אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א שו"ת חבלים בנעימים › סימן ב

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

שו"ת חבלים בנעימים · סימן ב

סימן א

לכבוד הרב המאה"ג מהר"י נ"י אבד"ק פ'

אשר הקשה אותי כ"ת לשיטת ראשונים דפסקו לחומרא באיבעי' סוגיא דמגילה (כז ע"א) דאסור למכור ס"ת ישן ליקח בו חרש דאע"ג דליבא לעלויי יותר מ"מ ביון דלא מעלי לי' אסור איך יפרנסו במנחות (צט ע"ב) דשני שלחנות היו אחד של שיש וא' של זהב על של שיש לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלים בקודש ואחד שר זהב מבפנים שעליו מונח לחם הפנים תמיד הרי דלא הי' העלאה כלום דסלקוהו משל זהב והניחוהו על של זהב:

הנה ודאי דלק"מ כמ"ש מגילה שם דמש"ה מניחים ס"ת על גבי תורה ואין מעלים משום דלא אפשר בענין אחר דאלת"ה מיכרך היכי כרכי' הא יתיב דפא אחברי' אלא כיון דלא אפשר שרי וה"נ לא אפשר בענין אחר דהוצרך להיות מונח על שלחן של זהב כמצות התורה. או כמ"ש כ"מ פ"י מס"ת ה"ב דרק התם משום חומר קדושת ס"ת קיי"ל לחומרא בשוים דאסור אבל לא בענין אחר. ועוי"ל עפמ"ש בטורי אבן שם ד"ה אבל דהיכא שכבר העלה מקדושה לקדושה גבוהה ממנה אז מיתר אח"כ לכ"ע בשוים א"כ ה"נ כיון שמתחלה העלה משלחן של שיש לשל זהב א"צ אח"כ עוד לעלויי:

אך כל אלה התירוצים נכונים היכא דליכא לעלויי. אבל יקשה מתמיד (לא ע"ב) שהק' מכדי אין עניות במקום עשירות למה הניחו על של שיש נעברי' דזהב והא התם אפשר לעלויי משל כסף על של זהב ומ"מ הקשו דיעשו גם שלחן אחד של זהב ולא יהיה שום העלאה עוד. וחשבתי לומר דהא דאין עניות במקום עשירות דוחה מעלת מעלין בקודש דאינו אלא מדרבנן כמ"ש ב"ח יו"ד ע"ר ד"ה וכ"ש וכן מוכח מתי' כ"מ פ"י מס"ת הנ"ל דאי נימא דמעלים בקודש דאו' א"כ ספק זה בליכא לעלויי אי שרי הוי סד"א ולחומרא ולמה לו לכ"מ לומר דמשום קדושת ס"ת פסקה לחומרא אע"כ דרק דרבנן הוא. ומש"ה מקשה בגמ' דיותר טוב לעשות גם שלחן אחד של זהב משום אין עניות וכו' אע"פ שידחה את ההעלאה בקודש:

אבל האמת יורה דרכו דכל שיטת ראשונים ז"ל לאסור בשוים הוא רק אם משנים ממצוה אחת למצוה אחרת אז אסור בשוים ויותר טוב להניחה כמשפטה אבל בנוגע להדור מצוה עצמה כמו התם בלחם הפנים דרק החלוק הוא בהנחתו באיזה מקום אבל המצוה לא נתחלפה כ"ע מודים דשוים שרי ולהכי מקשה ונעבדי' דזהב:

ועי' ברמב"ם פ"ג מבית הבחירה הט"ז שכתב ואחד של זהב נותנים עליו לחם הפנים ביציאתו שמעלין בקודש ואין מורידין ואינו מפרש כפרש"י דמעלים קאי על השלחן השני של זהב שהעלו משל שיש לשל זהב אלא קאי על השלחן השלישי שסלקוהו משל זהב והניחוהו ביציאתו ג"כ על של זהב. והפי' דמש"ה לא הניחוהו על של כסף משום שאין מורידין. וכן מפורש בתמיד שם נעבדי' דזהב ומשני משים שמרתיח הא אי לאו הכי שרי אף שאז לא יהי' שום העלאה וע"כ משום דעיקר קפידא שלא יהי' הורדה. והך דמעלים וכו' שבמתני' קאי על השלחן השלישי כפשטות לשון המתני' דהביא שלחן הפנימי אחר האי דמעלים וכו'. וכעת ראיתי כי מגדולי ראשונים רגמ"ה וראב"ד פירשו קו' גמ' תמיד לא על לחם הפנים רק על אברי הבהמה שהניחו על של שיש. וגם בירושלמי שקלים פ"ו ה"ג הי' גירסא אחרת שמקשה ע"ז והא לא הסריח בשר הקודש מעולם:

ובעיקר דברי רש"י מנחות (צט ע"ב) ד"ה על פתח שכתב שלכך הניחוהו על של שיש להראות שמעלים בקודש דעכשיו מניחו על של שיש ומיד נושאו בהיכל ומסדרו על של זהב של משה. א"י כעת מנלי' שצריכים להעלות באותה מצוה עצמה. ומי סני אם עושה תיכף המצוה בהידור היותר נאה. וראי' מיומא (מד ע"ב) בכל יום הי' חותה בשל כסף ומערה בשל זהב מ"ט התורה חסה על ממונם של ישראל לימא דעביד הכי משום מעלין בקודש וע"כ דא"צ להעלות רק אם מחליף ומשנה ממצוה זו למצוה אחרת אבל באותה מצוה אינו צריך להעלות. ואולי י"ל דעדיף לגמ' טעם התורה חסה וכו' שהיא מן התורה ממעלים בקודש שהיא מדרבנן וצ"ע:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה