זית רענן חלק א· רבי משה יהודה לייב זילברבגר
חלק יורה דעה · הלכה ז - בדיני בהמה דקה
סימן א
בהיותי בק"ק קאליש ובעת פרידתי מידי"נ הרב הגאון הגדול צדיק תמים מוהר"א נ"י הרב דק"ק הנ"ל אמר לי כשאבא לביתי אכתוב לו את הנראה לי בבהמה דקה שנפלה למים וזה אשר השיבותי לכבודו נ"י:
א יש לי בזה איזה הרהורים בוודאי אם שנפלה שלא מדעתה למים קשה הדבר להכשיר אף בה"מ וצורך מצוה כי אין לצדד להקל עפ"י חדושי רשב"א דנפלה למים קילא מנפלה על הארץ ולהכי כיון ששט מלא קומתו די ולא בעינן הילוך יפה כמו בנפלה על הארץ וכיון שבש"ס נקיט לי' בעוף אפשר לומר דדווקא בעוף דזוטרי חיותם כמו דמצינו בנפילה לאור דכמה פוסקין מכשירין בבהמה שנפלה לאור וכן פסקינין בסי' נ"ב בה"מ וכבר האריך בזה הר"ן בפסקיו חדא דגם לרשב"א לא פסיקא לי' סברא זו וגם בעיניו הי' לפלא לחדש כזאת ועוד דמשמע בב"ק דף נ' ע"ב בההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי ומשמע קצת שהי' שם מים בפירש"י שם אמנם יש לדחות דש"ה שנפלה עד היסוד אבל בנפלה לא נמצא מבואר גבי בהמה אבל מסתימת הפוסקים משמע דאין לחלק בין עוף לבהמה בנפלה למים כמו בנפלה לארץ גם אם לקחה מעל פני מים ושחטה מיד ולא בדק אם יכולה להלוך אין להקל דכ"ז שלא ראינו שהלכה לא יצאה מכלל נפילה כמו שמשמע להדי' מדברי רמב"ם ושאר פוסקים וביותר בדברי מהרש"א גבי בית הרחם דדווקא התם בעינן ריעותא כגון דחזינן שאינ' יכולה להלוך מטעם דאזלינין בתר רוב הילודים ואם הניחה למעלה ומצאה למטה במים אף שגבוה הרבה והנהר גדול ורחב לא אבדה בזה הא דאמידה נפילה גבי ריסוק איברים אף שגם המים מסוכנים לגבה מ"מ גבי ריסוק אברים אמרינן דלולא דאמדה נפשה לא קפצה כמובא בר"ן אכן בזה מסתפינא טובא אם הניחה למעלה ומצאה למטה וחזינין להדיא שאינה יכולה לעמוד אם נאמר הא דאיתא בר"ן אף בשאינה יכולה להלוך כשירה ה"ה באינה יכולה לעמוד ול"ד נקיט א"ד באינה יכולה לעמוד טריפה לכ"ע ומצאתי בספר ראבן סימן רמ"ט וז"ל אבל אם הניחה למעלה וראינו שקפצה למטה ועמדה ולא הלכה או ששחטה אחרי דגירתה מיד דלא ידע אם יכולה לעמוד אם לאו כשירה ואין צריך בדיקה וכו' מבואר להדיא בדבריו דדווקא דלא ידע אם יכולה לעמוד הוא דכשירה אבל היכא דחזינין להדי' שאינה יכולה לעמוד אף בדחזינין דקפצה טריפה ונפלאתי שלא עמד בזה רבותינו האחרונים ראיתי בס' דגול מרבבה שישיג על הר"ן גבי שלים חוטרא אפלגא דשדרה דאף הילוך לא מהני ובעי בדיקה בחוט השדרה דאם כד' למה א' בש"ס זבחים ד' ע"ד כלהו כר"ל ל"א דס"ל הלכה א"צ בדיקה אכתי ניקמו דאתערב בכה"ג שלא נפלה לגמרי רק הכה במקל ושלים אפלגא דח"ה א"ו דגם בזה מהני הילוך וא"ב בדיקה עכ"ל ולפענ"ד אין בזה כדי השגה על רבי' הר"ן דז"ל רש"י בזבחים שם ד"ה נפילה בסה"ד וכיון דאתחזק בה ס' טריפה אין מכניסין אותן לעזרה משום הקריבהו נא לפחתך כו' עכ"ל נמצא דזה דווקא היכא דמצריכין לבדוק מטעם ספק איסור מדאורייתא או מדרבנן עשהו לס' גמור אבל היכא דחז"ל הצריכו לבדוק מחמת דחשישו למיעוט המצוי אין בזה לבדיקות הריאה כלום וכמו דל"ש בבדיקת הריאה משום הקריבהו לפחתך כן ה"נ בשלים חוטרא אפלגא דח"ה כיון דהלכה כבר יצאה מכלל ספיקא רק דחששו למיעוט המצוי כמו שפי' הר"ן גם בית הרחם ואף שיש לחלק דשאני גבי בדיקת ריאה דשייכי בכלהו מ"מ מדברי רש"י הנ"ל משמע להדיא דדווקא היכא דאתחזק ספק טריפות אבל היכא דלא חששו רק למיעוט המצוי דאף בנאבדה כשירה לדעת רוב הפוסקים גם לעזרה יכול להכניסו ועוד נ"ל היכא דאיכא פסידא לקדשים אם נאמר שירעו כולם עד שיסתאבו יכול לאכול בלא בדיקה כמו גבי מסוכנת שנשחטו ביו"ט דמבואר באשרי ובטור סי' תצ"ב דיכול לאכול כזית צלי בלא בדיקת הריאה ובע"כ ס"ל דטעמייהו דאל"כ לא שייך הואיל לסלק האיסור דאורייתא כיון מדרבנן לא חזי' לי' כמו דס"ל לר"י בסוכה כ"ג ואף דפסקינן התם דלא כר"י מ"מ יש לחלק טובא דשאני סוכה הראוי לשבעה שהוא רק מחמת גזה"כ שהתורה גילתה לנו דבעי סוכה הראוי לשבעה ולהכי כיון דמדאורייתא מחז' חזי' הרי יצאנו בזה ידי גזה"כ אבל הכא דבעינן סעודה הראוי לו או לאורחים וכיון דסוף סוף לא חזי' לי מדרבנן ל"ג מאלו אנסוהו אנסין דלא ליכל מיני' מידי דאזי וודאי מוזהר מדאורייתא ועפ"י סברא זו ישבתיו דברי רבותינו דס"ל דשבוע' לא חלה על ביטול דברי סופרים וכן פסקינן בסי' תרל"ט ס"ו והקשה עליהם הרשב"א בתש"ו סי' תרי"ד דהא סוגיא דשבועות ד' כ"ד בשלמא לר"ל בלאו והן מבואר דלא כדבריהם דשבועה חלה אף בביטול דס' ועפ"י סברא הנ"ל דבריהם נכונים דדווקא היכי שנשבע על קיום מצוה דרבנן רק גזה"כ הוא דבעי ג"כ גבי לאו והן ולהכי כיון דמדאורייתא איתא בלאו והן יצאנו בזה ידי גזה"כ כמו דפסקינן כר"מ בעושה סוכתו עג"ב אבל היכא שנשבע לבטל מצוה דרבנן בקום ועשה לאחר שגזרו רבנן בוודאי לא חלה רק דאיתא בהן מדאורייתא ובזה יש ליישב דרך חידוד קושי' תוס' שם כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי לה כד"ה כו' וא"ת ולוקמי במפרש ודו"ק ותירוצם דחוק מאוד כאשר צווחו המפורשים:
וידעתי שיש לחלק בין מסוכנת דאיכא וודאי פסידא מהאיך דירעו עד שיסתאב ונהדרינן למילתא דהאיך בדיקה אשלים חוטרא אפלגא דשדרה הוא כעין בדיקת הריאה דחיישינן למיעוט המצוי' ועפ"ז מרווח לן דברי תוס' ב"ק דף נ' ע"ב ד"ה שהתנה וז"ל אבל כששהתה מעל"ע אין להוכיח משם אי בעי בדיקה או לא ומתוך הגמ' משמע דבעי בדיקה שפי' אנן לא בקיאין בבדיקה כו' ודבריהם משולל הבנה דהא להדיא איתא דף נ"ו א' זו וא' זו צריך בדיקה ועפ"י ובפ"מ שעמדו בזה ועפ"י הנ"ל אפשר לפרש דבריהם דמספקא להו אם צריך בדיקה מטעם דמחזקי' להו בספק טריפות והבדיקה לעיכובא או שהבדיקה הוא כעין בדיקת הריאה אבל מתוך דברי הג' שאוסר בדיעבד משמע דבעי בדיקה מדינא אף דבה"ג אוסר אף בריאה הוא מטעם אחר דחיישינן דילמא יפשע כמ"ש הש"ע סי' ל"ט סק"ח אך מהא דאיתא בזבחים ג"כ יש להוכיח דבדיקה הוא לעיכובא דאל"כ לא שייך בי' הקריבהו לפחתך:
סימן ב
ואלה דברי הגאון מקאליש
א אשר כבוד תורתו שמע ממני איך שנפלה בהמה דקה מעל גבי מקום גבוה מאוד בדרך הלוכה על רפסודות ע"פ הנהר הגדול והיתה רובצת ע"ג משאות גבוהים כמה אמות הנתונים ע"ג רפסודות ואחר שנפלה מעל גבוה מעל פני המים בא השוחט בבהלה והגביהה אותה מעל פני המים ושחטה מהר בכדי שלא תזדקר ותיסכן הרפסודות אשר הולכת ע"פ שיטוף המים רבים שלא תטבע ולא נבדקה הבהמה אם יכולה לעמוד אחר נפילתה ופשיטא שלא נבדקה אם יכולה להלוך כדרכה ויש לעיין מה דינה ואני לא דנתי ח"ו הלכה למעשה כ"א דנתי לחדד את בני שיחי' והתלמידים המקשיבים לקולי והנה דרך מו"מ יש לדון בזה דלכאורה משמע הא דעוף שנחבטה ע"פ המים אין פירושו כפשוטו שנפלה שלא מדעתו ע"פ המים דהא א"כ תקשה לן וכי המים קשים יותר מכל הדברים רכים טובא דקחשיב ואזיל שא"ח בהם משום ריסוקי אברים וגם כללא כייל לן דכל מידי וכו' ומה דומה יותר רך וקלוש ממי הנהר וע"ק לי הא לפ"ז למאן לר"א דשרי לקמן דיבוקא בתרי גפי משום דלא עקבי דגפי נייח תקשה לי מימרא דשמואל עוף שנחבטה ע"פ המים במאי מוקמת לה ואיך משכחת לה (דלא מסתברא לאוקמי' באופן שנחבטו גפי' עד השורש ותו דלמ"ד דכה"ג הוי כנשמטו אגפי' וטריפה כמ"ד בגמרא מאי איכא למימר) שינהוג דין נפילה בעוף אלא נ"ל בפשיטות דהך נחבטה לא מיירי שנפלה ע"ג המים כ"א שבעוד שהיתה על פי המים נפל אבן עליה ונחבטה ע"י האבן באופן שנוהג דין נפילה גבה ואם שטה מלא קומתה ע"ג המים דיו לצאת מידי חשש נפילה או דמיירי שנפלה ע"ג אבן התקועה במים ונחבטה עלי' אם לא שנבוא לדחוק ולחלק דדיבקא מיירי באופן אחר וכל הני הילכתא מיירי באופן שאין הכנפיים מסייעים לה כלום וזה אין מתקבל אצלי כלל בפשטא דסוגיא ובאמת הי' אפשר לחלק בפשיטות דדווקא אם נפלה מעצמה אז אין לחוש בדבר רך ושריק אבל אם הפילה אדם בכח חיישינן בכל גוונא ויהי' הענין דומה למה בפחות מעשה שא"ח משום ר"א ומ"מ בהפילה אחרים חיישינן בכל גוונא כמ"ש הר"ן וש"פ ראי' מזכרים המנגחים זא"ז כו' וה"נ י"ל כן גבי נפילה אדבר רך דדווקא בנפלה מעצמה שיעורו חכמים כל השיעורים אלו דל"ח אפילו חזינן שאינה יכולה לעמוד משא"כ בהפילה אחרים חוששין משום ר"א אפי' נפלה אדבר רך ושריק אבל לא יתכן לומר כן דהא תיקשה למ"ד לקמן אפי' בתרי גפי שרי בדיבקא א"כ כל הני מימרות דחוששין אנפילה אדבר קשה (דמיירי בעוף וכמו שפירש"י משום דבעוף קמיירי תחילה) במאי מוקי לה דאין סברא כלל שאסורה בתרא כר"א ור"א יפליג אסתמא דגמרא אשר הוקבע בבי מדרשה להלכה ועכצ"ל דבאמת יש חילוק גדול לדינא בין הפילוה לנפלה דבהפילוה אפי' ב' אגפי' אינם קשורים מ"מ אסור ואין מצילין מאגפי' כלום משום דכח הנפילה שע"י אחר גובר על כח המניח מאגפי' דוחפו בבת ראשון ולכן נ"ל למעשה בפשיטות שע"י הנפילה אפי' ב' אגפי' מותרים מ"מ חוששין משום ריסוקי אברים והשתא מוכח דווקא נפלה ע"ג מקום קשה אבל לא על מקום רך וא"כ תו ליכא לתרץ ולחלק בפשיטות דנחבטה ע"פ המים בהפילה שע"י אחר בכח ע"פ המים דהא מוכח שאדבר רך ושריק א"ח בכל גוונא ואין לנו רך יותר ממים כיון שלא נטבעה עד הקרקע ולא נחבטה כ"א במים אין לנו לחוש כלל משום ר"א אע"כ דשמואל איירי באופן שנפל אבן ע"ג בעודה ע"פ המים או שהי' אבן תקועה במים ונפלה עליו או שרצצה בהמה וכהאי גוונא אבל בנפלה ממילא על גבי מים אין לחוש משום ר"א ואין לנו ראי' מבוררת לסתור דין זה רק מהרשב"א דכתב בחידושיו שמים לא הוי חששא כ"כ כמו בנפילה לארץ מוכח דלא מפרש כדבריו דאם בנחבטה ע"י נפילת אבן עלי' מה לחלק בין מים לארץ מיהו מדברי רש"י וש"פ כולו אין ראי' כלל לסתור דברי זה ואי משום קשיא להרשב"א מה ראו חכמים לסמוך אשטה ע"פ המים דלא הוי יפה כמו הילוך הלא גם לדבריו לא מסיק דבר ברור דאין סברא לי ג"כ לחלק בין מים לארץ ואולי באמת דשטה ע"פ המים מועיל יותר מהילוך:
ב ונידון דברי הראב"ן שהקשה רומע"ל שלא הביאו הפוסקים את דבריו הנהו נ"ל דגם דברי הר"ן מורים כן ויפה העיר כ"ת מדברי הר"ן דמשמע ג"כ דס"ל כראב"ן ונ"ל לתת טעם נכון לדבריהם דהנה יש להקשות אמאי לא חיישינן (בהניחה למעלה ומצאה למטה) דלמא מעצמה החליקה ונפלה למטה בלא עמידה כלל דאע"פ דלא שכיחא שתיפול מעצמה ואין צריך לחייש למילתא דל"ש מ"מ אדרבה יש לנו לומר דהא כיון דכל הקופצות מדעתה עמדה נפשה ואינה נזיקת לעולם והא וודאי דרובם עומדם והולכים [כיון דאמדה נפשה להנצל מהיזק] וכיון שכן יש לתלות יותר במידי דשכיחא דמסתמא נפלה מעצמה כיון דאינה יכולה להלוך ולעמוד כלל דבנפלה מדעתה ל"ש שתנזק כל כך שלא תוכל לעמוד ולהלוך ואין לומר דהוה כעין ספק ספיקא דשמא קפצה מדעתה והוא ממיעוטא שאינם יכולים לעמוד גם בקופצת מאלי' ומדעתה ואפילו תאמר שנפלה בלא דעת מ"מ שמא לא נתרסקה אברים דהא כתב הר"ן דכל עיקר נפילה שכיחא יותר וכמ"ש הר"ן ג"כ כיוצא בזה וכיון שכן אין ס"ס כלל דבכל ספק הוי רק מעוטא דלא שכיחא כלל ומזה הוכיחו הראב"ן והר"ן דמיירי ע"כ במציאה למטה ואינה יכולה להלוך אבל עומדת כראוי ולכן ניחא דל"ח לרא"ב לומר דצריכה בדיקה דהשתא ניחא לומר שפיר דתלינן במידי דשכיחא יותר דתולין במצוי שאין מצוי שתפול הבהמה ע"י החלקה דהשתא אין להקשות הא י"ל אדרבה כל הקופצין מדעתם אינם נזוקין כלל וזו כיון שאינה יכולה להלוך מסתבר יותר שנפלה שלא מדעתה ואסורה משום נפילה דהא גם בנפילה לא שכיחא שתוכל לעמוד כראוי דסתם נפילה אינה יכולה לעמוד וכיון דבכל צד ע"כ אנו צריכין לומר דבהמה זו מכלל המיעוט דלא שכיחא היא לכן טוב יותר לומר דקפצה מדעתה מחמת דהא שכיחא יותר שתקפוץ מנפילה שלא מדעתה ולכן נ"ל לדינא לפסוק כן שלא להקל בהניחה למעלה ומצאה למטה באם שאין יכול לעמוד וגם אין מבואר משמעות לנגדו בדברי הטוש"ע אעפ"י שכללו בדין אחד עם קפצה לפנינו אפי' אינה יכולה לעמוד מ"מ לא חיישינן משום ר"א כלל משא"כ במצאה למטה ולא ידעינן מה נהייתה בה אין היתר כ"א באופן שזכרנו או באופן ששחטה ולא נגרע אם יכולה לעמוד או לא דבזה תולין שפיר במידי דשכיחא יותר שבוודאי אמדה נפשה ויכולה לעמוד דהא נפילה שלא מדעתה לא שייך כלל:
ג ומעתה יש לנו לדון ולומר דמנ"ל לומר דכל הני דחשיב תלמודא דבדבר רך ושריק ל"ת משום ריסוקי אברים בכל גוונא דהא י"ל דה"נ לא מיירי רק באופן ששחטה ולא נבדקה אם יכולה לעמוד ולהלוך או לא אבל באם דחזינן שאינה יכולה לעמוד בזה י"ל דגם בנפילה אדבר רך מ"מ חיישינן משום ריסוק אברים דהא קמן שהוזקה בנפילתה ע"ד רך ושריק מלתלות בשגרונא ומעתה גם בדיבקא יש לומר כן אפי' בחד גפא דאם חזינן ריעותא שא"י לעמוד שחוששין משום ר"א מיהו בזה אין סברא להחמיר בעמדה ולא יכלה ללכת ולא נבדקה כיון דאמרו בלשון אין חוששין משום ר"א ולכן מוקמינן הא דהניחה למעלה ומצאה למטה נמי בכה"ג וכמש"כ לעיל בארוכה ואם הי' סברא לדון כן הי' אפשר לומר בפשיטות הא דעוף שנחבטה ע"פ המים כו' דמיירי שאינה יכולה להלוך ולא לעמוד ומ"מ כיון ששטה מלא קומתה דיו ושוב א"צ בדיקה ולא מעל"ע דהשתא ניחא הכל דאע"פ דמי' הוה דבר רך וגם כי גפי' אינם אסורות ומ"מ כיון שחזינן ריעותא קמן היינו חוששין משום ר"א רק דאם שטה מלא קומתה דיו כמו הלכה לנידון חששה קלה זו דהא בלא"ה נפלה ע"ג דבר רך וגם דנייחא אאגפי' ולכן אמר לשון נחבטה דמיירי דחזינן שנחבטה מחמת הנפילה ומ"מ א"ח משום ר"א בשטה מלא קומתה דעל ידי ששייטא מלא קומתה יצאתה מספק איסורא ובזה הי' מתרץ נמי מה שהקשה הרשב"א בחידושיו דלמה סמכו חכמים אשטה מלא קומתה דהא לא הוי בדיקה מעליותא כמו הליכה ולפמ"ש ניחא:
חזר והשיב הגאון המחבר אליו
ומה שרצה מעכת"ה להמציא בהא דעוף שנחבט ע"פ המים דע"כ איירי שנפל עליו אבן וכדומה דהא מים רכים יותר מן הדברים רכים השנויים שם גם מדוע יגרע מדבוקה שכנפיים מסעיים והאריך בזה הרבה ונראה אם בדינא דשמואל דנחית להתירא דשט מלא קומתו דיו אזי אפשר לומר דריעותא דנפילה בא לו ע"י סיבה אחרת זולת המים אבל בטור סימן נ"ח דנקיט דינא דשמואל לאיסורא וז"ל עוף שנחבט ע"פ המים חוששין לר"א הרי ע"כ דליכא ריעותא אחריתי רק מה שנפלה ע"פ המים וכן בס' ארמ"ה כלל נ"ו ד' ט"ז דנקיט ואזיל נפלה ע"פ המים בהדי דברים קשים דחוששין לר"א וכן בים של שלמה פ' א"ט סי' ס"ז במה שמביא שם בשם משכיל אחד מבואר להדיא דדינא דמים כמו דברים קשים וכבר הבאתי במכתבי דברי רשב"א בחידושיו שמבואר להדיא כן וכן בדבר רש"י ור"ן שפירשו על הא דשמואל וז"ל שנפל ע"כ ע"פ המים ואיכא למיחש על ריסוק אברים דמשמע דע"י נפילה למים לחודא חוששין דאל"כ מה לי ע"כ ומה לי לדעתו גם מדיקדוק לשונם מוכח כדעת המרדכי פ' א"ט בהא דאין ריאה לעוף לא לנפול וכו' וז"ל אבל אם נפלה שלא מדעתה חוששין לר"א ובעל דו"פ חולק עליו מצד הסברא כיון דכנפים מסעיים קצת רק בהפילה אחרים חוששין ונראה לפענ"ד דאינו דומה לדבוקה כיון שכבר נלכדה במצודה דומה במקצת להניחה למעלה ומצאה למטה דמסתמא קפצה מדעתה שאמדה נפשה אך התם הפילה נפשה מרצונה והכא האונס והרצון יחד לקחו מידתם כיון שעל דעתה שע"י שתפול א"ע אולי יפול הדף לכן מכינתה כל מצילים שיש לה וס"ל לחד מ"ד דאף דדבוקה בכנפיים אמרינן דסמכה על עקבי דאגפה אבל בנפלה שלא מדעתה בפתע פתאו' בב"א טרם שתשים על דעתה כבר נפלה ונתרסקה אברים גם בעיקר הקושי' נראה דבודאי המים רכים יותר ויותר מכל דברים רכים ואעפ"כ חוששין במים לר"א דזה דומה להא דאיתא בריש פרק במה אשה השתא רך ע"ג קשה חוצצין רך ע"ג רך מיבעי' וכו' תמצית העולה דשני דברים הפכים אינם מתדבקים יחד כיון שמתנגדים זל"ז ובשנים שווים יתלכדו יחד ולא יתפרדו ולהכי ברך ע"ג רך בודאי חוצץ דטבעם שיתדבקו יחד (אך דאנן חוששין לחומרא דאף ברך ע"ג קשה חיישינן דאולי נתדבקו רק בקשה ע"ג קשה דל"ל שום סיבה ועילה במה שיתדבקו א"ח לכ"ע) ולהכי נמי כשנפלה ע"ג דבר קשה והגוף הנופל הוי כדבר רך ודינו כרך ע"ג קשה שאינן מתדבקין יחד וכל אחד דוחה את חבירו ולהכי חיישינן לר"א אבל כשנפל בדברים רכים דדינו כרך ע"ג רך שמתדבקים יחד בטבעם ומזדווגים בהדי הדדי ולהכי לא חיישינן ביה לריסוק אברים אבל כשנפלה במים שהם רכים לגמרי ביותר ויותר מני הדברים רכים דנקיט ליה התם אזי גוף הנופל דינו לגבי מים כקשה ע"ג רך לפי דמתחלקים בטבעם לגמרי והדר דינו כקשה ע"ג רך ולהכי חוששין בי' לריסוק אברים: