זית רענן חלק א· רבי משה יהודה לייב זילברבגר
חלק אבן העזר · הלכה א - בדיני יחוד
סימן א
בדבר שנשאל קדמנא בזקן אחד שליט"א אשר כבר נתבטלו כל כחותיו לקישוי ולזרע אם מותר ביחוד דבר זה אינו מבואר בש"ע ובפוסקים ראשונים ולכאורה יש להוכיח זה מדברי הרמב"ם פ' כ"ב מהא"ב ה' יו"ד מובא באה"ע סי' כ"ב סי' י"א וז"ל תינוקת מבת שלש ולמטה ותינוק בן תשע ולמטה מותר להתייחד עמהן שלא גזרו אלא על יחוד איש הראוי ואשה הראו' לביאה עכ"ל ונידון השתא לנידון דידן כיון שאינו ראוי לביאה דמי לקטון פחות מבן תשע אולם מרחק רב ביניהן דשאני קטן דאינו ראוי לביאה כלל אבל בנידון דידן כיון שיש לו רפואה כדאיתא להדיא בשבת קי"א ע"א לענין סירוס ואלא בזקן והאמר ר"י הן הן החזרוני לנערותי יעו"ש אמנם גם כן אין ראי' משם לאיסור דשאני לענין סירוס דלא גרע מקטן אבל לענין יחוד עדיין איכא למימר דכ"ז שלא עסק ברפואות תעלה מותר ביחוד נמצא דעודנו לא נשמע מכל זה לא היתר ולא איסור אמנם לפענ"ד ראי' ברורה לאיסור דאיתא בירושלמי סוטה ב' ע"א על משנה ב' וז"ל מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת ר"י אמר במחלוקת מאן דאמר מקניא לה מאבי' ובנה מקנא לה משני ב"א כאחת עכ"ל ופי' הפ"מ דאיבעי' אזלי הכי אם דין קינוי וסתירה דווקא היכא דאיכא איסור יחוד א"ד דלאו באיסור יחוד תלי' ולהכי פשוט לי' דתלי' בפלוגתא אם מקנא לה מאבי' ובנה בבהנהו ליכא איסור יחוד נמצא תוכן הדברים אף דמבואר ופ' הארוסה דמכל עריות מקנין אפ"ה איכא למימר דדווקא דעריות דאיכא איסור יחוד איתא נמי לדין קינא ופליגי בזה במוראי אם דין קינא אגוד לגבי איסור יחוד אם לא ועיין סוטה כ"ו ע"א ושאינו איש למעוטי מאי אילימא למעוטי שחוף (ועיין פירושו ברש"י וברמב"ם ם פ"א מה' סוטה ותמצא מבואר דהיינו נידון דידן) והאמר שמואל שחוף מקנין ע"י עוד שם בש"ס מקנין ע"י פשיטא והשתא אם נאמר דשחוף מותר ביחוד א"כ ליכא צד פשיטות לאיסור קינא וסתירה וקמ"ל שמואל דלא תלי' זב"ז א"ו אף בשתוף איכא איסור יחוד אמנם עדיין איכא למימר דזהו דווקא ביחוד א"א דאסור מדאורייתא אבל בפנוי' דליכא איסורא אלא מדרבנן בכה"ג דל"ש לא גזרו רבנן וא"ל דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקנו דהאי דאמרינן דל"ש לג"ר זהו היכא דעיקרו מדרבנן אבל בגוונא דאיכא איסור מדאורייתא אמרינן דכעין דאורייתא תיקנו אין זה מוכרח דמוכח מכמה דוכתא דלא פסקינן כן חדא בגיטין ס"ה לענין שתופי מבואות (ויש לחלק דהתם לית לי' עיקור מה"ת כלל אבל לענין יחוד מיקרי יותר דאית לי' עיקר מה"ת אף דגבי פנוי' אסור מדרבנן מ"מ איכא איסור יחוד מה"ת) ועוד ביבמות ד' י"א ע"א בהא דאמר רב צרת סוטה אסורה וכו' ודקארי לה מאי קא"ל קסבר כל דתיקון רבנן כעין ד"ת משמע דלקושטא סבר דל"א כד"ק אמנם נראה כיון דסתם פנויות נידות הן ואסורה ביחוד מדאורייתא כשאר עריות ובאיסור דאורייתא כבר נתברר לנו דליכא לאפלוגי בין שחוף לכל אדם ועוד כדמות ראי' מפ' א"מ כ"ה ע"ב מאי בינייהו א"ב אשה חשובה יעו"ש בפי' רש"י ותוס' ולא אמרינן ג"כ נפקותא להיפך ובשחוף ודוק: