אור ברסלב
זית רענן חלק ב חלק יורה דעה › סימן יח

זית רענן חלק ב· רבי משה יהודה לייב זילברבגר

חלק יורה דעה · סימן יח

סימן יז

בדיני נדה (תשובה זאת נחלקת לג' סימנים)

אחדש"ה זה איזה שבועות קבלתי מכתבו בדבר השאלה באשה שראתה דם ג"פ מחמת תשמיש, ומפני טרדות אשר רבו עלי מדי יום יום. ובשגם שהדבר איננו נחוצה להשיב מיד אחרתי עד כה. ועתה פניתי להשיבו לאשר שכתב לי במכתבו השנית שהוא לצורך העיגון:

א אם כן הדברים כי הוא שעת הדחק וצורך גדול. נכון הדבר לסמוך על בדיקת אמונת שמואל [סי' נ"ז]. איברא צריך לעשותו כאשר כתוב שמה וכמובן מתוך דברי קדשו. מתחלה יעשה כיס של פשתן לבן ולמלאותו במוך ולשום עץ בתוך האמצעי של המוך והכיס. והמוך והכיס יעשה כדמות אבר בינוני בארכו ובעביו, והכיס והמוך שבתוכו יהיו מתוחים וקשורים בסופם על העץ שבתוכו, והעץ יהיה ארוך ביותר בכדי אחיזה, ואשה אחרת תבדקנה כשהיא מושכבת על המטה ותכניסנה עד מקום שהשמש דש או עד מקום שתוכל ברווחא, ואין צריך לדחוק יותר מדאי, כי לא נתנה תורה למלאכי השרת, כמבואר בתשובת משאת בנימן [סי' מ"ט] ואין צריך לבדוק ג' פעמים רק בפעם אחת די כמבואר בפוסקים. רק בבדיקות מהרי"ל ומהרי"ו דמובא בש"ע [סי' קצ"א בהגה"ה] הוא דמצרכי לבדוק ג' פעמים, משום דהתם הבדיקה לטהר את הדם גופא קא אתיא ליה ולאחזוקי ליה בדם כליות גם מכאן והלאה ואין חזקה נקבע בפחות מג' זימני. מה שאין כן הכא דבדיקה רק לעקורי ווסת הוא דקאתי. ודי בפעם אחד משום דווסת גרוע כזה דינו כווסת שאינו קבוע, דדמי לווסת דקפיצה דנעקר בחד זימנא, כמש"כ הש"ך בסי' קפ"ז ס"ק ל"ה]. וכן הסכים בעל נודע ביהודא מהד"ק [סי' מ"ו]. וכן נראה עיקר לפי ענ"ד וכמו שאכתוב לקמן ועיי"ש בש"ך [ס"ק ל"ג] ואפי' לדעת האפי רברבי, זהו על ידי תשמיש מה שאין כן על ידי בדיקת שפופרת וכדומה. ואין פוצה פה ומצפצף דדי בפעם אחת (וכן כתב בנוב"י בפירוש סי' מ"ו]. ומעתה גם כן אין לפקפק על בדיקה זו היכא דלא נמצא כלום על הכיס, דילמא נכפף הכיס והמוך ולא הגיע עד המקור כיון שהמוך והכיס מתוחים וקשורים על העץ שבתוכו. ובסדרי טהרה [סי' קפ"ז ס"ק ז'] שחשש קצת לזה, זהו היכא שעשה הכיס עם מוך לחוד, כמ"ש שם אבל היה בהעלם מאתו תיבת ע"י מוך ועץ. או שהיה איזה השמטה בס' אמונת שמואל שלפניו. והנכון כמו שכתבתי לעיל:

ומעתה בין שלאחר בדיקה הנ"ל תמצא על צד הכיס ובין שלא תמצא כלל מותרת לשמש עם בעלה. כיון שהכיס והמוך מתוח על העץ שבתוכו תו ליכא למיחש שמא נכפף וכמ"ש לעיל. ואם תמצא על ראש הכיס אזי תתגרש ותנשא לשלישי, שעדיין נוכל לתלות שנתקנח מן הצדדים והוית כאילו לא נבדקה כלל. דדוקא בשפופרת שהמתכת מפסיק לבין המכחול הוא דנאסרה לכל היכא שנמצא על ראש המכחול:

ב ועתה נבאר אם לאחר שתבדוק כנ"ל. לא תמצא כלל על הכיס. ולאחר תשמיש ראשון תחזור ותמצא. אזי נראה לפענ"ד דאסורה לשמש עוד עם בעלה. שהרי עיקר הטעם הוא דמותרת היכא דלא נמצא כלל, משום דאמרינן דלמא נתרפאה כמו שכתב הש"ך [סי' קפ"ז ס"ק י"א] בשם הגהות מיימוני. ותו לא עדיפא מהיכא דהפחידה פתאום והפילה חררת דם. דאמרינן בגמ' בידוע שנתרפאת, ואפילו הכי כשחזרה וראתה בפעם א' נאסרה כמבואר בסי' קפ"ז סעיף ט'. וכן הקשה בסדרי טהרה ס"ק ו'], ועיין בנוב"י [סי' מ"ג] בד"ה והנה אמאי וכו'. ובחוות דעת סי' קפ"ז ס"ק ג'] בקושיא ט' ועיין שם. משמע דדוקא כשחזרה וראתה ג' פעמים ובמחילת כבוד תורתם שגו בזה דפשיטא שגם בפעם א' נאסרה:

לכן נראה דעדיפא מילתא דלא תבדוק כלל לא הוא ולא היא לאחר תשמיש. דמסתמא כבר יש לה ווסת קבוע ואפילו היכא דמקדמת או מאחרת לפעמים איזהו ימים כיון שיש לה ווסת שאינה רואה פחות מי"ד ימים ד"מ. אזי בתוך י"ד ימים דינה כיש לה ווסת דאינה צריכה בדיקה לאחר תשמיש. עיין [סי' קפ"ו סעיף ג'] ואזי גם כשימצאו דם למחרת על כתונתם דינו כמו כתם לבד. ובכתמים לית לן למיחש כלל משום רואה דם מחמת תשמיש. דעיקר טעמא משום חששא דווסת הוא. ואין בכתמים משום ווסת. עיין בסוף סי' ק"צ] ועיין בתשובת פנים מאירות [סי' קכ"ו חלק ב']. והסכים אתו בסדרי טהרה (ס"ק ג'], ולמאי שכתבנו הדין ברור מטעמא דכתיבנא:

גם לא יתפלא הקורא על מה שכתבתי להקל כל כך. באם לא ימצא כלל על הכיס. שתשמש אחר כך בלא בדיקה כלל באותן הימים שיש לה ווסת מיהת שלא תראה במשך זה הזמן כיון דעיקר חשש משום ווסת הוא. ולדידן דפסקינן ווסת דרבנן הוא. דינו כספיקא לחוד כמש"כ תוס' נדה [דף ט"ו ע"א] בד"ה אפי' ומבואר הדבר בביאורי מהרש"ל על הסמ"ג סוף הלכות נדה [דף פ"ה] בד"ה עצה טובה קמשמע לן דכל כהאי גוונא שאסרו חכמים משום ספיקא רשאי שלא לבדוק. ובאשה משום עגונא מוטב שלא תבדוק. ומהשתא אם בווסת גמור הכריחו בתוס' דנידון כספיקא. מכל שכן בווסת גרוע דעל ידי תשמיש דדינו כווסת דקפיצות. וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ל"ה]. ועיין בסי' [קפ"ט סעיף י"ז] דדינו כווסת שאינו קבוע לכל דבר. וכן הסכים בנודע ביהודה בסי' מ"ג ובסי' מ"ו] שם. וכן נראה עיקר לפי ענ"ד:

ומה שכתב בסדרי טהרה להשיג על הש"ך בזה דבווסת דתשמיש הוא משום דחיישינן מחמת חימוד ראתה. תמוה דאם כן מאי מהני בדיקת שפופרת. איברא בחוות דעת מצאתי שם [בס"ק ג'] דבנה וסייד וכייד בזה. יעויין לקמן את הנראה לפי ענ"ד בזה [בסי' כ' אות א'] דעדיין לא העלה ארוכה לגמרי כאשר נראה לפום ריהטא, ולמעיין היטב יש דברים בגו:

ג נבאר דבווסת דתשמיש הקילו יותר ממה שהקילו גבי כתמים ואם גבי כתמים נאמרה ונשנה במתני' להדיא [דף נ"ח ע"ב] שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל, מכל שכן בווסת דמחמת תשמיש דקילא טובא מכתמים כאשר נבאר:

וראיה נכוחה לזה שהרי לא עלה על דעת שום פוסק להקל בכתמי בוגרת לאחר לילה הראשונה ולתלות בדם בתולים. שגם מצד דינא דגמרא אין נותנין לה אלא לילה ראשונה. ובבוגרת שראתה אין נותנין לה אלא בעילת מצוה כמבואר בריש פרק תינוקת. ולעולם כללא דמילתא דכתמה כראייתה. ותו אין לתלות הכתם בדם בתולים אפי' לדינא דגמרא, ובראתה מחמת תשמיש תלינן בבתולים, ואפי' בבוגרת שראתה זמנים טובא, כמבואר בבית יוסף [בסוף סימן קפ"ז] ובשו"ע [סעיף י"ג]. ואפי' לדעת רמ"א דמצריך שתצטער בשעת תשמיש לאו משום הוכחה לבתולים הוא דצריך. שהרי גם במחמת תשמיש זימנין טובא נמי מצטערה, אלא משום דאי לאו הכי איכא הוכחה להיפך, משום דבבתולים מצטערת ברוב זימנין כמבואר בדרכי משה (סי' קפ"ז אות ז']. הרי להדיא דאפי' בבוגרת שראתה תלינן בבתולים. כי היכי דלא נחזיקנה ברואה מחמת תשמיש. וטעמא דמילתא מבואר בבית יוסף משום רובא אלימתא. והרואה מחמת תשמיש נידון כמיעוטא דמיעוטא לכן יש לנטות בכל זה אחרי הפוסקים והסברות שנוטין להקל ולא להחמיר, בשגם שלאחר שראתה ג' פעמים מחמת תשמיש דינה כווסת שאינו קבוע כמו בווסת דקפיצות. הגם שמקצת פוסקים מרבוותא קמאי נקטו בזה משום איסור כרת. הלא הם רש"י (דף ס"ו ע"א] בד"ה לפי שאין. וכן הוא בחידושי רמב"ן על נדה בד"ה ה"ג בתוך הדיבור וזה לשונו ומי שרוצה להחמיר וכו'. כוונתם בזה שהענין בעצמותו יש בו כרת. אכן המורה וכן הבעל אין עליהם עון ועונש מחיוב כרת ולא משום איסור דאורייתא, רק משום עון קלילא שלא חששו לאיסור דרבנן שחששו לכתחילה אפי' לווסת שאינו קבוע. והא דאיתא בשבועות (דף י"ח] דחייב חטאת בסמוך לווסתה, היינו בווסת קבוע דימים להפלגה או לחדש. אבל בווסת שאינו קבוע אנוס הוא דאין לו לחוש כל כך רק משום איסורא דרבנן שחששו לכתחלה גם לווסת שאינו קבוע:

והא שהשיג בסדרי טהרה על הש"ך דווסת דתשמיש לא דמי לווסת שעל ידי אונס, משום דחיישינן דמחמת חימוד ראתה. נפלאתי דא"כ אמאי מועיל בדיקת שפופרת. ולפי דברינו שיש להקל ברואה מחמת תשמיש יותר ממה שהקילו גבי כתמים, יש ראיה נכונה לדעת המקילין ברואה מחמת תשמיש, אם יש לה מכה אפי' שאין ידוע אם מוציאה דם, כמו שמקילין לכל הפוסקים גבי כתם אפי' כשאין לה ווסת, לענין שלא להחזיקה ברואה. וראיתי אח"כ בחוות דעת שדרך גם כן בדרך זה של בעל סדרי טהרה ומיישב באריכות קושיא זו. ועי' לקמן [סימן כ' אות ב' ג'] שגם דבריו אינם מספיקין לפי ענ"ד:

ד הן עד כאן כתבנו שיש להקל באשה זו בבדיקת פעם אחד ע"י כיס של פשתן לבן על ידי מילוי מוך ועץ באמצע. עתה נבאר את דעת העומדים לנגדנו, הראשון בעל נודע ביהודה סי' מ"ג] ששדא נרגא בדעת הבית יוסף שאין להקל בבעל הראשון והשני גם ע"י בדיקת שפופרת, אם לא נמצא כלל לא על הראש ולא על הצדדים. וראייתו דאי לא תימא הכי תבדוק אצל הראשון על ידי מכחול לחוד. ותירוצם של הסמ"ג ושאר רבוותא לא שייך בזה, משום דעצה טובה קמשמע לן לא שייך בזה. שגם אם תמצא בראשו עודנה מותרת לאחר, דאמרינן שמא נתקנח ראשו בדם צדדים, ותועיל מיהת הבדיקה אם לא ימצא כלום, אלא וודאי שאין בדיקה מועלת אם לא ימצא כלום אצל הראשון והשני:

ואני אומר שגם לדבריו תקשה תבדוק בבדיקה על ידי כיס ומוך, וכמו שכתב באמונת שמואל, ותועיל מיהת אם ימצא באמצע הכיס ולא בראשו, דנהי אם ימצא בראשו עודנה יש לומר שנתקנח מן הצדדים. אבל בנמצא על הצדדים לחוד ולא על ראשו הרי נראה להדיא שאינו מן המקור, כמבואר להדיא באמונת שמואל ובסדרי טהרה. וכן נראה בחוש, ולא מיבעיא כפי הנוסחא אשר לפנינו באמונת שמואל. אזי בוודאי בדיקה מעלייתא היא להיתרא ולא לאיסורא כיון שנמצא רק מן הצד ולא על ראשו, אלא אפי' לפום מה שהביא בסדרי טהרה דהיינו על ידי כיס ומוך בלא עץ כמו שכתבתי לעיל באות א'] דאפשר לחוש שנכפף הכיס בתוכה מכל מקום מבואר שם היטב דהיכא דנמצא על צד הכיס ולא על ראשו דמותרת, אלא ההכרח יאלצני דהא דכתב הסמ"ג ושאר פוסקים דעצה טובה קמשמע לן כי היכי דלא תיאסר לעלמא. הכוונה דמשום הכי לא קתני בברייתא הבדיקה השנויה שם אצל השלישי, גם אצל הראשון, הוא משום דלא תיאסר אכולי עלמא. ומבדיקה אחרת לא איירי שם. אבל אין הכי נמי דמשכחת לה בדיקה אחרת דמהני להיתרא ולא לאיסורא, רק כיון דלא קתני בדיקה זו בסיפא תו לא קתני על רישא. או כדכתב בחידושי רמב"ן שם, דרבותא קמשמע לן דאפי' לאחר שהוחזקה לכל אצבעות ולכל הכחות מהני בדיקה:

ואין להקשות דאם נימא כדעת האמונת שמואל דמהני בדיקה ע"י כיס ומוך ועץ בין בנמצא על הצדדים ובין שלא נמצא כלל אמאי שבקו בברייתא גופא בדיקה זו לגמרי, ואם ימצא על ראשו עודנה תיאסר מספיקא כמו היכא דלא נבדקה. ולמה נקטו בדיקה דשפופרת כלל דתיאסר בבירור. הלא עיקר כוונת הברייתא להדר אחרי היתרא, וסרך איסורא שבו ממילא נשמע וכיון דמצרכינן בדיקה להיתרא ממילא נשמע דאסורה בלא בדיקה מצד ספק. ומה להם לתור בברייתא אחרי בדיקת שפופרת דוקא דתיאסר מצד וודאי הלא מוטב היה לשנות בדיקה קלה דשכיחא טובא, דהצד היתרא שבהם שווים, רק ההפרש ביניהם מצד איסורא דבזה נאסרה בוודאי ובזה מספיקא:

איברא לקושטא ניחא, דאי לא קתני בדיקת שפופרת כלל. אזי לא היתה אסורה מספיקא. כיון דספק דרבנן בעלמא הוא, כדכתב הבית יוסף בסי' קפ"ז] וכמו שכתב בנודע ביהודה סי' מ"ג וסי' נ"ז]. ועוד דרובא מעלייתא הוא דרוב נשים אין רואין דם נדה מחמת תשמיש, רק כל תוקפא דאיסורא הוא משום דאיכא לברורי את האיסור לפנינו. דאזי לא סמכינן גם על רוב מעליא. כמו ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם, שכתבו הפוסקים דאינן מומחין הוי כמיעוטא דמיעוטא. עיין תוס' בכורות [דף כ' ע"ב] ד"ה חלב, ואפי' הכי היכא דאיתיה לפנינו לא סמכינן על רובא. ומשום הכי נקטו בברייתא בדיקת שפופרת להורות לן דהא דאיסורא הוא משום דאיפשר לברר את האיסור לפנינו. מה שאין כן בשאר בדיקות דאזי לא איפשר לברר רק את צד ההיתרא אבל צד האיסור לא יתברר לעולם. משום דאיפשר שנתקנח ראשו בצדדי בית הרחם. אבל השתא דאיתא לבדיקת שפופר' בעולם. אין הכי נמי דתוכל לבדוק בבדיקות אחרות. ויתבררו צדדי ההיתר וצד האיסור כדקאי קאי, ועיין:

ה הש"ך [ס"ק י"ד] מביא ראיה לדברי רש"י ורמב"ם. דאצל ראשון ושני לא מהני בדיקת שפופרת מקושית תוס' בד"ה ותבדוק (דף ס"ו ע"א] שהניחו בתימא, ולדעתם ניחא. אבל אי נימא דמהני בדיקה בבעל הא' אי איפשר ליישב עיין שם. איברא דקו' צריך בירור. כמו שכתב בעל אמונת שמואל. ומה שכתב שם ליישב קצת. גם כן אינו מובן למעיין דאין לזה שייכות לדעת רש"י ורמב"ם דוקא. וכמו שאכתוב לקמן:

ונראה פשוט בכונת דבריו, כיון דלדעתם לא מהני בדיקה רק במקום עיגון. ועיקר מצב ויסוד קושיתם אזדא ממאי שהקשה בש"ס ותבדוק וכו' על בעל ג'. הוא הדין דהוי מצי להקשות על בעל שני. וזהו לשיטתם דמהני בדיקה אצלו כמו בג'. איברא לדעת רש"י לא קשה דתבדוק אצל השני דאי נימא דצריכה בדיקה. ואזי צריכה להתגרש. כי בדיקה לא מהני אלא במקום עיגון דוקא. ואין לומר דמכל מקום תיקשה לדעת רש"י דתיאסר לגמרי לשני מביאה ראשונה ואילך ותתגרש ממנו. שהרי כבר נתחזקה בג' כחות אצל הראשון. דזה אינו, דאכתי מנא ליה לסלקא דעתא דכחות של הראשון הוי חזקה אלימתא כל כך לאוסרה על בעלה לגמרי רק שעל ידו עלינו חובה לברר הדבר על ידי בדיקת שפופרת. וזהו הבעל שלישי דוקא. דאצלו נוכל לברר הדברים. מה שאין כן אצל השני דאזי צריכין לאוסרה לגמרי עליו. שוב לא מהני חזקה קלישתא זו מכחות של הראשון. שהרי לדעת רש"י כשם דבדיקה דשפופרת מילתא קלישתא היא דלא מהני אלא במקום עיגון הכי נמי נימא להיפוך, למאי דסלקא דעתא מעיקרא דכחות של ראשון מהני, הוי מיהת חזקה קלישתא ולא מהני אלא למאי דאיתא בהדיא בגמרא. וזהו רק לברורי בבעל שלישי אבל לא לאוסרה לגמרי, ומנא ליה להקשות אבל לדעת תוס' שפיר הקשו דכיון דמהני מיהת שצריכין לברורי אצל ג'. ה"ה נמי אצל השני תיאסר עד שתבדוק. וזה פשוט וברור:

איברא לקושטא, אם על הראשונים אנו מצטערים בעיקר תמיהת התוס', ואנו באים לסלק ע"י זה פסקן של רוב רבותינו הראשונים. הלא הם הרמב"ן ורשב"א ור"ת וסמ"ג וריצב"א והרא"ש והטור, דהעלו דמהני בדיקה גם אצל הא'. דמאי קושיא, חדא דמאן נימא דקושי' הש"ס ותבדוק בביאה ראשונה של הג', אזדא ליה משום שכבר הוחזקה בכחות מן הראשונים, ומש"ה תמהו דתקשה גם על השני דילמא גם לס"ד לא מהני כחות הראשונים. רק דקושית הש"ס הכי אזדא ליה. דלאחר ביאה ראשונה של הג'. הרי כבר נתחזקה בג' כחות של שלשה בני אדם שונים, אזי כבר נתחזקה לכל הכחות, כמו בנגח שור וחמור וגמל, דאפי' למאן דאמר דאית ליה דאינו מועד לשאינו מינו. מכל מקום בנגח לכל אחד רק פעם א' הוי מועד לכל המינים. עיין בב"ק [דף ל"ז ע"א] ובש"ס שם מדמה ווסתות לשור המועד. והוא הדין הכא נמי למאי דסלקא דעתא מעיקרא. אם ראתה רק פעם א' אצל הא'. וכן אצל השני והג' נמי צריכה בדיקת שפופרת שכבר הוחזקה לכולהו. ועיין חידושי רמב"ן נדה שכתב כן להדיא דאפי' לא ראתה אלא פעם אחת אצל ג' הראשונים. נאסרה לכולן למאי דסלקא דעתא. ועוד קשיא על תמיהתם כיון דמטעם ווסת הוא דאתינן עליה. כמו שכתבו בעצמם בד"ה ונאמנת. וכן הוא בבית יוסף סימן קפ"ז] ובבית שמואל (סימן קי"ז ס"ק ו'] וחזינן דווסת זה נשתנה לגריעותא שאינה חוששת רק כשנקבע ג' פעמים. תו נ"ק מן השני. הגם אם נימא דכחות הראשון מהני אצל השני כמו דמהני לשלישי. מכל מקום כיון שכבר נסתלק לגמרי הווסת דראשון. שוב צריכה לקבוע הווסת מחדש ואינו נקבע רק בג' פעמים. מה שאין כן אצל הג' שפיר הקשה שכבר נקבע בג' אצבעות שונות. וצ"ע גדול לישב תמיהת התוס':

אחר זה מצאתי בחוות דעת [ס"ק ג'] שעירב שני קושיות יחד ולשונו מגומגם. רק בעיקר הדברים כתב כן. ומה שכתב לבנות יסוד חדש על דקדוק קלה ושדופה. ועיקר הדברים דחוקים ורחוקים יעויין שם. חדא דמאן לימא לן שבדיקת שפופרת דמי לאצבע להחמיר וכבר מבואר בבית יוסף [בריש סימן קפ"ז] דבדיקת שפופרת מהני כמו אצבע להקל. ולא עוד אלא דעדיף מיניה. דלא אמרינן בו אין כל אצבעות שוות. הגם שבעל נודע ביהודה גם כן רצה להלך בדרך זה [בסי' מ"ג] אבל לקמן [בסי' נ"ז] חזר בו וכתב שם דאפילו כמה וכמה בדיקות שפופרת לא מהני כמו אצבע. ועוד יש לדבר בזה הלא חז"ל חששו למצוא ולחתור דרך סלולה כדי להתירה לינשא ואנן נבוא עוד להפוך הקערה על פיה לבודקה בשפופרת בכדי שיהיה השפופרת במקום בעל. ועל ידי זה תתעגן ותיתיב ותמנע מלהנשא מפני שכבר נתחזקה ע"י בדיקת שפופרת במקום בעל. הגם אם נימא דשפופרת שוה לאצבע. מכל מקום חלילה לנו מעשות כן כדי שתתעגן [ועיין מה שכתבתי בזה לקמן בסי' כ' אות א']. ונסתר ממילא גם כן מה שכתב שם בכוונת דברי ש"ך הנ"ל:

ו עיין בתשו' רדב"ז [חלק ראשון סי' ת"י] שכתב שם גם כן דמהני בדש"פ אצל הראשון. אלא דמצריך בדיקה ג' זימני ושתעסוק ברפואות בין בדיקה לבדיקה עיין שם. אבל נראה שכל זה מפני שבעל המחבר היה בגבולו של רבינו הרמב"ם דנהיגי התם לפסוק כוותי', משום האי טעמא הוא דהוסיף כל אלו [ועי' ברמב"ם סוף פרק ד' מהלכות איסורי ביאה], אבל אנן בתר דעת רוב הפוסקים אזלינן, ודי בבדיקה א' אפי' שלא עסקה ברפואות. כמו שכתב בעצמו דדעת רובא דרובא דלא כדעתו:

ואגב אזכיר למעלת כ"ת מילתא דתמוה. שכתב שם להקשות על המגיד משנה שכתב דמשום הכי לא מהני בדיקה אפי' אצל הג' שתשאר אצלו, משום דחיישינן שמא יבא עלי' בלא בדיקה והקשה דכיון שיש לה שעת הכושר על ידי בדיקה, לא גזרינן כמו בנדה:

והוא תמוה, דבנדה יבא שעת הכושר בבירור. מה שאין כן הכא דמספקא לן. דלמא תמצא בראש המכחול, ודמי לסוטה [במס' סוטה דף ז' ע"א במשנה שם] דמסרינן לה ב' תלמידי חכמים שמא יבא עליה הבעל בדרך. ואי משום דהתם דאורייתא והכא דרבנן בפשטות הוה ליה להקשות דמנא ליה דגזרינן בדרבנן וצריך עיון לישב דבריו:

תוכן העניינים

זית רענן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה