אור ברסלב
ונגש הכהן כלל ז › פרט ז

ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

כלל ז · פרט ז

פרט ו

עוד נלפענ"ד בנידו"ד. דודאי מוקמינן ליה אחזקת חי. ולבד מ"ש לעיל (פרט ה') דהחזקה שרירא וקיימת ונשענת על רוב ב"ק וכדאיכא כמה חזקות כה"ג שתלוין על איכות הדבר כמו מקוה שנמדד וחזקת שלימה ממומין כמו שביארתי זה שם לעיל דעיקר החזקה הוא עפ"י כח הרוב. דהרוב מסהיד אסהדותא רבתא דהחזקה שרירא יעוי"ש היטיב. הנה בר מן דין נלפענ"ד גדולה מזו. דכל הני חזקות שתלוין על איכות הדבר. א"צ בזה לסהדותא דרובא כלל. דאפי' בס' השקול על האיכות ג"כ הוה חזקה. דהא באמת ילפותא דחזקה לאו מישך שייכא בילפותא דרובא. דאפי' אי לא הוה אזלינן ב"ר. גזרה תורה דניזיל בתר חזקה. וכן מוכח להדי' בתוס' בחולין (יא) ד"ה מנה"מ. והא דאמרה תורה דניזיל בתר חזקה. שהוא עתה כמו שהי' מקודם. ואפי' בחזקות שתלוים על איכות הדבר כגון מקוה שנמדד שמא טבע מקוה זו להתחסר. ובחזקת שלימה דמומין שמא יש בה חולי הגורם מעט מעט שיתהווה המום וכל כה"ג שהבאתי זה לעיל (פ"ה) יעוי"ש. הא ע"כ הא דאמרה תורה דנוקים אחזקה ראשונה. ע"כ לאו משום דהרוב מורה שהוא בענין שיכולים להעמיד על חזקתו. דהא אכתי לא ידעינן דניזיל ב"ר. אלא הא דמהני חזקה בזה הוא אפי' כח המיעוט ככח הרוב. והוה ספק שקול. מ"מ גזה"כ הוא דנוקים הדבר כמו שראינוהו מקודם. ואע"ג דהחזקה תלויה באיכות הדבר. כמו חזקת חי דכל אדם שהנחנוהו חי. ואנו דנין עכשיו שאינו לפנינו. שהוא עכשיו חי כמו שהנחנוהו חי. דתלוי זה באיכותו. דאם הי' טריפה וטא"ח. א"כ גם חזקת חיותו שראינוהו חי אין כאן. מ"מ זהו עצמו דין החזקה שאמרה תורה דבספק אם נשתנה הדבר מכמו שהי' או לא נאמר שלא נשתנה. עד שיבורר שנשתנה. ומה לי אם הספק הוא על השינוי מסבה שבחוץ שגרם לשנות הדבר מקדמותו או הספק הוא על השינוי מאיכות הדבר עצמו. דסיבת השינוי לא נפקא לן מידי מה הי' הסיבה. והכל אין זה אלא ספק אם נשתנה הדבר. ואמרה תורה שנאמר דלא נשתנה כל זמן שלא נתברר. ונגע עצמו דמיני' ילפינן חזקה בחולין (י) דדלמא אדנפיק בצר ליה שיעורא. ע"כ דלאו מסבה שבחוץ הוא דמספקינן ליה בזמן מועט כזה שגרמה להתחסר. רק מאיכות הדבר עצמו מטבע הנגע והבית הוא דמספקינן. דלמא הוא באיכות וטבע כזה שגרמה לו להתחסר אדנפיק. וגזרה תורה דמספק נאמר שהוא שלם בשעת הסגר כמו שראינוהו מקודם:

והא דגבי הניחו זקן או חולה בגיטין (כח) שביארנו לעיל (פ"ה) בהא דאמר שם דנותנו בחזקת שהוא קיים משום דרוב חולים לחיים דלאו משום רובא אלא עיקר נתינת הגט הוא משום חזקה. אלא דשמא הוא מאותן החולים שמתים מחלים ע"ז מברר הרוב שהוא מהחולים שאינם מתים. וממילא החזקה שרירא יעוי"ש. אמנם לפי מה שנתבאר הא אע"ג דהוי ספק באיכות נמי חזקה היא. א"כ לא הי' צריך לרוב חולים לחיים. עכ"ז י"ל שאני. דכיון שיש חולים שמתים. י"ל דמקרה החולי הוה ריעותא ואיתרע חזקת חי. וכהא דכ' התוס' בכתובות (כג) בזרק קדושין לפנוי' ספק קרוב לה. דמשעה שנזרק הגט אתרע חזקת פנויה. וכה"ג בתוס' בחולין (י) ד"ה התם כו' דמשעה שנסתרה איתרע חזקת טהרה. וכן כתב הב"ש באה"ע (סי' י"ז סק"א) בזריקת גט ספק קרוב לה דאתרע חזקת א"א. וכ"כ בחי' פ"י בקדושין (סג) וכ"כ בנוב"י קמא חאה"ע (סי' ל"א) ובמהד"ת חיו"ד (סי' ר"ח) ומשו"ה אי לאו דרוב חולים לחיים אתרע חזקת חי. דבתוך אותו החיות שיש לו מעולם נתחדש מקרה החולי. כמו שבתוך חזקת הפנוי' וא"א נתחדש מקרה זריקת הקדושין והגט. א"נ י"ל כדאיתא טובא כה"ג דקשיין דיוקי דרישא וסיפא אהדדי ומשנינן דע"כ חדא לאו דוקא. וכה"ג כתב הטו"א בר"ה (ז.) באבני מילואים. ובשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' ש"ט) ובקוה"ס שבס' קצוה"ח (כלל א') בהא דחולין (קל"ד) דקמה בח"ח קיימא ופרה בח"פ קיימא דע"כ חדא לאו דוקא. רק הא דרוב גוססין למיתה דאמר התם הוא דוקא. דרוב נגד חזקה רובא עדיף. כמ"ש תוס' בחולין (יא) דילפינן מפ"א דמטהרין לאדם מכח רוב כשירות אע"ג דאיכא חזקת טמא:

והשתא לפי"ז אפי' נימא דרשב"ג עצמו מה"ת אמר דהוה ספיקא. וכ"מ דעת המל"מ (פ"ד מאסו"מ). מ"מ גם לרשב"ג שייך לומר חזקת חי כשאינו לפנינו. דדוקא לענין יבמה דאין אנו דנין אם הוא עכשיו חי כמו מקודם. דהא הוא לפנינו או חי או מת. ואין אנו דנין עליו אלא מה הוא משעה ראשונה אם נפל או ב"ק. דע"ז אין לו חזקה רק דאתינן מדין רובא דרוב ב"ק. ובזה ס"ל לרשב"ג דהכא לא אזלינן בתר רוב ב"ק מאיזה טעם שיש לו. מיהו כ"ז כשאנו דנין עליו איך הוא משעה ראשונה. דלא אתינן עלה מדין החזקה אלא מדין הרוב. אבל כשאינו לפנינו ואנו דנין עליו אם הוא עכשיו חי כמו שהי' חי בתחלה. ואם נשתנה מחזקת חיותו שראינוהו חי. זהו דין החזקה וגזה"כ הוא דמוקמינן אחזקתו הראשונה. ואע"ג דחיותו תלוי באיכותו אם הוא ב"ק או נפל. מ"מ הוה זה ככל החזקות שתלוין באיכות הדבר דשבקינן להספק ומוקמינן אחזקה. ואפי' לרשב"ג דלדידי' רוב ב"ק אינו רוב רק ספק. מ"מ לענין חזקה אין נפ"מ. דאין זה אלא ספק אם נשתנה מחזקתו. יהי' מאיזה סבה. אם מגרם סבה שבחוץ או מאיכות עצמו. ואמרה תורה דשבקינן להספק ומוקמינן אחזקה וזהו עצמו דין החזקה שאמרה תורה. וזה אין שייך כלל לפלוגתת רשב"ג ורבנן לענין יבמה דבנידו"ד בליתיה לפנינו לכו"ע מוקמינן אחזקה שהוא חי כמו שהי' חי מקודם. וכ"כ הנ"י ביבמות ר"פ האשה בתרא דגם בעובר במעי אמו לא אמרי' שמא הפילה ומייתי מגיטין (כח) דלשמא מת ל"ח:

תוכן העניינים

ונגש הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה