אור ברסלב
זית רענן חלק ב חלק חושן משפט › סימן עג

זית רענן חלק ב· רבי משה יהודה לייב זילברבגר

חלק חושן משפט · סימן עג

סימן עב

בדיני חצר

בעזה"י חורף שנת תקצ"ה לפ"ק פה ק"ק שעפסק יע"א:

בש"ס ב"מ (דף י"א] איתיביה ר' אבא לעולא וכו' וכי ר' יהושע ור' עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין וכו', ר"ג מטלטלין אגב קרקע הקנה להם וכו' אלא טובת הנאה אינה ממון לקנות ממנו בחליפין, ה"נ טובת הנאה א"מ לקנות על גבי קרקע, ולא היא, מתנות כהונה נתינה כתיבא בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא וכו', רב פפא אמר דעת אחרת מקנה אותן שאני, והקושיות בסוגיא זו, א] דעת הרא"ש שפוסק כרב פפא לפי דר"פ בתראה הוא, והקשה עליו הש"ך סי' ר' סק"א] שכל הסוגיא דש"ס קידושין (דף כ"ז] דבעי למיפשט התם דאגב בעי ציבורין, וכן פשט דקרקע במכר ומטלטלין במתנה דקונה אג"ק, מעובדא דרבן גמליאל וזקנים, הרי מוכח להדיא דמטלטלין אגב מקרקעי הקנה להם ודלא כר"פ. ב] קושיות האחרונים, לדעת הרי"ף דפוסק דלא כר"פ, וגם ט"ה אינה ממון [כמ"ש הכ"מ פ"ז מה' נדרים הלכה י"א בשיטת הרי"ף] וקשה באיזה קנין הקנה להם, דמחמת חצר לא קנו, דבעינן חצר המשתמרת לדעתו, או עומד בצדו, וגם קנין אגב מקרקעי ליכא למימר דהא ס"ל ט"ה אינה ממון ג] קושי' קצוה"ח [סי' ער"ה סק"א] לדעת תוס' ב"מ [דף ו'] סד"ה והא, דגם למ"ד ט"ה ממון אינו יכול לתבוע רק דמי ט"ה שיש לו, א"כ קשה מאי משני ר"פ דעת אחרת מקנה שאני, שהרי ליכא דעת אחרת רק בכדי ט"ה ועל המותר ליכא דעת אחרת, ועוד הקשה שם לדעת הריטב"א קידושין ס"פ האיש מקדש דלמ"ד ט"ה ממון, בגונב טבלו של חבירו צריך לשלם כל דמי טבלו, א"כ לדידיה קשה קושי' תוס' ב"מ הנ"ל בהא דתקפו כהן אין מוציאין, יאמרו הבעלים ליתן לכהן אחר. ד] קושי' השאגת אריה [סי' ע"ז] דבין לשינויא קמא ובין לשינויא דר"פ בע"כ צ"ל דט"ה ממון, דאל"כ ליכא דעת אחרת מקנה, וגם קנין אג"ק אינו מועיל אי אמרינן ט"ה אינה ממון, והתם בסיפא דמתניתין תנן דאמר ר' יהושע עישור שאני עתיד למוד נתון לאליעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו, וא"כ קשיא דר' יהושע אדר' יהושע דס"ל בפסחים [דף מ"ו:] טהא"מ. ה] קושי' הש"ך [בסי' ר"ג סק"א] על הרמ"א שם, דטהא"מ לקנות ממנו בחליפין, וז"ל ותמוה לי דהא בש"ס פ"ק דקידושין ס"ל להדיא דר"ג מטלטלי אג"ק הקנה להם גבי קרקע במכר ומטלטלין במתנה וכו' עכ"ל הש"ך:

ונראה לפענ"ד לתרץ כל הקושיו' הנ"ל בחדא מחתא בס"ד, דהנה מבואר להדיא בערכין [דף כ"ח:] במשנה מחרים אדם את קדשיו וכו' אם נדבה ליתן את טובתם, הרי דיכול להקדיש ט"ה גם למ"ד טהא"מ, דדוקא לקדושי אשה או בגונב טבלו של חבירו למ"ד טהא"מ, אינה מקודשת, ואין הגונב טבל משלם רק בעד החולין שבו, משום דאין לבעלים קנין בגופו, רק זכות מבחוץ הוא דזכיא ליה רחמנא, וכן איתא בספר מקור חיים [בדיני בדיקה וביטול תד"ה ועתה], ועפ"ז נראה דגם למ"ד טהא"מ ואינו יכול לקדש את האשה כיון שאין לו קנין בגוף החפץ, זהו דוקא בקידש ישראלית, אבל בכהנת אפשר לומר דלכ"ע מקודשת:

וטעמא דידי לפי שטובת הנאה דבעלים, דקלישא ליה קנינו בגוף החפץ, לא גרע מדבר שלבל"ע ודבר שאין בו ממש וכדומה, אשר הוכחתי זה שנים כבירים דריעותא דידהו במה שאינו יכול להקנותם בשום קנין, רק מחמת הקונה נסתעפים, ולא מחמת המקנה, דלגבי מקנה בודאי מועיל, היכא דליכא חסרון לגבי קונה, מטעם ק"ו אם יכול להוציא מתחת ידו ממון גמור דאלים זכייתו גביה ע"י קנין, כ"ש שיכול להוציא מרשותו זכייה וקנין קלישא שיש לו בממון שא"ב ממש ע"י קנין זה, אבל לגבי הקונה הוא להיפוך, דדוקא בדבר דאלים קנינו חל הקנין על גופו להכניסו לרשותו, וכעין זה מצינו בנדרים דף ע"ה] האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן קיימין, לא אמר כלום, הרי הן מופרין ר' אליעזר אומר מופר וחכמים אומרים אינו מופר, אמר ר"א אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור, אמרו לו הרי הוא אומר אישה יקימנו ואישה יפירנו, את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר וכו' עכ"ל. הרי דגם חכמים מודים לר"א בק"ו זה, רק מטעם גזה"כ פליגי עליו, ונראה בעליל דיציאת רשות מן המקנה דומה בזה להפרה, וזכיית הקונה דומה להקם, ואל תשיבני ממה שאינו יכול להפקיר דבר שאינו ברשותו (ב"ק ס"ט), חדא כיון שאין אדם יכול לזכות בו בשעה שהפקירו, לא נפקע רשותו ונשאר בחזקתו, וגם עיין ברשב"א גיטין בפ' השולח במפקיר עבדו דיצא לחירות, שהמציא שם דהפקר דומה כאילו הקנה לכל העולם, וגם מבואר ברש"י ונמוקי יוסף בסוגיין דהפקר מדעת חשוב כדעת אחרת מקנה]:

וא"כ לפ"ז אפי' למ"ד טהא"מ ואינו יכול לקדש בו את האשה, מסתברא דזהו דוקא אם היא ישראלית, דקלישא קניינה לגבי הקונה, לכן לא מהני הקנין להכניס הט"ה לרשותה, אבל בכהנת וקידשה לאחר שעה דבעת קבלתה עודנה לא מיפסלא מתרומה], דלגבי הבעל להוציא מרשותו שפיר איכא ק"ו, ולגבי האשה הוי ממון גמור, רק דאיכא למישדי ביה נרגא מחמת שלא נתן לה, הגם שבא לה הנאה מכחו ודמי לגזל אחר יאוש, דמקודשת, שאני הכא דזכייתה מחמת קדושת כהונתה, ובסברא זאת יש מקום ליישב דברי הרדב"ז בתשו', מובא במשנה למלך (פ"ה מה' אישות ה"א) שכתב בא' שזרק קידושין לאשה ולא היו שוין פרוטה ולא הספיק להגיע לידה עד שנתייקרו ועמדו על פרוטה, דאזלינן בתר המקבל ומקודשת, ותמה עליו המל"מ דסותר דברי עצמו שכתב בתשו' אחרת באשה חולה וצריכה סממנים לרפואתה והביא א' סממנים שאסורים בהנאה וקידש אותה בהם, דאינה מקודשת, כיון דהוא אסור למוכרם בשביל חולה וליטול דמים ע"כ לאו מידי יהיב לה, והניח דבריו בצ"ע ולפי הנ"ל ניחא, דהיכא דנתייקר בשעה שקיבלה הקידושין, שויא פרוטה לכל העולם, אבל בחולה גם בשעה שקיבלה אינו שוה פרוטה לכל העולם, רק לדידה שוה מחמת שהיא חולה ומותר לה ליהנות מזה], ועיין קידושין (דף נ"ח] ברש"י שם במתני' ובגמרא, משמע קצת מדברי קדשו דדוקא בישראלית, והגם שלכאורה ממה שהקשה הש"ס שם ממתני' על עולא, לישני דאיירי בכהנת, אפ"ל דדחיקא ליה לפלוגי במקודשת דסתמא קתני, וניחא ליה יותר לפלוגי בתרומה, [ובשאילתות פ' קרח מבואר דגם בקידש כהנת או כהן שקידש בתו לישראל בתרומות שקיבל ממנו, מקודשת רק למ"ד ט"ה ממון, (ועיין במקנה קידושין שם), ולכאורה יקשה עליו כנ"ל, דממי הוא החסרון שלא תחול הקנין, וצ"ל דהטעם משום דלא נתן לה, וכמו שכתבנו]:

אבל מ"מ נראה הגם דאמרינן טהא"מ לקנין חליפין ואגב, זהו דוקא אם גם לגבי קונה ליכא רק ט"ה, אבל בכהן דלגביה ממון גמור הוא ואלים זכותיה וקניינו בו, רק דלגבי המקנה קלישא זכותו וקניינו שפיר מהני הקנין מק"ו, כנ"ל:

ועפ"ז מיושב קושי' (ה'), דהא דפוסק הרמ"א דטהא"מ לקנות ממנו בחליפין, זהו דוקא אם לגבי הקונה ג"כ לית ליה רק ט"ה, משא"כ בעשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע, דגבי הקונה הוי ממון גמור, ושקלא וטריא בב"מ ובקידושין הכי אזלא דמעיקרא תרצינן דאג"ק הקנה להם, וע"ז מקשינן וכי לא היה להם סודר לקנות, אלא טהא"מ לקנות ממנו בחליפין, ה"נ טהא"מ לקנות אג"ק, והגם דעשור שנתן לר' יהושע יכול להקנות אג"ק, מ"מ העשור שנתן לר"ע ב"י לזכות לעניים, דגם לגבי הקונה ליכא רק ט"ה, לתתם לאיזה עניים שירצה, שוב אינו יכול לזכות בשום קנין להכניס לרשותו דבר קלוש ורפה כח, וע"ז מתרץ ולא היא מתנות כהונה כו', דילמא לעולם טה"מ, רק דבחליפין א"י להקנות, דבמתנות כהונה נתינה כתיב' ביה חליפין דרך מקח וממכר הוא, ושפיר הקנה לר"ע את מ"ע, ור"פ מתרץ דלעולם טהא"מ, ואעפ"כ מעשר ראשון שנתן ליהושע וכן תרומת מעשר שנתן ר"י לר"א בן עזריה קנו באגב קרקע, לפי דגבי הקונה הוי ממון גמור, ותו לא איכפת לן בקלישת כחו דמקנה, דגבי הוצאת רשותו איכא ק"ו, ולא קשיא לן רק במעשר עני שנתן לר"ע, דגם לגבי הקונה ליכא רק ט"ה, ע"ז מתרץ דקנה בקנין חצר, ודעת אחרת מקנה אותם שאני, וזהו דוקא במעשר עני נוכל לומר דאיכא דעת אחרת לגבי כל זכייתו, לפי שגם הוא אינו זוכה רק בכדי ט"ה, משא"כ לגבי מעשר ראשון ותרומת מעשר שהקונה זוכה בכולו, ודעת המקנה ליכא רק בכדי טובת הנאה כקו' קצוה"ח לעיל (ג'):

ולפ"ז נתיישבו קושי' (א' ג' ד') מה שהקשה הש"ך על הרא"ש, דכל הסוגיא דקידושין היפוך דעת ר"פ, דע"פ הנ"ל שני הסוגיות נצמדים יחד, דתירוצו של ר"פ לא מהני רק לגבי מ"ע, אבל לגבי מעשר ראשון ותרומת מעשר בע"כ צ"ל דאג"ק הקנה להם, דהא ליכא דעת אח"מ כפי זכיותם, גם קושי' (ג') מיושבת ממילא, דתירוצו של ר"פ רק לגבי מ"ע, וכן קושיא (ד'), דהיאך היה ר"י מקנה לר"א בן עזריה כיון דטהא"מ, דלגבי דידהו לא איכפת לן כיון שהקונה זוכה בגוף הממון, רק לגבי מעשר עני, ועמ"ש בתפארת ירושלים מס' מעשר שני אות כ"ג באופן אחר על קושיא זאת]:

ולתרץ קושיא (ב') נראה, כיון דכל השקלא וטריא רק לגבי מעשר עני, אם כן הוא, אפ"ל דזהו דוקא אי אמרינן שהקנה לר"ע, אבל אי אמרינן כתירוצא קמא דקידושין (דף כ"ז] בהא דבעי למיפשט דשדה לאחד ומטלטלין לאחר, מעשור שנתן לר"ע, ודחי שם מאי מושכר מושכר למעשר, א"כ הקנה לעניים גופייהו, ור"ע נעשה שלוחם לבד, וא"כ דמי מעשר עני למעשר ראשון ותרומת מעשר כיון שעניים זוכים בגוף הממון, ושפיר נוכל לומר דטאה"מ ודעת אח"מ לא מהני, והקנה לכולם באג"ק, כיון דלגבי הקונים הוי זכייה גמורה, ושקלא וטריא דב"מ אזלא לתירוץ השני, או אי אמרינן דשדה לאחד ומטלטלין לאחר קונה כדעת בעל האיבעיא:

ועל קושיא (ג') הנ"ל שהיא קושיית קצוה"ח לדעת הריטב"א, מתקפו כהן, ועיין בנדרים (דף פ"ד:] דגם הר"ן והרא"ש פליגי בזה, לפענ"ד אפ"ל דלענין דינא לא פליגי, רק שהמה מדקדקים מדקתני הגונב טבלו של חבירו ואכלו דלמה נקט ואכלו, ותירצו בזה כי היכי דלא שמעינן רבותא דצריך לשלם כל טבלו דדמי להא דאמרינן בב"ק [דף כ:] ובתוס' כתובות [דף ל'] תד"ה לא, באם חסרו שחרוריתא דאשיתא דצריך לשלם כל הנאתו, והגם דיש לחלק קצת, מ"מ כיון שלא יצא מרשותו מיקרי בעלים לגבי כולהו, הגם שלא נתחסרו רק בכדי ט"ה, ועיין:

אב"ה הנה הנתיבות [ריש סימן ר'] תירץ על קו' (א') הנ"ל, דבקידושין נקט הש"ס שפיר דבעובדא דר"ג וזקנים היה קנין אג"ק, גם לתירוצא דר"פ, דמה שאמר ר"ג עשור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא ב"י, בע"כ צריכינן לומר דהיה בקנין אג"ק, דליכא למימר דהיה בקנין חצר, דלא מיבעיא לדעת הכסף משנה (פ"ד מה' מכירה הלכה ו'] שכתב בשיטת הרמב"ם שם דברשות המופקדים אצלו לא מהני שיקבל עליו הנפקד ויזכה ללוקח ע"י חצירו, רק שהלוקח ישכור את מקומו של הנפקד, בוודאי לא היה ר"ע יכול לזכות לעניים ע"י חצירו ששכר אצל ר"ג, אלא אפי' לדעת המ"מ שם דיכול הנפקד לזכות ע"י חצירו למקבל, מ"מ הא כתב הש"ך בסי' קכ"ה ס"ק ל"ב] דכשלא הגביה הנפקד לזכות להמקבל ובא לזכות לו ע"י חצירו, בעינן דוקא שיאמר הנפקד אח"כ יזכה חצירי למקבל, וכיון דלא קתני במתני' שם שאמר ר"ע אח"כ יזכה חצירי לעניים, ע"כ לאו מטעם חצר הוא, ובע"כ צ"ל שהקנה לעניים מטעם אג"ק עכ"ד, [ונעה"ג בכת"י אאמו"ר המחבר זצללה"ה]. ולפענ"ד יש לחלק בזה טובא, דזהו דוקא היכא שמונח ברשות הנפקד קודם שזיכה להמקבל, אבל בכה"ג כיון שהשכיר החצר כדי שיזכה לעניים, הוי כאילו מסר מידו ליד השליח ממש, ואף בגט דבעינן נתינה גמורה מהני בכה"ג, עיין גיטין (דף כ"א] רש"י ד"ה חצירה, כיון שהחצר הוי כידו, וע"י השכירות הוי יד השליח והוי נתינה גמורה, ואפי' תן לחוד מהני [ע"כ]:

תוכן העניינים

זית רענן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה