אור ברסלב

זכר יהוסף· רבי יוסף זכריה שטערן

א

שער

ספר

זכר יהוסף

והוא חלק א' מספרי על הש"ס

כולל חדושים ופלפולים והגהות שונות ויישוב כמה חומרות ופליאות נשגבות התמוהין מצד עצמן או מחומר הנושא ממקום למקום וע"פ יסודות חזקות ונאמנות מש"ס בבלי וירושלמי פוסקים רו"א וגם כמה תשובות רחבות אשר השבתי לשואלי המסתעפות בכל סוגי' ובכמה מקומות ביארתי דברי הרמב"ם התמוהים אשר זכיתי לחשוף מקורם וגם ראיתי לבאר כמה אגדות חז"ל בדרך הקרוב אל הפשט. כל אלה חוברו מאתי יוסף זכרי' בלאא"מו מרנא ורבנא ר' נתן שטערן זללה"ה הרב דק"ק וולאדיסלאוואווא (אשר פקודתו חזקה עלי טרם הלקחו למרום מבלי לכתוב עליו בחתימתי תואר גאון וכדומה) בן הרב הג' הצדיק האמתי מרנא ורבנא ר' יוסף זללה"ה מפינסק בהגאון האמתי מוהר"ר ארי' ליב מסלוצק זללה"ה אשר לקחו אלקים בהיותו בן מ"ב שנים וסיים סדר הש"ס גפ"ת מ"ב פעמים כמנין ליב. בן הרב הגאון האמתי מופ"הד כק"שת מוהר"ר קלמן זללה"ה דהמבורג ואבותיו היו כולם גאוני ארץ דור אחר דור עד הגאון רמ"א בעל המפה ומהרש"א ומהד"ב ומהר"י מינץ ומוהר"ם מפדאווא וממשפחת מג"ע ועוד כ"וכ גאונים מפורסמים אשר קצר הגליון מהכיל זכרון שמותם וכאשר יבא במכתב מגלת ספר היחס אשר יצא אי"ה לאור. חותני הגאון המפורסם כקש"ת מהור"ר מרדכי גימפל הרב דק"ק ראזינאי. הי' בן הגאון וצדיק מפורסם מהו"רר דובער זללה"ה דק"ק אוטייאן בן הרב וכו' ר' יעקב זללה"ה. בנו של הרב וכו' ר' חיים מקארעליטש זללה"ה וחתן הגאון ומקובל ר' מרדכי הרב דק"ק הנ"ל. ואחיו הרבנים כולם שמשו ברבנות במחוז זה. ומשפחתו ושלשלת יחוסו דור אחר דור להגאון ר' מרדכי יפה זללה"ה בעל הלבושים. וזכות אבותינו הקדושים אשר בארץ המה יעמוד לנו ולבנינו עד עולם ויקויים בנו תחת אבותיך יהיו בניך ולא ימושו ד"ת מאתנו לנצח:

ווארשא

בדפוס הרבני מוה' צבי יעקב בהמנוח מוה' אליהו ז"ל בוימבערג:

שנת יברך זכר יהוסף לפ"ק

תיקונים

דף ד' ע"ב שורה ל"ב להוציא צ״ל שלא להוציא: דף כ״א ע"ג שורה כ״א חסר וע׳ בתו' ב"ב קי"ג ב׳ דף כ"ג א' שורה לו הודאה צ"ל הוראה: שם ט״ב עיקר לאו צ״ל לאו עיקר. שם ע"ב נ"א מ"ה צ"ל נ"ה: כ"ה ע״ב שורה מ"ה חסר וכן גי׳ הב״הג ברכות י"א ב׳ אר"פ הלכך. שם ע״ג שורה כ"ה חסר וע"ש בבבלי קי״ג ע"א ברש"י: שם ע"ד כ״ד בלולב צ״ל בשופר. דף ל׳ ע״ב ה׳ לא תאכל צ"ל לא תבשל השני לענין דרך בישול: דף ל״ג ע"א שורה ח׳ כ' צ"ל ב׳. שם ל׳ צ״ל מ׳ וחסר שורה שלמה אבל מקדש שני שלא הי׳ ל׳ אמה טרקסין הי׳ ס׳ על כ׳ וחציו מ'. שם שורה י"ח גבוה כ״ג אמה: שם שורה כ״א חסר הי׳ שוה לקרקע עזרה: דף מ״ו רע״ד חסר וע׳ רש״י פסחים ג"ב ד"ה חקוקאה: מ"ח ע"א שורה א׳ לרבות צ״ל לרבו דף ס"ב ע״ג שורה ס"א יהוסף צ״ל יוסף: דף ע"ג ע"ב שורה ל"ז ע"א צ"ל ע"ב: שם ס״ד צ״ל ל"ו ע"א שורה ד' מ"ז צ"ל י"ז שם ט' מ' צ"ל מ"ט. דף פ"ב ע"ב שורה נ"ה ר״א צ"ל ח"א: פ״ג ע״ב ש׳ ז׳ דלא צ"ל דלוי: פ״ו ע"ג ש׳ נ"ט בפ"י צ״ל בש"מק פ״ז א' ש' ד' מ"ז צ״ל י״ז: שם ט׳ מ׳ צ"ל מ״ט: שם י"ז ועשות צ״ל וע׳ שו״ת: שם מ״ב תשובה בחמור וד"א צ"ל תשובה וכו' ולכן דנין אותו בחמור: שם ע"ב ז׳ לר"ט צ"ל לר"ש: פ"ט א׳ ש׳ נ׳ צ״ל בח"מ קס"ג סק״יח: ויבמות ע"א אחר תי׳ בז"הז דרבנן חסר והא משכחת ג״כ בתרומה טמאה ותמוה דהא: דף צ׳ ע"ד שורה י״ח חסר ופסחים מ"ה: דף צ״ז קודם תי׳ ובדרך זה חסר וע׳ תו׳ ב״ב קנ"ד ב׳ ד״ה ברם שם שורה כ"ז דלא צ"ל דהא: שם לר"י וצ"ל לר״ל. שם סוף ש׳ מ״ג אינה וצ״ל אי:

מכתבי תהלה

בעזה"י איקלע לאתרין ה״ה הרב המאוה״ג החריף ובקי סיני וע״ה כש"ת מוהר״ר יוסף זכרי׳ שטערן נ״י יצ״ו. ותלמודו בידו חבור ז כ ר י ה ו ס ף על גפ״ת סדר מועד וסדר נשים. ויביאהו פה לבית הדפוס. ופלפלתי אתו כמה וכמה פעמים עד שהכרתיו. והי׳ לי פתחון פה עמו בהרבה ענינים ושיטות עמוקות. ומצאתיו מלא דבר צועה ברב כחו בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ושו״ת למרבה שגורים על לשונו וחקוקים על לוח לבו. קנקן חדש מלא ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. ובר אבהן יאי ויאי. לאיש אשר אלה לו וברכת ה׳ מלא. אמרתי יהי ה׳ עמו יעלה ויצליח שיתפשטו חבוריו בתפוצות יהודה וישראל. ויגדיל ויאדיר תורתו ושלותו. כאות נפשו ונפש המדבר לכבודה של תורה הבא עה"ח ביום ג׳ ר"ח סיון כת"ר לפ"ק ווארשא

דובעריש מייזלש חופ"ק ווארשא יע״א.

ה"ה הרב הגאון חריף ובקי חו"ה י ו ס ף ז כ ר י ' שטערן ספרו בידו על סדר מועד ונשים והאיר מול פני וראיתי כי הוא בקי בש"ס ופוסקים כאחד מגדולי הדור לזאת למען להגדיל תורה ולהאדירה יפיצו אור חבורו ז כ ר י ה ו ס ף על פני תבל להדפיסו ע״ז באתי עה״ח יום כ"א סיון תר״כ פראגא

ישעי׳ מושקאט חו״ק פק"ק פראגא.

הן בא לפני הרב המאור הגאון הגדול החריף ובקי סוע״ה המפורסם מוה' יוסף זכרי' נ״י שטערן ממדינת ליטא והראה לי ספרו חידושים על איזה מסכתות אשר העלה פה על הדפוס. ועמדתי מרעיד ומשתומם על חריפותו ובקיאותו בים התלמוד בבלי וירושלמי תוספתא עם כל הפוסקים ותשובות מפרשים קדמאי ובתראי. לכן גם ידי תיכון עמו שיפוצו מעיינותיו חוצה ותועלת גדול ימצא כל מעיין שימצא בנקל לעמוד על כל המקומות השייכים בהלכה אשר יעסוק בה ואז יכיר ג״כ ברמיזותיו של הרב המחבר נ״י. דברי המדבר לכבוד התורה ולומדי׳ ווארשא ו׳ שלח תר"ך לפ״ק:

יעקב במהר״י ז״ל געזונדהייט בעל המחבר ספרי תפארת יעקב

ויתר הסכמות מגאוני זמנינו הוכרחתי לע"ע להשמיטם מהוצאות הדפוס ובל"נ יודפסו בח"ב

הקדמה

מהולל אקרא השם הגומ' עלי להוציא את חידושי על הש"ס לאור עולם אשר נתתי להם משפט הקדימה יען היותם דבר השוה לכל נפש ואשר חביבים עלי יען כי ראשית בכורי עלומי המה ולא חסתי על עמלי להביאם במצרף הבקורת (כיומא כט' קשה עתיקי מחדתא) וראיתי לפלס הסברות במאזני השכל הישר אשר הוטבע בלב האדם ולחקור כל סברא במקומו אשר יוקח ממנו בעומק הפשט ולהסביר הנ״מ לדינא ע״פ דרכי הלימוד האמתי, ולא העמקתי ללכת בגדולות ולבנות מגדלים הפורחים באויר לבאר דבר הנעלם בהיותר נעלם ולהביט רק על הברת התיבות והענינים (וכירושלמי שבת פי״ב ה"ד א"ל ר׳ יוחנן מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין א״א, וכן ברש״י בגיטין י״ט וע״ש בפרש"י דגם לענין שבת פטור ולא משמע כן בירושלמי דהכא וכמ"ש הרמב"ם בפי"ג מה' שבת דיו ע"ג סיקרא חייב). ואה״ח האמת כבד ע״כ נושאיו מעטים. יען כי האמת אין לו רק נתיב אחד ודרכי הפלפול הרחוקים ארחות רבות למו (וכיבמות ע״ב ב' תניא בתלתא יומי וסברה בתלתא ירחי) ואף אם במקומות שונות נטיתי למלאות חפץ המשתוקקים בדברי חדודים ולעשוח סמוכין באיזה מאמרים ולחברם יחד ברחוקות הפלפול אשר הנטי׳ מימי הנעורים משכתני אל דרכי החידוד בכ״ז הדברים בעצמותן צודקות ע"פ הנחות אמיתיות אשר החידוד כמו תבלין להמשיך הלב (ובערובין נג״א ב״י דדייקי בלישנא ומתנחי להו סימנא נתקיים תורתם בידם). וכאשר נשתנו גם הטבעיים וחיך אוכל יטעם יש שחביב עליו מאכל חריף וחמוץ ויש מבקש מאכל מתוק, וברכת ה' היא תעשיר להביא גם עצות מרחוק ולקבוע יתידות ע״ד מאחז״ל לא תיזלו בתר איפכא ערש״י קדושין מו"א כי הסברא על הרוב יש לה פנים לכאן ולכאן וכירושלמי ברכות פ"ב ובערובין רפ"י כל מילא דלא מחוורא מייתי לה מדוכתין סגיאין וע' נמ״י פ' החובל ולזה המליצו בירו' ר"ה פ"ב דדריש מקרא ממרחק תביא לחמה ד"ת עבמ״ז כו' וע' תו' כריתות יד״א בהא דרפרם דביומא פריך לה שד"ת כו' ותמהני עהש"א סי' ע' שכתב ומי יתן ואדע שהיו מראים לנו אפילו במ״א שהגמ' מייתי איזה דברי אמורא במ"א בסתם ובמ"א מייתי לה ודחי לה. ובאמת מבואר בכ"מ כי״ב אשר נדחו במקומן ובמ״א לימד ע"ז ע' בשבת קי"ח דמדומי חמה וברכות כ"ט לייטי עלה וע' יבמות כג"א בדרשת בנך ובקדושין סח"ב וע"ת יומא כו"ב סה"ד ההוא וסוכה כט"ב ד"ה קפסיק וכתובות פ"א תו' ד"ה שותות וגיטין עב"א ד״ה משום ובהגרי"ב וע' תו' שבת עח״ב ד"ה מפגל וע' תו' גיטין נ"ג א' ד"ה בראשונה ותו' ב"ק ע' ד"ה אמטלטלי וסנהדרין סו"א וע' רשב״ם ב"ב קל"ג ב' ודייק מדקתני וע' תו' ע"ג סח"א ד"ה תיקו והרמב"ן במלחמות בפ"מש בהא ד"נח בבהמ"ז ועב"מ נז"ב ובשמ״ק וע' תו' זבחים ע"א סע״ב ד"ה ומי וע' תו' מנחות נח"א וע' תו' שבת קב״א ד"ה ר״אא וע' תו' יבמות ה' סע"א שלא וחש להאריך וכה"ג מורגל לאין מספר בתו' דהו״מל ולטעמך ולא קאמר וע' בחי' לכתובות נח״א משש"ב וע"ע בירושלמי כלאים פ"ב כההיא דא"ר אמי עשירות היתה בתשובות או כההיא דא״ר יסא כאינש דאית לי' תרי טעמין והוא משיב חד מנהון ועי׳ יבמות מ"ח ב' ובכ״מ חדא מתרי ותלת טעמי קאמר וע' ב"ב דקכ"ז ב' בחי' וע' פסחים מ"ח א' דשתיק בחדא מכלתא כו' ובירו' כתובות פ"ה אר״ז עיקרא ל"ל יסוד ורבנן בנין וסלקין עלה וע' ירושלמי תרומות ספ"י דאר"ז לר' יסא ואלו לא איתאמרת הדא לא הוי ידעין מסברא ובירושלמי שבת פי"ט ופסחים פ״ו ה"א כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה וע' ירו' פ' כל הגט כד שמע ר"ל מתני' הוא סמך עלה כד לא שמע מתני' הוא מבטל דעתי' מקמי׳ רי"ח וכה"ג בזבחים צו' יע"ש וירו' מגילה פ"ב ה"ד אנא אמר מן שמועה ואת אמר מן דעה ואת מסתכל בי ות״ל בניתי משיותיו על יסודות נאמנות מבבלי וירו' אשר בכל ענין בלול בתוכו מרוב המסכתות: והערותי במקומות שונות על הגהות ותיקונים הכרחיים והעמדתי כמה גירסאות על מכונם (וכמו שהזהיר א"ז רמ״א ביו"ד רע"ט ס"א ועב"ח או״ח רס״ו סק״א ורמב"ן פי"נ והובא באור תורה פ׳ צו ועחו״י סי׳ י"ח ובשו"ת יד אלי׳ סי' כ״ז) ועשיתי אזנים לתורה באשר לא קדמני בהם אדם וכמה לימודים וסוגיות חדשות אשר הבאתי איש על מקומו וציינתי על המון תשובות ומפרשים שונים למצוא דבר חפץ במקום אשר התעוררו בדברים הנצרכים אל עומק הפשט. וקיימתי מאחז״ל קבל האמת ממי שאמרו ולא חדלתי לציין גם ע"ד איזה אחרונים מענינים אשר עיינתי בהם בילדותי באשר המה לתועלת המעיינים להעזר על ידם ולא גבה לבי לפלס דרכי ע"פ משפט כבוד המדומה כי רק אל התועלת לבדו שמתי מטרת מגמתי. וגם כמה באורים חדשים ומורווחים אשר העבירו הראשונים במלוא כפם ואשר הניחו לי להתגדר (וכחולין רד"ז וע"ש קיח"א וערובין ו"א ק׳ ע״ב וע' רש"י נדרים פ״א א'). וביומא ע"ב ב׳ כתר תורה מונח לכל וב״ב קמ״ב ב׳ אטו בקשישא תליא מלתא בטעמא תליא מלתא והבאתי בתוכו הרבה דינים מחודשים והלכות קבועות אשר זה פרי כל הלימודים וכמה תשובות רחבות אשר השבתי לשואלי ואשר יש להם סמוכין לדברי המסכתות אשר אדני ספרי עליהם הטבעו ולחבר יחד את הפלפול בלולאות ההלכה ושמתי רעיוני לקלוע השערה על קוטב דברי השואל ולהביא דבריו במצרף הבקורת ואיש יחד פני רעהו: ובראשית דרכי שמתי לי לחוק להזכיר שם השואל עד"ת בתואר המיוחד לכ״א כערכו בלתי הפלגת ריבוי התוארים וכבר אה"ח אל תבטח באשר ישבחך יותר מהראוי לך כי גם יגנך יותר ממה שיהי' אפס בראותי כי רבים מלינים עלי אשר נתתי מגרעת בכבוד איזה מהשואלים ומחברים מפורסמים כאילו אשר הי׳ זאת מגובה לב וצרות עין ח״ו ראיתי כי טוב שלא לשנות ג״כ מדרך הנהוג. וגם עשיתי סמוכין להביא בספרי הלז כמה חדושים משארי מסכתות אשר יצא טיבם בשמי על פני חוצות אשר איתבדרו בעלמא בהעתקות שונות לבל יהיו באורך הזמן כיטוגמא ישינה. וגם בלול בתוכו כמה פלפולים רחבים כההוא ציידא דאשכח רברבי וכו' וכב"ק מא"ב. והסברתי במלון מועטים המחזיקים את המרובה למעיין במקומו וכעצת חז״ל בפסחים ג״ב לעולם ישנה וכו' ובכ"מ אשר ידעתי לדחות בהש"ר וסמכתי על המעיין המתבונן מדעתו או אשר בא הענין באותו סוגיא אגב גררא וכתבתי ברמז לעיין בסוגיא אשר ימצא ישוב למה שיראה בתחלת העיון ולחדד התלמידים אשר יטעם לחיכם יותר אחר היגיעה קצת מעצמם ובכמה מקומות יבוארו ענינים עמוקים ע"י הציונים שרמזתי לעיין עליהם ואיש תבונות ידלינו: ואזני קשובות לשמוע לקח מאת המבקרים להשכיל על מפעל ידי כי עיני בשר לנו וכאשר המליץ נעים זמירות שגיאות מי יבין מנסתרות נקיני ולא יתפאר האדם להשתרר על השגיאה כאשר יחלוף הנשר במרומי מעופו את הפנינים לרגלי זוחל על גחון ואף כי לאיש כמוני המוטרד בטרדות שונות ושבולת הזמן שטפתני וטורח הכתיבה והגהה עלי היו כולנה ואין זר אתי בעוזרי ואני לומד גלמוד בלי תלמיד וחבר להמתיק דברי אתו וכמו שחשב הרמב"ם במורה בל"ד מראשון מה' המונעים להשגת השלימות ומלבד המחסורים להשיג ספרים הנצרכים לפעמים לעיין וכמ״ש הבעה״מ בפתיחתו "התאמצתי לעשות כפי כחי הנענה והמדוכא מתולדות הימים אשר פגעו בי ומצאוני מהם המורים בקשת בחיצי הצרות אשר ממצבי הדפוני כו' ובאמת כי כל כח בשר חלוש וחסר וידניני לכף זכות וכמ״ש בירושלמי סוף ברכות כל חרשיא כו' ודאורייתא בישין וכל פיטטיא בישין ופיטטיא דאורייתא טבין" עכ"ל ובירושלמי חגיגה ספ"ק ובנדרים ספ"י שולחני לכם אדם גדול ומהו גדולתו שאינו בוש לומר לא שמעתי וע"ש בשיו״ק וזהו מדתן של חכמים על מה שלא שמע אומר לא שמעתי ובחגיגה יד"א ובכ״מ אין אדם עומד עד"ת אא"כ נ"ב (ועשו"ת חו״י סי׳ א' ובש"ות חוט השני סי' י״ח וע' תו׳ ע״ג נ"ד א' ד"ה איקלע וע׳ ב"מ קד״א וזבחים צד"ב ובכ"מ הדר אוקי רבא אמורא עלי' ודריש דברים שאמרתי טעות הן בידי וע' שבת סו״ב ובהגרי"ב ובערובין נב"א וב״מ סה״א ובכ"מ הדרי בי ועמ״ק טז״ב וגיטין ו״א אטו מאן דלא ידע כו׳ וכה״ג בכ"מ ושבת ק"כ ע"א אמר רבא אטעי' רב שיזבי על רב חסד' חמיו וערבין ב׳ ע״ב א"ר חסדא הא מתני' אטעית' לרבי וע׳ כתובות קד' ב' וגיטין כ"ט ב׳ וס' ע"א וע' תוספתא בכורות פ"ח צאו ואמרו לישמעאל טעית וע' שבועות כז״ב אשבשת וב"ב קיו ב׳ ובכ״מ אגב חורפי' לא עיין בה וע׳ רשב"ם ב"ב קל"ג וצז"א וע' ירו' סוטה פ"ט ה"ב ברב דאמר אני בן עזאי ושאלו חד סב בב' הרוגין וכאביי ובכ״מ שאמרו אני כבן עזאי נתעלמה מהם הלכה וע׳ ערובין כט״א וקדושין כ׳ ע״א סוטה מה״א ובכורות ל"א א' וע"ע בירו׳ פיאה פ"ו וע' בירו' ביכורים פ"ב רי״ח אזיל לחד אתר אמר אנא בן עזאי דהכא אתא חד סבא ושאיל לי' כו' אמר אזיל בן עזאי דהכא וע״ש במפרש שהוא אלי' ז״ל ורצה להוכיחו שלא יאמר כן וע' תו' שבת פ״ב וחולין ז״א). ובחגיגה ג״ב אי מה מסמר כו' כי בעוסקים לש״ש אף שכ״א סותר דברי חבירו מ״מ יוצא האמת לאמיתו ע״י פלפול חבירים ובאבות פ"ד מ' י״ב יהא כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וע"ש בפ"ב. וברכות כ״ח א׳ הזהרו בכבוד חבירכם ולכן כ״א מחוייב להפך בזכות חבירו כמו בדברי עצמו להוציא האמת לאשורו ולא להיות דעתו האמת רק שתהי' האמת דעתו ובס״ח סקמ״ב אם נצחת את חבירך מה תרויח ואם נצחך הוא תרויח בהוספת חכמתך וב״מ פ"ז ברי״ח שאמר על ר״ל דהוי מקשי לו וממילא רווחא שמעתתא והנני לקבל את האמת ממי שאמרו ועל הטוב אזכור שם המשיג אי״ה ביתר החלקים וכמ"ש החינוך בהקדמתו הרוצה לסעוד אצלי יאכל הבשר ויניח על השולחן העצמות והקליפין והנותר ואולי אמצא מקום לדברי ושלא בפניו אין חבין וכאשר הורה הנסיון ברבים שלא עמדו על כונתו מקוצר המשיג או לא אבו להעמיק ובאו בעקיפין כאוהב לטעון וכמ״ש הכ״מ בפ"א מהחומ״צ שעל הרוב אין המשיג מעיין כ״כ כמו המחבר יע״ש וע' בעקרים מאמר ג' רפ״א משש״ב ומה נעמו דברי התשבי כי מי שירצה להשיב ימהר בעודני בחיים ואם אין או ימות גם הוא כמוני או ימתין עד שובי וע' ב״ב ק״ל ע״ב לאחר מיתה לא מיקרע כו׳ יעש״בב ובירו' שבת פ״ק ושקלים פ״ב וקדושין פ״ק לעולם ידמה אדם כאלו בעל השמועה עומד לנגדו כי אז יהי׳ מתון טרם ידבר ולא לתלות בטעות בעל השמועה ועמ״ק כד״א כיון דכל שעתא מידכר כו'. וע' הוריות יב״א יתביתו קמי' חזיתו כו' וע' בפרי תואר עי"ד ספ״ד ס״ק י״ג ומה מאד ילבש האדם בושה וכלימה שלא ישיג להבין לדברי רבותיו ולא מסתייע דלא גמיר עוד לו רבו יתירא לאפלוגי לדחות דברי רבותיו אשר לא השיג להבינם וכו' ע״כ צוחינן דכל מי שאינו בקי בחדרי העיון והעומק ורגיל בו בתמידות ובידיעה צודקת ובכונה שלימה לש״ש הריני אוסר עליו ספרי ולא ילמוד בהם ואם יעבור עקיצנא לי' עכלה״ט ואף אני לא חברתיו רק למי שכונתו לש״ש ולאהבת האמת ולא לפני החכמים אך בעיניהם להתכבד בקלון רבותם ואחר מומים לבקר ולהודיע בשערים באשר ישמעו קול דברים ואת הדברים המאירים והטוב אשר בו יכסו כלילה וכמאחז״ל בחלק עה״כ זבובי מות כו' שמניחין מקום הבריא וכו׳. וכמ״ש הרמב״ם כי אם יטיבו דבריו בעיני משכיל אחד לא ימנע מלאומרם בעד תועלת האיש ההוא ולא ישית לבבו לדברי אלף בוערים אשר יחרפוהו וישימו לאל מלתו והטוב לכל חלק את אור השמש לתבל בכלל אם כי יזיק לחלושי הראות ובר״ט א"ח ואל יתבייש מפני ב״א המלעיגים עליו ובירושלמי פ״א דפיאה כל העולם כולו אינו שוה אלא לדבר א׳ של תורה כו' ולכן הטוב הנמצא בו הוא מציל על הכל וכל איש אשר רוחו נאמנה ונקי׳ מאיבה ומתורת הקנאות ואינו פוסל במומו לא ניתן לחשוד בהדפסת מפרשי גפ״ת אשר הוא לעשות קרדום או לשם כבוד מדומה ועטרה להתגדל בזמנינו אשר רבו המחברים הסובבים בעירות כקטן כגדול וגם מועטים המה המבינים על דבר לאשורו והמחבר יצטרך לקבל גלות לקבץ מחירם למלאות תשלומי נושיו ונותן הס' אל אשר לא ידע ס' ונחשב לו כסף ממכרו לצדקה וכמאמר הנודע אשר המחברים יסבלו צער הריון ולידה וגידול בנים יותר מכולם אף כי חוברי מחברת ראשונה אשר משפט מולדת מבכרת למו ומי אשר עיניו משרים תחזינה לא יכבד עליו לדון את המחבר לכף זכות אשר תכלית כונתו להשפיע לאחרים מחלקו אשר זכה ע"י יגיעה וכטבע האבות לגדל בניהם וכן שארי ענינים אשר היו בגורמיו. והנה להרא״ש והפוסקים שעיקר מצות כתיבת ס״ת הי' רק בזמן שלומדין מתוכה ובזה"ז מקיימין המצוה בספרים הנדפסים ולהפוסקים דהקונה ס״ת מהשוק לא קיים מצות כתיבת ס״ת וע״ע בב״י באו״ח סקנ"ג וע' ש"א ולכן המסייעים להדפסה הם המקיימים מ"ע של כתיבת ס"ת עצהיו"ט. ותקותי לד' כי יפיק ספרי רצון מעל פני המעיין למצוא בו כל דבר חפץ ואך לשוא אדמה להכביר מלין בפתח השער כי הרוכלת המעולה לא תשובח מפאת מהללי' אשר לא תפיק רצון מפאת הטוב הנשקף על פני'. והנה רבים וכן שלמים העתירו עלי אשר מהראוי שלא לשנות מדרך הנהוג להדפיס מכתבי תהלה לכבוד ספרי וכאשר כתב אלי מר חותני הגאון נ״י כי לפ"ד היא תקנה קדומה אשר נפרצה מיום שרבו גדולי הדור וכ"א יחיד ואין שני לו ויען יקרה בעיני לשמוע עצת חכם וגם לבל יתלו זאת ברמות רוחא נעניתי לכם גם בזה. והנה בירו' שביעית פ״ו א"ר יוסי הד"א בר נש דתני חדא מיכלא והוא אזיל לאחר ואינון מוקרין לי' בגין תרתי צריך מימר לון אנא חדא מיכלא אנא חכים. ואמנם בדורינו אשר ספרי הש״ס פתוחים לפני כ״א א״צ להודעה כזאת ואף כי למי אשר כבוד המחבר חביב עליו לא תגרע הודאת פיו ולזולתו למותר. וקראתי שם הספר ז כ ר י הו ס ף כי הוא כולל שני שמות חתימתי כאשר ישתתף השם יהוסף לפניו ג"כ וכדרז״ל בסוטה ל״ה על הכתוב עדות ביהוסף שמו שניתוסף לו אות וע״ש י׳ ע״ב. וע' בישועות יעקב על אהע״ז בשם יהודית שכתב שאפשר שחששו שלא יהא ג׳ אותיות השם ביחד וכו׳ וע' בחי' לשבת י״א ב' וע' בב״ש באות יהושע אם חותם א״ע יאושע שאין משגיחין בחתימתו ואף דמי שחותם עצמו הוא משום כבוד השם שלא להיות אותיות השם י' סמוכין יחד עכ״פ מבואר דמדרך הכבוד להקפיד כן גם בתחילת התיבה וגם אין נ"מ בין ג' אותיות השם או אפי׳ בשתי אותיות דגם הם משמות שאינם נמחקין. ומ״מ נ״ל דבשמות הספרים ליכא קפידא בזה ול״ד לאדרכתא בשטרות והש״י רוצה בכבודו וכבוד תורתו כאחת וכמו שהורגלו רוב המחברים לקרוא ספריהם באופן כזה באין שום חשש. ויה"ר שלא תעלה כו׳ ויקויים בנו ורב שלום בניך וכו׳

מאתי יוסף זכרי' בהרב וכו' מוהר"ר נתן שטערן זצ״ל

ומחזיקנא טיבותא למאהבי ובראשם לכבוד מר חותני הגאון המובהק שליט״א אשר אמצו את לבבי לגשת אל המלאכה הזאת: ולאות כי יקרה מלאכתי בעיניו הבאתי לדפוס את מכתב קדשו אשר כתב לי סמוך לגמר ההדפסה: והא לך מכתבו כלשונו:

ברכה ושלום באה״ר וחיבה יקבל גברא רבא חתני יקירי ידי"נ הרב הגאון המפורסם נודע למשגב בישורון ועל פני תבל חכמתו תרון. חו"ב נשגב ונעלה תוי״ד וחכמה עד למעלה בנן של קדושים כקש"ת מוהר״ר יוסף זכרי' נ״י שטערן בעהמח״ס זכ״י: שלום לו ולכ״אל ולהנלוים אליו. הופיעו לנגדי ביום אתמול כשלשים ניירות בחידושי תורה ואתבונן אחרי עיון היטב אשר מחוי במחוג קמי רבנן ודמטמרן מגלי' לי' דלה דלה לנו מים נאמנים מכל מעיני הישועה . אשר הי' לנו לעינים בכל חדרי תורה ובכל בית התלמודים והפוסקים והתשובות נאמן הוא ועליהם העלה חידושים ערבים ומתוקים גם העמיק בפלפולים עמוקים באמרים אשר הביא מן החדש עד להפליא [כמליצת מרן אאמו״ר הה"ג זצ״ל בשבח המלך החכם מכ"א אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היו כו'. אף כי גם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת מה שקדמוני הם אשר היו לפני מ״מ מצאתי להוסיף ולהגדיל עוד] ויהיו בפי כדבש למתוק. וממעמקי לבבי ברכתי ברכת הנהנין להודות לד' ית״ש כי טוב [וע' שע״ת סי' רנ״ג סק״ב לברך כו' כי בוודאי חיובא רמי להכיר חסדי ד' ית"ש ע"ש ובעניי יישבתי במ״א מרז״ל ברכות מ״ג ב' מנין שמברכין על הריח ולכאו' מ״ש ריח דבעי קרא האמרי' לעיל שם ל"ה א' סברא הוא אסור ליהנות מן העוה"ז בלי ברכה וכל הנהנה כו' ב' גם ע' תו' פסחים כ"ו א' ד״ה מעילה תימה דבפ' החליל נ״ג א' תני' אשה בוררת חטים כו' ובירו' דייק מינה דקול ומראה וריח אין בו משום מעילה וכן הק׳ בסוכה שם ג' קו' התו' ד"ה אין כו׳ פסחים נ״גא ורק דכל הנהנה מעוה״ז בלי ברכה כאלו מעל בקדשי שמים ובברכות מ"ג א' מאימתי מברכין על הריח משתעלה תמרותו ובפסחים כ״ו א' דלאחר שתעלה תמרותו אין בו משום מעילה וע"כ פריך מנ"ל שמברכין על הריח ומשני מכל הנשמה כו' וע״כ על האור שאין בו קרא מפורש נשאר בכללא דקול ומראה א״ב משום מעילה וא״צ ברכה ובביצה ל׳ א' הני נשי כו' וה״מ בדרבנן כו' ואף למסקנא ערא"ש בשם העיטור דבדבר המפורש בתורה מחינן בהו וע״כ א' בירו' קול מראה וריח אין בו משום מעילה וע״כ אין מוחין לאשה הבוררת לאור בית השואבה כמו הני נשי. ואיסורא הוא דאיכא ולכתחלה אסור והראי' דא״ב מעילה מדלא מחינן בהו וע״מא רס"י רי"ו (וא״ל בי' טעם מ״ש קול מו״ר א״ב משום מעילה עפמ״ש בס' יצירה ג' דברים אינם ברשותו של אדם האוזן עין וחוטם ולפי מדקיי״ל לא אפשר וקמכוון שרי ה״נ ואפי' א״נ אסור מ״מ אין בו מעילה ותולדותיהם הם קול מראה וריח ואכמ״ל.) הרי מ"מ אע״ג דמעילה אין בו ללקות בהנאה רוחניית מ״מ איסורא איכא ומבעי׳ לברוכי לשבוחי ולאודוי. והנה ד' אלקים אלקי אבותי מה אני ומה חיי הדל באלפי והמך בבית אבותיי הק' אשר בארץ המה כי אוכל להחיל גשתי בתודה לפניך קטונתי מכל אשר הגדלת חסדך ואמתך על עבדך מגוחי מרחם אף כי מיום הורם ממני הנזר ועט״ר מר אבא הרה״ג זצ"ל וארון אלקים נלקח והוינא כבר תשע יתום אתה היית עוזר עד כי הביאתני עד הלום זה הדרך וזאת העיר אשר פקדתני עלי' לרעות ביעקב עמך פ״ק עיר מלאה חכמים וסופרים יראים ושלמים נכבדים וגבירים כולם אהובים וברורים, יכונן הצור לעיר ולדרים עד יכונן מקדשו והיכלו בראש ההרים, ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלקי הישועה ותדבר גם על בת עבדך למרחוק תבואתה לראש יוסף זכרי׳ בנו נתן (הוא הגאון דק׳ נ״ש מו״ה נתן זצ״ל) ויהי לי לבן (ע' שבת כ"ג ב') פורת יוסף זכרו כשמש יהל וכוכבו יזהיר לנצח ועתה הראתני זאת תורת האדם הגדול בענקים זיניי׳ עלי'. זרעו על מים רבים ומעיינותיו יפוצו חוצה בכל תושי׳ יתגלה וכל יקר ראתה עינו. ומה אוסיף עוד לבקש ממך בקידה על אפים ובכריעה על ברכים הנני ניגש ונענה בהודאה לשעבר ואני תפלה לימים יוצרו יוסיף ד' חסדו עלינו בדיל דאבהתא יתן ד' להיות נהר פלגיו ישמחו ערי האלקים סלה ויוסיף ד׳ להשגיא פעלו להוציא כפלים לתושי' ויושיבוהו עם נדיבי עם אלקי אברהם על מרומי קרת וכן אזכה לחזות בנועם חיבוריו של אאמו״ר הה״ג וצדיק זצ״ל על ס׳ עבוה״ק לרשב״א ועל סדר מועד יוצאים לאור עולם. ולהפיץ גם ממעיינות רעיוני הדלים שמץ מנהו ולעשות גם אנכי לביתי בית עולמים: ואשר ראיתי כבוד חתני הגנ״י העלה והביא איזו מגרגרי חידושיי אשר היו בכתובים לפניו באיזו משולי מכתבי גם מהנזכר בדברינו פא״פ נאותי לו בזאת ליתן לו תח״ח על כונתו הטובה ואף כי כמעט רובם ככולם הם דברים קטנים לא ניתנו להעלות ע״שמ רבנן ותלמידיהון ונאמרו רק לכתוב ולא לקרות בהם מתוך הספר וע״כ ימצא בהם נלקה בחסר ויתיר כדרך אגרות שלומים: יחוג החג הק׳ הבע״ל ברוב שמחה ועונג שלום כנפשו וברכה עד תאוות גבעות עולם ותאות נפשו היקרה ותאות נפש חותנו תדרשנו לטובה כה"י

מרדכי גימפל בהרב הגאון מוהר"ר דוב זללה"ה:

פתיחה לכבוד התורה וחיוב למוד חלק הפלפול ולקבעו על הספר למשמרת לדורות

שיל"ת

איתא בשבת ל"א סע״א אמר רבא כו' באמונה קבעת עתים לתורה. וע׳ תו׳ קדושין מ׳ ע"ב וסנהדרין ז"א דהתם דריש תדש״א עד"ת ול"נ דסובר כמ"ד מעשה גדול או כאידך דמפקי מהאי קרא לבצוע תחלה או כפרש"י משום דקאי אדר"ל מ"ד והי׳ אמונת. וגם לפרש"י שהוצרך לקביעת עתים שלא ימשך כה״י לד״א ועמ"א סקנ"ו סק״א וסק"ב ולכן שואלין קודם מעסקיו וכברכו׳ ו״ב אם לדבר מצוה כו׳ ועבחי׳ לשבת י״א ד"ה אי איכא. ועבוי״ר פכ"ה וילקוט משלי סתתקל״ל וירו׳ סוטה פ״ז סוף הלכה ד׳ עתיד הב״ה לעשות צל לבעלי מצוות בצלה של בעלי תורה מ״ט כי בצל החכמה כו׳ וע׳ רש״י סוטה כ״א סע״א וביו"ד סי' רמ״ו ס״א בהגה וע׳ בסוטה י׳ ע״א וכתובות קה״ב ובוי״ר פל״ד וב״ב ח״א וברכות סג״ב ופסחים נג״ב ובמ' קהלת עה״כ שלח לחמך וע' כתובות קיא״ב שהעושה פרקמטיא לת״ח כו׳ ומבואר ברמב"ם פ"ז מדעות ה״ב ובעין משפט נשמט וע' סוטה יד"א ולזה הקדים השאלה עמו״מ באמונה וכחולין צב״א ליבעי אתכליא על עליא ומ״מ שואלין על קביעת עתים כי השכר שמקבל מלימודו כנר הנדלק לאור האבוקה כמאה״כ ויתרון דעת החכמה תחי׳ בעלי׳ וע״ד צדיקים במיתתן ק״ח כברכות יט"ב ובחולין ז״ב גדולים צבמ״י מבחייהן כי זכרם נשאר בפי בני דורם להדמות להם ובירושלמי שקלים פ"ו אין ענל״צ דבריהם הן זכרונם, ואחר שתורתו הי׳ בקביעת עתים לחוד שואלין עפ"ו שהיא המצוה הראשונה בתורה כי מי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי פטור מפ"ו וכיבמות סג״ב. וגם ששניהם קיומו של עולם וכאבות עג״ד על התורה כו׳ וכמו שהבנים המעולים תפארת לאבותיהם ולמי שגדלם כן הת"ח מחוייב לעמול בח״ת שלא יהא שכלו עקר ולהשאיר ברכה אחריו כחגיגה ג״ב מה נטיעה זו פרה ורבה אף ד״ת כן ובערובין נד"א אף ד"ת כ״ז שאתה ממשמש בהן כו׳ וע״ד מאחז״ל במכות כג״ב רצה הקב״ה לזכות כו׳. ועכני״ח סוף חיו"ד שהביא בשם בעל מ״א שהתלמיד אומר קדיש. ובמגילה כז״א אין מוכרין ס״ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה ואמרינן התם שאני לימוד שמבא לידי מעשה אשה נמי לא תהו בראה. ובערובין מז״א ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה וע׳ תו׳ ע״ז יג״א ד"ה ללמוד וב״ב קטז״א ח״א כל מי שאינו מניח בן ליורשו וח״א כל מי שאינו מניח תלמיד וכדאמר התם דוד שהניח בן כמותו לנב"מ ובתמורה טז״א והרבית את גבולי בתלמידים כו׳ זו משנת ר״נ ריהנ״א בב״וב והיתה ידך עמדי במ״ומ ואם לאו כו׳ וע׳ תבא״ר ספ״ה. וגם י״ל דאיתא בקדושין ל׳ ע״א דאמר רבא עד עשרים שנה הב"ה יושב ומצפה כו' ואח"כ מייתי א״ל רבא לרב נתן בר אמי כו׳ וא״ל מ״יח עד כ״ד יע"ש ברש״י ורא״ש וע׳ קרית חנה ססי' י״ח דברוצה להמתין לישא עד שילמד תורה או שיטרח אחר מזונות יש קצבה עד כ"ב או כ"ד וכ"מ בגמ׳ דדריש ראה חיים עם האשה שהכל הוא ללמדו קודם הנשואין עש״ב ולהכי שואלין עמו״מ ותורה ואח״כ עפ״ו. וגי׳ הע"י א״ל רבא בר נתן בר אסי וצ"ל דאמר לר"ח אך נ״ל שהוא ט"ס וצ"ל רבא בר נתן לרב אסי וע׳ ערובין ל״ב ב׳ ר' אסי ורבא בר נתן ועב״ב ח״ב וברי״ף כתובות פ״ד רבה ט"ס וע׳ שבת ק"נ ע״ב ר״נ בר אמי קמי׳ דרבא. וגם באו יחד מהשתוות הכרחית המחשבה לתכלית א׳ וכרמב״ם ה' דעות ספ"ג שישים על לבו שיהי׳ לו בן אולי יהי׳ חכם וגדול בישראל וכמ״ש בטאו״ח סרל"א בשם הר"י בפ״א וכל מעשיך לש״ש שיכוון שיה״ל בנים לעבודתו וכ"ה בסי׳ ר״מ ס"יא ובסנהדרין קט״א מ"ט לא דרשית סמוכין וביבמות לט"ב בראשונה שהיו מכוונין כו' וע״ש בחי׳ והולדת בנים הגונים תלוי במחשבתו ומקלות יעקב לעד כמ"ש במנה״מ נר ג׳ פ"ד כלל ו׳ ח״ו בעובדא דר״א בב״מ פד״ב. וכן במו״מ ע"ד בכל דרכיך דעהו וכן המצוה בלמוד שמביא לידי מעשה כמו שנותנין תשלומין על ההליכה להשיב דבר לידי בעליו אף שהמבוקש הוא רק השבת הדבר לידו ואם עוסק כל ימיו של״ש לא עשה כלום וניחא קוהתו׳ מה"ד לעולם יעסוק כו' ועחוה״ל שער חשבון הנפש חשבון כ״א ועי׳ נה״ח שער ג׳ פ״ג קרוב לזה ותדע דרבא גופא דאמר בברכות י״ז העוסק שלא לשמה נוח לו של״נ ומ"מ ס״ל בשבת פ"ח א' ויחן מלמד כו' וע״ש בתו׳ ע״כ דכיון דהדר קבלוה ולכן אמרו על כי"ב לעולם יעסוק כו' וגם יובן לפ"מ שהקשו המפ׳ מה שהפליגו בעונש הנושא אשה פחותה ובקדושין ע' ע״א ורבא דאמר ב״ב ק"י ע"א הנושא אשה צריך שיבדוק באחי' ובפסחים מ"ט א' לעולם ימכור אדם כל מה שי״ל וישא בת ת״ח והא אמרינן בריש סוטה דז״ר לפי המזל וז"ש לפי מעשיו וע׳ בא״ז פ"ג וע' בחי' לתענית דד״א. ועי' בנזה״ק פי״ז סי"ב כי אין זה מבטל כח הבחירה לגמרי רק מן השמים מסייעין לו ודעתו קרובה יותר אלי' עכת"ד וע' שבת קנ״ו א׳ מר נמי כו'. וע' ביומא ע״א סע״א אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת ת״ח כו'. ובז״מ הסמיכות כי בענין המו״מ שאחז״ל כל מזונותיו של אדם קצובין לו וכפ״ב דיו"ט ומ"מ דר״זל יכול יהא יושב ובטל ת״ל וברכך בכל אשר תעשה וע"ד שהמליצו בר"ה כ״ו ב' לה"י רבנן מאי השלך על ה׳ יהבך עד דשמעי כו'. ויומתק יותר למאי דגריס התם רבב"ח והוא ע״ד דאריבב״ח ארי״ח ברכות לה״ב דורות האחרונים עשו מלאכתן קבע זו"ז לנב״י לכן ל״הי יודעים על איזה אופן מתקיים השלך יהבך כי הרבה עשו כו׳ עד דשמע רבב״ח והיינו שצריך השתדלות ולעשות תורתו קבע וע׳ נדה ע' סע"ב ירבה בסחורה כו'. וכן בלימוד התורה שכ״א נגזר עליו מתחלת היצירה אם יהי׳ טבעו מוכשר לחכמה וכנידה טז״ב מכריזין עליו אם וכו׳ [השמטות: (וע׳ ר״מ פ״ה מתשובה אין הקב״ה גוזר להיות חכם כו׳ וע״ש בהג״מי מנדה ט״ז ב׳ ורק כאן קאי על חכמת השכלה ועיון שתלוי שטבעו יהי׳ מוכשר מתחלת הבריאה וכן מצד המדור אבל א״ז מצד הגזירה וזה היפך ממש״ש בהגהות רצה״ח ועיפ"ת ב״ר פ״ב ובמ״נ פ״מה לשני ונד׳ לג׳ וחי׳ ליבמות מה׳)] וע' תו׳ ע״א ג׳ סע״ב ומ״מ אחז"ל אם יאמר לך אדם לא יגעתי ומצאתי אל תאמין וכמגילה ו"ב וע׳ רש״י מנחות ז״א ד"ה מסתייע מלתא וע״ד דרז״ל חכמה שלמדתי באף היא שעמדה לי ובירושלמי פיאה פ״א ה״א ושבת פ״ק ה״ד וסוכה פ״ד ה"ב ושביעית פ״ק ומ״ר נצבים ואם הוא ריק הוא מכם למה שאין אתם יגיעים בו כי היא חייכם אימת היא חייכם בשעה שאתם יגיעים בו ועבר"ש אהלות פ״א מ"ד. ובט"ז או״ח סמ״ז שמברכין לעסוק בד"ת שהוא על היגיעה. ועמ״א סי' נ׳ סק״ב שאם לומד המשנה ואינו מבין לא נקרא לימוד. ובמדרש אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה וברכות יז״א אשרי מי שגדול בתורה ועמלו בתורה ור"א דאמר סנהדרין צט״ב כי לעמל יולד כשהוא אומר לא ימוש הוי אומר לעמל תורה נברא. וא"ז רש״א בח״א נתן סי׳ לעמל ר"ת ללמוד על מנת ללמד. ועד״ש ויותר שהי׳ קהלת חכם עוד למד דעת את העם וכמארז״ל משה זכה וזכה אה״ר זה"ר תלוי בו ועחו״ה שער אהבת ה׳ פ״ו שמי שאינו מתקן אלא נפשו בלבד תהי' זכותו מעט ומי שמתקן נפשות רבות תכפל זכותו וכאמור אשר יצוה את בניו כו'. ובירו' סוף ברכות אר״א מה התנוק כו' כך כ"א שבישראל צריך לייגע בתורה בכל יום ובירו׳ ב״ב פ״ח כמש״נ מורשה לשון דיהה והכתיב מורשה קה״י דיהא סוגין מינה מן די לעי. ובע״ז דף ה' תדב״א לעולם ישים עצמו עד״ת כשור לעול כו׳ וערש״י יבמות קיז״א ד״ה בד"ת. ועבא"ר ח״א פ״ה ובא״ז פט״ו. וגם י״ל הסמיכות ככתובות סא״ב בחלוקות העונה. ואח״כ שואלין צפית לישוע׳ שלפעמים נותן עיניו לשם ממון אבל החזק בבטחונו אל יטוהו מחסוריו ולקיים התורת מעוני וכע״ז יט"ב שנכסיו מצליחין וגם שלפי גודל התקוה מטיבין לאדם כי דורשי ה' לא ידעו מחסור וכמ״ש המקנה סוף קדו׳ מרפ״ב דיו"ט לוו עלי והאמינו וכת״ת וכל הני דמועיל לפי שקידתו. וגם י"ל כמ"ש בסוף דא"ז והנושא אשה לש"ש סופו שיוצאין ממנו בנים שמושיעין את ישראל ולזה בא השאלה צפית לישועה אחר פ"ו. וב״ב ס׳ ע"ב ותוספתא סוף סוטה דמשחרב בה״מ ואין מניחין אותנו לישוע הבן (ערש"י ב"ק פ׳ סע״א) דין הוא שנגזור ע״ע כו' וע' קרית חנה חנה סי׳ י״ח. ואלה״ר מזה דלהכרח הזמן לא הוי בכלל דבר המפורש להיתר וכט״ז יו״ד סקי״ו ובכ״מ וע' שו"ת שמ"ר ח״ב ססי' פ״ה דהכא הוי לאסור ע״ע שיש כח לאסור דבר המותר ולזה שואלין אח״כ צפית ככתובות ג״ב דעבידא דבטלא. ובפרש״י צפית לישועה לדברי הנביאים. ונ״ל ע״ד ברכות לד״ב כל הנביאים ל״נ אלא למשיא בתו לת"ח ועושה פרקמטיא כו' ופרש״י ל״נ כל הטובות והנחמות שע״ל על ישראל. ולכן כששואלין עמו״מ באמונה לעשות פרקמטיא לת"ח וכמש"ל וכן אם עסק בפ״ו בנשואי בת ת״ח לש"ש אז שואלין צפית לישועה. ועדא״ר פ״ב והמתאבלין על ירושלים ע״נ לשום כו׳ והוא כתענית ל׳ ע״ב המתאבל ע"י זוכה בשמחתה שנא׳ שישו כו'. ובשבת קיט״ב לח"י אלא בשביל שביזו ת״ח שבה. ולזה המתחבר לת"ח יזכה לנחמת ציון וכברכות מב״א תיכף לת"ח ברכה. ועדא״ז פ"ט אם רצית לכבוד חכם יהיו בו״ב מתוקנין למעלה ובשבת כ״ג ב׳ מאן דמוקיר הו״ל חתנין רבנן וערש״י מכות י׳ ע״א ד״ה ורבנן ונ"ל כדאי׳ בסנהדרין נ"ב ב׳ למה ת״ח דומה כו' ובפסחים מט״א דאין זיווגן עולה יפה ערש"י ולכן מאן דמוקיר דלא הוי בכלל ע"א הו״ל חתנין רבנן. ואח"כ שואלין פלפלת בחכמה שהוא ללמוד בפלפול כע״א לה״ב וירו׳ ברכות פ״ק כי טובים דודיך חביבין ד״ס יותר מיינה של תורה ובזה ניחא הא דלא פרש״י לעיל קעל"ת ע״ד ישליש שנותיו כו' וכקדושין ל' ע״א דא"כ קאי השאלה מקביעות עתים גם על התלמוד ולמה שואלין אח״כ פלפלת בחכמה שהוא ללמוד בפלפול ורק י״ל למ״ש הט״ז או״ח רסקצ״א דכל מילי דמצוה אסור לעסוק בתורה בעשייתם דמורה שהוא על צל הזדמנות. ולפ״ז י״ל דהשאלה אם הי' לימוד התורה בקביעות עתים לחוד וה״ד רשב״ג אינני שומע לבטל דהוי טרדה דמחשבה בעלמא ערש"י ברכות י"א א׳. ולזה בא השאלה אחר ששואלין צפית לישועה וכמארז״ל עה״כ כי יתנו כו׳ אין ישראל נגאלין אלא בזכות המשנה. ואח״כ הבנת דבר מתו״ד להתבונן מעצמו בדרכי הפלפול וכאמור ותן חלקינו בתורתך ומי שחננו ה' מחוייב לקבוע עתים על לימוד מיוחד להעמיק בתורה כיכולתו ולהשכיל חדשות ובדא"ז ספ״ב ט"ו מידות בת"ח ומוסיף על כל פרק וב״מח דברים שומע ומוסיף וע"ד המאמר שלא טעם שמחה מי שלא טעם התרת הספיקות וכירו׳ בפ׳ הנחנקין דכשארי״ח צהבו פניו שכיוון אל האמת וע' מנחות קי״א וע' ירו׳ שקלים פ״ג ה״ב חמוני אפוי נהירין א״ל מה אורייתא שמעית א״ל תוספתא עתיקא וכן בירו׳ פסחים פ״י ה״א וע׳ בירו׳ ערובין רפ"ה ושיו״ק ד״ה תלה עיניו ועבא״ר פי״ח ובכ״מ שמחדשים תורה שמחה מתחדש להקב״ה וע״ש ספ״י אשרי מי שמתחדש ד״ת על פיו וע״ש יבחר אלו׳ חדשים בדברים מחודשים של ד״ת ופלא כי עשה מחול קודש. וער"ן קדושין לג״ב מפני לומדי' עומדין כו׳ ובמכות כג״ב דקיימי מקמי ס״ת כו' ועש״ות יד אלי׳ סי׳ ד׳ ואף דהי' נל"ח כדאמר התם בקדושין אין לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה מ״מ אביי לייט אהא דר״א התם וע׳ במכות י׳ ע״א וע' בשבות יעקב חאו״ח סי״א דבמכות קאי עת״ח שיכול לחדש ד״ת וכדאמר התם דאתו רבנן ובצרי חדא וע' במגילה כ״ו ב׳ בס״ת שבלה. וע' ירו' בכורים פ״ג דעבר חד מן אילין דמתמנין בכסף ואמר חד מרבנן לר״ז נעביד נפשין תניי ולא ניקום מקמי' והמפרש נדחק שנעשה עצמינו כטרודים בהלכה ואיננו רואים אותו ולפמש״ל דס״ל כמ״ש דבשעת לימודם הם פטורין מהדין. ואולם בירו׳ רפ״ג שם אר״א אין התורה עומדת מפני בנה שמואל אמר אין עומדין מפני חבר. ר' הילא ור' יעקב בר אידי הוין יתבין עבר שמואל בר בא וקמי לון מן קמי׳ א"ל תרתי גבייכו חדא שאני זקן וחדא שאין התורה עומדת מפני בנה יע״ש במפרש מפני שהוא תלמיד שלהם. ול״נ שעולה בפשטות כסוגיא דקדושין בשינוי האמוראים קצת וה"ד ר׳ אלעזר מפני בנה היינו הת"ח בשעת לימודו וכדקאמר התם ועוד כלום תורה עומדת מפני לומדי׳ ולכן הוצרך לומר ב' טעמים דמטעם הא׳ לא הי' איסור. והגי' שמואל בר אבא המוזכר בירו' הוא ט"ס הרגיל מפאת הר"ת וצ״ל ר׳ שמעון בר ווא המוזכר שם בירו׳ שנתמנה בימי ר׳ אבהו והוא ר׳ שמעון בר אבא המוזכר בעובדא דהכא בבבלי כי שמואל לא הי׳ אצלם בא"י וגם מדתני לי' בתר ר׳ אלעזר ושמואל קודם בכ"מ לרי״ח וכחולין צ"ה ב׳ שהי׳ גדול ממנו:

ואיתא בשמ"ר כ"ח הלוחות הי' אורכן ו' טפחים כביכול ביד משוה"ע ב׳ טפחים ובידו של משה ב׳ טפחים ושנים בין יד ליד. וע' בתל״מ מאמר ב' ח"ב ובנזה״ק ובאי״ע ר״פ בראשית. ול״נ דאמרינין בנדרים לח״א דפלפולא בעלמא ניתן למשה ולזרעו ומשה נהג בה טובת עין יע״ש בפרש״י דהוא על הבנת דבר מתו״ד. ולכאורא א"כ איך שייך ליתן דו״ח בזה ועלא"ז רש״א בכורות נז״ב פ״א נפל ארז כו'. ונ״ל שהכונה ע״ד מארז״ל טוב עין הוא יבורך שלא הקפיד במה שנתמנה יהושע תחתיו ולא ביקש רחמים על בניו וע' תו׳ ב״ק צ׳ ע"ב ד"ה חמרא למרי' בשם המדרש וע׳ סנהדרין קה״ב. והנה ע״פ משפט התורה הי׳ המלוכה בירושה לדורות עולם וקודם שקיבלו עליהם מלך היו המחוקקים והמקבלים בראשם וכמו בעתניאל שהחזירן בפלפולו ונתמנה לראש וזה הפי׳ שהי׳ מגיע למשה ולזרעו אבל הבנת דבר מתו״ד ראוי לכ״א ולכן אחר ששואלין על לימוד הפלפול שואלין אם התבונן מעצמו להבין דבר מתו״ד בפלפולו. וז״כ המדרש שנים בידו של משה היינו התורה הנגלית שהי׳ בידו ושנים ביד משוה״ע דקאי על עקירתו לצורך שעה כאלי׳ בהר הכרמל שהי׳ בדבר ה׳ וע' תו׳ יבמות צ׳ ע״ב ד"ה וליגמור וע' תו' חולין ה׳ א׳ ד"ה עפה"ד ובשבועות רדי״ו דארי״ח ע״פ נביא נשרפת ובירו׳ סנהדרין פ״ק ל״ג ונשרפת וע' זבחים קי״ט במנוח ועבחי׳ לשבת ק"ח ב'. או דקאי עהלל״מ ששנה אליו בע"פ. ושנים שהיו מפרישין ביל״י היינו חלק הפלפול וע״ד לא בשמים היא רק שניתן בידינו לדרשן וכן לדון לצורך שעה כחו״מ סי' ב׳ או בדין מרומה בסי׳ ט״ו. ובירושלמי סנהדרין פ״ד אלו לא ניתנה התורה חתוכה לא הי׳ לרגל עמידה א"ל אחרי רבים כדי שתהא התורה נדרשת מ״ט פנים כמנין ודגלו וכה״א מזוקק שבעתים. וע' ביפ״מ דאלו הי' בא הדין נחתך לה״י מקום להורות בספק הנופל בהלכה אבל עתה נגמר הענין אחר דעות המרובים וע׳ סופרים פט״ז ה"ה וע' תמורה טז״א וב״מ פה״ב. וזה מסכים לדרז״ל ברבה שה״ש ודגלו עלי אהבה אפי׳ לגלוגו ובשבת סג״א שני ת"ח המדגילין וע' תו׳ ע״א כ"ב ב׳ ד"ה דיגלא ומפר״ת המכחישים זל״ז והוא כי נקודת המרכז רק אחד וזה שדרשו מלגלוגו ע"ד אלו ואלו דא״ח וערש״י כתובות נו"א ובחי' וע' תו׳ ר״ה כז״א סה"ד כמאן מצלינן. ולז"א ככסף צרוף מזוקק שבעתים שצריך לצרפו שיצא מזוקק וכן בד"ת ברזל בברזל כו'. וכמ"ש במשלי סי' ב׳ אם תבקשנה ככסף כו'. שצריך לזקק את העפר וגם שלא יחקור אחר החוצבו או המצרפו וערך האדם שיוכל להרויח על ידו וכן בקנין התורה נאמר מכל מלמדי כו׳ וע"ד מה שתלמיד ותיק עתיד כו׳ ובירו' סנהדרין פ״י אם שמעת דבר מפי קטן מישראל והנאך יהא בעיניך כשומע מפי הגבורה ובר״ה כה"ב אשרי הדור שהגדולים כו'. ובסוטה י׳ ע״ב כשם שבקטנותו כו׳. ובמכות י׳ ע״א ומתלמידי יותר מכולם. וכמו שאוהב כסף לעולם יחסר לו כפלים וכן בתוה״ק נאמר כולם ישבעו ויתענגו מטובך כי במאכלי הערב נאמר אכול דבש דייך וכמו שהטרוד בעסקיו לא ירגיש ברעבונו ובמחסוריו וכן אין התורה נקנית במעדן עצמו וכמאמרם כך דרכה של תורה וכדרז"ל עה״כ כי ימות באהל כו'. וע' בריטב״א לערובין יג״א אלו ואלו דא״ח כי כשעלה משה למרום הראו לו פנים לאיסור ולהיתר שיהי׳ מסור לחכמי ישראל ויהי׳ הלכה כמו הרוב. וע' בנחלת יעקב פ׳ יתרו. וע׳ ירו׳ סוכה פ״ד וע׳ בחגיגה ג״ב. וע' בדרשות הר״נ מב״מ פו"א שניתנה התורה כפי הכרעת השכל האנושי אף אם יהי' היפך האמת הברור ובמדרש שמואל פ׳ ד׳ מצרף לכסף אמר רבא לא ניתנה תורה אלא לצרף את הבריות וכמש"ה אמרת ה׳ צרופה ובמגילה יט"ב מלמד שהראהו כו' ע"ש בפרש"י והוא על מדות הנדרשות וע' בשבועות לט״א ובסנהדרין לח״ב ועבוי״ר פכ"ב וקהלת רבה ס״א פ"א ובסי' ה פ"ו ובשמות רבה פמ"ג וכן בכתיבת המגילה שמצאו מקרא כתוב בתורה כמגילה ז"א ובז״מ דקדוק הלשון הראהו כמ״ש התויו"ט בהקדמתו ובירו׳ מגילה פ״ק דמגא״ס נאמרה למשה אלא שאין מומא"ח בתורה. ובגיטין ס׳ ע״ב רובה בכתב כו' והוא ע"פ מדות הנדרשות וע' במגילה יד"א ועיר"ו פיאה פ"ק ומגילה פ"ד וחגיגה ספ״ק והעד מה שהמליצו במנחות כט״ב עמר״עה דמבואר שלא ניתנו לו רק הכללים. וע׳ תו״י יומא לח״ב מדאורייתא מנ״ל משום דליתא דלא רמיזי באורייתא וכתענית ט"א. וע' באור הרד״ל בפרד״א פ״ב אות יוד. וע' יבמות כ"א א׳ דאורייתא ופי׳ רבנן וע׳ תו׳ ערובין כא״ב ד"ה מפני וערי"ף בע״י ועשו״ת חוט השני סנ״ג בכונתם דאף שא״א שיכתבו הכל משום עשות ספרים כו' מ"מ למה לא ניתנו כולם הלל"מ שבהם לא יפול המחלוקת ולז״א שהי׳ אפשר שישתכח כ״א ע"י הפלפול במדות הנדרשות אפשר להחזירם עכת"ד. ועבר״מ ה׳ ממרים פ״א ובהקדמתו לפה״מ ובסהמ״צ ועשו״ת חו"י סקצ״ב ועבר״מ פה״מ סוף עדיות ותו׳ יבמות עז״ב ד"ה הלכה. ועשו״ת בית אפרים עטה״ר בסי' ה׳ שהעיר מזבחים צג״א בדם מאי הלכתא היא. ובגיטין ס׳ ע"ב דדברים שבע״פ אאר"לא בכתב שאז אינו מעתיק כ״כ בהם ביגיעה ומה"ט כ׳ שאין דין ת״ח בזה״ז ועשו״ת כני״ח סצ״ה. וע' ברכות ה׳ ב' אי משום תורה שנינו כו' וע' בח"א א״ז רש״א כ׳ א"ז תלוי בזכות וכמ״ש בזוה״ק דהכל תלוי במזל כו׳. וע' תויו״ט אבות פ"ד מ״ו כי השכר לפי ריבוי העמל ולא לפי הלימוד ועבא"ר פי״ד ונ"ל דרי״ח מיירי לענין הלימוד שלמד ממנו שלא הי׳ כרצונו להשיג הכל מרי"ח וכערובין נד״ב עראב״פ שהיתה טליתו כו׳ ולענין הלימוד שאדם לומד מרבו או מהשמועה נותנין לו השכר לפי עמלו אבל מי שזוכה לחדש חי' תורה וכע״א יט"ב ולבסוף כו׳ ע"ש בפרש״י ולכן מחשבין לו גם השכר לפי הפרי שהוציא לזכות אה״ר ולהעמיד תלמידים וכשאחרים לומדים בדבריו שחידש או שהולכים בארחותיו להדמות לו שכר הרבים תלוי בו וכברכות יז״א תכלית חכמה תשובה ומ"ט וכקדושין מ׳ ע״ב גדול התלמוד שמלי״מ. והקרבן שהוא ע״ד זבחי אלוקים רוח נשברה לכן אם מכניע ליבו בקרבן העני נחשב לו ג״כ כעולת העשיר. ובזה עולה ג״כ דברי הירושלמי ס״פ הי׳ קורא מתוקה שנת העובד כו' לפועל שהי׳ משתכר במלאכתו ביותר כך יגע ר׳ בון לכ"ח שנה מה שלא יכול תלמיד ותיק ל"ק שנה ומזה מבואר שהתשלומין לפי ערך הלימוד ע״ד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכאמור. ועט״ז אה״ע סכ"ה סק״א:

ובסנהדרין צב״א כל הלומד תורה בעה״ז זוכה ומלמדה לעה״ב. וענוב״י מ״ת חיו״ד ססי׳ ק״צ. ונ״ל שעד״ז מ״ש בסנהדרין פח״ב איזהו בן עה"ב ענוותן וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשי' והיינו שמלמד ג״כ לאחרים מתורתו כי מי שאינו שפל רוח ירא לפרסם דעותיו פן ירבו הסותרים את את דבריו. (ובנדרים ל"ב דאין הב״ה משרה שכינתו אלא על חכם ועניו כו׳ ובדא״ז פ"א דרכן של ת״ח עניו ושפל רוח ובערובין נה״א לא בשמים היא מי שמגבי׳ כו'. וע' תו' תענית ז״א ד״ה ואם ת״ח. ובנדרים נה״א מ"ד ומנחליאל כו'. וערש״י יומא ע״א ד״ה שדומין וע' סופרים פט"ו ה״י דרובן של עבדים גאים להי"מ. ובמגילה כט"א ש״מ האי דיהיר כו'. ובמ״ר אם בחקתי תלכו הה״ד חשבתי דרכי כו' אמר דוד רבש"ע בכל יום הייתי מחשב ואומר למקום דירה פלונית אני הולך והי׳ רגלי מביאות אותי לבהכ״נ ובה״מ. והוא עד״ש ברכות דד״א שכל מה שאני עושה אני נמלך וכו' ולז״א ואשיבה כו׳ ע״ד המאמר מכמה"ש כי עדותיך שיחה לי. ובזמ״ק הרמב״ם פ״ח מיס״ת עה״כ בהוציאך את העם ממצרים תעבדון כו' שנותן אות מהמאוחר אל הקודם. ולפ״ז היא תשובה מעין השאלה מי אנכי כו' ולזה אמר שמקבלת התורה תבחין דרכי ע״ד משה קיבל תורה מסיני וכו'. ומה״ט זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שהיו עלובין וכערובין יג"א מפני שהיו נוחין לשמוע דברי זולתן ולא עוד אלא שהיו שונין מקודם סברת ב״ש ומעיינין בה וכמו דפסקינן כבתראי מה״ט ולא היו עומדים על הכרע דעתם ע"ד יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך. ובירושלמי סוכה פ״ב ה״ח א״ר יודא בר פזי שהיו מקדימין כו' ולא עוד אלא שרואין דברי ב"ש וחוזרין בהם. ובפסחים קי"ט א׳ זמרו למי שנוצחין אותו ושמח על זה. וע' בסוף הוריות דמב״על לענין הלכה חריף ומקשה מתון ומסיק מאי. ול״נ קצת ראי' מהא דלעיל דפסק כב"ה מפני שהיו מתונין ואף דב"ש מחדדי טפי וכספ״ק דיבמות וע' תו׳ ברכות נב״א ובכ״מ ועמק"ש בחי׳ דינים לאו״ח ס״סי ר״מ. וענלה"ר מגיטין ס״ז ר"מ חכם לכשירצה וע״ש בתו׳ דר״י מתון ומסיק וקיי״ל בערובין מו"ב כר"י לגבי ר"מ. ואה״ח בקשו החכמה אצל ענוים השפלים כאשר תחפשו הבריכות בבורות העמוקים והשבלים הטובות והמלאות מכבידותן נכפפים לארץ. ואה״ח אלו לא הי' לנו גאוה לא חרה לנו בהתגאות אחר ולולא הי׳ בנו חסרונות לא התאמצנו לבקשם באחרים. וע"ד כל הפוסל כו׳ וכקדושין ע׳ ע"ב. וגם י״ל בה״ד ענוותן ולמ״ט לנפשי' כי מי שמתגאה יתכוון (להוציא) [לוח התיקון: שלא להוציא] דבריו לאור להתיהר ולהראות עומק פלפוליו עכי״ב נאמר נגיד שמי׳ אבד שמי׳ אבל מי שאינו מכוון להתפאר ולבקש גדולות ומוציא דבריו לאור הוא בן עה״ב וכאמור. וה״ד בסוף נדה תדב"א כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו שהוא בן עה״ב וע׳ בא״ז פרק ב׳. י״ל דמיירי ג״כ לאחרים. וברכות י"ז א׳ עה״ב אין בו לא אכילה ולא שתי׳ כו׳ ונהנין מזיו השכינה וכדכתיב ויחזו ותרגומו כאלו אכלין כו' וכה״ג בדא"ר פ״ב וע׳ באדר״נ פ״א. והוא גילוי רזי תורה שלא הי׳ ביכולתן להשיג בחומר הגשמיי וזהו שכרן של ת"ח לעה״ב להתענג מיין המשומר וסודות התורה אשר עלי' נאמר עין לא ראתה וכברכות לד"ב וכ״א הגיע כפי שכלו והשגתו להשתעשע עם חביריו ורבותיו בג"ע וכברכות סד״א ת"ח אין להם מנוחה בעה"ז ובעה"ב וכמ"ש א״ז רש"א כתובות קד"א או״צ אחזו באה"ק ונשבה אה״ק דהוא הגוף כי שלימות הנשמה אינו בטל לעולם. וע' בחגיגה יד״א הב״ה מגלה להן סוד כו'. ובזוהר מבואר שבמיתתו מכריזין בכל רקיעים שלא יתעסקו כ״א בתורה שחידש זה בחיו ומקרין לפניו כל חידושיו כו'. ונ״ל שז"כ ב״ב צח״א כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח אין מכניסין אותו במחיצתו של הב"ה. והוא המתלבש בטלית שאינו שלו כי אין לו במה להתכבד וידוע מ״ש ר' יעקב בי רב כי בכל פעם שאדם מונע עצמו מללכת אל הישיבה בעה״ז כך דוחין אותו בישיבה שמ״ע כמספר הימים ונ״ל שזה הי׳ ענין ר׳ לוי ור׳ אפס ס"פ הנושא דכל הני שנין דלא סלקית למתיבתא דר' אפס כו' יעו״ש. ובתדבא״ר פ"ג עתיד הקב"ה לישב בבהמ״ד שלו וצדיקי עולם יושבים ונו״נ לפניו במקרא ובמשנה כו' ואומרים על טהור כו'. וע"ש רפ"ה ולכ"א נותנין לו מאור פנים בתורה שיש בו כו'. וז״כ בסוף כתובות כל מי שיש בידו טל של תורה כו' עד ואתם הדבקים כו'. וע' בנה״ח פ״כ וכא׳ נ"ד. ובמדרש שה״ש מנשיקות פיהו עתיד הב"ה לעשות מחול לצדיקים ויושב ביניהן כחצי גורן ולומד עמהם תורה וכה״ג בסוף תענית וע״ש שינוי הגי׳ וגם בשמות האמוראים. וע' בירו' מגילה פ״ב סוף ה"ד ובירו' מ"ק פ"ג ה״ז ובתנחומא פ' צו. ואי' בסנהדרין ק' ע"א כל המרעיב כו׳ יע״ש. ואמרינן במסכת כלה כל המפנה דעתו בנשים לסוף בא לידי עבירה וכו' וכל מי שעושה עצמו עצל מן העבירה ניזון מזיו השכינה כנאמר ויחזו את אלו׳ ויאכלו וישתו ובז"מ סמיכת המאמר בתענית כי אחר שסיים שלא לתת עיניו בליקוחי אשה רק לש״ש ולא לתור אחר מראה עיניו ולזה יזכה לע״ל מכ״מ ליהנות מזיו השכינה ויאמרו זה קוינו לו ולהתענג לשמוע ד״ת מעתיק יומין. ובזה עולה ג״כ הסמיכות מהשאלה עסקת בפ"ו לת״ת וכאמור. ובע״א לה״ב למה ת״ח דומה לצלוחית ש״פ מכוסה אין ריחה נודף ועלא״ז רש״א דקאי על ת״ח המזכה את הרבים. ולא עוד אלא שמהמ״ו אוהבו שהתורה מארכת ימיו וכחגיגה ה״א אי איכא צמ"ר מוסיפנא לי'. והא דנקיט התם מעביר במילי׳ כי אדם כזה מובטח שתורתו אמיתית ורצונו ג״כ לזכות אה"ר וכמש״ל. וכה״ג בעובדא דדוד בשבת ל׳ ע״ב וברב חסדא במ״ק כח״א ומכות י' ע״א וברבה ב״נ בב״מ פו"א. ולא עוד אלא שדברים המכוסין מב״א מתגלין לו ע״ד דרז״ל ביבמות צו"ב ובכמ״ק דארי״ח מ"ד אגורה באהליך עולמים שיאמרו דבר הלכה בשמו ויהי' שפתותיו דב"ק ועבח"א א״ז רש״א ומה"ב וע' רשי' חגיגה י״ב ב' רוח היא הנשמה העשוי' כדמות הגוף. וכאבות גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושי' בעה״ז ובעה״ב. וביומא לח"ב דרשו ושר"י דלא מסקינן בשמי׳ כי ע״י מעשיו ניכר לטובה עמ״מ ר״פ וישב. ובר"ה כג"א כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדס במדבר דלא מהני ובמ"ר אחרי פרש' כ״ב ססי' א׳ וכ"ה במ"ר ואתחנן ומ"ר קהלת א׳ למד ואינו מלמד אין לך הבל גדול מזה וע"ש רסי׳ ב' שכל מי שהומה ומהמה אחר המצוות ומצוה קבועה אין לו מה הניי' יש לו והובא במ"א בססקנ״א. לפיכך אוהב כסף לי״כ ומי אוהב בהמון כו' אז יבדיל כו׳. ועביפ״ת לזכות אחר מותן כגון בונה בהכ״נ ובהמ״ד או כותב ס״ת שיזכה בהן לדורות שלאחריו. והא דמייתי שהרי משה כו' דאף שזיכה כל הדורות במצות התורה היינו במה שלמדה אבל במעשה המצוות שעשה לא זכה אלא בהבדלת ערי מקלט וכמ״ש משה זכה וזיכה כו׳ ובמכות י׳ ע״א מנין לד״ת שהן קולטין שנאמר את בצר במדבר כו׳ וזאת התורה כו'. וע׳ ביומא דע״ב אריב״ל מ"ד וזאת התורה זכה נעשית לו סם חיים כו׳. והיינו מסמיכת הפ׳ אשר ינוס וחי כמ״ד קולטין ממהמ"ו. וע' בסוכה מט״ב תורה ללמדה זו היא תורה של חסד כו'. וע׳ במדרש קהלת ד"ה בבוקר ז״ז שמתו תלמידי ר״ע לפי שהי׳ עיניהם צרה מללמד לאחרים. ובזוהר פ׳ תרומה מאן דמחדש מלין דאורייתא כדקיאות נעשה ממנו עולם קיים ועולם עומד. וע' בהקדמת הזוהר ד"ד ע״ב ובנה״ח פי״ב ויע״ש פט״ז. ואה"ח לא לעצמינו נולדנו כי האדם מדיני והמטיב את חבירו מדעת קונו יש בו ונעשה שותף במע"ב אשר ברא את עולמו לא לצורך עצמו ח״ו כ״א להשפיע מטובו וע״ד צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל. ואה"ח כל מעלים חכמה כאלו לא ידעה והעולם לא נברא רק לכשיתגלו החכמות כי זהו תכלית מכוון רצון העליון שאדם קרוץ מחומר יוכל להשיג נוראותיו. וע' במורה בי״א מח״ב ולז׳ שלא יקרא האדם שלם באמת מי שלא השפיע לאחרים מחכמתו. ובעקרים מאמר ג' פכ"ה עה"כ אל יתהלל כו׳ שלא יגיע אחד מאלו לתכלית האנושי אם לא יצטרף המעשה שישפיע משלימותו לזולתו וזהו השכל וידוע אותי כי אני ה' כו' וכמו שלא יקרא הרופא ע״ש ידיעתו בסממני הרפואה בלבד. ובאבות פ״ה מכ״א ויומא פז״א ובתוספתא שם פ״ד ה״א כל המזכה אה״ר אין חטא בא על ידו וע' תו' יבמות קט״ב ד״ה מהד״ת וע"ד מאמרם בסוכה נ״ב סע״א כל הגדול מחבירו כו׳ כי מוצא מקום ביותר לפתותו ולהכשילו או בשגגת תלמוד שעולה זדון וכספ״ב דב״מ ומי שמזכה את הרבים טבעו נוטה אל השלימות כי יותר נקל להביט להדריך אחרים מעל עצמו והוא נזהר בכל מעשיו. ובעקידה שער ק"ד בפרוץ השפע על השלמים כן יפרוץ מהם לזולתם כאשר באמצעים העליונים. וע' בס"ח בסי׳ תק״ל שהב״ה גוזר כמה ספרים יעשה כו' כי לא גילה אלא לכתוב דכתיב סוד כו' ובריתו להודיעם. וע' בתר״י פא״ע עה״כ שמחה לאיש במענה פיו כי מצד טבע האדם להביע רעיוניו לזולתו. וע' ברכות מג״ב בה״ד מצוה דרבים שאני דאף דתפלה דרבנן מ״מ דחי עשה דאורייתא. ובכתובות נ״א וצדקתו עומדת לעד ח"א זה הלומד תורה ומלמדה לאחרים וח״א זה הכותב תורה כו' כי הוא יש לו יותר שכר מהמעמיד תלמידים אשר מעשה ידיו קיימים לעולם. ולכן המחדש חדושי תורה וכותב על הספר להוציאם לאור רבה היא ובזה מקיים מ״ע ושננתם לבניך וכדרז"ל אלו התלמידים והכתוב אומר ואצלתי מן הרוח אשר עליך. ושכרו אתו ופעולתו לפניו עדי עד משכר ת״ת דרבים וכאמור ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ועב״ס נפוצות יהודה דרוש ל״ב במ״ש בתפארת לעושי׳ על שלימות עצמו ותלמ״ה על שלימות זולתו המתפשט ממנו יע״ש:

והא דאמר בסוגיא דהכא ואפ"ה אי יראת ה׳ כו'. והנה התו' הקשו בה״ד וכל העוסק של״ש כו' ובכ״מ לעולם יעסוק אדם בתומ״צ אפי׳ שלא לשמה כו׳. ונ"ל לפמש״כ הרא״ש ותר"י בסוף פ״ק דברכות לחלק בין מכוון שלא לצאת דגם למ"ד דאצ״כ אינו יוצא י״ח ועי׳ בר״נ ר"ה כח״ב בשם הרא״ה וע' ביש״ש בחולין סי׳ י״ג ואף דלא בעי בחולין כוונה לשחיטה מ״מ אם כיון שלא לשחוט שחיטה המכשרת אלא בנחירה דגרע יותר מנפלה מעל הקורה דלא קרינן בי׳ וזבחת ונלה"ר מה״ד בחגיגה יט״א לא עודהו כו'. ועב"ח סי' מ״ו ס״ק י״א שתמה עהרא״ש שכתב דמי שמלמד תורה לרבים אין להפסיק דהא טפי עדיף לומר ברכת ק״ש אק״ש דאורייתא ותמי׳ לי הא בצפרא אין אנו מברכים לצאת ידי ק״ש דאורייתא וי״ל דהרא״ה לטעמי' בב״י באו״ח סי׳ תקפ״ט שאפי' צווח שאינו רוצה לצאת יצא י״ח. וע׳ בתו׳ ורא״ש סוכה מב״א. וע' תו׳ שבועות יג״א דבמבעט בתשובה לא מכפר יוה״כ גם לר׳ וכהמ״פ דתליא בהא דכריתות ז"א באומר לא יכפר כו׳ דלרי״ח לא יצא וע' ברא״ש פסחים קי"ד א׳ ובק״נ ודוק. וע' תו׳ שם קטו״א ד״ה מתקיף. ועחמ״ש חאו״ח סי׳ כ״ד דבסתמא עומד לשמן אך אם תעקר המחשבה לגמרי יעש״ב ועבח״י ר״ה טז"ב. ולפ״ז א״ש ה״ד דיעסוק אפי׳ של״ש היינו כשמכוון ג״כ לצאת י״ח המצוה. והא דאר"י בפסחים סח״ב חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי פרש״י בשבילך ולצורכך קריתי ושניתי והכתיב אם לא בריתי כו' ומשני מעקרא כי עביד אינש אדעתא דנפשי׳ קעביד ומלבד דאין הכרח מרב יוסף דהוי מאור עינים דפטור מכל המצוות וכקדושין ל׳ דאמר דלא מפקידנא ועבידנא כו'. אך נ״ל דכונת הגמ׳ בשביל המצוה המוטל עליו לצאת י״ח ולא בשביל קיום העולם אבל אם הי' שלא לשם מצוה לא מהני. וכ״מ בסנהדרין צ״ט סע״ב א"ר יוסף כגון הני דאמור מאי אהני לן רבנן לדידהו קרי כו' ופריך מגלה פנים נמי הוא דכתיב אם לא בריתי וגו'. וע״כ דמיירי דאומרים דלומדים אדעתא דנפשי' לקיים המצוה ורק שאין לעולם הנאה מלימודם דא״כ לא פריך דהא מגלה פנים נמי הוא דהא דנבה״ע הי׳ בשביל תורה לשמה וכדמשני רבא בפסחים נ׳ ע״ב כאן בעוסקים לשמה כו' הוי על שמים דשו״א נבראו בשבילם. וע' תו׳ סוטה כב״א ד״ה לעולם ומש"ש. וכעת נפל בדעתי דר״י אמר רב לשי׳ בחולין ל״א סע״א דחולין ל״ב כוונה ורי"ח לשיטתו בירו' ברכות ושבת פ״א ה״ב דעוסק של״ש נוח לו כו׳ ורבא ג״כ לטעמי׳ דפריך התם לר״נ אליבא דרב ואף דס"ל הלכה כר״נ דשחיטה לב״כ דהוה ג״כ מכשירי מצוה י״ל לבתר דשמעה מר״נ סברה ובמ״מ דהת״ו בברכות י״ב א׳ סד״ה לאו ואכמ"ל:

[השמטות: בתו׳ סד״ה לאו לאתויי נהמא דמאי קמבעי״ל פשיטא דמצוות אצ״כ ואינו מובן למה לא העמידו דבריהם לעיל בה״ד פשיטא היכי דנקיט כו׳. ואולם עבצל״ח שכתב דהך פשיטא היינו ר״יח לקמן מ׳ ע״ב דמה ששנינו על כולם אם אמר שהנ״ב יצא כולל גם פת ויין וכמש״ש בתו׳ וכל הפוסקים דכוותי׳ נקטינן ולר"ה אין חילוק בזה ובהכי ניחא מה שהקשה הרשב״א ה״ד לקמן לאתויי נהמי ותמרי הול״ל לאתויי חמרא ושיכרא כתחלת הסוגיא רק משום דהכל הולך אחר החיתום ברייתא היא וע״כ הוי מוכח לר"ה דהחתימה עיקר והרי בזה לא מצאנו חולק ער״ה ולכן הוצרך לחדש נהמי ותמרי דבזה לא נחלק ר״ה ולכן לעיל לא הוי פריך דמצוות אצ״כ דר׳ יוחנן לטעמי׳ דבעי כוונה אבל ר״ה מסתמא ס״ל כסוגיא דעלמא דתלמיד כרבו ס״ל וכדפרכינן בסוף ביצה ובכ״מ מכדי ר״ה תלמיד דרב הוי ואף דאקדמי' הכא לר"יח אין הכרח מזה שהי׳ ר״ה קמא וכמ״ש התו׳ ב״מ דד״ב סה"ד אין נשבעין ובכ״מ ולרב ס״ל אצ"כ ולכן הקשו התו׳ שפיר כזהי״נ לכאורא בעת הכתיבה (ועבתר״י דאפי׳ למ״ד אצ״כ ה״מ היכי שהמעשה במקום כוונה אבל במצוות התלויות באמירה לכ״ע אם לא יכוון הוי כאלו לא עשה כלל. ובאמת קשה מהא דר״פ הי׳ קורא שמ״מ מצ"כ וכבר דשו בזה רבים בספריהם וע׳ ספ״י ברכות רפ״ב ובטו״א וכפ״ת וכתר כהונה ס״טז וישועות יעקב על או״ח סי׳ ס׳ ושו״ת בנ״ע חאו״ח סי׳ יח׳ ובאר יעקב לאו״ח ס״תקפה ושכ״מפ ועבה״המ פ״ב משופר ה״ד וגם למ״שכ האחרונים הא דמצוות אצ״כ דמסתמא לשמן קמכוון וא״כ בכפאו ואכל מצה לא שייך זה וכן בתוקע לשיר וע׳ דברי מנחם סי׳ פא׳ בכונת התו׳ דפסחים שאכילה לא בעי כוונה כתפלה ול״ק קו׳ א״ז רש״א דכפאו וא״מ נמי לאו מעשה מיקרי ועלח״מ פ״ב ממגילה ה״ה שהביא ראי׳ דבמגילה לב״כ מפ״ג דר״ה לשמוע והא שמע סבור חמור בעלמא הוא וקשה דהא במגילה שומע חיתוך האותיות ועט״א וי״ל דהקו' רק משופר משא״כ במגילה דתלוי באמירה ובחי״הרנ בחולין כתב בשם הרמב"ן דפלוגתא דרב ור״יח בנדה שאנסוה וטבלה רק במכשירין אי חמירי ממצוה אבל במצוה גופא אי בעי כוונה לא פליגי כלל וערדב״ז ח״א ס״לד וא״כ קושית תר״י לרב דל״ב שיאמר שם ומלכות וכדמייתי בסוגיא דהתם ולדידי׳ מוכרח לחלק כתירוצו וכן להסוברים לחלק בין מכוון שלא לצאת וא״כ המחבר דבעי כוונה לכתחלה היינו רק באנסוהו לטבול אך לפ״ז נסתר מש״ל דר״י אמר רב לשיטתי׳ במצוות אי בעי ש״לש ופלוגתייהו לא תליא בהכי כלל וכדאמרן) וע״תו סוטה כב״א ד״ה לעולם וצ״ל דה״ד מחוך שלא לשמה היינו כשאינו תוהה על הראשונות וכמ״ש התו׳ בכ״מ דשל״ש היינו שיכבדוהו וה״ד באבות אל תהיו כו׳ מיירי במילי דחסידי אבל מ״מ הוי בכה״ג צ״ג וכדאיתא בר״ה דד״א. ובזה ניחא ה"ד בהוריות י׳ ע״ב והאר"י לעולם יעסוק כו׳ דאי לקנטר וכה״ג וא״כ עבירה נמי יש ולא שייך לשון גדולה ולהכי פריך מה״ד לעולם יעסוק וא״כ אין סברא דעבירה לשמה עדיפא וכ״מ למעיין בתו׳ נזיר כג״ב וכבוד חותני הגאון נ״י העיר בישוב קו"התו לפמ״ש הרמב״ן בפ׳ אחרי ע״הכ את משפטי תעשו ודע כי חיי האדם במצוות כפי הכנתו להם כי העושה המצוות ש״לש ע״מ לקבל פרס בעולמו יחי' בהן בעה״ז ימים רבים בעושר וכבוד וכמ״שנ בשמאלה עושר וכבוד וכן העובדים מיראה זוכים להנצל ממשפטי הרשעים כו׳ ובערובין יג״ב ב׳ שנים ומחצה נחלקו ב״ש וב״ה ונמנו ורבו נוח לאדם של״נ יותר משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו. ועתה ראה כי דחז״ל לא ברעש נאמרו כי העוסק ש"לש הנה שכרו אתו בע״הז בעושר וכבוד ונותנין לו מה שלבו חפץ בעבודתו אבל מ״מ תכלית הבריאה לא הי׳ בשביל העולם הזה העובר עכ״ד ועבפ״ד דאבות הלומד ע״מ ללמד מספיקין בידו כו׳ והלומד ע״מ לעשות כו׳ וכסברת הרמב״ן הנ״ל ויש להמתיק לפמ״ש א״ז רש״א בח״א סוף מכות דמנו מנין הל״ת שהמה מרובין ממנין המ״ע וא״כ קרוב יותר להפסד ורק דאמרינן בקדושין ד״מ דמחשבה טובה מצטרפת למעשה וא״כ ב׳ פעמים רמח׳ מרובה מהל״ת וא״כ לא מהני רק כשעוסק לשמה וגם י״ל דבתענית ז״א קאמר העוסק של״ש נעשית לו ס״המו ומייתי הא דאר״יח דאסור ללמוד מרב שאינו הגון ע״ש בתו׳ ולפ״ז י״ל דמי שהוא מזכה א״הר אין חטא בא על ידו וגם דמיחשב כאלו עושה הכל בעצמו וא״כ הי׳ לטובתו אבל מי שלומד ש״לש שאסור ללמוד ממנו ונוח לו של״נ וז״כ באבות פ״ד מ״ד ריב״ז קיבל מהלל ושמאי אם למדת תורה הרבה אל החזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת כי לולא שהוא מזכה את הרבים הוא נוח שלא נברא וכאמור:]

ברכות

בעזהי"ת

זכר יהוסף על מסכת ברכות וסדר מועד ונשים

ב

א

תו׳ ד״ה מאימתי כו' דאמרי משעה שקדש היום. וקאי אבה״ש דר׳ נחמי׳ אבל כהנים טובלין דקדים לבה״ש ומוכח דקאי אדר׳ יוסי, ועשאג״א סי׳ ג׳ ותו׳ שבת לה״א ד״ה תרי, והא דאמר היינו ר״א י״ל כתו׳ ד״ה ואס״ד דלא מסתבר לחלק כ״כ בשעורים קודם זמן צה״כ ואף דטפי הומ״ל ר״ח היינו ר״מ אלא דבברייתא דא״ל והלא כהנים לא מתוקמי אכתי דאדר׳ יוסי קאיי ומיהו בפרש״י ותוס׳ רד״ג דב״א נכנסין להסב מאוחר מכהנים טובלין וא״כ לא הוי מבעו״י דמאוחר לטובלין דהוי כה"ע קודם בה״ש דר׳ יוסי, וי״ל דהפ״י הקשה איך נכנסין להסב בזמן ק״ש, וצ״ל לפמ״ש התו׳ ד״ה משעה שהעני וי״ל דל״ד והא דאמר חד שעורא היינו משהעני מכין ועלא״ז מהרש״א ועצל"ח ושארי מפרשים דמתני׳ מיירי באכילת עראי וכמ"א רל״ה סק״ד דטעימה שרי או בתרומת פירות אבל בברייתא דאמר לאכול פתו דהוי סעודת קבע ואכילתו נמשך כל שעת ק״ש. ובזה נסתר מ״ש בתור״עא בדהתו׳ דנקטי מהא דהתס דטעימה ג״כ אסור, ולפ״ז י״ל ג״כ בב״א לפרש״י להסב בחול וע״כ דלא מיירי ג״כ לענין קביעת סעודתו וא״כ גם הכא מוכרח דפורתא מעיקרא וזמן תפלה קדים טפי [השמטות: יש חסרון הניכר בדפוס וכצ״ל דהיינו משעה שיכינו לו אבל בתוספתא דלעיל משב״א נכנסין לאכול פתן בע״ש וגם לא"דמ בשבת וע״כ דלא מיירי משנכנסין ממש להסב וכפרש״י בע״ש שהכל מוכן מבעו״י וקאי על שעה שמכינין להם סעודת ע״ש וכתי׳ א״ז רש״א במתני׳ בה״ד אוכלין בתרומתן דקאי משעה שאין להם טומאה המעכבתן אבל בעני דהוי משום שאין לו נר להדליק וכיון דמוכרח דפורתא מעיקרא קאמר דאז יקרא ק״ש ויתפלל אח״כ וא״כ הוי זמן תפלה קדים טפי לצה״כ] ול״ל והלא מבעו״י רק בכהנים טובלין דאבה״ש דר״י דלא הוי זמן שכיבה וכן מפורש להדיא בירושלמי דב״א נכנסין וצה״כ קרובים זה לזה, ועפ״ז מיושב מה שהקש׳ בדו״ח מרע״א דלהתו׳ ד"ה ודלמא יהיו אסורין מספק בתרומה דלמא ביאת שמשו והאריך דמ״מ יהיו מותרין בה״ש מטעם ס״ס להפר״ח או״ח תצ״ו דבספק דדינא לא אמרינן דשיל״מ אסור בספד״ר אא״כ דהוי ספק במעשה ועמ״ש במערכה א׳ לסתור תירוצו ועבדו״ח לביצה ב״א להכריע שלא כהפר״ח ועבדו״ח ערובין צ״ג ובשו״ת רע״א סס״ה ובש״א סי׳ צ׳ ועשו״ת פרי תבואה סי׳ י״א ולפ״ז ניחא כיון דמתני׳ מיירי באכילת פירות וספד״ר לקולא וכמבואר באו״ח סי׳ רל״ב, ולפז״מ נמי הא דלא פשטי ממתני׳ דתלה ק״ש בתרומה וממילא דובא השמש הוי בסוף שקיעה ולא אזריחה ועלא״ז רש״א ולתו׳ דמיבע׳ אי בתחלת שקיעה וכיון דדריש ובשכבך אין לספק וכתו' סע״ב ד״ה אמר ואף אי רישא לאו ר״א מ״מ מדקאי אבשכבך וע״כ כמ״ש התו׳ ד״ה א״ה ועתול״ק כ״א ד״ה ההוא ובתר״י, ולפמש״ל י״ל דאי ממתני׳ הו״א מטעם ספד״ר [השמטה: אחר תיבת ספ״דר חסר מכח קושית א״ז רש״א הנ״ל דמתי יאכלו אבל בתוספתא דמייתי ג״כ משב״א נכנסין להסב וע״כ מוכרח לותר דקאי משעה שמכינין עצמן לאכול וממילא י״ל כן גם לענין תרומתן כשאין להם טומאה המעכבתן] ועתו׳ יומא מג״א ד״ה הכל וערש״י סנהדרין ל״ב סע״א דבכ״מ דרכו להקשות מברייתא כיון שמפורש יותר ובב״מ ס״ב ב׳ והתניא אין פוסקין משום דבמתני׳ דלקמן לא מסיים להדיא יצא השער פוסקין ועתו׳ נדה סב״א וע׳ בנר תמיד לכריתות דף ו׳ ד״ה רי״ח ועבש״א למכות י״ב ב׳ ד״ה ורמי שכתבו כיו"ב בביאור הסוגי׳ דשם ולא העירו מהנ״ל ועי׳ עוד בתוס׳ חולין קכ״ז ב׳ ד"ה תסייעא:

בא״ד ומסתמא קרא ק״ש. ותמהו כולם דגם לרש״י יש לקרות מבעו״י לעמוד מד״ת ומ״מ צריך לחזור ולקרות בזמנו, ואולי מדלא תליא הלכתא בהא דסגל״ת וע״כ דזמן ק״ש הוי לכ״ע מבעו״י, וגם דרב מצלי משמע ביחידי לבדו ועג״י הטור רצ״ג ועבה״ג בתה״ש והוי צלי ר׳ ירמי׳ אחורי׳ דרב תפלה של חול ועת״א סרס״ז סק״א וגם מדמוכיח דרב ס״ל כר״י די״ל כהרא״ש דמשום תפלה בצבור הי׳ סומך בשעת הדחק כיחידאי וא״כ י״ל דל״ל לעמוד מד״ת רק כשמתפלל בצבור דמקדימין התפלה. והרא״ש ספ״ב דשבת דקבלת שבת תלוי בת״ע מדאמר רב הוי צלי אזיל לשיטתו בתה״ש ובתר״י דכיון שהי׳ מכוון להוסיף מחול עה״ק לא חייש לסמיכה והתו' דהכא לא ניחא להו בהכי דא״כ מאי מייתי מרב לדידן דס״ל כר״י והא בשאר הימים בעי סגל״ת א״ו דמשום תוספת סגי באמירה בעלמא ורב דהקדים לזריזות בעלמא ולא המתין עד הלילה וע״כ דהי׳ אז במקום שלא היו עשרה. ועבש״א סי׳ ד׳ שדחה דהתר״י בענין אחר ועבש״א סט״ז דלהג"א לקמן ט״ב דבשבת א״צ סגל״ת ולהכי צלי של שבת בע״ש וע״כ דלתר"י גם בשבח בעי סגל״ת, ונ״ל למ״ד לקמן י״ד ב׳ דמתחלי במערבא ורב סובר לא יתחיל וי״ל דהוי מצלי גם בחול מקודם משום יצ״מ רק דנקיט הך עובדא דש״מ תלת ור׳ ירמי׳ דהוא סתם בני מערבא כדאיתא בסוף פ״ק דסנהדרין ואזיל לשיטתו דמזכירין יצ״מ בלילה. ומ״ש בסה״ד שאין לברך עק"ש וכ״כ התו׳ בחולין ק״ה סע״א ותמהני עהל״ח אות י״ב ועב״י רל״ט ובהג״ה בש״ע שלא הזכירו דהתו׳ דסוגיין ועמהרי״ו ח״א פכ״ט:

רש״י ד״ה כדי להרחיק כו׳. עבצל״ח ושארי מפרשים שכתבו לחלק בין ק"ש להקטח"ו שלא עשו סייג ולהכי לא כללינהו בחדא ועשו״ת רמ״ע סי׳ א׳ ושו״ת בשמים ראש סקכ״ה וערש״י ערובין קנ״א ד״ה ואביי, ומה שהקשה הבשמים ראש דלרש״י למה לשנות הקטח״ו כמו דלא חשיב קצה״ע וכן העיר בש״א סי׳ ד' ולכאורא למ״ד לקמן כ״ו ב׳ דת״ת כנגד הקטח״ו שכשרין כל הלילה ועי׳ לקמן ברא״ש ר״י ע״ב דשעור ק״ש כשעור תפלה, וגס דלא תיתא דלר״ג דת״ע חובה בעי סגל״ת כתי׳ לק׳ דד״ב ואולם להרי״ף בתהש״ס דפלוגתא דת״ת רשות תליא אי כנגד תמידין תקנום דת״ע כנגד א״ופ שלא נתעכלו וערש״י שבת ט׳ סע״ב וי״ל שזש״ה תכון תפלתי קטורת משאת כפי מנחת ערב וא״כ לר״ג דתפ״ע חובה ע״כ דאבות תקנום ולא תליא בהקטח״ו. ומזה יש ליתן תבלין למ״ש המ״א סי׳ רס״ז סק״א דהקדים רב של שבת דת״ע כנגד אב״יפ ולא עולת חול בשבת ועי׳ לח״מ ה׳ תפלה סופ״ג. וא״כ ריב״ל ברת״הש כנגד תמידין לשיטתי׳ דתפלות באמצע לרב עמרם דלמ״ד רשות לא בעי סגל״ת דלדידי׳ הוי כנגד א״וס דלכתחלה מצוה שיקרבו מבעו״י וכברייתא דהתם קורא ומתפלל יכרי״ח דס״ל ג״כ חובה כדאמר התם לאפוקי ממ״ד כו׳, ועתר"י כז״ב דת״ע אין לה קבע דתרתי במשמעותו אלא מדל״א בלשון מבורר דת"ע כל הלילה ולהנ״ל י״ל דהר״מ לשיטתו בפ״א מהת״פ דכנגד תמידין ולהכי פוסק כמ״ד רשות ופוסק דת״ע כל הלילה דא״כ הוי כנגד הקטח״ו שכשרין כל הלילה וממילא מוכח דת״ע רשות דהוא כנגד או״פ שלא נתעכלו ורב לשיטתו דרשות ולכן הוי צלי מבעו״י בע״ש, ואולם א״צ למאי דמסיק דאפי׳ למ״ד אבות תקנום אסתכינהו אקרבנות וכמשהמ״פ בקביעות זמני תפלה ולהכי הוכרח להקדים:

תו׳ ד״ה אי הכי. וכדלקמן ח״ב דק״ש לאו ביממא תליא. תו' ד״ה מברך כו׳ אלא בלילה. דבבהכ״נ שלהם שהיו מתפללין מבעו״י וכתו׳ לעי׳ ומ״ת היו צריכין להמתין כיון שהיו רחוקים אבל לדידן אין לחוש אלא בליל׳ ממש משום חומרא ועתו׳ מגילה ג״א ד״ה חיישינן וע׳ לקמן ו״א ד״ה המתפלל:

ב

תו' ד"ה דלמא עתב״ש שהעיר מסוטה ל״ג ב׳ בפלוגתא דמבא השמש וע׳ ירושלמי יומא פ״ג ה״ב וברכות פ״ק וע׳ לח״מ שבת פ״ה ה״ד וע׳ תורת העולה ח״א פ״ב בענין גלגל קבוע ועבמ׳׳נ ח״ב פ״ח ובעקידה פכ״א שער ל״ו ועתו׳ פסחים נח״ב ויומא כט״א ומנחות מט״א ד״ה מה ת״ל זע׳ ר"נ מגילה ספ״ב ד״ה כל היום. וע׳ בתו״כ יכול יהא מרחיץ אבר אבר ת״ל ובא השמש מה ביאת שמשו כאחד כו' וע׳ רז״ה. ד״ה א״כ. וא״ל לתו׳ דוטהר שייך אגברא אף שאינו מביא קרבנותיו מאי פריך לימא ויטהר דהא אף אי קאי אגברא מ״מ י״ל דהוי בסוף שקיעה. י״ל בדוחק דמ״מ טפי הול״ל ויטהר כיון דלא משתמע כלל בגוונא דקאי איומא רק דלא משתמע מיני׳ כלל והוי ידעינן מדיוקא מדלא כתיב וטהר וע״כ דלא תטעה דוטהר יומא קאמר אבל מויטהר ליכא למילף מידי מפשטי' דקרא:

רש״י ד"ה ומקדמי ערש״י פסחים צ״ד א׳ ד״ה כי אמינא: קס״ד רוב בני אדם היינו כשעורא דעני בחול, והומ״ל נמי מברייתא דלקמן שרוב בני אדם וא״כ ר״ח היינו ר׳ אחא לפרש״י דאיירי בע״ש אלא דא״כ לא הומ״ל דעני וכהן חד שעורא וכרש״י יומא י״ג ומגילה ג״א דאורחי׳ דגמ' להקשות דרך שקלא וטריא וע׳ תו׳ פסחים מ״ז ב׳ ד״ה כתישה וע׳ תו׳ קדושין ס״ב ב׳ ד״ה נהי וכה״ג בכ״מ: ד״ה והלא חצי מיל וכ״כ בסמוך בבה״ש דר״י ורש״י [בנידה] נ״ג א׳ וע׳ בהגהות מהרי"ב ובגליון רע״א משבת ל״ד ב׳ והגר״א מווילנא הגי׳ יותר וכ״כ בש״א סי׳ ג׳ וע׳ תו' ד״ה תרי ושם ל״ה ב׳ בד״ה אלא ודוק:

תוס׳ ד״ה א״ל ועב״ח רל״ה דהוי דלא כהלכתא דבעי זמן שכיבה לב״ה ד״י סע״ב ומיהו ברא״ש דלרבנן קאמר דס״ל תהמ״נ עד הערב וסתם חכמים דר״י ר״מ אבל לר״י משום דהוי זמן שכיבה. ול״ל משום דלא בעי סמיכת גל"ת לר״י דמאי מייתי לקמן כז״א מרב הונא ורבנן דמ״מ אי מצלי יצא י״ח. ואולם למ״ש הרא״ש אח״ז להשיג על שיטת התוס׳ דבק״ש לא הוי זמן שכיבה ורב כריב״ל וא״כ אין הכרח דלר״י הוי זמן שכיבה קדים כ״כ וקצת סמך מדלעיל וחכ״א שהכהנים זכאין וסתם חכמים דר״מ ר״י ומיהו אף דאין ראי׳ מתפלה לק״ש מ״מ אי לאו דרב ס״ל כריב״ל ע״כ דק״ש קדים משום סמיכת גאולה לתפלה וא״כ לדידן היכי פסקינן דעביד כמר עביד כיון דמתהמ״נ לא הוי זמן ק״ש ואמינא לרב עמרם שהובא בתו׳ לקמן דד"ב דלמ״ד רשות לא בעי סמיכת גאול״ת והתו׳ דחו דתיקשי הלכתא אהלכתא וי״ל להבה״ג דבהתפלל שוי׳ כחובה ועי׳ רא״ש ס״פ ת״הש ומש״ש ותוס׳ חגיגה ט"ב וי׳׳ל דרב לשיטתו לקמן נז״ב ובה״ג ומדברי התו׳ דשם ובמגילה כ״ג א׳ מבואר כרב עמרם לכן פוסק דעביד כמר עביר דלדינא דקי״ל כמ״ד רשות לא בעי סמיכת גל״ת אבל לדידן דשוי' כחובה וממילא בעי סגל״ת א״כ אין להתפלל עד הערב דהוי זמן שכיבה:

רש"י ד״ה נכנסין מאוחר לכולם ועלא"ז רש״א והדבר פשוט דללישנא דמיירי בחול ודאי דמאוחר לעני שממהר לאכיל לפי שאין לו נר ודעני מאוחר לכולם אבל לאית דמפרשי דמיירי בשבת ל״ל דבני אדם מאוחר לכולם רק משום דלעיל כתב שממהרין לסעודה שהכל מוכן לזה כתב דמ״מ מיקרי זמן שכיבה. ובחדושי רשב״א דע״כ ר׳ אחאי מיירי רק בחול דכיון דמסיק דשעורא דעני ודכהן לחוד מהדרינן למאי דס״ל דעני וב״א בע״ש חד שעורא וא״כ רב אחא היינו ר״ח, ול״ל דלמא דעני קדים ואי דלא מסתבר לחלק די״ל דב"א בע״ש ועני חד שעורא ז״א דכיון דליתני' בברייתא ע״כ דהוא ג״כ שעור מאוחר, ומ״ש א״ז רש״א מדהת״ו ד״ה קשיא והיינו לגירסתו וא״כ לא מסתברא דהוי חד שנויא וא״כ ל״ל דנכנסין להסב בחול ומשמע דדוקא בהא לא מסתבר על שעה שהכהנים טובלין אי לאו דתקשי היינו ר׳ אחאי וממילא י״ל דשעור דכהנים נכנסין מאוחר לבני אדם. ומ״ש רש״י לקמן דהכהנים טובלין קדים לב״א אבל אכילת תרומה הוי חד שעורא וכירושלמי דקרובים דבריהם להיות שוין:

[השמטות: במה שכתבתי דרב לשי׳ דא״א ויאמר כולו ערבית (אך למ״ש באו״ח סי׳ יח' ס״א בהגה בשם מהרא״י יש לדון בזה) ור׳ ירמי׳ לשי׳ דבני מערבא כונתי לגי׳ הבה״ג המובא במג״א דהוי צלי ר׳ ירמי׳ אחורי׳ דרב תפלה של חול יעש״ב וע״כ דר' ירמי׳ הי׳ ממתין עד הלילה. אך לפ״ז יש לדין במ״שכ לעיל בבאור ד״התו דרב דהקדים של שבת רק לזריזות בעלמא כיון שכבר הגיע הזמן ואף דקבלת שבת אינו תלוי כלל בתפ״ע והא דלא המתין עד הלילה משום תפלה בצבור די״ל דהי׳ במקום שלא היו עשרה ולפ״ז יומתק יותר דעיקר הקדימה הי׳ משום ויאמר דאין לאמרו בלילה ובזה ניחא ג״כ דאף דמצלי גם בחול מקודם משום ויאמר ה״מ כשלא היו מתאספין קודם הלילה הי׳ מוכרח להמתין יותר על תפלה בצבור אבל כאן הי׳ במקום שלא היו עשרה ולכן הוי שייך להקדים משום ויאמר ואין להקשות דלמה לא קאמר נמי וש״מ דלא יתחיל ויאמר בלילה די״ל כיון דמפורש להדיא מימרא זו בדוכתא אחרינא להכי לא חשיב לי׳ הכא וע׳ שבת מ׳ ע״ב אפרושי מאיסורא שאני ולא קאמר ארבעה כיון דזה מוכח כבר מר׳ וע״ש לא״ז רש״א ודוק (ובזה מיושב ג״כ בנדרים ז׳ ב׳ ש״מ תלת וע׳ בגליון הש״ס מרע״א דצ״ע אמאי לא פשיט מהכא וש״מ דאל״נ הוא בעצמו כו׳ וכונתו נ״ל כמ״ש התו' בפסחים קז"א בה״ד ש״מ טעם מבדיל לא ש״מ כל היום אלא דנקיט הכי משום דהל׳ כן וע׳ תו׳ שבת נה' ב' ד״ה ש״מ אך לפ״ז מיושב ג״כ קושיא זו דאף דהלכתא כן מ״מ כיון דהוא מפורש לעיל וממימרא דהכא לא מוכח כלל לא שייך למיחשבי׳ הכא וכדאמרן) ואף דבברכות הוא רב ירמי׳ ובסנהדרין ר׳ ירמי׳ י״ל כמ״ש רש״י כתובות מג׳ ב׳ דאחר שעלה ר״ז לא״י נקרא רבי ובבבל רב (וע׳ רש״י מ״ק כה׳ ב׳ וברכות מו׳ א׳ וע׳ תו׳ מנחות מ׳ ע״ב שהשיגו עפרש״י וע׳ רש״י קדושין עא׳ ב׳ ד״ה נסיב וע׳ רש״י חולין נו׳ א׳ כי סליק זעירא מבבל לנהרדעאי וכונתו מדקרי לי׳ בלא סמיכות אך א״ז מוכרח למ״ש בסוף ברכות שכמה אמוראים הוזכרו לפעמים בלא סמיכות ויותר יתכן כמ״ש המפ׳ דמא״י לבבל רגיל לומר נחית ומבבל לא״י סליק לפי שא״י גבוה וע״כ דמיירי הכא מבבל וע׳ שבת קמ' ע״ב כי סליק זעירא) ולפרש״י יתכן לומר בר' ירמי' דלאחר שעלה לא״י ככתו׳ עה' נקרא בסמיכות ובזבחים עד״ב מדשקיל וטרי בהדי׳ ר"ל ועב״ק פא׳ ובכ״מ רב ירמי׳ קודם שעלה לא״י. ואולם התו׳ בפסחים קו׳ סע״ב הוכיחו דתרי נינהו וע׳ מ״ק ד"ד ר׳ לר׳ ירמי׳ ברי וב״מ טז״ב אר׳ אבהו ירמיו ברי וב״ב קמב' וקמט׳ ר׳ אבהו לר״י דרדקי ועב״ק מב״א ועב״ב קמט׳ דמוכרח ג״כ לחלין בהכי:]

ג

א

רש״י ד״ה ואב״א ורבנן דרשי וכו' עיי׳ צל״ח דמה ענינו לכאן דכיו דרישא לאו ר״א מוכח דפליגי בהרחקה ומתני׳ דפליגי בהא ר״א וחכמים ה"ל לפרושי הכי. וכתב די״ל דפליגי בהכי אי אזלינן בתר מיעוט ב״א אבל כיון דרישא לאו ר״א והוי משקה"י דקפיד למיעוט ולחכמים קורין בצה״כ ובסוף אזלי בתר המעוט עכ״ד. ויש לפקפק דלר״א גופי׳ הוי בק״ש משיכיר כדלקמן כה״ב ולר״י הוי עד ג׳ שעות וכלדקמן ט״ב והרי דר״א לא קפיד אמיעוט ור״י אזיל בתר המיעוט דהוי זמן קימה ולגבי זמן שכיבה ס״ל לר״י כשעורא דמתניתין שהכהנים מטוהרין ולר״א משקה״י וע״כ דפלוגתייהו בק״ש של ערבית רק בזמן שכיבה אימת ועי׳ רש״י לקמן ט״א ד״ה ורבנן: אי תחלת עי׳ מ״א סי׳ א׳ ס״ק ד׳ ועי׳ שב יעקב חאו״ח סי׳ ח׳. הומ״ל בסומא דמ״מ מדרבנן חייב כתוס׳ סוף רה״ש: רב יצחק ב״ש וברא״ש בר מרתא. תוס׳ ד״ה ועונין עי׳ לקמן כ״א ב׳ ותוס׳ שבת קיט״ב:

תוס׳ ד״ה הי׳ לך ולא השיב שיהרגוני דחורבה אף במקום סכנה לא הוי שכיח הזיקא כלסטים שהם בעלי בחירה וכמ״ש המפרשים דמה״ט צוה ראובן להשליך את יוסף אל הבור שהיו בו נחשים. ומ״מ פריך לת״ק דפלימו משמואל פסחים ח׳ ח״ב דאכתי לא ידע הסברא דשכיח הזיקא. ואף למ״ש המפרשים בה״ד ושמר לי שבא לשמרו מהמזיקין דלרש״י למה הי׳ לו לבא קודם תפלתו ולהמתין. די״ל דסתם חורבה מ״מ לא מקרי שכיח הזיקא וה״ד בסמוך ות״ל משום מפולת והא י״ל דנ״מ כשהוא שליח מצוה דאינן ניזוקין דע״כ מיירי בסתם חורב' כפסחים קי״ב שלא תעבור בישוב דבמקומן חייש אפי׳ בתרי. וצ״ל דפשטות הגמ׳ הי״ל להתפלל תפלה קצרה משמע דמשום שיתפלל בשלימות לא הוי שליח מצוה. וא״ל דאכתי י״ל דמשכחת שהוא שליח מצוה כגון שראה בתוכה אבידתו של חבירו. דמ״מ איכא חשדא דחבירו לא ידע שהוא שליח מצוה להחזיר אבידה ולא תלי׳ בהא דר״מ ורבנן בפ״ק דע״ג אם הדרך מיוחדת לאותו מקום כו׳ והארכתי במק״א: בתרי ופריצי ולמאי דלא ידע אכתי דאשה בדברא לא שכיחא הומ״ל בכשרים וב׳ נשים דלא יתיחדו עם איש אחד:

תוכן העניינים

זכר יהוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה