אור ברסלב
זית רענן חלק ב חלק יורה דעה › סימן כו

זית רענן חלק ב· רבי משה יהודה לייב זילברבגר

חלק יורה דעה · סימן כו

סימן כה

בדיני טומאת כהנים

בעזה"י פה ירושלים עיה"ק תובב"א

נשאלתי מאת יד"נ הרב הגדול החריף והבקי מוהר"ר שמואל סאלאנט נ"י מפה עיה"ק ירושלים ת"ו. לחוות דעתי בנידון טומאת כהנים על קבורת רחל אמנו. ולדעתו נראה לאסור חדא דספיקא דאורייתא הוא מחמת מחלוקת ר"ת ורמב"ם [בב"מ דף קי"ד ע"ב תוד"ה מהו שיסדרו וכו' ורמב"ם פ"א מה' טומאת מת ה' י"ג]. ואפי' לדעת הרמב"ם יש מקום לומר דבקבר שקודם הדבור מודה. כדאיתא בתוס' נדה (דף ע'], ועוד כמו שכתבו תוס' ב"ב דף נ"ח] גבי קבר אדם ואברהם איפשר לומר דכל האבות ואמהות כי"ב [וא"כ איכא ס"ס להחמיר]. גם המתירים סמכו א"ע על דברי ראב"ד [פ"ה מה' נזירות הל' י"ז] דטומאת כהנים בזה"ז דרבנן. והשיב ע"פ דברי דגול מרבבה סי' שע"ב] שגם לדעת הראב"ד אסור מדאוריי' אלא שאין לוקין עליו. ע"כ תוכן דבריו:

א והנראה לפענ"ד בזה שהדבר ברור לאסור. דעיקר הדבר תלוי בפי' מתני' דאהלות [פי"ח מ"ז] גבי מדור הכותים. דלדעת רוב גדולים מרבותינו הקדמונים ז"ל פירשו משום טומאת אהל. הלא הם הר"ת והר"ש והרא"ש והרע"ב שם יעויי"ש והרי לדעתם סתם מתני' דלא כר"ש. זולת רש"י פסחים [דף ט' ע"ב] שפי' דגם לר"ש ניחא לענין מגע ומשא. ועיין בתוי"ט שם שכתב דדחיק' טובא לפרש כן ועיין רמב"ם [פי"א מה' ט"מ ה"ז]. שיצא לפרש במילתא חדתא דמדור הכותי בארץ ישראל עשאוהו כארץ העמים ולא משום טומאת אהל. מזה נשמע דכל הפוסקים דפירשו משום טומאת אהל פסקו דלא כר"ש ועיין בתשו' רשב"א [בסי' תת"ל] שפסק כן לדינא. ומביא ג"כ בשם מורו רמב"ן שפסק כן להלכה למעשה במרחץ שמת כותי שם. ואסר לכהנים לרחוץ משום טא"ה:

ועוד נראה דגם רבינו אלפסי ס"ל כדעת ר"ת. שהרי לא הביא בהלכות טומאה דברי ר"ש. ומביא שם בדף א' על טומאת כהנים. הא דאיתא בפ' כיצד. ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הכותית. ואמרינן למאי הלכתא ליורשו וליטמא לו ומשמע מפשטא דשניהם שווים לענין טומאה. ואם איתא דכר"ש ס"ל הרי רחוקים המה זה מזה דולד שפחה אם מטמא בטומאת אהל לוקין עליו שהרי הוא כישראל גמור לענין טומאה. כדאי' פסחים (דף ט'] גבי שפחת המציק ובתוס' שם ד"ה בשפחתו בסופו דאפי' אם נאמר דשל גבירתה היה וכו'. ומכ"ש באם שלה היה]. ובולד הכותי רשאי לטמא באהל. אלא שאינו מחויב מפני שאינו בנו. ויש להתעקש בזה:

ב ובעיקרא דמילתא לדינא נראה. דהרי הדבר מוכרת לאוקימתא ראשונה ביבמות [דף ס"א] דלא מחלקי' לר"ש בין מגע ומשא לטומאת אהל. בע"כ צ"ל דבאחת משתים מודה ר"ש. או בקבר דלפני הדבור. כמ"ש תוס' נדה דף ע' ע"ב] או משום דאבותינו ואמותינו שאני כאשר יתבאר. ואין לומר דלאחר שחידשו התוס' בבא בתרא (דף נ"ח] דשאני אברהם דכתיב בי' האדם דדוקא אברהם וזרעו אבל לא האמהות. דא"כ הא קיי"ל דהולד כמותה. וא"כ היה צריך יוסף לגרור אחרי אמו והוה ליה דין ב"נ א"כ גם לרבינא מהיכא תיתי נעשה פלוגתא חדשה ביניהם בזה וחילי דידי שהרי הלכה מרווחת בפ"א דכלים דטמא מת מותר במחנה לויה. ואיתא שם בתוספתא מובא בפסחים [דף ס"ז ע"א] ובסוטה דף כ' ע"ב] ולא עוד אלא אפי' מת עצמו שנא' ויקח משה את עצמות יוסף עמו. ומאי ראיה מיוסף שהיה לפני מתן תורה. אלא משום דאבותינו המצויינים יצאו מכלל ב"נ לגמרי ועיין נדה (דף נ"ז] ד"ה ובנה א"צ שדחקו לתרץ לר"ש אליבא דאוקימתא דמעיקרא. ועי' נזיר (דף נ"ד] ד"ה או בקבר שתירצו שם דסוגיא דהתם אזדא לאוקימתא ראשונה ודלא כרבינא]. וכיון שכן גם לרבינא דפסקי' כוותיה לא נדה מזה:

עוד יש להביא ראיה דאפי' לר"ש בן נח שלפני הדבור מטמא באהל וכדברי תוס' נדה [דף ע'] מדאמרינן בזבחים [דף קי"ג ע"א] דדייקינן מקרא דארץ לא מטוהרה דפליגי ביה ר"י ור"ל. דחד נקט לה בלשון תימה וחד נקט לה בפשטא ובין למר ובין למר מטמאי מתי דור המבול (ועיין רש"י שם ד"ה ר"ל דנקט דנשקעו מתי המבול ומטמאת הארץ משום אהל המת]. וא"כ לא מיבעיא לאידך אוקימתא דיבמות דלא מחלקי בין טומאת מגע ומשא לאהל בע"כ צריכין לחלק אליבא דר"ש בין שלפני הדבור לאחר הדבור דאל"כ איך יפרש ר"ש האי קרא דארץ לא מטוהרה, ולאחר דחזינן דיש לחלק בין לפני הדבור לאחר הדבור. א"כ י"ל דאפי' לאוקימתא דרבינא נמי יש לחלק הכי דמהיכא תיתי להשוות ביניהם פלוגתא חדשה וגם לרבינא יש קצת הוכחה דלפני הדבור שאני לפי' רש"י שם. גם נראה כדמות ראיה מב"מ (דף פ"ז] שרה אמנו פרסה נדה באותו היום. ואם בטומאת מגע דינם כב"נ גם בטומאת נדה נימא כן:

ג גם מה שתלו עצמן בשריותא דקברי צדיקים אינו מטמא כמאמר אליהו שנתעסק בקבורת ר"ע. נלע"ד פשוט דזה לא הוי רק בשעת קבורה ומשום כבודו. דומי' דנשיא דהכל מטמאין לו [וכן מבואר בתוס' כתובות דף ק"ג ע"ב] (ואח"כ ראיתי שכתב כן בבתי כהונה). משא"כ לאחר קבורה לא מצינו בזה משום כבוד המת. דהרי קרובים רשאי' לטמא א"ע. ואפ"ה לא הותרו רק עד סתימת הגולל כמ"ש בש"ע י"ד [סי' שע"ג ס"ו] ותו לא. ואין לומר דאפי' היכא דאיכא רק קצת כבוד המת עדיפי כבודן של צדיקים יותר מקרובים דשרינן אפי' אחר קבורה. דא"כ תיקשי היאך דייק התוספתא הנ"ל דטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה מארונו של יוסף דילמא שאני יוסף משום כבודן של צדיקים ה"נ נימא דדחינן לאו דלא יבא אל המחנה. א"ו דליכא בזה שום צד היתר משום כבוד קצת. ובראיה זו יש להעיר ג"כ ע"ד הרב בתי כהונה [בית, דין, סי' כ"ג] דמביא ראיה מההיא דסוכה [דף כ"ה] דמישאל ואלצפן נטמאו בנדב ואביהוא או נושאי ארונו של יוסף. הרי בין למר בין למר מטמאי. ואמר ע"ז אין ה"נ דמטמאי רק משום כבודן מותר לטמאות. וא"כ הדרא קו' לדוכתא דאם איתא דמותר לטמאות היכי דייק הש"ס מיוסף דמת מותר ליכנס למחנה לויה דילמא שאני יוסף דכי היכי דמותר לטמאות לו משום כבודו. ה"נ מותר להכניסו במחנה לויה:

ד וגם אין לדון ולהתיר מהא דאי' ברכות [דף י"ט] מדלגין היינו ע"ג ארונות משום דרוב ארונות יש בהם פותח טפח. חדא דנראה דמנהג אבותינו היה ודאי לקבור בלא ארון משום דעיקר מצוה לטמון בעפר כדאי' ברמב"ם פ"ד מה' אבל. וקצת ראיה לזה דלא מצינו ארון בתורה רק גבי יוסף ס"פ ויחי (ועיין בחסד לאברהם מעיין רביעי נהר מ"ו]. ועוד דודאי ברוב השנים הללו כבר נרקב וכלה הארון ונפל העפר ע"ג המת ותו ליכא פותח טפח. וכ"כ בבתי כהונה:

ה ובדברי ראב"ד נראה דמודה דאסור מדאורייתא גם בזמן דליכא אפר פרה אדומה. וכמ"ש הדגול מרבבה. שהרי הלכה מרווחת גם בזמן הזה דאבידה בבית הקברות והוא כהן שצריך להתעלם. ואי אמרת שהוא מדרבנן לבד. איך נדחה דאוריי' מפני דרבנן. אע"ג דגבי שופר אין עוברין עליו את התחום, שאני שבות שבת דחמירא משום דעיקרו בסקילה. כדאיתא סוכה (דף ט"ז ע"ב] עד כאן לא קאמר ר"י הכא אלא בסוכה דמ"ע אבל שבת דאיסור סקילה וכו', והתם שבות בעלמא הוא. הרי דשבות דשבת חמיר ממצות עשה דאורייתא. ועיין כתובות (דף ע' ע"ב] בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד למעוטי מאי לאו למעוטי כה"ג לא למעוטי שאר איסורים דשבת. אע"ג דבשבת הוי שבות דשבות דמלאכה שא"צ לגופה ואמירה לנכרי ואפ"ה דוקא משום הפסד דליקה התירו, ובנדרים התירו אע"ג דנוגע בגררא דאורייתא. ואין לומר דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב וא"ת. זהו היכא דמתחלה עשאוהו נגד דאורייתא. משא"כ היכא דנתגלגל אחר כך דהם לא עשו רק להחמיר עליו בעלמא. אבל לא להקל עליו היכא דנוגע לדבר דאורייתא. וכאשר כתבתי כן בזית רענן ח"ר בזה]:

לכן נלפע"ד דיש באיסור כהנים ללכת על קבורת רחל אמנו איסור דאורייתא בלא שום צד היתר:

ידידו לנצח הק' משה יהודה ליב

תוכן העניינים

זית רענן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה