ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
כלל י · פרט ח
כתב המרדכי בפ' האיש מקדש בשם הקדוש מרדוש דהעושה שליח לקדש ומסר לו הטבעת לקדש אפי' איתניס בדרך אינו יכול לעשות שליח אחר משום דמילי נינהו ולא ממסרן לשליח ואע"ג דגבי גט קיי"ל שליח עושה שליח משום מסירת הגט וה"נ מסירת הטבעת ל"ד דאשה מתגרשת בע"כ ומיד כשהגיע הגע ליד השליח הרי הוא כאילו מתגרשת כו' שהרי השליח יכול לגרשה בע"כ כו' אבל שליח של קדושין אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת הלכך הו"ל מילי ע"כ. ובקצוה"ח (סי' רמ"ד סק"ב) הביא ראיה לזה מהא דגיטין (כט) דההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר שליח לא ידענא לה אמר זיל מסריה לאב"מ דאיהו ידע לה אזל ולא אשכח לאב"מ וקאמר הש"ס דלא מצי למשוי שליח אחר שימסרנו לאב"מ והק' הפ"י למה לא יוכל לעשות שליח אחר וכי מפני שלא ניתן לגירושין למסור ליד האשה לא יוכל למנות שליח אחר. ולהקדוש מרדוש ניחא דשמא לא ירצה אב"מ ומש"ה הוה מילי אף במוסר חפץ ול"מ לשליח עכ"ד. ולפענד"נ דאכתי קו' הפ"י לא מתרצא כלל בהא דהקדוש מרדוש גבי קדושין. דדוקא גבי קדושין דלכמה רבוותא בעינן ג"כ נתינה מיד המקדש לידה וטלי קדושיך מעג"ק לא מהני. וכן הוא דעת הריב"ל (ח"ב סי' לג) מהיקש דויצאה והיתה. ועי' ביאור הגר"א באה"ע (סי' ל"ב סק"ט) ועי' בב"ש (סי' כ"ז סק"ג) ועוד שם בב"ש (סי' ל' סק"א) מביא בשם הש"ך דהוי ס"ק משום דלא הוה נתינה מידו לידה. ועי' בשו"ת חת"ס שכתב להדיא בחו"מ (סי' קצט) דגם בקדושין הן בקדושי כסף הן בקדושי שטר טלי קדושין מעג"ק ל"מ ובס' קהלת יעקב להגאון מליסא בה' קדושין (סי' ל) מביא בשם שו"ת מהרי"ל (סי' ע"ח) להלכה דבעינן נתינה מידו לידה ול"ד לאדבר עליך לשלטון דהתם הוא המהנה לה ע"כ והיינו דההנאה באה ממנו לגופה דבקדושין גם הנאה בעלמא הוה קדושין כמבואר בגמ' קדושין (ז) ולא גרע מתן לכלבי דמקודשת כמבואר שם בקדושין (ח) ובשו"ע אה"ע (סי' ל' סי"א) וכ' בח"מ שם אע"פ שלא בא לידה דמאחר שיש לה הנאה שהכלב שלה אכל הוי כאילו בא לידה והשתא כיון דבקדושין בעינן מידו לידה ואם מקדש ע"י שליח ודאי דבעינן בזה דיני שליחות וכיון דהוה מילי לדעת הקדוש לא מהני משא"כ בהא דאב"מ הא מבואר בשו"ע אה"ע (סי' קמ"א סל"ה) דההגעה ליד שליח הולכה לא בעי בזה שליחות ואף ע"י א"י וקוף יכול לשלוח. וכ"ה ברא"ש סופ"ב דגיטין. וכן הביא הר"ן בפ' התקבל בשם רמב"ן דבאומר אמרו מהני ולא הוה מילי משום דיכול לעשות שליח שלא בפניו והאומר לו אינו אלא מעשה קוף וכיון דהכא עשהו הבעל שליח לאב"מ שלא בפניו מה איכפת לן במילי כיון דלא בעי דיני שליחות. ובכן ד' הש"ס בעצמותן תמוה וד' הקצוה"ח אינו מספיק:
ובריטב"א בחי' שם מביא בשם ר' פנחס הלוי וז"ל דהכי קא מקשה להו איך יאמר בפניהם בפ"נ ובפ"נ הא שליח שלא ניתן לגירושין הוא ובזה לא האמינו החכמים ודוקא בשליח שניתן לגירושין האמינו חכמים את השליח ואפי' אשכח לאב"מ לא היה נאמן כו' ע"כ. מיהו מפירש"י והר"ן מבואר דלא ס"ל כהר"פ. וז"ל רש"י שם בד"ה והא שליח כו' השליח הזה לא נעשה לגרשה אלא למסור לאב"מ הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו לאחר ע"כ וז"ל הר"ן כיון שהשליח לא ניתן לגירושין הוא אין לו לשנות כלל ממה שאמר הבעל אלא צריד שיתן הוא עצמו לשליח הולכה ע"כ ומבואר דס"ל דאע"ג דלא ניתן לגירושין מ"מ לאב"מ מצי מסר וזה דלא כהר"פ דלטעם הר"פ גם לאב"מ לא מסר ואין לומר עפ"י דקדוק ד' הר"ן שכ' אין לו לשנות כו דמשום קפידת הבעל נגעו בה ושינוי דעתו וכמבואר בסוגיא שם דגם בהולך גט זה לאשתי א"י לעשות שליח אחר רק בחלה וכ"פ הרי"ף ורא"ש שם והיינו דבחלה אין הבעל מקפיד ובלא חלה מקפיד ועיי"ש בתוס' ד"ה רשב"ג. ומש"ה אף דהוי כאן מעשה קוף מ"מ היכא דשייך קפידא לא מהני וכמו אל תגרשה בימין אלא בשמאל המבואר שם. וכן למ"ד משום בזיון דבעל שייך נמי במעשה קוף דיש קפידא שדוקא הוא ימסור ולא אחר. דז"א דממ"נ אי הא דלא אשכחי' לאב"מ הוי כמו אונס דחלה א"כ אין כאן קפידא. ואי לא הוה כמו אונס מה תלי' זה בלא ניתן לגירושין דהא אפילו בגירושין נמי:
ועוד דאפי' נימא להשקיט קצת הסער הזה ולמימר דהכא הבעל לא עשאו לאב"מ שליח שלא בפניו אלא שציוה לשליח שהוא יעשה שליח לאב"מ להולכה. אשר בזה יתיישב ג"כ קו' הק"נ בסו"פ התקבל אהא דכתב הרא"ש שם (סי' כ) דאשה יכולה למנות שליח קבלה שלא בפני' וכתב הרא"ש ונ"ל דאפי' באיש ג"כ יכול לעשות שליח שלא בפניו. והק' הק"נ וז"ל ותמיהא לי טובא דהא ש"ס ערוכה היא בפ' כ"ה והביאו רבינו שם (סי' ט) בעובדא דא"ל זיל יהביה לאב"מ דאיהו ידע לה כו' הרי לפניך שהבעל יכול למנות שליח לגרש שלא בפניו. ולפמ"ש מיושבין ד' הרא"ש דמשם אין ראי' כלל דשם מינה הבעל שליח זה לשליח שהוא יעשה לאב"מ שליח הולכה ושלוחו שא"כ. והוי אב"מ ששומע קולו של השליח כשומע קולו של הבעל וכמ"ש הר"ן בפ' התקבל בסוגיא דאומר אמרו ולא מוכח מזה דאיש יכול לעשות שליח הולכה שלא בפניו. ועפ"ז יש מקום לומר דטעמא דאין עושה שליח אחר למסור לאב"מ הוא מטעמא דהקדוש מרדוש וכמ"ש קצוה"ח. דהא כיון דהכי הוא הא ודאי דבעי בזה דיני שליחות:
ועכ"ז אכתי אין זה מספיק לפרש כן הש"ס לדיעה שני' שהובא ברמ"א באה"ע (סי' ל"ה) דגם במוליך כסף קדושין שליח עושה שליח אחר דלא כהקדוש ועוד דבאמת עיקר סברת הקדוש בלא"ה תמוה דאיך יהא נקרא מסירת חפץ מילי דהא מילי לא הוי אלא דברים וכמ"ש רש"י והמפרשים בגיטין (כט) ושם (ס"ו) דהא מסירת חפץ הוא מעשה בידים ואיך הוא סברא דמשום דשמא לא יצא המעשה לפעולת אדם דשמא לא יאבה מי שנשתלחו לו יתחלף שמו משם מעשה לשם מילי ודברים. ועכ"פ צריך להבין מ"ש שליח דלאו לגירושין משליח לגירושין דהכא כבר ריבתה תורה מושלח ושלחה שהשליח עו"ש:
ולכן הנכון בזה לפענ"ד דמיירי באמת דהבעל לא עשאו לאב"מ שליח שלא בפניו אלא שמינהו ע"י זה השליח שעמד שליח זה במקומו על מינוי דאב"מ ועפי"ז יובן היטיב לפמ"ש לעיל דהא דרבי קרא דשליח עו"ש אינו אלא בגירושין דוקא ולא בעלמא כמו שהוכחנו לעיל (פ"ד). עוד נתבאר לעיל דכל שליח שעושה שליח הוי שני שלוחו דבעל ולא דראשון. דשליח אין בכחו למנות שליח שיהא כמותו אלא כמותו של בעל המעשה שהוא משלחו. ומבואר כבר לעיל שזהו עצמו מ"ש בש"ס מילי ל"מ לשליח גבי אמר לשנים כתבו גט ואמרו לאחרים. דהוא למימרא כשי' המהרי"ט שהובא לעיל (פ"א) דכשממנהו לשני בשם הבעל שיהא שלוחו דבעל נמצא דשליח ראשון לא היה שליח אלא על דברים שהוא דברי מינוי שמינהו ראשון לשני שיהא כאלו הבעל מינהו לשני ואין שליחות לדברים דלאו מעשה רמו לומר לשלוחו הקדש עבורי דלא מהני. אבל בשליח הולכת הגט כשממנהו לשני בשם הבעל שיהא שלוחו דבעל מוסר לו אז הגט. ואם לא ימסור לו אין כאן שום שליחות ומש"ה כיון דעיקר השליחות הוא המסירה את הגט ולפיכך כשעומד ראשון במקום בעל אינו עומד אלא על מעשה והוא מסירת הגט. אלא דאכתי ק' דהא לא צוהו הבעל למנות את השני והוא מינהו מדעתו עבור הבעל ואיך נעשה ראשון שליח שלא מדעת הבעל. וממילא לא הוי שני שלוחו דבעל כלל. אך זה ניחא וכבר כתבתי לעיל דע"ז אתי ילפותא דושלח ושלחה דשליח על מסירת הגט יהיה יכול לעשות שליח שני שיהא שני שליח הבעל אף שלא מדעת הבעל אלא מעצמו ומדעתו יעוי"ש לעיל מ"ש בזה:
והשתא עפ"ז א"ש דדוקא בשליח לגרשה ולמסור לה הגט שפיר עושה שליח שני אפי' מדעתו ולא ציוהו בעל ע"ז למנות השני משום דריבתה תורה מושלח ושלחה. אבל שליח זה שעשאו שליח למנות את אב"מ לשליח הולכה ולמסור לאב"מ הגט נהי דלאו מילי הוא דהא מסירת הגט הוה מעשה עכ"ז כיון דאינו שליח לגרש אלא למנות את אב"מ אין זה שליח לגירושין ובשליח דלאו לגירושין כשממנהו לאב"מ שפיר עביד. דהא ציוהו הבעל ע"ז. אבל איך יעשה שליח שני למנות אב"מ ולמסור לו הגט. דהך שני לא הוי שליח הבעל. כיון דעשהו ראשון מעצמו ומדעתו בלא ציווי הבעל. וזהו מה שנלפענ"ד עיקר בטעמא דשליח דלא ניתן לגירושין אינו עושה שליח שני. משום דלימוד דושלח ושלחה שמלמד דשלא עפ"י ציווי הבעל הוה כמו שהיה בציוויו אין זה אלא בשליח לגרש ולא בשלוחין דעלמא ושליח למנות אב"מ לשליח אע"ג דאב"מ הוא שליח לגרש עכ"ז הראשון נקרא שליח דעלמא שלא לגרש. והוא אינו עושה שני שלא בציווי הבעל. והמעיין בתוס' גיטין (כד) ד"ה וכי מטית ובר"ן בשמעתין יראה שמכוון כדברינו וז"ל הר"ן ולאו למימרא דשליח שלא ניתן לגירושין לא מצי משוי שליח דהא אמרי' בסו"פ המביא תניינא דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה כו' אלא שאין לו לשנות ממה שאמר הבעל וצריך למסור בעצמו לאב"מ ע"כ. והיינו כמ"ש דבפ' המביא תניינא הוא בציווי הבעל וזה מהני גם בשלוחין דעלמא אף שאינו שליח לגרש. אבל גבי אב"מ כשממנהו לשני הוי שלא בציווי הבעל אלא מדעתו וזה לא מהני אלא בשליח לגרש ולא בעלמא:
ובעיקר סברת הקדוש מרדוש נלפענ"ד שעולה שפיר עפ"י שי' מהרי"ט דהא דאמרי' בגמרא מילי ל"מ היינו דעל מילי דלאו מעשה אינו נופל מינוי שליחות דהנה גם בשליח מסירת הגט שעושה שליח שני הא לכאורה ג"כ הוי הך ראשון שליח על מינוי שליחות דשני שהמינוי הוא מילי. מ"מ כבר כתבנו לעיל (פ"ב) דבצירוף מסירת הגט לא הוה מילי. דאל"כ הא כל שליח הולכה יש דברים ומילי שהיא שומעת ממנו כשומעת מפי הבעל שהוא צריך לומר במקום הבעל ה"ז גיטך וכה"ג כמבואר בשו"ע אה"ע (סי' קל"ו) ולדעת כמה פוסקים בנתן בשתיקה הוה פסול דאורייתא ועומד במקום הבעל והוא שלוחו על מילי ועכצ"ל דאגב שליחות מעשה המסירה הוי שליח על האמירה. וכה"ג כתב בחת"ס חיו"ד (סי' שכ"א) לענין שליח על הרמת תרומה דהוי עיקרו במחשבה ולא הוה מילי משום דיש עיקר גדול להענין והוא ההפרשה ומש"ה בצרפם יחד הוה מעשה ועפ"ז י"ל דגם הקדוש ס"ל דשליח שעושה שני הוי ראשון שליח למילי שהוא מינוי דשני. אלא דבשליחות הולכת הגט כשעושה שני לא מיחשיב מילי משום דמצרפינן מסירתו הגט להשני ולא הוה מילי. אמנם ס"ל להקדוש דבקדושין דאולי לא תאבה האשה ולא הוה גמר מעשה לא חשיב צירוף למינוי השליחות והוה מילי. ומ"מ יש לחלק מהא דאב"מ דהוא עצמו ממנה לאב"מ ומוסר לו הגט ואולי לא ירצה אב"מ ואיך יכול הבעל למנותו לשליח על מינוי שליחות דאב"מ משום צירוף הגט דלא ליהוי מילי. די"ל דהקדוש ס"ל לחלק. דבקדושין אם לא תאבה הרי בטלו הקדושין מאשה זו. משא"כ באב"מ אטו אם לא יאבה אב"מ מי בטל גיטא ואין חסר לזה אלא שליח אחר והגט בתוקפו וכדאמרי' בגיטין (ל"ב) נהי דבטלי' לשליחותיה דשליח גיטא גופי' מי קא בטל ומש"ה מיחשיב שפיר צירוף מסירת הגט גבי אב"מ דהוי מעשה ולא מילי גם להקדוש: