ונגש הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
כלל ז · פרט ד
אמנם לפי האמור אכתי איכא למיחש בנידו"ד לשי' רש"י דס"ל דאין חילוק בין רוב דטבע לרוב דרצון וכמו"ש לעיל. ועוד דאפי' לשי' תוס' דיעות חלוקות הן. שהרי התוס' בב"ק (כז) הק' קו' תוס' דסנהדרין הנ"ל ותי' באופן אחר. דגבי דיינים שאני דמיעוט דידהו כמי שאינו. וליכא למימר התם אוקי ממון בחזקת מרי' דב"ד מפקו מיני'. אבל גבי שאר ממון דאיכא מיעוט וחזקה לא אזלינן ב"ר עכ"ל. וכ' האחרונים דתוס' בב"ק מיחלפא שיטתייהו ממ"ש בסנהדרין. דמד' תוס' בב"ק מבואר דאפי' ברוב מעליא לא אזלינן ב"ר. ואפי' בדיינים אי לאו דמיעוט דידהו כמי שאינו לא הוה אזלינן ב"ר. וכ"כ בס' ש"ש (ש"ד פ"ו) ובקוה"ס אשר בקצוה"ח (כלל ו') ועי' או"ת בקות"כ (סי' קכ"ד) ושו"ת פרי תבואה (סי' כ'). ובכתובות (ט"ז) דפריך הש"ס מרו"נ בתולות נישאות כו' כ' תוס' שם דלרב פריך. וכ' האחרונים דאתי' זה לשי' תוס' בב"ק דלשמואל א"ה בממון אחה"ר אפי' ברוב מעלי' כמו רו"נ בתולות נישאות. א"כ לשי' רש"י ותוס' ב"ק וכתובות הנ"ל אין לחלק בזה. וא"כ מראה פנים לכאורה כשי' הדג"מ הנ"ל:
איברא דעכ"ז נלפענ"ד ברור. דבנידו"ד ברו"נ ולד מעליא ילדן אפי' לתוס' ב"ק וכתובות הנ"ל אזלינן ב"ר. דהנה בעיקר טעמא דא"ה בממון אחה"ר כבר חקר הגאון בס' גינת ורדים (כלל ל"ט) דמ"ט דהא מילתא. דדוחק לומר דהכי אגמרי' רחמנא למשה לענין רובא דבאיסורא דוקא ולא בממונא. וכ' ע"ז וז"ל שוב ראיתי לתוס' פ' המניח שכ' דה"ט משום דאיכא חזקת מרי' ומיעוטא בהדי'. ואף דרו"ח קיי"ל דרו"ע. מ"מ מדרבנן החמירו באיסורא לרבנן דפליגי על ר"מ ואמרי סמל"ח והוה פלגא ופלגא כמו"ש תוס' ר"פ הלוקח בבכורות יעוין שם באורך בשם ר"ת. ומשו"ה בממון לא מפקינן מיד המוחזק משום דהפקר ב"ד הפקר עכ"ד. והנה ד"ז הוא פשוט דלא אמרי' סמל"ח רק במיעוט גמור וחשוב. אבל במיעוטא דמיעוטא לא אמרי' סמל"ח. דלמיעוד"מ גם ר"מ לא חייש כדאי' ביבמות (קיט). וכ"כ הרא"ש להדיא בפ"ק דחולין (סי' ט"ז) יעוי"ש. וכן הוכיח בס' גו"ר (כלל ס"א) ושושה"ע (סוף כלל ט"ו) וד"ז א"צ לפנים והנה בהגהות מרדכי בכתובות פ' אלמנה ניזונת כ' להדיא דמיעוט נפלים הוה מיעוד"מ וברוב חשוב כה"ג אזלינן אף בממון. ויעוי"ש שהאריך קצת בזה. וכ"כ הנ"י ר"פ האשה בתרא ביבמות בשם הריטב"א. דנפלים הוה מיעוט גרוע. דלא הוה מיעוט שלם רק עם מיעוט מתעברות. והשתא ודאי דמסתבר כיון דמיעו"נ הוה מיעוד"מ. ודאי דלא אמרי' בכה"ג סמל"ח. ואזלינן ב"ר ב"ק אף בממון. ואין זה ענין למ"ש תוס' בב"ק ובכתובות. דהתם לאו מיעוד"מ משו"ה אמרי' סמל"ח:
ובעיקר ד' האחרונים שהחליטו דתוס' בב"ק ובכתובות מיחלפא שיטתייהו למ"ש בסנהדרין. נלפענ"ד דבסנהדרין ד"א אמרו עם מ"ש בב"ק. ובסנהדרין קיצרו וסמכו עצמם על מה שכתבו בבבא קמא ביתר ביאור. דהנה בבבא קמא כתבו דגבי דיינים מיעוט דידהו כמי שאינו. ועוד דליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מרי' דב"ד מפקו מיניה. והנכון בביאור דבריהם הוא כמו"ש בקונה"ס (כלל ו'). וז"ל דתוס' פ' המניח ס"ל דאין למילף ד"מ מד"נ בק"ו. משום דבד"מ איכא למימר העמד ממון בחזקת מרי'. משא"כ בד"נ שהוא עצמו נידון. אלא דקשיא להו שהרי רובא דדיינים ילפינן ד"מ מד"נ ול"ח להא פירכא. לזה כתבו דגבי דיינים שאני. ר"ל דגבי דיינים ל"ח להא פירכא. משום דבדיינים מיעוט דידהו כמי שאינם. וליכא לחלק גבייהו בין ד"מ לד"נ. משא"כ בשאר רובא דאיכא מיעוטא. יש לחלק בין ד"מ לד"נ דבממון איכא חזקה ובד"נ ליכא חזקה עכ"ל. וממוצא הדברים אנו למדין דכל דאיכא ברוב חדא למעליותא אזלינן בתרי'. או כמו בדיינים דהמיעוט כמי שאינו מטעם שכ' בקוה"ס שם. דכח ב"ד אלים לאפוקי ממון מחזקת מרי'. יעוי"ש שביאר ד"ז. וי"ל ג"כ כמו"ש הרמב"ח בסו"ס ג"פ דהמיעוט מחויבים בעצמם לבטל דעתם ולקבל על עצמם דעת הרוב.. ועכ"פ כיון דהמיעוט כמו שאינו משו"ה אפי' בד"מ דאיכא חזקת מרי' אזלינן ב"ר. או אפי' היכא דאיכא מיעוטא רק דליכא חזקת מרי' כגון בד"נ שלא בדיינים. כגון הני רובי דפ"ק דחולין (יא) גבי מכה אביו ורוצח. דרוב אינם טריפה. או כהא דפ' ב"ס בסנהדרין (ס"ט) דרובא טעו בעיבורא. דכיון דד"נ הוא לא שייך חזקת מרי'. דהוא עצמו נידון כמו"ש בקוה"ס. ועפי"ז יש לפרש דבריהם שם בסנהדרין ג"כ שכוונו לזה. דמשו"ה רוב לרדי' לא חשיב כהנך רובי. דהנך רובי חשיבי. או דליכא מיעוט. או דליכא חזקת מרי'. דעכ"פ איכא חדא למעליותא. משא"כ כה"ג דרוב לרדיא דהוה תרתי לגריעותא דאיכא מיעוטא וחזקת מרי'. ובזה קלישא כח הרוב ולא אזלינן בתרי':
אלא דלפי"ז שכתבנו בשם הראשונים דמיעו"נ הוא מיעוד"מ יש להתעורר לכאורה ממ"ש התוס' ביבמות (לו) ונדה (מד) דמשו"ה חושש רשב"ג למיעו"נ. משום דנפלים הוא מיעוט המצוי. ואיך שייך דפליגי במציאות. אך כבר הארכתי בזה קצת במקו"א וביארתי דלכו"ע מיעו"נ הוה מיעוטא דמיעוטא והא דרשב"ג שכ' התוס' הוא ענין אחר ואכמ"ל. [עי' כלל ספק ב"ק (פ"ז)]. ועכ"פ לפי מה שנתבאר הא דאמרי' א"ה בממון אחה"ר הוא דוקא בכה"ג דרוב לרדיא. דהוה תרתי לגריעותא. דאיכא מיעוטא וחזקת מרי'. אבל בחדא לגריעותא הרוב אלים ואזלינן בתרי' אף בממון. ומשו"ה ברוב ב"ק דאף דאיכא חזקת מרי'. מיהו ליכא מיעוטא דהוה מיעוד"מ וכמי שאינו דמי. ודאי דליתא בזה כללא דא"ה בממון אחה"ר ודלא כהדג"מ. ואף דלכאורה משמע דשי' רש"י בב"ק (יא) דטעמא דקרא דופדויו כו' הוא משום ספק נפל. ולפי"ז מה"ת לא אזלינן ב"ר אפי' בחי. וכדמשמע מתוס' שם שהבינו כן בדבריו יעוי"ש. עכ"ז כבר הודו התוס' דאין הכרח לפרש דבריו כן. ולכן כתבו בלשון קושייתם שם משמע קצת כו' יעוי"ש. וכבר ביארנו ד' רש"י בזה להנצל מקו' תוס' שם במקו"א ואכ"ת [עי' כלל ספק ב"ק (פ"ב)]: