אור ברסלב
חבלים בנעימים חלק א שו"ת חבלים בנעימים › סימן א

חבלים בנעימים חלק א· רבי יהודה לייב גרויברט

שו"ת חבלים בנעימים · סימן א

שו"ת חבלים בנעימים

לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה מיכל שפירא נ"י

אשר עלה ונסתפק כ"ת בהא דאמרי' דכל ברכות המצות צריכים שיהיו בעמידה והקשה מג"א ר"ס ח' ממתני' דאשה יושבת וקוצה חלתה ומברכת מיושב ותי' דהפרשת חלה אינה מצוה כל כך שאינו עושה אלא לתקן מאכלו והוי ברכת הנהנין. ועפי"ז מסופק כ"ת בברכת נטילת ידים לאכילה אי הוי ג"כ ברכת הנהנין וא"צ לברך מעומד:

ונ"ל דהנה ברכת מצה וקידוש נחשבים בר"ה (כט ע"א) לברכות המצות ואף שיצא יכול להוציא. ומ"מ לענין חיוב עמידה הם ברכות הנהנין וא"צ לעמוד כמ"ש באשכול לראב"ד ח"א דף נ"א דברכות הנהנין כמצה וסוכה וקדוש ומוציא וברהמ"ז לא ראינו מימינו מי שמברך מעומד מכ"ש ברכת נט"י דלענין אי יצא ודאי דאינו מוציא עפמ"ש רש"י ר"ה (כט ע"א) בטעם הדבר דלא שייך ערבות במידי דלאו חובה דלא ליתהני ולא לברוך וזה הטעם ודאי דשייך גם בברכת נטילת ידים ועי' רמב"ם פי"א מברכות ה"ג דנט"י הוא מברכות שאינם חובה. עאכו"כ דלענין מעומד הוי ברכת הנהנין:

ומה שהקשה על תי' מג"א הנ"ל מה החילוק בין חלה ושחיטה דא"צ לברך מעומד לברכת ציצית דצריך לברך מעומד אף שג"כ אינה חובת גברא אלא ברצותו ללבוש בגד בת ד' כנפות הא ודאי דכמו דבציצית נכון שיביא א"ע לידי חיוב וכמ"ש במנחות (מא ע"א) דמלאכא אשכחי' לרב קטינא דמכסי סדינא ואמר לו קטינא קטינא וכו' ציצית מה תהא עלי' וא"ל בעידן ריתחא ענשי' עלה וכמ"ש תוס' פסחים (קיג ע"ב) ד"ה ואין דאפי' אין לו בגד יש לחזר ולהביא עצמו לידי חיוב ומביאים ראי' מסוטה (יד ע"א) ממרע"ה שחפץ לכנוס לא"י ולהכניס א"ע בחיוב מצות שבארץ. וה"ה בחלה שחייב להכניס א"ע בחיוב דהא נכלל במצות התלויות בארץ שרצה מרע"ה לקיים וכמ"ש בירושלמי פ"ג דחלה ה"א הדא אמרה שאסור לעשות עיסתו קבים לפטרה מחלה וקיי"ל כן יו"ד שכ"ד סי"ד. ועי' מנחות (סז ע"ב) גזרה משום בעלי כיסים א"ה אפי' חלה נמי אפשר דאפי לה פחות מחמשת רבעים קמח ועוד וכ' רש"י דלהכי לא גזרי' בחלה דאי הוה בעי לערומי בחלה מצי לערומי בהתירא ותמוה דהוא נגד הירושלמי והדין הנ"ל דאסור להערים לפטור מחלה ולולא פי' רש"י הי' נראה לפרש דאע"ג דאסור להערים מ"מ הוי בידו ואפשר לו לעשות כן כמו דמצינו בכמה דוכתי דאמרי' בידו אף באיסור:

אך עי' הג"ה אשרי ספ"ג דר"ה מובא במג"א סי' ח' סק"ח דציצית הוי ברכת המצות ואע"פ שיצא מוציא ומ"מ בשחיטה כתב הג"ה אשרי פ"ק דחולין סי' ג' דאחר שאינו שוחט לא יברך והטעם כמ"ש פרי חדש יו"ד סי' א' הקל"ג דהוי ברכת הנהנין. ונראה החילוק דברכות הנהנין הוי ברכה על האיסור שאסור ליהנות בלי איזה תיקון הצריך וכמ"ש תוספתא וירושלמי ברכות רפ"ו הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות והיינו שהמצות שעושה כהפרשת חלה ושחיטה וברכת המאכל הם מתירים לי הנאת המאכל. (עי' אגרא דפרקא מהגאון הק' ר' צבי אלימלך ז"ל מדינוב אות רכ"א שנדחק בפי' הירושלמי והדברים פשוטים). אבל ברכות המצות היינו שאין איסור עליו אף בלי המצוה שיעשה אלא שמוטל מצוה וחיוב עליו לעשות. ולכן הוי ציצית מברכות המצות עפמ"ש מרדכי ה' ציצית מובא ב"י ומג"א סי' י"ג סק"ח דאין איסור ללבוש בגד בלי ציצית ואין המצוה באה להכשיר את הבגד רק שמוטל ורמי אקרקפתא דגברא. וכן במזוזה ומעקה כמ"ש מרדכי שם אטו אסור לכנוס לבית שאין בו מזוזה ומעקה עיי"ש. יעי' תוס' ב"ב (פא ע"א) ד"ה ההוא דאע"פ דאינו חייב לקנות טלית כשאין לו מ"מ חשיב ציצית חובת הגוף:

ומ"ש כ"ת על שו"ת רמ"ע סי' ק"ב שאלה ז' שמנה שחיטה בכלל ברכות שבעמידה מ"ש מחלה דבישיבה הא שניהם ברכות הנהנים. לק"מ דלא קאמר מדינא אלא שהמנהג כן כמ"ש ולנו חבילות גדולות של מצות שנהגו העם לברך עליהם מעומד וכו' וי"ל שגם בחלה היה המנהג כן:

ומ"ש כ"ת קושי' ברכי יוסף או"ח סי' ח' מסנהדרין (מב ע"א) בקדוש לבנה דאמר אביי דצריך שיהי' בעמידה משום דהוי כמקבל פני שכינה משמע דאי לאי הכי כל ברכות המצות א"צ בעמידה. נ"ל ליישב דס"ד דברכת הלבנה הוי מברכות הנהנין כמו שמברכים יוצר אור על הנאת אור החמה ע"ז אמר אביי דכיון דמקבל בה פני השכינה נפיק מכלל ברכות הנהנין והוי ברכת המצית:

ובאשכול שם וב"י או"ח ח' בשם הא"ח מביאים ירושלמי כל הברכות בעמידה ולא נודע מקומו אי' כמ"ש בנחל אשכול שם. ואולי הוא ירושלמי רפ"ד דמגילה ותוספתא פ"ב מעשה בר"מ שקרא המגילה מיישב בבהכנ"ס בטבעין ונתני לאחר לברך. הרי דמותר לקרות את המגילה מיושב ולא חששו לכבוד צבור ומ"מ בירך אחר משום דברכות המצות צריך מעומד ועי' מג"א תר"צ סק"א שציין דברכה בעמידה לסי' ח' ומפורש בירו' במקומו ועפ"ז יש קצת עיין מה שמביא באשכול שם ראי' דכל הברכות בעמידה משלמה המלך דכ' ויעמוד ויברך הא י"ל שאני התם דעמד משים כבוד צבור ואולי י"ל משום דכבוד מלך עדיף מכבוד רבים וכמ"ש ר"ה (ח ע"ב) מלך וצבור מלך נכנס תחלה שנאמר משפט עבדו ומשפט עמו וצ"ע:

(ב) ואשר הקשה כבודו בחולין (יא ע"א) דיליף דאזלי' בתר רובא משבירת עצם בפסח לפמ"ש תוס' מנחות (מח ע"א) ד"ה חטא דבתקנת קרבן אמרי' חטא כדי שיזכה וא"כ י"ל דלא אזלי' בתר רובא ומ"מ שוברים עצם לבדוק את הפסח כיון דאין עצה אחרת והוי תקנת קרבן. הנה למותר להביא סיוע מדברי התוס' דפשיטא דאי נימא דהתורה צותה לשבור תמיד עצם הגלגולת ואי אפשר באופן אחר אינו חטא ועברה כלל. אך הקושיא פשיטה נימא לא אפשר שאני ומוכרחים לבדוק ע"י שבירה. ונ"ל ליישב דעל מה שדחי הגמ' דמנח גומרתא עלי' קשה דילמא פקע וכמ"ש פסחים (פד ע"ב) ועי' רש"י שם (פה ע"א) ד"ה ומה אני מקיים דלא מצריך קרא מלתא דאתי בה לידי תקלה דלמא פקע. אלא צ"ל שהכוונה דיש עצה ע"י גומרתא דהיכא דאפשר לקיים שניהם לבדוק ולא לעבור על שבירת עצם ודאי עדיף ולכן יותר נכון להניח גומרתא דאולי לא יפקע. ואפי' אם יפקע לא איכפת לן דלא אפשר שאני:

תוכן העניינים

חבלים בנעימים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה