זכר יהוסף· רבי יוסף זכריה שטערן
א · מועד קטן
ב
א
ומתרגמינן ע׳ רש״י תענית ט׳ א׳ ד"ה כי
ב
והא דתנא שיצא כו׳. דל״ל לרבותא דר״י בשלחין מדמהדר אאיסורא וכתו׳ שבת ל"ז ב׳ ובברכות י"ג ב׳ השתא מישאל וכו׳ ורא״ש שם רפ״ב וע' תו״י שבת כא' ע״ב דהול״ל מותר להשתמש אף דלה״י דאין זקוק וע"ש לא"ז רש״א: רש״י ד״ה א״כ מתני׳ עלא״ז רש״א דלפרש״י לעיל אף ממעיין שלא יצא בתחלה שרי ראב״ע וכונתו דכיון דיצא ממקא"ח היינו שיצא בתחלה שעכשיו התחיל לנבוע ולזה תיקן רש״י לשון הש״ס לא שנא חרב מעיינה ממעיין שיצא בתחלה ולא שנא לא חרב דהוי ליב״ח: תו׳ ד"ה קמרפויי. ול״ד לפירש מצודה דאזיל בתר מעשיו כמנחות סד׳ א׳ והרמב״מ פוסק כוותי' והכא כרב יוסף דהתם כיון דהעלה תינוק אין לחייבו על המחשבה לחוד כמו אם לא עשה מעשה כלל אבל הכא לא מיקרי מלאכת מחשבת רק בשנעשה לתכליתו וע' תו׳ שבת ע"ד ב׳ ד"ה מהד"ת וע׳ יומא פ״ד ב׳ ואף דרבא ס״ל לקמן מכדי זמירה בכלל זריעה ולגבי מצודה אזיל בתר מחשבה וע' לא"ז רש״א בתו׳ ד"ה חייב וי״ל דרבא סובר כר״כ דחייב שתים והרמב״מ בפ"ד מהל"ש ה״ב כרב יוסף וע׳ תו׳ ב"ב קי״ד ב׳ ונוב״י מ״ת חאו״ח סל״א וחיו"ד סי׳ קס"ג וע״ע בכנסי״ח ס׳ צ״ט וי״ל משום דרבא דבתראה מסייעו. ולמש״ל דרבא ע״כ סובר כר״כ וכן ברמב״מ והארכתי לפלפל בדהרא"ש נדרים פ״ג סי׳ ח׳ ובהמודר סי׳ ג׳ וע׳ בנר תמיד כריתות י׳ ע״א ד״ה אפשר וע׳ מים רבים חחו״מ סי׳ ג״נ וע' שבת ע"ה סע"א ורבא דאמר אף משום צובע וע״ש ע"ג ב' דאמר רב יוסף האי מאן דקטיל אספתא וע״ד ב' דשדי סיכתא: מכלל דת״ק וע׳ בדו"ח מרע"א להערוך דלר״ע רק כשאינו מבטלו וכרש״י והר״מ ודלמא ר״ע הוסיף אף המקיים בעלמא וי״ל מדאמר שלא ע״י מעשה דבסתם מקיים לא פליג ת"ק וע' תו׳ ע״ג סד״א ובשעה״מ ה׳ כלאים: תו׳ סד״ה חייב וכה״ג ברש״י ותו׳ ביצה ט׳ סע״א וב״ק ל"ג ב׳ ורשב״ם ב״ב מ"ח ב׳ וע׳ ב״ק ק״ו א׳ והאמר אילפא אר"ש וזבחים קי"ג ב׳ והאר"ח ובגיטין ע״ב משמואל ארי״ח דמסתבר טעמו וע' פ"י קדושין ה׳ א׳ והאמר עולא וב"מ ז׳ א׳ והארי"ח וע׳ ב״ק צ״א והא״ר חנינא וקדושין ע״א הא דאר״א וע׳ מוהרי"ט ח״א בחי׳ וע״ש דהקושיא דהא ר"א הי׳ תלמידו דרי״ח והקושיא ע"ד ר״א תלמידך יושב ודורש סתם כו׳ ובאמת הוא ר״א בן שמוע ואף דבעי למימר דאביי ל״ל דר״א וס"ל דעלו מאליהן מ״מ י"ל דהך ר"א דהכא הוא בן שמוע וע׳ ערובין פה"ב לימא שמואל ל״ל דרב דימי ושם י״ב א׳ משום ריש״א תלמיד א׳ וע׳ מה״ב וע״ש ברי״ף במתני' משום ר"ש אמר תלמיד א׳ והוא ט״ס דהא סתם ר״ש הוא רשב״י ולקמן י"ג א׳ מבואר דהיינו ר׳ ששימש את ר״ש וע׳ חולין ל״ח ד״ה והא״ר אסי וע׳ רשב"ם ב״ב ר"ד נ״א וע״ש י״א א' ד"ה דרב וע׳ שבת י׳ ע״ב הא״רח דכשהמימרא מוסכמת דרכו להשוות הדעות וע' ב"ק י״ד תיובתא דר״א מרב יוסף וי״ל דהכי אורחא למיתני על הלכה דחוי׳ וע׳ ברכות מ״ז ב׳ והא״רי אר״א וע״כ מכח הקרא דבאיסור עשה וע' גיטין ל״ח ב׳ ובפ״י ע׳ רש"י ביצה ז׳ ב׳ וע׳ ברכות נ״ה ב׳ והכתיב כו׳ ומיהו הא דפריך והאר״ח חלמא וע״כ כמש״ל:
ג
א
ולא יעדר ובחי׳ ריטב״א מוחק ולא יעדר דברישא נסיב קרא לאיסורא ובפרש״י שלפנינו מיושב ועל״ק ד״ד ב׳. לימא בדר״א מנין לניכוש ועידור וכיסוח ת״ל כו׳ ואין מפרקין ואין מאבקין כצ"ל.
ב
רש"י דאתיא דבששית נמי אסור כצ״ל: ר״ג וב״ד אימנו ע׳ תוי"יוט שביעית פ״א מ״ה ובתוס״ח: ואתנו בדידהו וכה״ג בירו׳ מגילה פ״ק סוף ה׳ א׳:
ד
א
וכי גמירי כו׳ ול״ל דמ״מ הוי דבר שבמנין י״ל כתו׳ הכא דדייק מדנאמר גבי ניסוך וערבה שבמקדש וע״כ למילף סמכינהו ותמוה על פר״שי סוכה ל״ד א׳ ד"ה עשר משום דנשאלו בבה״מ בהדדי:
ב
תו' ד״ה מפני א"נ כו׳ ע' בדו״ח מרע״א דא״כ מאי פריך למ״ד מפני שמכשיר ליחוש כעודר די״ל דגם למ"ד מפני שמכשיר לא חש לכך רק משום דהוי עבודת קרקע ול״נ דודאי לא מסתבר דפליגי בהכי אי חיישינן למ״ע וכתו׳ ע״ג י״ב א' ד"ה והאמר וע"כ דגם למ״ד מפני שמכשיר ס״ל ג"כ הטעם דמ״ע והא דפליגי חכמים עלי׳ דראב״ע דבכה״ג לא הוי מ"ע כלל ותדע דהרמב״ם בפ״א משמיטה ה״ט פוסק כחכמים וע׳ בירו' ומיהו י״ל דתליא בהא דאביי ורבא לעיל ב׳ סע"ב אי שביעית בזה״ז הוי דרבנן ולהתו׳ בכתובות ס׳ ע״א דאף במידי דרבנן חיישינן למ״ע וע' ש"ך יו״ד ספז ס״קו וע׳ ר״מ פ״ג משמיטה דאף בזה״ז אין נוטעין בפחות מששה שבועות קודם שביעית אלא מפני הרואה כו' ואף לדידן דקיי״ל שביעית בזה״ז דרבנן וע' ירו' שבת פ״ז סוף הלכה א׳ אין חשד וע"ש בשיו״ק:
ה
א
מנין לציון ירו׳ שקלים פ״א סוף ה"א וע׳ ירו' מעש״ש פ״ה וסוטה רפ״ט וע׳ רש״י: רמז לציון קברים כו׳. ואף דבשבועות י״ח ב׳ דריש והזהרתם י"ל דהכא אסמכתא וכרש״י יומא פ׳ ע״ב ד״ה אלא: שנא' ושמרתם וע׳ יבמות כא׳ וע׳ רש״י ביצה ב׳ סע״ב וע׳ בהקדמה לס׳ הי"ד: השם אורחותיו וע' בסוטה ה׳ א׳ ובר״מ פ״א מה' דעות וע' בחי׳ לסנהדרין עו׳:
ב
תו' ד״ה אין מציינין א״צ ציון כו׳ ואף דגם בחול יגרום שריפת קדשים מ״מ כ״כ למסקנא דבכזית מצוצמם דלא מסתבר דאיכא איסורא אם ירצו להעמיד ציון קודם השעור שיתעכל: תו׳ ד"ה אילן המיסך ענין אחר דידעינן ולכאורה אינו מובן דבפרש״י בד״ה אבל מציינין דמספקא לן בהו טומאה ואח״כ פרש״י בד״ה אילן המיסך וטומאה תחת נוף אחד ולכאורה י״ל דזה תליא אי נימא דסיפא מיירי בנחרש בה קבר וא״כ הוי אילן המיסך נמי כשאינו יודע אם יש טומאה כלל אבל לפי המסקנא דמיירי באבד בה קבר ולכן י״ל שפיר דמיירי רק כשאינו יודע תחת איזה נוף דמ״מ בעי ציון ולפ״ז להס״ד כתב שפיר כשאינו יודע אם יש שם טומאה אבל במסקנת הגמ׳ הוכרח לפרש דומיא דבית הפרס: תו׳ ד"ה מנפח ולא היו רגילין כו' ולכן חששו דלפעמים משכחת שיהא נוגע המחרישה וסמכינן לקולא דע"י המחרישה לית בי׳ שיעורא לטמא באוהל וכמדומה שראיתי בש״ות בית דוד סחחו״מ שהאריך בפשט דהתו׳ וע׳ בדו"ח מרע״א.
ו
א
תו׳ סה״ד אמר ר״פ וכי חורשו לא יהא טהור וצ"ל דמיירי היכי שאין שם אילנות ור"פ משני דמיירי כשנחרש ומ״מ מחמת חורש דאיקפל אבל קודם לה״י ציון: ד"ה ואכלאים ובמתני' פרישית רד"ה על הכלאים ורש״י פי׳ הכא בענין אחר: כדאמר עולא בנדרים מב' ב׳.
ב
רש״י ד״ה ומצרא ע׳ רש"י ביצה ז' ב׳.
ז
א
רש״י ד״ה דפנא וע׳ בפר״שי שברי״ף וע' רש״י פסחים נ״ו א׳ וע' רשב״ם ב״ב פ״א ב׳ וע׳ רש״י דד״א כפי׳ על ערמונים וע׳ ר״ה כ״ג א׳ ורש״י שבת ע״ז ב׳ ויומא ע״ה ב׳ וע׳ רש״י יבמות ס״ד ב׳. תו׳ ד״ה בהסגר לכך נ׳ דר״י. ולפ״ז ל״ג בגמ׳ בטהור כ״ע ל״פ דלא חזי לי׳ דלר״י בהסגר ראשון היינו תחלתו הוי טהור וע׳ מל"מ פ״ז מהיו״ט הי״ג.
ב
תו׳ ד"ה מאי ע׳ חולין צ"ח ב'. וצריך לחלק דהכא החדוש לענין החומרא וע׳ תו״לק ח׳ א׳ ד"ה נפק״ל ובחי׳ ליבמות ק״ז:
ח
א
תו׳ ד"ה ולערב דר״ח וע׳ תו׳ סנהדרין כ״ד ב' וע׳ תו׳ כתובות דד״ב ד"ה ומי שאני והיינו דלא לימא דמשבשתא היא דלא מיתניא בי ר״ח ור״א וע׳ בכללים מבעהק״ט סי׳ י״ב דאפי׳ במתני׳ סתם גמ׳ להשמיענו אגב אורחין וכמו בר״פ האומנין ת"ש כל המשנה כו׳ וע׳ ברכות י״ד ב׳ מ״מ קשיא לרב ואף שהי׳ יכול להקשות מסיפא לחוד וע״ש בחי׳ בעא״ח וע' בכתובות ז׳ א׳ אר״ה אין הלכה כרי״ע וע׳ בה״ע וע׳ בפ' כל כתבי וע׳ ברכות ל"ה ב׳ והוינן בה מים ומלח יע״שה: תו׳ ד״ה מפני הטורח לעיל וכונתם דהא גופא תיקשי מנ״ל למעוטי ולא באשתך יותר משאר מילי ל״זכ דבאמת ס״ל הטעם דאין מערבין ולא מיקרי שמחה אלא של נשואין ומיהו למאי דיליף הא דאין מערבין מקרא דשלמה ליכא לאפלוגי בהא ומש"כ התו׳ לעיל מדכתיב מלא שבוע ע׳ תול״ק כ׳ ע״א ד״ה חג שהביאו מהירו' וע׳ בכתובות נ״ז ב׳ דהוי גילוי מלתא מדמייתי לי׳ וע״ש ס״ז ב' וע׳ תו׳ סוטה י׳ ע״א ד״ה נוח וע׳ בשו״ת שבות יעקב חאו״ח סי׳ כו׳ דבכמה מקומות למדין מקודם מת״ת ואף היכי דלא נאמר למצוה וע"כ צריך לחלק למידי דסברא דילפינן וע׳ נדה כ״ח א' ויתן יד וע' תו׳ כתובות ז׳ ב' ובמסכת כלה מויברכו את רבקה וע' בשאלתות בש״ש פ׳ ויחי וביבמות מ״ה א׳ בשהה עשר שנים מאברהם. ובריש זבחים דשחיטת קדשים טעונה כלי וע׳ תו׳ ובחולין ט"ז א׳ וע׳ בפ״מ פ' חיי וע׳ יומא כ"ח ב׳ ובערוך ערך שחר וע׳ יבמות מ״ו א' וע' תו׳ תענית י״א א׳ וכן בהא דזריזין מקדימין מאברהם כחולין צ״א וע׳ מ״א סי׳ א׳ סק״ד וע׳ באה״ע קנ"ה ס״ד בהגה׳ וע׳ רש״י נזיר ט״ו ד"ה אלא וע׳ ר״מ רפ״א מה׳ אבל וע׳ בחי׳ ליבמות ה' בהירו׳ שהובא בתו׳ קדושין ל״ח וכן להש״ך כשהאב יודע למול וכו׳ דמצוה על האב מדכתיב וימול דמדכתבו קרא חזינן שהוא ענין זריזות וכמו דלמדין גם מדברי קבלה בגלוי מלתא ואף שזה אינו בכלל הצווי:
ט
א
תו׳ ד״ה אבע״ל. וע׳ דמ"נ סי׳ כ״ד:
ב
תו׳ ד"ה כאן ירו' ברכות ושבת פ״ק ובכורים פ״ג ה״א: רש״י ד״ה ליחרב ואח״כ מ״ה שתא: ד"ה סכין ובגמ' הגי׳ סרק: תו' ד״ה פוקסת גודלת מל׳ גדיל ציצית:
יא
א
תו׳ ד״ה כוורא וע׳ ב״ב ע״ד ב' וכריתות ו' א׳ ומ״ש שמא נשתנו ע' תו׳ ע״ג כ״ד א׳ וחולין מ״ז א׳ ותשב"ץ ח״ב סי׳ ק״ח וב״י אה״ע ביולדת לז' ובא״הח סי' ד׳ וע׳ רש״י הוריות י״ב א' ד"ה גילדנא ומ״א קע״ג ס״ק א׳ וס״ס קע״ט ושו״ע סי׳ של״א ס״ט:
יב
ב
רש״י ד״ה לנזי׳ ע׳ רש״י כתובות ו׳ א':
יג
א
דאיסורא דאו׳ ע׳ תו׳ תמורה ד׳ סע״ב: רש״י ד״ה שאין וכה״ג בכתובות י״ג ב׳ והא או קתני ובכמ״ק:
ב
סילקא ע' ירו' נדרים פ"ו ה״א וע' רש״י ברכות ל״ו א׳:
רפ"ג תו׳ ד״ה ואלו ובחי' ריטב"א דדמי לדלעיל בדבר האבד דאם אירעו אונס מותר:
יד
א
תו׳ ד״ה ומנו׳ א״נ כו׳ וכן כשלא התחרט קודם ריטב״א וע׳ לא״ז רש״א: בא"ד דס״ד דאסור שמא ישהו ולכאו׳ איפכא הוי״ל דכדי שלא ישהו קרבנותיהן לאחר הרגל שרי אפי' בהי' להם פנאי וכלקמן י״ז ב׳ וצ״ל כדלקמן סע״ב סד"א דאסור שלא ישהו עפרש״י וא"ל דידחה העשה דגילוח ואף אי מלאכת חוה״מ דאו׳ דאף ביכול לקיים המצוה למחר מ״מ דוחה הלאו מ״מ גזרו להעמיד דבריהם בשוא״ת וגם י״ל כתו' ערובין ק' דבפשיעה אין עדל״ת: תו' ד״ה ושאר לצורך המועד אף שיש כו' כצ״ל ותיבת א״נ נמחק: תו׳ ד"ה מתני׳ והריטב״א כ' דרבא בא לפרש המתני' גם לר"י ואולי מדלא אמר לימא דלא כר"י:
ב
נמצאת אבלות. ואף דמי שאיסור לגלח במועד אינו מגלח באבלו מ״מ בקטן ליכא אבילות כלל ומ״מ דייק שפיר דליכא לגבי׳ שיכנס לרגל כשהוא מנוול רק דגזרו משום גדול וא״כ גם באבלו יהא אסור דלא ליתי לאחלופי וע' ברא״ש: רש"י ד״ה דמפיק [יש לתקן: הא כהן גדול] ע׳ חתם סופר או״ח קע״ג:
טו
ב
מהו בנעה״ס מקשים דבסמוך כל מ' שנה היש״מ וכתיב ונעלך לא בלתה ולק״מ די״ל כדדחי אביי לשמים שאני דקיל וגם דאף דהמקשה לא ידע מהברי׳ ל״ש בעיר ידע דבמציאות לחלק בהכי ועוד דבחגיגה ו׳ ב׳ שבט לוי הקריבוה וע׳ שו״ת יד אלי׳ ס״סי ב׳ וגם אלה״ר להיפך די"ל דחמיר כדאביי וגם דמפשטי׳ אין הכרח: תו׳ ד״ה לא אשארא ע׳ בפדר״א בקו׳ עמק הברכה מרד״ל וע' שו"ת מים עמוקים לראנ״ח סי' ס״ב:
טז
א
מנ״ל דשדרינן ע׳ סמ״ע סי׳ י״א ס״ק י״א ואינו מוכח ובמדר״א במה"ב והא כתיב לפני ה' מחר ופלא שהוא הבין אם שלחו בשאר הימים על יום שאינו קבוע ול״כ רק שאם הזמינו ביום שאינו קבוע דבמשה הי׳ השכינה תמיד וע״ז סיים דהל"ל אחר בד״א וע״כ דאף ביום שאינו ידוע סגי בשמו לחוד:
ב
עייא מל׳ ירושלים לעיים וע׳ ירו' כלאים פ״ט בר׳ חייא: מתני ע׳ ערובין ס״ג א׳ וגיטין נ״ח א׳:
יח
א
רש״י ד"ה ואם משום לא תשחית כונתו כתו׳ דע"כ מיירי בתער וכי״ז ב׳:
יט
א
סה״ד ר׳ יוסי דפרישית דחוה״מ מדר׳ ע׳ תו׳ חגיגה י״ח א׳ וש״א סי׳ מ״א ומ״ו וירו׳ שבת פ״ב ה"ז ושיו"ק ד"ה ואינן וא"ל דיהא מחוייב בב' יו״ט של גליות בממ״נ ול״ד לביצה ה׳ ב׳ וכן במנחות ס״ח ב׳ דמה חשש אם יניחן מ״מ למ"ד בשבת כ״ג א׳ דלא לזלזולי והכ"נ כשמניחן בספק. (וברי"ף ס"פ ערבה דלכן אין מברכין בח׳ דלא ליתי לזלזולי ובזה נסתר המרדכי בסוף סוכה דבח׳ אין לישן משום בל תוסיף ולרי״ף אם מברך עובר משום בל תוסיף ובל״ה הא דאינו מברך אשינה שברכה של אכילה פוטרתו כתו׳ ברכות י"א ב׳ לשנויא קמא וא״כ כשלא בירך על האכילה חל עליו החיוב לברך גם על השינה וי״ל דרי"ף ומרדכי פליגי בהני תי׳ שכ׳ התו׳ בברכות וע״ש בר״נ): ואף למ״א בר״ס כ״ט מ״מ כשמניחן מספק לא הוי כמזלזל בקדושת יו"ט ואף דלא לישתמט לא׳ מהפו׳ במהלך בדרך וא״י אימת שבת מ״מ גזרו בכה״ג שמא יוציאם ולא מטעם איסור הנחתן וע׳ במ״א ש"ח ס"ק י״א ותו׳ ערובין צ"ו וע׳ בשמים ראש קנ״ג ובגדי כהונה חאו״ח סי׳ ט׳ ורדב״ז בשם הרשב״א וטוב לברך על של שניהם בחוה״מ בשכמל"ו דהוי מעין תפלין ולא הוי בכלל הפסק וע׳ במ"א כ"ה ס״ק ל״א ובט״ז וס"ס ל״א וחי"ע ת״צ ס״ק י״א ועק״ד או״ח ט״ז אות י"ח: תו׳ ד"ה שאם בס״הד וענ״ל דרישא הכ״פ ג׳ ימים בטלה גזירת שבעה הא ב׳ ימים בטלו גזירת הא ימים לא בטלו לענין דנוהג שבצנעא כצ״ל והשאר בנתים נמחק:
ב
תו' ד"ה והתניא כונתם דדיוקא דר"ש דמשמע בכולו מל׳ ביטלו דמתני׳ ות״ק דברי׳ נקיט נמי ל' ביטלו ואפ"ה קאמר דלא ביטלו ימים וכ״כ בהג׳ רי"ח מפראג ושו״ת תורת נתנאל סי׳ ל״ג והרבה מחברים נטו מכונתם וע׳ תו׳ שבת ל״ט סה״ד ממעשה ובעיקר קו׳ התו׳ י״ל כתו׳ יומא ד"ד ב׳ ד"ה מסייעא והכ״נ כיון דהלכה כהמקיל באבל וע׳ תו׳ כתובות ק"ח ב׳ ד״ה ש"מ:
כ
א
תו׳ ד״ה כל ע׳ תו׳ ערובין מ״ו סע״א וס״ה ב׳ ובחי׳ לשבת י״ט:
כא
ב
תו׳ ד״ה אפי׳ כגון שלא עמדו וכדמוקי נמי להדיא בסמוך כ״ב א׳:
כה
א
דלרבי׳ ע׳ ב"מ ספ״ב: רבץ ע׳ ב״מ פ"ד ב׳ וירו׳ כלאים פ״ט וע' בדא״ר ספ״י וע׳ רש"י תענית ו׳ א׳ והקדמת הר"מ לי״ד ואולם התשבי כ׳ שאיך לקחו זה על מחזיקי ישיבה ועל הרוב בא כ״א על ב״ח שאינם מדברים ולא העיר מהנ״ל.
כו
א
אלא בזרוע וע' ח״צ סי' י״ז:
כז
א
תו׳ ד״ה מן המנחה ע׳ לא"ז רש"א אבל הגי׳ דמקודם לא ואח״כ מ״ה ואינו יושב וקאי בדברי רבה בר"ה דקאמר אינו יושב וכ״כ בג״ש סי' ע״ב וע׳ שיבת ציון סי׳ ס' בענין אחר: זכוכית לבינה ע׳ תו׳ שבת רפ״ב:
כח
א
מה פרה וע' תו׳ וכמ״של במדרש תבא כו׳ וכן בירו׳ ריש יומא למה סמך פ׳ מרים כו׳ ותמוה מבבלי שם ב׳ א׳ ופרה לאו בת כפרה והא זה הטעם שייך לדורות כסנהדרין ק"ב סע״א דא״ל כל חטא כו' (ע׳ רש״י ול״נ כפשוטו שהרי בסמוך לאחר כ״ד דורות וע׳ במ' איכה עה״כ גלתה יהודה וירו׳ תענית פ״ד ה״ה) וא״ל דכוונת הגמ׳ כירו׳ או אינו אלא שעיר ר"ח כדר׳ בא לכפר כפרה כזו בכה"ג דהא שם ג׳ ב' מסיק רבינא מה זו שכשירה בכה״ג וע״כ דלס"ד פרה לא הוי בת כפרה כלל. ורש״י בשלח דבמרה על פרה נצמנו [יש לתקן: נצטוו] דיליף חק חק ואיך יבא על חטא העגל וע' ירו' ביצה רפ"ב וחולין י"א א׳ חטאת קרי' ול"מ כפרה כתיב כדלעיל דבפרה לא כתיב כפרה, וצ״ל דסובר שגם ענין הכפרה בעצמו הוא חוקה כמו בהא דמטהרת טמאים שם י״ד א׳ אך בסנהדרין נ"ו ב׳ וכ"מ דלא חשיב פרה ובנזקין דח' פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן וא' פ"א וראיתי ברא״מ פ׳ בשלח שעמד על דרש״י וע' לא״ז רש״א בהוריות ח׳ ב׳ בח״א ומהתימא על בעל זרע יצחק מגילה פ"א מ"ה וצ"ע דל״ח לשריפת הפרה דג״כ כפרה כתיב כקדשים ופלא מסוגי' דיומא: רבה חי מ׳ שנין ע׳ תו׳ ר״ה י״ח א׳ ויבמות ק"ה א׳ ובת"א והקדימו בסה״ד ושמ״פ וע״ש בסדר תוא״מ אות ר׳ דהא אביי חי ס' שנין ורבא נ׳ שנין ובפ״ג שאכלו בוצין מקטפי' ורבא נתמנה אחר פטירת אביי כפ׳ הרואה וכתובות ס״ה עכ״ד וע׳ רש״י ע״ג י״ט ב׳ והא רבא אורי וע׳ רש״י סוטה כ״ב. וקצת ראי׳ מדמוקי בשוין והתם שלחו סיני עדיף וכסוף ברכות וכן באביי שנתמנה קודם רבא משום דקשיש ולרש"י בסוטה דה״ד בשוין כשאין גדול ממנו וע״ש בתו׳ ד"ה פריו וכונתם מדסמיך מימרא דרב עה"כ כי רבים כו׳ ולרש״י לא ניחא לי׳ דהתם רב דאמר הכי והיכי פסיק ואל״כ על הלומד כו׳ כיון דמ״מ משכחת גם קודם מ׳ בשוין. והתו׳ דגרסי רבה וי״ל דלרבא אסור אפי׳ בשוין ותליא בהא דנחלקו הפו׳ היכי דפליג רבא עם רבותיו כמשחל ברכות ו׳ א׳:
כט
א
כפטורי ע׳ רש"י ברכות ו׳ א׳: וא"ר לוי בר חייתא היוצא מבהכ״נ כצ״ל וכן הגי׳ ברא״ש ובסוף ברכות הגי׳ ר״ל בר חייא וברא״ש שם ר׳ חייא בר אשי אמר רב היוצא מבהכ״נ ובזה ניחא הא דמסיים בסמוך במימרא דילי׳ דדריש מהך קרא דת״ח א״ל מנוחה ובברכות הגי׳ בין עבה״ז ובין בעה״ב והיינו דמהך קרא דילכו מחיל אל חיל דמיירי לעה״ז לגבי ת"ח וכן כשיראה אל אלקים בציון יהי׳ ג״כ שכרו שילך מחיל אל חיל וע' ירו׳ שביעית ספ״ד ר׳ יונה בשם ר״ח בר אשי עתידים הן חביריס להכניס מבהכ"נ לבהמ"ד מה טעם ילכו כו':