אור ברסלב
זית רענן חלק ב חלק יורה דעה › סימן כד

זית רענן חלק ב· רבי משה יהודה לייב זילברבגר

חלק יורה דעה · סימן כד

סימן כג

בדיני ס"ת

ע"ד אשר שאל בסופר שכתב את השם בכוונה לחוד לשם קדושה ולא הוציא בשפתיו:

א הן ידוע לכל מעיין בצדק דאנן פסקינן כרב חסדא גיטין דף כ'] דכתב עליון אינו כתב אפי' היכא דעלויי עלייה בכתיבה שניה. עיין בש"ע אבן העזר (סי' קל"א סעיף ה'] וב"ש שם. איברא בעיקר הדבר סמכתי על כ"ת שכ' שהוא שעת הדחק וצורך גדול והירוס לדבר מצוה נוכל לסמוך ולהתיר ע"י שיעבור בקולמוס לשם קדושת השם משום ספק ספיקא. חדא דילמא די בכוונה לחוד. ואינו צריך לומר בשפתיו. וכן נראה להדיא דעת הרמב"ם פרק א' מהלכות תפלין הלכה ט"ו. עוד שם פרק י' הלכה א' אות י"א יעוי"ש היטב ואם תמצא לומר דצריך לומר בפירוש. דילמא הלכה כרב אחא בר יעקב בגיטין שם. והוא דעת הר"ח מובא ברשב"א שם דף כ' ע"א ד"ה ולענין ובש"ע אה"ע סי' קנ"א סעיף ה' בשם י"א] דפוסק כן דגם רבנן לא פסלו אלא רק לכתחילה משום דכתיב זה אלי ואנוהו אבל בעלמא בדיעבד כגון היכא דלא איפשר בתקנתא אחריתי סברי רבנן דהיכא דעלויי עלייה בכתב השני כגון שבכתב הראשון לא כתב לשמה והעביר עליו הקולמוס לשמה אזי כתב עליון הוי כתב. ודוקא התם בכתב יהודה משום דאית ליה תקנתא אחריתי למחוק את השם לגמרי כדאיתא להדיא במס' סופרים פרק ה' הלכה ג'] כיון דנתכוין לכתוב תיבה אחרת לגמרי. אבל היכא שכתב את השם בלא כוונה דמ"מ אסור למוחקו. כמו שכתבתי בזי"ר חלק ראשון [י"ד סי' ג' אות ח'] בשם תשובת חוות יאיר וס' בני יונה. אזי לרב אחא בר יעקב גם אליבא דרבנן מעביר בקולמוס ומקדשו:

וסמכתי להתיר משום דהוי ס"ס. ובפרט שכמעט מכל הפוסקים משמע דמספקא להו להלכה בגט שנכתב שלא לשמה והעביר עליו בקולמוס לשמה, רק הרמב"ם ז"ל הוא מראש המורים בזה דאינו גט כלל. דפוסק לגמרי כרב חסדא דכתב עליון אינו כתב כלל (בפרק ג' מה' גירושין הלכה ד') ולדעתו הגדולה ליכא שום פסול בנ"ד דלדעתו די במחשבה לבד. ועיין ריטב"א סוכה (דף ד' ע"א) ד"ה תבן ובטלו דא"צ להוציא בפיו. וע"י בש"ך חשן משפט (סי' רס"ט סק"א) הרי בכל דבר שהוא בינו לבין עצמו ועשה מעשה עפ"י כוונתו דדי במחשבה לבד. והגם שאין בידינו להכריע בזה הלכה גמורה בפלוגתא שבין הפוסקים. אבל מ"מ מידי ספיקא לא נפקא והוי ס"ס להכשיר [ועיין מ"ש בזי"ר שם אות ג' ד']:

ומצאתי ת"ל און לי בתשו' מרן הגאון מורע"א זצ"ל [סי' ע'] שהמציא שם כעין ספק ספיקא זו יעוי"ש:

ב איברא מה שכתב התשו' רע"א ז"ל אח"כ דמ"מ מיפסל מדרבנן משום מנומר וזהו טעמא דרבנן דסברי דאין השם מן המובחר ותו ליכא ספיקא דילמא נתקדש מעיקרא דמ"מ כשהעביר הקולמוס מיפסל משום מנומר יעוי"ש. ולפענ"ד מנ"ל לחלק בזה בין אזכרות לשאר תיבות שבס"ת דלא מיפסלו בהעברת הקולמוס משום מנומר רק בג' וד' בעמוד א'. גם מנ"ל לעשות פלוגתא חדשה בזה בין ר"י לרבנן דלר"י לית ליה משום מנומר באזכרה א' ולרבנן אית להו, ועיין בזי"ר חלק ראשון (חלק יו"ד ה"ב סי' ג' אות ט') שהבאתי ראיה ברורה לזה מדברי טור יו"ד (סי' רע"ו) עי"ש. לכן נראה דגם לרבנן לא מיפסל משום מנומר רק לכתחילה משום דמתחילה נכתב שלא לשם קדושת אזכרות ואית ליה תקנתא דעדיף מיניה ע"י מחיקה ואולי גם דעת המחבר כן שם. ועיקר טעמא משום דאית ליה תקנתא דעדיפא מיניה שהמציא שם בתשו' זו:

סיומא דמילתא היכא דאיפשר לסלק היריעה ולכתוב מחדש. אזי הדבר חובה להשתדל ולהתאמץ בזה. שכבר אמרו ר' יוחנן וריש לקיש בהאי שמעתא דגיטין (דף י"ט ע"א) וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. אולם היכא דלא איפשר כלל. יש לסמוך בשעת הדחק להכשירו לקרות בו בכל שבתות השנה, רק בפרשת זכור וגם בפ' פרה שהם מדאורייתא לכמה פוסקים (עיין במג"א סי' תרפ"ה) לא יקראו בו עד שיחזרו על יריעה אחרת:

יום י"ב אלול תרי"ד לפ"ק קוטנא ידידו הדו"ש הק' משה יהודה ליב.

תוכן העניינים

זית רענן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה