אור ברסלב
ונגש הכהן כלל י › פרט ב

ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

כלל י · פרט ב

פרט א

גרסי' בגיטין (כט) אמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולם מר בר"א אמר הא דאבא דקטנותא היא. אילו מת הבעל מידי מששא אית בהו בכולהו אלא איתי' לבעל איתנהו לכולהו ליתי' לבעל ליתנהו לכולהו ע"כ. ולשי' הטור ודעימי' באה"ע (ריש סי' קכ"א) דבעשה הבעל שליח כשהי' בריא ובשעה שעשה השליח שליחותו נשתטה הבעל הרי מעשיו בטלים מן התורה. ומבואר באחרונים משום הא דאמרי' בנזיר (י"א) דכל מידי דאיהו לא מצי עביד שלוחא נמי לא משוי ועי' בתוס' שם. ועי' פר"ח ותורת גיטין סי' הנ"ל. ובעינן שיהא בכח המשלח לעשות המעשה גם בשעת גמר המעשה שהשליח עושה. והשתא כשמת ראשון היכי מצי שני עביד. וכי עדיף כשמת המשלח מאילו נשתטה ועכצ"ל דלמסקנא דמר בר"א דאף כשמת ראשון מצי שני עביד כ"ז שהבעל חי. דעכצ"ל דהך שני הוי שלוחו של בעל ולא שלוחו דראשון. וראשון לא עמד בזה במקום הבעל להיות שלוחו אלא על מינוי שליחות השני שיהא השני שלוחו של בעל והי' להבעל למנותו לשליח. והי' בזה הראשון שלוחו של בעל במקומו על מינוי דשני שיהא שני שלוחו דבעל וכבר עבד ראשון שליחותו וא"צ לי' כלום עכשיו:

מיהו לשי' הרמב"ם המובא שם באהע"ז (סי' קכ"א) ובאחרונים שם דלא בעינן שיהא המשלח שפוי ובריא אלא בשעת מינוי השליחות ותו לא. א"כ לפי"ז אין ראי' לכאורה. די"ל דאע"ג דשני הוה שלוחו דראשון מ"מ שפיר עביד במת ראשון. עכ"ז נראה דעכצ"ל כן גם להרמב"ם דהך שני לא הוה שלוחו דראשון אלא של בעל וכמו"ש. דהנה בלא"ה קשה על שי' הרמב"ם ממתני' דגיטין (יג) בתנו גט לאשתי לא יתנו לאחר מיתה. וכ' תוס' דאפי' מינהו לשליח בחייו ג"כ לא מהני שיהא קם תחת משלחו ומ"ש מיתת הבעל מנשתטה וכן הק' בקצוה"ח (סי' קפ"ח) והובא קו' זו בשו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב (סי' ד') ותי' דשאני היכא דמית בעל דאין על מה לחול דלא הוית אז אשה גרושה מאישה ואין כאן זיקת אישות. ובס' בית מאיר חאה"ע (סי' קכ"א) הביא ג"כ להק' על שי' זו ממתני' דתנו גט הנ"ל. וכ' שם וז"ל ואין לומר דשאני מיתה דקודם שהגיע גט לידה יצתה מזיקתו במיתה ואיך יחולו הקדושין דז"א דהא לנ"מ זו דלא יתננו לאח"מ דהיינו כדי לפוטרה מיבום עדיין זיקת בעלה מכח קדושין עליה והכי מוכח מסוגי' דגיטין (כט) דאמר מר בר"א אלו מת הבעל כו' וקשה היכי מוכח מכח בעל קאתו דלמא הטעם כיון דמת כבר יצתה ממנו במיתה א"ו כנ"ל דמזיקת יבום מוכח דמכח בעל קאתו אף בשעת נתינה ומפני שמת ופסק כחו דאיהו לא מצי מגרש אף נפסק כח שלוחו ואף שקבלו בחייו וכתוס' שם וממילא ה"ה נשתטה כו' ונשאר בקו' יעוי"ש. מיהו להקצוה"ח ותשו' חת"ס דלא ס"ל דעדיין זיקת אישות עלה משום יבום תיקשי עכ"פ על הוכחה דמר בר"א:

איברא דלפענ"ד נראה דלא הי' צריך הבי"מ להשאיר ד"ז בצ"ע. ועיקר קו' זו מיושבת שפיר לפענ"ד. דנהי דלמאן דס"ל דבעינן שלא יהא הבעל המשלח נשתטה בשעת גמר המעשה שעושה השליח ודאי דכ"ש מת מנשתטה. אבל לסברא דלא בעינן שיהא המשלח שפוי אלא בשעה שמינהו ותו לא לא מוכח כלל דמהני אף במת המשלח בשעה שהשליח עושה. דלסברא זו נמי אף דמהני בנשתטה בשעה שהשליח עושה. מיהו חי עכ"פ בעינן שיהא המשלח אז. שיהא ראוי למינוי שליחות וזמ"ש תוס' שם בגיטין (יג) דסד"א דכיון שכבר מינהו שפיר קם תחת משלחו אף במת המשלח קמ"ל דלא יתנו לאח"מ. דבעינן שיהא ראוי למנותו לשליח אז בשעה שעושה השליח המעשה מיהו אם חי וראוי למינוי שוב לא איכפת לן שנשתטה. ועי' קצוה"ח (סי' קפ"ב) הביא דעת תוס' רי"ד דגוף השליח לא נעשה כגוף המשלח רק דמעשה השליח הוה כמעשה המשלח ומשו"ה לא מהני שליחות על הנחת תפילין וציצית דנהי דהמעשה נעשה אבל על גופו לא הניח תפילין וציצית יעוי"ש. ועי' בס' תפא"י בגיטין (פ"ד) שכ' דמחלוקת ראשונים הוא יעוי"ש. וכ' דבזה פליגי הטור והרמב"ם באה"ע (סי' קכ"א) דהטור ס"ל דגוף השליח לאו כגוף המשלח ומשו"ה בנשתטה משלח לא מהני. והרמב"ם ס"ל דגוף השליח כגוף המשלח וכיון דשליח לא נשתטה מהני. ועפי"ז י"ל דבעינן עכ"פ שיהא גוף המשלח בעולם בשעה שעושה השליח דאז אמרי' דגוף השליח כגוף המשלח אבל במת ליכא למימר דהוה כגוף המשלח בשעת עשייתו דהא מת וליכא גוף המשלח ולפענד"נ דעכצ"ל כן. דהא עכ"פ בין ר"א ובין מר בר"א ס"ל דבעינן שיהא משלח חי. אלא דלר"א בעינן שליח ראשון חי ולמר בר"א בעינן בעל חי. ואע"ג דלא בעינן שפוי בשעה שעושה השליח המעשה. אלא עכצ"ל כמו"ש. ועכ"פ לפי"ז דלכו"ע בעינן שיהא משלח חי גם להרמב"ם ממילא מוכח דלמסקנא דמר בר"א הוי שני שלוחו של בעל דאל"כ איך מהני במת ראשון:

אך להקצוה"ח והחת"ס הנ"ל דלא ס"ל דהוי זיקת בעל משום יבום. עכ"פ קשה הוכחת מר בר"א וכמו שהק' בבית מאיר הנ"ל. ולכן נראה דהוכחת מר בר"א הוא להוכיח דהך שני הוי שלוחו של בעל ולא של ראשון. דס"ל למר בר"א שאין יכול איש לעשות שליח שיהא שלוחו של עצמו אלא אם הממנה הוא בעל המעשה. אבל אם הממנה אינו בעל המעשה אלא שליח דבעל המעשה אין בכחו למנות שליח שיהא של עצמו אלא שיהא שלוחו של בעל המעשה. והוא עמד בזה במקום בעל המעשה למנות להך שני שיהא שליח ממונה של בעל המעשה, ומוכיח מהא דמית בעל דלית מששא כו' דע"כ הך ראשון אינו בעל המעשה. דבשלמא אי נימא כס"ד דתוס' גיטין (יג) שם דמהני אף במת הבעל משום דכבר קם תחת משלחו ואע"ג דפקע זיקת בעל. ועכצ"ל משום דגוף השליח נעשה כגוף המשלח לגמרי אף במת המשלח. והוה כאילו השליח עצמו בעל המעשה. ואז הי' מקום לומר ג"כ שהשני שלוחו של ראשון אבל השתא שאינו כן. וכיון דמי שאינו בעל המעשה אינו יכול למנות שליח שיהא של עצמו. עכצ"ל שהוא שלוחו דבעל. ושוב לא איכפת לן אף דמת ראשון:

ועכ"פ מבואר מכ"ז דהשני הוה שלוחו דבעל ולא של ראשון. וכ"כ להדי' במל"מ (פ"ו מגירושין) לענין עושה שליח לגרש לאחר ל' יום שיכול שליח זה לעשות שני. דלא שייך לומר גבי' כל מידי דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי אף לאח"ז משום דכולהו מכח בעל קאתו ואפי' מת ראשון שליחות השני קיים דמקרי שליח דבעל והא בעל יכול לגרש השתא כו' ע"כ. ובקצוה"ח (סי' קפ"ח) הביא מסדר הגט דמהר"י מינץ דשליח ראשון מצי לבטל שליח שני דמוכח מזה דהוי שלוחו דראשון דאל"כ איך מצי לבטל שליח הבעל ע"כ. והנה במל"מ שם באמת מסתפק בדין זה. ובס' יד המלך (פ"ו מגירושין) כתב בפשיטות דכיון דהוה שלוחו דבעל משו"ה א"י ראשון לבטל שליח שני. וכ"כ להדי' בס' גט מקושר בס"ג שלישי (אות כ"ה) דא"י לבטל. והנה בס' תורת גיטין בחי' לאה"ע (סי' קמא) כ' דכיון דמבואר שם (סעי' מב) דאם מת שליח שני יכול שליח ראשון ליטלו מיורשיו של שני ויוליכנו ומוכח דלא נגמר שליחות הראשון וכיון דהא דעשה השני לשליח דיבור הוא אתי דיבור ומבטל דיבור ע"כ וכ"כ הט"ז (סי' קמ"א סקכ"ו) ונראה דאפי' למ"ש הט"ז ותו"ג לאו משום דהשני שלוחו דראשון ולא של בעל דז"א וכמו"ש. אלא דטעמא הוא דכ"ז שלא נמסר הגט ליד האשה ולא נגמר הדבר ודאי דרצון הבעל ששליח ראשון שמינהו בעצמו יותר טוב לו וניחא לי' שימסור הגט להאשה. אלא דמ"מ הרשה לו שבאם לא ירצה בעצמו יכול למנות שני. מיהו כ"ז שלא נמסר להאשה ודאי דניחא להבעל בראשון יותר מבשני. והוה זה כמו מי שממנה לכתחלה שני שלוחים ומי שעושה השליחות הוא שלוחו וכמבואר בתשו' הרשב"א שהובא בב"י (סי' קמ"א) דאם עשתה שליח וחזרה ועשתה שליח ואפי' עשרה זא"ז או בבת אחת כל שהגיע גט ליד אחד מהן מגורשת ע"כ. וה"נ הראשון והשני כ"ז שלא נמסר הגט שניהם שלוחי הבעל. וכ"ז שלא מסר השני עומד שליחות דראשון למסור ומשו"ה במת שני מוסר הראשון את הגט להאשה. מיהו טפי ניחא לי' בראשון. אלא דמ"מ הרשה לו למנות שליח שני אם לא ירצה בעצמו. אך רצון הבעל שיהא תלוי ברצון ראשון כ"ז שלא נמסר הגט לבטל את השני ולמסור בעצמו. וכיון דחזר הראשון ומבטל לשני ורוצה למסור בעצמו שוב יש כאן קפידת הבעל אם ימסור השני. ובמקום קפידא ודאי שאינו גט. עי' רש"י גיטין (כט) ד"ה בזיון ושם (כד) תוד"ה וכי מטית. ושם (ס"ו) תוד"ה הא. ועירובין (יג) תוד"ה אבל בסוה"ד ושו"ע אה"ע (סי' קמא סמ"ה). ועי' שו"ת מהרי"מ (סי' ל"ח) דדעתו ג"כ דהוה שני שליח בעל וא"י ראשון לבטלו:

והשתא לפי"ז דשני הוי שלוחו דבעל. א"כ הי' הראשון בזה שליח דמילי. דאותו המינוי ודברים שהי' לבעל לאמר לשני שממנהו שיהא שלוחו הי' בזה הראשון שלוחו דבעל במקומו על דברים אלו א"כ באומר לשנים כתבו ואמרו לאחרים הוו הראשונים שלוחים על מילי כמו באומר לשלוחו הקדש וע"ז אמרי' בגמ' דלא מהני משום דמילי ל"מ לשליח. והוא כשי' מהרי"ט דלא מהני למנות שליח על מילי כמו להקדיש וכה"ג. וזמ"ש מילי ל"מ לשליח ולא אמרי' מילי ל"מ משליח לשליח. א"ו דהרצון בזה דעל מידי דמילי שאינו מוסר חפץ לא שייך ע"ז מינוי שליחות. אמנם זהו דוקא בשליח לכתיבה ושליח קבלה דאשה דבזה נמצא שהראשון הוא שליח על דברים. אבל בשליח דמסירת חפץ שמוסר הגט שפיר הוה שליח דמעשה. ולא מיבעי לשי' הסוברים דבהגעת הגט לשליח הולכה בעינן שליחות. והוא ברמ"א באה"ע (סי' קמ"א) והוא דעת בה"ג שהובא בר"ן וברא"ש סופ"ב דגיטין (סי' כ"ט) ומבואר הטעם בס' מכתב מאלי' שער שליחות (סי' י"ג) דאם שולח הגט לשליח הולכה ע"י כותי וקוף הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע. ובעינן מסירה. דגט מבעל לאשה ע"י שליחות. אלא אפי' להסוברים דהגעת הגט לשליח הולכה לא בעי שליחות ואפי' ע"י כותי וקוף מהני והובא ג"כ בשו"ע אה"ע (סי' קמ"א). מ"מ כיון דאי לא מסר לי' הגט אין כאן שליחות כלל. דהא עיקר מה שממנהו לשליח הוא למסור הגט. משו"ה הוי שליחות דראשון שעומד במקום הבעל על מינוי דשני שליחות דמעשה שהוא מסירת חפץ. כיון דאי לא מסר לי' אין כאן שליחות. וכה"ג כ' בשו"ת חת"ס בחיו"ד (סי' שכ"א) לענין הפרשת תרומה ע"י שליח יעוי"ש. וא"כ ראייתו דמהרי"ט מהא דמילי ל"מ לשליח נכונה וברורה:

תוכן העניינים

ונגש הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה