אור ברסלב
זית רענן חלק א חלק יורה דעה › הלכה יב - בהלכות נדה

זית רענן חלק א· רבי משה יהודה לייב זילברבגר

חלק יורה דעה · הלכה יב - בהלכות נדה

הלכה י - בדיני מעילה

סימן א

הילכות נידה

שאלה

א הנה בגוף השאלה לדעתי אם לא הי' אלא קנוח בלבד דהיינו שלא בדקה היטיב בחורין בסדקים פשיטא דתלינן דמעלמא אתי הנך טיפות קטנות כיון שאין דינו אלא ככתם דדווקא בבדיקה בחורין ובסדקים אמרינן הרגשת עד הוא כמבואר בפוסקים אבל לא בקנוח אלא אפי' בדקה את עצמה בחו"ס אפ"ה הי' לו לשאול אם עיינה היטב טרם שבדקה א"ע ולא נמצאו טיפות קטנות הללו בעד אז היא טמאה כדבריו אבל כל זמן שנוכל לתלות שהי' קודם הוי כעד שאינו בדוק לה דאפי' בעד בינוני תלינן במאכולת עד כגריס כמבואר נידה י"ד ולא עוד אלא דנידן דידן לגבי טיפות קטנות כאלה שאין נראין אלא לאחר עיון היטב הוי כעד שחזקתי' מלוכלך כמבואר בש"ע סי' ק"ץ ס"ק ל"ו ובמה שהאריך בעל סד"ט בסי' קפ"ג ס"ק ב' אם בעינן חזקה לטהר או לטמא כגון בעגול ומשוך וביקש להשיג על ט"ז ס"ק ך"ג באשה שרגילה להוציא דם מבית ריעי נעלם ממנו דברי מ"מ פ"ה מהלכות א"ב בדין הנ"ל בעד בינוני דמפרש אפי' משוך אינה טמאה אא"כ יש בו כגריס ועוד:

ב ועיין בב"י סי' ק"ץ אחר ד"ה בדקה עצמה בעד הבדוק לה מביא דברי רבינו ירוחם וז"ל לעולם יש חומר בעד מחלוק כמו שכתבתי כי עד הבדוק לה וקינחה עצמה והניחתיו בקופסא במקום שאין לתלות במאכולת ונמצא עליו כו' טמאה זולתי אם מצאה עליו מאכולת מעוכה וכן אם בדקה עצמה וכו' בין משוך ובין עגול ואפי' כל שהוא ואפי' מצאה עליו מאכולת מעוכה ותמה עליו הבית יוסף דמ"ש רישא ומ"ש סיפא לכן הגיה דבריו:

ונלפענ"ד דבריו כפשטן ככתבן ונכונים בטעמם למאוד דברישא נקט שקינחה א"ע ובקינוח אין בו חשש דאורייתא כלל ודינו רק כדין כתם לחוד כיון דלא שייך בו לומר אימר הרגשת עד הוא וכיון דנפק מתורת ראי' ובא לכלל כתם ובכתם אמרינן דתלינן תחתון בעליון ואמרינן כשם שכתם עליון מעלמא אתי כן התחתון אף שלא הלכה בשוק של טבחים ולא עסקה בדם ציפור ה"נ בנידון דידן אמרינן כשם שמאכולת מעלמא אתי כן הדם הרצוף אבל בסיפא כיון דבדקה בחורין ובסדקים ואית בו משום ראי' דאורייתא דאימר הרגשת עד הוא תו לא תלינן ועיין:

ובנידן בדיקת נשים בחורים ובסדקים הנה זה זמן ארוך יותר משנה וחצי אשר דרשתי ברבים והודעתים שיודיעו זאת לנשיהם שיבדקו היטב בחורים וסדקים גם פקדתי לנשים המביאות כתמים שיזהירו על זה ובנידון אם צריך לחוש לזה ולפקוד עליהם שיעיינו היטב נלפע"ד כיון דלא מצינו כזאת בגמרא ובראשונים אין לחדש דבר שלא שערום אבותינו והנח להם לישראל וסוגה בשושנים כתיב ומסתמא מחמירים ע"ע בכל היותר אפשרי ולא מצינו עיון רק גבי חפיפה וכדבריו כן הוא שכתב כמסתפק שהוא רק מיעוטא דמיעוטא:

ואת אשר עלה על דעתי' ליישב קושי' שב שמעתתא וז"ל מה ששמעתי להקשות משם חכם אחד בהא דס"ל לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא והוי ספיקא דאורייתא והקשה במהרש"א פ"ק דחולין לר"מ ניחוש בפרה אדומה לספק טריפות ונימא סמוך מיעוטא לחזקת טמא ותירץ דטריפות מיעוט דלא שכיח ומודה ר"מ דלא חיישינן למיעוט דלא שכיח ע"ש והקשה חכם אחד דאכתי ניחוש לטריפות הריאה דהוה ממיעוטא דשכיח עכ"ל וע"ז ביקש לתרץ דבכל הסירכות המבואר בתוס' שטריפות רק מספק וא"כ אכתי איכא ס"ס בהדי רובא וזה אינו כן דבע"כ צ"ל דסוף סוף הוי מיעוטא דוודאי טריפות מיעוט המצוי דאל"כ אמאי הצריכו חכמים לבדוק הריאה מטעם ס"ס הנ"ל אלא וודאי מזה הטעם הצריכו בדיקה דמיעוט המצוי בטריפות הריאה הוא בוודאי טריפה וא"כ לא נשתייר אלא רובא דנימא שאין כאן סירכא ואם יש כאן סירכא הוי מיעוט המצוי לוודאי טריפה:

ואת אשר היקשה על דברי תוס' חולין שתירצו על הא דילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא דילמא משום דאזלינן בתר חזקה דפרה בת שתי שנים ותירצו משום דהוה חזקה שלא נתבררה והי' קשה לו דאכתי מנ"ל משום דאזלינן בתר רובא רק משום דאזלינן בתר חזקה דהשתא דאם נאמר שנטרפה א"כ בע"כ צ"ל שהיתה טריפה משנולדה וזהו בלתי אפשר דטרפה אינה חיי' יב"ח אלא וודאי כשירה היא לק"מ דהא כל החזקות בין דהשתא בין דמעיקרא הוא רק על שעת הספק ולא על דבר שנתברר ועל זמן שנתברר ולהכי שפיר איכא למימר דהשתא טריפה היא דהיינו כל זמן הספק דהיינו עד י"ב חודש פחות יום אחד קודם דזהו עידן הספק ומה שלא נטרפה מקודם בזה לא נגרע כלל חזקה דהשתא כיון שאינו מעתות הספק וכן ביומא דמשלם שית דאמרינן חזקה דהשתא ומצפרא נתבגר אף שלא נוכל לומר שמאתמול נתבגרה אף דאיכא לחלק דשאני הכא שלא הגיע העת לבגר מ"מ בל"ז הדברים ברורים למבין בלי גמגום

סימן ב

חזר השואל והשיב וו"ל

אותיותיו הבהירים והצהירים הבריקו מול עבר פני ויהי בקראי הומתקו בפי מדבש ונופת צופים ואמרתי במה אכוף ואקדם לשלם תודות לו על כל אשר גמלני להשיב לי תשובה על שאלתי ובעל הגמול ישלם לו גמולו הטוב ויגדיל כסאו ויתנשא מעלה מעלה ומהראוי שאשים יד לפה רק יראתי ח"ו שלא אהי' בעיני' כמתעתע לכן אנכי מגן בעדי במקצת ליישב דברי דמה שכתב מר דאם לא עיינה היטב תו הוה כעד שאינו בדוק יש עדיין לפקפק דהא עפ"י רוב העד הוא מכובס וא"כ אי אפשר שיהי' מקודם כמו שמבואר בסי' קץ ס"ק מ"ו ואף אם נאמר דגם בשעת כיבוס אינה מדקדקת על טיפת קטנות מאוד מ"מ נוכל לברר אי מקדיר אי מגליד ולאחר הכיבוס לא הונח העד תחת הכר והכסת וא"כ מאין באו הטיפות הללו וגם כאן חמור מהא דסעיף מ"ו דהא כאן הוא ע"י בדיקה ובשלמא לדעת הרמב"ן אשר הובא בטור ובב"י דעד הבדוק צריך שלא זזה מתחת ידה עד הבדיקה ניחא דזה לא שכיח דלא הונח העד בנתיים קצת מעת הכיבוס עד שנטלתיו לבדיקה אבל להרשב"א שם וז"ל אחר שהי' העד בדוק אצלה מתחילה הרי הן לעולם בחזקת בדוק עד שתדע שיצא מחזקתו וכו' וגם המחבר פסק כן א"כ גם כאן ע"י הכיבוס העד הוא בחזקת נקי גם מטיפות קטנות דאם הם מקודם הי' מקדיר א"כ גם לאחר כך הוא בחזקתו הראשונה עכ"ל השואל. וזה התשובה

דבריו הנחמדים הגיעוני בשבוע העברה ולאשר לא נודעתי מנוסע נכון וגם הענין אינו נחוץ שכבר הודעתי את הנראה לפענ"ד ואת אשר עשה סנגורין לדבריו הלא גם למעלתו הרמה נודע שדבריו חלושים למאוד אולם שקלתי בפלס אולי אם לא אשיב בזה עוד יחזיקו דבריו בעיניו ותהי האמת נעדרת לכן בדברים הנוגעים לדינא אשיב ליד"נ בקצרה:

הנה בנידון מקדיר ומגליד ולענין חזקתו בדוק ואיזהו מיקרי עד הבדוק נראה בעליל שזהו בכתם כגריס ועוד אבל לענין טיפות קטנות כאלה אשר החוש הראות לא שלטה בהם רק לאחר עיון רב כ"ע מודים דאף אם היה העד במקום גלוי הוי כעד שאינו בדוק דכמעט קט רבו טפות כאלה ע"י יתושים ופרעושים כנראה בחוש דדוקא בכתם כגריס דצריכין לתלות בהריגת מאכולת פליגי הפוסקים אם דוקא בהניחה תחת הכר תלינן אבל במקום גלוי לא כמובא בפ"ט ס"ק נ"ח אבל לא לענין טיפות קטנות כאלה כן נראה לפענ"ד אבל חלילה לי להכריחו שיודה לזה כיון שאין לי ראי' ברורה רק החוש מסכים לזה מה שחילק בין חזקה דהשתא שהוא חזקה המסתבר וחזקה דמעיקרא הוא גזה"כ לא אדע מסברות זרות כאלה והפשוט כאשר עלה על דעת ידי"נ מתחלה דילפינן מחזקה דמעיקרא ואפ"ה במקום דסתרי לחזקה דמעיקרא ילפינן מנגע דאזלינן בתר מעיקרא כמבואר בתוס' חולין ותרווייהו שקולין הם דהיינו חזקה דמעיקרא היכא דנשתנה לפנינו כמו בנגע לא עדיפי מחזקה דהשתא היכא דלא נשתנה מעיקרא ולא קשה מידי מה שפיקפק ע"ז ועיין:

ומה שתירצתי על קושית ב"ר שהקשה על תוס' דהא מוכח מתורה שלימה דאזלינן בתר חזקה שלא נתבררה דהא בפי' נמסר לנו הלמ"מ דזבה צריכה להפסיק בטהרה והוי ג"כ חזקה שלא נתבררה ותירצתי דאימתי לא אזלינן בתר חזקה שלא נתבררה רק היכא דצריכין לדון ולפסוק השתא לבצע הדבר לגמרי אבל בהפסק טהרה גבי זבה שהצריכה התורה דכשם שאנו דנין על דבר שלא נתברר בשעתי' לענין זה נמי מועיל גם חזקה שלא נתבררה וכבר המתקתי זה ואת אשר גימגם ע"ז יאמין לי ידידי שתיכף לאחר שמסרתי מכתבי ליד הנוסע אמרתי בלבבי קצרתי יותר מדאי שלכאור' יש להשיב הלא גם בפרה אדומה לאחר שנה דומה לזה אבל תוכן כוונתי כך כיון שפרה בת שתי שנים וקודם זמנה ליכא נפקותא בזה תו לא אזלינן לדון על חזקה זו לאחר שעברה שנתה כיון דסוף סוף פסולה היא רק עיקר החזקה היא מתי שצריכין לדון על הדבר ונמצא כשהגיע העת שאנו צריכין לדון עליה תו הוי חזקה שנתבררה אבל בזבה כגון שדבר חובה מן התורה שתפסוק בטהרה בעת שעודנה טמאה תו לית לן להוכיח מזה דאף חזקה שלא נתבררה מהני כקו' הנ"ל דש"ה כיון שעדיין לא נתברר גם חזקת טהרה שלה גם בנידה שצריכה להפסיק בטהרה כיון שנמסר לנו ההלכה שאף ביום שני ללידתה תוכל לבדוק את עצמה ולהפסיק בטהרה ואז עדיין לא תוכל לטבול נמצאת שגם טהרה שלה לא נתברר לפנינו ולזה שפיר מהני חזקה שלא נתבררה להכי מהני ג"כ אף שבדקה א"ע בשעה שתוכל לטבול דלא גרעה הבדיקה בשעה שמעיינה סתום מאלו בדקה א"ע בשעה שמעיינה פתוח אכן בטריפה לגבי פרה אדומה לאחר שעברו שתי שנים כיון שבידו לשחוט אז הרי שאנו באין להחליט הדבר ע"י חזקה שלא נתבררה גם בל"ז איכא נפקותא מיד שאם יחתוך אבר מן החי ממנה ויתרו בו משום אמ"ה אזי עדיין יש לחוש דילמא טריפה היא ואין איסור אמ"ה דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת] חל על איסור טריפה כגון כשנמצאת אח"כ שהיא טריפה אזי פטור על אמ"ה שלא היתה טריפה אז הרי אנו חותכין הדבר ע"י חזקה שלא נתבררה ומה שהביא דברי מהרש"א גיטין הדבר יותר מבואר בתשו' מהרי"ק ע"ב ע"ב וזהו כוונתם דנידה יש לה חזקת טהרה ע"י שתי סיבות אחת ע"י הפסק ראי' ואחת ע"י טבילה ונגד ראי' לא הוי כנגד החזקה ולעומת הטבילה הוה בידה וזהו פשוט אבל לומר דראי' הוי חזקה בפני עצמה זולת חזקת טהרה שע"י טבילה לא עלה על דעתם כלל רק שמשתיים אלו יתפרדו חזקת טומאה דידה גם מה שתרצתי בסברות הרי"ף גבי אשתמודעני' תלוי בחשש שמא ימות אבל לר"מ דלא חייש לשמא ימות אף שעדיין לא יצא הדבר מן חזקתו אפי' הכי לא חיישינן גם הרב יודה דלא נאמן עד אחד בדבר שבערוה בכה"ג אף שעדיין לא יצאה מחזקתה וישבתי בזה קו' חמורה שהיקשו אחרונים על הרי"ף מריש גיטין חזר והעיר בחלוקים שונים אשר גם מעלתו ישפוט בצדק בשכלו שבקל נוכל לדחותם אבל לו יהבינן לי' לכל דבריו עודנו לא נגע כמלא נימא מדברי דכל דבריו בין שמא יקדש למעיד שגט כשר דיותר יש לחוש לשמא יקדש וכו' דהא כיון דדברי הרי"ף גבי אשתומדעני' דומים לגמרי לגט וכיון שחידש הרב לן דאף בכה"ג לא הוי כנגד החזקה מכש"כ דשמא ימות לא הוי נגד החזקה ואפי' הכי לא חייש ר"מ מכש"כ לגבי גט ועיין היטב:

ואבקשהו גם על העתיד שישים עיונו היטב טרם שישיב כי מאוד גדלו עלי טרחתו להשיב פעם אחר פעם ובטחתי בשכלו הזך וברב תבונתו שידע בעצמו לאחר עיון הדק היטב לשקול מוצא הדברים על מכונם גם ברמיזה בעלמא

ומה שעמד ידידי על דברי פרמ"ג סי' ל"ו וז"ל הרב השואל עוד אני מבקש ממעכת"ה דמר שיעמידנו על דרך אמת אם הלכה הוא כן כדברי פרמ"ג סי' ל"ו ס"ק ד' בסופו וז"ל גם אם יש עוד איזהו ספק בבהמה מצד אחר מצטרף עם זה והוי ס"ס לאיסורא אם לפסוק כן כי לדעתי הוא חומרא גדולה ודבר חדש דאם יש שתי שאלות בבהמה אחת על הריאה ואחת על אבר אחרת או אפי' על אותו האבר רק שהוא שאלה אחרת וכל חדא בפ"ע היא כשירה דנימא שהיא ס"ס לאיסורא ויהיה טריפה זה לא מצינו בשום מקום שיהא טריפה. את כל זאת כתבתי כתלמיד הדן לפני רבותיו ואבקש ממעכת"ה דמר שיעמידנו על דרך האמת ויודיעני חקי אלהים ותורותיו:

עכ"ל השואל

נהנתי שעמד בזה כי לקושטא כל דברים חדשים אשר לא שערום אבותינו הראשונים נ"ע רובם ככולם אין להם קיום אולם לאשר כבר יצא הדבר מפי הרב גדול בתורה כמוהו נוכל לקיים דבריו אבל בדרך רחוקה והנה נחזה אנן אם שני הספיקות הם במציאות בשני איברים ל"מ לדעת רוב הפוסקים דשני ספיקות משני אברים לא הוי ס"ס אזי גם לחומרא ליכא למיחש דמאי שנא אלא אף לחולקים בכה"ג מודים דזהו דומה לכתם תוך ג' ימים הכי יעלה על דעת שבאם עסקה בדם ציפור ובדם בהמה נאמר דהוי ס"ס דזהו לגמרי דבר אחד ודוקא גבי ספק אנוס ספק רצון גבי פיתוי קטנה מובא במ"מ בפרק ה' מה' א"ב כיון דליכא רצון אחר לגבי קטנה אף דלדינא הוי כאונס מ"מ לדידה הוי רצון גמור ונתחלק בשם:

גם בעד שאינו בדוק וטחתה בירכה חולקים על רש"י בזה דמשוי ליה ס"ס ועיי"ש ואף לדעת רש"י נראה דדוקא התם כיון שאיירי במקום שאין דם המקור יכול לפול שם א"כ איכא קצת נפקותא לענין דם עצמו דאם אמרינן שעל העד הי' מעיקרא הדם עצמו טמא דמסתמא דם לידה הוא שהרי בשוק של טבחים לא עברה ובציפור לא נתעסקה ולכל הפחות יש לספק בדם נידה ונ"מ ליתלות אבל אם נאמר מירכה אתי ע"כ משאר אברים אתי כיון שאין דם המקור יכול ליפול שמה אבל בס"ס בשני אברים גבי טריפות ליכא נפקותא כלל אף בשם לחודא דמנ"ל אם מאבר זה התחילה להרועע או מאבר אחר אכן אם ספק אחד ע"י פלוגתא דרבוותא וספק אחד במציאות כיון שנחלקו בשמות יש מקום לדברי קדשו.

אכן לדעת הגדולים דבעינן דוקא שספק אחד יתיר יותר מחבירו גם בזה ליכא נפקותא רק היכא שספק אחד בשחיטה או בסימנים וספק אחד בשאר טריפות אזי בודאי צדקו דבריו כן נראה לפענ"ד ובאם לאחר שישום עיונו בו היטב ויהיה לו איזה מקום לפרוק או לטעון יודיעני ומה שקיוה לידע אם בחזקה דהשתא בעינן שנתברר לפנינו הנה לא שערתי מעולם בעצמי דרך אחר וכן הוא הפשוט והאיך נבנה מהאחור אל הקדום על יסוד נופל ורוע גם כדמות ראיה לזה להפיק רצוני משמא יקדש דחיישינן וכן בגיטין במגרשה שעה אחת לפני מותו דלעולם נאמר דבודאי לא יקדשנה דאם כן תשתנה מאשר היתה ואף שסוף סוף נשתנית ע"י קידושין דידה ודמי לתוספת קידושין גבי קא"ב וקידשה עצמה בעיר ועיין ד"ה קידשה או ד"ה הוא דכמה פוסקים מחולקים עליהם בזה ועוד דקדושי דרבנן לגבי קידושי דאו' כפנוי' דמי כיון שיוצאת ע"י מיאון בעלמא וגם התם שלא ימות בחיי' דא"כ תשתנה מחזקת אשת איש שהיתה עד עתה:

והנה בגוף הענין שהעיר מעלתו הרמה אם מן ההכרח הוא להודיעם שיעיינו עיון היטב אחרי טיפות קטנות למאוד אשר לא נראים כ"א אחרי עיון הדק היטב וכבר הודעתיו שמסתימת הפוסקים לא משמע הכי ולמען אשקוט רעיוני אשימה ראיות מוכרחת לזה הנה דברי מנחת יעקב נודעים דלהכי השמיטו הפוסקים דאין רואים מראות דמים בלילה כיון דבזמן הזה שכל הנוטה לאדמימות טמא א"צ עיון ועוד כיון שמבואר בפ' כל היד ד' י"ז ובסי' קצ"ו אשר עמדו חז"ל וציירו לנו את צורת העד אשר תבדוק בו בכל אופניהם ולא ביארו לנו שתצטרך בכל פעם עד חדש בדבר שכבר עמדו בזה בפרק כ"ה ד' י"א הצנועות עד שבדקו עצמן לפני תשמיש זה אין בודקת בו לתשמיש אחר רש"י שם וז"ל לפי שמטונף וכהה מראית ליבונה בבדיקה ראשונה ושוב אין נראית בו טיפה כחרדל ואם לענין טהרות לא החמירו אלא הצנועות הי' מן הדין שכלם יחמירו בבדיקת הפסק טהרה וז' נקיים א"ו דלא חיישינן לזה מצד עיקר הדין ועוד כדמות ראי' מדברי תוס' י"ד ד"ה וליחוש עיי"ש בפר"ח דקו' קאי דמפני מה לא תטהר לגמרי כיון דנמצא על שלו ולא על שלה וניחוש דלמא דם מאכולת הוא ע"ש הרי אף דמשנה זו איירי בסמוך לוסתה כדאוקמינן בשבועות י"ח ודמים מצוים בו אז בפרט למאן דס"ל וסתות דאורייתא אפ"ה מתרץ ר"ז מפני שאותו מקום בדוק הוא אף דס"ל שם ט"ז ע"א דוסתות דאורייתא אפ"ה לולא טעם זה היתה טהורה ואמאי דלמא לא הי' בה אלא דם מיעוט ולהכי נמצא על שלו ואח"ז שבדקה א"ע שוב לא נמצא יותר אלא וודא' דמסתמא דרך דמים אינם באים בקצרה ובכילות כל כך ועיין:

סימן ג

שאלה מיד"נ הרב המופלג בתורה וביראה החריף והשנון מו"ה צבי הירש מדאברי זלה"ה.

ע"ד אשה שטבלה בדרך ולמחר באתה לביתה בחזקת טהורה ובליל שני קודם התשמיש הוזכרה שבשעת טבילה הי' לה עד בבית הסתרים ושכחה ליטול משם קודם שטבלתה והוריתי לה שצריכה לחזור ולטבול משום דהדבר פשוט לע"ד דהוי דבר החוצץ דצריך להיות ראוי לביאת מים כמבואר בש"ס ופוסקים דבה"ת בוודאי הוי חציצה וזה א"צ לפנים אך דנסתפקתי על שאר קריבות שהי' קודם טבילה ב' דכיון דאגלאי מילת' דהוי נידה שהרי כ"ז שלא טבלה היא נידה גמורה ואם צריכי' כפרה עפ"י דתוה"ק:

והנה ביו"ד סי' קפ"ה ס"ד כתב הרמ"א בהג"ה ואם שמשה כו' ומבואר מ"ד דכיון שלא בשעת וסתה אין חיוב כלל לבדוק להכי א"צ כפרה דמה הו"ל למעבד וכפשטות הש"ס שבועות דף ח"י ע"א וכ"מ מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שגגות ה"ו וז"ל הבא על אשתו שלא בשעת וסתה כו' ואף שכתב שם מר"ן ז"ל בכ"מ דהרמב"ם מיירי דווקא בבדקה מקודם היינו משום דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דבאין לה וסת צריכה בדיקה לעולם אבל לדידן דא"צ בדיקה וביש לה וסת ושלא בשעת וסתה ודאי דאף בלא בדיקה א"צ כפרה וכפסק הרמ"א ז"ל ולפ"ז בנידון דידן כיון שאמרה טהורה אני וטבלתי מטומאתי מה הו"ל למעבד וגדולה מזו אמרה בנדה י"ב דכיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו והוי שלא בשעת וסתה ובדיקה בנ"ד כיון שבאה מן הדרך ותבעה דוודאי א"צ שום כפרה אף אם הי' ביאה ממש ומכ"ש לשאר קריבות ואף שכתב בס' בה"י דאם בא על אשתו נדה וסבור שהיא טהורה צריך כפרה ע"כ מיירי בגוונא דהו"ל למידע או שהי' לו לחקור ולדרוש וע"י דו"ח נתוודע לו שהיא נדה אבל וודאי דאונס גמור מיקרי דהא בדינא דרמ"א ורמב"ם בא על הנדה מיירי כיון דנמצא על עד שלו ואפ"ה א"צ כפרה והוא פשוט לע"ד עכ"ל השואל.

ע"ד שאלתו שאלת חכם אשר הראה פנים לכל צד הנה על הדבר שמוכ"ז אץ עלי להשיב תיכף על ידו וכהיום לא הסכים העת לעיין בהם אף להשיבו כל שהוא כי עד חצות היום עסקתי בשיעורין כסדרן אשר החילותי ללמוד בסוגיא דישל"מ ואי"ה ביום ואו עש"ק הבע"ל אציע לפני לומדים דפה אשר חנני ה' ית"ש בסוגיא זו:

אולם כדי למלאות רצונו אשיבה בקצרה את הנראה לפענ"ד דבאם לא הי' המוך דחוק כל כך בוודאי אינם צריכים כפרה דבית הסתרים לא גרע ממקום גלוי והרי האשה מערמ' וטובלת בבגדי הרפוי' ובאם הי' המוך דחוק לכאורה נראה דבוודאי צריכים כפרה ואין נידון זה דומה כלל להא דשלא בשעת ווסת' דאמרינן במס' שבועות דדמי לאנוס דא"כ הגע עצמך באם אשתו אומרת לו שטבלה א"ע ונודע לו אחר ביאתו ששקר ענתה בו ג"כ נאמר דמאי הוי לי' למעבד כיון שתורה האמינתה ואנוס הוא עפ"י דיבורה ליפטור מקרבן וזהו מבואר להדיא בפרק האשה רבה במשנה א' היכא דניסת שלא ברשות ב"ד חייבת בקרבן אף ששנין עדים מעידין שמת ואף לרב דסברא לי' התם דמאי הוי לי' למיעבד ומותרת לבעלה אבל לענין קרבן ליכא מאן דפליג אמתניתן אלא וודאי דאיכא לפלוגי לבין דבר שאנו דנין אולי נתחדש דבר האוסר לבין דבר שאנו דנין אם כבר נסתלק דבר האוסר אם לא ולהכי שלא בשעת ווסתה פטורין מקרבן דאין לו לחשוב אולי נתחדש דבר האוסר שלא בזמנו אבל היכא שמעידין שמת בעלה אף דאיכא תרי סהדי ותורה האמינם מ"מ כיון שבא לסלק דבר הנאסר אף דדמי לאנוס חייב בקרבן ויותר מזה ע"ש ביבמות ד' צ"א ע"ב דאף לענין לאוסרה על בעלה אמרינן התם גבי עריות שאמרו פוטרת צרותיהן דאמרינן הי' לה לאמתוני אף שהדבר רחוק מדעתינו הפשוטה ואין התורה וחכמינו חייבתה לאמתוני אעפ"כ עולה מצאו לקונסה וזה מבואר התם דאף בגוונא דמותרת לבעלה חייבת בקרבן מכש"כ בדבר שקנסו אותה לאסרה על בעלה ואל יקשה לי לסתור דברי מדברי תוס' שם ד"ה ת"ש וז"ל ס"ד בכונס יבמתו שייך לומר איבעי' לי' לאמתוני שהיתה בחזקת איסור וכו' אבל כאן בחזקת היתר לשוק עומדת הרי אף דאיכא חזקת היתר קנסינן לה מחמת דהיה לה לאמתוני אך למעיין היטב לא נסתרו דברי מכמה טעמים פשוטים וברורים כמבואר למעיין ויותר נראה דגם התם על המסלק האיסור אנו דנין דהיינו על הערוה דהרי כל הנשים זקוקות ליבם רק מחמת הערוה אנו דנין שתפטר ולהכי אם הי' ביבמה לשוק צד חיוב קרבן לא נפקע חיובה מחמת אונס וסברא זו ברורה ומוכרחת לחלק בין הנושאים בכדי שלא יסתרו סוגיות שלימות והלכות קבועות:

ובוודאי אין לחלק לגבי הבעל בין היכא שגם היא שוגג' ובין היכ' לי לגבי הבעל לבין היכא שכיזכ' לו דלא טבלה כלל לבין היכא שנמצא בה דבר החוצץ אמנם נראה ולא נין חיוב הקרבן בכה"ג הדבר תלוי בפלוגתא דרבוותא לדעת תוס' פסחים ע"ב ד"ה באשתו דחייב בקרבן כיון דטעה לעשות מצוה ולא עשה מצוה חייב בקרבן וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה"ש ה' ט"ז אמנם בנידון זה פסק הרמב"ם שם הלכה ח' דביבמתו פטור אפשר לומר בנידון זה כגון דבזמן עונה הרתה וגם לא שייך בנידון זה לומר דהוי לי' לישאלה פטור מקרבן ועיי"ש:

ועתה בנידון דידן היכא דאיכא לספק אם היה המוך דחוק א"כ איכא ספק ספיקא חדא דלמא לא היה המוך דחוק ואת"ל דהי' המוך דחוק דילמא הלכה כדברי הרמב"ם דבכה"ג פטור מחטאת אך גם בזה איכא למשדי נרגא חדא דגם בס"ס גמורה פליגי רבוותא בעלי תוס' עם הרמב"ם עיין רש"י פרק ספק אכל, בתוס' ד"ה מדסיפא כו' ובתוס' ישינים ועוד דבס"ס כה"ג כבר האריכו ה"ה בעל מהר"ן לב ופ"מ הביאו היכא שספק אחד במציאות וספק הב' ספיקא דרבוותא דלא אמרינן בזה דינו כס"ס, והנה יש להאריך בפלפולים בכל פרט ופרט אולם לא באתי כעת להאריך בפלפולים אך מה שנוגע לעיקר הדין ונראה דצריך כפרה באם הי' המוך דחוק בשעת טבילה ובא עלי' וגם היכא שיש לספק ג"כ צריך כפרה דבזמן שבה"מק הי' מביא אשם תלוי וא"ל כיון דליכא חתיכה אחת משתי חתיכות זה אינו כיון שהיה חזקת איסור מעיקרא אף בחתיכה אחת חייב אשם תלוי כדמוכח מתוס' כתובות ד' ק"ב ד"ה א"ת לשני תירוצים שם אח"ז עיינתי עוד הפעם בעיקר שאלתו שעדיין לא שימשה אתו רק על שאר קריבות אם צריך כפרה נלענ"ד שיש להקל בתשובתו מהא דפסקי מהר"יא אין ראי' כ"כ דהתם. איירי כשהזיד בתחומין אבל בדרבנן היכא ששגג יש להקל ועיין שבת ל"ח גיטין כ"ג ע"ב:

בדבר שאלתו בנידון המאהר לאקען וראיתי בפ"מ סימן קמ"ו מובא שם שאלה זו והנה שם איירא בנעשים ע"י סמים ותחבושת וא"א גם בשר"י שלא יפלו הסמים והמציא שם דבכגון זה נפלו בבירא כולהו טעמא של המרדכי יוע"ש והובאו מקצת דבריו בס"ט ובעל סדר טהרה מוסיף והולך שגם בדיעבד כשנעשו חוצצים ואמינא במטותא מינייהו שגם על דברי פנים מאירות גופי' יש מקום להתגדר בו כאשר נבאר והוא לא אייר' אלא שלא לסמוך על הרופא לעשותם לכתחילה ואיך נקוט כל הני חומרא לאסור אשה על בעלה ולכ"ע שהרי כלתו אפשרי לומר לה שתסיר הלאקען כנגד דברי הרופאים שהרי ושמרתם לנפשותיכם כתוב אולם לקושט' דמלתא גם בעל ס"ט לא החמיר בדיעבד רק כשנעשים ע"י סמים ותחבושת ולא כשנעשים ע"י מים שנתבשלו בהם מיני עשבים ידועים ומעלתו יכול לעמוד על המחקר ע"י הרופאים דקהלתו והסמוכים אם נעשו ע"י סמים עצמם או ע"י משקים או מים שנתבשלו במיני עש"י כאשר שמעתי מפי הרופאים דפה שידוע להם שלא נעשו רק ע"י משקים ואף דבס"ט כתב מתחילה בתוך הדברים גם כשנעשים ע"י משקים יוע"ש זהו רק נגד טעם הראשון של המרדכי משום בלוע דבזה אין לחלק אם נעשו ע"י סמים עצמם או ע"י משקים דכל שנעשו בכיון לאו בלוע הוא אבל בסופו כשסיים דבריו לאסור אף בדיעבד לא ערב לבי להחמיר רק כשנעשה ע"י סמים ותחבושת עצמם וטעמא דמלתא מובן בעצמו דכל שנעשו ע"י סמים ותחבושת של שחיקת או מיני קמחים כמבואר בפ"מ שם הרי הן עצמן חוצצים ודמי למה שהביא תחילה בשם תפל"מ בס"ק זה בחוטין שבתוך הקליעות יוע"ש משא"כ כשנעשו ע"י משקים דאפשר בשרי' מועטת להסיר הרושם משומן של המשקה ועי' במהרי"ק סי' קנ"ט דמותר לחפוף ראשה ביין עפ"י רופאים ועוד נראה דבעובדא דידן בודאי יש להאמין לרופאים שהוא סכנה להסירם וטעמא דסכנה הוא עיקר היסוד שסמך המרדכי בהני קליעות שערות כמ"ש הס"ט עצמו שם שהרי בעיקרא דמילתא שהמציא הפ"מ וחשש להאמינם הוא רק כשלא ראינו עדיין קצת אומדנא לדבריהם ולכן חשש שאולי לא יהי' לה רפואות תעלה מסמים ותחבושת שנשתק' על שערות אבל בנידון דידן שחלתה זה כמה ונתרפאת על זה אזי איכא אומדנא דמוכח לדבריהם וראי' לזה ממס' נדה ק"ב ע"ב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים וכו' וכן הוא בתשו' שב יעקב סי' מ' דף ס"ד ע"א בדאיכא אומדנ' סומכין עלייהו ועוד נראה דבעובדא דפ"מ שהיה הדבר חדש ולא נשמע ולא נתחזק עד כה כ"א מפי' של הרופאים אבל עתה שכבר נתחזק הדבר ודמי לאתמחי קמיע שיוצא אפי' בשבת וכדרך שאמרו בנביאים דבמוחזק לנביא מאמינים אפי' לעבור על התורה לפי שעה ע"י סנהדרין פ"ט ע"ב ובעיקר דברי פ"מ שחשש מלהאמין הרופאים יש להתבונן דמ"ש משבת ויוה"כ דנאמנים אפי' באיסור סקילה איברא לא עליו לבד יש להתלונן בזה שהרי מבואר כן להדי' בטור יו"ד סי' קפ"ז ובש"ע שם סעי' ח' בראתה ג"פ מחמת תשמיש שאם עסק' ברפואות אצל רופאי' שאין להאמין דנתרפאית ולפ"ד יש לחלק דש"ה דעידותן של הרופאים אין מנגדים לחזקה משא"כ בעובדא דפ"מ שאית חזקה בטומאה מדאוריית' ועדותן של הרופאים הוא בדבר דאורייתא לדעת הגאונים ור"פ שהשערות נידונין לעצמן ובסי' קפ"ו שהוא ג"כ נגד חזקה רק באיסורא דרבנן לחוד הכריעו לסמוך על רופא נאמן אפי' כנגד החזקה דסמנים דרבנן ובפרט בוסת שע"י אונס שנידון כוסת שאינו קבוע וא"ל מהא דסמכינן על קפילא לחוד לכמה פוסקים אע"ג דאתחזק איסורא משום דהוא מלתא דעל"ג מיד אבל לקושטא עודנו לא יספיק כל הצורך שהרי מאמינים לרופא שאומר שזה מסוכן ורפואתו רק אכילת חלב ושאר איסורין חמורין שהרי בכל מתרפאין חוץ משלשה דברים כידוע אולם באחת משתים יתכוונו הדברים ופסקי הלכות יצדקו יחד והוא כשמעיד הרופא בנידון שיש חשש סכנה אזי מאמינים לו אפי' כשמעיד נגד חזקה דבמקום סכנה מחללים את השבת אפי' היכא דאיכא כו"כ ספיק' כדאיתא להדיא במתני' יומ' פ"ג מי שנפלה עליו מפולת ס' ה"ש ספק א"ש ס"ח ס"מ מפקחין עליו את הגל ולא עדיפ' חזקה דמעיקרא מכל הני ספיקא שהרי בג' ספיקות אזלינן אפילו להקל כנגד חז"א לכ"ע עי' ש"ך י"ד סי' ק"י ס"ק כ"ח אות ל"ב בדיני ס"ס הרי דג' ספיקא עדיפא מחזקה ואפ"ה במקום חשש סכנה ל"ח מכש"כ דלא חיישינן לחזקה לחוד ובזה צדקו דברי ש"ע בסי' קפ"ז ועוד יש לפנינו דרך אחר למצוא אורח סלולה והוא כשהרופא אומר עפ"י חכמתו שאיש זה מסוכן וצריך להאכילו דברי' האסורי' דעיקר עדותו ודיבורו אינו נגד חזק' במה שאומר שהוא מסוכן ושוב גם במה שמאכילין אותו דברים האסורין שהי' בחזקת איסור גם לההוא גברא אין אנו צריכין לדון מטע' הימנותו בבירו' דלא יהי' כס' השקול ג"כ מחוייבי' לרפאות אפי' באיסורים חמורים דוחי בהם כתב רחמנא וכעין חילוק זה מצאנו להדיא ברבינו אלפסא והרא"ש בפ' החולץ גבי אשת מודענא דהוא אחוה דפלוני דכיון דלאו אדבר שבערוה קא מסהיד יעו"ש הרי דאע"ג שיסתעף מזה דבר שבערוה נאמנים אפי' אשה או קרוב וה"ה כעין סברא זו יש לחלק ברופאים וצדקו ג"כ פיסקי הלכות ועולין יחד בקנה אחת ועתה נתורה נא אחרי דברי פ"מ שחשש להאמין לרופאים באיסור כרת ואתחזק איסורא דלא מרעי לחילוק השני דודאי יש להאמינם כיון שאין עיקר דבריו סובבים רק על קוטב סכנות נפשות רק שנסתעף אח"כ ממילא לאיסור דאורייתא בדבר שאתחזק וכשישים המעיין עיונו בזה יראה שגם לתירוץ הראשון לא נותר לנו דרך סלולה להצדיק דברי קדשו בזה והוא בשגם שלא ניתן מקום לדברי הרופאים רק במה שנוגע לחשש סכנה בלבד וכ"מש שהרי בעובד' דפ"מ שיצאנו לדון על טעמא דמרדכי שהוא משום שע"י שהוא דבר מסוכן להסירם שוב נכלל בסוג המבוא' ביבמות דאפי' בכולי אינו חוצץ דהיינו רביתי' עי"ש דף ע"ח וכיון שכן הרי שני הנושאים על קוטב אחד יסבו בלכתן יחדיו יתלכדו ולא יתפרדו שהרי בעיקר הגדת הרופאים שיש סכנה להסיר' אזי מחויבים כל מי שיש לו המאהר לאקען להאמינם לבל יעלו בפרץ איבוד נפשותם וגם כל איש ואיש מחויב להאמינם לבל יחתכום גם מאחרים וכמו שהזהרנו בתוה"ק לא תעמוד על דם רעיך ושוב א"א לדון ולומר דנהוי חציצה (אפי' לדעת הגאונים) שהרי כיון שנתחזק המסבב כיתד בל תמוט שמחויב לעשותו ואסור להסירן יתחייב ממילא המסובב ממנו דהוי ריביתי' ואין בהם משום חציצה כלל וכשתשקול הדבר בפלס מאזני הצדק נראה לפע"ד שדברי נכונים וברורים ולקושטא נראה שחילוק הראשון שכתבנו לעיל יותר נכון בלא גמגום שעל השני יש לשדות נרגא דהא תינח כשרופא אומר שהוא מסוכן ורפואתו במ"א אבל כשיאמר שאם לא יאכל דבר איסור זה יבוא לכלל סכנה שאזי עיקר עידותו והגדתו נגד חזקה וי"ל בדוחק ועתה בנידון דידן צריך מיתון קצת מתחלה לעמוד על המחקר אם נעשו ע"י משקים אזי די בשרי' מועטת בפושרין ואז נעשו ע"י פזור סמנים עצמן יודיעני נא שנית גם צריך לחקור אצל הרופאים אם יש חשש סכנה גם כשנחתוך רובא וישתייר מיעוטם דאזי יותר נכונה לצאת ידי ח"ש כמובן ואם זאת בלתי אפשרי אולי לא יחושו לחתוך מיעוטא דמיעוטא מהם כדי לצאת ידי דאורייתא לכה"פ דהיינו לדעת הגאונים בשערות נידונין לעצמן וכל מקום כנוס שער נידון לעצמו כי היכא דלא לידון ככולי דאזי חוצץ מדאורייתא כשאינו מקפיד ומה שבעל ס"ט שדי ביה נרגא נגד הפ"מ שיצא לדון דמ"מ נידון הדבר כאינו מקפיד שהרי כל מי שיש לו קליעות הללו אינו מקפיד ולבסוף הניח בצ"ע ולפ"ד ראיה נכונה משבת דף י"א ע"ב בזב היוצא בכיס שלו דחייב אפי' לר"מ כיון שכל הזבין מוציאין כן ולא אזלינן בתר רובא דעלמא דכל מי שנעשה זב דרך הוצאתו הכי ועי' רש"י סוכה ו' ע"ב ד"ה אין מקפיד וז"ל הוי לי' כגופו הואיל ואין סופו ליטלו ובטיל לגבי' ולא חייב והגם שכבר הסכימו דאזלינן בתר רובא דעלמא ולא בתר דידי' כבר הוכחנו דזה הוי כרובא דעלמא כיון דכל מי שיש לו מיחוש כזה אינו מסירו ואין סופו לטלו כדמוכח משבת כמ"ש ומה שרצה ידידי לדון משום ס"ס חדא דלמא אין הל' כדעת הגאונים שהשערות נידונין לעצמן והוי כמיעוט שא"מ ועוד דילמא בצד זה של הפרשה דדנין על כל מקום כנוס שער בכללות לא נראה חדא שהרי שערות הראש לבד הוי רובא לכללות השערות ועוד שאין זה בגדר ס"ס כלל כיון דס"ס הרי התירא דשני ס"ה רק משום מיעוט רק החילוק הוא בחשבון הרוב שכנגדו וזה גרע יותר ויותר משם אונס ח"ה דהתם ע"י ספק אחד נעשה הזנות ברצונה וע"י ספק השני נעשה באונס רק שע"פ הדין נכללו בסוג אחד והנה לאחר בחינות הללו הדק היטב לפע"ד להתירה לטבול לבעלה וד' יצילנו משגיאות ויאיר עינינו בתורתו ובעבודתו:

תוכן העניינים

זית רענן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה