אור ברסלב
זית רענן חלק א חלק יורה דעה › הלכה יב - בהלכות תרומה

זית רענן חלק א· רבי משה יהודה לייב זילברבגר

חלק יורה דעה · הלכה יב - בהלכות תרומה

הלכה יב - בהלכות נדה

סימן א

בהילכות תרומה

א עיין בט"ז סי' של"א ס"ק ע"ו וז"ל התורם שלא ברשות טובא יש לתמוה על לשון הרמב"ם הזה דבריש פרק אלו מציאת מביא ברייתא הרי שלקט משדה חבירו שלא ברשות ותורם כו' ומנין הוא יודע אם חושש כו' אם אמר כלך אצל יפות כו' ופריך מזה לאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש.) דהא הכא אמרינן כיון דעכשיו ניחא לי' לבע"ה במה שתרם זה וודאי הוה ניחא לי' גם מעיקרא תרגמא רבא אליבא דאביי כו' וכיון דקיי"ל כאביי בזה ממילא לא הוה תרומ' אא"כ שווי' שליח ואמאי פסק הרמב"ם כאן דאפילו לקט מתחילה כדי שיקח לעצמו א"כ לא הוי שליח כלל ואמאי הוה תרומה בשלמא על הטור כו' שלא העתיק הך חלוקה שניי' או שירד לתוך שדה כו' אלא חלוקה ראשונה לחוד דהיינו התורם שלא ברשות כו' ובזה נוכל ליישב דה"ק התרומה היתה שלא ברשות מאיזה מין נקח אבל מ"מ עשאו תחילה שליח אך על הרמב"ם קשה וכבר הקשה כן הב"י ותירץ דרמב"ם ס"ל דלא קיימא לן כהך תירוצא דמיירי בשוויי' שליח כו' מדאיתא התם אחר זה בגמרא דמרי בר איסק אמר לאריסי' אמאי לא אייתית לרבנן מהנך שפירתא כו' ובפרק ב' דקדושין ד' נ"ב ההוא סרסיא דקדיש בפרוזמא דשיכרא כו' וממילא אזדו לי' סוגיא דאלו מציאות דמוקי בשוויי' שליח ואני תמה על פה קדוש יאמר כן דמההיא דמרי בר איסק פשיטא שאין ראיי' כו' ומפ"ב דקידושין ג"כ אין ראי' דהתם רבא אמר לאותו הדין ורבא לטעמי' דאית לי' בפ' א"מ ישל"מ הוי יאוש כו' והיותר קשה על הרמב"ם הפלא ופלא שכתב אפילו ביורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות כדי ליקח פירות לעצמו ואחר כך תרם דהוה תרומה בנמצא שם יפות כיון דאמר בברייתא כל שהיא חשש כו' אבל להרמב"ם שכתב בהדיא אפילו בגזל ממש דהיינו שליקט הפירות כדי ליקחם לעצמו כו' בוודאי יש תימה רבא דהא לענין ג"מ לא מהני אמירת כלך אצל יפות דדוקא לענין תרומה מהני וזו קושיא עצומה והנלע"ד ליישב דהרמב"ם ס"ל כיון דחזינן דרבא ומר זוטרא אומרים דווקא בתרומה מהני כלך אצל יפות דהוה מצוה וניחא לי' אבל לא בשאר דוכתי וע"כ צריך אתה לומר כיון דמצוה היא אמרינן כיון דהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' שכל הרוצה לתרום משלו מן היפות יבוא ויתרום ואין זה בכלל תורם שלא מדעת דשם לא מהני כיון שאין לנו הוכחה דדעתו של זה היתה בכך וע"כ צריך אתה לומר כן דאל"כ קשה הא בעינן לדעתיכם אליבא דכ"ע ואליבא דרבא לא מיירי בעשאו שליח כדמשמע בקידושין אלא ע"כ אמרינן דכאן הוה לדעתיכם וכאילו פירוש מתחילה שעשאו שליח לכך ה"נ נימא לאביי דלא מיירי בעשאו שליח ולא תקשה קושיות הגמרא הא אמרינן ישל"מ לה"י ואמאי הוה כאן תרומה דגם לזה נימא סברא זאת דהוה כאילו אמר בפירוש מתחילה כיון דמצוה היא והא דתרגם רבא אליבא דאביי דמיירי בעשאו שליח ולא אמר דמצוה שאני דרבא לא הוה בריר לי' אליבא דאביי אי ס"ל הך חילוקא דמצוה שאני ע"כ תירץ דמיירי בעשאו שליח אבל איהו בעצמו ס"ל מצוה שאני וא"כ אנן אמרינן למסקנא דגם אביי ס"ל הך חילוקא וא"צ לאוקמי' בשליח וזו היא סברא מוכרחת כיון דמתחילה הי' ב' קושיות האחת דווקא לאביי מכח ישל"מ והשנית אפי' לרבא מכח לדעתיכם ושניהם יש לתרץ דמיירי בעשאו שליח וכיון דחזינן בקדושין דרבא לא מוקי לה בעשאו שליח ע"כ דמתורץ קו' שנית מכח מצוה שאני ניחא לן לומר דגם אביי מתרץ קושיא שעליו בדרך זה כנ"ל ברור ונכון להרמב"ם דלא איכפת לי' בעשאו שליח כלל עכ"ל הט"ז ועיין שם יותר באריכות וזהו נגד סוגיא דשמעתין ואף דמוכח מסוגיא דפ"ב דקידושין דלרבא מהני כלך אצל יפות אפי' בדלא שווי' שליח לפי דמצוה שאני זהו דווקא לרבא דס"ל בדבר שאין בו סימן לפי שעומד להתיאש אמרינן איגלאי מילתא למפרע ולהכי גם בדבר מצוה אמרינן איגלאי מילתא למפרע דניחא ליה לפי שענין עומד לכך שיתרצה ודומה לאבידה שאין בו סימן אבל לאביי דס"ל אף באבידה שאין בו סימן לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע מנ"ל דדבר מצוה עדיף מאבידה שאין בו סימן נגד סוגיא מפורשת דלאביי מוקמינן דוקא בדשוויי' שליח ונראה ע"פ דברי ש"מ בריש הסוגיא וז"ל כתב הראב"ד הך פלוגתא דאביי ורבא ביאוש שלא מדעת קשיא לי' דשייכי ליה ברירה ואין ברירה ולפלוגי בעלמא אלא שיש למבין להפליגו מענין ברירה איכא למידק דאכתי איצטרכינן למימר אגלאי מילתא דמעיקרא הוה ניחא ליה ביפות ולא היא דגלויי מילתא הוא דהאי גברא עין יפה הוא וביפות הוא תורם ע"כ ודבריו צריכין ביאור ונראה לפענ"ד דדעתו של הראב"ד להפליגו מענין ברירה דאיתא בעירובין ד' פ"ב בריש כיצד משתתפין שמעית מיניה אין ברירה דאי יש ברירה תיגלי מילתא למפרע דמבעוד יום הוה ניחא ליה אמר ר"א הודיעהו ולא הודיעהו קתני ועיי"ש בפרש"י נמצא דלא אמרינן ברירה רק בדבר דמספקא ליה אבל בדבר שלא ידע כלל לא אמרינן ברירה לכ"ע ואף דבאחין שחלקו אמרינן ברירה אף דלא ידע קודם חלוקה היינו במידי שרק הנידון הוא אם כל אחד הגיע את שלו או שהחליפו כגון בזמן שהיובל נוהג אבל בדבר דאית ביה משום הקנאה כגון בעירובי תחומין כההיא דכיצד משתתפין הנ"ל והוא לא ידע מאומה אף ידיעות ספק בכה"ג לכ"ע לא אמרינן יש ברירה ולהכי ס"ל לאביי ביאוש של"מ דלא מהני לפי שלא היה לו אף ידיעת ספק בשעת קנין ואף דאילו ידע היה מייאש מ"מ כיון שלא ידע ולא התכוון להקנות בכה"ג לא שייך דין ברירה ודומה ממש להאי דעירובין הנ"ל ומידי דהוה לעודר בנכסי הפקר **(בזמנים ובמדינות הללו אין נכסי הפקר בנמצא כי כל דבר שאין לו בעלים הוא ברשות הממשלה יר"ה.)** כו' ואף דאילו ידע שאינו שלו היה מתכוון לקנות אין דעתו המוטעה משלים את ההעדר הכוונה:

אמנם כן אם יאוש מצד גדר מתנה הוא אבל אי אמרינן דיאוש מצד סילוק קאתינן לי' גם בזה אמרינן אגלאי מילתא למפרע כאשר נאריך בזה לקמן ובהא פליגי אביי ורבא וע"ז מקשה הש"מ מהא דמתרץ רבא אליבא דאביי בדשויי' שליח דהא כיון שנסתפק לו טרם שהפריש ממה יתרום א"כ תלוי בדיני ברירה ובדאורייתא אין ברירה ולזה מתרץ דגלוי מילתא הוא דהאי גברא עין יפה ודמי להא דמתרץ בעירובין וכבר בא החכם וה"נ כיון דהאי גברא מעודו עד עתה עין יפה רק דאנן לא ידעינן ובכה"ג כ"ע אמרינן יש ברירה נמצא לפי תירוצו של הראב"ד ז"ל אם גם התורם יודע בעצמו שמעודו עד עתה לא תרם מן היפות רק עתה נתחדש בטבעו ריצוי זאת אזי אף כלך אצל יפות לא מהני ולרמב"ם לא משמע ליה פשטות הסוגיא דאיירי דוקא בכה"ג וקשה לי' קושיות הראב"ד א"כ הדר דינו לדין ברירה אך יש לומר הא דמתרץ רבא אליבא דאביי בדשוי' שליח דעתו היה להוכיח מזה דגם ביאוש של"מ הילכתא כוותי' דהא בכה"ת כולה הילכתא כרבא רק ביע"ל קג"ם הסכימו בני הישיבה ושאר אמוראי' לדברי אביי דמסתברא להו בהלכות אלו טעמא דאביי יותר **(כל מה שמדבר בזה מענין גזל ויאוש אינו רק למה שנוגע להפרשת תרומה ומעשרות אבל בגוף דינים כאלה הכל נוהג ע"פ דינא דמלכותא)** והי' רבא רוצה להוכיח שגם בישל"מ הילכת' כוותי' דאל"כ ק' מהא דכלך אצל יפות דבשלמ' אביי לטעמי' דס"ל בריש פ' כל הגט דיש לאפלוגי בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ובתולה בדעת אחרים אמרינן יש ברירה א"כ ה"נ יש לתרץ בדשווי' שליח ואביי לטעמי' דס"ל בתולה בדעת אחרים אמרינן יש ברירה אבל לדידן דס"ל דאין לחלק בין דעת עצמו לדעת אחרים וכל בני הישיבה הסכימו לדבריו א"כ בע"כ גם ישל"מ יסברו כוותי':

אמנם זהו דעתו של רבא וזהו כוונתו דתרגמא אליבא דאביי דהיינו אביי לשיטתו יש לו דרך נכון לתרץ בדשווי' שליח אמנם כיון דחזינן במסקנא שהסכימו בני הישיבה דהילכתא כאביי גבי ישל"מ ואף דבדינא ברירה פסקינן כרבא בע"כ צריך לומר דמצוה שאני ומסוגיא זו בעצמו מוכח כן.

ב באופן אחר נראה ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל דלכאורה קשה לרבא דס"ל הכא דאמרינן אגלאי מילתא ובריש החולץ גבי חליצת מעוברת ס"ל לרבא דהילכתא כר"ל דחולצת מעוברת ל"ש חליצה ובע"כ צ"ל דשאני חליצת מעוברת דרוב וולדות אינן נפלים ועיין בנ"י שם דרק ע"י מקרה שנתחדשה בה הפילה משא"כ הכא בדבר שאין בו סימן דעומד להתייאש ולהכי בדבר שיש בו סימן גם רבא מודה אך קשה מסוף סוגיא דשמעתין דמביא מדברי ר' יוחנן שאמר משום רשב"י דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש אף בדבר שאין בו סימן דעומד להתייאש ובחליצת מעוברת דאינה עומדת להפיל ס"ל דשמה חליצה אלא בע"כ צ"ל דדוקא גבי כוונת קנין בעינן שיהי' הכוונה מבוררת לפנינו משא"כ בדיני איסור והיתיר או בכוונת מצוה בכה"ג אמרינן שפיר איגלאי מילתא למפרע וכן גבי בן ח"י שנולדו בו סימיני סריס ביבמות לענין מלקות בזה אמרינן ג"כ מדהשתא הוי סריס כן הי' מקודם עומד לכך אבל גבי כוונת קנין לכ"ע לא אמרינן דע"י טעותא דילי' יושלם הכוונה כמו דמוכח בעודר בנכסי הפקר וכו' **(בזמנים ובמדינות הללו אין נכסי הפקר בנמצא כי כל דבר שאין לו בעלים הוא ברשות הממשלה יר"ה:)** אף דאילו ידע הי' מתכווין לקנות [ועיין עירובין ד' מ"ה מי שישב בדרך וכו' דפסקינן כר"י שיכנס וגבי מי שישן בדרך פסקינן כחכמים דאין לו אלא ד' אמות והוא ג"כ מטעם הנ"ל דגבי תחום ביתו דלא בעי כוונה לקנות רק דע"י טעות נתכוון לקנות שביתה במקום שהי' אמרינן דכוונתו שע"י טעות נסתלק כאילו לא הי' משא"כ במי שישן בדרך דבעי כוונה לקנות וע"י טעות עודנו לא נשלם הכוונה דסוף סוף לא נתכווין] ולהכי בחליצה אף דבעינן דעת שניהם הוא רק מחמת כוונת מצוה כמבואר ברמב"ן יבמות ד' ק' ועיין בקצה"ח סי' ער"ה ס"ל לר"י דהוי חליצה ואמרינן אגלאי מילתא למפרע משא"כ גבי יאוש דהוי כמו מתנה מדעת וכן הוא בנ"מ סי' שנ"ג ס"ק ג' דיאוש חשיב כדעת אחרת מקנה [ועפ"ז פסקי הלכה עולים יחד לנכון דגבי ח"מ פסקינן דל"ש חליצה לפי שאינו עומד לכך וגבי סמני סריס אמרינן אגלאי מילתא למפרע דהוה מילתא דאיסורא וגבי יאוש לא אמרינן אגמ"ל לפי שהוא מגדר דא"מ ור' יוחנן גופי' לא מחלק בין ספק לוודאי רק בין מילתא דאיסורא למילין דמתנה] ועתה נחזי אנן גבי תרומה דמהני אפי' במחשבה אם הוא מגדר הקנאה או שנכנס רק בגדר שאר איסורין דהיכי שהפריש לתרומה אסורה לזרים ונראה כיון דחזינן דס"ל לר' יהודא בפ"א דתרומה דאפי' קטן שהפריש הוי תרומה ואפילו לר"י דפליג ס"ל דמופלא סמוך לאיש מהני ולגבי מילין דמתנה ומכר בעינן גדול ממש ש"מ דמילתא דתרומה לא נכנס בגדר הקנאה כלל והוה דומיא דסימני סריס דאמרינן אגלאי מילתא למפרע ולפ"ז הא דמתרץ רבא בדשווי' שליח רבא לטעמי' דלא מחלק בין דבר איסור לדבר שיש בו צד הקנאה רק בין ספק לוודאי אבל למסקנא שהניח בש"ס דברי רבא בתיובתא מדבר ר' יוחנן ובע"כ צריכין לחלק בין איסור להקנאה דאל"כ קשיא דר' יוחנן אדר"י דאיהו ס"ל בחליצת מעוברת ש"ח אפי' בספק ומכ"ש בישל"מ דבוודאי יתיאש אלא וודאי שאני חליצה שאין בו משום סרך קנין כדברי רמב"ם הנ"ל תו לא קשיא כלל מתרומה דגם בתרומה אין בו משום סרך קני כלל

תוכן העניינים

זית רענן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה