זית רענן חלק א· רבי משה יהודה לייב זילברבגר
חלק יורה דעה · הלכה ג - בהל' זוז"ג
סימן א
בהלכות זוז"ג אם באיסורין שאוסרין במשהו אמרינן דזו"ג מותר או לא (עיין פסחים כ"ז בסוגי' דזוז"ג)
א והנה לדעת מוהרש"ל דס"ל דאיבעי' דש"ס בהקדש הוא בזוז"ג ואיפשט להו דבהקדש אסור אפי' בזוז"ג ועי' במהרש"א שתמה עליו שהרי גם בע"ג פסקינן דזוז"ג מותר וזורעין תחתיו ירקות בין ביה"ח בין ביה"ג כפי שהגיהה השעה"מ במהרש"א ונראה ליישב דבריו ע"פ דברי ר"ן בע"ג מ"ט בפירושו בהלכות שם את דברי רש"י שם באם נטע והבריך דאיירי שסיבכה בזקינה היקשו בתו' דאין זה הנדון דומה לזוז"ג דהתם מטעם ביטול אתינן ומתרץ הר"ן דאף זה לאו מטעם ביטול רק מפני זוז"ג אמנם כן היכא שגורם של היתר יעמוד בהיתר לעולם ולא יכול להתהפך לבוא לכלל איסור אבל בילדה שסיבכה בילדה הנטועה לסייג ולקורות כיון דאילו נמלך עליה לאכילה חייבת בערלה נמצא שגור' זה של היתר עצמו יכול להתהפך ולאסו' וכל כה"ג שהרי גם גורם דהיתר' יכול לאסור בטל הוא לגבי גורם דאיסור' יעו"ש בקצת שינוי לשון ולפ"ז נכונים דברי מהרש"ל הנ"ל והוא דבהקדש כיון דגם ההיתר יכול להתהפך ולחול עליו שם הקדש ודמי לילדה שסיבכה בילדה הנטועה לסייג וכו' אבל בע"ג התם פסקינן דנוטעין ירקות ול"ח לנבי' מפני שגורם דהיתר' היא קרקע עולם שאינו נאסר לעולם אף שהשתחוה לה וקיבלו באלקי גם בהא דמבואר בפוסקי' שם מ"ט ע"ב גבי אפו בו את הפת דהפת אסורה לדידן דפסקינן כר"י דזוז"ג מותר אזי דוקא באבוקה כנגדו מפני שיש ש"ע בפת והרי התם גם גורם דהתירא דתנור יכול להתהפך ולאסור שהרי גבי ע"ג תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי עיי"ש דף מ"ז ע"ב ונראה דגבי ע"ג ולענין אפי' שאני דכשם שההיתר יכול לכלול בסוג האיסור כן האיסור כמוהו יכול לכלול בסוג ההיתר כשנשרפו העצים לגמרי ולא נשאר אלא חום השלהבת לבדו דאז נהפך להיתר דגבי ע"ג מותר אפי' מדרבנן עיין ביצה ל"ט ע"א ונמצא דשניהם שוים בשמם כגורם דהתיר' כן גורם דאיסור' והדר דינ' ככל זוז"ג דעלמא ועיין, אבל בהקדש דאיירי כשכבר בא ליד גזבר שאז האיסור תו לא יכול לכנוס לסוגי דהיתרא וההיתר יכול לאסור כמוהו אם יקדשנה אזי בשל גורם דהיתרא לגמרי לגבי גורם דאיסורא לכוונת רבא בהאי דחידש דשאני הקדש דאפי' באלף לא בטיל דכמו דדבר שיל"מ לא בטיל מפני ששם דאיסור' יכול להתהפך כן בזה וזה גורם אמרינן להיפוך כמו דפסקינן בסוטה בילדה שסיבכה בילדה הנטוע לסייג ולקורות דל"ב ולפ"ז יתיישב קושי' תוס' ד"ה הקדש וז"ל תימא מה חומרי וכו' ועי' בחיבור של הגאון החסיד מהו"ר אליהו ווילנא סימן תמ"ה שקושית תוספת קאי דהרי במיקלי קלי לאיסורא אף בדשיל"מ בטל כמו דאיתא להדי' בריש ביצה גבי עצים שנשרו מן הדקל דהתם לענין ביטול אמרינן היכא דמיקלי קלי אודי לי' חומר דשיל"מ, אבל לענין זוז"ג כל היכא דשמא דהיתרא יכול לחזור לשמא דאיסורא, אזי בטל הוא לגבי שמא דאיסורא והוי כליתא להיתרא לגמרי נמצא תבנא לדינא דאף לפירושו של מהרש"ל דבהקדש ל"מ זוז"ג אבל בחמץ זוז"ג מותר אף דגבי חמץ הוא במשהו ולב"י אפ"ה כיון דשמא דהיתרא קאי ולא יחזור לאיסורא תו לא גרע מע"ג כקו' מהרש"א הנ"ל, ועיין במג"א סי' תמ"ה דפסק דאף בחמץ כיון דל"ב דינו כהקדש:
אות ב ולי נראה ליישב קו' מהרש"ל באופן אחר עיין לקמן כ"ה בהא דאיבעי' ר"ח ב"א וכו' תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפו בו את הפת וכו' ועיין תוס' ד"ה וגרפו וכו' ותימא לר"י כיון שהפת אסורה כשאבוקה כנגדו וחום אבוקה אסור א"כ כשגרפו ואפו בו את הפת נמי יהא אסור הפת עכ"ל ונלע"ד לתרץ ובזה יתיישב דברי רמב"ם בפ' ט"ז מהמ"א הלכה כ"ב דפסק דבגרוף את כל האש ואח"כ בישל או אפה בחומו של תנור ה"ז מותר שהרי עצי איסור הלכו להן ומשמע מצוף לשונו דאף בתנור חדש דאיירי בתחילת דבריו מותר והרעשו עליו בזה כיון דליכא גורם דהיתר' כלל ונראה דהיה קשי' ליה קושית תוספת דלעיל וצ"ל כיון דשלהבת בכל איסורי הנאה מותר מה"ת כדאית' ביצה ל"ט ע"א היכא דאדי' אדוי דלית' לאיסורא בעינ' דאינו אסור אלא מדרבנן ומסתברא היכ' דאדי' אדוי' על עצים דהיתר' כיון דלא נדבק בגופ' דאסורה כשם ששלהבת עצמן מותרים ליהנות בהם תו לא איכפת לן ולא מידי במה שנדבקו בעצים דהיתר' וכן משמע להדי' מתוס' שם ד"ה ות"ל יעו"ש ונראה עוד ראי' נכונה לזה מסוגי' דביצה שם דקחשיב ה' דברים בין גחלת לשלהבת ולבסוף מקשה אלא הא דתנן המוציא שלהבת פטור המ"ל ואמאי לא קשי' להו מעיקרא מכל הנך דקתני א"ו דמשכחת ליה דאתליה ליה בעצם דהתיר' רק מהוצאה קשי' ליה השתא ועי' בטו"ז סי' קמ"ב ס"ק ג' דדוקא כשלהבת קשורה בגחלת של ע"ג עצמו הוא דאסור כיון שעדיין נשאר מגופו של האיסור וישנו לשלהבת להדבק בגופו של איסור אבל בעצים דעלמ' בודאי מותר מן התורה כמו בשלהבת עצמו ומעתה אף בתנור חדש מותר הפת כיון שגרפו ולא נשאר בו אלא החום בלבד ולית' לאיסורא להדבק בגופו של איסור עצמו אף שהתנור נאסר הוא מפני שנהנה מא"ה אבל אינינו גופו של איסור עצמו ונמצא דזוז"ג השלהבת דהיתרא וגורם התנור חדש שנגמר באיסור' בעודו גופא דאיסור' קיים כשאבוקה כנגדו ואף דמדרבנן גם השלהבת אסור בכל א"ה לבר מע"ג דבדילי מיני' כבר חידשו לנו בתוספת ד"ה בישלה ע"ג גחלים דאף שגחלים אסורין מדרבנן אבל הפת לא נאסר דלא נתחזקו לגזירת' אלא לאסור עצמותן אבל לא להמשך עוד הלאה לאסור את שבחם והאיבעי' קאי בין בחדש בין בישן ונפשט ליה דמותרים ובקונטרס שלי הבאתי עוד ראיה מוכרחת לרמב"ם מסוגי' זו דאיירי אף בחדש ולפ"ז יש לומר דגם איבעי' זו דעצי הקדש איירי בגרפו לגמרי ולא נשאר בו אלא חום האש בלבד והאי דלא פי' להדי' לפי שעדיין לא הביא דבהקדש אפרן אסור אכן לקושטא ע"כ קאי בשגרפו דוקא ובתנור חדש אם נאמר כיון שלא נשאר לאיסור' בעינא נמצא דשלהבת דהיינו חום התנור שנשאר בתוכו ליתא לאיסור' בעינא ומותר מה"ת וכיון שכן לגבי פת הוי זוז"ג דמפני איסור דרבנן לא נאסר הפת ופשוט לי' דאסו' ומפני דשאני דשיל"מ דאף באיסור דרבנן אוסר את כל התערובות ואף ספיקו אסורה ולהכי שאני מגחלת דאף שאסורין מדרבנן לא החמירו אלא לגבי גופן ולא לגבי התערובות אבל בדשיל"מ כיון דחזינן בעלמא דמסתבך גם גבי תערובות גם הכי נאסר הפת וגם קושית תו' הנ"ל ד"ה הקדש שהיקשו דמאי חומר הוא זה כיון דמיקלי קלי גם בדשיל"מ בטל דזהו לענין ביטול דוקא אבל הכא כיון דכולא איסורא וליכא גורם דהיתרא כלל חמיר) לן איסורא דרבנן בדשיל"מ משאר א"ס דר"ב ובזה אפ"ל דברי תוס' לקמן שהיקשו דלמה בעצי אשירה לעולם אסור הא לא גרע מע"ג שנשתברו מאלי' ותמהו בס' מג"ש ובש"ך דאמאי לא סגי להו בתירוץ הש"ס שם בע"ג שתירצו על קושי' רבות כאלה דחיישינן לדילמא מגביה לה והדר מבטל לה ונראה דבלא זה יש לדקדק אמאי נקיט עצי אשירה ובהקדש אפר ליתני בח"ג בתרווייהו שהרי גם בע"ג אפרן אסור א"ו כיון שרצה להשוותן בכל גוונא רק לענין לעולם וממילא גם לענין הפת שנאפה בהם שוים דתרווייהו אוסרין את הפת אמנם בע"ג דשלהבת שלהם כשלא נקשרה בגופן מותר לגמרי וא"כ כשאפה את הפת לאחר שנעשה אפר בחום התנור מן השלהבת וחום שנשאר בתנור בעוד אבוקה כנגדו אפ"ה מותר הפת כיון שכלה גופו של איסור אזי גם עצם חום השלהבת שנשאר בתוכו חוזר להיתרו וממילא הפת שנאפה בו אח"כ מותר לגמרי אף בתנור חדש ואף בעודנו אפרן בתוכו ואף את"ל כיון דאפרן אסורה אמרינן גם בהו דהוי כאילו הם בעין כמו עצים דאמרינן יש שבח עצים בפת הלא גם גבי החום שכלה גופן אמרינן ג"כ דיש שבח עצים כמו באבוקה כנגדו כדאית' להדיא לסברא פשיטא לקמן כ"ה בתו' ד"ה וגרפו והיכא דבתרווייהו ניכר שבחם חזר דינו לזוז"ג כמבואר להדי' ברמב"ם פ"ה בעצי' דהתירא ועצים דאיסורא ולהכי נקט התנא באשרה עצים דוקא דמה שבע"ג אסור בעצים דוקא, אסור בהקדש אף באפרן דבהקדש אסור הפת שנאפה אפי' לאחר שגרפו את התנור לגמרי כמו דפשטינן ליה לעיל וע"ז היקשו תוס' דלענין אפיות הפת דאיירי בה בדיקדוק שינוי לשונם אמאי אסורה בע"ג ואף דמדרבנן אסור משום גזירה כבר הקדימו לעיל דכל מה שאינו אסור אלא מדרבנן לא גזרו אלא בגופן אבל לא לענין פת הנאפה בהם הא דהיקשו ממוקצה קושט' דמילת' מתרצי דלא יש שע"ב אלא בא"ה אפי' לרבה דס"ל לקמן מ"ו דמוקצה דאוריית':
ג ובזה אפשר ליישב הא דלא מביא הרמב"ם דינו של הקדש שנפשט בש"ס ולהנ"ל ליכא מילתא חדתא בהקדש רק לענין זה היכא שגרף את התנור ובתנור חדש הלא דבר זה נשמע גם משלילות דבריו כיון שהיתר זה מביא בהלכותיו רק גבי ערלה ממיל' נשמע דלא מקלינן בזה אלא בדבר שאל"מ דוקא והאי דנקט בש"ס לרבנן דשרו בקמייתא היינו לדס"ל דלא אמרינן בתנור חדש יותץ דזוז"ג מותר נמצא לדינא בערלה אפי' בת"ח מותר כשגרפו אבל בהקדש אסור בת"ח אפי' כשגרפו ומה שתרצנו לעיל על דברי רמב"ם ה' ך"ב דפסק כשגרפו מותר הפת אפי' בתנור חדש אפשר לכלכל כוונה זו בדברי הכ"מ וב"י וז"ל שם כיון שעצי איסור הלכו להם יוע"ש ועי' בטו"ז ס"ק ו' שהיקשה עליו מקערות וכוסות ולדברינו הנ"ל לא קשה מידי דהתם נגמרו בעצי איסור בעוד השלהבת קשורה בגופו של איסור ואח"כ שימש בהם בגורם דאיסורא לבד דהא קיבלה בשולה מקמי' דנותן עצים דהתירא והכא בשעת תחילת אפיות הפת כבר נהפך חום השלהבת להיתר גמור מה"ת ואף שהתנור נגמר באיסור בעוד השלהבת קשורה בגופו מ"מ לאפות הפת הוי זוז"ג ואף דשלהבת אסור מדרבנן אבל אינו אוסר כמו בגחלת.
ד לכאורה יש להתבונן דאנן פסקינן כרבי דיש שע"ב ובע"ג נאסר הפת ואם נתערבה באלף כולהון אסורות מי לא סגי דטרם שנאפה הפת כל צרכו כבר כלו מקצת מן העצים לגמרי ואף שגם אפרן אסורה הרי החום שנשאר מן העצים שכלו הותר לגמרי ונגמר הפת בזוז"ג בחום של היתר ובאבוקה דאיסורא וא"ל דאבוקה שכנגדו חשיב כאיסור בעין לגבי חום דהתירא שהרי בתוס' לעי' שהבאנו מדמין להו את חום התנור לאבוקה כנגדו ומפני מה לא נכנס כזה בכלל ספק כלל ונ"מ לתערובות שנתערב אח"כ ואפשר לומר שאין זה אף כספק א' בגוף ס"א ובתערובות שהרי גם על הפת שנאפה נכנס ג"כ הספק בתערובות שגם זוז"ג בכלל ביטול הוא כמובא בר"ן ע"ג מ"ט אמנם כבר הורה לנו רבינו את הדרך הנכון בזה שם בפ' ט"ז ה' ך"ד דזוז"ג הוא דוקא כשהיתר בא בצירוף עם האיסור יחד אבל כשנתבשל קצת מתחי' בעצי האיסור לבד ואח"כ נתבשל בעצי היתר לבד אזי אסור לכ"ע כיון שנהנה בתחילה מן האיסור לחוד ולפ"ז לק"מ ומעתה נקל להבין דעת רבותינו הראשונים שהביאו בפסקם גם בע"ג דנאסר הפת הוא כשאבוקה כנגדו מקצתם פסקו דאף כשנאפה ע"ג גחלת אפי' עוממת ואפי' ע"ג אפרן אסור כדינו דע"ג וכבר האריכו רבותינו האחרונים בזה יעוין בט"ז ובש"ך שם סימן קמ"ב ולפי הנ"ל נראה דל"פ כלל דמסתמא לא נעלם מעינם הבדולח דבע"ג אפרן אסור והוא כשהביא גחלים עוממות או אפר חם של ע"ג והניחם בתנור ואפה בהם אזי בוודאי לכ"ע אסור דהרי איכא שבחא דגחלת עוממת או של אפר בפת כמו בשאר א"ה באבוקה כנגדו אבל כשהדליק עצים בתנור ולא נשאר תו אלא גחלת עוממת או אפרן ואח"כ אפה את הפת אזי הפת מותר כיון שנאפה גם בגורם דהיתרא שהוא חום התנור שכבר נפסק החום של שלהבת מן העצים ומסתברא להו דאף בגחלים עוממות חשיב כאפר לענין זה דחשיב כאילו נפסק מגופן וחזרו אח"כ כשנפס' מגופן להית' גמור דבע"ג דבדילי מניה מותר אף מדרבנן ובזה מתורץ נמי מה שהקשו בסתירו' בעל הש"ע והגהה דבע"ג פסק דאסור הפת כשאבוקה כנגדו ובא"ח סי' תמ"ה מביא בסתמא דאסור והטעם דבחמץ דלא בדילי מיניה עכ"פ אסור השלהבת מדרבנן משא"כ בע"ג דחום הנשאר כשכלה האבוקה כבר הותרה לגמרי אמנם בזה לא ס"ל כרמב"ם דאף דאסור מדרבנן מ"מ הוי זוז"ג כאשר ביארנו לעיל אות ב' או מפני דקצת פוסקים ס"ל דגם חמץ הוי דשיל"מ ודמי להקדש דאף שאסור רק מדרבנן מ"מ אוסר התערובות וממילא מובן מה שהביאו הפוסקים בע"ג דאסור הפת כשאבוקה כנגדו ל"ד מן העצים עצמן אלא גם בגחלים לוחשות מיקרי גבי ע"ג אבוקה כנגדו אלא לאפוקי עוממות ואפרן כיון שחום התנור הותרה לגמרי הדר דינא ככל זוז"ג דעלמ':
ה ודע דדינו של הרמב"ם לעיל ה' כ"ד דזוז"ג דמותר דווקא כשנצטרפו יחד גורם דהתירא עם גורם דאיסורא אבל כשגורם דאיסורא בא בתחילה אזי לכ"ע אסור, והוא באיסורי הנאה דווקא והטעם כיון שכבר נהנה מן האיסור מתחילה בלא צירוף אבל בשאר איסורין לית לן ולא מידי בין בב"א לבין שבא האיסור מתחילה והסברא פשוטה שכל כמה שאוסר מפני שנתהווה ממנו כגון במחמץ ובדבר המעמיד הרי עיקר האיסור מפני שם זה שמעמידו או שמחמץ וכה"ג ושם זה לא נהייתה רק ע"י צירוף דהתירא בהדי' וכשאוסר בנ"ט או בס' במין במינו לא שייך כלל זוז"ג וכן איתא להדי' בש"ס גבי שאור ש"ת דלרבנן לעולם מותר ולר"א עדיפי לי' עוד כשבא האיסור מתחילה בקידום וסילקו ובדינו של הרמב"ם בא"ה אף כשקידם וסילקו אסור בא"ה מפני שכבר נהנה ועיין ר"ן פ' השוכר אה"פ גבי המערה יי"נ שם ועיין בא"ח סי' שי"ח בט"ז ובמ"א ס"ק ל"א שהביאו בשם שה"ל באם נתן מלח לתוך התבשיל בשבת לתוך כלי ראשון דמותר התבשיל שמסתמ' כבר נמלח קודם שבת וז"ל ואע"ג דדבר שיל"מ אפי' באלף לא בטיל משום דכאן נתבטל קודם שנעשה איסור שהרי נמוח מיד ולא נתבשל אלא אח"כ יוע"ש ויש לדקדק דמה ק"ל שהרי גם דשיל"מ דל"ב הוא במינו דווק' רק מפני שהכשירו בכך הוי כמינו כמו דאמרינן בשילהי ביצה גבי מים ומלח וכיון שכן הדר דינא לזוז"ג וי"ל דאף אומנם שהוא הכשר העיסה מ"מ לא דמי לדבר המעמידו או מחמיצו דלענין הכשר המאכל שהי' בכלל מין במינו די בפחות מזה אכן עיין בע"ג דף ע"ד באשרי שם ה' למ"ד שתירץ על כה"ב וז"ל ועוד דהני שאני שאין גופי המאכל נעשה זולתי החמץ שיש בהן וכיון שהחמץ שיש בהם הוא מכשיר המאכל הרי הן חשובין כאילו הכל חמץ עכ"ל ועיין במ"א סי' תמ"ב ס"ק א' שמביא כענין זה ממש בשם תשו' רשב"א ורי"ז וכיון שהכשירו של מאכל ג"כ ל"ב דדמי למעמיד והדק"ל דמאי ק"ל לבעל שה"ל מדשיל"מ אכן לקושטא מינה גופא מוכח כדבריו דאל"כ קשי' לרא"ש ורשב"א ורי"ז מהאי דר"א דפסקינן כוותי' דבתראי הוא אמאי מתרץ מפני שהוא דשיל"מ והוא מפני שהוא הכשירו של עיסה הוי מין במינו ת"ל כיון שהוא הכשירו בל"ז ל"ב ואף לדבריהם בד"ה רבא ל"ח ע"ב דמילת' דעביד' לטעמא שייך גם בעיסה מ"מ נשמע מדברי ר' אשי להדי' שחולק ע"ז א"ו צ"ל כיון דעיקר חדושו של ר' אשי בזה דמפני שהוא הכשירו הוי כמין במינו כתירוצם הראשון בד"ה וליבטלו ועתה חידש לן ר' אשי טובא דל"ב מפני שהוא דבר שיש לו מתירין דמעתה אף אם לקח גם מים משלו לצורך העיסה אעפ"כ ל"ב מפני שהוא דבר שיל"מ משא"כ אם יתרץ דהכשירו הוי כמעמידו ומחמיצו אזי נכלל בכלל זוז"ג והטעם שהרי לכל דבר מבטולו יותר מששים אזלינן בתר שמא לחודא וכיון שחידש לן ר"א שמפני הכשירו הוי כמב"מ בשמא ול"ב וכיון שכן אף דבעיסה זו לא הוכשר בזה לחוד רק בצירוף גורם דהתירא כיון דבעלמ' הוא הכשירו לא נפקע שמא מיני' ועיין:
ו דברי מהרש"א בשמעתין התמוהין עד להפליא כאשר תמהו עליו כל האחרונים דמאי ק"ל דאי איירי בתנור חדש אמאי ע"ג גחלים מותר ובתנור ישן אפי' באבוקה כנגדו איכא זוז"ג דהרי לדידי' גם בת"ח וע"ג גחלים איכא ג"כ זוז"ג גחלים דהתיר' ותנור דאיסור' ועוד מה ראה בזה לחלוק על כל רבותינו הראשונים דס"ל דאם אמרי' יש שבח עב"פ הרי זה כאילו ניכר האיסור לגבי גרמא דתנור ולפענ"ד בכדי שלא להשוות מאורן של ישראל חלילה כטועה בדבר שמובן לבר בי רב והוא דס"ל כיון דדבר זה דש"ע יחשב כבעין לגבי התנור דבר חדש הוא ולא נתבאר להדי' בש"ס אין לנו לומר כן אלא היכא שהוא מצד ההכרח לגמרי והוא למאן דס"ל דאפי' לוחשת מותר א"כ אפי' באבוקה כנגדו לא משכחת לן דלאסור שהרי טרם שנאפה כבר נבערו מן העצים ונעשו גחלים ואיכא לעולם גורם דהתיר' בהדי גורם דאיסור' אפי' באפו ע"ג קרקע א"ו דשבח עצים הוי כעיקר האיסור לגבי שאר גורמים [ואף לדעת הרמב"ם עיין לעיל (גימל) דכל היכא דאיכא גורם דאיסור מתחילה לחוד' לכ"ע אסור מי לא סגי דטרם שהריחה האש כבר נעשה מקצתו גחלת] אבל למ"ד דלוחשת אסורות אזי לא ילחצנו לומר כן ולדידי' ק"ל ממ"נ אי בת"ח אפי' ע"ג גח' עוממ' ליתסר הפת דוודאי גח' עוממ' בטילים לגמרי כנגד החום והתנור שנגמר באיסור ורה"פ דנקטו דשעב"פ הוי כאילו הוכר מפני דפסיקו דאפי' ג"ל מותר ברם בדברי ר"ן מבואר דס"ל דאפי' למ"ד לוחשת אסורה אפ"ה בשבעב"פ הוי כהוכר האיסור שהרי פוסק כ"ד דלחשת אסורות ושעב"פ הוי כאילו הוכר האיסור:
סימן ב
א עיין סימן פ"ז סעיף י"א בהגהה שם וז"ל ודווקא שלא היה שם מעמיד אחר וכו' ועיין בט"ז ובש"ך שאם יש בכ"א מהם כדי להעמיד אזי לכ"ע אסור כמבואר בתוס' שם דף מ"ט ברם מלשון הגהה ומסתימות דבריו וכן במרדכי שם משמע דגם בכה"ג מותר ולפענ"ד הקלושה נראה שבע"כ צ"ל כן שהרי בשאור גופי' לדעת תוס' דאם יש בכ"א כדי להחמיץ בשעה אחת ושהה כשיעור זה אבל אם לא שהה אלא חצי שיעור כזה הרי שלא נתחמצה עיסה אלא בהדי התירא והוי לי' זוז"ג וכן מוכח להדי' בע"ג ס"ח ע"ב דש"ו התם דבהשביח ולבס"פ לכ"ע אסור ואפ"ה מתיר ר"ש כשנפל שאור של חולין וש"ת כאחת ויש בכ"א כדי לחמץ והיקשו לי' רבנן לר"ש הרי עיסה זו ראוי' להחמיץ בשתי שעות מי גרם לי' שתתמץ בשעה א' איסור והרי השביח ולבסוף פגום עי' רש"י ור"ש מתרץ לי' כשהשביחו שניהם השביחו וכשפגמו ש"פ ומה בכך הא מ"מ הוי השביח ולבסוף פגום א"ו כיון דמתחילה נתחמצה ע"י צירוף דהתירא הו"ל זוז"ג אף שיש בכ"א כדי לחמץ כיון דסוף סוף נתחמצה רק ע"י צירוף דהתיר' ול"פ ר"ש ורבנן אלא כששהה בשיעור שיש בכ"א לבדן כדי להחמיץ ופליגי בנ"ט לפגם ומה דקשי' להו לתוס' לימא דפליגי רק בזוז"ג היינו כששהה כשיעור שיש בו בכ"א כדי להחמיץ ואפ"ה ר"ש מתיר מטעם זוז"ג וע"ז תירצו דהיכא דשהי אזי לכ"ע אסור ואף דפסקינן התם כרבנן זהו מטעם אחר דבכל כהאי נטל"פ אסור מפני דראוי לחמע בו ע"א עיין בלח"מ שם ודברי פר"ח תמוהים שמביא ראי' לדברי הט"ז וש"ך מדפסקינן כרבנן דהא לרבנן אפי' כשנפל ש"ח תחילה וחימצה ואח"כ ש"ת אסור יוע"ש] ובזה נקל ליישב סתירות דבריהם בפסחים שם דס"ל להיפוך והשתא בדבר המעמיד ל"מ היכי דלא שהי אלא עד כדי שהעמיד את הגבינה ואח"כ סילקו את הגורמים אזי בוודאי מותר כיון דבתוך שיעור זה לא היה באפשרי להעמיד אלא ע"י צירוף דהתיר' בהדי' ואף אם לא סילקו והניחם שם עד בכדי שהיה בכ"א מהם כדי להעמידו ס"ס מה איכפת לן בזה שכיון דלאחר שהעמידו ע"י צירוף כבר נסתלק חומר דבר המעמיד מגבינה זו ועיין ודברי רבותינו האחרונים ז"ל תמוהין לי בזה עד להפליא ולכאורה יש לדון דדינם שחידשו בזה דהיכא שכל א' מן הגורמים יכולים להחמיץ בשיעור ב' שעות וחימצו שניהם בשעה אחת וסילק את הגורמים דאסורה העיסה מוכח מדברי רבנן התם דף ס"ח ע"ב אמר אביי רישא לר"ש וה"ק לי' רבנן לר"ש עיסה זו ראוי' להחמיץ בב' שעות וכו' וע"ז מתרץ ר"ש כשהשביחו שניהם השביחו מכלל דרבנן פליגי עלי' דר"ש בזה וס"ל דמ"מ אסורה מטעם השביח ולבסוף פגם והוא מפני שכל אחד יכולה להחמיץ מצטרפינן גם את ההיתר לאסור את העיסה בתוך שיעור שעה א' אבל לא נחה דעתי בזה דא"כ נולד עוד פלוגתא חדשה בזוז"ג במה דלא שערום רבותינו הקדמונים והא דק"ל לרבנן משום דס"ל ליסוד מוסד דאף בפגום מתחילה אסור לכן מסתברא להו דאף למאן דפליג כיון דמודה בהשביח ולבס"פ הוא מטעם דדווקא היכא שתחילת נתינות טעמו הוא בפגום אז אינו אסור דדמי לסרוחה מעיקרא אבל בכה"ג שחימצו שניהם כיון דבתחילתו הי' לשבח אף שאין בכחו לאסור אז מפני גורם דהתירא בהדה אזי שוב יאסור הטעם הפגום שאח"כ כיון שהניחם בשיעור ב' שעות בכדי שיעור חימוץ של כל אחד ור"ש פליג ע"ז מפני דס"ל דהטעם דהשביח ולבסוף פגום הוא מפני שכבר נאסר מתחילה כל התערובות כמבואר בתוס' ור"ן כל חד לפום שיטתו ועיין נמצא דליכא ביניהם פלוגתא אחריתי לדינא רק בטעמי' דהשביח ולבס"פ פליגי ועוד יש לדחות כמובן אולם לאשר חובה הדבר לשתות בצמא את דבריהם ולהדר אפרוקי יותר מטעונה, נראה דיש מקור ויסוד לדבריהם ממאי דק"ל לש"ס שם בתר הכי ולר"ש ליצטרף היתר ואיסור בהדי הדדי וליתסר ומנ"ל לש"ס להעמיס דבר חדש כזה על ר"ש ולהקשות שהרי בכל התו"כ אין היתר מי"ל רק באיסורי נזיר וחטאת, א"ו מפני דס"ל דהאי דאמרו רבנן לעיל דפליגו על ר"א ואמרו לעולם אינו אסור עד שיהי' בו כדי להחמיץ הוא אפילו כשלא הניחם רק בכדי שיעור חימוץ שניהם ואח"כ סילקו את העיסה ואפוה ואפ"ה אסור מפני שכיון שיש בכל א' כדי להחמיץ אזי בזה גם את ההיתר מצטרף לאיסור אולם לאשר האמת אהוב מכל לא אוכל להתעלם דא"כ דהא דאמרי רבנן דפליגי על ר"א דאחר אחרון אני בא והוא כשקידם וסילק כדאביי] וס"ל דלעולם אינו אוסר עד שיהיה בו כדי להחמיץ אזי אפילו כשקידם וסילק את האיסור טרם שהחמיץ שהרי קאי על ר"א ב"פ ולדעתם פירושו דכדי להחמיץ הוא כשיש בו שיעור כדי להחמיץ לחודא אפי' כשלא שהי כל כך אלא בשיעורו דכדי חימוץ של שניהם יחד אפ"ה אסור אפי' כשיקדום וסילקו וזהו דבר שאין הדעת סובלתו שהרי ר"א דמחמיר בזוז"ג וס"ל דאפי' כשאין בו כלה"ח אפ"ה מצטרפין את ההיתר בהדי איסורא בזוז"ג ואפ"ה ס"ל דכשקידום וסילקו חשוב כמאן דליתא לגמרי אף שלולא החימוץ שכבר החל האיסור להחמיצו לא נתחמצה מן ההיתר לחוד מכש"כ לרבנן דמקילין בזוז"ג ורק ביש בו כדי להחמיץ מחמירו שיצטרף היתר בהדי איסור והאיך יחמירו עוד יותר אפי' כשקו"ס א"ו דיש בו כלה"ח דקאמרי רבנן איירי כשהניח עד שיעורו של כל אחד ואחד מהם ול"מ כשקו"ס דאסור אלא אפי' בלא קו"ס נמי אסרי דנטל"פ בכהאי גוונא דיש בו כדי לחמע ע"א אסר רבנן ועיין כי קצרתי בזה דמובן בעצמו בהבנת הלב אח"ז הראני בני החריף הנחמד נ"י שבית לחם יהודא מביא בשם ספר כ"ג [אולי הוא כה"ג] שחולק על דינם וספרו איננו בידי לידע טעמו שורש דבריו אולם י"ל קו' הנ"ל דרבנן קאי על מה דאוסר ר"א ולא קמהדרי כלל על אהתירא דר"א והוא כשקידם וסילקו ועיין וזה דוחק דבפשטא דמילת' משמע דלרבנן אין חילוק כלל בין קו"ס או לא ועיין:
סימן ג
א עיין בסוגי' דזוז"ג מס' פסחים דף כ"ו ע"ב שם דף ע"ה תוס' ד"ה גרפו ובמס' ע"ג דף מ"ח עיין רמב"ם פ' ט"ז מה' מ"א שפוסק דאם גרף את התנור מקליפי ערלה ואפה בהן את הפת אף בתנור חדש מותרת והרעשו עליו נ"כ דהא מאן דסובר חדש יותץ עבור גורם התנור ומאן דפליג רק לפי דסובר זוז"ג מותר מחמת עצים דהתיר' אבל היכא דליכ' עצים דהתיר' כ"ע מודי דאסורה ועיין בכ"מ שם וז"ל וי"ל דכיון דתנור גופי' אינו איסור עצמו אלא שנגמר בעצי איסור ועצי איסור הלכו להם נמצא שאין כאן איסור כלל ועדיף מזוז"ג עכ"ל ועיין בט"ז שהיקשה דא"כ אמאי קערות וכוסות אסורין הא עצי איסור הלכו להם ונלפענ"ד ומקדם נסביר דברי הכ"מ דהא מבואר ברא"ש חולין דאם שחט בסכין של עבודת גלולים הבהמה היתה מותרת כיון שלא נתהווה הבשר ע"י סכין דאיסור' רק שגרם לסלק האיסור משא"כ בארג את הבגד בכרכר של ע"ג שנתהווה הבגד ע"י כלי דאיסורא ועיין פסחים ע"ה תוס' ד"ה גרפו שגורם התנור אינו עושה שום שבח רק שגורם שלא יתפזר החום והוי רק כמסלק את ההפסד בלבד לגבי הפת אבל התנור בעצמו אסור כיון שנגמר ע"י עצי איסור לכן למ"ד יותץ אינו יכול ליהנות מן התנור ודומה לכל איסורי הנאה שצריך לשרפו אבל אם מכרם הדמים מותרים כיון שלא ניכר שבח של א"ה במחיר שקיבל בעדם אבל שבח העצים ניכרים בתנור לכן התנור אסור והפת מותרת שהתנור לא עשה שבח בפת רק שסילק ההפסד שלא יתפזר החום כדברי רא"ש הנ"ל ועיקר האפוי' מחום העצים וכיון דליתא לאיסורא בעינא וחום בעצמו אינו אסור אלא מדרבנן כמבואר ביצה ל"ט דשלהבת אינו אסור אלא מדרבנן וכיון שאם רוצה להתחמם נגד החום אינו אסור אלא מדרבנן לזאת לא נוכל לאסור הפת משבח איסורא דרבנן:
ב עיין שעה"מ מה שהרחיב להקשות על דברי תוספת פסחים ע"ה שגם באבוקה כנגדו אינו אסור אלא מדרבנן מריש פסחים מהא דאמר ר"ע או אינו וכו' כבר נאמר ל"ת כל מלאכה ועיין בתוס' שם מוכח דבאבוקה כנגדו אסור מדאורייתא ועוד שאר קושית ועפ"י הנ"ל יש ליישב דתוספת סברי דאף באבוקה כנגדו לא אסור הפת אלא מדרבנן אבל הנאה בעצמו אסור מדאוריית' כמו בכל א"ה דאם מכרם והחליפם החליפין מותרים:
ג עוד נראה לי ליישב קו' השעה"מ באופן אחר עפ"י מה שכתבנו לעיל סוף אות ג' בקצרה ליישב סתירות דברי הש"ע יו"ד סי' קמ"ב מש"ע א"ח סי' תמ"ה וכשנרחיב הדיבור קצת יתיישב לנו בע"ה עוד כמה דקדוקים שכבר עמדו עליהם רבותינו האחרונים והוא דהא מבואר ביצה ל"ט וכן פסקינן ריש סימן קמ"ב בע"ג כיון דבדילי' מיני' השלהבת מותר כיון דאין בו ממש משא"כ בשאר איסורין דלא בדילי מיני' כע"ג אסור מדרבנן וכיון שגרף את התנור ולא נשאר רק החום שאין בו ממש והוי גורם דהתיר' וגורם דאיסור' דהיינו תנור חדש והוי זוז"ג דמותר לדידן וכן כשנדקדק בלשון המחבר בסעי' ה' דנקיט כיון שנעשו גחלים שהוא שפת יותר לכאורה אך כוונתו בזה שמקדם היו עצים באותו היסק ונשאר החום השלהבת בתנור ושלהבת כיון שאין בו ממש נתהפך להתיר' והוי זוז"ג אבל אם באותו היסק שאפה את הפת לא נתן רק גחלי' הפת אסור בתנור חדש משא"כ היכא שנעשו גחלים דנתהפך החום להיתר כיון שאין בו ממש דגם חום הנשאר מן העצים גרמו לפת אבל בסי' תמ"ה לא איירי כלל בתנור רק בבישול ע"ג גחלים עצמם תדע דלא מחלק התם כלל בין תנור חדש לתנור ישן וכן מדוקדק בלשון הטור אך לכאורה לפ"ז לא היקשו תוס' דף ע"ה דמ"ש חום התנור מאבוקה כנגדו דשו"ש דבאבוקה כנגדו דאית' לאסור' בעינא כיון שנאחז בדבר שיש בו ממש דאסור בהנאה מדאוריית' הפת אסורה משא"כ בגרף את התנור ונוכל ליישב בדרך חידוד דלכאורה קשה דהא מבואר בכל הפוסקים ובש"ע דבאבוקה כנגדו אסורה אפי' לדידן דפסקינן זוז"ג מותר לפי דעיקר האפי' ע"י שבח עצים ולא חשבינן כלל את התנור נגד גורם של ש"ע וקשה דא"כ תנור חדש אמאי יותץ אף דסבר זוז"ג אסור הא יכול לאפות בו בעצי היתר נגד האבוקה ונחשוב ג"כ גורם האיסור של התנור כמאן דלית' נגד ש"ע של התיר' ונוכל לומר עפ"י דעת ר"ן פרק כ"ה בזזו"ג מותר מטעם ביטול דהתיר' ומבטל לאיסור כיון שלא נתהווה על ידי האיסור לחוד הוי כמאן דלית' ומבואר בפוסקים דסברי דחמץ הוי דשיל"מ אף דלאחר הפסח אסור מדרבנן כיון דמדאוריית' יש לו היתר תו לא ביטול ועפ"ז איפשר לומר הא דבאבוקה כנגדו הפת אסורה אף דהתנור הוא גורם דהתיר' כיון דאבוקה כנגדו אסור בהנאה מדאוריית' כיון שנאחז השלהבת בעצי איסור שיש בהם ממש תו לא יכול התנור לבטל השלהבת כיון שיש לו מתירין מדאוריית' אם יניח את העצים לשרוף עד גמיר' וישאר רק חום השלהבת לבד דמותר מדאוריית' בלא שום ביטול ועפ"ז שפיר מתורץ תוס' בשם ר"י דגם באבוקה כנגדו איננו אוסר אלא מדרבנן דהיינו הפת מחמת דדומה לדשיל"מ אבל באין אבוקה כנגדו הפת מותרת אף דנשאר חום השלהבת בטל גורם החום בגרמת תנור דהתיר' דאף דגורם התנור לא נחשב נגד גורם החום דא"כ הדרי קו' לדוכתי' אמאי חדש יותץ ועפ"ז אפשר ליישב קו' פ"י דהוקשה במס' פסחים דף כ"ז אשמואל דפוסק חדש יותץ והוא בעצמו סובר דזוז"ג מותר וכן משמע מדברי טור סי' קמ"ב דפוסק יותץ אף דסובר זוז"ג מותר ונראה לומר שהיה קשה לשמואל קו' הנ"ל וא"ל מחמת דבר שיל"מ דהא הוא בעצמו סובר דרק במינו לא בטיל מחמת דבכל התורה כולה מב"מ לא בטיל לדידיה משמע לכאורה דסובר דמחמץ לא הוי דבר שיש לו מתירין דא שמואל לטעמיה דסובר בחולין דשרקפא דספק דרוסות דחיישינן לתקלה ועיין תוס' שם שהיקשו משיחלא קמא דמשהינן להו ותירצו דפלוגת' דתנאים הוא פסחים דף ך' אי חיישינן לתקלה ועיין טור סי' קמ"ב דמבואר מדבריו אף דבאבוקה כנגדו הפת אסורה ולא חשבינן כלל את גורם התנור נגד גורם העצים אבל בע"ג גחלים אף דבע"ג אפרו אסור מ"מ נגד הגחלים חשבינן ג"כ לגורם התנור כמבואר במ"א סי' תמ"ב עיי"ש והפת מותרת ועפ"ז לא קשה קושי' הנ"ל דא"כ אמאי חדש יותץ יאפה בעצי היתר נגד אבוקה דחיישינן לתקלה דלמא יאפה אף שלא נגד אבוקה דשמואל לטעמיה דחיישינן לתקלה ועיין בש"ך שהביא בשם קצת פוסקים דבע"ג אפי' גרף את התנור הפת אסורה וצריך להבין דבריהם דהא בע"ג השלהבת מותר והוי גורם דהתיר' בהדי גורם דאיסור' ע"כ צ"ל דסברי כמו דלא חשבינן את גורם של תנור דהתירא נגד שבח עצים דאיסורא ה"נ לא חשבינן חום השלהבת שנתהפך להיתר נגד גורם התנור חדש דאיסורא ונמצאו ג' מדרגות בזוז"ג באבוקה כנגדו חשבינן רק את שבח העצים ובגחלת אף של ע"ג חשבינן גם את התנור לגורם ובתנור גורף חשבינן רק את התנור דתנור עושה עיקר התפעלות דחום בלא תנור לא מועיל כלל דיתפזר כעשן לבד לפ"ז אף דסובר שמואל דהלכה כר"י מ"מ חדש יותץ דחיישינן לתקלה דילמא יאפה בו בעצי היתר ע"י גריפה דאז התנור לבדו גורם וכן הטור פוסק דחיישינן לתקלה בזמן מרובה שפיר פוסק דחדש יותץ ודברי רמב"ם פט"ז מהמ"א נלפענ"ד לתרץ שהוצי' מקור הדין ממס' פסחים דף ע"ה שכל הסוגי' תמוה לי בראשון קושית תוספת דמ"ש חום השלהבת מאבוקה כנגדו ותירץ ר"י דחו בעלי תוס' בעצמם עוד קשה מאי היקשה שם טעמ' דגלי רחמנ' צלי אש ש"פ הא לא"ה צלי אש הוא דהא ע"כ צריכין לפרש לשיטת תוספת ורש"י דמספק' לי' בגרף את התנור אם החום עיקר לאפות הפת א"ד כיון שגרף את האש ונגד החום לבד חשבינן גם את התנור לגורם שמועיל שלא יתפזר וזוז"ג מותר וקשה דא"כ אינו הוכחה מפסח דהתם שאני דלא הקפידה התורה רק על הצלייה לבדו שלא יצלה אלא מחום אש לבד ומה שגורם התנור שלא יתפזר החום אין שום קפיד' דמ"מ לא נצלה אל' מחום אש לבד וראיה לזה דהא באבוקה כנגדו בודאי מותר לצלות בתנור אף שהתנור ג"כ קצת גורם למהר הצלי אע"כ דלא הקפיד' התורה על הגורמי' אף דבצליית הפסח קצת גורם ג"כ אסורה דכתב רחמנ' כי אם צלי אש זהו דוק' אם דבר אחר גורם לגוף החום משא"כ הכ' שאינו רק משמר את חום האש אבל הכ' בפת דחשבינן גם את התנור לגורם וראי' מתנור חדש ועוד קשה מאי משני גלי רחמנ' התם וילפינן מני' דילמ' שאני לענין צליות הפסח דמצריכין דוקא אש שיש בו ממש. אבל בעצי איסור דמ"מ אסור מדרבנן הפת אסורה דהא לשיטתייהו לא אזיל שיטא דסוגי' עבור שאינו אסור אלא מדרבנן רק אם חשבינן גם את התנור לגורם ולכן לתירץ כל הקושיות צ"ל דאיבעי' ליה בתנור חדש והא פשיטא ליה דשלהבת שאי' בו ממש אינו יכול לאסור את הפת וגם התנור אינו יכול לאסור את הפת כיון שלא נתהווה השבח מן עצי התנור כאשר בארתי לעיל מדברי רא"ש חולין אך כל הספק רק אזיל כיון דבאבוקה כנגדו אסור בהנאה מדאוריית' כיון שנאחז השלהבת בדבר שיש בו ממש בדבר האסור ה"נ בתנור חדש דאזיל שלהבת הנשרף מן העצים ונבלע בתנור בעוד העצים קיימים ואח"כ גרף את התנור מ"מ נאחז השלהבת בחרסו של תנור והוי כאלו נאחז בעצים כיון שגם התנור אסור ונאחז החום בחרסו של תנור שיש בו ממש והפת אסורה כיון שנאפה ע"י חום שנאחז בדבר האסור שיש בו ממש א"ד ל"ד לעצים ששלהבת נאחז בעצים שהפת אסורה כיון ששלהבת נצמח מגוף העצים משא"כ בחרסו של תנור ופשיט ליה דהפת מותרת והקשה הש"ס טעמ' דכתב רחמנ' צ"א ש"פ הא לא"ה הוי אמרינן צ"א דלכאורה נוכל לפרש בשני טעמים דגרפו לאו צ"א הוא או מפני שאין בו ממש או מפני שלא נראה לעין וסובר המקשה דע"כ הא דמיעט רחמנ' לענין פסח ע"כ הטעם מפני שלא נראה לעין דאי משום שאין בו ממש הא גם בשאר איסורין מחלקינן בין יש בו ממש לאין בו ממש כמבואר במס' ביצה דף ל"ט הנ"ל אע"כ כיון שנאחז בתנור יש בו ממש והא דמעוט' רחמנ' חדית לן דבר אף שיש בו ממש כיון שלא נראה לעין אין זה צ"א משא"כ בשאר איסורין וע"ז משני שפיר גלי רחמנ' התם וילפינן מני' דהא גופ' גלי דכעין זה הוי כאין בו ממש ואב"ע לעולם דסבר' פשוטא דכגון זה אין בו ממש וזהו דווקא לענין איסורין דבעצים תלוי רחמנ' אבל לענין פסח דבאש תלוי רחמנ' ה"א דאף בגרוף יצלה הפסח דבשלמ' לענין שאר איסורין כיון דעצים דאיסור' כבר הלכו וכלו חזר האיסור להיתר משא"כ לענין פסח שרק באש קא קפיד קרא ועיין:
סימן ד
א עיין בסוגי' דע"ג דף מ"ט וכ"ת שני ליה לר"י וכו' אילימא ר"א ורבנן דשאור וכו' תוס' ד"ה עד וא"ת היכי מייתי וכו' י"ל דהכי מדר"א נשמע לרבנן ולכאורה קשה לפי דעת תוס' פסחים דגם ביש בשניהם כדי להחמיץ פליגי ור"ש ורבנן פליגי ג"כ בזוז"ג ולפ"ז קשה דהו"ל להביא הכא פלוגתי' ומדרבנן דאסרי בשאר איסורים נשמע לר"ש דמתיר אף בע"ג ועי' בפ"י שהקשה אמאי דאמרי' וממאי דטעמא דר"א כדאביי אמאי לא היקשו מנ"ל לאביי בעצמו לפרש דברי ר"א כן ולהוציא דבריו מפשטן עוד קשה להבין מה דמביא מר"א ורבנן דעצים דהא כל ש"ו אזלי להוכיח דאיכא מאן דמתיר בע"ג והתם תרווייהו אסרי ונלפענ"ד ליישב דלכאורה קשה אמאי דמתרץ לעיל מה שמשביח בנבי' פוגם בצל מ"מ כיון דנהנה בנבי' מה מועיל מה דנפגם מצ"א היעלה על דעת שאם יפלו ב' חתיכות מבהמה טרפה לקדרה אחת וא' משביח וא' פוגם דשרי אך צ"ל מידי דהוה כמוליך הנאה לים המלח ואף לשיטות תוס' דדוקא בתערובות מתיר ר"א צ"ל דזה דוקא אם ע"י עשייתו נשרי משא"כ הכא דעדיף כיון שנעשה ממיל' כמו בשאר איסורין דמחלקינן בין נפל א' מהם לים המלח דשרי משא"כ אם הפילו בידים ולפ"ז אפשר לפרש הא דאמרי אלא ר"א ורבנן דעצים כיון דרבנן סברי אין פדיון לע"ג ואף עפ"כ סברי במתני' דזורעין ירקו' בימות הגשמי' ע"כ סברי זוז"ג מותר אף בע"ג דתו ליכא לתרוצי כדמתרצינן דמה שמשביח בנבי' וכו' כיון דאין פדיון לע"ג ומפרש ליה אילימא רבנן דעצים דהיינו כיון דסברי אין פדיון ומסתמא רבנן דמתני' אתיא אף כרבנן דפליגי אר"א ודחי ליה דילמא אחמורי מחמרי כיון שנעשה ע"י משא"כ במתני' שנעשה ממיל' שפיר מועיל מחמת פדיון עוד יש לדקדק בסוגיא הנ"ל וכ"ת שני ליה לר"י בין ע"ג לשאר איסורין דמאיזה טעם נחלוק ביניהו אי משום ע"ג דחמיר אסרינן מדרבנן הא איפכא מצינן ביצה ל"ט הנ"ל דבשאר איסורין שלהבת אסורה וע"ג מותר כיון דבדילין מיניה וכן לעיל דף מ"ב ע"ב קן שבראש האילן עיי"ש רש"י ד"ה לא נהנין מדרבנן וכו' ובאשירה לא משום דבדילי מניה ונוכל לומר ע"פ סברת הר"ן שמפרש הכא דזוז"ג מותר מטעם ביטול וע"פ דבריו מיושב קושית תוספת ס"ח ד"ה ולר"ש ויצטרפו היתר לאיסור וא"ת אמאי לא תלוי פלוגת' בזוז"ג ולדברי ר"ן כיון דהיתר מצטרף לאיסור שוב אין בהיתר לבטל את האיסור כיון דגם ההיתר נהפך לאיסור ולפ"ז לאביי דסובר בפרק א"ע דבכל התורה כולה היתר מצטרף לאיסור א"כ גם זוז"ג אסור אך עי' תוספ' שם דזהו דוקא אם נתערבו יחד משא"כ היכא שלא נתערבו ל"א המ"ל ועפ"ז נוכל לפרש וכ"ת שני ליה בין ע"ג לשאר איסורין דבע"ג כיון דאין לו ביטול מדרבנן [עי' במ"א סי' תמ"ה] זוז"ג אסור ושפיר מביא אלא ר"א ורבנן דשאור ומפרש אביי דוקא בקידם וסילק דאביי לטעמי' דסובר היתר מצטרף לאיסור וחכ"א וכו' עד שיהא באיסור כדי לחמץ משמע מדברי' אף כשנתערבו אינו אסור עד שיהא בו כדי לחמץ הרי אף דהיתר מצטרף לאיסור אעפ"כ זוז"ג מותר ש"מ דלאו מטעם ביטול לחודא זוז"ג מותר דהא כיון שהיתר נהפך לאיסור תו אינו יכול לבטל את האיסור ממילא גם בע"ג מותר וע"ז שפיר הקשה וממאי דטעמא דר"א כאביי דודאי אביי לטעמא צ"ל כן משא"כ אנן דלא פסקינן כאביי:
ב עוד נראה לפרש בדרך יותר נכון ע"פ דעת רז"ה באלו עוברין דבכותח הבבלי לא שייך טכ"ע כיון שנצמח טעם שלישי מביניהם ועפ"ז גם בזוז"ג יש לחלק בין אם נולד מבין שני הגורמים כעין גורם דאיסור' דאז יש לאסור זוז"ג משא"כ אם נולד דבר חדש מבין שני הגורמים דאז הוי כמאן דלית' כמו דאמרינן בטכ"ע אף דהתורה אסרה הטעם כממשו של איסור זהו דוקא אם נשאר טעמ' דאסורה אבל לא בכותח וזתים וכו' שנתהוה טעם חדש מן התערובות כמו כן נחלק בזוז"ג אך זהו דוקא בשאר איסורי הנאה משא"כ בע"ג דתופס את דמיו תו לא גרע דבר הנולד מבין שני הגורמים מאם מכרם דגם הדמים אסורין אף דנתהוה דבר חדש ע"י האיסור וזהו דעת המקשה לחלק בין ע"ג לשאר איסורין ועפ"ז שפיר מיושב ל"א של רש"י דפי' אם נטע אגוז וכו' ולכשיגדיל ונעשה נטיעה הבריכה ועיין רש"י מה שהקשה ע"ז וע"פ הנ"ל ע"כ צ"ל דהתם איירי שנתהווה דבר אחר ע"י הגורמים דבל"ז אין לחלק בין ע"ג לשאר איסורין גם לדעת ר"ן דמפרש דאיירי בכפניות אתי שפיר ועיין ועד"ז מביא ראי' מר"א ורבנן דשאור דאע"ג דנולד מבין הגורמים כעין הגורמי' אעפ"כ התירו חכמים וא"ל דתרווייהו בעינן שיהיה הנולד כעין הגורמים וגם איסור חמור בהדי' דהיינו א"ה דהא מדר"א נשמע לרבנן כמ"ש תוס' הנ"ל ולכן חזר והיקשה וממאי דטעמי' דר"א כדאביי וכו' אלא ר"א ורבנן דעצים וכדכתיבנ' דמסתמ' רבנן דמתני' כרבנן דעצים דאין פדיון וכיון שכן תו ליכא למימר דטעמי' דזורעין ירקות בימות הגשמים משום דמה שמשביח בנבי' פ"ב וא"כ מרבנן דמתני' גופ' מוכח דזוז"ג מותר אפי' בדבר שתופס דמיו ואתי' הבריית' דפרה תשחט והשדה תזרע כוותייהו והדר ומקשה כיון דרבנן דמתני' ודעצים חדא נינהו והלא המה גופייהו מחמירים גבי עצים וס"ל דזוז"ג אסור ועיין:
ג ויש להתבונן בדין זוז"ג היכא דגורם של היתר רפוי בעצמותו כנגד גורם דאיסור' אם נאמר דגם בזה מותר אם לא יש להוכיח מהא דאית' בחולין נ"ח שיחלא קמא אסור מכאן ואילך הו"ל זוז"ג ומותר אע"ג דרבנן ס"ל דאין חוששין לזרע האב ולדידן מספק' לן לדינ' ואעפ"כ מהני מיהת לגורם דהתיר' איברא יש להתבונן אם גם להיפך אמרי' כן כגון דעיקר הגורם הוא הגורם דהתיר' רק שגם הגורם דאיסור' מסייע בשמץ מנהו כדי לגמור הנולד מן הגורמים ובמקום דאסרינן זוז"ג כגון באיסורי משהו אם גם בזה אסור אם לא ומסברא החיצונה נראה כי היכא דמהני להקל כ"ש להחמיר אולם לקושט' דמילת' מוכח להיפך דאפי' למ"ד זוז"ג אסור בכל האיסורין מצד עיקר הדין זהו כשגורם דאיסורא שוה לגורם דהיתר' אבל לא כשהורע כחו של הגורם דאיסור' מני הגורם דהיתר' וראי' ברורה לזה דאית' התם בדף ס"ח דמיבעי' לן בעובר שהוציא ידו [שניתר כולו ע"י שחיטת אמו לבד מאותו אבר ובא על בן פקועה דכוותיה ופרש"י שלא הוציא את ידו ומבעי' ליה לחנני' דס"ל חוששין לזרע האב אם אבר מוליד אבר ואותו אבר לבד אסור א"ד מבלבל זרעי' וכולה אסור ומשמע דמבעי' ליה רק למ"ד זוז"ג אסור ואפ"ה דוקא לחנני' הוא דקמבעי' לי' אבל למ"ד אין חוששין לזרע האב לא נאסר הולד משום גרמא דידי' אע"ג דגרמא דהתיר' חשבינן ליה לאבוה גם למ"ד אין חוששין כדמוכח לעיל דמכאן ואילך הו"ל זוז"ג וכ"ה להדי' במהרש"א דאפי' למ"ד א"ח מ"מ הוי גרמא דהיתר' ועי' י"ד סי' קמ"ב סעי' ג' וסעי' י"א ובזה יתיישב הכל על נכון והוא כעין תירוצו דט"ז ואין צריך לחלק בין שבחא בעלמ' לגורם רק בפשטות נוכל לחלק דהיכא דשניהם שוין אסרו שם משא"כ היכא שעיקר הגורם הוא גורם דהתיר' הגם שלולא גורם דאיסור' לא נגמר במלואו לא החמירו בזה יותר ממאן דס"ל דלעולם זוז"ג אסור ואעפ"כ בגורם כהאי לא נחשב לכלום כנגד גורם דהיתר' ועפ"ז נתיישב לן קו' תוס' בפרק א"מ כ"ד סוף ע"א בד"ה ישראל היו משמרין לאמה משעה שנוצרה תימה לא"ב נמי אמאי אינם צריכין לשמור דאליבא דר"א קיימינן דא"ל זוז"ג אסור עכ"ל ולפמ"ש ניחא שהרי ר"א אית לי' בחולין ע"ט דמספק' לן אם חוששין לזרע האב וכיון שעיקר הדבר הוא חששה בעלמ' וכיון שמשמרין לאמה תו ליכ' למיחש לחשש' רחוקה כזה במקום דלית ביה חשש איסור ברור רק משום ספיק' שהרי אם אין חוששין לזה"א תו לית בי' משום גורם דאיסור' ועוד שהרי איכא ס"ס בהדי רוב' ואגב גררא אפרש דברי תו' שם כ"ג ע"ב ש"מ דפרה קדשי מזבח היא וז"ל תימ' להריב"ם מנ"ל דקדשי מזבח היא וטעמ' משום רביעה דילמא לעולם קדשי ב"ה וטעמ' משום עול דתנן עלה עליה זכר פסולה וי"ל וכו' ועוד מדקתני עלי' וכן היה ר"א פוסל בכל הקרבנות אלמ' לאו טעמ' משום עול עכ"ל ואינו מובן דמידי ארי' הא כדאיתא והא כדאית' כיון דבכולהו נפסל משום רביעה ובקדשי מזבח נפסל משום רביעה עצמה ובפרה דקדשי ב"ה היא נפסלה ג"כ משום עול הכי כולהו גוונא דקתני צריכין להיות מטעם אחד ובגופא דדינא שוים כולהו לפסולא ולאחר עיון קצת נראה שדבריה' מזוקקים דלעיל כ"ב ע"ב אית' לענין יחוד דאיירי שם ומקשה נקיבות אצל נקיבות מ"ט לא מייחדינן ומשני לה מפני שמצוין אצל נשי חבריהם ופעמים שאינו מוצאה וכו' ובסוף ל"ד כ"ג ע"א אמרינן דפרה איידי דדמיה יקרים לא הו"ל למיחש אלא משום דיצרו תוקפו הוא דחייש ר"א ועי' ב"מ ד' ל' בד"ה אף עובד דנ"ל שהיקשו דמפני מה נפסל כשעלה עליה דמסתמא לא ניחא לה משום רווחא פורת' דולד להפסיד הפרה שדמיה יקרים ותירצו דאם היתה כשירה הוה ניחא ליה ולכך אין להכשיר עכ"ל אמנם הא תינח בבא עליה זכר מן הבהמה דיכול להיות שתתעבר אבל בבא עליה זכר ממין אחר שלא מדעת הבעלים דאין לו רווחא כלל ועוד נפסד בכמה דברים כמבואר שם אזי תו לא נפסלה משום עול כיון דלא ניחא ליה והנה איכא נפקות' רבה בטעמ' שנפסלה ברביעה אם משום דקדשי מזבח הוא ונפסלה משום רביעה גופא אזי נפסלה גם בבא עליה אחר שלא בידיעת הבעלים ואם משום דקדשי ב"ה הוא ונפסלה רק משום עול אזי לא נפסלה בזה ועתה הרי איכא ג"כ נפקותא שהרי יכול לקנות הפרה מן הנקיבות כקו' הש"ס לעיל ותירוצו דש"ס הן תירוצם הראשון והשני דמדעתה ל"ח כיון שאין יצרה תקפה להניח לאחרים להרביעה שתפסול פרתה דדמיה יקרים ולא נותר מקום לחוש רק כתי' הראשון שפעמים אינה מוצאה וכו' ובפרה ל"ח לזה דלו שהיה כן הרי לא נפסלה משום זה מטעמא דעלה עליה עול רק אם נימא דקדשי מזבח היא אזי לא יקנה גם מנקיבות משום חששא דרביעה שלא מדעתה וזהו הוא שתירצו כיון דקתני עלה וכן היה ר"א פוסל בשאר קרבנות ומטעמ' דרביעה וממיל' שגם מנקיבות לא יקנו ובפרה אם נימא דקדשי ב"ה ומשום עול הרי רשאי לקנות מנקיבות ונמצא דבשאר קרבנות פסולים בכל גוונא משא"כ בפרה וזה אינו במשמע דוכן ר"א פוסל וכו' כלל דפסולא דשאר קרבנות יתפשט עוד יותר מפרה וזה נכון וברור ופשוט הכתוב לעיל בפירוש הסוגי' הנ"ל העתקתי מקונטריס אשר רשמתי לעצמי כשלמדתי סוגי' זו בשנת תק"צ ועתה זה כשנתיים חזרתי ושמתי עיוני בסוגי' זו וראיתי שעמודי הסוגי' רפוים ולקוצר דעתינו אנחנו ממשמשים בה כעור באפילה והאיך יעלה על דעת שכל צירי דשקלו וטרו בי' יסבו בלכתן על קורי עכביש כיון שכל עיקר מגמתן היה כדי לתרץ הבריית' בפרה שנתפטמה ושדה שנזדבלה דמותרים והלך לחפש ולתור אחרי מאן דא"ל זוז"ג מותר גם באיסור היותר חמור מכל איסורין שבתורה ואחר כל אלו לא מצא מידי גם לפום רהיטא מאן דא"ל הכי רק בשאר איסורין וזה כבר ישנו בידו ומה שתירצו תוס' ד"ה דמדר"א נשמע לרבנן איננו מספיק דמאן דפליג בסיפא הרי בפשטא לא קאי רק על מאי דמיתני ברישא ובפרט בדבר שהסברא מחלקת מעצמותו וחובה עלי להעמיס כוונה נכונה גם בדבריהם גם מאי דפריך עלי' וממאי דטעמי' דר"א כדאביי דלתירוצם הנ"ל מ"מ מוכח מדלא מחלקי רבנן ש"מ דזוז"ג מותר בכל איסורין ועי' במהר"ם שהרגיש בזה ואחרי מאן דאוסר אינו צריך לחפש אחריו שהרי איכא ר' יוסי ורבנן דאסרי באיסור חמור וביותר תמוה לאחר שהניח ידו מר"א ורבנן דשאור עוד ידו נטוי' לתור אחרי ר"א ורבנן דעצים והתם הלא תרווייהו אוסרין ועודנו לא החל להפק זממו לתרץ הבריית' דמתיר גם בא"ח גם דברי מהרש"א תמוהין שהקשה במאי דאיתא התם במסקנא אימר דשמעי להו לרבנן דמקילי בשאור וכו' דמאי ק"ל כיון דמ"מ נשמע מיהת דר"א דאוסר בשאור הוא משום דזוז"ג אסור כאביי ושוב הדרינן לכללא דמדר"א נשמע לרבנן כתירוצו דתוס' הנ"ל ותמוה דגם לר"א גופי' עודנו לא מוכח דאוסר בשאור משום זוז"ג וכדאביי דמנ"ל דאיהו לא מחלק בין האסורין ובאיסור חמור כמו גבי עצים הוא דא"ל זוז"ג אסור וכמו דצ"ל לר"י ובזה הוא דשקלינן וטרינן בכל הסוגי' ועל יסוד זה יסבו בלכתן ולהבין דבריו נראה דכוונתו כך אזדי לי' דהשת' אם נימא דלא כאביי וטעמא דר"א משום דגמרו באיסור הוא ולעולם אזלינן בתר הגמר וכך הוא המידה בין להקל ובין להחמיר דכיון שנתן זה ליסוד ליזיל בתר הגמר שוב אין לחלק ומעתה אפי' במקום דזוז"ג אסור כגון באיסור החמור ביותר אם נגמר בהיתר מותר ותדע שהרי אמרי' להדי' וממאי דטעמי' דר"א כאביי דילמא וכו' אי גמור באיסורא אסור אי גמור בהתירא מותר (והיכא דנפלו שניהם יחד מותר משום זוז"ג כמ"ש רש"י שם) ומאי נפקותא בגמיר בהתיר' אלא בע"כ צ"ל כדאמרן ומעתה כיון דחזינן דר"א אוסר בעצים אפי' בתנור חדש ואפה בהן את הפת בהיסק שני שהפת אסור בהנאה ואע"ג שכבר נסתלק הגורם ראשון ולית' בעינא ולא ניתר אלא גרמתו לבד דדמי לקידם וסילק דשאור ש"מ מיהת דלא אזיל בתר הגמר שהרי גמיר בהתירא ואפ"ה אוסר ר"א א"ו בע"כ צ"ל דטעמי' דר"א כאביי משום דקסבר זוז"ג אסור ומדר"א נשמע לרבנן כמ"ש תוס' וקושיתו יתורץ בפירוש הסוגי' כאשר נבאר והוא דמאי דאמרי' בריש הסוגי' וכ"ת שני לי' לר"י בין איסור חמור לשאר איסורין דלאו משום קולא וחומרא הוא דקס"ד לחלק בינייהו דאדרבא באיסורין הקלים גדרו ועשו לסייג ביותר כמו דאיתא להדי' במס' ביצה ד' ל"ט ולעיל מ"ב דכיון דבדילי מינייהו לא הוצרכו עוד לסייגו ביותר אלא דעיקרא דמילת' דבאיסורין דלא בטילי הוא שאסרו זוז"ג משום דזוז"ג בדבר המתהווה מן הגורמים בטיל גם בחד בחד כמו חד בתרי בדבר בעין כמ"ש הר"ן שם בסוגי' זו וכמ"ש למעלה מזה ולכן כשהלך לשוט בים התלמוד לחפש אחרי המתיר אפי' באיסורין שלא ניתן להם תורת ביטול כדי לתרץ הבריית' דפרה תשחט ושדה תזרע הרי רוצה להוכיח דאיכא מאן דפליג בסברא זו וקסבר דאפי' בדברים שאינן מתבטלים אפ"ה זוז"ג מותר דלא תלי' זה בתורת ביטול כלל ומשה"ט שלח ידו מתחילה להוכיח זה מר"א ורבנן דשאור וכיון שהתירו רבנן דשאור משום זוז"ג אע"ג דבדבר המחמץ ג"כ לא ניתן לו תורת ביטול ואפ"ה מותר בזוז"ג דאעפ"י שהעיסה לא נתחמצה זולת שאור דתרומה ש"מ דרבנן קסברו דזוז"ג לאו משום ביטול הוא אולם עודנו נוכל להתווכח בזה דדילמא טעמייהו דרבנן משום דבדבר המתהווה לא ניתן לו סרך איסורא באיסורי אכילה רק באיסורי הנאה לבד וכמו דחילקו בתוס' שם בד"ה שאם נטע לענין גדולי איסור דבא"ה הוא דנאסרו הגדולין אבל לא באיסורי אכילה ורק בדבר המחמץ כיון שלא נתהווה מחודש וניכר שבחו בתוך העיסה דרך ממוצע לו דהיכא שנתחמץ ע"י לבד הוא דנאסרו אבל לא ע"י צירוף גרמא דהתירא כיון דתו לא ניכר שבחו דאיסורא ממש ולעולם דבאיסורי הנאה זוז"ג אסור ול"ת בדברים שאינם מתבטלין אלא אפי' בדברים המתבטלין איפשר דקסברו רבנן דשאור דזוז"ג אסור רק באיסורי אכילה הוא דהתירו ורק על סוג זה תירצו תוס' על נכון דמדר"א נשמע לרבנן דכי היכא דר"א לא מחלק בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה גם רבנן לא נחלקו עליו ביסוד זה דמנ"ל להמציא פלוגתא חדשה מה דלא מצינו עד הנה א"ו דפליגי רק בזוז"ג דבזה כבר התלבטו בו כמה תנאים כמבואר בפסחים דף כ"ו בתנור שהסיקו בקליפי ערלה דפליגי רבי ורבנן בזוז"ג בא"ה [ומשנה זו דשאור נשנית בערלה גבי א"ה ודנקטי בתרומה לאשמעי' זה הוא דאתי' לן דר"א אוסר אף באיסור אכילה] ועל ציר זה קא שקלו וטרי וממאי דטעמי' דר"א כדאביי דילמא טעמי' דר"א משום דאזלינן לעולם בתר הגומר בין להקל ובין להחמיר אפי' באיסורי אכילה אבל בזוז"ג תרווייהו ס"ל לחלק בין איסורי אכילה לבין א"ה, ולעולם דזוז"ג תלי' בדין ביטול והוא דבדברים שאינם מתבטלין לכ"ע זוז"ג אסור בא"ה אבל באיסורי אכילה הוא דלית בהו משום זוז"ג כלל ור"א ורבנן דשאור פליגי במילתא אחריתי אם אזלינן בתר הגומר ור"א סובר דלעולם אזלינן בתר הגומר בין להקל בין להחמיר ועל כוונה זו עצמו הביא עצות מרחוק להפיק זממו דאיכא מאן דקסבר דזוז"ג לאו משום ביטול הוא והביא מר"א ורבנן דעצים ומשם נשמע דטעמי' דר"א בע"כ כדאביי דא"ל דמשום גמיר באיסורא הוא דאוסר דא"כ גם בגמיר בהתירא מתיר אפי' בדברים שאינם מתבטלין וקשי' דאמאי אוסר בתנור חדש הרי גמרו בהתירא וכדתיבנא בקו' מהרש"א וא"כ הדרינן לדוכתי' דמדר"א נשמע לרבנן עד דמקשי לי' אימור דשמעת להו לרבנן דמקילי בשאור וכו' והוא דלעולם דזוז"ג בביטול תלי, לי' ובדברים שאינם מתבטלין כ"ע כר' יוסי קסברו, וזהו בדברים שאינם מתבטלין בעצמותו אפי' כשנתערבו במשהו אבל בשאור אע"ג דבדבר המחמץ לא ניתן תורת ביטול זהו כשהשלים והכלה הי' מעליותא דידי' והחמיץ לבדו אבל כ"ז שלא נגמר ע"י לבד גם בשאור כל תורת ביטול עליו ולא נגרע ולא העדיף משאר תרומה דבטילי ולבסוף קא מסיק ואזיל שגם ר"י קסבר דאפי' בדברים שאינם מתבטלין מתיר בזוז"ג וטעמא דמילתא כיון דכל הדברים שאינם מתבטלין רק מדרבנן בעלמא לא החמירו גם בזוז"ג כיון דליתא לאיסורא בעינא ואע"ג דזוז"ג גופי' מטעם ביטול הוא כמ"ש הר"ן מ"מ לא החמירו בזה בזוז"ג וליתר שאת ותפארת הש"ו נבאר עוד במאי דקס"ד שהוכיח מרבנן דעצים גופי' והאיך ס"ד לעלות על דעת דרבנן דאסרי בעצים קא סברי דזוז"ג מותר אפי' בא"ה ובדברים שאינם מתבטלין ונראה שגם בזה יש להעמיס כוונה נכונה ועמוקה ע"פ דברי ר"ן בסוגי' זו דזוז"ג משום ביטול הוא וגם ילדה שסיבכה בזקינה דבטילה הוא ג"כ משום זוז"ג דכולו חדא מילתא הוא והא דילדה שסבכה בילדה שנטעה לסייג ולקורות דלא בטילה וחייבת בערלה ה"ט משום שגם הגורם דהתירא יכול להתהפך לאיסורא אם ממליך עלה בתוך שני ערלה לקיימה לפירות ודמי למאי דאמר דנבילה בטילה בשחוטה משום דאפשר לנבילה שתעשה שחוטה יוע"ש והא דאמרי' בחולין דף נ"ח שיחלא קמא אסור מכאן ואילך הו"ל זוז"ג ומותר וכן בתמורה דף למ"ד ע"א בולד טריפה בנטרפה ולבסוף עיברה דהו"ל זוז"ג ומותר אע"ג שגם הגורם דהתירא יכול להתהפך לאיסורא אם תטרוף אח"כ דז"א דהתם בנבילה תתהפך להתיר' ממילא שהרי אם לא ישמרנו ויניחנה כך תבאש ותפסל מאכילת אדם וכן היכא דבידו לנתק ולהפך גורם אחד מן הגורמים הן גורם דהתירא לאיסורא כמו בילדה שסבכה בילדה הנ"ל או להיפוך שבידו להפך גורם דאיסורא להתירא אזי ביטל גורם זו לגבי גורם חבירו והדבר המתהווה מן הגורמים נגרר רק אחרי הגורם שא"א להתהפך לעולם דאע"ג שההיפוך לא עתיד להתהפך ממילא רק ע"י מעשה דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי אמנם כן במעשה שע"י עשייתו לא ישונה החתיכה או הגורם בעצמותו אבל כל שעיקר איסורו משום שנשתנה בעצמותו כגון בהמה שנטרפה ומשום שינוי זה הוי גורם דאיסורא ולכך גורם השני שלא נטרפה ולא נשתנה הוי ג"כ גורם דהתירא כנגד הגורם דאיסורא וא"א לומר שיתבטל הגורם דהתירא מפני שבידו להטריפו שאז ישונה בעצמותו וזהו הנידון בעצמו שדנין עליו דכ"ז שלא קיבלה השינוי התירא הוא מובן מעצמו לא ניתן להאריך בזה] ומדברי ר"ן מוכח ממילא דגם להיפוך היכא דגורם דאיסורא יכול להתהפך להתירא הן מאיליו הן ע"י מעשה שבידו בלא שינוי בחפץ עצמו אזי בטל לי' לגורם דאיסור' ולכ"ע מותר אמנם הא תינח דוזז"ג מטעם ביטול הוא איברא אם נימא דלאו מטעם ביטול הוא אזי לא תלי כלל במה שגורם אחד מהם יכול להתהפך לחבירו דסברא זו לא מצינו רק גבי ביטול כמו בנבילה בשחוטה ובשגם הר"ן עצמו לא אתי לכלל זה רק משום שהקדים ליסוד זה דזוז"ג משום ביטול הוא:
ד ועיין ר"ן בסוף פרקין גבי פלוגתא דר"א ורבנן במוליך הנאה שהעיקר כפרש"י דלר"א מהני הולכת הנאה בפת עצמו, אפילו בתנור ישן ונאפה בעצים דאיסורא דיש שבח עצים בפת, אף על פי כן לא מיחשב כבעינ' ממש ולפ"ד יש מקום לומר דרבנן ל"פ עלי' דר"א רק בזה דלדידהו מיחשב כבעין ממש אבל בתנור חדש ובהיסק שני גם רבנן מודו לר"א דיש פדיון וכן כשנתערב הפת מהני הפדיון לרבנן שהרי אם נאמר דרבנן פליגי על כל גוונא דקתני במתני' צריכין לדחוק קצת בפירושי' ולומר דכשם שאין פדיון לבעין ה"ה נמי שהחמירו רבנן גם לענין תערובות] ולפ"ז יש לפרש דקא ס"ד דמן רבנן דעצים גופא אזדי ראיתו דזוז"ג מותר אפי' בדברים שאינן מתבטלים והוא דמן רבנן דעצים רצה לסתור היסוד שתקע עד כה דזוז"ג משום ביטול הוא דמותר ומזה נמשך ממילא דבדברים שאינן מתבטלין אסרו ר"י ורבנן ולא מצינן מי שיתיר ולעומת זה מביא מרבנן דעצים שאמרו דאין פדיון והוא כשאיסורו בעינ' ואז נאסר הפת אבל בתנור חדש ובהיסק שני דלית' לאיסור' בעינ' מהני פדיון וכיון דמהני פדיון הרי הגורם דאיסור' עצמו יכול להתהפך וממיל' דבטיל לי' לגורם דאיסור' לגבי גורם דהתיר' שהרי כמות שהוא עתה בידו להביאו לכלל היתר ע"י מעשה שבידו בלא שינוי כלל בחפץ עצמו ומדר"א דקסבר דלעולם מהני פדיון וגם שנאסר הפת אפי' בתנור חדש ובהיסק שני ש"מ דס"ל דזוז"ג אסור אפי' בדברים המתבטלים ולפ"ז לא קשיא מבריית' דקתני פרה תשחט ושדה תזרע דהתם בשעה שרצה לזרוע כבר ליתא לזבל דאיסורא אלא שהקרקע מושבחת וכן בפרה ול"ד לשבח עצים בפת [ותדע שהרי בשבח עצים בפת אפילו לדידן דזוז"ג מותר אוסר בפת ובשדה ובפרה מותר משום זוז"ג] וכיון דבכה"ג דלית' לאיסור' בעינא גם לרבנן מהני פדיון וכיון שכן אע"ג דעודנו לא נפדה כבר בטל לי' לגורם דאיסורא לגבי גורם דהתיר' ולזה קאמר רבנן דפליגי עלי' דר"א ויתירו אפי' בדברים שאינן מתבטלין מאן נינהו אילימא רבנן דעצים מדקאמרי אין פדיון לבעינא ומזה תרצה לבנות דיק דרבנן פליגי עלי' דר"א בתנור חדש ובהיסק שני דפשטא דמילתא מיהת לא משמע הכי דמשמע מפשטא דמתניתין דרבנן החמירו יותר מר"א ולא שיקילו עוד במאי דמחמיר ר"א אלא רבנן דשאור שהרי כיון דמ"מ מוכח מיהת מדר"א דקסבר יש פדיון והרי אפשר להתהפך להתיר' ואעפ"כ אוסר ש"מ מיהת דטעמא דר"א כדאביי וכיון שכן הדר דינא דמדר"א נשמע לרבנן וכדכתיבנא לעיל וחזר והקשה על עיקר היסוד דמ"מ לא דמי איסורין שאין מתבטלין לשאור כמ"ש לעיל:
ה ובנידון מה שעמדנו לעיל דאמרי' מה שמשביח בעור פוגם בבשר ואמאי הכי יעלה על דעת באם יפלו שתי חתיכות א' פוגמת וא' משביחות שיהיה התערובות מותר גם צריכין להבין במאי קמפלגי ונראה דמפשטא דמילת' ומלישנא דמתני' נראה דבודאי בדיעבד לא נאסרו הזרעים משום חששא דנבי' שהוא חשש' רחוקה רק בלכתחילה קא מפלגי ויש לומר כיון שהקרקע בעצמו שלו הוא ואם אתה אסרו בשלו לא הורע כחו מלא אפשר וגם לא נתכוון כלל להנאה זו וה"ז כלא אפשר ולא קא מכוון ומאן דאוסר ס"ל כר' יהוד' דאוסר דבר שאינו מתכוון וס"ל דאליב' דר' יהודא אסור גם בלא אפשר כסתמא דסוגי' בריש כתו' גבי מהו לבעול בתחילה בשבת ועי' פסחים כ"ה בתוס' ד"ה לא אפשר גם י"ל דבזה גופא פליגי אם הוי פסיק רישי' ומצינן כעין זה פלוגת' דתנאי בשבת צ"ה ע"א ועי' בתד"ה שם המכבד ובפסיק רישי' לא מהני ל"א ולא קמכוין גם י"ל דפליגי בפסיק רישי' דלא ניח' ליה בשאר איסורין דלא בעינן מלאכת מחשבת דוקא ועיין באשרי בפי"ד דשבת דפלוגת' דרבוותא הוא בין השאלתות ואשר"י יוע"ש היטב ועיין ר"ן בפ' גה"נ גבי פת שאפו עם הצלי דהאי דבת תיהא דפליגי אביי ורבא בריחא מילת' היינו משום שריח חזק נכנס בקרבו וחשיב כשותה אבל משום נהנה אי אפשר כיון שאינו מתכוון ומשום פ"ר ל"ת כנהנה דכל שאר איסורין שאסרה התורה הנאתו לית ביה משום פ"ר ודמי ללא אפשר ולא קא מכוון וראי' ממוכרי כסות וכו' ובלבד שלא יתכוון בחמה וכו' אע"ג דהוי פ"ר ועי' בתו' בפ' במה מדליקין בד"ה ובלבד דמפרשי ליה דאיירי בגוונא דלית ביה משום פ"ר יעו"ש בדף כ"ט ע"ב: