ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
כלל י · פרט א
כתב בשו"ת מהרי"ט בח"א (סי' קכ"ז) דאם אומר לשלוחו הקדש עבורי או תהיה שלוחי לאסור עלי דבר זה לא מהני דאין שליח למידי דלאו מעשה וכדאמרי' בגיטין (כ"ט) דמילי ל"מ לשליח. וכתב שם עוד ותו דדוקא בתרומה הוא דאתרבי שליחות מאתם גם אתם אבל להקדיש אין בו דין הקדש דמילי נינהו וקיי"ל דלא ממסרי לשליח ומיהו תרומה חשיבא מעשה דאף מחשבה דתרומה הוי מעשה דכתיב ונחשב כו' ע"כ. ועי' קדושין (נ"ט) תוד"ה מידי ורש"י ביצה (כ"ז) במשנה שם גבי שריפת קדשים טמאים ביו"ט. והנה אהא דמהרי"ט צוחי עלה בבי מדרשא. המחנה אפרים בה' שלוחין (סי' ו'). ובס' בית מאיר לאהע"ז (סי' ק"כ) ובנוב"ת חיו"ד (סי' קמ"ז) וכולן ד"א אמרו. דהא הא דאמרי' בגיטין (כ"ט) מילי ל"מ לשליח היינו לומר דכל שלא מסר לו חפץ כמו גט אלא דברים אין בכחו למסור דברים אלו לשליח אחר. אבל כל שאומר לשלוחו להקדיש או לאסור מה מסירה שייך כאן דשלוחו שא"כ ע"כ. והראו לרש"י גיטין שם ד"ה רבא אמר ושם (ס"ו) ד"ה אי נימא יעוי"ש. וז"ל רש"י אמר לשנים כתבו גט לאשתי דהכא מילי מסר להו ואין חוזרין ונמסרין לסופר ע"כ. והנה אם כי אין מכאן קושי' על המהרי"ט לומר דמוכח מהש"ס דלשליח ראשון ממסרי מילי כדמוכח בגמרא דלשליח ראשון ממסר כתיבת הגט. ז"א דהא מעשה הכתיבה לאו מילי נינהו דכתיבה אין לך מעשה גדול מזה ולאו בכה"ג אמר מהרי"ט דלא ממסרי. דדוקא במידי דלאו מעשה כמו הקדש עבורי אמר דאין בזה שליחות. וכעין זר מצינו בנדרים (ע"ב) גבי כל נדרים שתהא אשתי נודרת כו' כ' שם הרא"ש ונ"י בשם הריטב"א דאין עושין שליח על השמיעה יעוי"ש. אך מ"מ תמוה מה שהביא מהרי"ט ראי' מהא דמילי ל"מ לשליח. דמיירי שם במידי אחרינא. והוא דכל שלא מסר בידם חפץ כמו במוסר גט להוליך לאשתו. רק מסר להם דברים שמינה אותם שלוחים על הכתיבה. וכ"ז ניתן שיעשו בעצמם ולא שימסרו הדברים לשליח אחר. ודוקא במסר בידם חפץ דהיינו גט יש בכחם למסור הגט לשליח אחר. ואין משם ראיה כלל על מידי דלאו מעשה שלא יהיה שייך בזה דין דשלוחו שא"כ:
ולפענ"ד נראין ד' מהרי"ט ברורין ומאירין ושפיר מייתי משם ראיה וכמו שיבואר. דהא באמת בלא"ה קשה דמה טעם יש בזה דשליח על כתיבה אינו עושה שליח אחר. דכיון דאמרה תורה דשלוחו שא"כ ומה"ט שלוחו הכותב כמו שהוא כותב וגם על מילי עושה שליח וכדס"ל להגאונים הנ"ל. וע"ז אמרה תורה דהך שליח שאמרתי לך דשלוחו כמותו עושה שליח אחר כדמייתי לה בר"פ הא"מ מושלח ושלחה. א"כ מה מקור יש לזה דחילקו בזה דהך ושלח ושלחה לא מיירי אלא בשליח דחפץ וגט ומה טעם יש בזה. וזה עצמו צריך טעם דאמאי אין דברים נמסרים לשליח אחר כשם שמסרם הבעל לשליח ראשון וכבר אמרה תורה דשליח עו"ש ואין אחר זה כלום. ומצאתי אח"כ שהרגיש בזה בס' טיב קדושין (סי' ל"ה) ונדחק בזה. שוב ראיתי אח"כ שקו' זו רמוזה במרדכי בגיטין סו"פ התקבל:
הן אמת דלשי' הסוברים דלא בעי שליחות בכתיבה יעוין בתוס' גיטין (כ"ב) תוד"ה הא ועירובין (י"ג) תוד"ה אבל ובמרדכי ביבמות סו"פ ר"ג. וברא"ש ור"ן שם בגיטין ובשו"ע אהע"ז (ריש סי' קכ"ג) ואחרונים שם. ולהסוברים כן ודאי דהך ושלח דגבי גירושין דנפק"ל מיניה שליחות לא מיירי בכתיבה אלא בכה"ג דמסירת הגט דבעי שליחות. א"כ לפ"ז הא דאמרי' דשליח דכתיבה אין מוסר שליחותו לאחר אין זה סותר למ"ש תורה דאותו שליח שאמרתי לך עו"ש כיון דלא מיירי בשליח דכתיבה אלא במידי דבעי שליחות. מ"מ קשה דכבר עמד בזה הר"ן בפ' המביא גט לשי' זו דלא בעי שליחות לכתיבה ואף שהכותב אינו שלוחו ג"כ מהני א"כ קשה דמשמע בכמה דוכתי דבעי שליחות דבפ' מי שאחזו (ע"ב) אמרי' צריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. ובפ' התקבל אמרי' ההיא דהוו קרו לה נפאתא וכתבו טפאתא וא"ר צריך לחזור לומר להם כתבו ואמרי' נמי גבי כתיבת הגט מילי נינהו ולא ממסרן לשליח אלמא דבעי שליחות. ותי' שם הר"ן דכל הני לאו משום שליחות אלא משום דבעינן לשמה וכל שלא נכתב בצואת הבעל לא הוה לשמה. וכתב הר"ן בפ' התקבל בסוגיא דאומר אמרו דאי מילי ממסרן השומע מפי השליח כשומע מפי הבעל יעו"ש. א"כ בזה קשה בלא"ה דאי דלא כמהרי"ט א"כ אמאי באמת לא ממסרן בכתיבה. דכיון דיכול למנות שליח על מילי. אמאי לא הוו הנך דברים שאומר השליח כמו שאומר הבעל והוה לשמה. דהא יכול להיות שליח זה במקום הבעל על אמירת דברים אלו לסופר:
ועוד להסוברים דשליח קבלה דאשה אינו יכול לעשות ש"ק במקומו כמבואר בר"ן בפ' התקבל בסוגיא דאומר אמרו בשם רמב"ן וכ"כ רוב פוסקים וכ"ה בשו"ע אה"ע (סי' קמא) והובא כן במ"מ בשם רמב"ן ורשב"א. והשתא הא טעם ד"ז הוא משום דגם זה הוא בכלל מ"ש מילי לא נמסרין לשליח שני כמבואר בדברי הפוסקים והא ש"ק דידה ודאי הוא בכלל שליחות וע"ז אמרה תורה דשליח עו"ש. א"כ מהיכי תיתי נחלק בזה דש"ק דאשה לא הוי בכלל שליח עו"ש בלי שום הכרח לזה ומה שורש דבר יש לזה:
ולכן האמת יורה דרכו. דהא דאמרי' מילי ל"מ לשליח הוא עצמו הא דמהרי"ט שאין עושה שליח על דברים כמו הקדש עבורי וכה"ג. ומה"ט למ"ד דלא בעי שליחות לכתיבה ומ"מ בעינן שישמע דברי ציווי הבעל שיהא לשמה לא הוה מה ששומע מפי השליח כשומע מפי הבעל. דדוקא אי מילי ממסרן לשליח ויכול להיות שלוחו כמותו על דברים כמ"ש הר"ן. אבל השתא דאין שליח למילי לא מהני. ולשי' הסוברים דבעי שליחות בכתיבה נמי לא ממסרן באומר אמרו מה"ת דהשליח האומר לסופר אינו יכול להיות שליח על מילי. והא דאומר לשנים כתבו גט ואמרו לאחרים דאמרי' בגמ' דמילי ל"מ ומפרש רש"י דדברים ל"מ לשליח שני הוא ג"כ הך דמהרי"ט עצמו וביאור הדברים יבואר בפרט שיבא בעז"ה: