זכרון יהונתן חלק א· רבי יהונתן אבלמן
זכרון יהונתן אורח חיים · סימן ב
שאלה
מעשה היה שבטלו את הקריאה בשתי שבתות זו אחר זו. וכאשר באו אח"כ בשבת השלישי לקרות בציבור. נשאלתי אם יקראו גם השתי סדרות הקודמות. או יקראו רק הסדר השלישי השייכה לאותו שבת והשתי סדרות הראשונות ידלגו. והוריתי שיקראו גם השתי סדרות הראשונות ולא ידלגו שום סדר וצוחו עלי בבי מדרשא. מדברי המג"א ובס' קל"ה). ולכן הנני לפרש בזה את טעמא דידי:
תשובה
באו"ח (סימן קל"ה סע' ב'). כתב הרמ"א שאם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בציבור. לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם הפרשה השייכה לאותו שבת א"ז ע"כ. וכתב המג"א וז"ל אבל אם היו ב' פרשיות מחוברין באותו שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג'. דלא מצינו לעולם שקורין ג'. ואין לומר יקראו ב' פרשיות לכל הפחות. דאין תקנה לחצאין כו'. תשו' מהר"מ מינץ (סימן פ"ה) עכ"ד. וכן פסק בס' שער אפרים להגאון רא"ז מרגליות על הלכות קריאת התורה (שער ז' סימן ט') עי"ש:
והנה מ"ש המג"א שהיכא שהפסיקו שני סדרות אין משלימין משום דלעולם לא אשכחן שיקראו ג'. הוא טעם קלוש מאד. דזה דלא אשכחן שיקראו שלשה הוא משום דלא איצטריך דבכדי לסיים התורה פעם אחת בשנה סגי בשנים מחוברים. אבל היכא שהפסיקו שני סדרות מדוע ידלגו ולא ישלימו השני סדרות שבטלו. ואי משום דא"כ יצטרכו לקרות עתה שלשה סדרות בפעם אחת מה איכפת לן בזה. כיון דאי אפשר בלא"ה. ומשום טרחא דציבורא לא חיישינן בזה כמ"ש הראשונים ז"ל וראיתי בביאור הגר"א שם ס"ק ג'. אמ"ש הרמ"א שאם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בציבור כו'. שכ' וז"ל כמ"ש בתפילה טעה ולא התפלל כו' עכ"ל. ולפ"ז נראה לחלק בין היכא שלא הפסיקו אלא שבת אחד רק שהיו שני סדרות מחוברין באותו שבת. לבין היכא שהפסיקו שני שבתות. דהיכא שלא בטלו אלא שבת אחד. רק שהיו בו ב' פרשיות מחוברין אז משלימין שפיר השני סדרות של השבת העבר. וקורין בשבת הבא ג' סדרות ביחד. משום דהשני סדרות של השבת העבר כחד חשיבי כיון דתרווייהו היו חובת השבת העבר. ומשלימין אותן שפיר בשבת הבא. אבל היכא שהפסיק שני שבתות אז אין משלימין אלא הסדר של השבת העבר. אבל הסדר של השבת הראשון מדלגין. כמו בתפילה דאם טעה ולא התפלל ערבית דמתפלל שחרית שתים. אבל אם לא התפלל גם שחרית אז מתפלל במנחה רק תפילת תשלומין לשחרית בלבד. אבל לא לתפילת ערבית. משום דלעולם לא מהני תשלומין רק בהתפילה הסמוכה לה. כמבואר באו"ח (סימן ק"ח סע' ד'). וה"נ אין משלימין אלא בהשבת הסמוך בלבד. ומשו"ה אין קורין רק הסדר של השבת העבר. אבל הסדר של השבת הראשון. כיון שכבר הפסיק בה עוד שבת אחד. שוב לא מהני בה תשלומין כלל:
אמנם בכדי לעמוד על עקרן של דברים אלו ראיתי לעיין בזה בתשו' מהר"מ מינץ אשר ממנו יתד ממנו פינה ליסוד הלכה זו. וז"ל שם. והנה אמינא שמ"מ אין שייך לקרות בשבת הבא ג' סדרות כו'. כי דין זה לא מצינו כי אם בא"ז ומייתי לה באגודה פרק הקורא. וז"ל באו"ז אם בטלו בשבת התמיד ולא קראו הפרשה אז יקראו בשבת הבא שני פרשיות עכ"ל. הנה לא כתב אלא אם ביטל בשבת אחד התמיד אז יקראו בשבת הבא שני סדרות. אבל לא כתב אם ביטל ג' או ד' שבתות יקראו כל אותן סדרות בשבת אחד כו'. לכן נ"ל שדוקא שני סדרות יקראו יחד אם נתבטל קריאת שבת אחד כיון דבלא"ה מצינו לפעמים שקורין ב' סדרות בשבת אחד. אבל אם נתבטל ב' שבתות אין קורין בשבת הבא ג' סדרות. דלא מצינו בשום דוכתא שקורין ג' סדרות בחד שבת. א"כ הכא בעובדא דידן אם באת לקרות מה שלא נקרא בשבת העבר היה צריך לקרות ג' סדרות ויקהל פקודי שהיו מחוברים בשבת העבר. עם סדר ויקרא השייכה לשבת זה. וזה לא מצינו ואין בזה שום דיעה ולא תקנה לקרות בשבת הבא ג' סדרות. וכן משמע לשונו. שכ' בזה"ל יקראו בשבת הבא ב' פרשיות עכ"ל. וקשה הא לפעמים נמצאו ג' פרשיות כשהיו שתי סדרות דבוקות בשבת שעבר. והכי ה"ל למימר יקראו בשבת הבא כל הסדרות שראוי לקרות בשבת שעבר עם הסדר של שבת. ובכה"ג היה משמע בין שהיה בשבת שעבר חד סדרה בין שהיה ב' סדרות. אע"כ לכך קאמר דוקא ב' פרשיות. ולא כשיהיו ג' סדרות. שאז אין לו תשלום כו' עכ"ד:
מבואר שהמהר"מ מינץ למד חידוש דין זה מדקדוק דברי הא"ז שהובא בקצרה בספר האגודה. ועל יסוד זה בנה דיק ושפך סוללה שדוקא היכא שבטלו רק פרשה אחת אז משלימין וקורין בשבת הבא שני סדרות. אבל היכא שהפסיקו שני סדרות אז אין משלימין בשבת הבא. אלא מפסיקין וקורין רק הסדר של יום השייכה לאותו שבת ולא יותר:
אמנם כאשר זכינו עתה לאורו של הא"ז הגדול נראה הדבר להיפך להמעיין בדבריו. שכתב (בח"ב אות מ"ה) מעשה היה בקלוניא באחד שקיבל בשבת הראוי לקרות פ' אמור ועיכב התפילה וקריאת התורה כל היום. וכשהגיע שבת הבא ציוה ר"א בר' שמשון ז"ל. להתחיל בפ' אמור אל הכהנים ולקרותה וגם פרשה בהר סיני הראוי להקראות באותה שבת. ושלא לדלג פרשה אחת מן התורה. לפי כי מימות משה רבינו נתקן לקרות התורה בפרשיותיה ולהשלימה בכל שנה ושנה. כדי להשמיע לעם מצות וחוקים. ואין לך לומר כיון שעבר זמן קריאתה הלכה לה אותה פרשה. לפי כי אין קבע לפרשיות לקרות פרשה זו בשבת זו וזו בשבת זו. אלא כי כן נסדרו הפרשיות. וראיה לדבר שאם אירע יום טוב בשבת ודוחין הפרשיות של שבת מפני פרשה של יו"ט הלא מיד בשבת הסמוכה ליו"ט חוזר למקום שפסק. ולא אמרינן הואיל ונדחית תדחה. ותו דאפילו תימא יש קבע בשבתות בקריאת הפרשיות. אפ"ה אין לנו לבטל ולדחות לאותה הפרשה שלא נקראת בשבתה אלא לשבת הבא חוזרין וקוראין אותה. דתניא בפרק החליל בראשון מהו אומר הבו לה' בני אלים כו'. בשני מהו אומר ולרשע אמר כו'. בשלישי מהו אומר כו'. אם חלה שבת להיות באחד מהם שיר של ימוטו ידחו. פירוש אם חלה שבת להיות באחד מהם ידחו שיר המועד מפני שיר של שבת והשיר של ימוטו ידחו שהוא השיר האחרון. מפני כי באחד בשבת יאמר השיר שהיה ראוי לומר אתמול בשבת. ולא יאמרו השיר של אחד בשבת עד יום ב'. נמצא האחרון דחוי. אלמא דאין מדלגין סדר השיר וכ"ש סדר הפרשיות שהיא תורת יוצרנו חוקים ומשפטים שאין לדלג. וכ"ת אי מהתם דון מינה ומינה. דמה התם שיר האחרון נדחה אף כאן הפרשה האחרונה תדחה. לא היא דגבי שיר כיון דאין מדלגין אי אפשר בענין אחר. אבל הכא בסדר פרשיות התורה. אשר להשלים התורה אנו באין בכל שנה. אם יותר לנו פרשה בין מחמת שנה פשוטה כו'. יקראנה בשבת אחר ולא ידלגנה אלא יקראו שתי פרשיות כאחת ויתקנו בזה אשר חסרו. שאם ידלגו הרי חסרו קריאתה על מגן. ואין לומר שאין לקרות משום טורח הציבור. זה ליתא דלא חיישינן בזה לטורח ציבור דהא אמרינן במס' סופרים שאפילו בעבור פסוק אחד חוזר וקורא כל הפרשה כו' עכ"ל הרי שכתב בהדיא והוכיח בראיות ברורות שאין לדלג שום פרשה. דאין קבע לפרשיות. רק שנסדרו כן בכדי להשלים התורה בכל שנה. כדי להשמיע לעם מצות וחוקים. ולכן אפילו היכא שהיו שני סדרות מחוברים באותו שבת שבטלו. או אפילו בטלו כמה שבתות נמי צריך לקרותם בשבת זה עם הסדר השייך לאותו שבת. והמהר"מ מינץ לא ראה גוף דברי האו"ז. כי הספר הזה לא נתפשט בימיו. רק מה שהובא ממנו בקצרה בספר האגודה לכן כתב מה שכתב ודקדק מה שדקדק. אבל אלו היה רואה עיקר דברי האו"ז כמו שהוא לפנינו בודאי היה חוזר בו. שוב ראיתי בס' א"ר שחלק על המהר"מ מדברי הגליון מרדכי בריש ברכות שכ' אשר מימות משה רבינו נתקנה לקרות בפרשיות להשמיע לרבים ע"כ. משמע דאין חילוק כלל ואין לדלג שום פרשה אפילו היכא שהיו דבוקות או אפילו היכא שבטלו כמה שבתות עכ"ל. ובאמת מבואר כן גם באו"ז גופה כמ"ש. ומזה תראה שאין להורות מתוך הקיצורים. כי גם רבותינו גדולי האחרונים ז"ל שגו בזה. - סיומא דהך פסקא דלעולם משלימין וקורין בשבת הבא מה שבטלו בשבתות העברו כל כמה דאפשר: