ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
כלל י · פרט ז
מיהו כ"ז א"ש הא דרשות המופקדים לשי' הש"מ והרשב"ם דקני לוקח משום חצר מושאלת לו. ולאו משום דשליח שליח הוא אבל לשי' הרא"ש והטור ועוד פוסקים דמפרשי הא דרשות המופקדים דחצר זוכה לנפקד ונפקד עצמו הוא שלוחו דלוקח א"כ קשה למה שהוכחנו לעיל (פ"ד) דשליח דשליח לא מהני בעלמא שלא בגירושין יעוי"ש א"כ אכתי צריך ליישב זה גם צריך ליישב סוגי' דגיטין (כט) גבי שליח מתנה וכמו"ש לעיל יעוי"ש:
ונראה ליישב הא דשליח מתנה דלפי מה שנתבאר לעיל (פ"ב) דשליח ראשון שעושה שני הוה שני שלוחו של בעל ולא של ראשון והך ראשון עומד במקום הבעל על מינוי שליחות דשני שהוא מילי ול"מ לשליח כמו באומר לשלוחו הקדש עבורי וכשי' מהרי"ט יעוי"ש. והא דאמרה תורה דשליח עו"ש הוא בשליח דמסירת חפץ. א"כ לפי"ז עיקר הא דאשמועינן קרא דושלח ושלחה ששליח עו"ש לכאורה אינו מובן דהא לית כאן אלא שליח אחד והוא הראשון שעמד במקום הבעל למנות את השני וממילא כיון שעשה שליחותו הוה שליח שליח הבעל כמו שמינהו הבעל למסור הגט להאשה אמנם עיקר הדבר הוא דהא לא צוה הבעל להראשון שיעשה עבורו שליח למסור הגט ליד האשה אלא לראשון שליח במקומו על מסירת הגט להאשה ותו לא. והראשון מוסר הגט להשני וממנהו עבור הבעל מעצמו וסד"א דלא מהני משום דשליחות זה למנות את השני עשה זה מעצמו שלא בצווי הבעל ובכה"ג אינו שלוחו דבעל על מינוי דשני וע"ז אתי קרא וגזה"כ דמהני ולפי"ז היכא דצוה הבעל לראשון וממנהו לשליח גם על המינוי דשני במקומו א"צ לקרא דושלח ושלחה ולית כאן לתא דשליח עו"ש. דלא הוה אלא שליח אחד ככל שלוחים דעלמא:
ולפי"ז הא דפליגי אביי ורבא באומר לשנים כתבו גט ואמרו לאחרים דלרבא לא מהני משום דמילי ל"מ ולאביי משום בזיון דבעל. שביארנו לעיל (פ"ג) דפליגי בהא דמהרי"ט אי עושין שליח על מילי כמו הקדש עבורי וכה"ג. ע"כ דאותו מחלוקת עצמו שייך גם במתנה כה"ג היכא דליכא למיפסל משום דאין שליח עו"ש בעלמא וכגון שצוה להנך דאמר להם כתבו שאם לא תרצו בעצמיכם לכתוב המתנה תעשו שנים אחרים שלוחים במקומי. א"כ י"ל דהש"ס דאמר מ"ב א"ב שליח מתנה לא מעייל נפשי' בהא דשליח עושה שליח ולא נחית להא כלל. רק דרוצה למצוא נפ"מ לדינא בין אביי ורבא כיון דבגט אין נפ"מ ושפיר קאמר דהנפ"מ בשליח מתנה ודבר זה א"צ לאשמועינן דמיירי באופן שצוה אותם על מינוי שליחות האחרונים דפשיטא הוא דאי לא"ה הא בעלמא אין שליח עושה שליח. רק דקאמר דבכה"ג בשליח מתנה ובדליכא פסול משום שליח עו"ש כמו בגט מהני לאביי דהכא ליכא משום בזיון דבעל:
ולפי המבואר לק"מ מה שהק' האחרונים מחצר דש"ק דאשה וחצר דרשות המופקדים בב"ב (פ"ה) דהא אין ש"ק עושה ש"ק משום דהוה מילי ומילי ל"מ לשליח וכמו"ש קושייתם לעיל (פ"ה). דלפמ"ש לא קרב זה אל זה. דהא דש"ק אין עושה שליח קבלה הוא משום דכיון דהשני אינו אלא שלוחו דבעל א"כ אם היה ראשון שליח על מינוי שליחות דשני הוי זה שליח דמילי שהוא שליח לדברים ולא מהני. משא"כ בחצר דש"ק הא ע"כ הך חצר לאו שלוחו דבעל המעשה דלאו חצר דידי' הוא ולא הוה הש"ק שליח על מינוי אלא דמ"מ יש להקשות מטעם אחר. דהא לא אמרה תורה אלא דחצר דגברא הוה כמו שליח ממונה מיהו ע"כ היכא דשליח ממונה ג"כ לא מהני ודאי דלא מהני בחצר א"כ בשליח. שעושה שליח דלא מהני אלא משום דשני הוה שלוחו של בעל המעשה וכמו"ש לעיל (פ"ב) אבל אי הוה שלוחו דשליח לא מהני א"כ בחצר דע"כ הוא שלוחו דשליח אמאי מהני ולכן נראה דמה שהשני אינו אלא שלוחו דבעל המעשה לאו משום דלא מהני אם יהיה שלוחו דשליח דבאמת גם שלוחו דשליח מהני אלא דלא משכחת לה כלל שלוחו דשליח. דדוקא מי שהוא בעל המעשה יש בכחו לעשות שליח שיהא כמותו אבל מי שאינו בעל המעשה אלא שליח אין בכחו לעשות שליח כמותו אלא שממנהו לשני שיהא שליח הבעל ובעל המעשה יכול לעשות שליח כמותו בין ע"י עצמו בין ע"י שלוחו כל דהוי שליחות דמסירת חפץ דלא הוי מילי ואפי' בלא צווי הבעל על שליחות זה למנות את השני שלא עשהו לראשון אלא שהוא עצמו ימסור הגט מ"מ מהני מושלח ושלחה דמצי עביד א"כ שפיר י"ל דדוקא מי שצריך להיות ממונה ממשלחו זה א"י להיות כמותו אלא כמותו של בעל המעשה. דכיון שהוא עצמו בעל המעשה יש בכחו להוריק כחו לאחר שיהא כמותו ע"י מינוי פיו ולא השליח וזה דוקא היכא שצריך למינוי פה אבל חצר א"צ למינוי פה דהתורה עשאתו כמותו של בעל החצר והתורה יש לה כח זה ושפיר מהני משום שליח דשליח וממילא מיושב מה שהקשינו מהא דהך דרשא דושלח ושליח דשליח עו"ש לא מהני בעלמא ואמאי מהני בחצר דש"ק ורשות המופקדים דלפמ"ש הא דושלח ושלחה הוא ענין אחר ולא שייך בזה ושליח שהוא באמת כמותו דשליח מהני וכמו"ש: