אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א שו"ת חבלים בנעימים › סימן ג

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

שו"ת חבלים בנעימים · סימן ג

סימן ב

לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה יוסף נ"י אבד"ק סיראצק.

ענותו תרבני לשאול חוות דעתי ע"ד צנורות המים (וואדאמשאננען) שהנכרי מדליק אש בכל לילה ומכח האש נמשכים המים מהבאר לקנים וצנורות שבבתים אם מותר לשתות המים האלו בש"ק במקום שרוב הדרים בחצר הם ישראל:

נ"ל שאם היא פקודת הממשלה ותקון העיר שבכל בית יהיו מכונה וקנים אלה. ועל בעל הבית לשלם סכום ידוע בין אם ישתמש בהמים בשבת בין אם לא ישתמש פשיטא דשרי כי אז המלאכה אינה נעשית כלל בשביל הישראל. זולתי אם אין זאת פקודת הממשלה רק כרצון איש ואיש ואז אי נימא שאין בזה חשש שמא ירבה בשבילו כי המלאכה היא באופן אשר אין חילוק בין רב למעט וגם לצורך המיעוט צריכים כח אש כל כך כמו בעד הרוב ולכן גם לצורך מיעוט הנכרים היה עושה ההבערה הוי כנר שהדליק נכרי לצורך עצמו דשרי להישראל ליהנות ממנו כמ"ש תפארת ישראל בכלכלת שבת מלאכת שבת אות ט' ד"ה תו נראה דבזה כ"ע מודים דשרי:

אך אם באמת לא הי' נעשית לצורך נכרים לבד אלא לצורך שניהם אסור לא לבד בנידון דידן דהוי רוב ישראל. אלא אפי' במחצה על מחצה כמ"ש שבת (קכב ע"א) בנר הדלוק במסבה במחצה על מחצה אסור עיי"ש וברא"ש פכ"ג ס"ס ט' דהטעם במע"מ לא משום ספק בשביל מי הודלק דאיכא למימר עיקר דעתו בשביל ישראל הדליק אלא משום דאמרי' דהודלק לשם כולם וכ"כ רשב"א שבת (קנא ע"א) וכ"כ טוא"ח שכ"ה וכן אם צד וליקט בשביל ישראל ונכרים אסור ועיי"ש בב"י דזה דעת סמ"ג וסה"ת. ומפורש בירו' שבת פט"ז ה"ט בנר שהדליק לצרכו ולצורך ישראל אסור וראי' מעובדא דשמואל שהובא בבבלי שבת (קכב ע"ב) דאתי נכרי ואדלק שרגא ואהדרינהו שמואל לאפי' אף דודאי לא דימה שמואל שהנכרי הדליק את הנר לצורך שמואל לבדו אלא לצורך שניהם. ועי' ב"י שכ"ה בשם רשב"א מה שמפרש בירושלמי. ועי' גירסת רשב"א בירושלמי מובא ב"י ס"ס רע"ו. וכ"כ במג"א רע"ו סק"ו בקצרה לענין דינא ובאמת הדבר מפורש בגמ' דידן וירושלמי הנ"ל:

וראיתי בס' תפארת ישראל הנ"ל שחולק על מג"א ודעתו דאם הנכרי עושה לצורך שניהם שרי ובמחכ"ת כי רב הוא דבריו תמוהים והלא לא המג"א הוא בעל דין זה אלא מקורו ירושלמי ולהקת הראשונים. ומ"ש שם דלדעת מג"א גם ברוב נכרים אסור אם עושה גם לצורך מיעוט ישראל. זה אינו דהלא הראשונים ז"ל מפרשים במחצה על מחצה דאסור משום דהוי לצורך שניהם ומ"מ מפורש שם בגמ' ברוב עכו"ם מותר וכ"כ ב"י או"ח תקט"ו ד"ה ולענין הלכה וב"ח סי' שכ"ה ד"ה ומ"ש וכן נמי אם צד:

ומה שהקשה על מג"א דלמד כן מסי' תקט"ו ס"ו בהג"ה דבידוע שליקט לצורך שניהם אסור ואיכא לחלק דשא"ה דשייך שמא ירבה בשבילו משא"כ בנר. תמהני הלא בירושלמי הנ"ל אוסר גם בנר שהדליק לצורך שניהם וכן ברא"ש הנ"ל מפר כן במרחץ וכן מקור דברי סמ"ג הוא ממרחץ כמ"ש ב"י שכ"ה ובמרחץ חמום לאחד חמום למאה כמ"ש שבת (קכב ע"א) ורש"י ד"ה בכדי. ומה שהקשה דא"כ מה ראי' בשבת (קנא ע"א) לרב דמספק אסור ממחצה על מחצה שאסור. הא במע"מ לא משום ספק אסור אלא משום דלצורך שניהם נעשה. אתמהה איך לא עיין בהאי שעתא ברי"ף ותוס' ורא"ש ורשב"א שכתבו דהראי' היא מר' יהודה שחולק וס"ל אם יש בה רשות רוחץ בה מיד ולשמואל קאי. ועי' ברא"ש שם שמקשה כן. ומ"ש ראי' משבת (קכב ע"א) מר"ג שירד על הכבש וע"כ דעשאו לצורך שניהם מותר. י"ל פשיט משים שידע שעשאו רק לצורך עצמו. ואדרבא לדעתו דאם עושה לצורך שניהם מותר יקשה למה מחצה ע"מ אסור הא הוי ס"ס שמא הדליק רק בשביל נכרי לחוד ושמא בשביל שניהם אע"כ דבשביל שניהם אסור. ומ"ש שם בד"ה אלא שבמחכ"ת משבת (קכב ע"ב) משמואל דחזא דאייתי שטר וקא קרי אמר אדעתא דנפשי' קעביד מניין ידע שמואל שהדליק לצורך עצמו דילמא הי' לצורך שניהם זה אינו עי' ירושלמי שם דאדרבה מעובדא זו ראי' דלצורך שניהם אסור:

וגם קשה לסמוך על דעת ר"ת שבתוס' שבת (קנב ע"א) ד"ה משקה דכיון דיכול לכנוס לתוך הבור ולשתות אף שמילא נכרי לצורך ישראל מותר וה"נ דכוותה. דנראה מרמ"א ואחרונים שכ"ה ס"י דרק בכרמלית סומכים ע"ז אבל לא במלאכה דאו':

ומ"מ בקצב להנכרי שכר מלאכתו על שנה או חודש או שבוע נ"ל להתיר ע"פ מרדכי שבת פ"א סי' ר"נ והג"ה אשרי סי' ל"ז דמחלקים בין שלוח אגרות דקצץ מותר ובין מלאכה אחרת משים דבאגרות אין הישראל נהנה מגוף המלאכה. וי"ל דמים שבצנורית דמי לאגרת דג"כ הנכרי רק גורם לו ההנאה ובקבולת מותר דאדעתא דנפשי' עביד. אך לפי חלוק הר"ן שבת (יז ע"ב) ד"ה וכולן ולפי מה שמסביר דבריו במג"א רנ"ב סקי"א נראה דהפי' מש"ה במלבוש שרי דאף שאם ידע הנכרי שהישראל לא ילבשנו בשבת מ"מ יגמור מלאכתו דאדעתא דנפשי' עביד משא"כ בנר שעושה רק בשביל הישראל וא"כ ה"נ במים דמבעיר רק כדי שהישראל יהנה היום דמי לנר שאסור. זולתי אם נדחוק בכונת הר"ן דמש"ה מלבוש שרי דאם ירצה הישראל לא ילבשנו משא"כ בנר שההנאה בשבת תיכף ומיד בשעת המלאכה. א"כ י"ל דה"ה במים דמי למלבוש דהנכרי רק מכין לו ואם ירצה הישראל לא ישתמש. אך לא ראיתי למפרשים שיפרשו כוונתו כן:

(ב) ואשר שלח לי כ"ת מכתב שכתב אליו הרב הגאון ר' אברהם יואל נ"י אבלסאהן מאדעסא בעובדא דשני שוחטים שאחד מכר לחברו מחצית חזקת שחיטתו ועתה אחד מהקצבים ממאן לשחוט אצל השוחט החדש אשר קנה החזקה אם מותר להשוחט הישן לבדו לשחוט אצלו. איני יודע איך אפשר לדון בזה אם אין אנו יודעים טענות הצדדים וטענת הקצב מה היא. אולי הריעותא מהשו"ב. והעיקר צריך לדעת איך נוטה דעתו של הרב מרא דאתרא ואין אתנו יודע אם המכירה נעשית בהסכמתו ואף דיכולים למכור חזקת השחיטה ולא הוי דבר שאין בה ממש כמ"ש שו"ת הרא"ש כלל י"ג סי' כ' במכירת היין אף שהוא דבר שלא בא לעולם מ"מ מהני מצד סטומתא וכיו"ב כתב בשו"ת מהרש"ל סי' ל"ד באורנדיס ועי' מל"מ פכ"ג מאישות ה"א ד"ה מעשה. מ"מ כל זה יצדק אם היתה בהסכמת האב"ד וטובי העיר:

ובדבר הספק אי מכר לו כל החזקה או מחציתה פשיטא דיד בעל השטר על התחתונה ועי' חו"מ מ"ב ס"ה וס"י ואחרונים. ואי נימא דהם שותפים. פשיטא דאם הקצב ממאן לשחוט אצל השו"ב החדש יוכל השו"ב הישן לשחוט אצלו דבמקום פסידא שיתף חולק שלא מדעת חברו כמ"ש בחו"מ קע"ו סכ"ח ובהג"ה. ועי' ב"י חו"מ של"ג מחו' א' משי"ת הר"ם בשו"ב שהקצבים אינם מניחים אותו לבדוק מפני ששיהא יותר מדאי בבדיקה דמפסיד שכרו אבל אם מקפידים בדבר שאין דרך הטבחים להקפיד צריכים לשלם לו שכרו כפועל בטל. ה"נ בנ"ד אם הקצב צודק בטענתו ודאי אין על השו"ב הישן טענה ויוכל לשחוט אצלו בלא חברו. ואף אם אין הצדק עמו. מ"מ אי לא ציית דינא נותנים לו שכרו כפועל בטל ועי' רמ"א קע"ו סי"ט בנאנס שאין הדין שהאחר ירויח ויתן לי:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה