זית רענן חלק א· רבי משה יהודה לייב זילברבגר
חלק אבן העזר · הלכה ב - בדיני מינקת
סימן א
שאלה על דבר מקר' בלתי טהור אשר קרה בקהלתינו שנערה אחת נתעברה בזנות וילדה בן והיא דיימא מעלמא והקול הומה שמופקרת לזנות כאשר נודע עתה מפריצתה ומדרכי' הרבים לא טובים וכאשר ילדה לא התחילה להניק כלל והבן הוא אצל מינקת עברית שרוצה להניק תמיד כי אין לה בעל וכן אבי הנערה איש אמיד קצת ורוצה להתקשר עצמו בחיוב גמור להחזיק הולד כל ימי הנקתו ולע"ע עברו ארבעה חדשים מלידתה ונתקשרה בשידוכין רק באופן שישאנה מיד וכאשר יהרס זה השידוך יוכל לצמוח מזה דברים לא טובים אשר יהיה לקלון בת ישראל כאשר גם הראשונים ז"ל חשו לתקנות בת ישראל בכיוצא בזה לכן מאוד אבקשהו לעשות עבורי זאת לכתוב לי תשובה למעשה ולמי אפנה לעזרה אם לא אל הוד כבודו אשר מלאה הארץ תהלתו והפצת ענן אורו עכ"ל השואל:
תשובה הן היום לעת ערב קבלתי שאלתו בדבר נחוץ ולולא למלאות שאלתו לא השיבותיו דבר לאשר מעודי רחקתי עצמי למאוד להכניס א"ע בעניני מינקת חבירו ידרוש נא בספר תפארת למשה בהקדמה ויראה עובדא מאת רשכבה"ג הגאון אמיתי מו"ה העשיל אולם לאשר שאלה כזו כתובה וערוכה בכל ספרי האחרונים ובפרט בתשו' רב הגאון מוהע"א זצ"ל בסי' צ"ה והסכים להתיר באופן שתשבע המינקת שלא תחזור בה ותמסמס להוולד בבצים וחלב עד מלואות כ"ד חודש וגם שאבי הזונה ישליש כל דמי ההנקה עד כ"ד חודש ואם בלתי אפשרי יניח משכנות בטוחים הן מטלטלים או להכתב ביתו אצל הרייענט על שכר הנקה באופן שתתרצה המינקת ותקבל על עצמה בשבועה עד"ר, ועוד מה שכתב לגמגם על דברי מהר"י מינץ וז"ל והנה ע"י שבועת המינקת לא בלבד שיש לנו ע"י סיוע דעת המתירין הובאו בר"ן ובמ"מ דבכל מ"ח מותר בנתנה למינקת ונשבעה אלא דמרווחנא עוד ביסוד ההיתר דמופקרת לזנות דכתב הר"י מינץ לדמות לההיא דח"ש וחב"ח דאמרינן שהיו כופין לשחררה כי היכא דלא ליעבדי בה איסורא דבזה יש לגמגם דדילמא התם מותר לעבור על איסור עשה דשחרור להציל רבים ממכשול איסורא ובזה במכשול רבים אמרינן חטא בשביל שיזכו רבים אבל הכא דהוי תקונו של ולד יש לומר דא"א להפקיע זכותו דהולד משום מכשול רבים אבל בזה י"ל דבנשואה ליכא חשש קלקול בולד זה ורק טעם האוסרין דגזרינן נתנה אטו לא נתנה וכו' ולא הוית רק בגדר כל איסורין דעלמא ודמי שפיר לההיא דגיטין הנ"ל דמתירין בשביל להציל רבים עכ"ל ולענ"ד דדברי מהר"י מינץ נכונים דכיון דחזינן בחצי שפחה שהיו כופין את רבה כדי להציל ממכשול רבים ומפסדינן ליה ממונ' משום זה דמי פתי יסור הנה לבטוח על משענת קנה רצוץ מנתינת שטר על דמיה של העניה הזאת ופגיעתן רעה אלא עיקר היסוד הוא כדי להציל ממכשול רבים הוי כפינן ליה ומפסדינן ליה ועתה תו לית לן לחלק לבין המופקרת לזנות דכתב הר"י מינץ רק דקטן שאני דלאו בר כפי' הוא בפועל ה"ה דלא מזדקקין לחוב לו אפי' בדבר הנוגע למכשול רבים, אולם כדדייקינן היטב נמצא להדי' סוגיא ערוכה כדברי מהר"י מינץ בסוף פ' חרש במת פיקח בעל פיקחת מה יעשה חרש ב"ח מוציא את אשתו בגט וא"א א"ל ומקשינן שם בסוף פ' ואמאי קטן אוכל נבילות הוא ואין ב"ד מ"ל דלאו איסורא דידיה איכא ולאו איסורא דידה איכא וקתני מוציא את אשתו בגט אמר ר"ש גזירה משום התרת יבמה לשוק ועדיין קשה דלו יהיה כעבירה גמורה מדאוריי' מה איכפת ליה לחרש וחרשת בזה ואין הדבר מוטל עלינו להזדקק לכפותו בזה שהרי קטן אוכל נבילות אין מ"ל א"ו משום מכשול דרבים שאני והרי מבואר שמפסידין זכותם שיש להם זע"ז מחמת קידושין משום מכשול רבים וחרש וחרשת לא עדיפא מקטנים דעלמא ואם את אשר יש להם כבר כופין לבטל ולהרוס מפני מכש"כ מכ"ש דלא מהדרינן לחפש בזכותו דקטן במקום מכש"כ לכן במופקרת להדיא נראין דברי מהרי"מ וכהכרעת רבינו משה בש"ע אכן בעובדא דידן דרק דיימא מעלמא אין אנחנו יכולין לדמות למופקרת להדיא לכן אין בידי להתיר רק בהצטרף כל הנ"ל: