זית רענן חלק א· רבי משה יהודה לייב זילברבגר
חלק אבן העזר · שו"ת בדבר עגונה
סימן א
שאלה אשה אחת שמה שרה בת יהודא המכונה ליב מקאסטנטין נתגרשה מבעלה יהודא ליב בן חיים הכהן בגט על תנאי מפורש על מנת אם לא תשיג ממני אגרת במשך שלשה שנים מהיום דלמטה עם סך ששים זהו' על הוצאות עדי בואך אלי תהי' בו מגורשת ממני ומעכשיו ותהא מותרת לכל אדם אכן אם תגיע לידך אגרת במשך שלשה שנים מהיום שתבא למקום תחנותי וגם אשלח לידך סך ששים זהו' על הוצאות והאגרת עם הסך ששים זהו' נמסר לידך ע"י הרב מקאסטנטין או ע"י מנהיגי העיר לא יהי' גט ע"כ דברי התנאי וזה לשון המעשה מהרב ומורי הוראה דק"ק לובלין:
פתשגן כתב הדת ניתן להכתב ולהמסיר ביד האשה שרה בת יהודא המכונה ליב מקאסטנטין להודיע וכו' איך שקבלה מבעלה יהודא ליב בן חיים הכהן גט על תנאי מפורש ע"מ אם לא תשיג ממני אגרת במשך ג' שנים מהיום דלמטה עם סך ששים זהו' על הוצאות עדי בואך אלי תהי' בו מגורשת ממני ומעכשיו ותהא מותרת לכל אדם אכן אם תגיע לידך אגרת במשך ג' שנים מהיום שתבא למקום תחנותי וגם אשלח לידך ששים זהו' על הוצאות והאגרת עם הסך ששים זהו' נמסר לידך ע"י הרב מקאסטנטין או ע"י מנהיגי העיר לא יהי' גט אך לזה אני נותן לך נאמנות עלי לומר שלא נתקיים שליחות האגרת והסך ששים זהו' ולא הגיע לידך וכ"ז נעשה כו' בפני אדמו"ר הרב הגאון הגדול מ"ו דוב בעריש אשכנזי החונה פה נ"י היום יום ו' עש"ק ששה ועשרים לחודש אב תר"ה לפ"ק הבא עה"ח בפקודת אדמו"ר הג' נ"י:
הק' בנימין יוסף רב דק"ק גלוסק ומו"ץ דק"ק לובלין, נאום אפרים סופר סת"ם מלובלין, ונאום יעקב שמש דהרב מלובלין:
וביום ג' פ' בראשית תר"ח כתב המגרש לאמו אגרת ובתוך האגרת הזכיר גם את אשתו בזה"ל, עס ווינדערט מיך זייער אויף דיר דאס איך האב שוין צווייא בריב גשריבען אין איך ווייס גאהר ניכט וואס דאס קאן זיין דיא קאנסט מיר גלויבען דאס איך האב גרויס צער דער דורך וואס איך האב קיין נאכריכט פון דיר וויא אוך פון זוגתי מרת שרה תחי' דאס דיא טרעבעוואניע איז גקומן דאס מיינע פראה וועט קומען אין איך האב בריף געשריבען וועגין דיא זאכע אין איך הער גאר נישט עס זענין שוין צווייא ווייבער גקומען צו זייעהרע מאנין איינע פון ווילנא אין איינע פון לאסק ובתוך זה הפסיק בשארי ענינים אח"כ כתב עוד:
מיינע פראה זאל נישט דענקין דאס איך בין איהר פאלטש זיא קאן מיר זייער גלייבען דאס עס איז אלס וואהר וואס איך שרייב איהר, מיין גאנץ ניישארינג איז נור דאס זיא זאל קומען דאס איך זאל נישט ברויכען צו עסין קיין טרפות, אזוי וויא דיא אנדרע מיט ווייבער וואס זענין דא מיט אונץ ועוד האריך בדברי פיוסים וריצוים שאמו תרצה את אשתו מלהראות כי נכון לפניה מאוד לבא למקום תחנותו וגם לאשתו כתב כנהוג דברי חיבה ומאוד תזכור אהבתו וגם אשר ייצר לו מאוד מבלעדה ובזכרו גם את הילד שלו שלא ראה אותו והנכון לפניה הכל כמקדם רק למהר להחיש בואה למקומו. וזה לשון האגרת להרב דק"ק קאסטאנטין
שיעשה לי טובה וגמילות חסד ואל תהי קלה בעיניכם כי לא דבר קטן הוא, איך איבער שיקע זוגתי תי' צוואנציג גילדען אזוי ווי זיא האט מיר גשריבען אין דעם בריף וואס זיא האט מיר געשריבען אין איך האב ערהאלטין דען בריף בשבוע העברה איך העט איהר גוועזין מעהר גשיקט נאר ווייל אויף דער פאסט האט מען גוואלט פיהל פאסט געלט ע"כ האב איך נישט גקענט מעהר שיקען ווי צוואנציג גילדין אין דיא צוואנציג גילדין זענן דאס דער תנאי פון גט איז בטל אין זיא וועט מיר שרייבין בריף וועל איך איהר באלד דאס איבריגע שיקען פון דיא צעהן טאהלער ווארום איך וויל האלטין דעם תנאי אזוי וויא מיר האבין אויס גנומין אצל הרב דק"ק לובלין אין זיא זאל זעהין באלד תשובה צו שרייבין אין זיא זאלל זעהן אויך צו האלטין דעם תנאי ווארוס דער איזט שוין מעהר קיין גט נישט, איך העט איהר גוועזין פריער גשיקט געלט אין איין בריף נאר ווייל עס איזט מיר דיזען ווינטער איין אום גליק צו גקומען:
וזה לשון האגרת שכתב אח"ז לזוגתו בתוך האגרת מהרב דשם לפה, איך בין דיר מודיע דאס איך האב פון דיר ריכטיג איין בריף ערהאלטין מיט גרויסע פרייד אין וואס דיא טוסט אן מיר נאך דענקין ליבע פראה עס זאל בייא דיר נישט קיין אנדרע דענקין זיין אין זאלסט קומען אזוי ווא מיר האבן דאס צו זאמען גרעט דיא קענסט מיר גלויבן דאס עס איז זייער פרייליך גווארן אין מיין הארץ וויא דיא האסט מיר דען בריף גשריבען ליבע פראה וואס דיא האסט מיר גשריבן דאס דיא ווילסט איין קומען בייא דעם פערשט גאליצי, וכו'
והנה הרב במכתבו כתב שבעת ביאת האגרת להאשה הנ"ל באתה ואמרה שחפצה מאוד בקיום התנאי ובביטול הגט ורצונה ליסע לבעלה למקום תחנותו והי' עצה עבורה שתהי' מותרת לבעלה הכהן ובקשה לכתוב לבעלה שישלח עוד סך ארבעים זהו' לתשלום קיום התנאי וכתב לו הרב דשם כן ולא הי' שוב שום ידיעה ממנו והרב דיבר על לב אחיו הדרים פה שיתנו במתנה לאחיהם סך ארבעים זהו' וה"כ לו אך מחמת שהי' עניים נתעכב הדבר עד יום הששי כ"ו לחודש אב תר"ח והמעשה ב"ד **(ב"ד כוונתו הרב ומורי הוראה לענין איסור והיתר)** נכתב ג"כ באותו יום רק האשה טוענת שהגט נמסר לידה כ"ה מנחם אב תר"ה רק המעשה ב"ד נכתב יום כ"ו זהו תורף השאלה בקצרה הנצרך לדינא:
גם זאת לדעת כי בעת ביאת השאלה מהרב דק"ק קאסטאנטין לפה שלחתי להסופר אם יש ת"י עדיין הגט לענין אם נכתב כדברי האשה ולא נמצא הגט כי כבר נאבד ממנו אך השמש שלי שמו ר' יאקיל אשר רשם כל הגיטין שניתן מאת האנשי חיל כי כן צויתי עליו הביא לפני מזכרת שלו ונכתב שהגט ניתן כ"ד לחודש ואח"כ נרשם שאר גיטין משאר עיירות שניתן כ"ה לחודש והלכו מזה ביום כ"ו לחודש וכן נמצא אצל העד השני ונראים הדברים אמיתות רק שהדיין טעה שכתב מעשה ב"ד אחר שהלכו האנשי חיל ביום ו' כ"ו לחודש וכתב שם נוסח התנאי שאמר בעת נתינת הגט שנמשך הזמן מהיום שלשה שנים ר"ל מזמן נתינת הגט וחתם אח"כ יום שכתב המעשה ב"ד אך קשה לסמוך על עדותן מחמת שאינם זוכרים ומבואר בכתובות (דף ך') ת"ר כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עלי' לאחר כמה שנים ר"ה אמר והוא שזוכרה מעצמו ר"י אמר אף שאינו זוכרה מעצמו וכתבו התוס' דפי' דאינו זוכרה מעצמו אבל ע"י שטר זוכר אבל היכא דאינו זוכר אף ע"י שטר בודאי אינו יכול להעיד דמפיהם ולא מפי כתבם וא"כ בנ"ד דבודאי אינם יכולים לזכור אף ע"י הכתב יום המכוון ודאי לא הוי עדות הגם כי הדברים נראים לפי הענין ודאי אמת מ"מ לפי ראות עינינו נראה כי המעשה ב"ד נכתב ב' ימים אחר הגט אף שאין מבואר כן מעשה ב"ד ולקמן נדבר מזה:
והנה עוד יש לחקור בדבר דאף אם לא נאמין לדברי העדים ונתפוס המעשה ב"ד בפשטא דהמעשה הי' ביום כ"ו לחודש אב יש להסתפק אם יום זה מיחשב לשנה שעבר ונמצא שנתקיים התנאי במשך ג' שנים או דיום זה כבר נחשב לשנה הרביעית, והנה בכ"מ לענין שנים דבבן ובת יום זה נחשב לשנה שני' (ועי' בח"מ סי' ל"ה ובמ"ל ה' אישות פ"ב) יעו"ש היטב אכן לענין נדרים הובא בש"ע יו"ד (סי' ר"ך) דמונה מעל"ע. והנה נראה דלענין גיטין דינו בנדרים דמונה מעל"ע וא"כ לפ"ז צריך לידע אם מעשה הגט נעשה קודם שעה שנתקיים התנאי או אח"כ והנה באמת גם גבי נדרים לא ברירא לי הך דינא אף דפסק כן בש"ע בפשיטות והוא מדברי הרמב"ם ועי' בזה בתשו' הגאון מוהע"א (סי' קי"ב) שהאריך בזה והנה מצאתי אחר כך בתשובת פנים מאירות (ח"ב סי' קע"ד) שכתב לענין גיטין דהוי ספיקא דדינא בכה"ג בנידון העגונא שמה שרה בת יהודא ליב מקאסטאנטין שנתגרשה מבעלה יהודה ליב הכהן בלובלין, וכבר יצא ה"ה הרב הגאון הגדול החריף והבקי מוה' דוב בעריש נ"י החונה בק"ק לובלין בכחו דהתירא בפלפולים עצומים בכמה סוגיות בש"ס ולגודל ענוותנותו לא רצה לסמוך על עצמו לבד והפצירו בי כמה מופלגים בתורה לחוות דעתי בזה כי הוא מצוה רבה וצורך גדול כאשר נראה בעליל מן השאלה, ואחרתי עד כה יען כי דברי הרב הגאון המובהק מלובלין יסבו בלכתן על הרב בעה"ט, ודמיתי שאשיג לידי את ספרו ואשים עיונו בדברי קדשו עצמו, ולאשר חקרתי ודרשתי בכל גלילותינו ועודנו לא זכיתי להשיגו ולשבוע עיוני מדברי קדשו, והאשה העלובה אצה עלי ודמעתה על לחי', לכן לא אתמהמה עוד, ובפרט כי בעיקרא דהתירא אין אנו צריכין לכלל זה כאשר נבאר בעזרת הש"י ובפרט שכבר סגרו עלינו השער בזה, כמה רבוותא קדמאי מובא דבריהם בספר מכתב מאלי' בשער ז' בדיני ביטול הגט סי' כ"ה, וז"ל שם אמנם מה נעשה שמהרשד"ם תפס במושלם שהראב"ד מדעת הרב בעה"ט הוא ולמד מדבריו שראה גדולים אחרים מסכימים בדעת זו, ומסיק שם מהרשד"ם בסוף התשובה שמי שיקל כנגדם בזמן הזה באיסור א"א לא חס על כבוד קונו וראוי הוא שלא בא לעולם עכ"ל מהרשד"ם, לכן לא נשאתי ידי לשאת ולתת בזה זיז כל שהוא ונתפוס לגמרי כדעתו וננקוט בקצרה רק בעיקרי מוסדות האמרים השייכים לשאלה זו לבדנה.
והנה כבלי העיגון של העלובה הזאת האחת פרושה רשתה מני האגרת אשר העריך בעלה ביום ג' פרשת בראשית תר"ח וכאשר בא השאלה הזאת מן הרב דקוסטאנטין לפני הרב הגאון מלובלין לאשר נתקיים התנאי ביום אחרון ולפי דברי' כבר עברו ב' ימים לאחר כלות זמן התנאי ואז כאשר בא השאלה זו לפני הרב הגאון הנ"ל ירד לדקדק בכל קוץ וקוץ, וראה וכיון שיש לחוש בזה לדעת בעה"ט שיכול לבטל הגט טרם שנתקיים התנאי, והשנית מני קיום התנאי אשר נתקיים ע"י אחי הבעל אשר זיכו ע"י הרב להמתגרשת והנה בדבר האגרת של בעל הנ"ל אם נרד לדקדק במכתבו נראה בדמות שלשה פנים שונים מהיפוך להיפוך שמתחיל בדבריו וז"ל דיא צוואנציג זענן דאס דער תנאי פון גט אין בטל, וכיון שמבטל לתנאי אזי נתגרשה לצמיתות בלא תנאי, ועי' בתשו' הרא"ש כלל מ"ו סי' ב' וז"ל מי שגירש אשתו על תנאי אם לא יבא עד זמן פלוני שיהא הגט גט ובתוך הזמן ביטל התנאי יראה לי שמותרת לינשא לאלתר ואינה צריכה להמתין עד שיגיע הזמן כי בביטול התנאי חל הגט למפרע משעת נתינה כאלו הגיע זמן התנאי ונתקיים וכו', (ומדברי רשב"א גיטין ד' ע"ד מבואר שאינה מגורשת אלא מכאן ולהבא וצריך שיאמר לה אז הא גיטך יעו"ש בד"ה [בדפוס] והיינו דקאמר ע"כ וכו' וז"ל שם אבל אם אמר לה ליהווי גיטך בלא תנאי ודאי הרי זה גט והא דתניא בתוספת' וכו' ההיא רשב"א היא וכו'] ואח"כ האריך בלשונו שרוצה בקיום התנאי וביקש שגם היא תתרצה בתנאי ואח"כ סיים דבריו כאלו נתן טעם לדבריו הראשונים ואמר בזה"ל ווארום דער גט איזט שוין מעהר קיין גט נישט, ויצא לבטל הגט לגמרי, אולם כל הרואה במישור ישפוט בצדק שכל דבריו מתחילה ועד סוף עולים בקנה אחד וכולהון בדיבור אחד נאמרו לדעתי הדלה ולא בא רק לקיים התנאי למה שבא בתחילת דבריו ואמר כמבטל התנאי דהיינו שאין התנאי עוד במושלם ולבל יעלה ע"ד שצריך ליתן לה הששים זהו' בפ"א, וזהו שסיים לדעתו שהגט בטל, כיון שכבר נכנס והחל בקיום התנאי שוב לא יועיל הגט מהיום והלאה והרי זה כעובדא דאיתא בגטין ל"ד גבי האי דאמר חזו דאתאי דאמרי' התם אטו לבטולי גיטא בעי התם לקיומא תנאי קבעי והא לא איקיים תנאי, וכבר האריך בזה הגאון המובהק נ"י יעו"ש אלא דמספקא לי' שם דסברא זו נאמרו ונשנית רק לרבא אבל לדידן דפסקינן כאביי דג"ד בגיטא למ"ה אפשר דמהני ג"ד וגם אנכי נסתפקתי בזה זה כמה ונפקותא רבא לדינא בענינים אחרים דמהני ג"ד וכבר רמזתי בספרי אשר שלחתיהו לבית הדפוס זה יותר מרבע שנה והבאתי שמה כדמות ראי' לזה מדברי תוספ' שם ד"ה ואי משום וכו' וז"ל היינו לפי סברת אביי אבל רבא קאמר לעיל אטו לבטולי גיטא קבעי לקיומא תנאי קא בעי ולא פליג רבא הכא עכ"ל משמע קצת דלאביי ל"א סברא זו, אולם הדבר מבואר היטב בחידושי רשב"א גיטין בראיות מצקות ומוכרחות שגם לדידן אמרינן כתירוצא דרבא, עי' לעיל דף י"ח בהא דאמרי' דחיישינן שמא פייס ולפי' ר"ת שם דחיישינן שמא פייס וביטל את הגט וז"ל הרשב"א ד"ה אמר ר"ש וכו' בתה"ד ומיהו אכתי ק"ל הא דתנן בפ' השולח (ל"ב א') ואם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטל, ואמרי' עלה בגמרא פשיטא ל"צ דקא מהדר עלי' מעיקרא לבטולי, מהו דתימא תיגלי מילתא למפרע דבטולי בטלי' קמ"ל, ואמאי לא חיישינן דילמא בטלי כיון דרגלים לדבר דקא מהדר עלי' מעיקרא לבטולי ואמר דהתם משמע דבעל קא מערער ואמר דבטלי דאי לא מאי קא תיגלי מילתא למפרע דבטולי בטלי' דהא איהו אמר דלא בטלי' אנן אמרינן תיגלי מילתא דבטלי' אלא ודאי בשערער עסקינן ואפ"ה לא חיישינן ומנסבי' לה וכו' ומההוא דאמר חזו דאתאי ליכא לאקשוי דהתם הא איכא ידים מוכיחות דלא ביטלו דהא איהו לקיומי תנאי' בעי ולא לבטלי' גיטא בעי עכ"ל, וכן לקמן דף ע"ד בד"ה איצטליתא דוקא קאמר וז"ל היקשו בתוס' במאי עסקינן אי כגון שהוא רוצה לקבל הדמים ומחל לו האיצטלית תיפשוט בעיין דבסמוך דאמר לה מחולין לך דלרבנן לא מצי מחיל ולרשב"ג מצי מחיל, ואי בשאינו חפץ לקבל הדמים א"כ תיפשוט בעיין דנתינה בע"כ הוי נתינה דהא הכא לא פליגי רבנן אלא משום דאיצטלית דוקא קאמר הא לאו הכא נתינתו נתינה ורשב"ג אפי' בהכי פליג ומכשר אלמא לכ"ע היא נתינה ובתוס' העלו הדבר בקושיא ומסתברא דלא דמי דהכא מתכוון הוא בקבלת המעות לקיום תנאו והא לא איקיים לרבנן דאיצטלית דוקא קאמר ולרשב"ג הא איקיים דלאו דוקא קאמר אבל בעיין דמחולין לך הא לא מתכווני לקיומא תנאי אלא לבטולי' ומיבעא בעי אי מצי מחיל אתנאי' או לא והיינו דקאמר ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דלא אחלי' גבי' כלומר ולקיים תנאה מיכוין ואנן סהדי דלא איקיים אבל הכא הא קאמר לה מחולין לך ובטלי' לתנאי דומה למה שאמרו בעובדא דאפסקי מברא ואמר חזו דאתאי וכו' אטו התם לבטולי גיטא קא מכוין לקיומא תנאי' קא מכוין והא לא איקיים עכ"ל רשב"א הצריך לענינינו, והשתא אם נימא דאביי ורבא פליגי במסקנא בסברא זו דלאביי אמרי' דאע"ג דחזינן דלקיומא תנאי' קא מכוין מ"מ איכא ממילא גילוי דעתי' שאינו רוצה בקיום הגט א"כ תיקשי לדידן קושי' הרשב"א הנ"ל גבי חזו דאתאי כיון דאיכא לפחות גילוי דעתיה שחפץ בביטול הגט ניחוש תו לביטול בפירוש דכל היכא דאיכא רגלים לדבר שנתפייס חיישינן לביטול בפירוש אלא בע"כ צריכין לומר דלמסקנא גם אביי מודה בסברא זו וכן בפ' מ"ש תפס הרשב"א במושלם לתירוצא דרבא וכסברתו משמע דלית מאן דפליג בזה למסקנא, ומעתה אין לבנות דיק מדקדוק לשונו דתו' הנ"ל נגד דברי רשב"א הנ"ל דאם אי א דחולק עליהם הי' מביא דבריהם כדרכו ובפרט שדברי רשב"א מוכרחים כמ"ש אלא ודאי שדברי תוס' הנ"ל קאי לס"ד מעיקרא דלאביי אית ביה משום ג"ד מיהת והא דאמרינן שם למאי ניחוש לה וכו' ואי משום גילוי דעתא בגיטא פלוגתא דאביי ורבא כלומר דאפי' למאי דס"ד מעיקרא דאביי לית ליה סברא זו דלקיומי תנאה קא בעי אפ"ה לית לן למיחוש ולא מידי בהאי עובדא דהילכתא כאביי דגד"ב למ"ה וא"ל דאכתי אמאי לא חיישינן לשמא פייס וביטל בפירוש כקושי' רשב"א הנ"ל כיון דאיכא רגלים לדבר ע"י ג"ד דהשתא ז"א דהאי עובדא בארוס' איירי שהתנה אי לא נסיבנא, ובארוסה ל"ח לפיוס [כדאי' לעיל כ"ט ע"ב] אע"ג דאיכא רגלים לדבר ובעובדא דאפסקי' מברא ולמאי דס"ד מעיקרא הוי מצי למימר ולטעמיך ניחוש לפיוס וכ"מ בכ"ד דהוי מצי למימר ולטעמיך כידוע, דע דאכתי צריכין לבאר קצת דברי רשב"א שם דף י"ח הצריך לענינינו לחזק ליסוד זה בהכרח דגם אביי ס"ל במסקנא לסברא דרבא דאל"כ קשיא לאביי ולדידן מעובדא דחזו דאתאי, ולכאורה אכתי איכא למימר דלדידן לית לן סברא זו, וכשם דבע"כ צריכין לשנוי שנויא אחריתי בעובדא דגידל בר רעולאי דפתח ואמר הטוב ומיטב דע"ז אמר אביי דגד"ב למ"ה ואמאי ל"ח לשמא ביטל בפירוש דהתם ל"ש האי פרוקא, כן נמי שנינן בעובדא דאפסקי' מברא דז"א שהרי הרשב"א בעצמו הקשה שם מעיקרא מריש השולח וז"ל בתה"ד ומיהו אכתי קשי' לי הא דתנן בפ' השולח ואם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטל ואמרי' עלה בגמרא ל"צ דקא מהדר עלי' מעיקרא לבטולי' מהו דתימא תיגלי מילתא למפרע וכו' ואמאי ל"ח דלמא בטלי' כיון דרגלים לדבר דהא מהדר מעיקרא לבטולי וכו' וכן נמי עובדא דגידל בר רעולאי וכו' אמר אביי ברוך הטוה"מ ולא בטיל גיטא אמאי התם נמי ליחוש שמא כיון שנתפייס ביטל הגט בפירושם, ומיהו בהא איכא למימר דגידל גופי' מודה דלא בטלי' בפי' וכו' וכי אמרינן ליחוש שמא פייס שמא יבא הבעל ויערער לומר שפייס קאמרינן אבל אם לאו משום חשש ערעורו דבעל אנן ל"ח וכו' אבל כשהבעל לפנינו ומגלה דעתו שרוצה בביטולו ואינו מבטלו כעובדא דגידל ב"ר תו ל"ח לשמא ביטל מדשמעי ליה דאמר הכי ולא בטלי בפירוש וכו', ומההוא דאמר חזו דאתאי ליכא לאקשוי דהתם הא איכא ידים מוכיחות דלא ביטלו דהא איהו לקיומיה תנאי' בעי ולא לבטולי גיטא בעי וכו' וההוא נמי דאמר להו ר"י לסהדי אתיבא קירא באודנייכו לא קשי' ליה דר"י כרשב"ג ס"ל דאמר בטלו א מ כמ"ש במקומו בס"ד ומ"מ האי דריש השולח קניא דמשמע דבעל עצמו מערער דבטלי מעיקרא ואפה לא חיישינן ליה ושמא נאמר דהתם כיון דרהיט בתרא דשליח חזקה לא בטלי', דא"כ תרתי למה ליה לבטולי לי שלא בפני השליח והדר לאהדורי ולמירהט בתרי' לבטולי הא ודאי מדרהיט בתרי' דשליח ש"מ דמעיקרא לא בטלי' וצ"ע עכ"ל רשב"א, העתקתי בקצרה לשונו למען ירוץ הקורא בו דמרהיטת לשונו נראה דעיקר דבריו סובבים לחזק הקושי' מר"פ השולח ואח"כ מקשה מכמה סוגיות ומתרץ לכל חדא בסברא אחריתי אבל בר"פ השולח ל"ש כל התירוצים הללו וא"כ כיון שכבר חידוש בגידל ב"ר דאע"ג דאיכא רגלים לדבר דניחא ליה בביטול הגט ל"ח לשמא כבר ביטלו בפירוש דא כ גם עתה היה לו לבטלו בפירוש תו מאי האי דקשי' ליה מחזו דאתאי דהתם נמי מי לא סגי לי' בהאי פירוקא גופי' אלא בע"כ צ"ל דשאני התם בעובדא דגידול כיון דגילה דעתו בפני השליח עצמו אם אית' דנתפייס ובטלי' בפירוש מי לא סגי לי' לבטלו גם עתה בפירוש בפני השליח אבל גבי חזו דאתאי שאמר כן לפני העומדים שם אכל הנהר ולא דיבר עם אשתו שפיר איכא למימר דהא דלא ביטלו בפירוש משום דלא ניחא לי' למשים עצמו כעובריינא בפומבי כיון דלאחר תקנות ר"ג אסור לבטל שלא בפני האשה והשליח הגט ועי' קדושין דף י"ב ע"ב:
ב ומעתה כשנשקול כל הפרוקים וסברות שחידש רשב"א לחלק בזה כולהון לא שייכי גבי חזו דאתאי דגם תי' בתרא שחידש על האי דר"פ השולח משום דתרתי למה לי' לבטולי שלא בפני השליח ולמירהט בתרי' דהתם כיון דקא טרח בזה רק להשיג את השליח שפיר יש לומר דמסתמא לא בטלי' מעיקרא אבל גבי חזו דאתאי שפיר יש לחוש שמא בטלי' מעיקרא דירא לנפשו דאולי יקרה לו לפניו שלא יכול לבא לביתו בזמן שקבע בתנאו, והשתא שהוקרה לו בקל שיכול לבא לביתו מדוע יעצור צעדיהו מלשוב לביתו הגם שביטל כבר את הגט לגמרי ומאי איכפת לי' תו באמרו חזו דאתאי וכיון דלא חזינן ע"י טירחה דגופו להוכיח על ידו במישור שלא ביטל את הגט הוי לן למיחש לביטול רק משום דלקיומי תנאו קא בעי כתירוצא דרשב"א שם נשמע מזה ליסוד מוסד דגם לאביי ולדידן אי אפשר לזוז מסברא זו ונמצא דגם בעובדא דידן שנראה להדי' ממכתבו דבעי רק לקיומא תנאי' אין לחוש לביטל הגט וגם מדברי הרשב"א בפ' מ"ש שהבאתי לעיל הדבר מוכרע שגם שם דבריו כמעט מוכרחים ועי' באה"ע סי' קמ"ג ס"ק י' בב"ש מה שהאריך שם בקושיתו על הרא"ש ולדברי הרשב"א הנ"ל לק"מ ועי' סי' קמ"א בב"ש ס"ק צ"א דאין הבעל נאמן לומר שביטלו אפי' כשיש לו מיגו ועי' בב"מ ועדיין יש לדקדק דאכתי נימא דזהו גופי' הרי הוא כביטול בפנינו ודוחק לומר דדמי לג"ד לחוד ולמ"ש ניחא שגם אביי מודה לסברא זו דלקיומי תנאי הוא דקא בעי והכי נמי אינו רוצה רק לחזק הדברים שכבר עשה ולא בא לחדש דבר מעתה ומכ"ש התם כמובן:
ג ועוד נראה פשוט שגם לדברי בעה"ט דמגרש ע"ת מעכשיו יכול לחזור ולבטל הגט כ"ז שלא נתקיים התנאי והו כשביטלה בפניה אבל שלא בפני' אזי רמי' עלי' דבעל תקנתא דר"ג בר"פ השולח ואיסורא דרבנן רכיב עלי' לבטל שלא בפני' וגם כשביטלו שלא בפני' תלי' מילתא בפלוגתא דרבי ורשב"ג בביטל שלא בפני השליח וגם לדידן דפסקינן כרבי דבטלו מבוטל בפני שנים מיהת הוא דסגי והוא כשביטל בפניהם זה בפני זה אבל זה שלא בפני זה לא מהני מידי אפי' להחמיר כמ"ש בתוס' שם דף ל"ב בד"ה ור' נחמן וכן בדף ל"ג ע"א בד"ה ורבי יעו"ש ואע"ג דבר"פ בד"ה מהו דתימא מספ"ל בזה מ"מ למסקנא דמילתא מסתבר להו דביטל שלא בפני השליח ל"מ מידי אפי' להחמיר אלא כשביטל בפני שנים וזה בפני זה דוקא ומשום תקנות ממזרות ותק"ע יעו"ש וכן פסקינן להדי' בסי' קמ"א סעי' ט' ובב"ש ס"ק צ"ג והשתא לו יהיבנא לכולהו חומרא ונימא דלקושטא יש בכלל לשונו לשון ביטול הגט וגם יכול לבטל לכ"ע כ"ז שלא נתקיים התנאי כיון שלא ביטלו אלא במכתבו להרב דקוסטאנטין לחוד ולא צירוף לאחר בהדי' וגם הרב דשם לא הודיע לה מביטול הבעל מאומה לא מהני הביטל כלום גם לדידן דפסקינן ביטלו מבוטל כיון שלא ביטלו בפני שנים בהדי הדדי ולא עוד אלא אפי' כתב הבעל מכתבו לב"ד **(ב"ד כוונתו הרב ומורי הוראה לענין איסור והיתר)** והם לא הבינו מלשונו שיש בכללו לשון ביטול ואח"ז כשכלה זמן התנאי נודע להם שיש בהם משום לשון ביטול דלית לן למיחוש כלל לביטול זה שגם שנודע השתא שביטל הגט בזמן שיכול לבטל והטעם לפי שאין הדבר תלוי בביטול הבעל לחוד היכא שביטלו שלא בפני השליח והאשה רק דבעינן נמי שנודע הביטול לב"ד טרם חלות הגט שכל כמה דלא נודע להם אית בהו משום ממזרות ותק"ע לכ"ע, וכמבואר בתוס' שם והגע בעצמך היכא דשדר לה גיטא ע"י שליח וביטלו בפנינו שלא בפני השליח בלשון שלא הבינו אז ואחר שהגיע הגט לידה מני השליח נודע להם אמיתית כוונתו אז דכיון דלא נודע הביטול לפניהם בשעתו תו לא מהני ולא מידי אע"ג דאגלאי מילתא למפרע וה"ז דומה להא דאיתא שם דף ל"ד ע"א ברב יהודה דאמר להו לסהדי אותיבו קרא באוניכו וכתובו לי' ומאי אהני בזה הכי קצרה ידו דבעל לכתוב על הנייר שמבטלו ואע"ג שהמה לא ישימו עיניהם על זה בשעתי' מ"מ נימא אח"כ איגלאי מילתא למפרע א"ו כל היכא דלא נודע בשעתי' תו ל"מ מידי ה"ה נמי בנידון דידן כשביטל לפני ב"ת ולא הבינו דבורו בשעתי' דהיינו טרם כלות זמן התנאי שהרי לא ירד הרב ההוא לספק בזה כלל רק אחר זמן כביר משכלה זמן התנאי כשירדה לפני הרב הגאון דק"ק לובלין הוא שצלל במים אדירים וירד לדקדק בכל קוץ וקוץ נודע הדבר שיש לספק לכן גם אם נימא שאם נתברר הדבר שיש בלשונו ביטול גמור לא מהני מידי שהגם שמועיל ביטול או חזרה דבעל טרם כלות זמן התנאי מ"מ הכי יעלה על דעת שיעדיף עוד כחו של ביטול וחזרה ההיא מן הביטול וחזרה של שליח להולכה וכשם דהתם לא מהני לכ"ע כשביטלו שלא בפני ב"ת זה בפני זה או אפי' כשביטל בפניהם והם לא ירדו לדעת שיש בלשונו לשון ביטול עד שהגיע הגט לידה דלא מהני אפי' קודם תקנות ר"ג כמ"ש בד"ה ור"נ דף ל"ב ע"ב יעו"ש ובמהרש"א מש"ש וטעמא דלתקנות ממזרות כה"ג בודאי חיישי' לכ"ע משום דמדינא אין לה לחוש לשמא ביטל וחזר מן השליחות ושרי' להנשא משהגיע הגט לידה מכ"ש בנ"ד כשנתן לה הגט מעכשיו ע"ת דלאחר כלות זמן התנאי שרי' להנשא ואין לה לחוש לחזרה וביטול שלא בפני' [רק דאנן חיישי' לשמא פייס בפני' ומה"ט מהני כשהאמינה וכיון דמדינא שרי' להינשא אזי גם אם חזר הבעל וביטל שלא בפני' כל כמה דלא ביטלו בב"ת ולא נודע הביטול בשעתי' פשיטא דל"מ משום דאית בהו חשש ממזרות ותק"ע אפי' לרבי וקודם תקנות ר"ג ועי' בתשו' ריב"ש סי' רל"ב שפוסק ג"כ דלא מהני ביטול וחזרה היכא דביטלו זה שלא בפני זה להלכה ברורה ופסוקה רק שהמציא שם דהיכא דביטלו מכאן ולהבא עד שלא נעשה מעשה שהוא משום מסירות מודעא דמהני משום ת"ע לחוד ותו אינן צריכין להיות זה בפני זה ומובא דבריו בהג"ה סי' קמ"א סעי' ס' מ"מ בנ"ד אין לספק בזה שהרי אמר בפירוש לשון להבא לאחר שנעשה מעשה ואמר בל"א [ווארום ארום דער גט איזט שוין מעהר קיין גט נישט ועוד שהרי אפי' אומר בלשון ביטול מעכשיו כל שכבר נעשה מעשה תו לית בי' משום מסירות מודעא רק משום חזרה שהרי אפי' כשמסרו לשליח שיוליך לה וחזר וביטלו אין בו משום מסירות מודעא רק משום חזרה ובעי דוקא שיבטלנו בפני שנים זה בפ"ז כי היכא דניהווי עלי' תורת ביטול בפני ב"ת וזולת זה אע"ג דשנים מעידים שביטלו בפני כ"א מהם אע"ג דעדות מיוחדת מהני בזה כמבואר שם ל"ג ע"ב הכי נמי מסתברא דקתני סיפא אמר לוה בפ"ע ולוה בפ"ע ולזה בפ"ע יכול לבטל זה שלא בפני זה. אא"ב בעדי הולכה שפיר אלא אי אמרת בעדי כתיבה מי מצטרפי הא אמר מר אין עדותן מצטרפין עד שיראו שניהם כאחת דילמא כריב"ק ס"ל הרי להדי' דכפי דפסקו כריב"ק בעדות ממון ה"ה בדבר שבערוה כה"ג] מ"מ ל"מ משום דבכה"ג אין עליהם תורת ב"ת ורק היכא שלא נעשה מעשה כלל דהיינו היכא שביטל השליח טרם שעשאו או שביטל שליחות של כתיבה וחתימה טרם שעשאן ויחדן לשליחות לכתיבה ולחתום הוא דמהני מצד מסירות מודעא ואזי די בדין ת"ע לחוד ומהני אפי' זה שלא בפני זה או אפי' כשכבר התחיל אפס קצהו מן המעשה וביטל את הגט עצמו לדעת הפוסקים היכא שביטלו בפירוש בטל ואינו חוזר ומגרש בו ותלי' בחלופי גרסאות בפ' השולח והאומר כמ"ש בתו' ופוסקים שם והדבר מובן מהסברא פשוטה דבדינו של בעה"ט אי אפשר לומר מצד מסירות מודעא כלל שכבר התחילו עצם הגרושין שנתן לה הגט מעכשיו וגם הגט עצמו אי אפשר לבטל מה"ט דלא אתי דיבור ומבטל מעשה שמידי טעמא שיכול לבטל הגט עצמו משום שכל כמה דלא נמסר לידה דיבור ודיבור הוא מה תוס' שם בד"ה ורב ששת יעו"ש, אבל היכא שכבר נמסר בידה מעכשיו ע"ת דעיקר הגירושין כבר נעשו ע"י גט זה רק דעיקר דינו של בעה"ט הוא רק משום חזרה דבעל אתי' עלי' וכל שהוא משום חזרה אוי גם קודם תקנות ר"ג ל"מ אלא כשביטלו בפני ב"ת ונודע בפניהם הביטול טרם שכלה זמן התנאי וכמ"ש, כן נראה לי ברור בעזה"י, ותדע שהרי אפי' כשנקרע הגט טרם שנתקיים התנאי מגורשת לגמרי אפי' לדעת בעה"ט (כאשר ראיתי דברי בעה"ט מועתקים בס' מכתב מאליהו בשער ז' בריש סי' כ"ה וראיתי שנוסחא מוטעת נזדמנה לפני הרב הגאון המובהק מלובלין ולא כתב שם בס' הנ"ל תי' לחומרא וז"ל בס' מ' מאלי' ואי פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר ונתקרע הגט או שאבד הרי זו מגורשת כדאמרי' בע"מ שתתני לי מאתים זוז ואמרי' עלה והיא תתן אבל בממונא וכו' עכ"ל, ובעל המחבר שם הקשה אח"כ עליו וז"ל הן אמת כי לכאורה קשה לשיטתו דבגמרא פ' מי שאחזו דף ע"ד אמרי' גבי הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז דלמ"ד כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אע"פ שנקרע הגט או שנאבד מגורשת ונראין הדברים ק"ו אם בנקרע ונאבד שאין הגט בעולם מגורשת כ"ש כשהגט בעולם דלא מהני ביטול וכמ"ש בתשו' ר' יעקב שהביא הרב העיטור עצמו כנז"ל. אמנם הא ודאי לא קשי' ולא מידי דכשהבעל הוא מרוצה בקיום הגט ע"י קיום התנאי הרי היא מגורשת למפרע משעת הנתינה ואינו מעלה ומוריד אם הגט קיים באותו שעה או לא אבל כשהבעל מתחרט קודם קיום התנאי אין כח בקיום התנאי להעמיד הנתינה שנתן הגט שתהא מגורשת מההיא שעתא ואין כאן גירושין כלל עכ"ל) ואין לומר דבעובדא דידן לא שייך משום תק"מ ותק"ע שהרי טרם שכלה זמן התנאי אסורה להינשא, וגם כשהגיע זמן התנאי לא היה באפשרי להתירה מיד משום ספק של יום האחרון וטרם שיצאה מכלל ספק זה כבר נודע הדבר שיש בלשונו לשון ביטול דז"א חדא דאנו דנין רק על הביטול בשעתי' ועיקרו של הביטול הוא רק כשלא יתקיים התנאי ויהי' גט מצד התנאי מ"מ לא יועיל כלום משום הביטול, וכיון דבשעתו לא אהני מידי כיון דבעצמותו יש בו משום תק"מ שוב אין אנו דנין על ידי גילגול דברים שנתגלגל אח"כ ועי"ז נסתלק חששא דממזרות, מחמת דבר אחר, רק עלינו לדון על הביטול עצמו, וגדולה מזה מבואר בתוס' שם ל"ג ע"ב בד"ה ליבדור אבדורי וכו' וז"ל אבל לרשב"ג דאין יכול לבטל זה שלא בפ"ז אין בביטולו כלום אפי' מבטל כולם כל אחד בפ"ע אע"ג דהשתא ליכא למיחוש דילמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי לה לא הוי ביטול עד שיבטל כולם זה בפ"ז עכ"ל הרי דאפי' היכא שע"י ביטול גופי' נסתלק לחששא מכ"ש כשנתגלגל הדבר ע"י דבר אחר לגמרי, ועוד דא כ גם בכל גיטין דעלמא היכא שביטלו בפני שנים זה שלא בפ"ז ונודע לה בתוך צ' ימים של הבחנה, ולאחר שהגיע גט לידה ג"כ נימא הכי כיון דבל"ז אסורה להנשא כבר נסתלק מחששא דממזרות, א"ו דלעולם דנין על הביטול לחוד וכיון דבשעת קבלת הגט לא חל הביטול שוב לא חייל, ונכלל בסוג דתנן דמשהגיע הגט לידה אינו יכול לבטל, ומכש"כ בנ"ד כיון דלקושטא הותרה משום שאר ספיקא ) שעל מדוכה זו אנו דנין על הביטול) וכיון שיש בביטול גופא משום תק"מ אין בביטולו כלום בשעתי' לכן אע"פ שנתגלגל אח"כ איזהו סיבה שנסתלק ע"י לפי המדומה לתקנתא זו אחר שהגיע הגט לידה ולדעת בעה"ט לאחר שכלה זמן התנאי שוב לית בי' מששא:
ד לכאורה יש לדון ולומר דלא לעולם איתא לתקנת' דתק"מ דאל"כ קשי' לריב"ש דס"ל דכשמבטל טרם שנעשה דבר אזי מהני משום תורת עדות לחוד ומהני אפי' זה שלא בפ"ז משום דנחתינן עלי' מתורת מסירות מודעא, וכן היכא שמבטל את הגט מכאן ולהבא דמהני משום מסירות מודעא דאכתי תיקשי דמ"מ איתא לתקנתא דתק"מ כמ"ש תוס' שם, ולו כדבריו כן הוא דלענין מסירות אינו צריכין לתורת ב"ת מ"מ לית ביה מששא משום תקנתא ועוד קשי' לי מהא דמקשינן בגמרא שם ל"ג ע"ב ואי ס"ד אידך נמי כרשב"ג ס"ל למה להו אטמורי לבדורי אבדורי דאכתי ניחוש בין כך וב"כ שמא יבטל את הגט עצמו, ואע"ג דס"ל כרשב"ג דביטלו א"מ, מידי טעמא דרשב"ג אלא משום מה כח ב"ת יפה ובזה הוא דפליגי רבי ורשב"ג וע"כ לא קמיפלגי אלא בתקנתא דר"ג דהיינו בביטול לפני ב"ת דמהני מיהת קודם תקנתא דר"ג. אבל כל כמה דאינו צריך לב"ת אזי פשיטא דכמו דמהני לרבי אפי' זה שלא בפני זה משום מ"מ דמהני משום עדות לחוד ה"ה נמי לרשב"ג שהרי כל כמה דלא ביטלו בפני שנים זה בפ"ז דלית לי' קלא גם לרבי לא מהני ואפ"ה מהני משום מסירות מודעא דלא בעינן תורת בי' תלתא כלל וא"כ לרש"ב נמי אמאי לא מהני כשביטל הגט עצמו משום מסירות מודעא ויש לדחות דלא עדיפי מ"מ מביטול לפני ב"ת, ומצאתי בס' א"מ שהקשה לקו' ראשונה וע"ש מה שתי' בזה ויתורץ ממילא גם קו' השני' ונמציא בזה ליסוד מוסד דלדעת תוס' לא מהני כשביטל זה שלא בפ"ו משום תק"מ ולדידהו אפי' כשביטל את הגט עצמו ג"כ ל"מ משום מ"מ דמ"מ לא מהני מידי דעודנו יש בו משום תקנת ממזרות להפקיע ביטול הבעל רק דריב"ש ס"ל כסברות הר"ן דמש"ה ל"מ כשביטל זה שלא בפ"ז משום דאין בכחו בדיבור גרוע דהשתא שלא בפני השליח ושלא בפני ב"ת לעקור דיבורו קמא דאלים טובא שעשאו שליח בפניו, ומשה"ט ס"ל לריב"ש דזהו כשרוצה לבטל דבורו הראשון אבל כשמבטל את הגט גופי' מכאן ולהבא שאין בזה משום עקירת דבורו קמא, לכן מהני אפי' שלא בפני השליח ואפי' היכא דלית בהו משום תורת ב"ת משום דס"ל דרבי לית לי' כלל תקנות ממזרים היכא שכבר ביטלו יעו"ש ומעתה לפמ"ש לעיל דבעובדא דידן לית לן למיחוש כלל משום ביטול גופו של גט שכבר נקרע וליתא בעולם רק דבעה"ט ס"ל משום חזרה כל כמה דלא נתקיים התנאי [שהרי לפי נוסחא האמיתות המועתק בס' ממ"א שכתבנו לעיל גם בעה"ט גופי' מודה דמגורשת גמורה היא היכא שנקרע בנתיים ולא חזר בתוך הזמן) וכבר כתבנו שני טעמים מוכרחים לסלקה ממוראו של בעה"ט בעובדא דידן:
ה ועוד בה שלישי' לאפושי כחו דהתירא ע"פ דברי תוס' שם ל"ג ע"א בד"ה רבי סבר וכו' בפ' השלישי וז"ל א"נ אע"ג דביטלו בב"ת אמר רבי דמבוטל היינו משום דהתם ליכא למיחוש כולי האי לממזרת שאם יודע לשליח קודם הנתינה לא יתננה לה או לאשה קודם שתנשא לא תנשא אבל כאן אפי' כשידעו כולם וגם האשה שביטל הבעל מקצת מן העשרה פעמים יטעו ויהיו סבורים שאחרים לא נתבטלו ותנשא ע"י גיטה ולכך אם הי' סובר בטלה כולה היה מודה דאינו מבוטל ולפ"ז אתי שפיר וכו' עכ"ל יעו"ש ונראה מדבריהם שעיקר בעיניהם כסברא זו מהכרחיות פשטות הסוגיא, והשתא ניקום ונדון שהרי אפילו היכא שהדין פשוט לכל דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה נדחה ונסתלק הביטול משום דפעמים יטעו ויהיו סבורים שאחרים לא נתבטלו מכ"ש בנ"ד דלו יהיה דקושטא דמילתא באמיתות הדין לאמיתו הוא כדעת בעה"ט דיכול לבטל, כיון דמ"מ השתא מיהת שכל הפוסקים הבאים אחריו חלקו עליו בזה דמ"מ מיהת איכא למיטעי ולומר כדעת החולקים עליו דנסתלק הביטול לגמרי משום תק"מ איברא דיש לחלק דהתם בעדות שבטלה מקצתו לא מסקי אדעתייהו לשאיולי כלל על האחרים שלא ביטלו אבל היכא שביטל להדי' לפני בי תרי בתוך משך זמן התנאי דמ"מ הוה להו לספוקי ולשאול בבי רב, נשמע מזה מיהת בנ"ד דמפשטות מכתב הבעל להרב לא נשמע כלל לשון ביטול דלו יהיבנא לכולהו טעותי' ונימא דלקושטא יש בלשונו לשון ביטול ונימא ג"כ דעיקר הדין רק כדעת בעה"ט מ"מ נדחה ונסתלק ביטול זה שביטלו שלא בפני האשה כיון דלפעמים לא מסקי אדעתייהו לשאול כלל אחרי לשון עלגים כמוהו להבין ולספק כלל בזה, וכל היכא דאיכא למיחוש דלמא לפעמים לא דייקי כולי האי ולא יתורו אחרי בי תלתא לשאול ע"ז נתבטל הביטול לגמרי ומלבד זה עי' בתשובת הר"ן סי' מ"ד דמדמה ביטול ע"י כתב של הבעל לגט שנכתב ע"י ציווי הבעל בכתב ועי' סי' ק"כ סעיף ה' ובמכתב מאליהו בדיני ביטול הגט בסוף סי' ד' וע"פ כל הלין טעמא האירו עינינו בנידון דידן וסרה ממסילה אשר נלכו בה, המסוה הגדולה הנוראה והעצומה מבעה"ט וסייעתו ועתה נסורה נא ונראה אחרי המראה הגדולה שנתקיים התנאי ביום האחרון, אמנם לדברי המתגרשת ולדברי העדים בלובלין ע"י מזכרת שלהם כן הדברים, ומבוא' בתשו' הרב הגאון דשם דאע"ג שאין בעדותן ממש ע"פ דת תוה"ק מ"מ ניכר הדבר לאמיתן שכדברי' כן הוא, לכן כמעט הדבר חובה עלינו לתור בכל יכולתינו אחר דת תוה"ק להוציאה חפשי ממקלות חובלים אשר נתכבלה ע"י ולקיים מאמר הכתוב מחצתי ואני ארפא:
ו ועתה נסורה נא וננקוט שנתקיים התנאי ביום האחרון, וגם נימא שהוא ספיקא דאורייתא כדברי פמ"א בתשו' ח"ב סי' קע"ד וכדברי מרן הגאון החסיד מוהע"א זצ"ל סי' ק"ג וביותר מבואר בטור סי' קמ"ג בשם הרמ"ה כהן וז"ל ואפי' לא נתנה לו אלא בסוף שלשים יום ע"ש בתשו', והנה עיקר הספק הוא בלשון בני אדם אם הוא מעל"ע או רק עד יום אחרון ולכאורה נראה דמדינא אין לנו לספק בגט ע"ת אם בעינן מעל"ע או לא, וטעמא דידי שהרי אמרי' בנדרים דף ס"א באומר קונם יין עד לפני הפסח דתלי' במחית אינש נפשי' לספיקא ולמ"ד דלא מחית לספיקא לא נכלל בלשונו רק הודאי ולא במאי דמספקא לן ועי' נדרים י"ט ע"ב א"ר גבי כרי קסבר כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשי דאולי גבי נזיר ודאי מגלח ומבי' קרבן ונאכל על ספיקו לא מצי מגלח ועי' בתשו' מהריב"ל ח"ב סי' פ"ז שגם תירוצא דרבא קאי להלכה גם למסקנא ולפ"ז גבי גיטין ג"כ הרי ספיקו חמור מודאי שכל עניני זכיות שיש לו באשתו תו לית לי' בה משום ספק והוא חייב במזונותי' כל כמה דאגידא גבי' ואפי' כשנתגרשה מספק כמבואר גיטין ע"ד ב"מ י"ב והי' מן הדין לומר דלא מחית נפשי' לספיקא ואין בדעתו רק על הודאי אולם בתשו' פמ"א פוסק להדי' שגם בגט ע"ת בעי' מעל"ע מספק, איברא הדין אתו מתרי טעמים חדא שהרי איירי התם באומר לה אם לא באתי מהיום י"ב חודש או שנה ובא בסוף שנה באותו יום שעמד בו ופסק שם דיש לדון בכל חומרות הספיקות לכל ענינים דכיון שהותנה על עצמו ובידו לקיים ולבטל מאי איכפת לי' אם מחית לספיקא או לא שהרי גם אם מחית לספיקא הרי עודנו הדבר בידו לבל יבא לספיקא והדבר מובן וא"צ להאריך בזה ועוד דיש מקום לומר דאפי' היכא דלא תלוי התנאי בדידי' ניחא לי' גם בספיקא שהרי היא אגידה גבי' ואסורא לעלמא ועי"ז תהיה זקוקה לו שתחזור ותנשא לו ומעתה בנ"ד שהותנה אשר אם במשך ג' שנים תשיג הסך מיד הרב נ"י וכו' ואפשר שהוא ישלח במשך שיכול להגיע לידה בזמן הודאי וע"י התרשלות או ע"י איזה סיבה לא יגיע לידה רק בזמן הספק ומעתה כיון שדבר זה לאו בדידי' תלי' מילתא וגם א"א שתחזור ותנשא לו שהרי אסורה לו שכהן הוא וכיון דליתא בעובדא דידן להנך תרי טעמא הדרי' לכללא דכל היכא דספקו חמור מודאי לא מחית אינש נפשי' לספיקא כן נראה לפענ"ד שיש מקום לסברא זו להקל בנידון דידן שגם בל"ז איכא כמה ספיקא ובפרט שכתב הגאון בסוף תשובתו אשר העריך בזה דלקושטא דמילתא נראין הדברים מכמה ראיות ואומדנות שנתגרשה שני ימים טרם שנכתב המעשה ב"ת והנה בעיקרא דמילתא דאמרי' דכ"מ שאמרו חכמים מגורשת וא"מ חייב במזונתי' אי אפשר לומר משום דפשע שהרי מכללו דאמר דכ"מ שאמרו] נלמד דאפי' כשגירשה ע"י שליח ונולד הספק ע"י השליח או אפי' במידי דלא הוי לי' לאסוקי אדעתי' כלל חייב במזונותי' ועי' כתובות צ"ו ע"ב בד"ה וכדרבי זירא דאמר בעלה חייב במזנותי' בחייו וכו' משום דמעכבת בשבילו להנשא אבל לאחר מיתה דדילמא גרושין הוו ואין לה מזונות דמספיקא לא מפקינן ממונא עכ"ל ועי' באה"ע בב"י ובש"ע סי' צ"ג סעיף ב' ולכאורה נראה דעיקר חיובו משום שיכול לגרשה בגרושין גמורין ולא תהי' אגידה גבי' וכל כמה שאינו מגרשה לגמרי חייב במזונתי' שהרי הדבר בידו לבד וא"כ אפשר לומר כשלא פשע מתחילה וגם אח"כ אינו יכול לגרשה פטור מחיובו אבל מסתימות הפוסקים לא משמע כן ועוד דא"כ לאחר מיתה נמי כיון שהי' יכול לגרשה בחייו ועי' במרדכי ר"פ ב"נ דבהגיע זמן ולא נשאה וחלה ביום שלאחריו דחייב במזונותי' לעולם אע"פ שבלתי אפשרי לו אח"כ שישאנה והטעם כיון שלא נשאה בזמנו טרם שחלה תו לא נפקע חיובו וכ"פ בש"ע סי' נ"ו ס"ג באה"ע וא"כ בספק גרושין נמי כיון שכבר נתחייב בחייו ונידונה כאילו לא נתגרשה א"כ לאחר מיתה נמי לכן נראה דאפי' היכא שלא פשע הבעל מתחילה ועד סוף ואפי' היכא שאינו יכול עוד לגרשה מחדש חייב במזונתי' משום חיובי דבעל בשעת נשואין וכ"כ דאגידה גבי' במקצת לא נפקע מחיובו הראשון אבל כשמת דחיובא דמזונות אלמנה הוא משום שם אחר תו אי אפשר להכניסם בחיוב זה מספק:
ץ
ז בנידון הזיכוי של אחי הבעל ליד הרב מקוסטאנטין כבר האריך בזה הרב הגאון מלובלין נ"י בידו הגדולה כל צרכו ולא הותיר לנו שריד במאי שנוגע להתירא דעגונה הזאת רק באיזהו אמרים כאשר נבאר ומ"ש להקל בנידון זה דכיון שלא נתקיים התנאי רק ביום האחרון שהיא ספק מגורשת ואסורה לבעלה הכהן ולית לי' שום זכי' בגוה כבר נסתלקה הנתינה שנתן בעד הבעל לגמרי כיון דל"ש בי' משום זכי' דברים נכונים הם וראוי לסמוך עליהם וש"י מד"נ גם מ"ש להקל משום ס"ס חדא דילמא באותו היום כבר נשלם משך התנאי ועוד מפני הזיכוי שע"י אחרים ורפה מזה משום חוקת א"א ואי משום שכבר נתגרשה והספק בתנאי וכדברי תשו' הרשב"א סי' תתקע"ב מובא בב"י סי' כ"ט דש"ה שהתנאי ודאי והספק על קיום התנאי כמו שנסתפק בזה הבעל מש"ל בה"ט פט"ו וזה כמה הבאתי ראי' מוכרחת לזה מדברי רשב"א עצמו שכתב בחדושיו גיטין ע"ד ע"ב למסקנא דמספקא לן בנתינה בע"כ אזי בקדושין וגרושין אזלי' לחומרא ובקרקע קיימי בחזקת הנותן דקרקע בחזקת ב"ע והרי בתשו' כתב להיפך דכיון שבודאי יצתה מרשותו קיימי בחזקת הבעל א"ו דש"ה בנתינה בע"כ שהרי ספיקא דדינא דמי לתו"ת כמו שכתב המ"ל בעצמו שם וכשם דנתינה מעיקרא היתה בבירור כן נמי התנאי נתברר לפנינו רק דמספ"ל בקיום התנאי ולכן אמרי' דבחזקת בעלים עומדת אולם מטעם אחר אפשר לדון ולומר דנסתלקה לחזקת א"א כיון שספק הראשון אם נתקיים התנאי בזמנו או לאחר הזמן והיא אומרת ברי לי שנתקיים לאחר הזמן טובא ודמי לשנים אומרי' נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דמשום דיוקא דידה נסתלקה חוקת א"א כמ"ש תוס' שם ועי' ב"ב ל"ב בד"ה אנן וכו' וז"ל וי"ל הואיל ומכחישים זא"ז איכא חומרא אם תעמוד תחת בעלה בטענות ברי שלה ויש לדחות דמ"מ בעיקר הספק ליתא לדיוקא דאנן מספ"ל לדינא אם נשלם הזמן בלילה או דבעינן מעל"ע ובזה ל"ש דיוקא דידה רק שבאה משם אחר שנתגרשה שני ימים קודם הזמן שנכתב במעב"ת אבל מ"מ אפשר לומר כיון דדיוקא דידה הוא מעין הספק דאיתא קמן לנידון זה דעיקרו הוא אם נתקיים בזמנו אם לא וספיקא דדינא שוה לספיקא דתו"ת כמו שמסיק המ"ל שם בשם גדולי האחרונים:
ח ועתה נחקורה נא בגוף הזיכוי אשר הי' שלא מדעת הבעל רק משום דברי ריצוי באגרת שכתב בפ' בראשית לאמו נימא אנן דמסתמא ניחא לי' בזיכוי זו ודמי לדברי רבינו האשר"י בארצוי' ארצי קמי' וכן עלה במחשבה לפני כשראיתי השאלה הזאת ומצאתי בתשו' הגאון נ"י שהאריך בזה ולפענ"ד נראה אחרי העיון דלו נסכים במושלם דבמקום ג"ד לחוד מהני זיכוי שלא מדעתו זהו בדבר המופרד בפני עצמו אבל במקום קיום תנאי לזמן בודאי לא נתקיים התנאי באופן זה ונימא דהוי נתינה ונתבטל הגט וטעמא דידי דהנה נרדה נא בנידון דידן שהותנה המגרש שאם לא יתן לה סך ידוע במשך שלשה שנים תהי' מגורשת מעכשיו ונתן לה בעלה בסוף שלשה שנים כאשר הותנה מתחילה רק שהיתנה עוד שבתוך משך שנה יהי' עוד הברירה בידו שבאם ירצה שתתגרש ממנו אזי נתינה זו שנתן לה לא יהי' לקיום התנאי רק לשם מתנה ובאם יפול המקרה לפניו שטוב לו שלא תתגרש אזי יהי נתינה זו לקיום התנאי והיא לא רצתה לקבלם באופן זה אזי נראה דמצד הדין הרי היא מגורשת גמורה דאע"ג דאם נתן לה בסתם לשם קיום התנאי והיא לא רצתה ולא קיבלם דאינה מגורשת כלל ואין זה בכלל נתינה בע"כ דמספקא לן לדינא דהתם דוקא כשהיתנה הוא שכנגדו יתן לו אזי יש מקום לומר שדעתו לא הי' על הנתינה לחודא כי אם כשירצה לקבלם וכן כל היכא שאין הדבר נגמר על ידו לחודא וצריך לזה גם דעת שכנגדו אזי אף כשהותנה הוא על עצמו ונתן בע"כ של חבירו תלי ג"כ בספיקא דנתינה בע"כ ולכן כשקידש אשה ואמר ע"מ שאתן לך ונתן לה בע"כ הרי הוא רק ספק מקודשת כמבואר ברשב"א ור"ן שם אבל היכא שהענין נגמר על ידו לחוד כגון בג"נ והיתנה על עצמו הן כשהיתנה שבאם יתן לא תתגרש או להיפוך אזי אמרי' שלא היתנה רק על הנתינה לחוד ולא איכפת לי' בקבלתה אם תקבלם מדעתה או אפי' שלא תרצה לקבלם ולא קיבלתם כלל ודבר זה נלמד להדי' מדברי ר"ן בפ"ג דשבועות בד"ה אלא מתנה לעשיר כשנותן שדה לחבירו והותנה כשאתן כו"כ לא יהי' נתינה לך ונתן בע"כ דאידך דנתבטלה המתנה למפרע כיון שהיתנה על עצמו ואע"ג דבקדושין כשהיתנה על עצמו אינה מקודשת אלא מספיקא משום דתלי' גם בדעתה ואינו יכול לקדשה בע"כ לכן גם התנאי תלי' גם בקבלתה משא"כ במתנה שתלי' רק בנותן ואינו יכול להתקיים רק ע"י דעת הנותן] ואע"ג דהיכא שהיתנה ואמר ע"מ שאתן לך תהי' מגורשת והשתא דאיכא חדר"ג שאינו יכול לגרש בע"כ אין לומר דהשתא דמי לקדושין דתלי' בספיקא כיון דמ"מ בדיעבד נגמרו הגרושין על ידו לחוד ועי' ויש לספק בזה קצת כיון דאינו רשאי לכתחילה ואיסורא אקרקפתא גם מעיקרא הכי היתנה ודמי להא דכתב מהריב"ל ח' א' סי' פ' וז"ל אבל יש בידי טענה אחרת דלית נגר ובר נגר דלשדי בי' נרגא והוא מאחר שנשבעו זל"ז שלא לחזור בהם הו"ל כאלו פירש שרוצה לקנות בכסף שקיבל ובקנין וקני אע"פ שלא כתבו את השטר, ועי' במ"ל בפ"א מה"מ, וכן בנ"ד אע"ג שעפ"י עיקר הדין אינה מחויבת לנוד אתו במדינות רחוקות ממקום למקום כמבואר באה"ע סי' ע"ה סעי' א' בהג"ה ובח"מ וב"ש שם ס"ק ט' ומבואר ביותר בסי' קנ"ד סעי' ט' והתנה אתה שבאם יתן לא תהיה מגורש' ונתן לה בע"כ אפ"ה אינו מגורשת משום דכיון שהתנה על עצמו מסתמא לא היה בדעתו לתלות רק בנתינה שלו לחוד ולא היתלה התנאי רק בדעתו לחוד.
ט וביותר נראה שגם בקידושין בכה"ג אם קידשה ע"ת שאם יתן לה כו"כ לא תהי' מקודשת ובאם לא יתן לה תהיה מקודשת ונתן לה בע"כ דאינה מקודשת כיון שהתנה על עצמו מסתמא לא התנה אלא על נתינתו לחוד אע"ג דבקידושין תלוי בדעת שניהם היינו במקום שע"י תתקדש לו לכגון שהתנה שבאם יתן לה תהיה מקודשת לכן תליא בספיקא דנתינה בע"כ) וכיון שאינו נקנית לו בעל כרחה תו אי אפשר לומר שהתנה רק על דעתו לבד ותהיה מקודשת בע"כ אבל היכא שהתנה שבאם יתן לה כו"כ לא תהי' מקודשת דלענין זה שלא תתקדש הלא נתלה בדעתו לחוד ושפיר איכא למימר שעל נתינתו לבד הוא שהתנה ואע"ג דבעלמא נתינה בע"כ ל"ש נתינה הכא שאני כיון שהתנה על עצמו בביטול הקידושין והביטול תלוי גם בדעתו לחוד ותדע שהרי במתנה מבואר בר"ן דהוי נתינה וחזרה המתנה להנותן אע"ג דבקיום המתנת צריכין ג"כ דעת המקבל כיון שהביטול תלוי גם בדעת הנותן לחוד לשמע ממילא דה"ה בקידושין כה"ג אינה מקודשת:
י נהדרין לדקמייתא דבנ"ד שאם נתן לה המגרש בעצמו בע"כ דאינה מגורשת, אמנם כן כשנתן לה בהחלט לקיום התנאי אבל כשנתן לה בכלות זמן התנאי באופן שיבור לעצמו במשך זמן מה לאחר כלות זמן הראשון והיא אינה רוצה לקבלם אזי נראה מצד הסבר' פשוטה דמגורשת שהרי היא כבר זכתה בגיטה כשלא יתן בתוך משך ומן הראשון שהתנה עמה ומה לי אם לא נתן כלל או כשנתן ולא בירור נתינתו במשך זמן התנאי סוף סוף כבר זכתה בגיטא שלא תהיה אגידה גבי' מספיקא רק כל ימי משך התנאי שהתנה בשעה שנתן הגט לידה, ועתה שרוצה לעגנה עוד שתהיה אגודה גבי' עוד מספיקא במשך זמן מה לאחר כלות ומן הראשון הרי זה דומה כאלו בא להתנה אתה תנאי אחר דלכל הפוסקים לא מהני מידי (עי' בפ' מש"א דף ע"ו ובאה"ע סי' קמ"ג זולת לדעת העיטור יכול להתנות תנאי אחר משום חזרה דס"ל דכ"ז שלא נתקיים התנאי יכול לבטל הגט כמ"ש בעה"ט בעצמו שחולק שם ע"ד רש"י וכה"פ ומפרש שם דאיירי לאחר שמסר לה הגט, ונראה דאפ"ל דבנידון דידן גם הבעה"ט מודה דדוקא היכא שהתנה להדיא תנאי אחרינא, אבל הכא דדעתו לקיומי תנאו הראשון וקסבר שבזה הוא דמקיים תנאו ודמי לחזו דאתאי וכמ"ש למעלה באות א' וב' דתירוצא דרבא קאי גם למסקנא), אמנם היכא שנתן לה באופן זה והיא נתרצית לזה וקיבלה מדעתה אזי דמי להתנה עמה ע"מ שתתן לו מאתים ואח"כ התנה שתתן לו שלש מאות ונתרצה דאינה מגורשת לדעת רמב"ן ורשב"א דמדעתה יכול לבטל תנאי הראשון ולכן אף שקיימה אח"כ תנאי הראשון אינה מגורשת עד שתתקיים תנאי השני כיון שכבר נתרצית בביטול התנאי:
יא ומעתה במסילה הזאת נעלה הלאה עוד פסיעה אחת, היכא דידעינן בבירור שהיטעה אותה וכסברה שהתנאי הראשון הי' כשנתן לה הגט על משך ארבעה שנים שבאם לא יתן לה כו"כ תהיה מגורשת ובא המגרש בתוך שלשה שנים ונתן לה באופן הנ"ל שיברור לעצמו אשר יטב לפניו עד סוף ארבעה שנים ונתרצית וקיבלה משום דכסברה שגם בל"ז צריכה להמתין עד משך זמן הלז, ואח"כ נודע הדבר שלא התנה בראשונה אלא עד שלשה שנים אזי נראה ג"כ דמגורשת משום תנאי הראשון ואינה צריכה להמתין עד כלות זמן השני שהרי אין בריבוי שלה כלום שהרי לא נתרצית אלא משום דכסברה שכן התנה בראשונה ומדי טעמא דריצוי שלה מהני אלא משום דנתרצית בביטול התנאי טרם שנתקיים אבל הכא הרי מעולם לא נתרצה בביטולו התנאי:
יב ועתה טרם שנרד לצרף וללבן בנ"ד דשאילנא קמן נברר עוד מילתא זעירא והוא שגם דלדעת הרא"ש בפ' האיש מקדש דהיכא שגילה דעתו ואמר אחד לשדך לו אשה פלונית והלך וקידשה לו דמקודשת, ומינה נסתיים דבכל מקום דאיכא ג"ד מהני אם לא בדבר של חובה לגמרי כמו בגירושין כדאיתא בירושלמי בר"פ האומר, שאין מן הסברא לומר דהיכא דאיכא ג"ד שרוצה בדבר זה אזי נדון הדבר כאלו הי' זכות גמור דזכין לו שלא בפניו כיון דסוף סוף הרי חזינן קמן שבדבר ההוא מעורב בו זכות וחובה האיך נחליט ונימא דמשום שגילה דעתו שחפץ בזה שדבר ההוא הוא זכות גמורה לפניו, הכי לא יחפוץ אדם גם בדברים אשר ישתרגו יחד מידי דזכות וחובה, והנה בקנין אשות בכללו יש בהם זכות וחובה (עי' ב"ב מ"ח בתד"ה אילימא דג"נ חשיבי כמו מכר שנפטר ע"י משכו"ע) רק דהכי אמרינן דכל כמה דלא גילה דעתו לא מהני מעשה חבירו כלום אפי' שנתרצה כששמע אם לא בדבר שהוא זכות גמור ואין בהם תערובת חובה כלום, אבל כשגילה דעתו אזי מהני מה שעשה חבירו כשנתרצה הוא אח"כ לא משום דאמרינן דבודאי יתרבה, דמה"ת נחליט לומר שיתרצה כיון שיש בדבר ההוא גם כן צד חובה אלא משום דמאי איכפת ליה כיון שהברירה בידו לקרב או לרחק, ורק לענין זה הוא דמהני ג"ד, שיעמוד הדבר בספק עד שיתרצה ולכן בכל כה"ג דבעצמותו מעורב בהם זכות וחובה מביא המחבר בשם י"א בסי' לה באה"ע סעיף ד', אבל בעירובי חצירות למי שצריך לו הרי לפניו זכות גמור בלא תערובות חובה, לכן פסק בא"ח סי' שס"ח כדברי הרא"ש בפ' החלון דמהני כשנתן מעה לחנוני וזיכה לו ע"י אחר שלא מדעתו, וכן מפורש שם בדברי הרא"ש משום דכל כמה דלא גילה מעיקרא אימר דילמא בר מבוי אחריתי הוא ואינו צריך לעירוב זה, אבל היכא שגילה דעתו שצריך לעירוב זה שוב אין בזה משום דבר חובה כלל (ואף ע"פ כן ס"ל לתוס' דמ"מ חיישינן לדילמא חזר בו אח"כ דדוקא היכא שעשה מעשה או שאמר בפירוש כגון בשליח להולכה, ובדייתיקי קשורה ע"י הוא דל"ח לחזרה אבל במקום ג"ד לחול חיישינן לשינוי דעתא ושוב נפל לפנינו איזה ענין שא"צ לעירוב זה) אבל בקידושיך דבעצמותו יש בו צד זכות וחובה ופליגי בזה הרא"ש והר"ן לדעת הרי"ף שם לכן סתם המחבר בזה לספיקא דדינא ובסי' ל"ז סעיף י"א בקטנ' ונערה שנתקדשו שלא לדעת אביהם אע"פ שכבר נשתדכו מדעת אביהם א"מ הוא מטעמא אחרינא משום דלא ניחא ליה שיהו ממונא שזיכה לו רחמנא ביד אחרים וכעין שכ' אחרוני' שם יעו"ש בח"מ וב"ש וכן נראה מדברי מחנה אפרים בסימן ו' מה' זכי' שמפרש דברי רמב"ם בפ' ל' מה' מכירה ע"ש ומביא שם ג"כ דעת הרא"ש הנ"ל ש"מ שגם התם הברירה ביד המקדש אח"כ אף שגילה דעתו לפניו שישדך לו מ"מ לא נכנס לכלל סוג שליחות ואף אם ת"ל דהתם מקודש' לגמרי ואפי' רוצה אח"כ דהתם נעשה כאילו עשאו שליח דכיון שהחיוב עליו לישא אשה לכן כיון שגילה בדעתו שרוצה באשה פלונית נעשה כאילו עשאו שליח בפירוש כמו שמשמע מפשטות דברי ש"ע כו' עי"ש ואגב דעסיקנא בהא ענינא אודיע לכל המשים לבו לעיין שם בדברי מ"א שדבריו תמוהים למאוד שיצא לידון שכל דברים שאמדו חכמים לזכות אפי' כשאמר אח"כ אינו רוצה לא מהימנינן לי' ודנין אותו כאילו כבר זכה בו וחזר אח"כ ודיקדק כן מדברי ר"ן בפ' הא"מ דכתב בהאי דחיישי' שמא נתרצה האב משום שהדבר ההוא כזכות לפניו ואעפ"כ אם לא נתרצה לא משום שאינו זכות גמור דמשמע דבדבר שהוא זכות גמור מהני אפי' לא נתרצה וחזר והניף ידו הגדולה והביא ראי' מסוטה כ"ה מהאי דשלשה מקנאין למי שהלך בעלה למדה"י משום דזכין לו שלא בפניו והיקשו שם בגמרא דאי אמרת בעל שמחל ע"ק ק"מ עבדינן מילתא דאתי בעל מחיל לי' ואיכא זילותא דבי דינא והיקשו שם דגם אי אמרת דאינו יכול למחול ע"ק זהו כשקינוי לה בעצמו אבל ע"י תלתא שהוא רק משום מידי דזכות דזכין לאדם של"ב הרי יכול לומר אח"כ דלא ניחא לי' יעו"ש ודבריו תמוהים ונעלם מעין קדשו דברי כל הפוסקים בסוגי' דקדושין דף כ"ג דגם בשיחרור שהוא זכות גמור בלא תערובות חובה לרבנן, ואעפ"כ אינו משוחרר בשטר ע"י אחרים **(בזמן הזה אין דין עבד כנעני ושחרור נוהג)** רק מסתמא אבל כשאינו רוצה אח"כ ל"מ מידי וביותר מבואר הדבר ברשב"א שם שכן הסכימו כל גדולי הראשונים ה"ה הרי"ף והרמב"ן וכל בעלי תוס' רק הרשב"א כתוב שם ואי לא דמסתפינא אמינא דהכא אפי' בע"כ נמי ומתנות ממון שאני דלאו זכות גמור הוא וכו' דכתיב שונא מ"י אבל ג"ש דזכות גמור הוא וכו' זכין לו מ"מ ואפי' עומד וצווח בטלי' דעתו אצל כל אדם ואע"פ שבלקט שו"פ דזכות גמור הוא וכו' שאין זכין בע"כ כדאמרי' הגדילו יכולין למחות הכא שאני דאלו איתי לעבד כאן היו לי' לקבולי' בע"כ כי ליתא נמי מזכין לי' בע"כ משא"כ באשה דאע"ג דמגרשה בע"כ ע"י אחרים לא משום דאין חבין לאדם אלא בפניו אבל הכא דזכות הוא לו ועוד דיוצא בע"כ זנין לו בע"כ וכו' עכ"ל הרי אע"ג דזכה לו בסתמא והדר אמר שאינו רוצה דומי' דקטן אעפ"כ לא מהני מידי אפי' בדבר שהוא זכות גמור רק בשיחרור הוא דעלה על דעתו לחלוק עליהם משום שיכול לשחררו בע"כ אבל במידי דלא מצי למיעבד בע"כ אפי' בדבר שהוא זכות גמור ל"מ אפי' כשזיכה לו אחרים בסתמא וכששמע אינו רוצה ומאי שהביא מקינוי שבעלה חבוש בבית האסורין וכן מדברי רמב"ם שפסק שם דכשבא בעלה אסורה לו נראה לפרש דהא דמיבעי' לי' בבעל שמחל ע"ק אם אמרי' דא"מ בע"כ צריכין לומר דלאחר שקינוי לה ונסתרה הוי כרגלים לדבר שזנתה ומשה"ט נאסרה עליו דכיון שעברה על התראה ונסתרה אתו מסתמא זינתה ולהכי לא מהני מחילתו ומעתה גם כששלשה מקנין לה כיון דכבר נתברר ע"י אומדנות ורגלים לדבר שזינתה שוב ל"מ מחילתו רק משום דאי לאו דאמדו חכמים דמסתמא ניחא לי' וזכות הוא לו מה להם להכניס א"ע בזה להתראת' אותה כדי שיתבררו הרגלים ואומדנית לפנינו וכון שכבר הכניסו א"ע בזה משום דאמדו חכמים דזכות הוא לו והיתרו בה ולכן כשעברה על התראתם ונסתרה כבר נתבררו הדברים שאסורה משום רגל"ד מצד הדין ושוב אין בידו למחול וגם מה שדיקדק מר"ן הנ"ל אין דבריו מוכרחים דה"פ דאם לא נתרצה בפירוש כגון שמת קודם ששמע ל"מ משום דלא הוי זכות גמור:
יג ומעתה בנ"ד באיש כזה שידוע שטוב לפניו בכמה ענינים להיות לבדו ואע"ג שכתב במכתבו לאמו בפ' בראשית ר"ח לפ"ק שתדבר על לב אשתו שתסע למקומו מ"מ ל"ד לגמרי לדברי הרא"ש הנ"ל במי שגילה לפני אחד שרוצה באשה פלונית ודיבר אתו שישדכנה לו והלך וקידשה לו דמקודשת דהתם שאני כיון שמוטל עליו לישא אשה שוב אפ"ל ולומר דזכות הוא לו ונעשה כשלוחו ואפי' אמר אח"כ שאינו רוצה בה אפשר דמקודשת אבל בנ"ד שאני, וגם אם נימא דבשגם שנראה בעליל שינוי ברצונו שהרי כתב לו הרב אח"כ ולא השיב מאומה וגם מאז ועד עתה לא הי' להם שום ידיעה ממנו אעפ"כ לא נתבטל הג"ד שגילה בראשונה משום טעמא דמ"מ זכות הוא לו כיון שעודנה קשורה ברצונו אם לקרב אם לרחק דלו דנינקוט כל הני חומרא מ"מ הרי לא נתקיים התנאי שהרי לא היתנה מעיקרא אלא שתתעגן ותיתב עד שלשה שנים ולא שתתעגן עוד ותיתב מספיקא עד שנדע גמר רצונו והרי זה דומה כאילו היתנה עתה תנאי אחר וכמ"ש לעיל באות ט' י' ואי משום שנתרצה היא וקיבלה הרי כסבורה היא דלקיומי תנאו הראשון הוא דקבעי שהרי הרב אמר לה כן שעי"ז הוא קיום תנאי ממש ומאין לה לידע שעדיין קשורה ברצון הבעל ונסתבכה עוד מחדש בזמן בלתי מוגבל וכמ"ש לעי' באות א' וגם לדעת בעה"ט שגם לאחר נתינה יכול להתנות תנאי אחר אפי' בע"כ של המתגרשת זהו בבעל עצמו ומשום ביטול הגט וחזרה הוא דאתי' עלה אבל ע"י אחרים כמו בנ"ד אי אפשר לדון משום ביטול וחזרה שלא מדעת הבעל ועוד שכבר כתבנו דהיכא דלקיומי תנאו הוא דקא בעי גם בעה"ט מודה ומכל הלין טעמא נראה לפענ"ד ברור דאתתא דא שרי' להנשא לכל ישראל ובלבד שיסכים אתנו אחד מגדולי' רבני' המפורסמי' וצור יצילנו משגיאות ויורינו מתורתו נפלאות:
יד גם באתי לגלות לפני המעיין בדבר אשר הצגתי לעי' באות י"ב דגילוי דעתא בקדושין ובפרט בנ"ד שאיננו נידון כזכות גמור רק כיון דגילוי דעתו שוב אמרי' דמסתמא ניחא לי' שהרי מה איכפת לי' במעשהו שעודנו הדבר קשורה ברצונו אם לקרב אם לרחק ולכן משה"ט הוא דנידון כזכות גמור שאין לך זכות גדול מזה שע"י מעשהו כבר נקשרה וכבולה בעבותות רצונו לבד והיא קשורה והוא חפשי ומשה"ט נתבטלה הזיכוי לגמרי בנידון דידן שאינו מן הדין לקשרה עוד בכבלי העיגון בזמן בלתי מוגבל יתירה מזמן שהיתנה בראשונה שהרי כבר זכתה בגיטה בראשונה כשתתעגן ותיתיב עד הזמן שקבע אז ומובן מתכונת הדברים דאם אמרת דהוי כזכות גמור לפנינו אזי מסתמא יתרצה, ושוב לא תתעגן עוד ואזי יתקיים הזיכוי אשר זיכוי לו שלא מדעתו, אמנם בכל אלה בשגם שמסתבר מילתא לומר כן לא אומר קבלו דעתי רק כיון שכל זה הוא רק לאלומי מילתא ולאפושי כחו דהתירא ועוד שהרי יתירה מזה מצינו בנ"מ, שאפי' במידי דזכות גמור נקטינן רק לספיקא לעומת חבירו עי"ש בסי' קצ"ה ס"ק א' שמיישב דעת המחבר בסי' ק"ך סעי' ד', יעו"ש, הרי דכל כמה שלא גילה הזוכה אם חפץ בזיכוי ההוא נקטינן רק לספיקא ול"א דמסתמא יתרצה בדברים שנפשו של אדם מחמדתן:
טז עוד נשכח פרט אחד ממאי דכתיבנא למעלה עד אות ויו ונקיטנא למילתא שעיקור הביטול לא חייל אלא בשעה שהגיע הכתב ליד מי שכתבו אליו ואמינא דאולי יש מקום לחלוק ולומר שהביטול הוא בשעה שציווה לאחר לכתוב בעדו לאיש ידוע או איפשר לומר אפילו כשכתבו בעצמו ג"כ חייל בשעה שכתבו דכתיבה כדיבור דמי ונפקותא רבה לדינא אם ציווה לאחד בפני שנים שיכתוב לאיש ידוע דאם נימא שהביטול חייל בשעה שמינהו לכתוב בעדן כבר הי' הביטול כדין ועוד דאפילו כשאיש שהגיע הביטול אליו לא הבין כלל את לשונו ודעתו שרוצה לבטלו מ"מ כבר נגמר הביטול בשעה ההוא שציווהו לכתוב שהם הבינו את גמר דעתו אולם לקושטא דמילתא כן הדברים שהביטול לא חייל אלא בשעה שגומר השליחות וכן משמע פשטא דמתני' בריש השולח דקתני או ששלח אחריו שליח וקתני בסיפא אם משהגיע הגט לידה אינו יכול לבטל דקאי גם על בבא זו ששלח אחריו שליח ולא אמרינן שהביטול כבר חייל בשעה שמינהו לשליח וכן מבואר להדי' בהספר מכתב מאליהו בדיני ביטול הגט בשער זיין בסוף סי' ג' וז"ל ויש לי מקום ספק היכא דשלח שליח לבטולי גיטא ולא הספיק שליח להגיע בשליח או באשה עד שכבר הגיע הגט לידה אם נאמר דמשעה שאמר בעל לשליח לבטולי גיטא מההוא שעתא כבר הוא מבוטל ומה שהשליח אומר לשליח או לאשה אינו אלא גילוי מילתא בעלמא ונמצא שגט זה נתבטל בשעה שעדיין לא הגיע הגט לידה וביטול מעלי' הוא או דילמא כיון שהבעל לא ביטלה איהו גופי' אלא שתלה הדבר בשליח שהוא יבטלנו מפיו לשליח או לאשה כל שלא הגיע בשליח או באשה וביטא בשפתי' הביטול עדיין אין ביטול בעולם וכל שלא הספיק לבטל עד הגיע הגט לידה שוב לא מהני והנה אמת כי מהנראה ברור הוא זה הצד האחרון דדנין השליח כדין הבעל עצמו וכי היכא דבבעל גופי' כל שלא הספיק להוציא בשפתיו אין כאן ביטול כן ג"כ בשליח דכי תנן אם משהגיע גט לידה וכו' אתרווייהו קאי אבעל ואשליח הנזכרים קודם עכ"ל עד כאן השבותי במה שנוגע רק להתירו של העלובה אשר נתעגנה עד כה על מגן שכבר כתב הגאון דלובלין נ"י שנראה מכמה אומדנות הנוכחין שכדברי' כן הוא שכבר נתגרשה שני ימים קודם שנכתב לה המעשה דבי תלתא לראי' ובשעת קיום התנאי כבר עברו שנים ימים מזמן התנאי וגם מחשש ביטול של הבעל כבר בררנו לעי' שאין לחוש כלל בנידון זה:
סימן ב
א עתה נבוא לבאר בכל ענינים הנוגעים והמסתעפי' מזה ומתחילה נפרש דברי העיטור התמוהים לכל מעיין ודברי העיטור הכי איתנהו בדיני התנאים דף כ"ב וז"ל ולעולם בין באם בין בע"מ בעינן תנאי כפול אלא בע"מ כשיתקיים התנאי יתקיים המעשה וכ"מ בתשו' הרב ר' יעקב מי שנתן גט ע"ת ליד האשה ואומר לה מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש אינו יכול לבטלו דהא ע"מ מכח מעכשיו קאתי ותנן ע"מ שתתני לי ר' זוז ה"ז מגורשת ואסיקנא התם אם נתקרע הגט קודם גמר התנאי א"צ גט אחר ואין משגיחין עליו וכ"ש אם ביטלו וההוא עובדא דמותיב אביי לרבא דההוא דאמר אי לא אתינא עד תלתין יומא אתא ואמר חזו דאתאי ואמר לא שמי' מתי' ופריק רבא התם לבטולי מכוין משמע דמצי לבטולי בפירוש הכא מוקים לה בדלית לי' מעכשיו או שנתנו ביד שליח וצריכא עיונא דאיכא למימר דע"מ ומעכשיו לא מהני אלא בנתקיים אבל קודם גמר התנאי מצי לבטולי ויכול לחזור בו כדפי' לעי' במאמר ה"ג דף ח' כתב וז"ל גרסי' התם שני שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני לכתחי' וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה **(כל הדברים הנאמרים כאן המה רק לברר עניני גיטין אבל מה שנוגע לגוף עניני שטר הכל הולך כפי חוקי המדינה)** ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה וקשי' להו לרבוותא והא קיי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואמאי חוזר ומסתברא דלא אמרי' כאומר מעכשיו דמי אלא בגיטין וקדושין ופי' כל האומר ע"מ כאלו אמר מעכשיו דמי ותהא מגורשת ע"מ שיתקיים התנאי וכשנתקיים התנאי איגלאי מילתא דמההוא שעתא אגרשה לה ואי פשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר ונתקרע הגט או שאבד הרי זו מגורשת כדאמרי' בע"מ שתתני לי מאתים זוז ואמרי' עלה והיא תתן משא"כ בממונא ואפי' בגיטין וקדושין אי אמר לה ע"מ שתתני לי ר' זוז יכול לומר איני רוצה ואינה מגורשת מדגרסי' התם אמר רבא מתקנתא של הלל נשמע אמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בע"כ אינה מגורשת דאע"ג דקיי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דוקא כשיתקיים התנאי מדעתו והא דאמרי' בקדושין התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ה"ז מקודשת וישלים מ"ט כיון דאמר לה מנה ויהיב לה דינר כמ"ד לה מעכשיו דמיו ומקודשת ואינה יכולה לחזור בה אבל בעל התנאי יכול לחזור בו כ"ז שלא נשלם ה"נ יכול לחזור בו ולומר איני רוצה שתכתבו לו השטר והא דגרסינן התם אזל בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ג' שנים וחזר ואמר לה בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ואוקים לה רש"י בשלא נתן לה מתחילה הגט לסברא דילן אפי' נתן לה הגט חוזר כ"ז שלא השלים התנאי כו' תשו' ולרב אלפס כשהגיע הגט לידה אינו יכול לבטל הגט שנתן לה ע"ת בע"מ ומעכשיו עכ"ל הרב העיטור המועתק בס' מכתב מאלי', והנה דבריו מרפסין איגרא כמבואר לכל מעיין וסותר דברי עצמו איזהו פעמים, שהתחיל בריש דבריו דלא אמרינן כאומר מעכשיו דמי אלא בגיטין וקידושין ולבתר הכי מסיים דאפי' בגיטין וקידושין יכול בעל התנאי לחזור בו כל זמן שלא נשלם ועוד צריך להבין באיזה ענין מפליג בין גיטין וקידושין לדשב"מ, ועוד דמשמע מרהיטת דבריו דלענין חזרה ל"א דע"מ דמי למעכשיו ומשמע דהיכא דאמר בפירוש מעכשיו גם בעל התנאי גופי' א"י לחזור בו, ולקמן בדיני תנאי כתב להדיא דאפי' כשאמר בפי' מעכשיו יכול ג"כ לחזור בו קודם שנתקיים התנאי, וגם צ"ל שגם אם ת"ל שיש איזהו נפקותא בין גיטין וקדושין לדשב"מ, מאיזהו סברא נחלק בינייהו, ונלפענ"ד ליישב דברי קדשו ונקדים לזה דברי רמב"ם בפ"ח מה"ג ה"א וז"ל המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי ה"ז מגורשת ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת וכו' ושם נתבאר שהמגרש על תנאי כשיתקיים התנאי תהי' מגורשת בשעה שיתקיים, לא בשעת נתינת הגט לידה לפיכך יש לבעל לבטל הגט או להוסיף על תנאו וכו' כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון אע"פ שהגיע גט לידה ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת, ולכתחילה לא תנשא עד שיתקיים התנאי, ואם נשאת לא תצא אלא אם כן לא נשאר בידה לקיימו שהרי בטל התנאי ושם נתבאר שאם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך וכו' כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע גט לידה ואם אבד או נשרף אפי' מת הבעל קודם שיתקיים התנאי ה"ז מקיימת התנאי אחר מותו וכבר נחגרשה משעת נתינת הגט לידה ויש לה להנשא אע"פ שעדיין לא נתקיים התנאי וכו' עכ"ל ובסיגנון זה כתב שם בפ"ט מה"ג ה"ה וז"ל ומה בין המגרש על תנאי לזה שקבע זמן לגירושין או תלאן במעשה שהמגרש ע"ת יש שם גירושין ואינן גומרין עד שיתקיים התנאי לפיכך כשיתקיים התנאי נתגרשה אם הי' הגט קיים אע"פ שאינו ברשותה ואינה צריכה לחזור וליטלו או להיותו ברשותה אחר שנתקיים התנאי שהרי הגיע לידה תחילה בתורת גירושין ואם נשאת קודם שיתקיים התנאי ל"ת כמו שביארנו אבל התולה גירושין בזמן או במעשה לא הגיע גט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע או עד שתעשה המעשה לפיכך כשהגיע הזמן צריכה להיות הגט ברשותה וכו', ואם נשאת קודם שיגיע הזמן וכו' תצא והוולד ממזר שעדיין היא אשת איש גמורה ואין כאן שם גירושין עכ"ל, ועי' באה"ע סי' קמ"ג סק"ב דפסקינן כן ולפ"ז נראה ממילא דגם כשהיתנה בתנאי דאם ולא התנה בע"מ ומעכשיו, שבאם היה הגט או שטר קידושין לבסוף כשנתקיים התנאי ברשות הבעל דמהני אע"פ שאין השטר ברשותה שהרי איתא בכ"ד דרה"ר ורשות המקנה שוין וכשם דמהני כשהשטר קידושין או הגט מונחים לבסוף כשנתקיים התנאי ברה"ר אע"פ שלא חזרה ונטלה משם, ה"ה נמי כשהיה ברשות הבעל דמ"ש, שרק כשתולה בזמן או במעשה דדמי לאחר הוא דבעינן שיהי' מונח בצדי רה"ר דוקא אבל כשהתנה באם כל שהגט קיים לבסוף מהני אפי' ברה"ר וברשות שאינה שלה:
ויש להבין דלפ"ז קשי' מהאי דמקשינן בגיטין דף ע"ה דקתני ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזיר לי את הנייר מגורשת מ"ש רישא ומש"ס דקא ס"ד ע"מ לאו כאומר מעכשיו הוא [יעו"ש ברש"י ובתוס' ד"ה אלא] ולדעת הרמב"ם הנ"ל קשיא דלא גרע מהיכא שהתנה בפי' באם דמהני אפי' כשהגט אינו ברשותה ואפי' כשנקרע או כשנשרף אח"כ ולא חזרה ונטלה משם כלל בשעת קיום התנאי מגורשת וכן קשי' ממסקנא לתירוצא דרב אשי שם דכל האומר ע"מ כאומר מע"ד, שהרי לשיטת הרמב"ם הנ"ל צריכין לומר בתירוצא דרב אדא בא"ה כמו שפירש רש"י שם דכל שהתנאי והמעשה בד"א אע"פ שאינו סותר המעשה אפ"ה תנאו בטל שהרי לדעתו גם בתנאי דאם, אינו סותר המעשה דמה בכך שמחזירה את הגט לידו כיון דלדעתו אזלינן רק בתר התחלת הקנין וכל שקיבלתה מתחילה לידה שוב לא איכפת לן במאי שאיננו ברשותה לבסוף וא"כ צריכין לומר דרב אשי מחולק בזה על רב אדא בא"ה וכן פוסק הרמב"ם בפ"ו מה"א דלא קפדינן על תנאי ומעשה בד"א ועי' בלח"מ שם ה"א, ולפ"ז לא נודע לאיזהו דבר חידש לן רב אשי בתירוצו דע"מ כאומר מע"ד ומאי נפקותא איכא בענין זה בזה לא לפרוקי מידי ולא לאלומי מילתא ונראה שהרי מוכח להדיא מצוף לשונו דס"ל דתנאי דאם מתחילין הגירושין מהיום ואינן נגמרים עד שיתקיים התנאי וכמו דס"ל לר"י בקידושין בפ' האומר דף ס' במעכשיו ולאחר ל' יום דשיורי שייריה וכ"נ להדיא מפ"ט ה"ג ה"ה שהבאתי לעיל שכתב שהמגרש ע"ת יש שם גירושין אינן גומרין עד וכו' וכן פירשו על האחרונים בעיקר כוונתו עיין פ"י גיטין בפ' מש"א ובת"ג, ויש להתבונן דאיו ואיפו המקור אשר דלה דלה רבינו חידוש עצום כזה, דתנאי דאם דמי כמו מעכשיו לר"י שהרי התם גופיה פוסק דלא כר"י לדעת רה"פ, עי' ר"ן ורשב"א שם, ונראה דמכללות הסוגי' זו נשמע מקור נובע ליסוד מוסד הלזה, ומקדם נביטה נא ונסורה ונראה בהנך תלתא בבא שהציג רבינו לפנינו והוא דכשתולה הדבר בזמן או במעשה דאזי בעינן שיהיה הדבר ההוא בסופו באגם או בצידי ר"ה, וכשהתנה באם, אזי אפי' כשהוא ברה"ר מהני אבל לא כשנקרע הגט או שמת הבעל טרם שנתקיים התנאי אינה מגורשת, ובע"מ ובמהיום ומעכשיו אזי אפי' כשנקרע הגט או שמת הבעל כבר בשעת קיום התנאי מגורשת נשמע מדבריו דס"ל שגם בתנאי דאם לא בעינן שיהיה הדבר הנקנה במקום הראוי לקנין, ויתירה מדות תנאי דאם לרמב"ם מן מעכשיו ולאחר ל' יום לדעת תוס', עי' יבמות צ"ג שהרי לדעת הרמב"ם מהני אפילו כשהדבר הנקנה אז ברה"ר, אלמא דס"ל דהתחלת הקנין הוא העיקר ומקנה את דבר הנקנה להקנות גם בסופה אפילו כשעומד במקום שאינו ראוי לקנין אבל היכא שכלה לגמרי בשעת גמר הקנין כגון שנשרף השטר קידושין או הגט בשעת הגמר לא מהני מידי מובן מזה דלכל הפחות בעינן שיהיה השטר בשעת גמר הקנין במקום שראוי להקנותו לאידך ע"י קנין אגב או איזהו קנין שיהי', ועי' ב"ב דף ע"ז אמר ר"ה ג"ש הן תרי הא דאמרן אידך וכו' ועיי"ש בתוס' ד"ה נקנה ובאשר"י שם, אלמא דלכ"ע נקנה מיהת השטר למי שנכתב עליו בקנין אגב (ועי' בר"פ הזורק אמר להו וכו' ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ובפרש"י שם שקנתה הגט בקנין אג"ק ובר"ן שם) וכיון דאית בי' צד הקנאה מהני נמי התחלת הקנין שקנתה מתחילה בשעה שקיבלתה בידה לקנות לה גם בשעת גמרו כאלו הקנה לה אז בקנין אחר ולכן אפי' כשהגט או השטר קידושין מונחים בשעת קיום התנאי ברה"ר או אפילו ברשות המקנה נמי מהני, אולם כשאיננו בעולם כלל דלית ביה צד הקנאה בשעתו תו ל"מ ולא מידי גם התחלת הקנין כיון דליתא בעולם שיחול עליו צד הקנאה ההוא ומובן מזה ממילא דמכ"ש היכא שהלכה והיקנה את גיטה או את שטר הקידושין לבעל טרם שנתקיים התנאי דתו לא מהני מידי במאי שהשטר הוא בעולם, דהאיך נימא עוד שיועיל התחלת הקנין שתקנה את השטר לבסופו כשעת גמר הקנין, כיון שכבר נתרוקן כל צד קניה שבו, שכבר הקנהו לאידך טרם שנגמר הקנין ההוא, ולפ"ז ל"ק מידי מסוגיא הנ"ל כיון שהתנה ע"מ שתחזיר לי הרי היא צריכה להקנות לו כמו במתנה עמ"ל כמ"ש רש"י בד"ה רבי היא שם ע"ה ע"ב וכיון דקס"ד דע"מ לכמע"ד, ונמצא שבשעת גמר הקנין שלה כבר חזרה והקנתה לבעל את כל צד זכות וקני' שזכתה בתחילה, וגם תירוצו דרב אשי ניחא דאתי לאשמעינן דלו יהי' שהתנה בכל דיני תנאין כהלכתן אפ"ה מגורשת כיון דע"מ כאומר מע"ד, נמצא שכבר נגמר הקנין למפרע, וכשם דמהני בע"מ אפי' כשנשרף הגט קודם שנתקיים התנאי ה"ה נמי כשחזרה והקנהו לבעל כיון שכבר נסתיים בתחילתה וקנתה לגמרי את גיטה מיד בשעת נתינה לידה:
ב ומסוגיא זו הערה רבינו מקור נובע שגם בתנאי דאם קנתה בתחילה וגמר הקנין יכול לחול אפי' כשהגט הוא ברה"ר או ברשות הבעל בשעת קיום התנאי ורק הכא שנשרף לגמרי א"ל כשחזרה והיקנה לבעל טרם קיום התנאי הוא דאינה מגורשת דאל"כ לאביי ורבא דתירצו דמשום דלא התנה בדיני תנאים והתנאי בטל הוא דמגורשת, דהשתא לגופי' לא איצטרך לשמעינן דהא כבר תנא להו בקידושין וב"מ דבעינן תנאי כפול ותנאי קודם למעשה ולא איכפת לן מידי במאי שהתנה כיון שהתנאי בטל ועיקרו לא קתני אלא משום דיוקא לאשמעינן דהיכא שהתנה בדיני תנאי דאינה מגורשת ליתני ולנקוט לרבותא דאפילו כשהתנה ע"מ שתפקיד אצלי את הנייר נמי תלי' בקיום וביטול התנאי דהיכא שהתנאי בטל הוא דמגורשת אבל היכא שהתנה בדיני תנאים כהלכתן אזי אינה מגורשת כיון דלס"ד ע"מ לאו כמעכשיו הרי בשעה שיחול קנינה ליתא לגיטה בידה א"ו ה"ט דלא קתני נמי בכה"ג דאז נתגרשה אפי' כשנתקיים התנאי משום דכל היכא דאיתא לגיטה בעולם נגמר קנינה על ידי התחלות הקנין שקנתה מתחילה וזהו ראי' ברורה לדברי רמב"ם הנ"ל וגם לתירוצו דרב אדא ב"א מוכח כן לדעת תוס' דס"ל דהטעם משום שהתנאי סותר המעשה הו"ל לאשמעינן דאפי' כשהיתנה הבעל ע"מ שתפקיד אצלי הגט תנאו בטל משום שסותר המעשה דבשעה שנגמרו הגירושין הרי הגט ברשות הבעל א"ו דבכה"ג אינו סותר המעשה כלל ואפי' בתנאי דאם משום שמתחילין מיד ושוב נגמרו ממילא אפי' כשהגט מונח אז ברשות הבעל:
ג אולם לדעת רש"י דמפרש לי' דעיקר תלוי משום שהתנאי והמעשה הוא בדבר אחד ומבואר בלח"מ הנ"ל דרמב"ם ס"ל כפרש"י וא"כ עדיין קשה דהו"ל למיתני כשהיתנה ע"מ שתפקיד אצלי, ויש לומר כיון דר"א ב"א ס"ל דכל שהתנאי ומעשה בדבר אחד בטל התנאי אע"פ שאינו סותר המעשה אזי נשמע ממילא דהיכא שהתנאי בד"א והמעשה בדבר אחר רק שסותר המעשה שהתנאי קיים והמעשה בטל, ובזה לא פליג ראב"א על כל אמוראי דהתם ומשכחת לי' בכמה גוונא כמו שנבאר לקמן [בסי' ג' אות ח'], וא"ל דלדעת רש"י ואשר"י בפ' י"נ כיון שהתנאי בטל כשהוא רק בד"א אפי' כשאינו סותר המעשה א"כ נימא דמכ"ש היכא שסותר המעשה אפי' היכא שהתנאי הוא בדא"ח, ז"א דא"כ מנ"ל כלל דתליא בדבר אחד או בדבר אחר דדילמא טעמי' דראב"א הוא רק משום שסותר המעשה) ומעתה אשמעינן רבותא דאע"ג דאיכא תרי מילי בתנאי זה שהתנה ע"מ שתחזיר לי הנייר חדא במאי שסותר המעשה דאז הוה לן למימר שהמעש' בטל ועוד שהמעשה והתנאי בדבר אחד דאפ"ה המעשה קיים והתנאי בטל אבל כשהתנה ע"מ שתפקיד שגם לס"ד דע"מ לאו כמע"ד לא נשמע רבותא זו, איברא כן הדברים כד נימא כדעת הרמב"ם אבל אם נימא כהחולקין עליו שגם בתנאי דאם כלאחר דמי וצריך שיהיה הגט ברשותה בשעת קיום התנאי, וא"כ כשהיתנה באם תפקיד הרי ג"כ סותר המעשה:
ד ומעתה נהירנא לעיני המעיין לפרש כוונת הרב בעה"ט הנ"ל ומתחילה נפרש בקצרה תוכן כוונתו בכללות ואח"כ נפרש בכל קוץ וקוץ בפרטות, והוא דבעה"ט ס"ל כדעת הרמב"ם הנ"ל שגם בתנאי דאם כבר התחילו הגירושין ונגמרו בשעת קיום התנאי ולכן מהני אפי' כשהניחה את הגט טרם קיום התנאי ברה"ר או ברשות הבעל ומעתה גם כשהחזיק בקרקע בתנאי דאם אע"ג שכבר כלתה החזקה כמ"ש תוס' ביבמות (צ"ג) מ"מ כיון שכבר החל קנינו וגם עתה בשעת הגמר ישנו לשדה שיכול להקנות לו אז אזי נגמר ממילא התחלת קנינו שחל מיד וכמ"ש לעיל דדוקא היכא שנשרף הגט או שחזרה והיקנתה לבעל הוא דלא מהני משום שכבר נתבטל כל ההתחלה שנעשה מתחי' שהרי חזרה והיקנה לבעלה את כל זכות שהיה לה או היכא שנשרף דליתא תו בעולם שיחול הקנין שנעשה מתחי' עליו אבל בחזקה דאית' לדבר הנקנה דמי לאלו היקנה לו עתה מחדש בשעת קיום התנאי וגם אם חזר הזוכה והיקנה לאחר טרם שנתקיים התנאי אזי פשיטא דלדעת רמב"ם הנ"ל אינו נידון כדבר שלב"ל כיון שכבר התחיל לקנותו מתחי' ותדע שהרי מפורש בדבריו דאם נשאת לא תצא ממשמעות דבריו שיש להשני בה צד קנין אישות אע"ג שנתקדשה בנשאת לו טרם שנתקיים התנאי וכן משמע להדיא בס' פ"ח מה"ג ה' ך"ד וז"ל מי שנתגרשה ע"ת וקידשה אחר וכו' ומשמע אפי' תנאי דאם ועוד כיון דלדעת הרמב"ם כאשר פירשו כל האחרוני' דדמי לשיורא דמעכשיו ולאחר ל' יום לר' יוחנן. וכי יעלה על הדעת דלר' יוחנן כשנתגרשה מעכשיו ולאחר ל' יום שאם נתקדשה בתוך ל"י דאינה מקודשת (ואפי' לדעת הפוסקים דסברי דמחוסר זמן כמחוסר מעשה דמי) עי' בכורות מ"ט בפודה בתוך שלשים יום ועי' במ"ל בפ"ו מה"ג ה"ג יעו"ש:
ה ולפ"ז הכי שייטא תכונת כוונתו כמטרה לתרץ לעומת קושיתם שהקשו מזכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתכתבי לו את השטר דחוזר בכ"ש ובכ"ש מהא דקיי"ל כל האומר ע"מ כאמע"ד, ולזה פרש רשתו שבכל נפקותא דאית' בש"ס להדיא בין ר"ה ור"י אם נימא דע"מ דמי לאם או דדמי למעכשיו לא שייכא התם שהרי בגיטין אמרינן דא"ב כשנקרע הגט וזה ל"ש התם כיון דע"כ איירי התם בשטר ראי' והקנין בחזקה לבד מדאמרינן ברישא דחוזר בשטר ואינו חוזר בשדה וכיון שכן ליכא נפקותא בסיפא בנקרע השטר דבין אם נימא דע"מ דמי למעכשיו או דדמי לאם כיון שהשטר הוא רק לקיומי התנאי ואי משום דחזקה גופה דמי לנקרע השטר ז"א כיון דאיתי' לשדה בעולם אע"ג שכבר כלתה חזקה הראשונה מ"מ נמשך הגמר ממילא ודמי להיכא שהניחה את הגט לרה"ר טרם שנתקיים התנאי דמגורשת אפי' למ"ד דע"מ לאו כמע"ד, (וכ"מ קצת מדאמרינן שם דא"ב רק בנקרע) וגם מדלא אמרינן א"ב אם הבעל יכול לחזור בו טרם שנתקיים התנאי ש"מ שגם בתנאי דמעכשיו יכול לחזור בו טרם שנגמרה המעשה עד כלה, ולפ"ז ירד רבינו להתם הקושיא לבלתי ישאר עוד שריד ממנו שהם היקשו מהא דקיימ"ל דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, וע"ז ירה אבן פנתו, שהכא ליכא נפקותא דאיתא בש"ס לבין מעכשיו לאם. ומה שמחלק בין ממון לגיטין וקידושין לא יצא לדון על הכלל דהיינו לכ"ד שב"מ רק שבא לחלק לבין שבין הנושאים דהיינו ממקום שירדו להקשות קושיתם לבין הנושא דאיתא בדוכתי' שנאמר בו דע"מ כמעכשיו דמי אבל בשטר מתנה וכדומה היכא דקנה בשטרא אזי גם זה דמי לגיטין וקידושין רק בגיטין ושטר קידושין לעולם שטרי הקנאה המה לכן א"ב ונפקותא רבה בנקרע ונאבד (וכעין דאמרינן בגיטין דף י' ע"ב אב"א תני חוץ מבגיטי נשים), ומשום דעדיין יש מקום להתווכח ולומר דפירושו דע"מ כאומר מעכשיו דמי כלומר כאלו נתגרשה לגמרי מעכשיו דהיינו שזולת קיום התנאי אין שום דבר חוצץ ומפריד לבין נתגרשה מעכשיו לגמרי ובין זו שנתגרשה ע"ת ונמצא דנוכל לומר דאתי' להורות לן בזה שתו אינו יכול לחזור בו גם טרם שנתקיים התנאי לזה נטה קו ופירש מתחילה דלא נחתו לזה כלל רק שבא לאפוקי דלא הוית כאילו נתגרשה בתנאי דאם,, רק כאלו נתגרשה מעכשיו ע"ת ושגם כשנתגרשה במעכשיו ע"ת יכול לחזור בו טרם שנתברר לפנינו גמר המעשה בכללו, ולתוספת ביאור נפרש דבריו בפרטות בקצרה, וז"ל ומסתברא דל"א כאומר מעכ"ד אלא בגיטין וקידושין כלומר דנפקותא דאיתא בדוכתי' ליתא אלא בגיטין וקידושין שהשטרי גופי' שטרי הקנאה הם ואיכא נפקותא בנקרע או שנאבד משא"כ בזכו ע"מ שתכתבו לו אה"ש, וסוף מעשה תחילת מחשבה, שמסיים דלענין חזרה ליכא נפקותא לבין מעכשיו לתנאי דאם, לכן ירד לפרש דפירושו דע"מ כאומר מעכשיו אל תדמה דזולת התנאי הרי היא כאלו נתגרשה לגמרי וכמ"ש לעיל וז"ל, ואי פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר ונתקרע הגט וכו' זה קאי על תחילת דבריו דמאי דמפורש בש"ס בדוכתי' הנפקותא בין ע"מ לאם וכוונת דבריו דפשטה ידה ונקרע הגט אח"כ עטופים בהדי הדדי והוא וי"ו דונתקרע הגט הוא וי"ו העיטוף ובא להורות נפקותא מבוררת במאי דנתקרע הגט לענין קדושי השני, אבל בפשטה ונתקדשה לחוד ליכא נפקותא שהרי גם בתנאי דאם מהני לדעת הרמב"ם כמ"ש להדיא שגם בתנאי דאם אם נשאת לא תצא וע"ז מסיים אבל בממונא דליתא לנפקותא דאיתא התם לענין נתקרע כלומר בממונא שירדו להקשות דהיינו בזכו ע"מ שתכתבו לו אה"ש לא תימא דאכתי איכא נפקותא לענין חזרה דז"א דאפי' בגיטין וקידושין גופי' יכול לחזור בעל התנאי כ"ז שלא נגמרה בכללו, ומה שהביא ראי' מנתינה בע"כ גם בזה עמדו עליו דמאי ענין זה לענין חזרה דהתם מפני שלא נתקיים הוא אבל כשנתקיים התנאי אח"כ מנ"ל דיכול בעל התנאי לחזור בו: