זרוע ימין על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · עשר המכות
פסקה ה
אלו עשר מכות וכו' דם אפשר לתת טעם דמכה ראשונה שהביא עליהם היה דם. ונקדים מ"ש רז"ל בש"ר ויאמר אל עמו אמר פרעה למצריים השאילו לו עוברים לט' חדשים והשליכום ליאור ופירש הרב ידי משה על דרך להבדיל לוו עלי ואני פורע שיאור אלוהו של פרעה והם לא קבלו שהיו עובדים לטלה עכ"ד ומשמע שפרעה לא היה עובד לטלה אלא המצרים דסבר דהיאור ע"ז שלו גדול מטלה ע"ז שלהם. ובזה א"ש מש"ה הן נזבח את תועבת מצרים ולא יסקלונו דייק לומר תועב' מצרים כי הנה פרעה להיו' שהיאור עיקר ע"ז שלו ולא הטלה אמר לכו זבחו וכו' ומשה רבינו ע"ה אמר לו נהי דהטלה אינו עיקר ע"ז שלך. אבל היא תועבת מצרים ונכנסים בסכנה הן נזבח וכו'. ואפשר דמ"ש פרעה ראו כי רעה נגד פניכם ס"ת הדם כמשז"ל שאמר דם אני רואה וכו' עומק כונתו כי טלה ע"ז של מצרי' הוא נפרע מהם כי טלה גי' דם ולכן דם הוא רואה וכו'. וזה הטעם שמכה ראשונה היה שהיאור יהפך לדם שהוא רומז כי אלהיהם של פרעה ומצרים כלא חשיבי היאור אלוה של פרעה נהפך לדם. ואתיא מכללא כי ד"ם גימט' טלה אין בו ממש. אידי ואידי חד שיעורא:
[ובש"ר פ"ט אמרו שפרעה ומצרים עובדים ליאור ע"ש ויש לישב ועמ"ש בעניותי בקונט' צוארי שלל בהפטרת וארא ע"ש בס"ד]:
והנה הרב תרומת הדשן בביאוריו פ' וארא כתב דמקרא דכתיב והיה דם בכל ארץ מצרים בעצי' ובאבנים שמע שיש רמז שבשעת התקופה מטילין מיני מתכת במים ואז אין המזיק שולט בהם שהרי לא היה דם במצרים במכת הדם רק בעצים ובאבנים ולא כתיב בכלים סתם והוא ז"ל השיב דנקט עצים ואבנים שמאלו רגילים לעשות שקתות המים. וכתב דאם איתא היל"ל כלי חרס וכן משמע במרדכי פ' אלו עוברין משמע שאין תקנה זהו תורף דבריו:
ועתה ראיתי בנמוקי רבינו אלעזר מגרמיזא בכ"י שכתב וזה לשונו ובעצים ובאבנים אבל לא בכלי מתכו' ולכן משימין ברזל במים בשעת התקופה לפי שאין מצוי בכלי מתכות ולכן לא בקש פרעה במכת דם שהיה שותה בכלי מתכות ובהם לא היה נהפך לדם עכ"ל ואפשר דאלו הרב מהרא"י היה רואה דברי הרב ז"ל היה שב מידיעתו ולא היה מפקפק בדבר ומהרי"ל ומור"ם בא"ח סי' תנ"ה כתבו הא דשימת ברזל במים בתקופה ועמ"ש בס' הקטן מחב"ר שם:
פסקה ח
צפרדע. הרב שפתי כהן על התורה כתב דהיה במכה זו רמז לעשר מכות וכך היה מונה אחת אחת. וגם ישנו בנותן טעם בכל מכה מלבד דברי רבותינו ז"ל במדרשים עיין שב באורך. ובצפרדעים כתוב למען תדע כי אין כה' אלהינו ואפשר במ"ש רז"ל דהצפרדעים אשר נפלו בתנור על קדוש ה' חיו וברחו חיים. והוא פלא וז"ש למען תדע כי אין כה' אלהינו כי המוסר עצמו על קדוש ה' נצול וחיה יחיה:
פסקה ט
כנים. כתיב והיה לכנם חסר יוד. כתב רבינו מהר"א מגרמיזא שהיה עשרה קבין כנים לכל אחד. ועמ"ש בעניותי בס' הקטן ראש דוד בנותן טעם במאי דכתיב כנים זמנין מלא וזמנין חסר ע"ש. ובמכת כנים כתיב שהחרטומים לא יכלו להוציא כנים ואמרו אצבע אלהים היא. וכתוב בס' דרוש שמואל דעם כל זה חשבו שהיו פועלים ע"י צרוף אותיות כההיא דסנהדרין דברו גברא והכבד את לבו ע"ש ולפי דבריו אפשר לרמוז אצבע ר"ת עשו בחכמת צרוף אותיות:
פסקה י
ערוב. אמרו רז"ל במדרש ראויים היו ישראל ללקות בערוב אלא שהקב"ה נתן המצריים תחתיהם שנאמר נתתי כפרך מצרים. ואפשר לפרש במ"ש חכמי האמת דני' קרי דאדה"ר באו במבול ודור אנוש ודור הפלגה ובסדום וסי' מאפ"ס ותהו ומסדום באו מצרימה והשתא סלקי מסדום. ועונש סדום היה שריפה. ובאו עתה ניצוצי קרי דאדה"ר במצרים ונתבררו ע"י עבודה קשה והיו נשמות בישראל. ונודע דדריסת החיות היא כמו שריפה כמ"ש בהדי דדריס שדי זיהריה וא"כ ישראל שהיו מניצוצות שכבר היו בסדום ומשם באו מצרימה היו ראוים ללקות בערוב כמו דלשעבר נתחייבו שריפה בסדום אלא שנתן המצריים תחתיהם ותסגי להו בעבודת פרך הקשה והחזקה וחסד ה' על ישראל משומר ובא בדין ערובא:
פסקה יא
דבר. אמרו רז"ל שהדבר היה משמש בכל מכה כמ"ש בילקוט תהלים מזמור ע"ח. והנה חקרו המפרשים דא"כ אמאי לא הוזהרו ישראל שלא יצאו מפתח ביתם בשאר מכות כמו שהוזהרו במכת בכורות. ותירצו לדרכם. ואני בעוניי אומר דכל המכות היו במצרים. וישראל היו בארץ גושן ובו בפרק משהתחילו המכות כבר הרימו ישראל ראש ועל הרוב בלילה היו בבתיהם בארץ גושן ושם לא היו משמשות המכות כלל ולכך לא הוזהרו לא תצאו איש מפתח ביתו כי אם במכת בכורות דהיו כמה מצריים אותה הלילה בבתי ישראל כמו שאמרו רז"ל והוצרכה המכה לשמש גם בארץ גושן להמית הבכורות אשר שם בבתי ישראל אינהו ואביזרייהו ולכן נצטוו במכת בכורות ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ודוק:
פסקה יב
שחין. אמרו רז"ל כי נגע השחין בשר מצרים למעלה. ולפי פירוש ריב"א הביאו הגהמי"י בסוף הלכות חמץ. וכן הוא בפירוש התוס' שנדפס מקרוב בס' דעת זקנים כי השחין היה משמש עם הכנים ועם החשך ע"ש שהם בשלשה חלקי המכות דצ"ך מכות הארץ עד"ש מכות מקריות בא"ח מכות האויר. ואפשר לתת טעם לשחין דהיה משמש בכל סדר של מכות במ"ש רבינו אפרים בפירושו על התורה כ"י וז"ל לשחין גימט' שח"ץ פי' גאוה כי כל בעלי גאוה ושחץ הם בעלי שחין וגרב עכ"ל והכי אמרו פ"ג דערכין דף ט"ו דנגעים באים על גסות הרוח. ולכך בא עליהם שחין בכל סדר מהמכות לרוב גאותם וזדונם:
פסקה יג
ברד. במכת הברד נאמר למען תדע כי לה' הארץ. ושינוי הכתובים בצפרדעים ובערוב כי בכל אחת נאמר לשון מיוחד. כבר הרב שפתי כהן על התורה סוף פ' וארא נתן טעם ויישב שינוי הלשונות. ועיין מה שכתבתי אנכי איש צעיר בספרי הקטן דברים אחדים בזה ע"ש באורך ורש"י כתב את כל מגפותי למדנו שמכת בכורות שקולה כנגד כלן ונתחבטו המפרשים מאן דכר שמה מכת בכורות ומגיהים מכת בצורת. ואני ראיתי חומש עם רש"י על קלף נדפס בפאריץ ש' רמ"ו וכתוב שם בפשיטות מכת בצורת. אך הג' מהר"ר העשיל אמר שהיה כתוב ברש"י למדנו שמ"ב שקולה וכו' וכונת ר"ת הוא מכת ברד והמעתיקין סברו שהוא מכת בכורות. והא ניחא טפי דמיתבא דעתא:
פסקה יד
ארבה. לפי שרצו לבטל הבטחת ה' לאברהם אבינו ע"ה הרבה ארבה את זרעך והם רצו לכלותם בא מכת הארבה לכלות ולהפסיד ולהמעיט ממונם. ואפשר דבזכות יצחק גי' ארב"ה שהוא היה מתפלל עליהם על ישראל כמ"ש בס' ברית מנוחה בא עליהם מכה זו שנאמר בה ולמען תספר וכו' את אשר התעללתי במצרים וכו' וידעתם כי אני ה' שבזה היתה הגאולה כמ"ש הרב ש"ך כי אני ה' גימט' פ"ז והוא אחד יותר על שם אלהי"ם וז"ש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך ר"ל אות יתר על שם אלהים ע"ש והוא יחוד קבה"ו בנודע. ובזכות יצחק נאמר לא נשאר ארבה אחד שהוא רמז וסימן שילכו כל ישראל גם עצמות יוסף ושבטים כלם יצאו ממצרים כמ"ש הרב ש"ך. וכל זה בעבור יצחק אע"ה:
והנה אמרו רז"ל הובא בדרוש שמואל פרשת תולדות משם הילקוט אמר הקב"ה לאבות אם תמעטו אות א' משמותכם אז אדלג קץ מצרים. אמר אברהם אם אחזיר ה' לא אהיה המון גוים. אמר יעקב אם אתן יו"ד ישאר עקב. אמר יצחק קח ש' ותן צ' ישאר רד"ו עכ"ל והביא מדרש זה יותר באורך בס' אמרי נועם פ' וארא ע"ש. ואני בעוניי כתבתי על מאמר זה בס' הקטן ראש דוד פ' שלח ובקונט' פני דוד סוף פ' וישב. והן עתה אמינא מלתא במה שראיתי בס' לקוטי תורה הנדפס מקרוב והוא בסדר מהר"ם פאפירש ז"ל במ"ש במשג"ב בריש תהלים שכתב וז"ל יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו טעם למה כתוב ישחק בשי"ן ולא יצחק בצ' כי זה מדבר על הגאולה העתידה ב"ב שאז תהיה הישועה ע"י בינה עילאה באמצעות הגבורה ובינה נקרא שין שורקת נה"י תתלבש ביצחק דגבורה לעשות נקמה בגוים עכ"ל:
ועל פי אמרי קדוש תנוח דעתנו במאמר הנז' כי ידוע דיצ"מ היה מסטרא דבינה כמ"ש בזהר הקדוש בכמה דוכתי וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. אך כתב הרב החסיד מהר"ר אלעזר מקראקא זלה"ה בס' מעשה רקח כי גאולת מצרים היתה ממ"ט שערי בינה וגאולה העתידה ב"ב תהיה משער הן' ע"ש וא"כ אפשר שבכח שיצחק נתרצה לתת ש' משמו זכה דבינה אשר בה רומזת אות ש' תתלבש בגבורה שמתיחסת אל יצחק ויגאלו והיינו דכתיב וארא אל אברהם וכו' ותיבת ואר"א בגי' יצחק כמ"ש בס' אמרי נועם שם וגם כתיב נחמו נחמו עמי. ותיבות נחמו נחמו גימט' יצחק שגאולה העתידה תהיה כמו יצ"מ ממקום יותר עליון ואהני נתינת ש' יצחק גם לגאולה העתידה שתהיה הישועה ע"י בינה הרומזת לשי"ן בכח גבורה שהוא יצחק כמ"ש בלקוטי תורה והיינו שראוהו בגאולת מצרים מתפלל למעלה כמ"ש בס' ברית מנוחה כאמור והביא לשון ס' ברית מנוחה בס' ילקוט ראובני פ' בשלח גבי פי החירות ע"ש:
הנה כי כן לא נפלאת ולא רחוקה מה ששיערנו דמכת הארבה היה בזכות יצחק שהוא גימט' ארבה ובעקידת יצחק נאמר לאברהם אע"ה הרבה ארב"ה את זרעך והנה אלה רשעים בקשו לעקור ריבוי ישראל וכל עצמם להכביד עולם וימעטו וישוחו פן ירבה:
והרב הקדוש מהר"ש מאסטרפולי ז"ל רמז כי אם תחליף פ' ע' מפרעה בא"ב באלפא ביתא דאחה"ע יהיה ארבה וז"ש ב"א אל פרע"ה להביא ארבה כשמו ופירש בזה דברי הזהר הקדוש בא אל פרעה רמז ליה מכת הארבה זהת"ד [ויתישב יותר על פי דרכנו דהכונה כי פרעה בחילוף הוא ארבה גימטריא יצחק שהוא לעורר הדין להביא ארבה מכה רבה ולגאלם בעבור יצחק וזה רמז למען שיתי אותותי אלה בקרבו למע"ן גימט' ק"ץ שהוא קץ גאולה בזכות יצחק שיתי אותותי אלה בקרבו רמז לשים שתי אותיות א"ב (רמז לג' אבות) בקרבו כלומר בפרעה יהי' ארבה גימט' יצחק ודוק היטב] ואפשר לומר כי פרעה הוא נחש עם ג' אותיות פרעה מלך מצרים כמ"ש הרב ש"ך פ' בראשית. והנחש גרם קללת הרבה ארבה עצבונך ולא סגי ליה אלא רוצה לכלות זרע ישראל דין הוא שילקה בארבה. וזה רמז בא אל פרעה בא גי' ג' אם תוסיף ג' על פרעה הוא גימט' נחש ודין הוא שילקה במכת ארבה:
פסקה טו
חשך ראיתי בספר דרוש שמואל פ' בא שכתב טעם שנמלך הקדוש ברוך הוא במלאכים במכת חשך דלשאר מכות לא הוצרך הסכמת המלאכים דאיתא בזוהר שהקב"ה התנה בבריאת העולם על המכות שישמשו במצרים כגון עם מים שילקה בדם וכן צפרדע וכן כלם ואיתא רבה סוף ויקרא חשך ואפלה לא הי"ל לשמש במצרים רק ג' ימים ותהו ובהו לא שמשו כלל בעה"ז עד לעתי' אמנם בהקמת המשכן היו רוצים המלאכים לעשות חשך ואפלה כדי שלא תרד השכינה למטה וגברה השכינה ושברה החשך ההוא דאין למלאכים לחדש דבר. ואם לא הסכימו המלאכים הי"ל טענה במשכן שישמש החשך שלא כדרך העולם כמו במצרים לכן נעשה בהסכמה שאין לעשות דבר חדש כי אם בהסכמת כל פמליא של מעלה עכ"ל ומבין ריסי עיניו ניכר דשאר מכות התנה בעת בריאת העולם וא"כ אינו חידוש משא"כ החשך דלא התנה והוא דבר חדש לזה הוצרך הסכמה כדי שלא יעשו בהקמת המשכן. וק' עליו שהרי בזהר פ' ויקהל דף קצ"ח ע"ב אמרו בההוא יומא ברא נהורא ואתני עמיה דיחשיך לשמשא במצרים תלתא יומין דכתיב ויהי חשך אפלה במצרים שלשת ימים עכ"ל עין רואה דהתנה גם על החשך ולא היה צריך הסכמה מטעם שנתן הוא ז"ל. ויש לישב קצת:
פסקה טז
מכת בכורות אמרו רז"ל בויקרא רבה ואיתיה בקהלת רבתי טוב מלא כף נחת טובה דריסה שדרס הקב"ה במצרים דכתיב ועברתי בארץ מצרים ממלא חפנים פיח כבשן של משה ואהרן למה שבזו היתה גאולה ובזו לא היתה גאולה עכ"ל והוא תמוה. ואפשר במשז"ל שהשחין נשאר בהם עד יום מותם והביאו בס' מדרש בחידוש. וזו לא מצינו בכל המכות ויש ס"ד דטובה מכת השחין יותר ממכת בכורות שהשחין נשאר כל ימי חייהם וז"ש מלא חפנים עמל ורעות רוח פי' שבר רוח דכל ימיהם היה להם השחין עמל בא עד השברי"ם ומשנה שברון רוחם הכלבית. אך מכת בכורות לא נשאר תמיד כי אם אותם הבכורות מתו. ומה שנולדו אחר שיצאו ממצרים נתקיימו. ולאפוקי זה אמר טוב מלא כף נחת דריסה וכו' מהשחין ולכן שאל למה כלומר דהסברא מבחוץ היא טובה ותירץ שבזו היתה גאולה כלומר אין אנו הולכים אחר המצריים. רק לכו ונלכה אחרי הטובה הנמשכת לישראל. שבזו היתה גאולה דהגם דמראש מקדם א"ל משה רבינו ע"ה הנני הורג את בנך בכורך. פרעה היה סובר דמזל טלה ע"ז של מצרים שממנו נשפעים הבכורות חזק מאד ולא אפשר להרוג הבכורות וכשראה שנהרגו. והוא יתברך ציוה לעמו ויפקד"ם בטלאים וכדי בזיון שעשו לק"פ אז הכיר גדולתו יתברך כמ"ש רז"ל ואמר קומו צאו וא"כ לא היה אפשר גאולה שלימה עד מכת בכורות וז"ש שבזו היתה גאולה וכו':
ואפשר דז"ש הכתוב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם כי אמרו כלנו מתים דכיון דעינים להם ולו יראו לע"ז שלהם נבזה ונמס חזקו לשלחם כי אמרו כלנו מתים דאם יסרבו סרב"ת המכוה היא למות כלם:
א”נ אפשר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל [כבר נכתב לעיל בד"ה ועל פי זה, ע"ש] דגלות מצרים לברר ניצוצות הקדושה וגדול כחם כח הבורר וינצלו את מצרים וניצוצי הקדושה הם חיותם והיו מרגישים בעצמם שניטל חיותם וז"ש למהר לשלחם כי אמרו כלנו מתים שיצא מהם חיותם הם ניצוצי הקדושה ואם ישבו עוד מעט לא ישאר להם חיות כלל אפי' כל שהוא לכן צריך למהר לשלחם אולי ישארו קצת ניצוצות לחיותם:
פסקה יז
רבי יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב. אפש' לרמוז כי דצ"ך עד"ש באח"ב עם הכו' גימט' תק"ב שם רמז דבזכות אבות נגאלנו ממצרים אשר כל ימי חייהם היו דבקים בה' לעובדו בלב שלם תדיר. והיה כי תבא חוש"ב לאבו"ת שני חייהם שם אתה מוצא אברהם אע"ה חי קע"ה שנים ויצחק אע"ה ק"פ ויעקב אע"ה קמ"ז המה יעלו תק"ב כי כל חייהם נחשבים מיום הולדם כי נשמתם הקדושה אשר האירה בעולם גם בשני יניקה עושה רושם ותועלת גדול לכל העולמות ויען רובא דרובא משניהם וכמעט כלם עבדו את ה' אין נגרע פרוטרוט שנים מועטות של קטנותם ויחד כלם נחשבים תק"ב. וזכותם הגין שלקו המצרים מכות דצ"ך עד"ש באח"ב גימט' תק"ב כמספר שני חייהם. וזה רמז מ"ש הכתוב בכמה דוכתי אש"ר הוצאתיך מארץ מצרים רמז באומר אשר לזכות אבות כי כן קרבו קרבת אלהים כל ימי חייהם שניהם בנעימים כמספר אש"ר. וזש"ה זכור לאברהם ליצחק וליעקב אש"ר נשבעת להם בך וכן בהרבה פסוקי תנ"ך רומז על האר"ש באמור אש"ר זוכר חסדי אבות אשר הגדילו לעשות בשני חייהם:
והיה מספר הקדוש הזה משני חיי אבות תק"ב הגין על זרעם להצילנו ממצרים אשר בש"ר חמורים בשרם ובכח בש"ר קדש משני חיי אבות ניצולנו מבש"ר חמורים. והיא שעמדה לאבותינו ולנו להצילנו מקליפות אדו"ם ישמעא"ל גימט' בשר כמ"ש בסוף ס' קב הישר. ובכח זכות מספר שני חיי אבות ריחם ה' לגאלנו ממצרים מסטרא דיובלא אם הבנים דבה חירו דכלא הרומז אש"ר כמ"ש בזהר הקדוש. וכן יהיה בגאולה העתידה במהרה בימינו בארעא דישראל בני חורין ועוד שיתגלה שער הן' מבינה אש"ר כמש"ל:
ואפשר כי זה רמז וירא יעקב כי יש שבר ופירשו רז"ל בב"ר סבר על שבר יחדיו ידובקו כי ראה יעקב אבינו ע"ה הגלות והגאולה. וירא יעקב כי יש שב"ר גלות מצרים בש"ר חמורים וגלות אדו"ם י"שמעאל. וכל קבל דנא וירא יעקב כי יש סבר שברו על ה' בזכות חיי אברהם ויצחק וחייו כמספר שב"ר תתגלה אימא עילאה אש"ר אהיה ויגאלו ממצרים ויגאלנו מאדום ישמעאל ומצרים נוכו דצך עדש באחב גימט' שבר וכן לעת"ל כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ויבא כל בש"ר להשתחוות לה' כי"ר. [ועוד אפשר לרמוז במ"ש רבינו אפרים בפירושו כ"י על התורה פ' חקת כי כ"ב אותיות התורה כמספרם והוסיף ה' כנגד מנצפ"ך גימט' אלף ת"ק ע"ש ויען בזכות התורה נגאלנו כמ"ש ה' בהוציאך וכו' תעבדון את האלהים על ההר הזה לכך לקו דצ"ך עד"ש באח"ב גימטריא אש"ר רמז אלף ת"ק שהם מספר אותיות התורה וזהו אשר הוצאתיך אשר הוא אלף ש"ר כלומר אותיות התורה לזה הוצאתיך. ותיבת אשר רומזת לבינה דמקננ' בכרסיא ומשם באה לנו התורה שהיא מבריאה כנודע ואשר מנין אותיות התורה אלף ת"ק. וז"ש וירא יעקב כי יש שבר בזכות אותיות התורה אש"ר עם הכולל. ובזכות התורה נגאל מאדום וישמעאל במהרה בימינו שהם גימט' בשר ויבא כל בשר להשתחוות לה' ואבותינו הקדושים בחייהם עסקו בתורה שאותיותיה כמספר שני חייהם. ויש לרמוז בסגנון אחר בפ' שדרש רבינו אפרים. זאת חקת התורה אשר, כי התורה היא אשר אלף ת"ק גימט' אותיות התורה ורמז זה יצדק בכמה פסוקים ישמע חכם ויוסף ודוק היטב כי קצרתי] (וע"ע לקמן פ' חוקת אות י"א בהגה"ה שם. רמ"ה)
פסקה יח
ר' יוסי הגלילי אומר מנין שכל מכה וכו' הרב החסיד מהר"ר אליעזר נחמן פואה זלה"ה בספר מדרש בחידוש הוא היה מונה כל מכה כמה מכות כוללת והראה במופת החוש"ה אל העי"ן זכר עשה לנפלאותיו כי תאוה נפשך עין בעין הביטה וראה מה עצמו דברי רז"ל הקדושים ע"ש באורך וכבר בעניותנו כתבנו בס' הקטן דברים אחדים דרוש ד' דרך דרש במאי פליגי הני תנאי ע"ש באורך בס"ד: