זרוע ימין על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
פסקה א
מתחילה עע"ז היו אבותנו ועכשיו קרבנו וכו' יש להעי' דמאי קאמר ועכשיו הרי כמה אלפים שנה שקבלנו התורה והול"ל עע"ז היו אבותינו וקרבנו וכו' ונראה פשוט במ"ש בפסיקתא פ' ואתחנן על פ' אשר אנכי מצוך היום שיהיו בכל יום ויום חדשים בעיניך כאלו קבלתם היום מהר סיני וכן אמרו בספרי שיהיו כדיוגטמא חדשה ע"ש ומשו"ה קאמר ועכשיו קרבנו דניחזי אנן כאלו עתה עומדות היו רגלנו על הר סיני משום קרבת אלהים לעבוד לפניו לשרתו ולברך בשמו:
והנה פ' ע"פ תנן מתחיל בגנות ומסיים בשבח ואמרו בש"ס מאי בגנות רב אמר מתחיל' עע"ז ושמואל אמר עבדים היינו וכתבו הרי"ף והרא"ש והאידנא עבדינן כתרוייהו וכן פירשו הרמב"ם ורבינו עובדיה בפירוש המשנה וכ"כ בס' שבלי הלקט. וק"ק על ארחות חיים והכלבו שכתבו מתחילה עע"ז כאן הוא תחילת ההגדה ומתחיל בגנות ומסיים בשבח דהרי מאחר דעבדינן כתרוייהו אמאי גזרו אומר שזהו תחילת ההגדה והיינו מתחיל בגנות. ותו דהא פלוגתא דרב ושמואל היא והלכתא כשמואל בדיני דהך מילתא לאו מאיסורי הויא. וגם לאידך גירסא דגריס הר"ד אבודרהם אביי ורבא הלכתא כרבא. ושמואל או רבא סברי עבדים היינו והלכתא כותייהו. ותו דהא התם אמרינן דרב נחמן אמר לדרו עבדיה וכו' פתח ואמר עבדים היינו אלמא ר"נ סבר כמ"ד עבדים היינו. ועלה בדעתי לומר דאפשר דטעם א"ח והכלבו משום דבירושלמי לא מייתי אלא דברי רב שצריך להתחיל בעבר הנהר וכן בקרבן העדה פי' הירושלמי במשנה מתחיל בגנות פי' מתחילה עע"ז והיינו משום דבירושלמי לא מייתי אלא דברי רב וסברי א"ח והכלבו דכיון דבבבלי איכא פלוגתא ובירושלמי מוכח דנקטי כרב לא שבקינן פשוטיה דירושלמי משום פלוגתא דבבלי ואין זה מספיק:
אמנם נראה פשוט דלק"מ על א"ח והכלבו דהם לא כתבו דפירוש מאי דתנן במתני' מתחיל בגנות היינו מתחילה עע"ז כדי שנקשה עליהם. רק כונתם לפרש סדר ההגדה דאמרינן וכתבו בפסקת עבדים דהוא תשובה לשאלת מה נשתנה. ועתה כתבו דכאן הוא תחלת ההגדה כלומר דעבדים לפי הסדר הזה הוא תשובה לעוללים שאלו מה נשתנה. ועתה אחד הרואה דברי המגיד מתחילה עע"ז כמו זר נהשב מה טעם היה להזכיר זה ועוד שהמגיד נסוג אחור אחר שהזכיר עבדים וכו' ויוציאנו וכו' מה לו למגיד יסוב לאחור הזכרת אבות שהיו עע"ז ופי' זה עשאוהו לכל המון ישראל שרובם אין להם יד במשנה ובגמרא. ולכן כתבו אל תתמה על החפץ דכאן הוא התחלת ההגדה דברישא השיב לשאלת מה נשתנה ומייתי שאלות ותשובות ד' בנים. וכאן מתחיל ההגדה לאדם עצמו אחר אשר נטפל בבנים ויש"ב עליהם לכל אחד עפ"י מדותיו וכן חתמו וננעלו שערי תשובה ומעתה הן האדם דידיה קמשתעי מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ולעולם דלפי האמת מאי דאמרן עבדים היינו משום סברת מ"ד דמתחיל בגנות דתנן עבדים היינו וזה נראה ברור בעיני:
וראיתי בס' עבודת הגפן פי' הגדה דף ט"ז ע"ב כתב דלפי גירסת הגמרא רב אמר מתחילה ורבא עבדים והרי"ף גריס רב ושמואל ורב ושמואל הלכה כרב חוץ מדיני דהל' כשמואל וכ"ש נגד רבא פשיטא דהלכה כרב ולא פליגי אלא בפירוש גנות אבל בפי' ומסיים בשבח שוים דהיינו גאל ישראל וצ"ע על פירוש הסדור וז"ל אביי ורבא הלכה כרבא לכן בעל הגדה חיבר תחילה כרבא שהתחיל בגנות עבדים היינו ומסיים בשבח ברוך המקום וזכר בו ג"כ מצה ומרור ואח"כ מתחיל מסדרו של אביי מתחילה עע"ז ומסיים בשבח שהוציא הקב"ה ברכוש גדול דמשמע מפירושו שמחולקים גם בסיום השבח וגם משמע שהיה גירסא אחרת בגמ' אביי ורבא וצ"ע עכ"ל ומ"ש דהלכה כרב בזה דדוקא בדיני הלכה כשמואל אינו מחוור דאימא איפכא דוקא באיסורי הלכה כרב. ומ"ש דכ"ש נגד רבא דהלכה כרב ליתא דקי"ל כבתראי והלכא כרבא. ומ"ש על פירוש הסדור נעלם ממנו דהר"ד אבודרהם מייתי גירסא זו וכתב כפירוש הזה דהלכה כרבא ומ"ה המגיד הקדים עבדים כרבא ואח"ך כאביי ומזכירין תחילה פסח מצה ומרור לסדרו של רבא ואח"ך פסח מצה ומרור לסדרו של אביי ופירוש ומסיים בשבח שהוציאנו הקב"ה ברכוש גדול ממצרים שהיינו שם עבדים עכ"ל עיניך הרואות דהך פירושא דמייתי מאיש לוקחה זאת הוא הר"ד אבודרהם רק שהפירוש הוסיף נפך ומסיים בשבח ברוך המקום ואין כוונתו דאיכא פלוגתא בפי' ומסיים בשבח דודאי לכ"ע השבח הוא הגאולה בחירות. רק דכונתו דהמגיד בחר דליהוי שכיח בהגדתיה כדין וכדין ונתחכם לסדר הסדר באופן נאות ולו סדרים הלא מראש סידר עבדים כרבא ונלוה ברוך המקום ותשובת ד' בנים שבכללן אתה מוצא מסיים בשבח בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים וגם הזכיר מצה ומרור באומרו בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ושוב סידר מתחילה וכו' וסיים בשבח. ובשבח לא פליגי דלכולי עלמא שהוא ענין גאולה באיזה לשון ואופן שיהיה. אך קצת קשה על הפירוש הזה אמאי לא זכר פסח נמי שרמוז בתשובת בן חכם. וזו היתה כונת הר"ד אבודרהם שכתב מזכירין פסח מצה ומרור לסדרו של רבא. ומ"ש בס' עבודת הגפן הנז' דלכ"ע הוא גאל ישראל כדמסיים במשנה והוא מ"ש מסיים בשבח. ליתא דאינו הברכה דהרי תנן ומסיים בשבח ודורש מארמי וכו' ר"ג היה אומר וכו'. רק מסיים בשבח היינו ענין גאולת מצרים כדאמרן. ועוד יש לדקדק בדברי הס' הנז' במש"ל בזה ואין להאריך ועיין בפירוש הרשב"ץ:
ויעבדו אלהים אחרים הנכון לפרש דקאי אתרח ונחור ולא כמו שכתב הרשב"ץ בפירושו דגם אאע"ה עבד ע"ז ואח"ך הכיר את בוראו וכו' ע"ש דהרי אמרו דבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר עק"ב אשר שמע וכו' והוא חי קע"ה. ואע"ג דאיכא למ"ד בן מ"ח מ"מ לכ"ע טפי ניחא לומר דהכ' אינו מספר בגנותו ח"ו. ותו דהכתוכ הכא מזכירו לשבח וקראו אברהם וכשהיה שמו אברהם לא עבד ח"ו לכ"ע לכך נכון לומר דקאי אתרח ונחור. ויש לדקדק דהול"ל עובדי אלהים אחרים ומהו ז"ש ויעבדו. ואפשר דהוי"ו מולדת תיבה כיוצא בה כמו שדרשו רז"ל ויתן לך יתן ויחזור ויתן וכן הכא דרשינן יעבדו ויעבדו כלומר דהיו חוטאים ומחטיאים לעשות צלמים ומוסרים לצבור וזהו יעבדו אחרים ויעבדו הם:
א"נ דאף שראו שהושלך אברהם לאור כשדים וניצול עכ"ז לא זרו מתאותם ובגלוליהם נפשם חפצה והיינו יעבדו ויעבדו אלהים אחרים אמור בכפילא כאן קודם שהושלך אברהם לאור כשדים כאן לאחר שניצול:
וראיתי להרב יעב"ץ בפירושו שכתב תר"ח עם ג' אותיות גימט' ס"מ וזוגו לכן עבד אלהים אחרים ונצרף בשעבוד מצרים בב' קיצים ת' שנים ור"י עם האותיות ויתר אחד נגד כללות הקצים עכ"ל ומדבריו יש להחזיק למאי דכתיבנא בעניותין בקונט' שמחת הרגל בפסקא זו דהגלות היה לכפר על תרח ע"ש באורך:
ואוסיף נפך דכיון דהוא היה משכן לסט"א ורמוז בשמו שהוא גימט' ס"מ וזוגו לכן שמח השטן כמ"ש לו השמת לבך על עבדי איוב לקטרג עליו בהיותו גלגול תרח כמו שהבאתי בקונט' שמחת הרגל כי צר לו מאד שעשה תשובה ועתה הוא ירא וסר מרע דייקא שסר מהרע מקור הסט"א והי"ל ירא"ת אלהים לבטלם:
פסקה ב
וארבה את זרעו וארב כתיב ואמרו בירושלמי פ' ע"פ כמה ריבים עשיתי עמו עד שלא נתתי לו את יצחק והכונה שעשה לו כמה נסיונות כמו שפירשו המפרשים. וראוי להבין כי וארב כתיב גבי זרעו. ונראה דדא ודא חדא היא דהקב"ה רצה להפריד הסיגים שבו ולברר החלק הטוב לעצמו לכן היה מנסהו כמה נסיונות למען יתקדש ויתברר הפסולת ויצא בישמעאל וזהו וארב את זרעו עשיתי עמו כמה ריבים ואז יצאו כל הסיגים וארבה את זרעו ישמעאל ובני קטורה ונשאר המורם תרומה לה' זרע קדש וז"ש ואתן לו את יצחק:
פסקה ג
ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה מחשב את הק"ץ לעשות מה שאמר לאברהם אבינו וכו'. הנה מצאנו עניני' חלוקים במדרשי רז"ל ובמפרשים וספרין פתיחו כמה טעמים נאמרו ביצ"מ שלא ישבנו אלא רד"ו שנה וחסרי ק"ץ שנה. ואיכא מ"ד שהלילות נחשבו ובזה פי' הרב מהר"ר העשל זלה"ה מאמר הכתוב ק"ץ שם לחשך. וכן אמרו רז"ל דמה שנצטערו אברהם אע"ה ושרה אמנו ע"ה עד שנולד יצחק והי"ל לאאע"ה ק' שנה וצ' לשרה ק"ץ שנים הללו השלימו החשבון. וכן כמה וכמה טעמים כתבתי מיסוד רז"ל והמפ' בקונט' שמחת הרגל בסדר קדש ורחץ ויותר מהמה נפוצו על ההרים הררי אל המפרשים. וכל קבל דנא כתבו ז"ל דשארית ת' שנה הן הן ד' גליות. וכיצד יתקיימו הדברים. וכבר פירשו המפרשים דאם לא נעשה העגל היתה גאולת מצרים גאולה אריכתא וכו'. אמנם אפשר דכל כי הני מילי המשלימים ת' שנה היה לפי שעה להוציאם מארץ מצרים ונתקיימו ת' שנה בצד מה. אך לפי האמת ת' שנה אכתפייהו וצריכים להשלים. והועילו החשבונות הללו להוציאם שאם לאו היו נטמעים בסט"א שערי טומאה ן' שהוא ר"ת שט"ן. וגם שיצאו ברכוש גדול שאם לא היו חשבונות אלו להשלים ת' שנה לא היו זוכים ברכוש גדול שההבטחה היתה אחר ת' שנה וז"ש ברוך שומר וכו' ברוך הוא הני תרי ברוך חד על ההוצאה לפני הזמן וחד על רכוש גדול והוא אומרו שהקב"ה מחשב את הק"ץ כלומר הק"ץ שנים הנותרות לעשות מ"ש לאאע"ה ואחרי כן יצאו ואם לא חישב הק"ץ לא היו יוצאים עוד ולא אפי' אחר ת' שנה. וגם להוציאם ברכוש גדול שנאמר וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אחר ת' שנה ולכן חישב את הק"ץ. אבל לפי האמת צריכים גליות להשלים ת' שנה כמדובר:
ואפשר לכוין בזה שארית הפ' באיוב סי' כ"ח קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אופל וצלמות פרץ נחל מעם גר וכו' בצורות יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור והחכמה מאין תמצא וכו' אשר הרב מהר"ר העשל ז"ל פתח בו ופירש ק"ץ שנה הנשארים מגזרת ת' שנה שם לחשך דהלילות חשב כימים עכ"ד כמש"ל והשתא מפרש דה' עשה זה ברחמיו והטעם ולכל תכלית הוא חקר לברר ניצוצות הקדושה מהסט"א אבן אופל וצלמות ואלו נשארו עוד נאבדו כי הם הניצוצות שהיו בסדום והרשיעו מאד ואבדם וז"ש פרץ נחל מעם גר וכו' עד בחלמיש שלח ידו וכו' שכל פסוקים אלו הם המדברים בעניני סדום והם נשמות ישראל שבמצרים כמ"ש האר"י זצ"ל והיו מתבררים וכן בצורות יאורים בקע שהם ב' בנות לוט שיצאו ב' פרידות טובות כמו שפירש מהר"ם אלשיך ז"ל וכל יקר ראתה עינו נשמת המשיח וכל זה גרם חטא אדה"ר וז"ש מבכי ממבוכת אדה"ר נהרות חבש נהרות המושכות הנשמות חבש בתוך החיצונים כמו שפירש מהר"ם אלשיך ז"ל ועל יד על יד תעלומה יוציא אור וזה טעם קץ שם לחשך כדי שלא יאבדו ומי יקבל התורה וז"ש והחכמה מאין תמצא וכו' וכל הכתובים הנמשכים בשבח התורה ובזה יבואו על נכון הכתובים בס"ד:
פסקה ה
היא שעמדה לאבותינו ולנו וכו' פיר' הר"ד אבודרהם ז"ל דקאי על הבטחה של בין הבתרים כלו' אותה הבטחה של בין הבתרים עמדה לנו גם כן במה שיצאו הם ממצרים כאלו יצאנו אנחנו וכתב עליו הרב מלכי בקדש וז"ל ואחרי המחילה רבה אינו נכון דא"כ הול"ל ולא אחד ומדקאמר שלא משמע שהוא נ"ט למה דלעיל עכ"ל ויתקיים במקצת פי' הר"ד אבודרהם במשז"ל שד' גליות אלו נמשכות מגלות מצרים דלהיות שיצאנו לפני הזמן לזה הוצרכנו ללכת בגליות והשתא א"ש היא שעמדה דהבטחה בין הבתרים היא שעמדה לאבותינו ולנו בגליות שלא אחד וכו' דכל זה בא משארית ת' שנה:
וראיתי שם להרב מלכי בקדש הביא שמצא בס' ברית משה דמהו היא ועוד מאי קאמר לאבותינו אלא יובן עם הא דפירש"י וירעו לנו ולאבותנו שהיו האבות מצטערים בקבר ופירש"י בפ' בהוציאך את העם בזכות התורה שעתידים לקבל ומשמע דאי לאו תורה לא היה מוציאם והיו מצטערים האבות וז"ש היא כלומר התורה עמדה לאבותנו בקבר להניחם מצערם ולנו דורות ראשונים ואחרונים ונ"ט איך התורה עומדת לנו ואמר שלא אחד וכו' והקב"ה מצילנו מידם בזכות התורה עכ"ד ואפשר למתק הענין ולהרחיב הדברים כי מ"ש הקב"ה לאברהם אע"ה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ת' שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שהוא המקרא דמייתי דעליה קאמר היא שעמדה הכונה דבזכות התורה נגאלנו ממצרים כמ"ש בהוציאך את העם וכו' דבזכות התורה נגאלים כאמור וגם גאולה אחרונה במהרה בימינו בזכות התורה במ"ש רז"ל ע"פ גם כי יתנו בגוים וכו' ולפי דעת המפרשים כי שמ"ד שנים נשארו מת"ל כי לא היו אלא פ"ו בקושי השעבוד וכתבנו כי פרד"ס גי' שמ"ד דהעוסק בפרד"ס בן חורין מגלות הנקרא שמ"ד שהוא לתשלום שמ"ד שנה הנז' כמ"ש הרב תורת חיים בחולין דף צ"א. והוא מ"ש הקב"ה וגם את הגוי אשר יעבודו על מצרים ולרבות שעבוד ד' מלכיות ר"ת שמ"ד דן אנכי ואחרי כן בין מארץ מצרים בין מד' גליות יצאו ברכוש גדול היא התורה שנקראת הון ועושר והוא הרכוש האמיתי וכמ"ש עתיר סלעין וכו' והכונה יצאו בעבור רכוש גדול היא התורה. וע"ז אמר היא שעמדה היא שרומז לתורה וכמ"ש בפתח עינים דכתיב עץ חיים היא שעמדה לאבותנו ולנו וכו' והקב"ה מצילנו מידם שהעוסק בתורה הוא בן חורין חירות משעבוד מלכיות וכמ"ש פ"ק דבתרא אין פורענות בא אלא בשביל ע"ה. וגם בזכות הת"ח ניצולים הכל ואחז"ר ראיתי להרב ש"ך עה"ת שכתב יצא"ו ברכ"ש גי' זו התורה ע"ש ואפשר לרמוז בארץ לא להם ס"ת גי' ס"מ שבארץ מצרים הסט"א ערות הארץ וגם רמז שה' אלהים גי' ת"ל יתמתקו ויהיו ה' הויות גי' ק"ל כס"ת בארץ לא להם דהיינו שיעבדו פ"ו שנים והד' חלקים יעלו פרד"ס ויגאלו. ולפי הפשט ברכש גדול הוא ביזת מצרים ופרק חלק אמרו דהוי שכר עבודתם וכן ברכ"ש אותיות בשכ"ר ואחז"ר ראיתי להש"ך שכתב ג"כ לדרכו שהוא אותיות בשכ"ר ע"ש:
והן עתה בא לידי ספר שנדפס מחדש זה שמו גבעות עולם והוא להרב הגדול חסידא קדישא מר קשישא כמהר"ר יוסף קוב"ו זלה"ה אשר היה אב"ד ור"מ בעיר גדולה לאלהים שלוניקי יע"א בדור שלפני פנינו ושם ראיתי שפירש פסוק וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי שהבי' המגיד בפסק' הקודמת. ועכשיו שבא לידי הס' הנחמד הנז' אמרתי ויהי מה אציגה נא עמך אמרי קדוש בדף קי"ג ע"ב שדקדק דהכ' פתח בתרתי ועבדום ועינו אותם ואח"כ אמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי והול"ל אשר יעבודו ויענו ופי' בהקדמה שהביא משם ילקוט חדש דהקב"ה גזר על ישראל עבדות ושעבוד וגזרת העבדות נתבטל עם יוסף שנמכר לעבד כמש"ה לעבד נמכר יוסף ולא נשאר להם אלא שעבו' ע"כ והנה המצריי' לא עשו כן אלא עשו בישראל שניהם שעבוד ועבדות כמ"ש ויעבידו את בני ישראל בפרך וארז"ל בפה רך כלומר שעבוד לבד אבל אח"ך בעבודה קשה בחמר ובלבנים כלומר שלקחו אותם לעבדים שיעשו בחמר ובלבנים מה שלא היו חייבי' דכבר נתבטל גזרת עבדות עם יוסף א"כ א"ש דמשו' הכי לא אמר הקב"ה שידונם אלא על העבדות לבד משום שאמר הקב"ה על ששעבדו בהם אין ראוי לדונ' משום שגזרה היא מלפני שהם חייבים שעבוד וציוויי הם עושים אבל מה שעבדו בהם דן אנכי משום שלא היו חייבים עבדות שנתבטל ע"י יוסף והיה שלא כדין ז"ש ועבדום ועינו אותם שיעבדו וישעבדו בהם ואעפ"כ אשר יעבודו דן אנכי שצפה הקב"ה דגזרת העבדות יקויים ביוסף ולא ישאר לישראל אלא גזרת השעבוד:
ובזה פירש הרב הנז' מאמרם ברבה אל מדבר שור אין אנו מוצאי' שיש מדבר ששמו שור ומהו מדבר שור אמר ר' יצחק בזבות אברהם שדברתי עמו וגם את הגוי אשר יעבודו שכתוב בו בין קדש ובין שור והוא תמוה אמנם הכונה בזכות אברהם שדברתי עמו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי שיעשה בהם דין בשביל העבדות שעשו בישראל בחמר ובלבנים וממה שעושה דין על העבדות לבד ולא על השעבוד הוא ראיה שאינם חייבים העבדות שעבדו בהם בחומר ולבני' דאם היו חייבים לא היה עושה דין על העבדות וא"כ אם הקב"ה היה טובע ישראל בים בשביל שהמרו על הים בים סוף וארז"ל שהיה טיט ואמר ראובן לשמעון טיט במצרים טיט בים חומר ולבנים במצרים חמר מים רבים בים וע"ז נתחייבו אך אז יאמרו בגוים שדין מצרים על העבדות בחמר ולבנים אינו דין אמת מאחר שהיו חייבים ישראל והראיה שנטבעו בטיט ובחמר לפי שיצאו קודם זמנם ולא היו תשלו' הזמן שהיו חייבים וא"כ היה חילול ה' ולזה ניצולו ונמצא שהסיבה היה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וזה היה שנסעו מן הים אל המדבר זהו תורף דברי הרב ז"ל:
ואפשר להרחיב קצת דברי הרב הנז' כי הנה אמרו בזהר הקדוש ע"פ ויאמר אל עמו דהשר של מצרים היה מכניס בלב המצריים ומלכם להרע לישראל ע"ש והשר מצבא המרום ידע דהעבדות נתבטל בעבור יוסף הצדיק ע"ה ומשו"ה אשתפוך חמימי עליו ועל עמו והיינו דכתיב וגם את הגוי אשר יעבודו את ריבה אל השר הצורר ישראל. והקב"ה שגלוי וידוע לפניו כי ישראל ימרו על ים בים סוף אלמלא זכות אברהם אע"ה אשר מילא העולם חסד וגם כשהלך בין קדש ובין שור כתיב ארצה הנגב ופירש הרב ש"ך על התורה דהיה מבקש ארץ הנגובה מצדקה כדי להגדיל לעשות צדקה וחסד וללמדם לעשות כמעשהו. לא היה אומר לו השי"ת וגם את הגוי אשר יעבודו כי ידע הקב"ה דמזה ימשך שלא לעשות דין בישראל על הים. אמנם זכות אאע"ה היא שעמדה שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו. והיינו דאמרו רז"ל בזכות אברהם שדברתי עמו וגם את הגוי אשר יעבודו שכתוב בו בין קדש ובין שור כלומר דשם כתיב ארצה הנגב בין קדש ובין שור שלמד וקיים מעשה הצדקה כאמור ובזכותו הגם שידע הקב"ה שימרו על הים דאמרו במצרים טיט וכו' עכ"ז בעבור אברהם אע"ה אמר וגם את הגוי ונמשך הצלת ישראל כמ"ש הרב הנז' דגדולה צדקת אברהם וצדקה תציל ממות שנתחייבו ישראל:
ובזה יובן פ' ויקם מלך חדש על מצרי' אשר לא ידע את יוסף ויאמר אל עמו וכו' ובזהר הקדוש פירשו דקאי על שר מצרים דהוה מאיך וקם ויאמר אל עמו דהיה מכניס בלב אומתו ומלכם לרעו"ת ביעקב כמ"ש בסמוך וזה התמיה אשר לא ידע את יוסף שנמכר לעבד ועי"ז נתבטל העבדות ועם זה נמצא שאינם חייבים כי אם שעבוד והוא הכניס בלב פרעה ומצרי' לענות' בכל מיני עבדות וישימו עליו שרי מסים למען ענותו דייקא וימררו וכו' אשר לא כדת וז"ש רז"ל עשה עצמו כאלו לא ידעו דבשמים ממעל נודע לשרים של מעלה דנתבטל גזרת העבדות:
והשתא אשכחן טעמא חדתא בצאת ישראל ממצרים בחצי זמנם לרד"ו שנה כי בעבדות ושעבוד נגזר עליה' ת' שנה וכאשר לעבד נמכר יוסף נתבטל העבדו' והוא חצי הגזרה רק זה נשאר השעבוד וחצי הזמן ובכן בני ישראל יוצאים ביד רמה כדין וכהלכה. ואפשר כי זה רמז יוסף הצדיק ולאביו שלח כזאת כה אמר בנך יוסף רדה אלי אל תעמוד דבר גדול דיבר דע אבי כי רד"ה אלי רד"ו כבר נתקיים בי כי לעבד נמכרתי וא"כ לא נשאר אלא חצי הזמן ואין פחד שיטמעו בן' ש"ט וז"ש אל תעמוד כלומר בגלות וזרע יעקב צדיק ונושע. ואפשר לתת טעם שנתקיים ביוסף כי למדנו מדברי רבינו האר"י זצ"ל כי גלות מצרי' היה להוציא לאור ניצוצי קריו של אדה"ר בק"ל שנה. ויוסף הצדיק כתב הרב המפורסם מהר"ר בצלאל בס' קרבן שבת דיוסף הצדיק הי"ל נפש מאדם הראשון ע"ש והשתא אתי שפיר שנתגלגל הגלות באמצעותו גם מה שנמכר לעבד ועינו בכבל רגלו וברזל באה נפשו י"ג שנים בהיות הוא עצמו נפש אדם הראשון היה בירור גמור על ידו אגב דוחקיה ואשר עמד בנסיון ועל כן היה י"ג שנים גימ' אח"ד כי היה מיחד ומברר ניצוצי אדה"ר בקרי ומעלה אותם מרשות הרבים הקלי' ומכניסם ברשות היחיד ביחוד גמור ועל כן נתנסה בדבר ערוה נסיון מופלא ועצום יתר מאד בכמה שנים כמשז"ל אשר הסיתה אותו אשת פוטיפר בכמה מיני פתויים מאד מאד והוא כבש יצרו וניצול ובזה היה מעלה רב תבואות בכח שור זה יוסף ונתבטל חלק העבדות:
ויתבארו בהקדמה הנז' פ' ותרא את עני אבותינו במצרים ואת זעקתם שמעת על ים סוף ותתן אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה והים בקעת לפניהם ויעברו בתוך הים ביבשה. והדקדוקים מורגשים. ואפשר דהכוונה ותרא את עני אבותינו במצרים שעינום בעבדות מה שלא היו חייבים והבטחת וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ומטעם זה ואת זעקתם שמעת על ים סוף מפני שהם המרו על ים סוף והיו אומרים חמר ולבנים במצרים חמר ולבנים בים ועל זה מדת הדין היתה רוצה ששונאי ישראל לטיבועי"ן יותנו ודינא קטב"ע ואולם בעבור כי מראש מקדם ראה עני אבותינו ואמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ועל זה באו המכות ותתן אותות ומופתים כמ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כי ידעת כי הזידו עליהם שהעבדו' נתבטל וכבר ידע שר של מצרים זה ועכ"ז הכניס בלבם לענותן בעבדות מופלא על כן אף שהמרו בים סוף כדי שלא יאמרו דהמכות היו על מגן שהיו ישראל חייבים וסופם הוכיח לזה ואת זעקתם שמעת על ים סוף ותעש לך שם כהיום הזה דכדין הבאת עליהם המכות ולכן והים בקעת וכו':
ועם האמור אפשר שיובן מאמרם ז"ל הים ראה וינוס מה ראה ראה ארונו של יוסף וכו' הכונה דמן הדין מדת הדין הרומזת לים היתה רוצה להטביעם שהמרו על ים סוף. אבל ראה ארונו של יוסף שהוא ביטל העבדות ועל כן לקו במכות ועתה אם יוטבעו ישראל יש חילול ה' ח"ו ולכן ראה וינוס ויצא החוצה דכתיב ביוסף שעמד בנסיון ועבדות לכפר ולברר ניצוצי קריו דאדה"ר ומזה נמשך דמוכרח להציל ישראל כמדובר:
ואל זה אביט מאמרם ז"ל המפורסם דבר נא באזני העם בבקשה ממך לך אמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו וכו' כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' הכונה דלקושטא דמילתא לא היה לישראל טענת רכוש גדול דרחמנא אמר ועבדו' וענו אותם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וישראל לא היו חייבים עבדות רק פרעה ועמו הזידו עליהם כאמור ומאמר ה' הוא למי שקיים עינוי ועבדות כאחד וישראל לא היו חייבים בעבדות כי אם שעבוד ואם פרעה הרשיע כבר לקה. אך כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם דבין כך ובין כך נתקיים שעבדו ונשתעבדו הגם שלא היו חייבין. ואחרי כן יצאו וכו' לא קיים לזה בבקשה וכו':
שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו אפשר במה שידוע שכל כח הסט"א הוא בעונותינו שטורף ניצוצי תורה ומצות וזהו חיותם ומן הראוי היה שהסט"א תחזיק לנו טובה שבעבורינו יש לה קיום ואדרבה עולה ומשטין יורד ומקטרג וכמ"ש בזהר הקדוש וז"ש עומדים עלינו עומדים ומתקיימים בשבילנו והיינו מכח עונותינו דוקא יש להם קיום ועכ"ז לכלותינו שמדתם להרע כאמור: