אור ברסלב
זרוע ימין על הגדה של פסח מגיד › ארמי אבד אבי

זרוע ימין על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

מגיד · ארמי אבד אבי

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

פסקה ב

צא ולמד מה בקש לבן וכו' אפשר דבלילה הקדושה הזו החיוב הוא לעסוק ביצ"מ דוקא אכן אם לצורך הבנת ענין יצ"מ נדבר בענין אחר ונחזור בענין יצ"מ שרי וז"ש צא ולמד מה בקש וכו' צא מענין יצ"מ ולמד כדי להבין על מתכונתו הדבר ביצ"מ כי בקש לבן לעקור הכל והיינו שהוא ידע מגזרת בין הבתרים שאמר ה' לאאע"ה כי גר יהיה זרעך וכו' ועבדום ועינו אותם ולזה חשב לעקור את הכל כמ"ש בתניא דמכח הגזרה בא ע"ש והוא רמאי מראה טלפים שהוא מקיים גזרתו ית' והוא מבקש לעקור את הכל והקב"ה אמר ועבדום וכו' ואחרי כן יצאו וכו' וז"ש לבן הארמי שהיה רמאי שרצה לתלות בגזרתו ית' וז"ש יש לאל ידי לעשות עמכם רע כי כך גזר האל על זרע אברהם למען ענותו וזהו יש לאל בעבור האל לקיים גזרתו. אלא שאמש אמר אלי וכו' כנראה דעדיין לא הגיע עת הגזרה. ויליף דבקש לעקור את הכל מדכתיב ארמי אובד לשון הווה ומזה אנו למדים דבקש לעקור את הכל ומחשבה רעה מצרפה כאלו עשאה ולכן כתיב אובד לשון הווה דמבקשים ממנו דמיהם ודמי זרעיותיהם עד הסוף. ואפשר לרמוז דס"ת ארמי אובד אבי וירד ידיד כלומר דבהיותו יעקב שלם והוא ידיד עכ"ז ארמי אובד ולכך השכינה עמו להגין עליו וזהו מצר"ימה גי' שכינה ועוד אפשר דקאמר בקש לעקור את הכל כמ"ש דבת פוטרת מן היבום דכתיב ולא ימחה ומי שיש לו בת אין שמו מחוי ועמ"ש בראש דוד דף קכ"ז סוף ע"א אם כן מדקאמר אובד אבי היינו ע"ד שמו מחוי דל"מ דליכא בן אלא אפי' בת ובת הבן וכיוצא וא"ב מינה יליף דבקש לעקור את הבל ודוק:

ואומרו ויגר שם אפשר דהכונה דהתחלת הגרות היה במצרים לאפוקי במקום אחר משנולד יצחק וכו' לז"א ויגר שם כלומר שם אני קורא כי גר יהיה זרעך ולא בשאר מקומות קודם ירידתם למצרים. וכי תימא אא"ב דמשנולד יצחק מתחיל הגירות ניחא דמשכחת לה ת' שנה אלא אי אמרת דבמצרים התחיל הגירות צא ופרנס לי במספר ת' שנה. לז"א ויהי שם לגוי גדול עצום ורב כלומר התירוץ הוא שהיו כמה פעמים ששים רבוא ועי"ז אימעוט שני הגלות כמ"ש המפרשים:

והרב מהר"ם אלשיך הביאו בס' מלכי בקדש פירש במ"ש פ"ק דשבת בשביל שני סלעים מלת נתגלגל הדבר וירדו למצרים ומי גרם זה לבן שנתן לו לאה ועי"כ לא היה יוסף בכור ראשון ועי"ז נתקנאו אחיו וז"ש בשביל ארמי שבקש לאבד אבי נתגלגל שירד למצרים ע"י שנתן לאה ברמאות עכ"ל ואפשר לפי זה לפרש דברי המגיד כי הוא מפרש ארמי אובד אבי על מחשבתו אשר חשב להרע ולעקור הכל כמו שמפורש בדבריו בסמוך דמהאי קרא מייתי ראיה שבקש לעקור הכל. והדר מפרש המגיד:

פסקה ג

וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. והנה בפסיקתא זוטרתי כתוב וז"ל ארמי אובד אבי העלה הכתוב על לבן הארמי כאלו הוא אבדו ליעקב אבינו מלמד שבקש לעשו' ולא עשה וכן הוא אומר לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים וגו'. וירד מצרימה אנוס על כרחו עפ"י הדיבור שנאמר לאברהם אבינו כי גר יהיה זרעך עכ"ל. ומדברי מהר"ם אלשיך למדתי לפרש בסגנון זה כי הנה בהאי קרא ארמי אובד אבי וירד מצרימה יש לפרש דהכי קאמר ארמי על ידי רמאותו אובד אבי ממש עבר והוה. כי מכח שרימה ליעקב אע"ה בלאה נולד יוסף באחרונה ונתקנאו בו אחיו ונתגלגל וירדו למצרים והעבידום ע"ז ודין גרמ"א שמתו ד' פעמים ששים רבוא בחשך שהיו רשעים כי נטמעו בגלולי מצרים. ועי"ז הוצרכנו לצאת בחצי הזמן של ת' שנה שכבר היו נטמעים בש"ט ומזה נמשכו הגליות להשלים ת' שנה והחרבנות שנהרגו כמה רבבות בחרבנות ובגליות ועשרה הרוגי מלוכה וגם יש סברא שעיקר הגליות בשביל מכירת יוסף ונמצא שהוא אובד ממש את ישראל בפועל כמה רבבות כמעט אין מספר שהכל נמשך מהרמאות שעשה בנתינת לאה:
אכן המגיד והפסיקתא לא בחרו בפירוש זה דהגלות של מצרים נגזרה גזרה במעמד בין הבתרים ואלמלא לא היה ענין יוסף היה מתגלגל על ידי דבר אחר כמ"ש מהרש"א בחידו' אגדות פ"ק דשבת על קו' התוס' שם ע"ש ולכן פירש ארמי אובד אבי שבקש לעשות ולא עשה וירד מצרימה אנוס על פי הדיבור שאמר לאאע"ה כי גר יהיה זרעך כלומר שאין שייכות ללבן על זה של גלות מצרים:

ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע וכו'. אפשר דקשיא ליה דמאחר דידענו נאמנה דירד לקיים גזרת בין הבתרים וכמ"ש בסמוך אנוס על פי הדיבור א"כ ודאי מעת ירידת יעקב אע"ה למצרים נחשב מהגלות כי כן הרד"ו שנה שישבנו במצרים נמנים מירידת יעקב אע"ה וא"כ למה הוצרד לומר ויגר שם הא ודאי פשיטא דנחשב גרות ועבדות. ותירץ מלמד וכו' והענין דאשכחן דעניני האבות כלם הנה הנם סימן לבנים כמשז"ל והרחבנו הדיבור בזה במקומו. וה"נ מחשבת יעקב אע"ה ובניו היתה לגור גרות בעלמא ולא להשתקע חס ושלום. ואהניא מחשבה ודיבור שלהם להושיע ישראל שלא יטמעו בשערי טו' כי כפסע ביניהם ובין המות הנצחי ולא יזכר שם ישראל עוד כי היו נשקעים ירדו לשערים עם ה' ש"ט ויאבדו מן הקדושה לגמרי. ובזכות מחשבה ודיבור של יעקב אע"ה ובניו לא נשתקעו ישראל וה' הצילם. וקרא להכי הוא דאתא ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור לאשמועינן דהיא שעמדה לישראל ומייתי קרא כי כה אמרו השבטים לפרעה לגור בארץ באנו:

פסקה ד

במתי מעט כמ"ש בשבעים נפש ירדו אבותך מצרימה וכו'. הנה כתבו המפרשי' משמא דגמ' רבינו האר"י זצ"ל שמה שגלו ישראל בד' רוחות העולם ואמרו רז"ל שגלו בכל ע' אומות היינו כי בחטא אדה"ר כל ניצוצי נשמות הכלולות בגופו נפלו בעמקם של קליפות וגלו נשמות הקדושות ונתערבו תוך הרע וע' שרי אומות העולם כל אחד נטל חלקו והם חיותם. וקדושתו יתברך משפיע מזון לאותם נשמות הקדושות האסורות תוך הקלי' ועי"ז הם נזונים בדרך האילן הממשיך מזון לפרי ומשם יומשך לעלין ולקליפות וכאשר תסתלק הקדושה מהם הם מתים כדרך האילן שכאשר נגמר הפרי מתיבשים העלים והקליפות וכל זה הברור בכח תורה ומצות ובכח השכינה כ"י המתלבשת והיא אש אכלה והיא מלקטת ניצוצי הקדושה ועל ידי פריה ורביה ושאר מצות ות"ת ותפלה מכניעים כח הקליפות וניצוצות נתזין מהם מנשמות קדושות ועולים לקדושה. ולכן הוצרכו ישראל לגלות עם השכינה כ"י בכל ע' אומות אשר שם ניצוצות הקדושה ללקטם. וד' רוחות העולם סוד ד' נהרות והראשון הוא פישון וכן מצרים ירד בראשונה וע"י מצות פו"ר והעינוי בכח השכינה ביררו מרפ"ח ניצוצות שנפלו בקליפות סך ר"ב ניצוצות וכן תקנו ניצוצות קרי של אדה"ר בק"ל שנה ועשו למצרים כמצולה שאין בה דגים זהו תורף הקדמות גורי האר"י זצ"ל ונהירנא שהביאם הרב מהר"י שאול בס' קול יעקב ע"ש באורך:
ובזה אפשר לפרש פ' וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ויקוצו מפני בני ישראל ואמרו רז"ל קצו בחייהם. והכונה כי ע"י החמר והלבנים ושאר עינויים היו מתבררים ניצוצי הקדושה ופרים ורבים ושומרים אות ברית קדש ועל ידי זה הורסים מעמד ומצב הקליפה וכאשר כתבנו בעניותנו בס' הקטן ראש דוד דלהוציא נשמה הקדושה מהקלי' דינא הוא לקעקע כל הבירה דלא שייך בהם תקנת השבים בישראל עיין שם באורך פ' בלק דף קכ"ו וז"ש וכאשר יענו אותו לפי הענוי שהם מענים כן ממש לפיהן ישיב גאולת ניצוצי הקדושה ומתבררים ופורצים בקליפה דליקח נשמה אחת מקעקעים מערכה גדולה ומצב מעמד הקליפה והיינו דקאמר וכאשר יענו אותו כן ירבה שניצוצות נתזין ופרים ורבים. וכן יפרוץ בקליפה הריסה ונתיצה. ועי"ז ויקוצו מפני בני ישראל קצו בחייהם ממש שרואים שחיותם מתמעט יום יום כי חיותם הם ניצוצות הקדושה ויום יום מפרקי מינייהו צוורני צוורני והם נשמות ישראל. וזה אפשר שהוא כונת הכתוב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם כי אמרו כלנו מתים דלהיות כי ישראל עשו בירור גמור מניצוצות הקדושה היו מרגישים בעצמם שחיותם מתמעט וז"ש למהר לשלחם כי אמרו כלנו מתים ועד שלא יגמרו הברור כלו נמהר ונשלחם אולי ישאר איזה ני' הקדושה ולא ימותו לגמרי:
ועל פי זה אפשר לרמוז בהקדמות הנז' מסרה ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים ויוציא עמו בששון ויוציא נוזלים מסלע ויוציא את בן המלך ויתן עליו את הנזר ואת העדות. ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים כמו שהאריך רבינו האר"י זצ"ל בס' הכונות בדרושי פסח שהכור מזכך ומנקה הכסף והזהב מן הסיגים וישאר אך את הזהב והכסף ברים ונקיים וכזו וכזה היתה ארץ מצרים לישראל לברר ולזכך נשמות ישראל ולהוציא ני' הקדושה מן הסיגי' אשר נתערבו בם עש"ב וכשם דבצאת הזהב והכסף מהכור ניכר תפארתם והדרם כן ישראל. הוא אשר דיבר המשורר בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז הוא הסט"א והמצריים ויצאו מהכור אחר שנתלבנו ונתבררו היתה יהודה לקדשו ונגלה כבוד ישראל והדרם. וזהו ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים אשר שם נתלבנו ונתבררו הניצוצות ועלו אל הקדש פנימה וזהו היתה יהודה לקדשו כי תחת היותם בעמקי הקליפות פורץ הן להם לקליפות ויעלו אל הקדש. ובא הרמז ר"ת מכור הברזל ר"ת גימט' אדם רומז על האר"ש שנתבררו ניצוצי קרי של אדה"ר בק"ל שנה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל. ואפשר כי אדה"ר פירש מאשתו בק"ל שנה יען קבל נדוי על עונו ומנודה אסור בתשמיש המטה כי החמיר על עצמו הגם דקי"ל לקול' דמנודה מותר (ועמ"ש בס' הקטן ברכי יוסף א"ח ריש סי' ר"ם) ובריש ס' מדרש בחידוש כתב דהיה נעצב מאד ובתענית והיה אסור בת"ה כתענית צבור ע"ש:
ועוד בה ויוציא נוזלים מס"לע גימט' רב עם ב' כוללי' רמז לר"ב חלקי ניצוצות שבררו מהרפ"ח ניצוצין כמדובר. ובמה זכו לזה על כן אמר ויוציא עמו בששון זו מילה כמ"ש פ"ק דמגילה וששון זו מילה כי שמרו ברית קדש הן בפו"ר הן שנשמרו מזנות בנשג"ז ושם י"ה מעיד עליהם ולזה זכו לברר הכל. ואף גם זאת על ידי התורה שנתרצו לקבל ואמרו בזהר הקדוש כל מאן דעסיק באורייתא איקרי בן להקב"ה וז"ש ויוציא את בן המלך ויתן עליו את הנזר שקשר לו כתר בהר סיני ואת העדות זאת התורה:
וכבר כתבו ז"ל דאלמלא זכינו ולא נעשה העגל היה חרות ממלאך המות וחירות משעבוד מלכיות ונפטרנו מד' גליות בגלות מצרים כי ע"י הרעב באו משבעים אומות במצרים ונמצא שהיו משועבדים לע' אומות ויצאנו לחירות מכלם, וידוע דשרש ישראל ע' נפש כנגד ע' אומות. ומעתה נבא לעניננו ואפשר דזה רמז ויגר שם במתי מעט פי' בעד מתי מעט הם ניצוצות הקדושה אשר כמעט היו מתים בקליפות דרגא דמותא ולהכי אפיקיה בהאי לישנא מת"י מעט וימעטו וישוחו ולזה ויגר שם. ומלבד הפשט יטמין ברמ"ז סו"ד זסב"ר לברר ניצוצות הקדושה במתי מעט ולכן היה שעבוד חמר לבנים תבן חמר כי הקרי יוצא על ידי רמ"ח אברים ופוגם בכלם כמשז"ל ולכן עבדו בחמ"ר גי' רמ"ח להוציא הנשמות לבני"ם נטעי נעמנים ולכן היה שעבוד לבנים. תבן גימט' במת"י. וע"י השעבוד ויהי שם לגוי גדול כלפי מה שהיו מתי מעט עתה הם גוי גדו"ל עצום נגד ני' קרי שעלו ע"י זיווג ונולדו בנים כשרים זרע קדש וזה רמז עצו"ם גי' דב"ר שהוא לשון זיווג. ור"ב כנגד ר"ב חלקים שביררו מרפ"ח כדבר האמור:
והוא אשר דיבר המגיד במתי מעט כמו שנאמר בע' נפש ירדו אבותיך מצרימה כלומר בע' נפש נגד ע' אומות אשר היו במצרימה ובכח השכינה אשר עמם כי תיבת מצרי"מה גימט' שכינה ירדו למצולות הקליפות לברר הנשמות וניצוצות הקדושה. ועתה שמך ה' אלהיך כככבי השמים לר"ב כתיב רמז ר"ב חלקי רפ"ח שביררו:

פסקה ה

ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. אפשר במ"ש המפרשי' משם ס' סוד ה' דע' אומות הם ועשרה נתנם לאברהם אע"ה נשארו ששים וח"ו יש מקום לומר דישראל בטלים בששים אבל קי"ל דאם הדבר ניכר אין לו ביטול וישראל הם ניכרים ומובדלים ואין להם ביטול עכ"ל ובפסיקתא פ' תבא אמרו וז"ל מלמד שהיו ישראל מצויינין שם שהיה מלבושם ומאכלם ולשונם משונין מן המצריים מסומנין היו וידועים שהם גוי לבדם חלוק מן המצריים עכ"ל וז"ש ויגר שם במתי מעט וכי תימא שם במצרים היו ע' אומות כמו שכתבנו בסמוך וא"כ יש ס"ד ח"ו דנתבטלו ישראל לז"א ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם כלומר אין מקום לומר שישראל הם בטלים בס' דהיו ישראל מצויינין במלבושם ומאכלם ולשונם מסויימין כמשז"ל בפסיקתא ודבר הניכר אינו בטל וז"ש מלמד כי לימד לנו דין דדבר הניכר אין לו ביטול. ועפ"י הקדמה הלזו שמעתי מפה קדוש מורינו הרב המופלא סבא קדישא מהר"י הכהן זלה"ה בעל בתי כהונה שהיה מפרש כתוב הדר הוא בישעיה סי' ס"א ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' הכונה בגוים זרעם הגם שיהיו בגלות בין הגוים וצאצאיהם בתוך העמים עם היותם ביניהם ובתוכם. וכי תימא דינא הוא דלבטלו כדבר הבטל בס' אשר הן חליפות למו ואיך אמרת ונודע בגוים וכו' לז"א כל רואיהם יכירום וכיון שהדבר ניכר אינו בטל בס' גם זרע יעקב ידועים וניכרים ושפיר קאמינא ונודע בגוים וכו' ודברי פי חכם חן הוצק יושב בשמים יצחק זלה"ה:

לגוי גדול ועצום כמו שנא' ובני ישראל וכו' אפשר לומר דרך רמז נמשך למאי דכתבינן בעניותין בסמוך כי גלות מצרים לברר ני' קרי מאדה"ר בק"ל שנים. ועל פי זה אפשר לתת טעם למה שיעקב אע"ה סבל צרות רבות בק"ל שנים כמו שאמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים. ואחרי כן חי שבע עשרה שנה בשלוה והשקט במצרים. והענין כי יעקב אע"ה תקן עון גלוי עריות דאדה"ר כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל והוא רמוז בזהר הקדוש ויעקב שופריה דאדה"ר ולכן ק"ל שנה היה בצער נגד ק"ל שנה דאדה"ר וז"ש מעט ורעים דהני' נתמעטו והיו רעי"ם בסוד רע שהוא קרי. ואח"ך שתקן ג"ע דאדה"ר חי שבע עשרה שנה שהוא טו"ב יסוד צדיק כי טוב. ואפשר זהו סמיכות פרשת ויגש ופ' ויחי ויפרו וירבו מאד ויחי יעקב מא"ד אותיות אד"ם רמז דני' אדה"ר נתקנו ובאו דרך ישר בזיווג ועל כן ויחי יעקב טו"ב שנה בארץ מצרים ערות הארץ להורות כי השג השיג והצל הציל ותקן לכן חי טוב שנות מספר טוב לצדיק:
ואפשר כי זה רמז המגיד ושם בסתר כי עצו"ם גי' דבר שהוא זיווג כמש"ל שבאו הנשמות על ידי זיווג דור דעה ונתקנו ומייתי ראיה טובה תוכ"חת מגולה כמ"ש ובני ישראל פרו וישרצו וכו' במאד מאד ותיבת מאד אותיות אדם שכל אלו ני' אדה"ר ובאו הנשמות כתקנן דרך זיווג. ותמלא הארץ אותם רמז שכל הני' עולים לארץ העליונה מלכותא קדישא ושם נתקנים ומשם באים כסדרן דרך זיווג וזה רמז ובני ישראל פרו וכו' מא"ד ני' אדם שעלו ותמלא האר"ץ אותם שכינת עוזנו ומשם באו דרך גבר דרך ישראל איש לאה"לו:

פסקה ו

ורב כמו שנאמר ואעבור עליך וכו' ראיתי בסידור הרב יעבץ שכתב אחר ערום ועריה בפירושו וז"ל ולא היה זכות בידם להגאל לפיכך נתנו להם ב' מצות דם מילה ודם פסח שבזכותן נגאלו כמ"ש עה"פ בדמיך חיי לכך היה מנהגו של אמ"ה ז"ל לו' כאן ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וא"ל בדמיך חיי וא"ל בדמיך חיי וכן אנו נוהגים אחריו מ"מ לא העמדנוהו בפנים באשר לא ראיתיו עד הנה כתוב על ספר ושלא ליתן פ"פ לבע"ד לחלוק בהיותו שלא כסדר הכתובים עכ"ל ונעלם ממנו שהוא נסחת האר"י זצ"ל ועוד שהוא מעיד שכך הוא הנסח הקדום. והנה בספר הכונות שסידר מהר"ש וויטאל כתוב בדרוש ראשון סוד הפ' הזה ואעבור עליך וכו' ואח"ך כתב ולסיבה זו תקנו מסדרי ההגדה פ' זה באמצע סדר הגדת ליל פסח עכ"ל ובס' הכונו' שסידר מהר"ם פאפיראש כ"ץ כתוב וז"ל ולכן תקנו פ' זה בתוך ההגדה אחר פ' ויהי שם לגוי גדול וכו' ותמלא הארץ אותם אח"ך אומר פסוק ואעבור עליך וכו' עכ"ל הא למדת שהיא נסחת האר"י זצ"ל ומטי בה מהמסדרים סדר ההגדה וגם הוא כסדר הכתובים ואעבור וכו' רבבה וכו':

ואפשר לפרש ונקדים מ"ש הרב קול יעקב דרוש ראשון דף ב' ע"א משם רבו מו"ה מהר"י הכהן ז"ל בכונת הפ' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וכו' עם מה שפירשו הראשונים פ' בכל צרתם לו צר וכו' דכל מקום שגלו שכינה עמהם ואם ישראל בצרתם אינם צועקים על צער השכינה כ"י אלא על צערם וז"ש בכל צרתם לא צר לו צר שהוא קרי וכתיב והכונה דאין צר להם על כי לו צר כ"י אז ומלאך פניו הושיעם ע"י מלאך. אך אם הצעקה היא על גלות השכינה ב"י וזהו באהבתו ובחמלתו שאינם חסים על צערם. אז הוא גאלם על ידו. וההפרש הוא דאם ע"י שליח יש אח"ך שעבוד אך אם הו"א עצמו גואלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם דאין אח"ך שעבוד עכ"ד הראשו' וישראל במצרים מתחילה לא היו מצטערים אלא על צערם דוקא ואינם כדאים לגאלם גאולה גמורה כי עדין לא נשלם הזמן משא"כ אם יצעקו בעד צערו כ"י אז הרבה פתחים לקצר הגלות. וז"ש ראה ראיתי שתי ראיות את עני עמי ראשון הוא ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו דייקא צעקתם מצער גופם וזה אינו מרוצה לגמרי אלא וארד להצילו לעתיד בזמנו. אמנם ועתה ראיה אחרת הנה צעקת בני ישראל באה אלי צועקים בעד צער השכינה כ"י ולכן גם אני ראיתי אשר מצרים וכו' ועתה לכה ואשלחך קודם הזמן וא"כ ישראל צעקו על השכינה כמ"ש בזהר הקדוש ותכף נושעו ומן הראוי שיגאלם הוא יתברך וכן היה לבסוף עכ"ד בקצור ע"ש באורך:
ונראה מדבריו דגאולת מצרים מתיחסת שגאלנו ה' יתברך וק' דהיה אחריה כמה גליות וכשהקב"ה גואל בכבודו ובעצמו היא גאולת עולם. ואפשר שסבר הרב ז"ל דכן היה כי בהר סיני היה חירות משעבוד מ' חירות ממ"ה אלא שעשיית העגל דין גרמא כי נזורו אחור. אמנם רז"ל אמרו בפירוש איפכא הובא בילקוט זכריה סי' תקע"ו וז"ל אמר הקב"ה בעה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם במצרים ע"י משה ואהרן בימי סיסרא על ידי דבורה וברק ובמדין על ידי שופטים וע"י שהיו בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים אבל לעתיד אני בעצמי גואל אתכם ועוד יותר אין אתם משתעבדים שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים עכ"ל הרי מפורש דיצ"מ הגאולה ע"י משה ואהרן ולכך היה אחריה שעבוד:
וגם אני שמעתי משם הרב מהר"ר יהודה הכהן זלה"ה מרבני עה"ק ירושלים ת"ו שהיה מפרש פ' בכל צרתם הנז' באופן זה בכל צרתם לא צר כלומר בכל הצרות שמצאו ישראל לא צר שיהיה להם גאולה ולא תמשך הצרה ועם כל זה לו צר פעם אחרת יבואו להם הצרות והטעם ומלאך פניו הושיעם שהגאולה היתה ע"י שליח בשר ודם ומשו"ה יש אחריה שעבוד. אך אם הקב"ה באהבתו ובחמלתו הוא גאלם בכבודו ובעצמו אז אין אחריה שעבוד וינטלם וינשאם כל ימי עולם ע"כ שמעה אזני כד הוינא טליא מתלמידו של הרב הנז' הוא הרב כמהר"ם מזרחי הרב המחבר פרי הארץ זלה"ה. ובפסוקי ראה ראיתי את עני עמי עמ"ש בס' הקטן ראש דוד פ' שמות משם הרב מהר"ש פרימו ז"ל ע"ש. אכן כפי דרך הרב הנז' בפ' ראה ראיתי וכו' שהביא הרב קול יעקב. אפשר לפרש קראין ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כלומר שלא היית חושבת אלא בצער עינוייך כמ"ש ראה ראיתי את עני עמי ראיה ראשונה שכל צערם וצעקתם על צרתם. ועל זה וארד להצילו לעת קץ. וכנגד זה אמר ואומר לך בדמיך חיי כי עכ"פ ריחם ה' לבשרם שיגאלו בעתם. אך אח"ך צעקו על גלות השכינה ב"י ועל זה חזר ואמר ואומר לך בדמיך חיי כי עתה ממהר הקץ ע"פ חשבונות כמ"ש הרב הנז' והיינו רבבה כצמח וכו' שמטעם הרבוי אחשוב הקץ למהר גאולתכם. שדים נכונו משה ואהרן כמשז"ל ושערך צמח זמן גאולה. ואת ערום ועריה בלי מצות ועע"ז ומשום הכי לא זכיתם שתהיה הגאולה על ידו יתברך ולא יהיה שעבוד אחריה. ואפשר לקיים דרך הרב הנז' ולומר דכיון דענין גאולת מצרים היה תלוי ועומד אם היא גאולה עולמית או יש אחריה שעבוד דאם ישראל אחר קבלת התורה לא יחטאו בעגל היא גאולה החלטית והיה חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות ואם יחטאו בעגל חזרה גזרת הגלות וגם שהכל גלוי לו ית' מ"מ לתת הבחירה בידם דצדיק ורשע לא קאמר ולכן בחכמה עשה ה' ית' דמכת בכורות על ידו והיציאה ע"י משה ואהרן שאם לא יחטאו בעגל אז יאמרו דהגאולה על ידו ממש והיא גאולת עולם ואם יחטאו יוכרע דלא חשיב גאולה על ידו ית' כי המכה היתה על ידו דוקא אך היציאה ע"י משה ואהרן ויש אחריה שעבוד וז"ש רז"ל במאמר הילקוט הנז' דהוברר אחר העגל דלא היתה גאולה על ידו ית':

פסקה ז

וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה. אפשר לרמוז בפסוק במה שראיתי בס' ישן נושן על קלף כ"י מתלמידי רבינו יהודה החסיד זצ"ל מפי רבם בפ' תכבד העבודה על האנשים וז"ל עשרה תיבות בפסוק שכל א' מישראל היה עליו משוי עשרה אנשים שהיו מכבידים על כל א' מישראל כנגד עשרה בני אדם ומתחיל ומסיים ת"ר שש אלף רגלי מפי ר' יעקב הכהן חסיד ז"ל עכ"ל ולפי זה יש לומר דקודם לכן היו מכבידים כנגד ה' אנשים וכשאמר תכבד היה הכפל. והשתא אתי שפיר מ"ש המפרשים דישראל היו צריכין לישב ת"ל שנה כמספר חמשה פעמים אלהים שהם בגימט' ת"ל ולא ישבו בשעבוד קשה כי אם פ"ו שנה גימט' אלהים אחד מחמשה והד' אלהים הנותרים נהפכו לרחמים שמות הויו"ת ונגאלו ולכן תקנו ד' כוסות כי כוס גימט' אלהים ונהפכו להויות עד כאן דברי המפרשים:
ולפי מ"ש הרב מהר"ץ בס' אספקלריא המאירה דף ל"ח ע"ב מהזהר ומהמקובלים כי רביעית כנגד ה' והכוס ארוך כנגד ו' ושיעור רביעית ביצה ומחצה הביצה נגד י' ומחצה נגד ה' הרי הוי"ה ב"ה ע"ש באורך יוצדק מאד הא דתקון רבנן ד' כוסות כי כו"ס גימט' אלהים ונהפך לרחמים שם הוי"ה ב"ה הנרמז בצורת הכוס ו' ורביעית ה' והיא ביצה ומחצה י"ה הרי שם הויה ולכן תקנו ד' כוסות לרמוז דד' אלהים נהפכו להויות ונגאלנו. מעתה לפי האמור כי היו מכבידים על כל א' מישראל ה' פעמים כנגד ה' בני אדם א"ש כי ד' אלהים נהפכו לרהמים שמות הויו"ת כנגד מה שהכבידו על כל א' ד' פעמים יותר משיעורו. ויען כי באחרונה אמר תכבד העבודה אמור בכפיל"א ארמאה עשרה פעמים על הראוי לכן נגד ה' היתרים כל מכה מעשרה מכות היתה של ה' מכות לדעת ר' עקיבא:
אמור מעתה אפשר דזה רמז הכתוב וירעו אותנו המצרים ויענונו נגד שהעבידו ה' פעמים יותר מהראוי ולא די זה אלא ויתנו עלינו עבודה קשה כפלים שהיו מכבידין על כל א' מישראל ה' פעמים אחרים סך הכל עשרה פעמים מהראוי לכל איש ואיש מישראל ונכונו ללצים שפטים כל מכה בעלת חמש מכות:

ומאי דקאמר המגיד וירעו כמו שנאמר הבה נתחכמה וכו' אפשר לפי ההקדמה שכתבנו לעיל דנגזר על ישראל עבדות ושעבוד ובמה שנמכר יוסף לעבד ונצטער י"ג שנה בבית הסוהר נתכפר העבדות ונשאר השעבוד. והמצרים ענו ישראל והעבידום ולכן נגזר על המצרים מכות. ושר של מצרים ידע כי נתבטלה צרת העבדות בעבור יוסף ועם כל זה הכניס בלב פרעה ועבדיו לעשות משפט כתוב וכמ"ש בזהר הקדוש, וז"ש וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה כמ"ש הבה נתחכמה לו וכו' דשם כתיב ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף ויאמר אל עמו ופירש בזהר הקדוש דקאי על השר שהכניס זה בלב אומתו שיעבידום ופירשנו לעיל דז"ש אשר לא ידע את יוסף ושפיר מייתי מפ' הבה נתחכמה לו דהרעו לנו המצרים מעצמם וה' לא ציוה שכבר נתבטל העבדות בעבור יוסף הצדיק ע"ה כמדובר:

והרב יעב"ץ בפירושו אשר בסידורו פירשו וירעו אותנו שעשו אותנו רעים וחטאים לה' וז"ש כמו שנאמר הבה נתחכמה לו ולפי מ"ש רז"ל נתחכם למושיען של ישראל יש לפרש דרצו להתחכם נגד הבורא ית' שלא ירחם עליהם ויעזבם למקרה ופגע ולא יצאו משם לעולם זהו תורף דבריו ע"ש באורך. ולפי דבריו אפשר לרמוז בכתוב ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה וכו' כלומר הנה עם בני ישראל רב בכמות ועצום באיכות שהם קרובים לה' ותפלתם נשמעת ועושה רצונם וז"ש ממנו יותר ממנו שהם תחת השר ובכל ר"ה ניתן לשר להרע ולהטיב לאומתו בכל מיגד השנה ועליו אין להוסיף לענין הטובה ומהגזרות לרעה אין לגרוע גם כי יזעקו וישועו אין ביד השר להושיעם כמ"ש הרב מהר"א מיוחס זלה"ה בספרו בני אברהם דרוש ג' עש"ב הבה נתחכמה למושיען של ישראל על דרך הבה נבנה לנו עיר דדור הפלגה שכונתם להתריס נגדו ית'. פן ירבה באיכות לידבק בו יתברך והיה כי תקראנה מלחמה למעלה בשמים שר שלנו לקטרג עליהם. ונוסף גם הוא דייקא גם מלבד אשר בשמים לעזרם הוא למטה יוסיף בתפלה ונלחם בנו יברר הקדושה אשר בתוכנו כמו הבירור בלחם על דרך שפירש הרב המופלא ח"ק מהר"ח ן' עטר זלה"ה משז"ל נאכלם כלחם וזהו ונלחם בנו יעשה פעולת הלחם בנו ועלה מן הארץ ניצוצי הקדושה וישארו מתים כי כל חיותם הוא מניצוצי הקדושה אשר בקרבם ואם יבררום ישארו מתים כנודע מהזהר הקדוש וכתבי רבינו האר"י זצ"ל:
וזהו כונת הכתוב וירעו אותנו המצרים ויענונו שעשונו רעים וחטאים לענות נפשנו יוצאה בגרעון ובטלה הקדושה ונכנסה הסט"א וזהו ויענונו עינוי הנפש. וכיון שחסרנו כל נמסרנו בידם ויתנו עלינו עבודה קשה. ועם כל זה ונצעק אל ה' אלהי אבותנו לומר תחון זכות אבות אף שאין אנו כדאים יעשה למען זכות אבותנו והוא ברחמיו וישמע ה' את קולנו וכו':

פסקה ח

ויענונו כמו שנאמר וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם. לפי האמור אפשר דהמגיד הכי קא סבר ליה להאי קרא ויענונו שעינו נפשנו כי העונות הן הן סיבה להכאיב הנפש ואל תופע עליה נהרא ויסירה מגבירה. והיינו דקאמר ויענונו כמו שנאמר וישימו וכו' דכתיב למען ענותו בסבלותם וכתב בס' התניא בפירושו י"מ בסבלות ע"ז שהיו משעבדין אותם לע"ז כמ"ש ישאוהו על כתף יסבלוהו עכ"ל ולדרכנו א"ש דמביא ראיה שעינו נפשם כמ"ש למען ענותו בסבלותם דהיינו ע"ז כמ"ש ס' התניא:

פסקה ט

ויתנו עלינו עבודה קשה כמ"ש ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. עוד זה מדבר שנתכוונו להפרידם מהקב"ה שיעבדו ע"ז ואז יעשו בהם כרצונם להעבידם בקושי ומרירות וז"ש ויתנו עלינו עבודה קשה והיה זה מחמת שהרגילונו לעע"ז וז"ש כמ"ש ויעבידו מצרים ופי' המפרשים ויעבידו ר"ל שהעבידו ע"ז בפרך ודרשו רז"ל בתחילה בפה רך ולבסוף בפרך והכונה דלשון ויעבידו לא זז מפשוטו מעבדות בחמר ובלבנים וכולל נמי שהעבידום ע"ז דהא בהא תליא דכאשר השתדלו שיעבדו ע"ז העבידום בעבדות חמר ולבנים וכו' והדר מפרש בפרך בתחילה בפה רך כלומר עד שלא עבדו ע"ז לא היו יכולים לשלוט בהם והוצרכו בפה רך ואחר שעבדו ע"ז באו בחזקת היד בפרך ששלטו בהם כרצונם ונתבאר הכתוב ויענונו ענות נפש כאמור ובכח זה ויתנו עלינו עבודה קשה שנמסרו בידם למקרה ופגע:

א”נ אפשר לומר ונקדים מה שפירש גאון עזנו הרב פרשת דרכים דרוש א' דף ג' עמוד ג' מדרש אבכיר וז"ל והמים להם חומה מלמד שירד פ' ואמר רבש"ע לא עבדו ישראל ע"ז במצרים ואתה עושה להם נסים מה הללו עע"ז אף הללו עע"ז א"ל הקב"ה שוטה שבעולם לא עבדו אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף הדעת ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון עכ"ל ודקדק הרב ז"ל אמאי קראו שוטה. ותו לא ידע המקטרג שישראל שוגגים או אנוסים ופטורין ועוד למה הוצרד הקב"ה לומר שהיו שוגגים מתוך טירוף הדעת ואנוסים מתוך שעבוד ותסגי בחד. ופירש הרב ז"ל במאי דקי"ל דישראל מצווה על קדוש ה' ואם עבר ולא נהרג נענש. ובן נח אינו מצווה על ק"ה. ואלו בדין שוגג הוא להפך דישראל פטור וב"נ נהרג על השוגג וכבר ידע המקטרג דישראל עבדו ע"ז באונס ובשוגג אלא דנסתפק אם יש להם דין ישראל לגמרי או יש להם דין ב"נ להחמיר ולהכי קטרג דאם באנו לפוטרם משוגג כדין ישראל יהבינן להו חומרא דב"נ דחייבין ואם באנו לפוטרם מדין אונס יהבינן להו חומרא דישראל דחייבין ולהכי קראו הקב"ה שוטה כדאמרינן בחולין דף מ"ג הכסיל בחשך הולך זה העושה כחומרי ב"ש וחומרי ב"ה ובלא ימנע אם להם דין ישראל הרי הם פטורים מטעם שוגג ואם יש להם דין ב"נ פטורין מטעם אונס זהת"ד הרב ז"ל. וטרם אענה גרגיר א' בתחילת המאמר במ"ש פ"ג דתעניו' קמאי דמסרי נפשיהו על ק"ה מתרחיש להו ניסא ומאן דלא מסר נפשיה על ק"ה לא מתרחיש ליה ניסא וז"ש לא עבדו ישראל ע"ז במצרים ואתה עושה להם נסים מה הללו עע"ז וכו' כלומר דנסיב אינם נעשים כי אם למוסר עצמו על ק"ה והם היו חייבים למסור עצמם על ק"ה ולא מסרו ואינם ראוים לעשות להם נס. והשיב לו הקב"ה דלא היו חייבים דהיה בשוגג וכו':
וכפי מה שפירש הרב ז"ל אפשר דהמגיד מפ' ויענונו בשעבוד חומר ולבנים והביא ראיה ממ"ש הבה נתחכמה וכו' למען ענותו בסבלותם כפשטיה דקרא על החומר ולבנים ובנין פיתום ורעמסס. ויתנו עלינו עבודה קשה על ע"ז וכתבו המפרשים שבפרטות בע"ז לא היו אונסים אותם רק בפה רק היו מפתים אותם כדי שלא יהיה להם מקום פטור וז"ש ויתנו עלינו עבודה קשה שהיא ע"ז ואמר קשה שבקשו שלא יהיה באונס ויתחיבו וזוהי שקשה. ולכך אמר עבודה קשה כמו שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך שהעבידום ע"ז בפה רך כדי שיתחייבו והם לא ידעו ולא יבינו דהיה מתוך טרוף הדעת והוא שוגג וישראל פטורים ומעת שנמול אאע"ה יש להם דין ישראל כדעת הרמב"ן. והיינו מאי דאמר קרא ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך כלומר טפש כחלב לבם שהם בני ישראל ויש להם דין ישראל והם שוגגים. וא"ש קרא דויתנו עלינו עבודה קשה שהשתדלו שלא יהיה באונס כדאמרן. אבל ונצעק אל ה' אלהי אבותינו דיש להם דין ישראל ואנחנו זרעם ופטורים בשוגג ומשו"ה הזכירו בצעקת' אלהי אבותינו אשר המה בצדקתם ובקדושתם יצאו מדין בן נח לגמרי והם ישראל ויש מקום פטור מע"ז בשוגג וישמע ה' את קולנו כי האמת אתנו שדיננו דין ישראל ופטורים בשוגג. ואחרי כתבי ראיתי להרב מלכי בקדש דף י"א שפי' המאמר הנז' כמו שפירשתי בעניותי בההיא דקמאי מסרי נפשייהו וכו' והאריך בביאורו ע"ש:

פסקה יא

ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו אפשר לפרש במה שז"ל כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו. וז"ש ונצעק אל ה' אלהי אבותינו שתלו בזכות אבות. ועל כן תלו להם בזכות עצמן. וז"ש וישמע ה' את קולנו דייקא קול שלנו. וכי תימא הא דאמור רבנן כל התולה בזכות אהרים תולין לו בזכות עצמו היינו היכא שהוא ראוי והגון ומענותנותו תולה בזכות אחרים אז תולין לו בזכות עצמו כמשה רבינו ע"ה שתלה בזכות אבות ואמר זכור לאברהם ליצחק וליעקב ותלו לו בזכות עצמו דכתיב לולי משה בחירו. אבל הכא ישראל היו גוי מקרב גוי והם אינם ראויים ואיך קאמר וישמע ה' את קולנו לז"א ויענונו שהם עניים בעצת איוב שיעץ שיטול ממון ישראל. ואמרו ז"ל שתפלת העני נשמעת וכמ"ש בזהר תפלה לעני כי יעטוף דעטיף כל צלותין והאריכו שם בשבח תפלת העני וז"ש וירא את עניינו לשון עניו' וכיון שהיינו עניים תפלת העני מקובלת וז"ש וירא את עניינו שהיינו עניים ומשום הכי נשמעה תפלתנו. ועוד אמת ראה עמלנו ולחצנו ויסורין ממרקין ולכן נשמעה תפלותנו. זה אפ' לפרש בכתוב ועתה נבא לפרש דרשות המגיד בפסוק. ולא תקשי על מה ששיערנו בכתוב מקרא שהביא המגיד וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. דע שכתבתי בעניותי במקום אחר דהא דאמרינן התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים ויליף מחזקיהו הע"ה שאמר זכור נא את אשר התהלכתי וכו' והטוב בעיניך עשיתי תלו לו בזכות אחרים שנאמר וגנותי וכו' בעבור דוד עבדי יע"ש ברכות דף יו"ד. הכונה דודאי אהני טובא זכות חזקיה הע"ה ומיהו יען אשר תלה בעצמו תלו לו בזכות אחרים תלו דייקא דהגם דאלים זכותיה תולין בזכות דוד. ולפי האמת הא והא איתא. וכן משה רבינו ע"ה שתלה בזכות אברהם יצחק ויעקב אע"ג דזכו' אבות אהניא טובא כיון דמענותנותו לא תלה בו תלו הדבר בו הגם דזכות אבות אהני דהא והא איתא. ובכן הגם דקאמר וישמע ה' את קולנו דהיינו בעבורינו. מ"מ זכות אבות אהני טובא כמ"ש ויזכור את בריתו את אברהם וכו' ומיהו כיון שתלו בזכות אבות לומר שהם אינם כדאים אחשבינהו רחמנא וכתיב וישמע ה' את קולנו ודוק:

פסקה יב

ונצעק אל ה' אלהי אבותנו כמו שנאמר ויהי בימים הרבים וכו' אפשר במשז"ל ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא והקשו התוס' בסוטה דף יו"ד דאמרינן התם דדוד הע"ה בעא רחמי על אבשלום ואסקיה מגהינם ואתייה לג"ע ואלו פ' חלק (סנהדרין דף ק"ד) אמרו דאבא לא מזכי ברא ותירצו דאבשלום לא עבד ע"ז ותירצו עוד תירוצים אחרים. ומתירוץ הנז' מוכח דכשאינו עע"ז אמרינן אבא מזכי ברא וכי אתמר אבא לא מזכה ברא היינו כשהבן עע"ז. ועוד כתבו המפרשים דאע"ג דאבא לא מזכי ברא אם האב קיים המצות באופן דלא שייך ביה מי הקדימני ואשלם כגון שהוא ירא שמים דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים או שהוא זריז במצו' דליכא מי הקדימני וכמ"ש זריזין מקדימי"ן או שהוא דבק מאד בה' וכל מעייניו ורעיוניו בה' ליכא מי הקדימני בכגון זה אבא מזכי ברא זה אני זוכר שראיתי במפרשים והבאתיו בספר הקטן ראש דוד ריש פרשת נח בס"ד. ומכל מקום נראה דלתירוץ וחילוק המפרשים צריך תנאי שלא יהיה הבן רשע גמור דאם הוא רשע גמור הרי אמרו שם פ' חלק אין אברהם מציל ישמעאל ואין יצחק מציל עשו ומי לנו גדולים כאברהם ויצחק דהיו בסוג דליכא בהו לומר מי הקדימני אלא ודאי אודי לי דברשע גמור אבא לא מזכי ברא הגם שהאב גדול כחו ביתר שאת. והנה פירשו המפרשים מ"ש ויאנחו מן העבודה שנצטערו על עע"ז שהיו עובדי' והרהרו תשובה. ובכן השתא שייכי השני תירוצים הנז' בישראל דלתירוץ התוספות הגם שישראל עע"ז כבר נתחרטו והרהרו תשובה ומה גם שמה שהיו עובדים ע"ז היה באונס ובשוגג כמו שאמר הקב"ה למקטרג כמשז"ל והבאתיו לעיל. ובזה אפשר להבין מאמרם ז"ל במדרש חזית ע"פ מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות אמרו ישראל למשה רבינו איך אנו נגאלים וכל מצרים מטנופת ע"ז שלנו א"ל הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בע"ז שלכם אלא מדלג על ההרים ואין הרים אלא ע"ז שנאמר על ראשי הרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו ובחדש זה אתם נגאלים עכ"ל ובילקוט על פ' זה אמרו מדלג על ההרי' בזכות אבות שנקראו הרים מקפץ על הגבעות בזכות האמהות ע"ש. ולפי דרכנו אפשר שישראל היו סוברים על דרך שכתבו התוס' ז"ל דמ"ש אבא לא מזכי ברא היינו כשהבן עע"ז והם סברו דכיון דמצרי' מלאה מטנופת ע"ז שלהם אין מועיל זכות אבות. ומשה רבינו ע"ה לימדם דכשהרהרו תשובה ואינם רשעים גמורים ואדרבא חשובים צדיקים כמ"ש פ"ב דקדושין הרי את מקודשת ע"מ שאני צדיק גמור ה"ז מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו והגם שצריך לתקן אשר עיות בסגופים ותעניות לדעת חכמי האמת מ"מ אבות העולם שזכו למעלות וקדושות נמרצות וליכא למימר בהו מי הקדימני יכולים לזכות את ישראל בניה' כתירוץ המפרשים הנז' והיינו דקאמר להו משה רבינו ע"ה מדלג על הרים וגבעות של ע"ז בזכות אבות ואמהות שנקראו הרים וגבעות:
ובכן נבא אל הביאור בדברי המגיד דהכא כתיב ונצעק אל ה' אלהי אבותינו ומוכח דכיונו שיועיל להם זכות אבות ויקשה על זה דכיון שהיו עע"ז אבא לא מזכי ברא כמ"ש התוס' לזה אמר המגיד ונצעק כמ"ש וכו' ויאנחו מן העבודה שנצטערו על העע"ז שעבדו והרהרו תשובה והשתא א"ש מ"ש ונצעק אל ה' אלהי אבותינו ונשענו על זכות אבות כי כבר נתחרטו על הע"ז והרהרו בתשו' ותחון זכות אבות ויפה עשו לזכור זכות אבות כמו שרמוז במ"ש ונצעק אל ה' אלהי אבותינו:

פסקה יג

וישמע ה' את קולנו כמו שנאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. פירוש שהקב"ה הכריע בתי' המפרשים הנז' דבאינו רשע גמור אבא מזכי ברא אם האב זכה למעלות וקדושות שאינו בסוג מי הקדימני וז"ש וישמע ה' את קולנו והיינו כמפורש בפ' וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב כלומר שמע נאקתם וזכר אבות הקדושים שהוהזקו לקדש בעשר קדושות דכשהבנים אינם רשעים גמורים אבא מזכי ברא אם האב קדוש. וז"ש וישמע אלהים את נאקתם שהם סברו דכשהרהרו תשו' מע"ז אבא מזכי ברא. אבל הוא ית' ויזכור אלהים את בריתו את אברהם וכו' שבהיותם קדושים כרת אתם ברית ובכגון האבות כשאינו רשע אבא מזכה ברא וז"ש ויזכור את בריתו כאלו הוא דבר חדש שלא שיערו הם ולדרכנו אתי שפיר כמבואר:

פסקה כ

ביד חזקה זו הדבר. פירש הרב הגדול המקובל עיר וקדיש כמהר"ר שלמה לוי בן אלקבץ זלה"ה בס' ברית הלוי כ"י דיצדק מאד אומרו ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה זו הדבר דכתי' ואך אותך בדבר ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי וכו' למדנו כי במכה זו היה ראוי שיצאו ישראל אלא שהוא יתברך הרחיב הזמן למען ספר שמו בכל הארץ והוי כאלו כבר יצאו משם ולכן תראה כי בה' מכות הראשונות לא כתיב כי ה' הקשה את רוחו ואמץ את לבבו אלא שהוא מעצמו היה מתחזק ומתאמץ כמו שכתוב במכות הראשונות עד הדבר ויחזק לב פרעה ויכבד לב פרעה ומשם ואילך ממכת השחין ואילך כתיב ויחזק ה' לב פרעה ועוד האריך בזה הרב ז"ל במת"ק ודש"ן עדיו:

פסקה כג

ובאותות זה המטה כמו שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות. כתב הרב שפתי כהן על התורה פ' בראשית דפרעה הרע של קין. וקין באתב"ש מטה עם הכולל. ונחש גימ' פרעה עם ג' תיבות פרעה מלך מצרים ולפיכך נברא מטה להכות פרעה דכתיב ושבט לגיו כסילים זהו קיצור תורף דבריו ובזה אפשר לרמוז פ' וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ויהי לתנין. ויש להבין כי לפום ריהטא שואלין ודורשין תחילו' על דבר אשר לו קדמו באות המטה להפכו לנחש וכו'. ולפי האמור א"ש דתחילת הכל השליך המטה ונעשה נחש לרמוז כי מהותו של פרעה הוא קין שהוא מטה כנז' ונעשה נחש גימט' פרעה. וכאן בתחילה רמז לשם שבו כי נח"ש ינח"ש ולבסוף בלע מטה אהרן את הנחשים לרמוז כי שבט לגיו כסילים ולפי אמירת הקוד' תבין מש"ה בירמיה פרעה חפרע והמפרשי' נדחקו אכן עפ"י דברי הרב שפתי כהן א"ש כי חפרע גימט' נחש בדקדוק והו"ל כאלו כתיב פרעה נחש ובדרושים הארכתי בעניותי בס"ד. ובהכי ניהא דעל המטה היו הקוקות המכו' כמשז"ל כי מטה קין באתב"ש ופרעה רע קין הנה כי כן במטה שם נחקקו המכות להכותו כאמור:

תוכן העניינים

זרוע ימין על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה