוקות ספיקות דכתבו ספק בן ח' בן ט'. ועי' תוס' יבמות (לו ע"ב) ד"ה הא לא שהה:
ובתי' גמ' מלין אותו ממ"נ וכו'. קשה לדעת רמב"ם פ"א משבת הי"ז דמקלקל בחבורה פטור נימא אי אינו בר קיימא מקלקל הוא. וכן קשה באנדרוגינוס שאין מלין אותו בשבת כמ"ש במתני' (קלד ע"ב) ימילו אותו ממ"נ דאי בר מילה הוא שפיר ואי אינו בר מילה מקלקל בחבורה הוא. ונראה פשיט משום דבכלל מילה נכלל גם מציצה ומציצה היא איסור דאורייתא שעושה חבורה כמ"ש (קלג ע"ב) ובמציצה ל"ש מקלקל דודאי מתקן הוא דניחא לי' שיחי' הילד ומש"ה ל"ש באנדרוגינוס ממ"נ. ואפי' בספק בר קיימא מ"מ פשיטא דהוי במציצה מתקן דעושה כל טצדקי דאפשר שיחי'. ובפרט לשי' רש"י ונ"י יבמות (פ ע"ב) ד"ה מפני הסכנה דמפרשים דבן ח' אמו שוחה עליו ומניקתו בשבת מפני הסכנה היינו סכנת הבן אף שהוא בן ח' מ"מ חוששים לסכנה דידי' (ועי' חידושי אנשי שם שם ומג"א ש"ל סקט"ו) וע"כ אמר משום מחתך בבשר וזה תי' גם על מציצה דלא שייך חבורה ונטילת נשמה רק בחי:
ובירושלמי יבמות פי"א ה"ז א"ר יוסי בי ר' בון ויאות ממ"נ בן תשעה הוא ימול בן ח' נעשה כמחתך בשר שלא לצורך רבנן דקסרי אמרי וכו' מי אמר שמותר לחתוך בשר שלא לצורך ופליג על תי' ממ"נ הנ"ל. וצריך להבין טעמא מאי דאפי' אסור לחתוך בבשר בעלמא מ"מ אינו אלא איסור דרבנן וספקא דרבנן לקולא ונ"ל דגמ' דידן ס"ל דאף דודאי איסור דרבנן בקום ועשה דוחה מצוה דאורייתא בשוא"ת כמ"ש שבת (קל ע"ב) באיזמל ודחיית שופר ולולב מגזרה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר וכן עי' ריטב"א שבועות (כט ע"א) ד"ה נשבע שכתב מוטב יבטל שבועתו בשוא"ת משיעבור על איסור דרבנן בקום ועשה מ"מ כל זה בודאי דרבנן אבל בספק איסור דרבנן שאני דחכמים לא גזרו כלל על הספק כמ"ש תשב"ץ בזוהר הרקיע שורש א' ד"ה המין הא' ומגלת אסתר שם. ומש"ה ספק קיום מ"ע דאורייתא עדיף מספק איסור דרבנן דלא גזרו עליו ולכן מלין ממ"נ. ורבנן דקסרי שבירושלמי ס"ל כמו דודאי דרבנן בקום ועשה דוחה מ"ע דאורייתא כן ספק דרבנן דוחה ספק מצוה דאורייתא ומש"ה אסור לחתוך בשר שלא לצורך בספק. או שי"ל טעם האוסר בירושלמי. דאף דספק דרבנן לקולא מ"מ אין עושים ספק דרבנן לכתחלה כמ"ש ט"ז או"ח תפ"ט סק"ה ומג"א סי' י' סקי"א ופר"ח סי' פ"ג סק"ב. וש"ס דילן ס"ל כמ"ש רשב"א יבמות (פ ע"א) ד"ה ואקשי' דמשום מצות מילה כדיעבד דמי:
ולענין ברכת מילה ודאי דמספק אינו מברך כמ"ש ביו"ד רס"ה ס"ג בנולד מהול ואנדרוגינוס אין מברכים. והא דכתב ב"י יו"ד רס"ה בשם רוקח דאין מברכים שהחיינו משום ספק שמא נפל הוא ורשב"א חולק דאם אפי' לענין שבת החמורה מלין ודוחים שבת מכ"ש דמברכים. שם מיירי בסתם ולדות בני תשעה כמ"ש שם ואין המילה מספק משום ממ"נ רק מתורת ודאי מש"ה מברכים. ודעת רוקח דמ"מ שהחיינו אין מברכים דלא שייך שמחה כל כך:
והנה בנידון דידן אי נגמרו שערו וצפרניו פשוט באו"ח של"א ס"ג ויו"ד רס"ו סי"א דמלין אותו בשבת דבן ז' הוא אלא שנשתהה כשי' רבי ביבמות (פ ע"ב) ואם ל נגמרו שערו וצפרניו דעת ב"י וב"ח וט"ז ביו"ד שם דאין מלין מכח ממ"נ וטעמם י"ל כמ"ש לעיל בפי' דברי ירושלמי האוסר. ודעת תוס' שבת (קלה ע"ב) ד"ה בן ח' ואגודה וטוא"ח של"א ויו"ד רס"ו ורמ"א וש"ך שם דמלים. וע' ט"ז יו"ד רס"ו סק"ז שכתב בטעם הדבר דאין מלים מכח ספק משום דהוי ספק הבא מחסרון ידיעה וקשה הא הוי ספק לכל העולם. ואולי לטעמו אזיל ביו"ד סי' צ"ח סק"ו דהיכא דיש עצה לצאת מן הספק גם ספק חסרון ידיעה לכל העולם לא הוי ספק אך צ"ע לומר דזה דיכול להמתין למול למחר מקרי עצה דסוף סוף לא יקיים מצות מילה בזמנה וכמ"ש למעלה בשם רשב"א:
וכל זה בספק בן ז' בן ח' ולא גמרו שערו וצפרניו אף דמלתא דרבנן הוא מ"מ מאן ספין להכריע בין ההרים הרמים הנ"ל. אבל בנידון זה שנולד איזה ימים בחודש התשיעי. מחלוקת בנדה (כ' ע"א ולח ע"א) ר' יהודה ס"ל דגם לתשעה יולדת למקוטעים וכן ברייתא שם דקתני ואפי' בתחלת ט' ילדה מפורש דיולדת למקוטעים כמ"ש ריטב"א שם. ושמואל וחסידים הראשונים פליגי ע"ז. וכל זה בזמן הגמ' אבל בזמן הזה כ' ב"י אה"ע קנ"ו ורמ"א סעיף ד' בשם רשב"ש דנשתנו הטבעים ויולדת למקוטעים ומפורש ברשב"ש אפי' נכנס יום א' בחודש הט' ומצאתי מקור לדבריו בריטב"א נדה (לח ע"א) ד"ה חסידים שכתב ותמהני על דעת החסידים הללו שהרי הטבע מכחישם לגמרי וגם המעשים ואולי לפי מקומם דברו עכ"ל. וכן דעת טוי"ד ס"ס שע"ד עיי"ש ובש"ג שבת (קלה) ד"ה לפי דברי מרדכי. ועי' פתחי תשובה אה"ע קנ"ו סק"ט בשם רדב"ז שהחוש מעיד על זה ומוסכם להאשכנזים ולספרדים. ועי' ב"ש אה"ע סי' ד' סקי"ט ומפורש ברשב"ש אפי' לא נגמר שערו וצפרניו נמי בן ט' הוא א"כ אין ספק לענ"ד דמלים בשבת מצד ודאי ומברכים ושוב מצאתי במאירי שבת (קלה ע"א) ד"ה ספק שכתב פלוגתא בזה לענין מילה בנולד לט' מקוטעים ומסיק דמלים אותו בשבת. ויש להוסיף ולומר א' שמא בן ז' הוא ונשתהה ושמא בן ט' הוא ואף דאין זה ס"ס דספק א' הוא אי בר קיימא הוא או לא. בכ"ז יש שני צדדי היתר ועי' מאירי שבת (קלה ע"ב) ד"ה כל ששהה:
(ב) ואשר הק' כ"ג על הב"ח אה"ע סי' קס"ג ור"ס קס"ד דאע"ג דיבמה צריכה להמתין ג' חדשים היינו דלכתחלה אזלי' לחומרא אבל מדינא סגי בב' חדשים ויום א' ומביא ראיה מיבמות (מג ע"א) דהי' מעשה ברובו של ראשון ורובו של שלישי ואמצעי שלם דהיינו ב' חדשים ויום א'. ותמה עליו מיבמות (מב ע"ב) דמבואר דצריכה להמתין ג' חדשים וברש"י שם ע"א ד"ה וכי מלו כתב דרק ג' חדשים שלמים בעינן ומש"ה אי בר בתרא הוא אכתי לא הוי מנכר דלא מלו ג' חדשים לנשואי' דחסר לי' האי משהו שהמתינה הנה פשוט ל"ק דרש"י כתב זאת אליבא דמ"ד דבעי' ג' חדשים שלמים. ומקור דברי ב"ח הוא דעת רבי חנינא הגדול (שם מג ע"א) שרובו של א' ורובו של ג' ואמצעי שלם. אך זה שלמד הב"ח מר' חנינא דסגי ב' חדשים ויום א' מחודש שלישי דאמרי' שפורא גרים קשה מנליה דילמא דוקא רובו של ג' וי"ל שלמד מירושלמי יבמות פ"ד הי"א דתלי מחלוקת זאת במחלוקת אי שפורא גרים גם עי' מתנות כהונה וישב פ"ה שכתב ג"כ ברובו של ראשון וכו' דשפורא גרים. ועי' שו"ת רעק"א סי' פ"ט ד"ה מ"ש מעכ"ת ונחלת יעקב שו"ת סי' ח' ושו"ת הרי"ם אה"ע סי' מ"ג: